הפרת זכויות יוצרים בשל העתקת מאמר באינטרנט בראי הפסיקה
הפרת זכויות יוצרים הפכה למכת מדינה ודומה כי בשנים האחרונות חלה החמרה בתופעה עגומה של העתקה בלתי חוקית, של מאמרים ותכנים של כותבים באתרי אינטרנט שונים למרות שכיום כבר אין חולק כי העתקתם ללא רשות, מהווה הפרת זכויות יוצרים של כותבי המאמרים ומסבה להם נזקים. במנועי החיפוש ישנה חשיבות רבה לקיומם של תכנים ייחודים ומקוריים, והעתקה של תכנים ממאמרים פוגעת גם בדירוג של האתרים שמהם הועתקו מעבר לנזקים נוספים.
פרק ד' לחוק זכות יוצרים , תשס"ח -2007 (להלן:"החוק") מונה מקרים בהם מותר לעשות שימוש ביצירה מוגנת בזכות יוצרים מבלי לקבל רשות, ובלא תשלום תמורה, וזאת בכפוף לקיום של התנאים המנויים בפרק זה.
כך למשל, בסעיף 19 לחוק נקבע כי שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.
לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה, יישקלו, בין היתר מטרת השימוש ואופיו, אופי היצירה שבה נעשה השימוש, היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה, השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.
מסקירת פסקי הדין שיובאו עוד להלן דומה כי אין ספק שמגמת בתי משפט בישראל בשנים האחרונות להחמיר בפסיקת פיצויים לגורם המפר את זכויות היוצרים.
האם על תוכן באתר אינטרנט חלה זכות יוצרים?
סעיף 11 לחוק מגדיר זכות יוצרים ביצירה כזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:
א. העתקה – לגבי כל סוגי היצירות. העתקה יכולה לבוא לידי ביטוי במספר אופנים: אחסון של היצירה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר, עשיית עותק תלת-ממדי של יצירה דו-ממדית, עשיית עותק דו-ממדי של יצירה תלת-ממדית או העתקה ארעית של היצירה.
ב. פרסום – לגבי יצירה שלא פורסמה.
ג. ביצוע פומבי של יצירה- לגבי יצירה ספרותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית ותקליט. ביצוע פומבי ייחשב השמעת או הצגת היצירה בציבור, במישרין או באמצעות מכשיר.
ד. שידור לגבי כל סוגי היצירות. שידור של יצירה הוא העברה קווית או אלחוטית, של צלילים, מראות או שילוב של צלילים ומראות, הכלולים ביצירה, לציבור.
ה. העמדת היצירה לרשות הציבור לגבי כל סוגי היצירות- העמדה של יצירה לרשות הציבור היא עשיית פעולה ביצירה כך שלאנשים מקרב הציבור תהיה גישה אליה ממקום ובמועד לפי בחירתם.
מהי יצירה?
לפי החוק יצירה תוגדר, בין היתר גם כצירה ספרותית – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב.
"לקט" – לקט של יצירות לרבות אנציקלופדיה או אנתולוגיה, וכן לקט של נתונים לרבות מאגר מידע.
איזה יצירות מוגנות על פי חוק זכות יוצרים?
לפי סעיף 4 לחוק, זכות יוצרים תחול על יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי או תקליט.
האמור לעיל כפוף להתקיים אחד מהתנאים הבאים (כעולה מסעיף 8 לחוק):
א. היצירה פורסמה לראשונה בישראל.
ב. בעת יצירתה של היצירה היה יוצרה אזרח ישראלי, או שמקום מגוריו הרגיל היה בישראל, וזאת בין שהיצירה פורסמה ובין שלא פורסמה.
לדוגמא נקבע בת"א (חי') 454/07 פורת נ. פ.ד. פסגות סוכנות לביטוח חיים (1997), כי גם מאמרים שהינם סיכום של פסק דין, או תמצית חוק, עונים על דרישת המקוריות, בהיותם פרי מאמץ אישי, גם אם במידה מעטה. באופן דומה נפסק בת"א 2477/02 ד"ר אסף יעקב נ. איתן ענבר ואח' כי גם כאשר מדובר בביטוי אישי ולו ברמה נמוכה המתבטאות בסידור החומר, בחירה במקור כזה או אחר, התייחסות לחומר כזה או אחר, יש בכך די כדי להוות את המקוריות והיצירתיות הנדרשים לצורך הקמת ההגנה. וראה גם ת"א 25108-02-11 לוין נ. קניבסקי.
