בית משפט לענייני משפחה תמ"ש _____________
התובעים: 1. י' ת.ז
2. פ' ת.ז
ע"י ב"כ עוה"ד ניר טולדנו ו/או רימה גרסימוב
מרח' מוטה גור 9 ת.ד. 10450 פתח תקווה 49003.
טל: 03-9309677 פקס: 03-9309674
–נגד –
נתבעים: 1. א' ת.ז.
2. מ' ת.ז
3. רשות מקרקעי ישראל
דרך מנחם בגין 125 קריית הממשלה תל אביב 6701201.
טל: 03-9533333 פקס: 03-7632132
נתבעים פורמליים: 4. בנק מזרחי טפחות
מרחוב ז'בוטינסקי 7 רמת גן 52520 .
טל. 03-7559207 פקס: 03-7559913
5. אגודה שיתופית מושב
מהות התביעה: ביטול מתנה ומתן צו הצהרתי על רישום הנחלה ע"ש התובע ו/או התובעת
כתב תביעה
פתח דבר
עניינו של תיק זה בקליפת האגוז הוא בסיפור 'העץ הנדיב" שנכתב על ידי המשורר של סילברסטיין המדגיש את ערך הנתינה, כמשל לאהבה ללא תנאי או כמטאפורה ליחסי הורים-ילדים.
עם זאת, דומה שעם חלוף השנים, את מקומה של ההתבוננות מלאת ההערכה והאמפתיה או ההזדהות עם העץ הנדיב, החליפה תפיסה ביקורתית ושיפוטית אשר גורסת שמדובר בעצם בסיפור עצוב על לקיחה וגזל ולא על נתינה. כך גם למרבה הצער, זהו המצב גם במסגרת הפן העובדתי של תביעה זו במסגרתה עותר התובע הנדיב, אשר במשך שנים רבות פרנס וכלכל את הנתבעים, לביטול הסכם מתנה להעברת זכויותיו במשק חקלאי במושב ל' וזאת, בין היתר, בשל הפרה בוטה של הסכם הנאמנות אשר על בסיסו ניתנה הסכמתו להעברת הזכויות במתנה וכן בשל יחס מחפיר של מקבלי המתנה כלפי התובע שבא תחילה לידי ביטוי בניתוק יחסים כמעט מוחלט מזה מספר שנים ולאחר מכן בקללות וגידופים וזאת מלבד אי החוקיות שדבקה בהסכם.
יאמר כבר עתה כי הנתבע אף הגדיל לעשות כאשר מאחורי גבו של התובע עקר כנגד רצונו של התובע, את פרדס התפוזים הגדול והמניב ביותר, אשר ניטע בזיעת אפו של התובע ותוחזק על ידו במשך שנים, מתוך מטרה ברורה שלו לנשל את התובע מאדמתו ומזיקתו למשק, תוך הפרה בוטה ונוספת של הסכם הנאמנות.
להשלמת התמונה העגומה ו"בבחינת הרצחת וגם ירשת?", לא התבייש הנתבע לספסר במתנה שקיבל והגיש תביעה לפרוק שיתוף למכירת הנחלה בשוק החופשי בהסתירו מעיני בית משפט את האיסור המפורש שחל עליו, בהתאם להסכם הנאמנות עם התובע למכירת המשק כל עוד התובע הינו בחיים וגם טעם זה כשלעצמו מצדיק אף הוא את ביטולו הטוטאלי של הסכם המתנה!
רקע עובדתי
1. התובע היה רשום כבעלים של זכויות חכירה לדורות במשק חקלאי במושב ל' (להלן: "המשק" ו/או "המקרקעין" ו/או "הנחלה").
צילום נסח טאבו היסטורי המעיד על זכויות התובע במשק החקלאי טרם ביצוע עסקת המתנה לנתבעים מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח א'.
2. התובעת היא אשתו של התובע, הנתבעת הינה בתו, בעוד שהנתבע הוא חתנו. טרם הועברו הזכויות במשק לידי התובע היו הזכויות במשק רשומות על שם אביו, ג' ז"ל.
3. בשנות ה-40 עלו הורי התובע מרוסיה לישראל ועם הגעתם ארצה הצטרפו לגרעין החברים אשר ייסדו בכפיהם את מושב ל' ומכח כך אף קבלו את מלוא הזכויות בנחלה החקלאית.
4. התובע נולד וגדל במושב ל' ועבד בו יחד עם הוריו. בשנת 1976 נפטר אביו של התובע ועל פי צוואתו היה אמור התובע לרשת את הזכויות במשק. אחות התובע, הגב' ד' התנגדה לקיום צוואת אביו של התובע ומשכך, המשק עבר לבעלות התובע רק לאחר הליך משפטי ארוך ומייגע שהתנהל בינו לבין אחותו, בבית משפט מחוזי בתל אביב במסגרת xxx/81, xxxx/79 , שם נפסק בהסכמת הצדדים לאותו הליך, כי על התובע לפצות את אחותו בסכום של 45,000$ בגין העברת מלוא הזכויות במשק החקלאי לידיו.
צילום ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין בין התובע לאחותו מיום 29.01.1990 מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח ב'.
5. בהתאם לפסק הדין הנ"ל, העביר התובע לידי אחותו הגב' ד' סך כולל של 45,000$ אותם שילם לה בשני תשלומים. האחד בסך 10,000$ במהלך חודש ינואר 1990 ותשלום שני בסך 35,000$ בסוף חודש מאי 1990 וזאת מכספים של התובעת.
6. יאמר כבר עתה כי הסך של 45,000$ אותם העביר התובע לידי אחותו כנגד קבלת מלוא הזכויות במשק החקלאי, היו מכספים שהיו שייכים לתובעת , הגב' פ', אותם קיבלה מהוריה.
7. התובעים מתגוררים כיום בה'. יחד עם זאת, התובע הקפיד במשך כל חיו לשמור על זיקה פיזית ונפשית למשק והדבר בא לידי ביטוי בכך, שבמשך השנים ועד לעקירת הפרדס הגדול ביותר מהפרסים האחרים על ידי הנתבע, דאג לעבד את אדמתו ואף התפרנס מהכנסות הנחלה. הכנסות אלו נגדעו באחת, בשל התנהלותו הבריונית של הנתבע, אשר תפורט עוד בהרחבה במסגרת כתב תביעה זה.
8. בשנת 1992 נישאו הנתבע והנתבעת. לנוכח היות הנתבע חסר אמצעים ובשל סירוב משפחתו לתמוך ולסייע לו כלכלית, ביקש הנתבע במתק שפתיו מהתובע כי יאפשר לו ולנתבעת לגור באופן זמני בביתו אשר בנחלה בטענה שמצבם הכלכלי אינו מאפשר לשכור דירה במקום אחר.
