בהתאם להחלטת בית המשפט (כבוד השופט ניל הנדל) מיום 12.12.2016 מתכבד המשיב להגיש תשובה תמציתית מטעמו לבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 05.10.2016 אשר ניתנה במסגרת רת"ק 48322-10-15, ואשר במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה (כב' הרשם הבכיר אורן כרמלי) שניתן ביום 09.10.2015 במסגרת ת"ק 57077-11-14.
 
המשיב סבור כי בקשת המבקש אינה מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", אשר ניתנת אך ורק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין או כאשר נדרשת התערבותו של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן)].
 
זאת ועוד, בקשת המבקש נטועה כל כולה בעובדות הקונקרטיות של הסכסוך בין המבקש לבין המשיב בשים לב לכך שאין מחלוקת עובדתית שהמבקש מסר למשיב המחאות בגין שרותי התיווך שקיבל מהמשיב, והיא בוודאי שאינה מעוררת, שאלה כללית או ציבורית ממשית.
 
בוודאי שבנסיבות העניין ולנוכח קביעותיו העובדתיות של בית משפט לתביעות קטנות  לא נגרם למבקש כל עיוות דין, למרות ניסיונו של המבקש "לעטוף" טענותיו בעטיפה עקרונית, ברור לחלוטין שמדובר בטענות עובדתיות באופיין ובניסיון חסר טעם של המבקש לתקוף את קביעותיו העובדתיות (לרבות קביעות מהימנות) של בית המשפט לתביעות קטנות, לאחר שמיעת עדים. למותר לציין כי לא לכך נועדה בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
 
 
רקע והליכים קודמים:
 
1.     מקורו של תיק זה בתביעה כספית על סך 5,310 ₪ שהגיש המשיב כנגד המבקש בבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה ואשר נדונה במסגרת ת"ק 57077-11-14. התביעה עצמה הוגשה על ידי המשיב, אשר הנו מתווך בעל רישיון תיווך במקצועו, בשל ביטול המחאות ע"ס של 5,310 ₪ אשר נמסרו לו על ידי המבקש בגין שרותי תיווך שסופקו למשיב על פי הזמנתו.
 
        צילום כתב התביעה שהוגש ע"י המשיב כנגד המבקש לבית המשפט לתביעות קטנות מצ"ב לתשובה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן נספח א'.
 
2.     במהלך חודש ספטמבר 2013 פנה המבקש אל המשיב, וביקש להזמין את שרותיו כמתווך במטרה למצוא שוכר לנכס שבבעלותו במושב טירת יהודה (סעיף 5 לכתב התביעה).
 
3.     בין המבקש למשיב סוכם כי בתמורה לשירותי התיווך ישלם המבקש למשיב עמלת תיווך השווה לחצי חודש שכירות במושכר, בסך של 5,310 ₪, וזאת לאחר הנחה של 50% שניתנה למבקש לאחר דין ודברים שהתנהל בין הצדדים טרם מסירת ההמחאות ובשל הכרות מוקמת בין הצדדים (סעיף 6 לכתב התביעה).
 
4.     אין מחלוקת עובדתית ממשית כי לנוכח היכרות מוקדמת בין הצדדים ויחסי אמון ששררו בניהם בשל עסקאות תיווך קודמות לא נערך הסכם תיווך בכתב בין הצדדים ובלשון בית משפט לתביעות קטנות:
 
        "מעדותו של התובע בפניי עלה כי לא מדובר בעסקת שרותי תיווך ראשונה שסיפק התובע לנתבע, אלא היו בין הצדדים עסקאות קודמות נוספות. הנתבע לא הכחיש הטענה" (עמ' 2 שורות 10-12 לפסק הדין).
 
5.     בהתאם לכך המשיב סיפק למבקש שרותי תיווך, אשר באו לידי ביטוי במציאת שוכר, אשר חתם בסופו של יום עם המבקש על הסכם שכירות הנכס שבבעלות המבקש וזאת לאחר שהמשיב שיווק את הנכס שבבעלות המבקש הן באינטרנט והן באמצעות פניות יזומות ללקוחותיו הקיימים ועוד.
 
צילום הסכם השכירות  שנערך בין המבקש לבין השוכר של הנכס בתיווכו של המשיב מצ"ב לתשובה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן נספח ב'.
 
6.     אך לנוכח יחסי האמון וההכרות המוקדמת שהיתה בין הצדדים נאות המשיב גם להיעתר לבקשת המבקש לקבלת חלקו בתשלום דמי התיווך בחמישה תשלומים אשר שולמו לו באמצעות המחאות שמסר המבקש לפקודתו (סעיפים 12-13 לכתב התביעה ועמ' 4 שורות 27-28 לפסק הדין).
 
