באלו מקרים תנתן הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין
המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק, ולפיכך חובה על המבקש הארכתו להתבסס על "טעם מיוחד", כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א").בהתאם לתקנה זו, מוסמך בית-המשפט להורות על הארכת מועד שנקבע בחיקוק – ובכלל זה המועד להגשת רשות ערעור – בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו".
נוכח השיקולים שפורטו לעיל, ידו של בית-המשפט לא תהא קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" ועל המבקש מוטל הנטל להוכיח את קיומו של טעם בעל עוצמה מיוחדת המצדיק את בקשתו למתן אורכה להגשת הערעור (ר' רע"א 10753/05 חסן נ' בן חמו, תק-על 2007(2)54).
בפסיקה נקבע כי טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ובין היתר יישקלו השיקולים הבאים, שאינם בגדר רשימה סגורה, אשר נמנו בפסק דינה של כב' השופטת בייניש בבש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082 (2006):
"לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו".
מקום בו הנסיבות שהובילו לאיחור בהגשת הערעור לא היו בשליטתו של בעל הדין, נטו בתי המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד, ואולם טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו לא הוכרו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע – חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק), פ"ד מ(1) 57 (1986)).
ההבחנה שיש לעשות באשר לנסיבות האיחור היא בין נסיבות שהן בשליטתו של בעל הדין או בא כוחו, שאינן מהוות "טעם מיוחד", לבין נסיבות שהן בגדר "כוח עליון" (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)).
עוד נפסק כי טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו וכי לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשת כתב הערעור באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. (ר' עניין נשר; ע"א 796/79 מועלם נ' מטא, פ"ד לה(1)376)
באשר למשך האיחור, כבר נקבע לא אחת כי אף איחור בן יום אחד אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד להארכת מועד, וגם במקרה של איחור כזה, על המאחר ליתן צידוק לאיחורו. (ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן ואח', תק-על 2001 (2) 831 (2001); בש"א 902/98PARAG HOLDINGS נ' הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה (לא פורסם, 28/4/98); בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות כללית נ' בויום מהנדסים, פ"ד מט (5) 89 (1995)).
האם חילופי ייצוג בין עורכי הדין מצדיקים הארכת מועד?
גם במקום בו מדובר בטעמים הקשורים ביחסי עורך דין ולקוחו, לרבות העברת הטיפול מעורך דין אחד למשנהו, אין הדבר מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (בש"א 2212/94 ישעיהו נ' בובליל (לא פורסם, 20/12/94); ב"ש 600/86 שינפלד נ' כורים בע"מ (לא פורסם, 22/10/86)). לפיכך, גם בטענה זו אין משום טעם מיוחד להארכת מועד.
הכלל הוא כי בעל-דין מחוייב לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על אינטרסים חשובים ובהם סופיות הדיון, השמת גבול להתמשכות ההליכים והבטחת אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד, שוויון בין בעלי-הדין, וכן שמירה על הוודאות והיציבות המשפטיים.
נפסק כי שני שיקולים עיקריים ניצבים בפני בית המשפט עת בוחן הוא בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. השיקול האחד הינו הנסיבות שגרמו לאיחור, והשני הוא סיכויי ההליך.
טעמים הקשורים לבעל הדין עצמו כגון אי הבנה או תקלה לא הוכרו כטעמים המצדיקים הארכת מועד
הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נובע מסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין. לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת (ר' בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3)209).
זאת ועוד, ככל שמשך הזמן שחלף מן המועד האחרון להגשת הערעור ארוך יותר, ייטה בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד, הגם שאף כאשר מדובר באיחור קל, לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה, אלא אם כן הוכיח המבקש קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה (ר' בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3)3082 _