סוגיית תוקפם של הסכמי ממון זרים שנחתמו בחו"ל על ידי בני זוג שעלו לישראל היא אחת הסוגיות המורכבות והרגישות ביותר בדיני המשפחה ובמשפט הבינלאומי הפרטי. שאלת המפתח היא ברורה: כאשר בני זוג חותמים על הסכם הפרדת רכוש מוחלט במדינת מוצאם (כמו צרפת), ולאחר שנים רוכשים נכס משותף בישראל שנרשם על שם שניהם – איזה דין גובר? האם ההסכם הזר ממשיך להגן על הצד שהביא את ההון העצמי, או שמא הרישום והחיים בישראל טורפים את הקלפים?
פסק דין מרתק שניתן על ידי כב' השופט פליקס גורודצקי בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים תלה"מ 24794-07-23 מספק הצצה מרתקת למלכודות המשפטיות הללו, ומציג שיעור חובה לכל מי שעוסק בתחום, ובפרט בייצוג תושבים חוזרים ועולים חדשים.
הרקע העובדתי: מצרפת לירושלים, דרך חופה כדת משה וישראל
הצדדים בתיק זה, בני זוג אזרחי צרפת, נישאו בשנת 2004 בנישואים אזרחיים בצרפת. כחודש לפני הנישואים, חתמו השניים על הסכם ממון (Contrat de Mariage) בפני נוטריון בצרפת. ההסכם קבע משטר של הפרדת רכוש
מיד לאחר הנישואים האזרחיים, הגיעו בני הזוג לישראל ונישאו בה בשנית כדת משה וישראל. לאחר מכן שבו לצרפת, חיו בה כ-15 שנים והביאו לעולם שלושה ילדים. בשנת 2019 הגשימו בני הזוג את חלומם, עלו לישראל וקבעו את מקום מושבם בירושלים.
בשנת 2022 רכשו בני הזוג דירה משותפת בישראל. לצורך הרכישה, נלקחה משכנתה משותפת והדירה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין (טאבו) על שם שני בני הזוג בחלקים שווים. אלא שבשנת 2023 עלו יחסיהם על שרטון והם נפרדו. האישה הגישה תביעה לפירוק שיתוף בדירה ולאיזון משאבים כולל לפי חוק יחסי ממון הישראלי.
טענת הבעל: הדירה נרשמה על שם שנינו רק מטעמים טכניים כדי לקבל משכנתה. ההון העצמי הגיע כולו ממכירת נכס שלי בצרפת ומכספים שנתן לי אבי. הסכם הממון הצרפתי קובע הפרדת רכוש, והוא גובר על הרישום בטאבו.
השאלה המשפטית שבמרכז הדיון
בית המשפט נדרש להכריע בשאלה: האם הסכם ממון שנכרת בין בני זוג בצרפת, ולא אושר בבית משפט בישראל, חל על נכסים שנרכשו על ידי בני הזוג בישראל לאחר עלייתם, כאשר אלו נרשמו על שם שני הצדדים במשותף?
ההכרעה: שלושת הנדבכים שמוטטו את הגנת הבעל
כב' השופט פליקס גורודצקי דחה את עמדת הבעל במלואה, וקבע כי חוק יחסי ממון הישראלי הוא זה שיחול על הנכסים שנרכשו בישראל. פסק הדין מבוסס על שלושה נדבכים משפטיים מרכזיים, המהווים תמרור אזהרה בוהק:
1. כשל פרוצדורלי חמור בהוכחת הדין הזר
סעיף 15 לחוק יחסי ממון קובע כי על יחסי הממון יחול חוק מושבם של בני הזוג בשעת עריכת הנישואין (במקרה זה – הדין הצרפתי). הבעל ביקש להסתמך על הדין הצרפתי והגיש חוות דעת מומחה לדין זר. אלא שבית המשפט מצא בחוות הדעת כשלים אקוטיים שגרמו לפסילתה או לאימוץ משקל אפסי לגביה:
חוסר מקצועיות בפתח הדו"ח: בראש חוות הדעת נכתב בכלל כי היא נערכת "בעניין ירושת המנוח… ז"ל" – טעות חמורה שלא ניתן לה הסבר.