7.     דא עקא, שלאחר שהמשיב הפקיד את ההמחאה הראשונה מבין ההמחאות הדחויות שנמסרו לו ע"י המבקש, התגלה לו, לתדהמתו הרבה, כי המבקש ביטל את כל ההמחאות שמסר לו, ללא עילה שבדין ובנסיבות אלו הוגשה התביעה.
 
8.     המבקש הגיש כתב הגנה ארוך ומפותל מטעמו, במסגרתו מחד גיסא טען שלא הזמין כלל שרותי תיווך מהמשיב וכי המשיב לא היה גורם יעיל בעסקת השכירות ומאידך גיסא הודה בפה מלא כי מסר למשיב ההמחאות בגין שרותי התיווך שקיבל!
 
        צילום כתב ההגנה שהוגש ע"י המבקש לבית המשפט לתביעות קטנות מצ"ב לתשובה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן נספח ג'.
 
9.     ביום 09.10.15 ניתן פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב והמבקש חויב לשלם למשיב את סכום התביעה, בסך 5,310 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 1,200 ₪.
 
        צילום פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מצ"ב לתשובה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן נספח ד'.
 
10.    יאמר כבר עתה כי, בניגוד לטענת המבקש  כאילו המשיב אינו בעל רשיון תיווך הרי שבית משפט לתביעות קטנות קבע כממצא עובדי כי המשיב הוא מתווך נדל"ן בעל רישיון לעסוק בתיווך וכי הוא היה הגורם היעיל בהתקשרות בין המבקש לבין השוכר שבגינה נמסרו לו ההמחאות נשוא תביעתו (סעיפים 3-5 לפסק הדין) ובלשון בית משפט:
 
        "התובע, מר תמיר דוד הוא מתווך נדל"ן בעל רישיון לעסוק בתיווך. לא יכולה למעשה להיות מחלוקת שהתובע סייע לנתבע למצוא שוכר לנכס שבבעלותו. טענת הנתבע ולפיה שרותי התיווך נכפו עליו ולא היה נדרש לחתום על הסכם תיווך הרי שהיה מסרב, מוטב היה לה שלא תיטען. הנתבע עצמו אף סתר הטענה בדיון בפניי והודה כי בסופו של דבר הסכים לקבל שרותי תיווך מאת הנתבע.
 
        הנתבע עצמו אינו מכחיש כי העביר לידי התובע את השיקים הנדונים כנגד שרותי תיווך… עוד ציין הנתבע עצמו בכתב ההגנה שהתובע סייע לו למצוא שוכר לנכס, מר יעקב קסטרו. בהתאם לעדות התובע שלא נסתרה, הוא ליווה את עסקת השכירות, היה עם מר קסטרו מספר פעמים בנכס ואף היה נוכח במועד חתימת החוזה בין הנתבע לבין השוכר. הנתבע לא סתר הטענה. מכאן שיש לקבוע כי התובע אף היה גורם יעיל בעסקה שהביאה הצדדים להתקשר בהסכם מחייב"
 
11.    זאת ועוד טענת המבקש בסעיף 6 לכתב הגנתו כאילו ההמחאות נמסרו "כמחווה של רצון טוב" למרות שלא הזמין לטענתו שרותי תיווך ולא היה כל סיכום  "קרסה כמגדל קלפים" עת קבע בית משפט כממצא עובדתי כי: "לאחר חתימת חוזה השכירות נתן הנתבע לתובע את השיקים הנדונים בסכום שמשקף חצי חודש שכירות בתוספת מע"מ. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל כסבירה טענת הנתבע שמדובר בשיקים שניתנו במחווה של רצון טוב בלבד. הדעת נותנת כי מדובר בעמלת תיווך כפי שסוכמה"… מכל האמור, בהתאם לנתונים והעובדות שהובאו בפניי אני קובע כי הנתבע הסכים לקבל שרותי תיווך מעת התובע. עוד אני קובע שהתובע סיפק בפועל שרותי תיווך לנכס שבבעלות הנתבע ואף היה הגורם היעיל בהתקשרות שבין הנתבע לבין השוכר" (סעיף 5 לפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות).
 
