האם מוסמך בורר להיוועץ בגורם כלשהו, צד ג' שאינו מומחה שמונה בבוררות, ואף אינו עד, בעל דין או עורך דין המייצג בבוררות

 
האם מוסמך בורר להיוועץ בגורם כלשהו, צד ג' שאינו מומחה שמונה בבוררות, ואף אינו עד, בעל דין או עורך דין המייצג בבוררות ?

הדעת נותנת כי לכאורה ראוי היה אולי שיקבע כי היוועצות הבורר עם צד ג' "זר לבוררות" אסורה בדומה לכללים החלים על שופטים [השוו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 189-184 (2006)] שכן הבוררות היא הליך מעין שיפוטי. יתר על כן, גם בבוררות קיימים אינטרסים ברי הגנה כגון החשש כי צד ג' יטה את דעתו של הבורר, החשש מפני משוא פנים וזכות הצדדים לפרטיות. אלא שעיון בחוק הבוררות מעלה כי לא נקבע איסור על בורר להיוועץ בצד ג' בענייני הבוררות. יתר על כן, מן הספרות המקצועית עולה כי הדגש מושם על חובתו של בורר שנועץ בצד ג' להודיע לצדדים להליך הבוררות עם מי התייעץ ומהי העצה שניתנה לו. עמדה על כך אוטולנגי בהדגישה כי:
 
"התייעצות הבורר 'עם גורם מסויים' בלא להודיע לצדדים עם מי התייעץ ואיזו עצה ניתנה לו – וזאת על מנת שיוכלו להגיב על כך – גם היא מצדיקה ביטול הפסק מהעילה הזו" (שם, בעמ' 1036; השוו: עניין ענבר).
 
 
דהיינו, הדגש הקיים הוא על חובת ההודעה של הבורר לצדדים להליך הבוררות על היוועצותו באחר על מנת לאפשר להם זכות תגובה.
 
ניתן ללמוד כי לא נקבע איסור על בוררים להיוועץ בצד ג'. כך למשל, בה"מ 200/60 ז'בוטינסקי נ' הפירמה שקולניק ושות', פ"ד יד(3) 2493 (1960), אישר בית משפט העליןן היוועצות של בורר בשאלות "טכניות-חשבוניות" עם עוזרו של רואה החשבון של המשיבה (שם, בעמ' 2496, פסקה 5).

ברע"א 5770/97 לוין נ' מעונות ילדים בישראל, קריית הילד (לא פורסם, 14.1.1998) (להלן: עניין לוין), דחתה השופטת ד' דורנר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שאישר פסק בוררות הגם שהבורר פנה לגרפולוג, שלא היה מומחה או עד בבוררות, לשם בדיקת אמיתותם של מספר מסמכים (השוו באותה פרשה לדיון בשאלת היוועצות הבורר במומחה שמונה בבוררות לעניין דיני הגנת הדייר).

לצד האמור, ברע"א 102/12 גור נ' וולף (לא פורסם, 10.1.2012) דחה בית משפט העליון רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שאישר פסק בוררות חרף קביעתו כי ראוי היה שהבורר ימנע מפנייה לאנשים שונים באופן עצמאי כדי לאסוף ראיות בנוגע לשינוי התב"ע החלה על המקרקעין, אולם כאמור בסופו של יום קבע כי בירורים אלו לא היו משמעותיים ולא היה בהם כדי להשפיע על פסק הבוררות (שם, פסקה 7).
 
מההחלטות ומפסק הדין האמורים לא ניתן ללמוד מהן המגבלות שחלות על היוועצות הבורר עם צד ג'.

 בפסק דין שניתן לאחרונה ברע"א 3355/11 יבולים בשער הנגב (1999) בע"מ נגד שמש אדמה ומים (ש.א.מ.) אגרוביזנס בע"מ נקבע כי סוגיה זו טעונה פיתוח של הדין הקיים והכרעה בשאלה מורכבת. כב' השופט  י' דנציגר קבע בפסק הדין הנ"ל כי

"לצד האינטרסים המצדיקים לכאורה קביעת מגבלות בעניין היוועצות הבורר עם צד ג', או לכל הפחות המחייבים את הבורר ליתן לצדדים גילוי מלא אודות היוועצות זו כדי לאפשר להם להגיב בהתאם, קיימים אינטרסים נוגדים הנובעים ממאפייניו הייחודיים של הליך הבוררות בהיותו הליך חלופי להתדיינות בין כותלי בית המשפט ומנגנון גמיש יותר לבירור סכסוכים שמטרתו להכריע במחלוקות הצדדים באופן יעיל ומהיר יותר. סבורני כי פיתוח הדין בנקודה זו אינו אפשרי במסגרת הדיונית שלפנינו מאחר ולא ניתנה למבקשת רשות ערעור וממילא ההכרעה בשאלה זו אינה הכרחית לאור העובדה כי בנסיבות העניין מדובר בהיוועצות הבורר במומחה שמונה על ידו ולא בצד ג'. משכך, יש להותיר את השאלה שבנדון בצריך עיון".