מהי זכות מוסרית?
לפי סעיף 46 לחוק, ליוצר של יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית או יצירה ספרותית, למעט תוכנת מחשב, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה.
הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר.
זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין וכי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.
פיצויים בשל הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית
סעיף 52 לחוק זכות יוצרים קובע כי הפרת זכויות היוצרים או זכות מוסרית היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות חוק זה.
סעיף 56 לחוק זכות יוצרים פיצוי ללא הוכחת נזק- באם הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
החוק קובע כי בטרם יפעיל בית משפט סמכותו לפי סעיף זה הוא רשאי לשקול את השיקולים הבאים:
(1) היקף ההפרה.
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה.
(3) חומרת ההפרה.
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט.
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט.
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע.
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע.
(8) תום לבו של הנתבע.
לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
מה נחשב בגדר יצירה ספרותית לעניין חוק זכות יוצרים?
השאלה מהי "יצירה ספרותי" לעניין חוק זכות יוצרים, נדונה בהרחבה בע"א 8484/08 The FA Premier League Ltd. נ' המועצה להסדר הימורים בספורט (פורסם במאגר "נבו" – 14.3.2010), אתייחס לכך בתמצית הקיצור.
בפסק הדין נקבע, כי על פי הפסיקה יש צורך בהתקיימותם של שני מבחנים, כדי להכיר בזכות יוצרים, והם מבחן היצירתיות ומבחן ההשקעה. שני מבחנים אלה, שהם מבחנים מצטברים, אינם מציבים רף גבוה לטוען לזכות יוצרים. ככל שהדברים אמורים בעניין שלפני, הנני קובע, כי התובעת הוכיחה כי היא עומדת בשני המבחנים גם יחד. לעניין מבחן היצירתיות, נקבע באותו פסק דין, מפי כב' השופט ס' ג'ובראן (בסעיף 33 לפסק הדין):
"הבחנה נוספת שיכולה לתרום ליישומו של מבחן היצירתיות, הינה שהוא לא מתמקד בתוצר המוגמר, אלא דווקא בתהליך הכנתו, ובוחן מהי מידת היצירתיות שנפח המחבר או המלקט ביצירתו בשלבי גיבושה. על פי קביעה זו, גם אם היצירה במתכונתה הסופית זהה לחלוטין ליצירה מוגנת אחרת או איננה מעידה על כל יצירתיות או השקעה, ייתכן והיא תזכה בהגנה בשל תרומתו של היוצר בתהליך גיבושה."
באשר למבחן ההשקעה נקבע (שם, בפסקה 34):
"באשר למבחן ההשקעה – הרי שפרשנותו איננה מעוררת מחלוקת ויישומו פשוט. לפי מבחן זה "ביטוי לגביו מתבקשת הגנת זכויות יוצרים… צריך להיות תוצרה של השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו" – זמן, עבודה, כישרון, ידע ועוד."
האם מאמר באינטרנט הינו יצירה ספרותית אשר העתקתה מהווה הפרה?
מפסיקת בתי משפט עולה כי מאמר מהווה יצירה ספרותית אשר העתקתה שלא כדין תחייב את המפר בפיצויים. באשר לסוגיית הפיצוי וזכויות היוצרים בעידן הדיגיטלי נקבע כי: "חשיבות ההגנה על זכויות יוצרים בעיקר בעידן הדיגיטלי, שבו ניתן לבצע העתקה של יצירה מהבית או מהמשרד באמצעות נקישה על עכבר המחשב. אכן, הקלות היחסית שבה ניתן לבצע הפרות ברשת האינטרנט מחייבת את בתי המשפט להירתם למלחמה בתופעה זו בכדי להרתיע מהפרות במדיום זה (ר' ת"א מח-י-ם) 5068/03 Getty Images נ' רדיקס טכנולוגיות (פורסם [פורסם בנבו] 31.10.03). יחד עם זאת, יש הקוראים להיזהר מהחמרת דיני זכויות יוצרים באינטרנט, פן יגרם אפקט מצנן שיפגע בחופש הביטוי וההתפתחות הרשת…". ת.א. (מרכז) 15307-11-09 אס.פי.בי. ציוד בע"מ נ' אליקל בע"מ (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 26.8.11). ראו גם את פסק הדין בת.א. (ראשל"צ) 3226-07 Zao kommrsaant publishing house ltd. נ' ווסטי 1992 בע"מ (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 21.10.10) וכן ראו פסק הדין שפורסם לאחרונה בעניין מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' ביזנסנט בע"מ (ת.א. (מרכז) 1549-08-07, [פורסם בנבו] פורסם ביום 17.10.12), שאמנם נדון לפי החוק הקודם, אך מנתח את סוגיית הפיצוי הסטטוטורי ואת סוגיית הפיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית.