12.    באשר לטענת המבקש כי המשיב לא זכאי לדמי תיווך מאחר ולא נחתם הסכם  תיווך בין הצדדים קבע בית משפט בצדק רב כי הטענה לא רלוונטית משעה שהמבקש הודה בפה מלא כי היה מכבד את השיקים אלמלא התבטל מאוחר למסירת ההמחאות הסכם השכירות בינו לבין השוכר וכי המחלוקת האמיתית שניטשה בין הצדדים היא האם המשיב זכאי לדמי תיווך שעה שהחוזה בעטיו שולמו דמי התיווך בוטל בסופו של יום  על ידי השוכר. ובלשון בית משפט:
 
        "יש עוד להתייחס לטענת הנתבע כי התובע לא זכאי מלכתחילה לעמלת תיווך באשר לא נחתם בינו לבין התובע הסכם תיווך וזאת בניגוד לסעיף 9 (א) וסעיף 14 לחוק המתווכים. בנסיבות המקרה דנן שאלת זכאותו של התובע כמתווך לעמלת דמי תיווך, מקום בו לא נחתם הסכם תיווך למעשה אינה רלוונטית. אין מחלוקת שהנתבע כבר הפקיד תשלום בידי התובע וזאת בדרך של הפקדת חמש שטרות שמועד פירעונם דחוי ושסכומם הכולל 5,310 ₪ שהם חצי חודש שכירות . הנתבע עצמו אף לא שלל כי אם היה השוכר עומד בחיוביו על פי חוזי השכירות ומשלם את דמי השכירות, לא היה מבקש לשלול מהתובע זכות לפירעון השיקים שנתן בידו. מכאן ששאלת עצם הזכאות לעמלת תיווך בשל קיומו או העדרו של הסכם תיווך אינה עולה במקרה זה והמחלוקת בין הצדדים התרכזה כאמור בשאלה אם התובע זכאי לעמלת התיווך שעשה שהחוזה בעטיו ניתנה בוטל בסופו של דבר". במחלוקת האמורה קיבלתי עמדת התובע וזאת לאור הקביעה כי במקרה זה השתכלל חוזה שכירות מחייב בין הנתבע לשוכר אשר בו ברגע זיכה את התובע בעמלת דמי תיווך" (סעיף 11 לפסק הדין).
 
13.    בית משפט לתביעות קטנות קבע עוד כממצא עובדתי כי ההמחאות בגין דמי התיווך לא נמסרו על תנאי כטענת המבקש וכי לא היתה לו כל עילה שבדין לביטול ההמחאות (סעיף 9 לפסק הדין).
 
14.    בית משפט מחוזי (כבוד השופטת ורדה פלאוט) דחה את בקשת רשות הערעור. ראשית קבע בית משפט מחוזי כי התערבות ערכאת הערעור בפסקי דין הניתנים בבתי המשפט לתביעות קטנות ניתנים במסורה והעניין שבפניו  אינו נמנה על החריגים המצדיקים התערבות בפסק הדין. בית משפט מחוזי קבע כי אין מדובר בשאלה חשובה או עקרונית, אלא במחלוקת פרטית שאיננה מעוררת שאלה עקרונית כלשהי וכי לא נפלה טעות על פניו של פסק הדין (עמוד 3 שורות 9-18 להחלטת בית משפט מחוזי).
 
        צילום פרוטוקול דיון מיום 22.09.16 והחלטת בית משפט מחוזי מיום 05.10.16 מצ"ב לכתב תשובה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח ה'.
 
15.    יתרה מכך, בית משפט מחוזי קבע בהחלטתו כי המבקש ניסה לראשונה להעמיד את המחלוקת בשאלה האם חובת תום הלב גוברת על הוראת החוק לפיה אחד התנאים לקבלת דמי תיווך הינו קיומו של הסכם בכתב בבקשת רשות הערעור בלבד, בעוד שבדיון בפני ביהמ"ש קמא לא הועמדו הדברים באופן זה (עמוד 3 שורות 19-23 להחלטת בית משפט מחוזי).
 
