דרמה מאחורי הפרגוד: כך פסל בג"ץ את הבחירות למבקר המדינה

תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: בחירות סופר-חשובות לתפקיד ממלכתי בכיר, המבוצעות מאחורי פרגוד סגור, אבל פתאום חברי כנסת שולפים טלפונים ניידים ומתחילים לצלם בווידאו את פתק ההצבעה שלהם. נשמע כמו מערכון פוליטי? פסק הדין הדרמטי של בית המשפט העליון מיום י"ז בתמוז תשפ"ו (2 ביולי 2026) הפך את הסיפור הזה לאחד מפסקי הדין המרתקים והחשובים ביותר על חוקי המשחק של הדמוקרטיה שלנו.

בחוות דעת מהדהדת, חמשת שופטי בג"ץ החליטו פה אחד לקבל את העתירות, לבטל לחלוטין את הסיבוב השני של הבחירות לתפקיד מבקר המדינה שנערכו בכנסת, ולשלוח את חברי הכנסת להצביע מחדש.

איך הכל התחיל? כרוניקה של סערה במליאה

ביום 3 ביוני 2026 התכנסה מליאת הכנסת לבחור את מבקר המדינה הבא. על התפקיד התמודדו שניים: עו"ד מיכאל ראבילו (מועמד הקואליציה) והשופט בדימוס יוסף אלרון. הנה כיצד התפתחה הדרמה הפרלמנטרית:

• הסיבוב הראשון: ספירת הקולות הראתה כי 60 חברי כנסת הצביעו לטובת השופט בדימ' אלרון, ואילו 57 הצביעו לעו"ד ראבילו. מאחר שאיש מהם לא השיג את קולותיהם של רוב חברי הכנסת, הכריז יו"ר הכנסת על קיומו של סיבוב שני, בהתאם לחוק.

• הסיבוב השני והסלולרי: במהלך ההצבעה השנייה, התעוררה סערה באולם. חברי כנסת מהאופוזיציה טענו כי הופעל לחץ כבד על חברי קואליציה לצלם את פתק ההצבעה שלהם כדי "להוכיח" למי הצביעו.

• הנחיית היו"ר שהדליקה את האש: לאחר התייעצות בלשכתו, עלה יו"ר הכנסת לדוכן והצהיר כי הנחיה לצלם אינה חוקית. עם זאת, הוא הוסיף משפט ששינה את פני המשחק: "זכותו של כל אחד, כי החשאיות היא של הבוחר, זכותו אם הוא רוצה לבחור ולהחליט לצלם את עצמו".

• התוצאה שהפכה את הקערה: בעקבות ההצהרה, לפחות 6 חברי כנסת תיעדו את הצבעתם בסרטון וידאו או שלשלו את הפתק באופן גלוי לחלוטין מחוץ לפרגוד. בסיום הסבב הזה, התוצאה התהפכה: עו"ד ראבילו קיבל 61 קולות ונבחר למבקר המדינה.

בעקבות המהפך המצולם, הוגשו שורה של עתירות לבג"ץ על ידי תנועות ציבוריות וסיעות אופוזיציה, שדרשו לפסול את ההליך בשל פגיעה אנושה בחשאיות ההצבעה.

השאלה המשפטית: זכות שניתן לוותר עליה, או חובה מוחלטת?

הוויכוח המשפטי בתיק נגע בליבת הרעיון של בחירות חשאיות. הכנסת והמשיבים טענו כי החשאיות היא "זכות" שניתנת לחבר הכנסת, ואם הוא בוחר מרצונו לוותר עליה ולתעד את עצמו – זו זכותו המלאה, במיוחד כיוון שאין איסור מפורש בחוק נגד צילום עצמי.

השופטים דחו את הגישה הזו באופן נחרץ.

המשנה לנשיא, השופט נעם סולברג, הבהיר בלשון חדה: "לא על זכות לחשאיות דיברה הלשון, כי אם על 'הצבעה חשאית'… ההצבעה, החשאיות – זו בזו כרוכות, לבלי הפרד, כאשר הדיבור 'חשאית' משמש, בפן התחבירי, כשם תוארה של ההצבעה".

השופטים קבעו כי חוקי היסוד מגדירים את הליך הבחירה כחשאי באופן קטגורי, ולחבר הכנסת פשוט אין סמכות "לוותר" על כך.

"מבחן הילד" של השופט סולברג

כדי להוכיח עד כמה הפרשנות המכשירה צילום וידאו בקלפי נוגדת את השכל הישר, גייס השופט סולברג אנלוגיה משעשעת ומבריקה מן המשפט העברי – מבחן "תינוק דלא חכים ולא טיפש" (ילד שאינו חכם מדי ואינו טיפש). במשפט העברי, כשמתעורר ספק לגבי כשרותה של אות כתובה בספר תורה, מראים אותה לילד בגיל יסודי שאינו נוטה לפלפולים או השלמת מילים מדמיונו, ושואלים אותו פשוט: איזו אות אתה רואה?

סולברג קבע כי אילו היינו מראים לילד כזה הצבעה שמתועדת כולה בסרטוני וידאו, ושואלים אותו האם מדובר ב"הצבעה חשאית", הוא היה מביט בנו בשכלו הישר והבריא ומשיב תשובה חדה וברורה אחת: לא.

למה צילום עצמי של אחד פוגע בבחירה החופשית של האחר?

פסק הדין מסביר לעומק מדוע צילום "וולונטרי" כביכול הוא למעשה כלי נשק פוליטי שמשבש את הדמוקרטיה:

השופטת דפנה ברק-ארז סיכמה זאת במשפט קולע: "חשאיות היא חשאיות. לא למחצה ולא לשליש". הכנסת טלפון סלולרי כדי לתעד את פתק ההצבעה היא בפועל "הסרת הפרגוד" – גם אם מדובר בפרגוד טכנולוגי ולא פיזי.

השורה התחתונה: התוצאות מבוטלות

בית המשפט הפעיל את "המבחן הדו-שלבי" המקובל בדיני בחירות:

1. האם נפל בהליך פגם מהותי? כן, תיעוד ההצבעות בווידאו מהווה פגם חמור ויסודי בחשאיות.

2. האם הפגם עשוי היה להשפיע על התוצאה? בהחלט. הפער בין המועמדים בסיבוב השני עמד על 4 קולות בלבד (61 מול 57) , בשעה שלפחות 6 חברי כנסת הפרו את החשאיות באופן מתועד וברור.

השופטת גילה כנפי-שטייניץ אף הוסיפה כי הפגם חלחל לכל קול וקול, ברגע שמעל בימת הכנסת הוכרז כלל משפטי שגוי שהכשיר את הסטת הפרגוד.

בסופו של יום, בג"ץ הפך את הצו על-תנאי למוחלט והורה על ביטולו של סבב ההצבעה השני. השופטים הדגישו כי אין בהחלטה זו משום התערבות בשיקול הדעת הפוליטי של הכנסת במי לבחור, אלא רק שמירה על "כללי המשחק". הכנסת תיאלץ להתכנס בקרוב שנית כדי לבחור מבקר מדינה – אך הפעם, הטלפונים יישארו בחוץ, וההצבעה תהיה חשאית באמת, כדת וכדין.

המאמר מבוסס על פסק הדין הרשמי של בית המשפט העליון בתיק בג"ץ 12634-06-26 יהודה רסלר נ. כנסת ישראל/ועדת בחירות/חשבות  ואח', שניתן ביום י"ז בתמוז תשפ"ו (2 ביולי 2026).