9. התובע לתומו נאות להעמיד לרשות הנתבעים את ביתו בנחלה למגורים זמניים ללא תמורה, בשל היותו אדם טוב וכמי שרצה להבטיח לנתבע ולנתבעת, אשר הינה בתו, בסיס טוב להצלחה בראשית דרכם.
10. אלא, שכבר בשנת 1996 וכ- 3 שנים בלבד לאחר נישואי התובע לנתבעת, פעל הנתבע בעורמה והגיש לתובעים זיכרון דברים, בכתב ידו, אשר נגע לחלקה __ בלבד וביקש מהם לחתום עליו (להלן: "זיכרון הדברים").
צילום זיכרון הדברים אשר נערך על ידי הנתבע מיום 21.05.96 מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח ג'.
11. במבט חטוף נראה אומנם זיכרון הדברים תמים למראה, מאחר והוא נכתב בכתב ידו של הנתבע. ואולם, על פני הדברים, ברור שעסקינן בזיכרון דברים אשר נערך על ידי עורך דינו של הנתבע, אשר הקריא לנתבע מה לכתוב בו על מנת להגישו להחתמת התובעים. עצם העובדה שהוא נכתב על ידי הנתבע, נועד אך על מנת לטשטש זאת, שמא יבקשו הנתבעים חלילה לקבל יעוץ משפטי טרם החתימה עליו.
12. התובע חשש באותה העת שאי חתימתו על זיכרון הדברים תוביל להרעה ממשית ביחסו של הנתבע לנתבעת, בתו, שכבר אז סבלה מאלימותו הנפשית, המינית, הכלכלית של הנתבע שחשבה לתומה כי החתמת הוריה תביא לרגיעה, ולכן חתם על זיכרון הדברים. ואולם, בשונה ממנו הרי שהתובעת, אשר גם מכספה הפרטי נרכשו הזכויות במשק, מאנה בכל תוקף לחתום עליו בעיקר בשל אי רצונה להביא לחלוקה לא שוויונית של נכסיה בין ילדיה. התובעת, כבר אז, חשה ביחסו המחפיר של הנתבע לבתה וברצונו להשתלט על נכסי הנחלה דבר שהיא התנגדה לו נמרצות.
13. ויודגש כי בזיכרון הדברים שנערך על ידי הנתבע הוא כתב במפורש כי "ההורים מוכנים להעביר למקבל המשק ללא תמורה את כל זכויותיהם על חלקה __ וכן את זכויותיהם באגודת ל' כולל הזכויות הרשומות בספרי מקרקעין והמנהל מקרקעי ישראל בהתאם לתנאים המפורטים בהסכם זה".
14. מכאן שהנתבע, ידע גם ידע שגם התובעת זכאית להירשם כבעלים על המשק, בשל כך שהמשק נרכש גם מכספה ומכח הלכת השיתוף ולא של התובע לבדו ולכן דרש את חתימתה על זיכרון הדברים חרף רישומו הפורמאלי של התובע לבדו כבעל זכויות בנחלה!
15. ויודגש כי התובעת לא חתמה מעולם על זיכרון הדברים גם בטרם "הוסרה המסכה מפניו של הנתבע", הן מאחר ולא חפצה לחלק את רכושה עוד בחייה והן בשל רצונה שלא ליצור חלוקה לא שוויונית בין ילדיה.
16. מאחר והתובעת לא חתמה על זיכרון הדברים, "הפך הנתבע את עורו" וגילה כלפיה יחס קר, משפיל ומבזה בעוד שבמקביל "חפץ ביקרו" של התובע על כן נהג באותה העת להרעיף עליו דברי חנופה ואף הקפיד לשמור אתו על קשר חם והדוק.
17. בסעיף 1 לזיכרון הדברים נקבע, "ברחל בתך הקטנה", כי הסכמת התובעים להעברת הזכויות במשק לידי הנתבעים ללא תמורה כפופה למותנה בזיכרון הדברים.
18. בס' 2 לזיכרון הדברים נקבע כי: "ההורים יהיו רשאים להשתמש בתוצרת המשק לכל מטרה וככל שיעלה ברצונם ללא כל תמורה כל ימי חייהם או עד שיוחלט אחרת. מקבלי המשק לא יהיו רשאים לדרוש מהם לעבוד במשק או לטפל בו או להפסיק עבודתם בו אלא במידה שההורים ימצאו לנכון וירצו בכך".
19. בס' 3 לזיכרון הדברים נקבע כי: "מקבלי המשק (הנתבעים) מתחייבים בזה לא להעביר את המשק, לא למכור ולא לשעבד אותו או את ההכנסות בצורה כלשהי למשך כל ימי חייהם של ההורים אלא בהסכמתם של ההורים".
20. אלא שבשנת 2003 פנה הנתבע אל התובע וסיפר לו, שברצונו המשותף עם הנתבעת לבנות בית בנחלה בטענה שהבית הישן קטן להם בשל התרחבות התא המשפחתי. הנתבע טען כי לצורך מימון בניית הבית הם יזדקקו להלוואה מהבנק.
21. התובע, עקב גילו, לא יכול היה לקבל משכנתא לבנית הבית על הנחלה ולכן הסכים להעביר את הרישום הפורמאלי בנחלה על שם הנתבעים על מנת לאפשר להם לקבל הלוואה, אותה לא יכל לקחת בעצמו, לצורך מימון בניית הבית בנחלה ולמטרה זו בלבד תוך שהוא מבהיר לנתבעים כי רצונו הוא כי לאחר שארית חייו יחולק עזבונו באופן שוויוני בין כל ילדיו.
22. לפיכך, ולאחר הפצרות ותחנונים רבים של הנתבע נחתם, ביום 11.9.2003 הסכם נאמנות בין התובע לנתבעים, (להלן: "הסכם הנאמנות"). זאת לאחר שבהסכם ז.ד. הראשון נתבקשה התובעת לחתום וסרבה. אי לכך פנו התובע והנתבעת יחד עם הנתבע לביתו של העו"ד וחתמו על הסכם מתוקן ממנו נשמט שמה של התובעת, אשר לא ידעה מאומה על המתרחש.
צילום הסכם הנאמנות מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ד'.
23. כל תכליתו של הסכם הנאמנות הייתה, לאפשר לנתבעים לקבל הלוואה לצורך מימון בניית בית מגורים על שטח הנחלה השייכת לתובע, כאשר בהסכם הנאמנות היו תניות והחרגות רבות אשר מטרתן הייתה לשמר את זכותו של התובע כבעלים דה פקטו של הנחלה.