16.    לגופו של עניין, אימץ גם בית משפט מחוזי את קביעתו של בית משפט קמא כי המבקש הזמין שרותי תיווך מהמשיב וכי המשיב סיפק בפועל שרותי תיווך לנכס שבבעלות המבקש וכי המשיב היה הגורם היעיל בהתקשרות וכי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת טענתו כי השיקים שניתנו למשיב היו "שיקים על תנאי".
17.    עוד קבע בית משפט מחוזי בהחלטתו כי: "מעיון בתיק קמא ובטענותיו של המבקש בבקשת רשות הערעור עולה כי המבקש לא עמד על זכויותיו הדיוניות בביהמ"ש קמא. רק עתה, במסגרת בקשת רשות הערעור, העלה טענותיו לראשונה. ודוק, בביהמ"ש קמא התקיימו שני דיונים, בדיון הראשון הודיע המשיב כי הוא מבקש לתקן את כתב תביעתו, המבקש לא התנגד לתיקון כתב התביעה ולא טען בדיון מאומה בעניין זה אלא ביקש שאם ביהמ"ש ייעתר לבקשה, יקבע דיון נוסף וזאת "לצורך התייעצות". בתום הדיון, נעתר בית המשפט לתיקון כתב התביעה והורה על קיומו של דיון נוסף. המבקש הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה המתירה את תיקון כתב התביעה תוך שטען כי הוגשה בקשה נוספת לסילוק התביעה על הסף ויש להורות על סילוקה. ביהמ"ש קבע כי הבקשה תידון בדיון נוסף, אך בדיון המבקש לא העלה טענותיו כנגד תיקון כתה התביעה ובכך שלא ניתנה לו הזדמנות להתנגד ו/או לא עתר לתקן את כתב הגנתו אלא ביקש כי ביהמ"ש ייתן את פסק דינו. לא ניתן במסגרת בקשת רשות הערעור לערוך מקצה שיפורים לטענותיו של המבקש, בשעה שהוא עצמו לא פעל כן ולא העלה טענותיו בביהמ"ש קמא" (סעיף 7 להחלטה).
 
18.    באשר לטענת המבקש כי לא מתקיימת דרישת הכתב, בהתאם לסעיפים 9(א) ו- 14 (א) (2) לחוק המתווכים במקרקעין, הפנה בית משפט מחוזי לפסק דינו של בית משפט קמא אשר קבע כי שאלה זו איננה רלוונטית נוכח העובדה כי השתכלל חוזה שכירות מחייב וכי דמי התיווך כבר שולמו למעשה בפועל. לעניין זה קבע בית משפט מחוזי כי החלו להשתרש בפסיקה דעות נוספות בדבר ריכוך דרישת הכתב בהתאם להלכות שניתנו הנוגעות לסעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (ר' ת"א 28763-07-14 רוני מאנה נ' תעשיות מזון תנובה, מיום 10.02.15 ופסה"ד שמובאים שם).
 
19.    כבוד בית משפט מחוזי אף הפנה להחלטת בית משפט העליון ברע"א 1833/15 תעשיות מזון תנובה נגד רונה מאנה מיום 25.03.15 במסגרתו נקבע כי אין מקום להורות על סילוק על הסף של תביעה לקבלת דמי תיווך בשעה שלא נחתם הסכם תיווך בכתב, וכי ניתן לבחון את התשתית העובדתית הקונקרטית ולבחון האם תום הלב יכול בכלל להתגבר בדרישת הכתב הקבועה בחוק המתווכים.
 
20.    כאמור, המשיב העלה במסגרת כתב תביעתו את הטענה כי בנסיבות הקונקרטיות ראוי  להתגבר על דרישת הכתב הקבועה בחוק המתווכים לאור חוסר תום לבו המשווע של המבקש ולנוכח העובדה שהתמורה שולמה באמצעות השיקים.
 
21.    במקרה דנן, זעקת תום הלב זועקת שכן, אין מחלוקת עובדתית שהמשיב הוא מתווך בעל רישיון תיווך, אשר בשל הכרות מוקדמת עם המבקש וביצוע עסקאות קודמות עמו, לא החתים את המבקש על הסכם תיווך. יחד עם זאת, משעה שנמסרו השיקים על ידי המבקש, אין מחלוקת אמיתית כי הם נמסרו בגין שיעור דמי התיווך שסוכם בין הצדדים בגין שרותי תיווך שסופקו לנכס הספציפי השייך למבקש!
 
22.    יתרה מכך, ההמחאות שנמסרו מקימות כשלעצמן התחייבות שטרית בכתב לתשלום בגין שרות שסופק למבקש על פי הזמנתו כאשר בהמחאות עצמן מפורט סכום העסקה הכולל של התיווך, שמו של המתווך אשר על שמו נרשמו ההמחאות  ובין הצדדים אין מחלוקת באשר לזיהוי הנכס אשר בגינו סופק שרות התיווך.
 
