בהתאם להוראותיו של סעיף 71 (ב) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם – 1980 ,החלות מכח סעיף 353 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג – 1983, גם לגבי הליכי פירוק, הנושה רשאי להגיש את תביעת החוב בתוך שישה חודשים מיום שניתן צו הכינוס ו/או צו הפירוק, לפי העניין.
סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע :
שכונס הנכסים הרשמי רשאי מטעמים מיוחדים שיירשמו להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה, אם שוכנע כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע. ביהמ"ש יתן, במקרים המתאימים, פרשנות מקלה יותר של חריג "הטעמים המיוחדים". לאור פרשנות מקלה זו יתכן וניתן יהיה לפרש מעשה הטעיה פוזטיבי של החייב כלפי הנושה בתור "טעם מיוחד" אשר יצדיק קבלת תביעת חוב באיחור.
על פני הדברים נראה כי הסעיף הנ"ל קובע "רף קשיח" למדיי של זמן להגשת תביעות חוב, אשר מעבר לו אבדה לכאורה זכותו של הנושה לתבוע את חובו מהחייב.
ביסוד הסעיף מצויים הטעמים המהותיים הבאים:
1. הרצון לקבל בתוך זמן מוגדר, תמונת מצב ברורה בדבר מצבת חובות החייב, שתוכל לשמש את כל הצדדים להליך בכדי לדעת את מצבם ולגבש עמדות לקראת המשך הליכי פשיטת הרגל.
2. מתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו ע"י מתן הפטר, דבר שהיה נמנע לו ניתן היה לנושים חדשים "להתעורר חדשות לבקרים" ולהוסיף על מצבת חובותיו.
מתן פרשנות מקלה לסעיף 71(ב):
מצב זה זכה לביקורת רבות בין היתר בטענה, כי בעידן שלאחר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, פגיעתו של סעיף 71(ב) לפקודה בקניינו של הנושה היא מוגזמת וכי תיתכן גם גישה מקלה יותר.
אכן, תיתכן גישה פרשנית ולפיה אין למנוע מנושה מלהגיש את תביעתו באיחור, כל עוד החייב לא הופטר, ולהשתתף בחלוקת דיבידנד שתיעשה לאחר הגשת תביעת החוב על ידו.
אך כאמור לעיל, גישה זו אינה מתיישבת עם הוראות הפקודה המפורשות, המדברות על דרישת טעמים מיוחדים ובנוסף היא עלולה לסרבל ולהאריך את ההליכים ולפגוע בחייב ובנושים אשר הגישו תביעותיהם במועד.
בנוסף סעיף 71(ב) בצורה מסויימת עורך איזון בין זכותו המהותית של הנושה לקבל את כספו לבין זכויות יתר הנושים והחייב. ביהמ"ש אינו יכול להתעלם מאיזון זה.כל שניתן לעשות, במקרים המתאימים, הינו ליתן פרשנות מקלה יותר לחריג "הטעמים המיוחדים".
להלן מספר טעמים מיווחדים שהוכרו להארכת מועד על פי סעיף 71 (ב) לפקודה:
"הטעיה פוזטיבית" – יכולה להוות טעם מיוחד לקבלת תביעת חוב באיחור.
על רקע הנטיה המקלה בדרישת "טעמים מיוחדים", ייתכן וניתן יהיה לפרש מעשה הטעיה פוזטיבי של החייב כלפי הנושה בתור "טעם מיוחד" שיצדיק את קבלת תביעת החוב באיחור.
למשל, מקום בו החייב לאחר צו הכינוס, יוצר מצג כאילו עודנו סולבנטי או "מרדים" את הנושה בדרך אחרת אשר "מעודדת" אותו שלא לבדוק את מצבו האמיתי של הדברים.
עיכוב בפרסום צו הכינוס ו/או הפירוק
נושה אשר ינמק את הגשת תביעת החוב באיחור בהסתמכו על פרסומים שהתעכבו, והגיש תביעת החוב בסמוך אחר ביצוע הפרסומים,
יהווה הדבר שיקול להארכת מועד.בעניין זה ראה החלטה בתיק פש"ר 5147/04 (מחוזי ב"ש) הילר איתי נ' הכונ"ר.
התחייבות מסירת הודעה בדבר צו הכינוס ו/או הפירוק על ידי החייב
חייב אשר התחייב לשלוח הודעה לנושיו על דבר מתן צו כינוס או שנקבע בצו שיפוטי כי עליו למסור הודעה לנושיו, ומסר
הודעה כאמור הנטיה תהא שלא לאשר הארכת המועד ראה לעניין זה תיק פש"ר 2016/01 ( מחוזי ת"א ) שמש ניסים נ' אורן הראל ותיק פש"ר 748/90 ( מחוזי נצרת ) שלום גיא נ' שרגיל ראובן.