24. הלכה למעשה, שגם על פי הסכם הנאמנות, התובע נותר בעל הזכות לשימוש וחזקה ייחודית בשטח הנחלה, למעט שטח אדמה מצומצם שהיה דרוש לנתבעים לצורך בניית ביתם ותוך שמירת זכותו הבלעדית של התובע, לעבד את שטח נחלתו וליהנות מפירותיה ואף לקבל מהאגודה את הרווחים.
25. גם הסכם הנאמנות, עליו הוחתם התובע כמו גם זיכרון הדברים, נוסח על ידי עורך דינו של הנתבע ט', מבלי שהתובע היה מיוצג על ידי עורך דין מטעמו ומבלי שקיבל יעוץ משפטי כלשהו מאחר והתובע בטח בנתבע אשר הסביר לו, כי ההסכם נעשה רק על מנת לאפשר לו ליטול משכנתא לבניית הבית ולא בא בכדי לפגוע בזכויותיו בנחלה.
26. יתרה מכך, התובע לא קיבל עותק מהסכם הנאמנות במועד החתימה ואף לא במשך שנים רבות לאחר מכן. במשך שנים פנה התובע אל הנתבע וביקש ממנו לקבל את ההסכם אך הנתבע לגלג עליו ואמר לו שרק אם יפנה לבית משפט הוא יכול לקבל עותק ממנו.
27. בשנת 2014 פנה התובע אל עורך דין ט', שערך את ההסכם עבור הנתבע ודרש ממנו לקבל את העתקו וזה אכן התקבל רק לאחר שעורך הדין גבה ממנו 500 ₪. משנודע דבר העברת ההסכם לנתבע "חמתו בערה בו" והוא החל מגדף את התובע על שום ש"העז" לפנות לב"כ על מנת לקבל עותק ממנו.
ביטול הסכם המתנה מחמת התנהגות מחפירה של מקבל המתנה
28. על פי סעיף 5 לחוק המתנה, נותן המתנה יכול לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה בשל התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפיו או כלפי בן משפחתו. במידה ומקבל המתנה מתנהג בצורה בוטה ופוגעת כלפי נותן המתנה, רשאי נותן המתנה לחזור בו מהענקת המתנה או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן, כאשר זכות חזרה זו עומדת כל עוד לא נמסרה המתנה, זאת על מנת לאזן בין הצורך להגן על נותן המתנה לבין הצורך להבטיח את וודאות הקניין.
29. בית המשפט מפרש פרשנות רחבה, שמקלה על המתחייב לתת מתנה, שמקבל המתנה נהג בו שלא כראוי, לחזור בו מהתחייבותו (ה"פ 494/03 אברהם ג' ואח' נ' טפחה (תקווה) יוסף, תק-מח 2004(4) 8253 (2004)).
30. כב' השופט גביזון בפס"ד מיום 22.03.13 שניתן בתמ"ש (ב"ש) 14798-03-11 קבע כי: "סבורני כי יש לתן לביטוי "התנהגות מחפירה" שבסעיף 5 (ג) לחוק המתנה פרשנות מרחיבה, ובוודאי שמדובר בהתחייבות לתן מתנה על רקע של קרבת משפחה. על מקבל המתנה לנהוג בדרך ארץ, בכבוד ובהכרת תודה בנותן המתנה, ועל אחת כמה וכמה שמדובר ביחסי אב ובנו. חובת כיבוד הורים, צריך שתקבל את מלוא משמעותה, במיוחד כאשר זו באה במסגרת עסקה חוזית, בכלל, וכאשר מדובר בחוזה שהוא מתנה, בפרט. ראה לעניין זה גישתו של כבוד השופט טירקל בע"א 350/96 וייסר נ. שביט".
31. בטרם נאות התובע להעניק לנתבעים את זכויותיו על פי עסקת המתנה, יחסו של הנתבע כלפי התובע היה יחס טוב כאשר הנתבע דאג אף לעזור לתובע בניהול הפרדסים אשר בשטח הנחלה.
32. התובע סבר שבמידה ויאפשר לנתבעים לגור בל' יהיה לו מקום לבקר בו, יהיה מי שישמור לו על שטחי ילדותו והוא אף ציפה להתגורר לעת זקנה בצמידות לנתבעים ולנכדיו. התובע בוודאי לא צפה, שהנתבע יבקש לסחור במתנה שנתן לו ויבקש למכור את המשק לכל המרבה במחיר כפי שעשה הנתבע עת דורש הוא מבית משפט למכור את הנחלה בהליך פרוק שיתוף ולמנות את ב"כ ככונס נכסים על המתנה שקיבל!
33. התובע בוודאי שלא ציפה, עת נתן את מתנה, שהנתבע יהפוך את עורו כבר בסמוך לאחר חתימתו על הסכם הנאמנות ושישנה את יחסו לתובע מקצה לקצה. תחילה הפגין הנתבע כלפי התובע יחס קר ומתנכר ובהמשך החל לדבר אליו בזלזול ותוקפנות כאשר את התובעת אף נהג באופן תדיר לקלל ולגדף.
34. בשנת 2010 ועם סיום בניית ביתם של הנתבעים על הנחלה, חל שינוי דרסטי ביחסו של הנתבע כלפי התובע והדבר בא לידי ביטוי בכך שהוא אסר על הנתבעת לבקר את הוריה, התובעים, ללא רשותו ולכן ביקורי הנתבעת את התובעים היו מעטים ונדירים וכמעט ולא היה קשר בניהם.
35. כך למשל בסמוך לאחר בניית הבית, ביקש הנתבע מהתובע לקבל בחזרה את מפתחות הבית אשר היו בידיו, באמתלה שבנו איבד את המפתח ולכן המפתחות דרושים לו לצורך שיכפול והשבה אליו. אלא שלאחר שהתובע העביר לנתבע את מפתחות הבית סרב הנתבע להשיב לתובע את מפתחות הבית.
36. כמו כן, בתקופה שהתובע ביקר בביתם של הנתבעים, הוא היה נוהג להביא עמו אוכל שבישלה התובעת עבור הנתבעים ונכדיהם. ואולם, באחת הפעמים בהם הביא התובע אוכל הודיע לו הנתבע כי אינו מוכן לקבל אוכל שהוכן על ידי התובעת והשליך באופן מופגן את האוכל לפח האשפה!
37. זאת ועוד, בשנת 2010 ובסמוך לכניסת הנתבעים לביתם החדש שנבנה על שטח הנחלה, החליט הנתבע לעשות חנוכת בית אליה הוזמנו רק הוריו ומשפחתו בעוד, שבמקביל, אסר על הנתבעת להזמין את הוריה, התובעים, לחנוכת הבית וקביעת המזוזה מאחר וככל הנראה, כבר הספיק לשכוח מי העמיד לרשותו את האדמה שעליה בנה את ביתו ומי אפשר לו לשעבד את אדמתו לצורך מימון הבניה!