23.    כאמור, הפסיקה אליה מפנה המבקש בבקשתו שונה באופן מהותי מהמקרה הקונקרטי שנדון בתיק זה . ראשית מאחר ולא דובר שם במקרה של מתווך שקיבל המחאות לאחר שהיה גורם יעיל באספקת שרותי תיווך וגם מאחר וטענה פורמאלית של העדר הסכם בכתב  היא טענה אשר בשל אופיה היא ראויה לשמש כמגן אך לא כחרב לאחר שהמבקש קיבל שירות על פי הזמנתו וביצע כבר את התשלום בפועל באמצעות מסירת המחאות ובשים לב לכך שהמבקש הודה בבית משפט קמא כי אלמלא בוטלה מאוחר יותר עסקת השכירות, הוא היה מכבד את השיקים ולא היה מבטלם כלל! שנית, מאחר וניתן לראות במקרה דנן במסירת השטרות כשלעצמן משום הודאת בעל דין למצער בסכום דמי התיווך שסוכם בין הצדדים ואותם התחייב לשלם ואשר בעטיה היה המבקש מנוע ומושתק מלהיאחז בטענה פורמאלית גרידא!.
 
 
24.    בנסיבות אלו, ונוכח מגמת הפסיקה בדבר ריכוך דרישת הכתב ומצד שני לאור ההלכה הנוהגת לפיה ההתערבות ערכאת הערעור כל שכן של בית המשפט העליון בפסקי דין הניתנים בבתי משפט לתביעות קטנות הינה במקרים חריגים, ולאור התנהלותו של המבקש עצמו שלא ביקש לחקור את המשיב ולהגיש סיכומיו אלא ביקש כי יינתן פסק הדין, בצדק רב לא התערב גם בית משפט מחוזי בפסק דינו המנומק היטב של בית משפט לתביעות קטנות.
 
25.    בהקשר זה, ראוי לצטט מדבריה של כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע בת"א 5210/01 דור משכן ואח' נגד אורי אפרים, כדלקמן:
 
"אלא, שבהגיעו לבית המשפט למד הנתבע פרק בהלכות חוק המתווכים, התשנ"ו-19966, והעלה ברשתו שלל טענות משפטיות  נוספות, שלטענתו מאיינות את התחייבותו כלפי התובעות. ייאמר מיד, כי אף אחת מטענות אלה לא הטרידה את הנתבע לפני כן, כאשר הכיר בחבותו לשלם למשרד התיווך את דמי התיווך המוסכמים"
 
        ובהמשך: "חוק המתווכים לא נועד לאפשר ללקוחות לא הגונים, המנסים להתחמק מהתחייבותם לתשלום דמי תיווך, להיות ל"נבל ברשות התורה", תוך האחזות חסרת תום לב           ב "קוגנטיות" של החוק.  הצדק מחייב, כי מקום שמתווך מורשה כדין הוא שהתקשר עם הלקוח, והוא שביצע את מלאכתו במלואה והיה הגורם היעיל בעסקה, לא יגזל ממנו פרי עמלו בשל פגם פורמלי גרידא, הנובע מאי ערנות  לפסיקה החדשה…."
 
26.          כמובן שהדברים הנ"ל מתאימים גם לענייננו שלנו ואין אף צורך להוסיף עליהם .
 
27.    כידוע, הלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי אלא במקרים בהם מעוררת הבקשה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים. כך בכלל, ובפרט מקל וחומר כשמדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על פסק דינו של בית  המשפט לתביעות קטנות, שעליה להינתן "במשורה שבמשורה […] ואך בעוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר" (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב) .
 
28.    ויודגש כי עניינו של המבקש נדון בבית המשפט המחוזי במסגרת בקשת רשות ערעור, ולכן הבקשה הינה בקשת רשות ערעור שנייה (ראו גורן בעמ' 852-853). בקשות כגון דא תיבחנה על ידי בית משפט זה בקפדנות יתרה ותינתן בהן רשות ערעור במקרים ספורים ביותר, מעטים שבמעטים [ראו, לדוגמא, רע"א 8821/09 פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ, מיום 16.11.2011].
 
 
29.    בנקודה זו יפים דבריו של כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב מיום 20.3.2005): "נוכח טיבו של הליך התביעות הקטנות, על רשות הערעור בהקשר תביעות קטנות בבית משפט זה – בגלגול שלישי – להינתן במשורה שבמשורה, עוד ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור "רגילות", ואך בעוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר; אחרת, תסוכל כוונת המחוקק, שמשמעה הליך חסכוני שאינו מטיל הוצאות גדולות על הצדדים, ומהיר, שאינו גוזל מזמנם יתר על המידה" (פסקה ט(2) שם).
 
30.    לאור כל האמור במצטבר לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את בקשת רשות הערעור.
 
 
 
                                                                                            ____________________
                                                                                                     ניר טולדנו, עו"ד
                                                                                                        ב"כ המשיב