בהחלטת בית משפט לעניני משפחה בת"א כב' הרשמת נילי רוסמן גליס מיום 09.04.14 נדחתה בקשת נתבע למחיקת תובענה שהגיש קטין ליתן סעד הצהרתי לפיו הנתבע הוא אביו במישור האזרחי.
לטענת הנתבע, הקטין נולד כאשר אימו היתה נשואה לאדם אחר ובנסיבות אלו לנוכח ההלכה שהקובעת כי רוב הבעילות הולכות אחר הבעל ומאחר וקיים חשש שהכרעה אחרת תוביל לממזור הקטין יש לדחות את התביעה על הסף. מנגד טענה התובעת שבנסיבות העניין ראוי ששאלת האבהות יוכרע במסגרת פסק דין הצהרתי במישור האזרחי להבדיל ממשפט דתי וכי באמצעות הכלים האזרחיים עומדים בפני בית משפט ניתן ניתן להגיע לתוצאה על פי מאזן ההסתברויות ( 51%) וזאת ללא צורך לבצע בדיקת רקמות.
בטרם ניתנה החלטת בית משפט בסוגיה זו הועברה הבקשה לתגובת היועץ המשפטי לממשלה אשר השיב כי אין מקום לסלק את התובענה על הסף.
הכרעת בית משפט לעניני משפחה בבקשת הנתבע לסילוק על הסף.
בית משפט לעניני משפחה החליט לדחות את הבקשה ולחייב את הנתבע בהוצאות הבקשה בסך של 7,500 ש"ח וכן הוצאות לאוצר המדינה בסך של 1,500 ש"ח וזאת , בין היתר מהנימוקים הבאים:
ההלכה המנחה בעניין זה קובעת " :כי גישה לפיה בכל עת שקיים חשש לממזרות,בית המשפט יימנע משמיעת ראיות כלשהן,ולמעשה ידחה תביעה שכזו על הסף, אינה יכולה לעמוד נוכח אשר פורט לעיל .גישה זו לא רק שמתעלמת מעקרון טובת הילד,אלא בוחרת למעשה,שלא להתמודד עם בחינת מכלול הזכויות, הצרכים והאינטרסים של הילד הספציפי כפי ששללנו קביעה גורפת,שלפיה ניתן להתעלם כליל משאלת חשש ממזרות,כך שוללים אנו את הקביעה הגורפת הנגדית יהיה המקרה אשר יהיה,שומה על בית המשפט לבחון את נסיבותיו על מנת להגיע למסקנות בהתחשב בשאלת טובת הילד שעניינו נדון בפניו ,לרבות בחינת זכויות ואינטרסים של המעורבים במקרה הנדון .) "בר "ע) (תא ) 1364/04 פורסם בנבו.
החזקה לפיה " רוב הבעילות אחר הבעל" היא מתחום דיני הראיות. אומנם, מדובר בחזקה שהנטל לסתור אותה אינו קל אך אין מדובר בחזקה מוחלטת שאיננה ניתנת לסתירה ואין בכוחה של הטענה זו כשלעצמה כדי להביא לסעד קיצוני של מחיקת התביעה על הסף.
נימוקים נוספים לדחיית הבקשה הם זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד חוקתית וכן זכותו יסוד של הקטין לדעת מיהו אביו.
זאת ועוד, לדעת בית משפט, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, מאחר והמבקש נימק אותה כביכול בטובת הקטין מחשש למימזורו כאשר במקביל הוא לא הכחיש שקיים יחסי מין עם אם הקטין ולכן למעשה בעצמו לא שלל את האפשרות שהוא אביו הביולוגי. על רקע זאת מה לו לנתבע לנסות לנכס את האחריות לקטין לאב שיתכן שאינו אביו הביולוגי?
משכך דחה בית המשפט את בקשת הנתבע.