38. הלכה למעשה שהפעם האחרונה בה ביקרו התובעים ביחד בביתם של הנתבעים על פי הזמנה מפורשת שלהם, היתה בחודש יולי 2010, כאשר הם הוזמנו לחגיגות יום הולדתו של נכדם נדב ומאז לא הוזמנו באופן רשמי לביתם של הנתבעים על ידי הנתבע.
39. במקביל לאי הזמנת התובעים לבקר בביתם של הנתבעים, אשר נבנה על שטח הנחלה השייכת לתובע, החל הנתבע להסיט את ילדיו כנגד התובעים.
40. ואכן, הנתבע נחל מידה לא מבוטלת של הצלחה מפוקפקת במסכת ההסתה והדמוניזציה הקשה שהפעיל על ילדיו שהם נכדיו של התובע, עד כדי כך שנותק כל קשר בינם לבין התובעים.
41. בחודש דצמבר 2011 חגגו הנתבעים את מסיבת בר המצווה לנכדם של התובעים, ר'. תחילה סרב הנתבע להזמין את התובעים לאירוע זה, אך לאחר בכי ותחנונים של הנתבעת, נאות להסכים כי התובעים יגיעו לשבת חתן ולכותל, בעוד שלמסיבת בר המצווה שהתקיימה בביתם של הנתבעים לא הוזמנו התובעים לאחר שהוסבר להם על ידי הנתבע כי הם אורחים לא רצויים באירוע זה.
42. לאחר אירוע בר המצווה שחל כאמור בחודש דצמבר 2011, אסר הנתבע על התובעת להיכנס לביתם של הנתבעים כלל ולנהל קשר כלשהו עם הנתבעת ונכדיה.
43. במהלך שנת 2012 אסר הנתבע על הנתבעת ליצור קשר עם התובע ללא רשותו במקביל לאיסור שכזה גם על נכדיו של התובע. על מנת לסבר את האוזן יצוין, שהנתבע אף הגדיל לעשות כאשר אסר על הנתבעת וילדיו אפילו לשוחח עם התובע גם מחוץ לביתם של הנתבעים ואף לא בחצר הבית של שטח הנחלה!
44. בשנת 2013 החל הנתבע לתת "דרור ללשונו" עת החל מגדף באופן תדיר את הנתבע ואת התובעת. את התובעת נהג הנתבע לקלל באופן תדיר בפני התובע, במגוון קללות כגון "נבלה", "שרמוטה", "בת זונה" וכהנה וכהנה קללות והכל על שום שנטר לה טינה משום שמאנה לחתום על זיכרון הדברים להעברת הזכויות בנחלה.
45. זאת ועוד, עד לשנת 2011 ובהתאם לזיכרון הדברים והסכם הנאמנות, היה התובע מקבל לידיו את הרווחים שהיו מגיעים לו מהאגודה. ואולם, החל במהלך שנת 2011 פנה הנתבע אל מזכירת האגודה, ח', והורה לה להפסיק להעביר כספים לידי התובע, תוך דרישה כי כל הכספים יועברו ישירות לידיו.
46. בשנת 2012 הנתבע אף הגדיל לעשות, כאשר הפר פעם נוספת בצורה בוטה ויסודית את הסכם הנאמנות, בכך מאחורי גבו של התובע וללא הסכמתו עקר את הפרדס הגדול ביותר מפרדסי התובע, אותו נטע התובע בזיעת אפו וממנו התפרנס.
47. משנודע הדבר לתובע הוא החל לפרוץ בבכי ולאחר שהשלים עם מר גורלו, בלית ברירה, התחנן לנתבע כי לכל הפחות ידאג לאיסוף ציוד מערכת ההשקיה והממטרות משטח הפרדס. ואולם, הנתבע בקהות חושים מוחלט התעלם גם מכך והשמיד את מערכת ההשקיה של התובע ששוויה אלפי שקלים.
48. הנתבע לא הסתפק בכך ובבחינת הרצחת וגם ירשת, החל להשכיר את שטח שני הפרדסים שנעקרו השייכים לתובע גם על פי הסכם הנאמנות לצד ג' תוך שהוא משלשל את האתנן לכיסו!.
49. בחודש אוקטובר 2014 גבה הנתבע את דמי השכירות השייכים לתובע לעצמו. הנתבעת הבהירה כל העת כי סכום זה שייך לתובע, אביה. בחודש פברואר 2016 קבלה הנתבעת מהשוכר את דמי שכירות הנחלה והעבירה את הסכום לאביה כנדרש. אין ספק שמדובר בהפרה בוטה של הסכם הנאמנות, אשר בעטיה זכאי התובע לבטל את ההסכם מעבר לכך שזו התנהגות מחפירה היוצקת אף היא טעם ממשי לביטול הסכם המתנה.
50. הנתבע השתלט על כל הכנסות הנחלה, בניגוד למוסכם, וגרם לתובע ולמשפחתו נזקים כספיים וכלכליים קשים. מעשה זה של הנתבע הביא את התובע ומשפחתו לידי ירידה קשה ביותר ברמת חייהם ומצבם הכספי השתנה משמעותית לרעה עקב כך.
51. במאי 2013 הזמין התובע את הנתבעים ונכדיו לחגוג עמו "בבית אגד", מסיבת פרישה לבני השמונים. ואולם, הנתבע באופן מופגן לא הגיע ואף אסר על ילדיו, נכדי התובע, להגיע למסיבה זו. רק לאחר תחנונים רבים, נאות הנתבע לאפשר לנתבעת להגיע לבדה ולהשתתף במסיבה זו.
52. ביום 01.07.15 גרש הנתבע את התובע בבושת פנים משטח הנחלה באיומים שאם לא ילך מיד יזמין משטרה והכל על שום שהתובע "העז" לצלם בחצר הנחלה את הפריחה המקסימה של עץ הצאלון, אותו נטע אביו של התובע בכפיו.
53. ביום 19.08.15 בעת ששהה התובע בבית הנתבעים, הגיח הנתבע וניתק את המטען שטען את מכשיר הטלפון של התובע ממערכת החשמל כאשר לפני כן סרב לאפשר לו להיכנס לבית ואף החל מנבל את פיו ומשתמש באיומים כלפי התובע. הנתבע נהג באלימות מילולית ואיומים קשים כנגד התובע, אשר נאלץ בשל כך אף להגיש תלונה במשטרה.
צילום אישור בדבר הגשת התלונה במשטרה מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ה'.
54. ביום 05.09.15 הגיעו התובעים על מנת לבקר את הנתבעת ברכבם הפרטי. התובעים חפצו להחנות את רכבם במקום שהיה מיועד לחניה קבועה שלהם בשטח הנחלה. או אז, גילו להפתעתם כי הנתבע אשר ידע כי הם צפויים להגיע לביקור, חסם במזיד את שטח החניה. התובע ניסה לחפש לעצמו מקום חניה אחר ואז החל הנתבע לרדוף אחר רכבו ולגדף את התובע.