בת"א 25108-02-11 יניר לוין נ' מוטי קניבסקי עו"ד, נדון מקרה של העתקת מאמר על ידי עורך דין, ופרסום המאמר באתרו. בית המשפט קיבל את הטענה של התובע, כי המאמר ראוי להיקרא "יצירה" החוסה לפיכך תחת כנפי דיני הגנת זכויות יוצרים, וקבע כי בגין הפרת זכות היוצרים ישלם הנתבע לתובע סך של 10,000 ₪ ובגין הפרת הזכות המוסרית ישלם הנתבע לתובע סך של 10,000 ₪, כלומר סה"כ פיצוי של 20,000 ₪.
באותו מקרה קבע בית משפט כי חוק זכויות יוצרים מגן על חמישה סוגים של יצירות. היצירה הספרותית היא אחת מהן. מאמר, יהיו אורכו ואיכותו אשר יהיו, נחשב ליצירה מוגנת. גם דרישת היצירתיות בו אינה גבוהה. בכל הנוגע למאמרים מתייחסת ההגנה לאופן הביטוי- לרובד המילולי בשונה מהתוכן. עיון בפסיקה- הגם שקדמה לחוק החדש- מלמד כי יצירה הראויה להגנת זכויות יוצרים היא יצירה שהיא פרי מאמץ, כשרון והשקעה של המחבר, אולם, לעניין זה די אף במידה צנועה של כשרון ומאמץ (ע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן פ"ד מ(3) 340 בעמ' 346, ע"א 2790/93 איזנמן נ' קימרון פ"ד נד (3) 871 . לעניין מקוריות היצירה, לפי הפסיקה, מספיקה עמידה בדרישה שהיצירה לא הועתקה מאחר ואין צורך להוכיח מקוריות ספרותית, חדשנות או איכות יצירתית. רע"א 2687/92 דוד גבע נ' חברת וולט דיסני פ"ד מח (1) 251, עמ' 258 , ע"א 513/89 אינטרלגו נ' אקסין-ליינס, פ"ד מח (4) 133 בעמ' 167.
באשר לסוגיית הפיצוי, קבע בית המשפט כי חוק זכות יוצרים הוא חוק חדש יחסית אשר המחוקק שינה בו את תחומי הפיצוי מן המקסימום של 20,000 ₪ לפי הפקודה הקודמת למקסימום של 100,000 ₪. באותו מקרה סבר בית משפט כי הנתבע אינו תם לב ולא יכול להיות שלא ידע והבין היטב את מהות מעשיו כמפרסם פרסום מפר, בניגוד להוראות החוק. הדברים מקבלים משנה תוקף במיוחד כשמדובר במי שהוא עורך דין במקצועו.
האם העתקה של מאמר באתר אינטרנט, ללא קרדיט למחברו, מהווה פגיעה בזכויות יוצרים?
בת"א 17226-04-11 יעל אשד נ' יותר מחברים בע"מ, גילמן, שניר , נדונה שאלה זו. התובעת במסגרת עבודתה, העבירה סדנאות, כתבה ופרסמה מאמרים ולצורך זה, בין היתר, ניהלה אתר אינטרנט. במקרה זה נקבע כי הנתבעת העתיקה מאמר, לאתר האינטרנט שלה והעמידה אותו לרשות הציבור, ללא הסכמתה של התובעת, בלא ציון שמה ובשינויים מספר שנעשו בו, וכי בהעתקת יצירה והעמדתה לרשות הציבור, בלא הסכמתו של היוצר, הפרה את זכויות היוצרים המעוגנות בסעיפים 11, 12 ו-15 לחוק זכות יוצרים.