היעדר תרגום של סעיפי הליבה: הסכם הממון הצרפתי התבסס על סעיפים ספציפיים בקוד האזרחי הצרפתי, אך המומחה לא תירגם אותם ולא התייחס אליהם כלל בחוות דעתו.
חריגה מסמכות המומחה: המומחה לקח על עצמו לקבוע עובדות בנוגע לאופן מימון הדירה בארץ, דבר המהווה חריגה מובהקת מתפקידו של מומחה, שתפקידו אך ורק להציג את מצב המשפט הזר.
מאחר שדין זר נחשב לעובדה שיש להוכיחה בראיות, קבע השופט כי הבעל פשוט נכשל מלהוכיח את הדין הצרפתי.
2. "הלכת נפיסי" והסכמה מכללא לתחולת הדין הישראלי
למעלה מן הצורך, פנה השופט לנתח את המצב המהותי לפי הלכת נפיסי המפורסמת של בית המשפט העליון. הלכה זו קובעת כי כאשר בני זוג מראים כוונה ברורה לקשור את גורלם עם מדינת ישראל, קמה חזקה לפיה הם מסכימים מכללא לאמץ את המשטר הרכושי השורר בישראל לגבי נכסים שנרכשו בארץ.
השופט גורודצקי החיל עקרון זה בצורה מעניינת: הוא הדגיש כי העובדה שבני הזוג בחרו להגיע פיזית לישראל חודש בלבד לאחר נישואיהם בצרפת, במיוחד כדי לערוך טקס נישואין דתי (למרות שיכלו לעשות זאת בצרפת), מייצרת זיקה סובייקטיבית עמוקה לישראל כבר מראשית הדרך. משעלו ארצה באופן רשמי ב-2019 ולא ערכו כל הסכם ממון ישראלי חדש, יש לראותם כמי שהסכימו מכללא להחיל על נכסיהם בישראל את חוק יחסי ממון הישראלי.
3. שתיקת ההסכם הצרפתי לגבי נכסים משותפים
בית המשפט בחן את לשון הסכם הממון הצרפתי עצמו ומצא כי הוא מסדיר הפרדת רכוש לגבי נכסים "השייכים לו באופן אישי" או "שבבעלותו הבלעדית". ההסכם שותק לחלוטין ואינו כולל כל התייחסות למצב שבו בני הזוג רוכשים נכס במשותף ומקפידים לרשום אותו על שם שניהם תוך ערבוב מקורות מימון או נטילת משכנתה משותפת. במצב דברים שבו ההסכם עצמו אינו מספק פתרון לנכס משותף רשום, אין מנוס אלא להחיל את הדין המקומי – הדין הישראלי, לפיו הרישום בטאבו משקף את הבעלות האמיתית והשוויונית.
שורה תחתונה ומסקנות פרקטיות
פסק דין זה מהווה נורת אזהרה בוהקת לעולים חדשים, לתושבים חוזרים ולעורכי הדין המייצגים אותם. הסתמכות עיוורת על הסכם "הפרדת רכוש" שנחתם מעבר לים, ללא התאמתו למציאות ולדין בישראל, עלולה להוביל לאובדן זכויות בנכסים בשווי מיליוני שקלים ביום פקודה.
הלקח המעשי: עם העלייה לישראל, או לכל המאוחר לקראת רכישת נכס מקרקעין ראשון בארץ, חובה על בני הזוג לפנות לעורך דין מומחה בדיני משפחה בישראל על מנת לערוך הסכם ממון ישראלי חדש ומותאם, המפנה במפורש להסכם הזר או מסדיר מחדש את תנאי הפרדת הרכוש בארץ, ולאשר אותו כדין בבית המשפט לענייני משפחה. רק מהלך אקטיבי כזה יעניק הגנה משפטית הרמטית וימנע הפתעות כואבות.