55. ביום 13.09.15 בשעות הצהריים הגיע התובע לבקר את הנתבעת. כאשר נכנס התובע לבית החל הנתבע להרים את קולו ולא אפשר לו להיכנס לבית עד שהגיעה הנתבעת והכניסה אותו לבית. גם אז אפשר לו הנתבע לשבת עם הנתבעת רק בשטח המטבח.
56. במהלך חודש ספטמבר 2015 ניתק הנתבע את אספקת החשמל למחסן אשר בשטח הנחלה, בו משתמש התובע לצורך אחסון חפציו, בטענת סרק כאילו התובע גורם לבעיות במערכת החשמל של הנתבעים והכל על מנת להשפיל את התובע ולגרשו משטח נחלת אבותיו, אותה העביר לנתבעים במתנה.
57. בחודש ספטמבר 2015 ביקרו התובעים את הנתבעת. במהלך הביקור פנתה התובעת לנכדה ר', בנו של הנתבע, וניסתה לדבר עמו, אך הנכד אמר לה, בהשראת הנתבע ובנוכחותו, כי מבחינתו היא לא סבתא שלו יותר וכי יש לו רק סבתא אחת וזאת לא היא והכל בשל מסכת ההסתה הפרועה שהפעיל הנתבע כלפי נכדיה.
58. הנתבע אף מצא לנכון לבקש, במסגרת תמ"ש xxxxx-08-15 , צו הרחקה המופנה כלפי התובע, התובעת והנתבעת, בהסתירו מעיני בית משפט בבקשתו זו את זכויות התובע בנחלה בכלל ואת הסכם הנאמנות בפרט. אין ספק שבראי הפסיקה בקשה להוצאת צו מניעה ו/או הרחקה כנגד נותן מתנה מהווה עילה מספקת לביטול מתנה מחמת התנהגות מחפירה.
59. גם התנהגותו הקשה והמבזה של הנתבע כלפי הנתבעת אשר הנה בתו של התובע, לרבות התעללות פיזית, נפשית, כלכלית ומינית בה במשך תקופה ממושכת, תוך הסתת נכדי התובע כנגד התובע וכנגד בני משפחתו, מהווה התנהגות מחפירה המצדיקה את ביטולה הטוטאלי של המתנה.
60. המצב כיום שהתובע והתובעת חיים חיי דלות. הפנסיה של התובע לא מספיקה למחייתו בכבוד ורמת החיים שלו ירדה משמעותית גם בשל מעשי הנתבע אשר גדע את מטה לחמו של התובע מהנחלה באמצעות עקירת הפרדס ואי מתן אפשרות לתובע לקבל את הפירות אשר בנחלה, לרבות השכירות מהבית הישן, שמושכר לצדדים שלישיים ואת הכנסות האגודה.
61. ויודגש כי התנהגותו המחפירה של הנתבע החלה מרגע שהשלים, בדרך של הטעייה ורמייה, להעביר את רישום הנחלה מהתובע לשמם של הנתבעים. התנהגותו המחפירה של הנתבע כלפי משפחתו של התובע וכלפי הנתבעת, גרמה לתובע למפח נפש אדיר ואף גרמה לתובעת להתמוטטות נפשית ובריאותית קשה ביותר.
62. כמובן שהנתבע לא היה רשאי לספסר בזכותו של התובע על פי הסכם הנאמנות ולהשכיר את הפרדסים בשטח של כ 16 דונם לצדדים שלישיים. התנהגות זו היא גם התנהגות מחפירה, מעבר להיותה הפרה יסודית של הסכם הנאמנות.
63. גם תביעתו של הנתבע לפרוק השיתוף במקרקעין, אשר נעשתה חרף הוראה קונקרטית בהסכם הנאמנות, האוסרת על הנתבע לבצע כל הליך מכירה או העברה של הזכויות בנחלה כל עוד התובע בחיים, היא גם כשלעצמה מהווה התנהגות מחפירה אשר בעטיה יש מקום לבטל את המתנה.
בסעיף 3(ד) להסכם הנאמנות נקבע כי: "במשך כל ימי חייו של הנהנה הנאמן לא יוכל למכור ו/או להעביר את הזכויות בנחלה לשום אדם אחר". משכך ברור, שהנתבע לא היה רשאי להגיש את תביעתו לפירוק שיתוף ומשעה שעשה כן יש לראות בכך כהתנהגות מחפירה שכן היא מקעקעת וחותרת תחת המתנה אשר ניתנה ללא תמורה.
64. כמובן שכפיית נותן המתנה להיכנס לכותלי בית משפט על ידי מקבל המתנה ובאמצעות כך אילוצו לממן משארית חסכונותיו הדלים שירותים יקרים של עורכי דין, מהווה אף היא התנהגות מחפירה וכפוית טובה של מקבל המתנה, הלא הוא הנתבע.
65. סעיף 5(ג') לחוק המתנה קובע כי: "מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בני משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן".
66. "הפסיקה העניקה לביטוי "התנהגות מחפירה" פרשנות מרחיבה, כזו שיש בה להקל על מי שהתחייב ליתן מתנה לחזור בו מהתחייבותו כלפי מי שנהג בו שלא כראוי. כך כדוגמה בע"א 350/96 וייסר נ' שביט, פד"י נ"ב(5) 797 נקבע כי נוכח מהותה של עסקת מתנה ועקרון תום הלב הנלווה לה הרי שעל מקבלה מוטלת החובה לנהוג כלפי הנותן מנהג הכרת תודה, כבוד ודרך ארץ… אך זאת יש ליתן על הדעת, מתנת בן ממשיך אינה מתנה רגילה. לא לחינם נותן אדם נכס יקר ערך אך ורק לאחד מילדיו, בצידה של מתנה זו וכמניע לה מונחת צפייה לפיה מקבל המתנה יגור עם ההורה המעניק וידאג לצרכיו ולצרכי המשק גם יחד. עסקינן בתנאי מפסיק שהינו למצער תנאי מכללא הברור לשני הצדדים – הנותן והמקבל כאחד" (תמ"ש כ"ס 14900/07 שעתל נ' עמרם שעתל).
67. השופט וייצמן קובע בתמ"ש (פ"ת) 28291-01-14 ב.ה.ו נ' עזבון המנוח ב.ה.א. ז"ל: "בפסיקת ביהמ"ש נקבע כי על דרך הכלל יש לפרש את הדיבור "התנהגות מחפירה" הנזכר בסע' 5(ג) לחוק המתנה באופן רחב, וזאת על מנת להקל על זה המתחייב לתת מתנה לחברו לחזור בו מהתחייבותו זו, שהרי מדובר במתת חינם אשר נתן לחברו ומין הדין כי חברו ינהג פה, לכל הפחות, במידה ראויה של כבוד ודרך ארץ".