באותו מקרה, בית המשפט עמד על כך שמחבר היצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, על פי סעיף 33(1) לחוק. זכות זו מקנה לבעליה את הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, מגוון שימושים פומביים ומסחריים, בהתאם לסעיף 11 לחוק (להלן: "הזכות החומרית"). זכות היוצרים כוללת גם זכות אישית, אשר לא ניתנת להעברה וזו מוענקת ליוצר היצירה, ולפיה הוא זכאי לכך, ששמו ייקרא על יצירתו וכי לא יוטל פגם ביצירתו, בהתאם לסעיפים 45 ו – 46 לחוק, להלן: "הזכות המוסרית" droit moral, ראו: ע"א 93 / 2790, 93 / 2811 Robert E. Eisenman נ' אלישע קמרון פ"ד נד(3) 817, 840 ו'-ז', בעקבות: י' ויסמן "הזכות האישית (droit moral) בדיני זכות יוצרים" מחקרי משפט ז (תשמ"ט) 51; ערעור אזרחי 782/87 אבא אלחנני נ' עירית ת"א יפו פ"ד מ"ו(3) 529, סעיף 9 ואילך (1992).
בהתאם לסעיף 56(א) לחוק, אם הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
בית משפט קבע את הפיצוי בגין הפרת זכויות התובעת מכוח חוק זכות יוצרים בסך של 20,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
במסגרת ת"א 26386-09-09 מור נ' אזולאי נדונה תביעה לפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים. באותו מקרה התובע פרסם מאמר כדין באתר Ynet, אותו העתיק הנתבע לאתר מסחרי שלו בשם "ניהול מקומי", ללא קבלת אישורו של התובע . המחלוקות בתובענה זו הייתה על עצם הפרסום המפר וכן, בשאלת גובה הנזק. בית משט קבע כי הכתבה שהועתקה הייתה יצירה שהיה בה זכויות יוצרים גם אם העמידה לרשות הציבור באתר YNET .
באותו מקרה נקבע כי חלק ממטרת הפיצוי על ההפרה היא שיקולי הרתעה של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים (ראה ע"א 592/88 שגיא נ' עזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2) 254, 266). בפסק הדין הנ"ל פסק בית המשפט כי על הנתבע לשלם לתובע את הסך של 30,000 ₪ וכן את הוצאותיו בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, שכר המומחה וכן שאר הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד כולל בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.
בתא"מ 7890-02-12 ביטון נ' צפורי נדונה תביעת לפיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים, בגין העתקת מאמר של התובע שעסק בבריכות נוי, ופרסומו באתר אינטרנט של הנתבע. באותו מקרה התברר שהתובע פרסם את המאמר שלו גם באתר "מאמרים" , אתר הפתוח בתנאים הקבועים בו לשימוש ולהעתקה על ידי הציבור הרחב. הנתבע, אשר לא הכחיש את עצם העתקת המאמר מאתר "מאמרים" , טען שהעתקת המאמר בוצעה בהתאם מגבלות ולתנאים שנקבעו באתר "מאמרים". באותו מקרה מיוחד דחה בית משפט את תביעת התובע, מאחר ולא מצא שהתובע עמד בנטל הראיה הנדרש להוכחת העתקת המאמר, שלא בהתאם לרשות שניתנה באתר" מאמרים". ממקרה זה ניתן ללמוד שפרסום מאמר בחלק מאתרי מאמרים מפקיע את זכויות היוצרים של הכותב על המאמר והופך אותו לנחלת הכלל.
במסגרת ע"א 17422-03-18 גבריאל נ' בטש, ע"א 40437-03-18 בטש ואח' נ' גבריאל ו- ע"א 17495-03-18 גבריאל נ' אתיקה השקעות בע"מ ואח' נדונו במאוחד שלושה ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו מיום 2.2.18 שניתן בשלוש תביעות שהוגשו ע"י תובעים שונים נגד אותו נתבע בנוגע להעתקת מאמרים. בתמצית פסק דינו של בימ"ש קמא:
(1) נקבע כי השאלה עובדתית הטעונה הכרעה היא: מי חיבר את היצירות השנויות במחלוקת. אין חולק כי מדובר במאמרים שהועתקו. המחלוקת היא האם גבריאל הוא זה שהעתיק את המאמרים מכל אחד מהתובעים או האם הם אלה שהעתיקו מגבריאל.
(2) נקבע כי אין לקבל את טענת גבריאל לפיה המאמרים בגינם הוגשו התביעות הראשונה והשנייה הופיעו במסגרת קורס חשבי שכר אשר הועבר על ידו עוד בשנת 2006.
