אחת השאלות המורכבות והרגישות ביותר בדיני משפחה בישראל היא מידת היציבות שיש להעניק להסכמי ממון שנחתמו ואושרו כדין. מצד אחד, החיים דינמיים ובמהלך השנים נסיבות רבות משתנות. מצד שני, מערכת המשפט שואפת ליצור ודאות משפטית מוחלטת עבור בני זוג שמסדירים את ענייניהם הכלכליים מראש.
בפסק דין דרמטי שניתן בבית המשפט לענייני משפחה (מיום 05.03.2025, על ידי כבוד השופטת אליה נוס),תלה"מ 66823-02-24) נדרש בית המשפט להכריע בתביעה של אישה לביטול מלא של הסכם ממון שנחתם חמישה חודשים לפני נישואי בני הזוג, בשנת 2000. בני הזוג חיו יחד במשך כ-22 שנים והביאו לעולם ארבעה ילדים, עד שפרץ ביניהם סכסוך גירושין קשה בשנת 2023.
הרקע לסכסוך: רכוש משפחתי ענף אל מול הבטחות לשיתוף
בני הזוג נישאו בשלהי שנת 2000. חודשים ספורים לפני כן, חתמו על הסכם יחסי ממון שנערך על ידי עורך דין ואומת כדין בפני נוטריון. הנתבע (הבעל) הוא בן למשפחה אמידה ומחזיק במניות וזכויות בחברות בארץ ובחו"ל כחלק מעסקיה הענפים של משפחתו. האישה (התובעת), אף היא בעלת תזמון אקדמי ותואר שני במינהל עסקים, טענה כי הבעל הציג בפניה מצג שווא ערב החתונה, לפיו ההסכם נועד אך ורק כדי להחריג את הרכוש הקיים של אביו, ולא לפגוע בזכויות ברכוש שהם יצברו יחד במהלך חייהם המשותפים.
רק במהלך הליך גישור, כעבור למעלה משני עשורים, עתרה האישה לביטול מלא של הסכם הממון, ולחלופין לביטול סעיפים ספציפיים בו. התביעה נשענה על קשת רחבה של עילות משפטיות מדיני החוזים ומדיני המשפחה, בניסיון לקעקע את תקפותו של המסמך שנחתם 22 שנים קודם לכן.
המכשול המשפטי: נטל ההוכחה הכבד לביטול הסכם ממון
במסגרת הדיון המשפטי, הבהירה השופטת אליה נוס את התשתית הנורמטיבית של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. לפי החוק, הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול להיות מאומת על ידי נוטריון, ובלבד שהנוטריון נוכח לדעת שבני הזוג ניצבים לפניו
ועושים את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו.
הפסיקה בישראל קבעה פעם אחר פעם: על צד המבקש לבטל הסכם ממון שאושר או אומת כדין מוטל נטל ראיה ושכנוע כבד במיוחד. בתי המשפט נוטים להקנות משקל עצום לחתימה ולאישור הרשמי, כדי למנוע מצב שבו הסכמים מבוטלים כלאחר יד לאחר שנים רבות.
העילות המשפטיות שהעלתה האישה – והכרעת בית המשפט
כדי לנסות ולהרים את נטל ההוכחה הכבד, העלתה האישה מספר עילות משפטיות מרכזיות לביטול ההסכם:
1. עילת ההטעיה ומצג השווא (סעיף 15 לחוק החוזים)
טענת האישה: האישה טענה כי הבעל הטעה אותה במכוון וניצל את האמון המלא שנתנה בו. לגרסתה, הוא הבטיח לה בעל פה שההסכם מגן רק על נכסי העבר של אביו, בעוד שבפועל נוסח ההסכם החיל הפרדה רכושית מוחלטת גם על חברות ונכסים עתידיים. הכרעת בית המשפט: השופטת דחתה עילה זו וקבעה כי אדם בעל השכלה אקדמית גבוהה, ובפרט במינהל עסקים, אינו יכול לטעון כי חתם על הסכם מבלי להבין את המשמעות הכלכלית הברורה הכתובה בו. נקבע כי לא הוכחה כל הטעיה אקטיבית מצד הבעל, וכי לשון ההסכם הייתה ברורה ומפורשת.
2. עילת העושק וחוסר שוויון קיצוני (סעיף 18 לחוק החוזים)
טענת האישה: האישה טענה כי חתמה על ההסכם תחת לחץ סמוי ערב החתונה, כשהיא נמצאת בעמדת נחיתות כלכלית מול משפחתו האמידה של הבעל, וכי תנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. הכרעת בית המשפט: בית המשפט הדגיש כי עילת העושק מחייבת קיומם של שלושה תנאים מצטברים: מצוקה קיצונית של העשוק, התנהגות נצלנית של הצד השני, ותנאי חוזה גרועים מהמקובל. השופטת מצאה כי האישה הגיעה אף היא ממשפחה מבוססת, לא הייתה שרויה בשום מצוקה או חולשה שכלית/גופנית, וכי הוראות ההסכם היו שוויוניות במהותן – הן החריגו נכסי משפחה וירושות של שני הצדדים באופן הדדי, והותירו חלוקה שווה בנכסים המשותפים (כמו בית המגורים).