68. הפסיקה התייחסה רבות לביטול מתנה עקב התנהגות חריגה של מקבל המתנה כלפי נותנה.
69. כב' השופט זגורי מעלה לדיון את השאלה "האם ניתן היה לבטל המתנה אילו היה נקבע שהסתיימה?". וכך מבהיר השופט עמדתו במסגרת תה"ס 47590-04-13 ש.נ.נ' א.ב.מ בפסק דינו מיום 11.05.14:
התשובה לשאלה זו נגזרת מההגינות והצדק שיש להחיל על נסיבות המקרה מחייבים היענות בחיוב לתביעת האב. אך כיצד ניתן הדבר לביצוע בנסיבות המקרה? על כך נענה, כי אפילו היה מדובר בעסקה שהושלמה והסתיימה לפי חוק המקרקעין וחוק המתנה, הייתי רואה לנכון להחיל עליה את דיני תם הלב ודיני החוזים הכלליים ולראות בהתנהגות המחפירה של הבת כלפי אביה משום "תנאי מפסיק מכללא".
70. חוק המתנה לא מגדיר התנהגות מחפירה מהי. ולכן יציקת התוכן נעשתה על ידי הפסיקה תוך החלת עקרונות כלליים וחוזיים כגון הגינות ותם לב ומתוך הגנה על הצד שנותן המתנה.
71. בע"א 350/96 וייסר נ' שביט, פ"ד נב(5), 797 (1999) נקבע ע"י השופט טירקל (בדעת הרוב) כי: "לדוגמה, מילת גנאי, אמירה של זלזול ואפילו עקימת פרצוף, שייחשבו עניין של מה בכך על רקע מערכת יחסים אחרת, משמעותן רעה וחמורה כאשר מדובר בנותן מתנה ובמקבלה. לפי שיטתי, לעניין סעיף 5 (ג) לחוק המתנה, די בהתנהגות בלתי ראויה כלשהי כדי להקים עילת החזרה".
72. בע"א7156/06 צמח נ' גבאי (19/7/2009, פורסם במאגרים) קבע בית המשפט העליון מפי כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין לעניין פרשנות סעיף 5(ג) לעיל:
"הוראה זו מאפשרת למתחייב ליתן מתנה לחזור בו אף אם ויתר בכתב על זכות החזרה ואפילו אם המקבל שינה את מצבו בהסתמך על המתנה… אכן לא כל פרידה בין בני זוג או סיומה של מערכת יחסים עולים כשלעצמם כדי "התנהגות מחפירה". אלא שבנסיבות מקרה זה … התנהגותה של המערערת כלפי המשיב הייתה צינית, נצלנית, ובלתי מוסרית העולה כדי "התנהגות מחפירה".
73. בתמ"ש (ת"א) 34141/06 מ' נ' מ' (ניתן ביום 5/2/2012 ע"י כב' השופטת רוטשילד) נקבע, כי צידודו של בן באביו בסכסוך בין האב לאם ומתן עדות לטובתו, מהווה התנהגות מחפירה כלפי האם.
74. גם בתמ"ש (ב"ש) 14798-03-11 פלוני נ' אלמוני (ניתן ביום 22/3/2013 ע"י כב' השופט גביזון) נקבע, כי תמיכה בצד מסוים בסכסוך משפחתי, כנגד נותן המתנה, מהווה התנהגות מחפירה.
75. בתמ"ש (כ"ס) 34479-11-09 ג.ד.נ' נ.ד. (ניתן ביום 3.6.12 ע"י כב' השופט ויצמן) נקבע, כי הטרדות והתכתשות אפילו על דברים פעוטים שלא אפשרו מגורים משותפים, הטחת עלבונות קשים וכן הגשת תלונה במשטרה, מהווה התנהגות מחפירה.
76. בתמ"ש (ת"א) 41732-10-11 ע' נ' מ' (ניתן ביום 24/09/2013 ע"י כב' השופט שילה) נקבע, כי התייחסות פוגענית ומזלזלת של אישה בבעלה, לרבות חוסר אמון ביכולתו לשהות ללא פיקוח עם הילדים המשותפים נתפסה כהתנהגות מחפירה.
77. יצוין כי ביטול המתנה כלפי הנתבעים לא ישנה באמת לרעה את מצבם שכן גם את ביתם של הנתבעים הם בנו מכספו של התובע. במה דברים אמורים?
78. הכסף שמימן את בניית הבית שנבנה על ידי הנתבעים על נחלת התובע, נבנה באמצעות משכנתא שהתאפשרה בשל שיעבוד על נחלת התובע. יתרה מכך, גם את החזרי המשכנתא משלמים הנתבעים מדמי שכירות שהם גובים מהבית הישן השייך אף הוא לתובע הנמצא אף הוא על שטח הנחלה.
79. מכאן שהנתבעים כבר התעשרו על גבם של התובעים בסכום העולה על 1,020,000 ₪ שכן במהלך 17 שנות נישואיהם לא שילמו דמי שכירות ראויים בשווי של מעל 5,000 ₪ לחודש, כאשר במקביל ספסרו בדמי השכירות אותם קיבלו בגין בית הורי התובע אותו הם משכירים וכספי האגודה אותם נטלו לעצמם שלא כדין.
80. ביום 27.10.15 הודיע התובע לנתבע על ביטול הסכם המתנה גם באמצעות מכתב ששלח אליו.
צילום המכתב מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ו'.
81. לאור כל האמור במצטבר לעיל, טוען התובע כי הוא זכאי לביטול המתנה ולביטול טוטאלי של רישום הנתבעים כבעלי הזכויות בנחלה. חוברים לכאן מספר גורמים יחדיו:
א. הפרתו הבוטה של הסכם הנאמנות שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בעקירה חד צדדית של הפרדסים ובהשכרת אדמות התובע לצדדים שלישיים וכן במניעת מתן אפשרות לתובע לקבל את פירות הנחלה.
ב. התנהגות כפוית טובה ומחפירה ביותר של הנתבע כלפי התובע ורעייתו, שבאה לידי ביטוי בקללות וגידופים והדבקת מילות גנאי לתובע ואף בהסתת הנכדים כנגד התובע ורעייתו.
ג. הגשת תביעות משפטיות כנגד התובע, לרבות בקשות לצו הרחקה וניסיון שערורייתי לספסר במתנה שקיבל באמצעות תביעה שהגיש הנתבע לפרוק השיתוף בנחלה ומכירתה לכל המרבה במחיר.