באשר לתביעות שהגישו התובעים ובהתחשב בשיקולים שיש לבחנם לפי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים וביניהם: היקף ההפרה, משך וחומרת ההפרה, העדר תום ליבו של הנתבע, נקבע פיצוי, ללא הוכחת נזק, וכן תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד, בשים לב גם להוצאות ושכ"ט בגין דחיית התביעות שכנגד שהגיש הנתבע, כדלקמן:
במסגרת ת"א 44524-11-11 חויב הנתבע בתשלום לתובע לוין סך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
במסגרת ת"א 5327-12-11 חויב הנתבע בתשלום לתובעים אתיקה השקעות וורדי, ביחד ולחוד, סך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
במסגרת ת"א 11695-02-13 חויב הנתבע בתשלום לתובע בטש סך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
באשר לע"א 40437-03-18 (בטש, אתיקה השקעות וורדי נ' גבריאל, בית משפט מחוזי מצא לנכון לקבל את הערעור במובן זה שהפיצוי יוגדל באופן גלובלי לסך של 40,000 ₪ מבלי ליצור הבחנה אריתמטית בין סכום פיצוי בגין זכות יוצרים וסכום פיצוי בגין הפרת זכות מוסרית. בית המשפט המחוזי נימק את קבלת הערעור בכך שבמקרה דנן, כאשר מקבלים את ממצאי בית משפט קמא כפי שהם בדבר ההפרות והזכויות, ניכר כי לא הייתה התייחסות כלל לנושא הזכות המוסרית (יתכן ובשוגג).
מכל מקום – קביעות בימ"ש קמא מובילות למסקנה הברורה ולפיה ככל שזכות היוצרים נפגעה אזי גם הזכות המוסרית נפגעה.
זאת ועוד, כאשר מקבלים את מסקנות בימ"ש קמא בנוגע להפרות נראה על פני הדברים כי סכום הפיצוי שנפסק נמוך בנסיבות העניין.
האם פרסום המדווח על פסקי דין וחוקים הוא יצירה ספרותית המזכה את בעליה לזכות יוצרים?
בת.א 36429-10-13 עו"ד רוזנבלט ושות' ואח' נ' עו"ד חנא סמעאן ( מחוזי חיפה) נדונה תביעת תובעת , עורכת דין במקצועה, לכך שהנתבע, אף הוא עורך דין, יחויב לשלם לה פיצוי בסך 250,000 ₪, בגין הפרת זכות יוצרים. לטענת התובעת היא הקימה אתר אינטרנט בו פרסמה , בין היתר, סקירות תמציתיות של פסקי דין שניתנו על ידי בתי הדין לעבודה, לרבות פסקי דין שהמשרד לא היה צד להם, עדכוני חקיקה שונים, ומאמרים בתחום משפט העבודה. לטענת התובעת הנתבע העתיק בשישה מקרים את הידיעות שנכללו בידיעון שהפיצה על בסיס תוכני האתר שלה ופרסם אותם בדף הפייסבוק שלו תחת שמו, באופן שנחזה להיות, כאילו הוא עצמו כתב את התוכן המפורסם.
מנגד הנתבע אשר הכחיש את תביעת התובעת טען, בין היתר, כי התובעת כלל לא הוכיחה שהיא בעלת זכויות היוצרים, והפרסומים שבמחלוקת כלל אינם יכולים להיחשב כ"יצירה" לעניין חוק זכות יוצרים. לטענת הנתבע, הידיעון שהתובעת הפיצה כולל מידע על פסקי דין שניתנו וחוקים שנחקקו, והרי התובעת לא כתבה את פסקי הדין או את החוקים, ואינה יכולה להתהדר בזכויות יוצרים שמלכתחילה אינן שייכות לה. זאת ועוד, הפרסומים שבמחלוקת, ממילא כללו את מספרי התיקים של בתי הדין ואת שמות הצדדים, כך שאין לומר שהנתבע הפר את זכות היוצרים של מי שצריך להיחשב כבעל זכויות היוצרים באותם פרסומים.
בעניין זה נקבע כי אומנם פסקי הדין והחוקים עליהם דווחה התובעת בפרסומים אינם מקוריים ולתובעת אין זכות יוצרים בהם. יחד עם זאת, נקבע כי הפרסום המדווח עליהם, הוא יצירה מקורית שבעליה זכאי להגנת חוק זכות יוצרים וכי התובעת הוכיחה יצירתיות באיסוף החומר, כתיבתו ועריכתו, וכן השקעת משאבים לא מבוטלת.
משכך, ומשדחה בית משפט את טענות הנתבע על שימוש הוגן במאמרים חייב בית משפט את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסכום של 35,000 ₪ בגין כל ההפרות גם יחד והוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 16,600 ₪.