3. פגמים בהליך החתימה והפרת חובת הנוטריון
טענת האישה: האישה טענה לפגמים פרוצדורליים קשים: היא מעולם לא פגשה את עורך הדין שערך את ההסכם (עו"ד ירקוני), והנוטריון שאקרא את ההסכם (עו"ד פרץ) לא הסביר לה דבר, אלא רק לקח תעודות זהות ויצא מהחדר. הכרעת בית המשפט: לגבי עורך הדין המנסח, נקבע כי גם אם רק הבעל נפגש איתו, אין בכך כדי לבטל את החוזה כל עוד הליך האישור אצל הנוטריון היה תקין. לגבי הנוטריון, האישה נמנעה מלזמן אותו לעדות. השופטת החילה את החזקה הראייתית לפיה הימנעות מזימון עד פועלת לרעת הצד שנמנע מכך, וקבעה כי האישור הנוטריוני הרשמי נהנה מחזקת התקינות ולא נסתר.
4. חוסר תום לב והברחת נכסים במהלך הנישואין
טענת האישה: האישה טענה כי במהלך 22 שנות הנישואין הבעל פעל בחוסר תום לב מובהק, והבריח הכנסות משותפות לתוך חברות משפחתיות המוגנות על ידי הסכם הממון, כדי לרוקן מתוכן את השיתוף הכלכלי ביניהם. הכרעת בית המשפט: השופטת נוס הבהירה כי טענות לגבי התנהלות כלכלית במהלך הנישואין או "הברחת נכסים" אינן מהוות עילה לביטול ההסכם מלכתחילה (ביטול למפרע). אם הבעל אכן פעל בחוסר תום לב או בניגוד להסכם במהלך השנים, מקומן של טענות אלו להתברר במסגרת התביעות הרכושיות ותביעות האיזון התלויות ועומדות בין הצדדים, ולא במסגרת תביעה לביטול תוקפו של ההסכם עצמו.
"ראיית הזהב" בכתב יד שהכריעה את הכף
נקודה מרתקת במיוחד בפסק הדין נוגעת למסמך משלים שנחתם בין בני הזוג בשנת 2006 – כ-6 שנים לאחר הנישואין. מדובר במסמך שנכתב כולו בכתב ידה של האישה, ובו הסכימו הצדדים לרשום את בית המגורים שרכשו בפתח תקווה בחלקים בלתי שווים (שליש לאאישה ושני שליש לבעל, בשל מימון מלא של הורי הבעל), בניגוד לאמור בהסכם הממון המקורי שקבע חלוקה שווה בבית המגורים.
המסמך נפתח במילים המפורשות: "למרות ההסכם שחתמנו עוד לפני החתונה…".
השופטת קבעה כי עצם כתיבת שורות אלו בכתב ידה של האישה, שנים רבות לפני פרוץ הסכסוך, מוכיחה מעל לכל ספק שהיא הייתה מודעת היטב לקיומו, מהותו ותוכנו של הסכם הממון המקורי. הדבר שמט לחלוטין את הקרקע תחת טענתה כי "לא ידעה על מה חתמה" בשנת 2000.
שורת המחץ: דחיית התביעה וחיוב בהוצאות כבדות
לאחר ניתוח משפטי מקיף ומעמיק, הורתה כבוד השופטת אליה נוס על דחיית התביעה לביטול הסכם הממון במלואה. מעבר לדחיית הטענות, בית המשפט הטיל על האישה חובת תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום משמעותי של 60,000 ₪.
הלקח המשפטי והמעשי:
פסק דין זה מהווה נורת אזהרה בוהקת לכל מי שחותם על הסכם משפטי מתוך מחשבה ש"ביום הדין" יוכל לטעון שלא קרא או לא הבין את הוראותיו. חתימה על הסכם ממון בפני נוטריון מעניקה לו מעמד איתן וכמעט חסין בפני ביטול. אם ברצונכם להבטיח את זכויותיכם, חובה לקבל ייעוץ משפטי עצמאי ומקיף לפני רגע החתימה, ולא לנסות ולהפוך את הקערה על פיה בחלוף עשרות שנים.
הכתבה הופקה בשיתוף ובאדיבות משרד עורכי דין ונוטריון ניר טולדנו, המתמחה בדיני משפחה, ירושות והסכמי ממון.