ביטול הסכם המתנה מחמת אי החוקיות שנפלה בהסכם והיותו חוזה למראית עין
82. בנוסף ולחילופין טוען התובע כי יש לבטל את המתנה ואת הסכם הנאמנות מחמת כך שמדובר בהסכם פסול ולא חוקי שנוגד את תקנת הציבור ומחמת היותו חוזה למראית עין! במה דברים אמורים?
83. בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים התשל"ג 1973 חוזה אשר כריתתו, תוכנו או מטרתו נוגעים באי חוקיות, חוסר מוסריות או עומדים בסתירה לתקנת הציבור, דינו בטלות.
84. בשיטת המשפט הישראלי מהווה תקנת הציבור עקרון על כללי, אליו נוהג בית משפט לצקת תוכן בהתאם למסרים, אותם הוא מבקש להנחיל לציבור ובכפוף לנסיבות כל מקרה לגופו.
85. התובע יטען, כי על פי הוראות רשות מקרקעי ישראל, חל איסור על פיצול נחלה ומכירת חלק מנחלה.
86. רשות מקרקעי ישראל לא מתירה פיצול נחלה ואין ספק שאם בעת הבקשה להעברת זכויות, הייתה יודעת על "הסכם הנאמנות" שתכליתו הייתה לפצל את הנחלה, הייתה ממאנת ליתן הסכמתה להעברת הזכויות על שם הנתבעים, על פי מתווה זה. במה דברים אמורים? על פי החלטה 1311 של מועצת מקרקעי ישראל ביחס לפיצול נחלה הודגש כדלקמן:
"הנחלה מהווה יחידה משקית אחת שאינה ניתנת לפיצול. חלקות א', ב' ו-ג' מהוות חלק בלתי נפרד מאותה נחלה אף אם לא הוחכרו ישירות לחוכר. זכות החכירה בחלקה א' לא תועבר אלא יחד עם זכות השימוש ביתרת שטח הנחלה. למרות האמור, ניתן לפצל מגרש מגורים מנחלה בתנאים שנקבעו בהחלטות המועצה ונהלי הרשות התקפים במועד הגשת בקשת הפיצול"
87. הפיצול אפשרי לצורך בניית בית נוסף בנחלה בלבד. רשות מקרקעי ישראל מדגישה בהחלטה 1355 כדלקמן: "ס' 4.9. העברת זכויות. 4.9.1 החוכר אינו רשאי להעביר זכויות של חלק מהנחלה (איסור פיצול נחלה). פיצול מגרש מנחלה כאמור בסעיף 4.7 לעיל, אינו בגדר פיצול נחלה"
88. מכאן שנתבעת 3, רשות מקרקעי ישראל, מעולם לא היתה נותנת את הסכמתה להסכם הנאמנות ולפיצול שטח הנחלה. שלא ניתן היה על פי מדיניות המינהל לפצל נחלה ולהעביר בעקבות הפיצול זכויות לאחר.
89. יודגש כי הסכם הנאמנות שנחתם בין התובע לנתבע 1 ורעייתו, לא הוצג בשום שלב בפני נתבעת 3 רשות מקרקעי ישראל, ולא בפני הבנק למשכנתאות אשר בוודאי שלא היו נותנים את הסכמתם אליו.
90. בהקשר זה ידגיש התובע כי חתם על הסכם הנאמנות אך מבלי שנמסר לו עותק ממנו והתובע בוודאי שלא ידע שבכוונת הנתבעים להסתיר את קיומו של ההסכם מהרשויות הרלוונטיות בשל אי החוקיות שדבק בו. מכאן, שהסכמת הרשות להעברת הזכויות והסכמת הבנק למתן ההלוואה, הושגו בשל פעולות מרמה של ממש שנקטו הנתבעים כלפי המשיבים הפורמליים ואשר רק על בסיסם ניתנה הסכמתם, הן לרישום השעבוד, הן להעברת הזכויות והן למתן ההלוואה.
91. רק לאחר שהנתבעים השלימו את העברת הזכויות ואת רישום המשכון, דאג ב"כ של הנתבע עורך דין ט', לרשום הערת אזהרה בטאבו על זכויות התובע מכח הסכם הנאמנות. ואולם, בשלב זה לא נדרשה כבר ידיעתם והסכמתם של נתבעת 3 ומשיב 4 ולא היתה להם אף דרך לדעת על ההסכם הפסול!
92. הפסול שדבק במעשי הנתבעים כלפי התובע בא לידי ביטוי בכך, שהלכה למעשה כל הסכם הנאמנות הוא הסכם מרמה, שכל מטרתו האמיתית היתה להונות את רשות מקרקעי ישראל האוסרת על פיצול נחלה. לא יעלה על הדעת שב"כ הנתבעים, שטיפל עבורם בהעברת הנחלה על שמם, ומתמחה בענייני מושבים, יערוך הסכם שכל מטרתו היתה להותיר את התובע בעל הזכויות, כאשר מאידך גיסא הוא פועל במקביל להעברת זכויות מהתובע לנתבעים, תוך יצירת מצגים שאינם אמת כלפי הרשויות. מצד אחד דווח לרשויות על העברה ללא תמורה וללא תנאי ומצד שני היה ידוע שיש תנאי וקיים הסכם שהוגדר באופן יצירתי כהסכם נאמנות שהוסתר במחתרת ולא הוצג לאף גורם בזמן אמת אף לא לתובע ורק לאחר שהעברת הזכויות בוצעה, ההסכם נשלף ונרשמת בגינו הערת אזהרה מבלי שהרשויות הרלוונטיות יודעות על כך.
93. מכאן שמדיניות שיפוטית ראויה מחייבת את ביטול הליך הרישום והשבת המצב לקדמותו על מנת שהחוטא, ובענייננו הנתבע, אשר רקם מזימות ובחש מאחורי הקלעים בדרכים פסולות ועקלקלות לרישום הנחלה על שם הנתבעים תוך מרמה והונאה של הרשויות השונות, לא ייהנה מפרי המרמה. הרישום אם כך, שנעשה בשנת 2010, אינו תקף ואינו חוקי ופעולה שבוצעה במרמה כלפי הרשויות יש לבטלה. כמובן שהתובע מוכן להשיב לנתבעים כל סכום שיוכיחו ששילמו מכסף שלהם שמקורו לא בפירות הנחלה. כמובן שמאחר ומחצית מהזכויות בנחלה היו שייכות לתובעת, התובע לא יכל להקנות את זכויותיה, ללא הסכמתה, וגם מנימוק זה יש לבטל את העברת הזכויות.
94. בנוסף ולחילופין, טוען התובע לביטול ההסכם מחמת כך שהוא נעשה למראית עין בלבד, אך על מנת לאפשר לנתבעים את נטילת ההלוואה מהמשיב 4, מאחר והתובע אדם מבוגר ולא יכל בשל היותו קשיש, לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא על הנחלה.
95. התובע הסתמך על המצג שהציג בפניו הנתבע, לפיו כל הסכם הנאמנות מטרתו לאפשר קבלת משכנתא לצורך בנית בית בנחלה, הא ותו לא ולא ידע כלל שההסכם מקנה לנתבעים את האפשרות להעברת זכויות.
96. גם בהקשר זה יודגש, כי מקבלי המתנה לא ייפגעו כתוצאה מביטול המתנה, גם מחמת היות ההסכם חוזה למראית עין ואף מאחר ולא השקיעו מכספם שלהם בשינויים שנעשו בנחלה. כל שהושקע ושופר בנחלה, נעשה מכספו של התובע.
97. זאת ועוד. מהרציונל הצף ועולה באופן מובהק מהסכם הנאמנות, אך ברור שהכוונה האמיתית של הצדדים להסכם היתה שלא להעניק את הנחלה במתנה לנתבעים, אלא רק לאפשר את נטילת ההלוואה לצורך בניית הבית על שטח הנחלה. לכן, יש צורך לבודד סוגיה זו משאר שטח הנחלה השייך לתובע באמצעות קביעת מנגנון פיצוי לנתבעים בגין השקעתם הריאלית בבית, תוך ביטול המתנה והשבת המצב לקדמותו.
98. על פי סעיף 12 לחוק הנאמנות "אחריות" ס' (א) "נאמן אחראי לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות או לנהנים עקב הפרת חובתו כנאמן: על אחריותו לאבדנם ולנזקם של נכסי הנאמנות המוחזקים בידו יחולו הוראות חוק השומרים, התשכ"ז – 1967: לעניין זה יראו את הנאמן כשומר ואת הנהנים כבעלי הנכסים".
99. סעיף 3 (א) בחוק הנאמנות קובע: "פירותיהם ותמורותיהם של נכסי הנאמנות יהיו אף הם לנכסי הנאמנות".
100. מכאן, ומאחר והבית שנבנה ע"י הנתבעים מומן מנכסי הנאמנות, דהיינו מדמי שכר דירה ששלמו דיירים להם הושכר הבית של התובע עם מעבר בנה"ז לבית החדש, ובשים לב לחיסכון העצום שהפיקו הנתבעים עת לא שילמו שכירות לתובע במשך 17 שנים בגין מגוריהם בביתו בנחלה, הרי שיש לקבוע כי אף בניית ביתם של הנתבעים מומן כולו מפירות נכסי התובע השייכים לו.
101. ס' 15 לחוק הנאמנות קובע: "ריווח שהפיק נאמן שלא כדין עקב נאמנותו, דינו כחלק מנכסי הנאמנות". התובע שומר לעצמו את הזכות לתבוע מנתבע 1 את כלל הרווחים שהפיק מהנחלה ואשר היו שייכים במקורם לתובע.
102. לאור כל האמור במצטבר לעיל, יש לבטל את הסכם המתנה אם גם מחמת היותו של ההסכם חוזה פסול שנוגד את תקנת הציבור ולחילופין גם בשל היותו חוזה למראית עין, אשר דינו להתבטל גם מחמת כך.
103. בנוסף ולחילופין טוען התובע כי עומדת לו הזכות לבטל את הסכם המתנה גם בשל עילת הכפייה והעושק תוך ניצול ציני של חולשתו, וחוסר ניסיונו בנושא ובשל היות ההסכם ותנאיו גרועים במידה לא סבירה מן המקובל.
טענת בטלות המתנה ו/או הסכם המתנה גם בשם פגמים בכריתתו מחמת עושק
104. ס' 18 לחוק החוזים קובע כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
105. עושק כמשמעו בסעיף 18 הוא ניצול מצוקתו, חולשתו או חוסר ניסיונו של אחר. מצב העשוק צריך להיות חמור וקיצוני, כדי לקיים יסוד זה של עילת העושק. על התובע להוכיח חולשה גופנית או שכלית או חוסר ניסיון שהיה כבד משקל עד כדי שהסיט את שיקול דעתו של התובע סטייה של ממש מנתיבו הנכון. אין די בהוכחת ניצול של מצוקה או של חולשה או של חוסר ניסיון, אלא יש להצביע גם על תנאי חוזה הגרועים מן המקובל.
106. התובע יטען, כי עובר לחתימה על ההסכם, הפעיל עליו הנתבע לחצים כבדים כדי שיחתום על הסכם מקפח ולא הוגן אשר תנאיו חורגים מן המקובל.
107. הלכה למעשה שחתימת התובע על ההסכם אשר נעשה על ידי התובע ללא ידיעתה של אשתו, התובעת, ולמעשה מאחורי גבה, נבעה בשל מסכת סחטנות ומניפולציה רגשית שהפעיל עליו הנתבע.
108. התובע חתם על ההסכם עקב חששו שאי חתימתו עליו תוביל לקרע בין הנתבע לנתבעת והנתבע אשר זיהה חולשה זו אצל התובע, ידע היטב כיצד לפרוט על מיתר זה.
109. הנתבע אף ניצל את חולשתו וחוסר ניסיונו בנושא של התובע עת החתימו על הסכם המתנה וגם מנימוק זה יש לבטל כמובן את ההסכם בשל פגם יסודי ושורשי שנפל בהתקשרות המצדיק את התערבות הדין, עד כדי ביטולו של החוזה החד צדדי.
110. אין ספק שהתערבות בית משפט במקרה דנן, תהיה על מנת להגשים עקרונות נעלים של מוסר וצדק וביטול החוזה בעילת הכפייה והעושק מהווה נתבך אלטרנטיבי נוסף להתמודדות השיטה המשפטית עם תופעות עגומות של עיוותים חברתיים וכלכליים כבמקרה דנן.
הכרה בזכויות התובעת בנחלה ולחילופין תשלום פיצוי לתובעת בגין זכויות אלו שנגזלו ממנה
111. התובעת והתובע נשאו בשנת 1962 ומכאן, שמדובר בשיתוף קנייני לשני בני הזוג בנחלה אשר בל' שני בני הזוג ניהלו מאז נישואיהם משק בית משותף והכנסות והוצאות לגבי הנחלה נבעו מרכושם המשותף.
112. הלכת השיתוף חלה בענייננו מאחר והתובעת נישאה לתובע לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בשנת 1974. מכאן כי ככל שהדבר נוגע לנכסים משותפים שצברו בני הזוג ברבות השנים ובמהלך תקופת הזוגיות שלהם, או לנכסים שבהם ניכרה כוונה של אחד מבני הזוג ליצור בהם שיתוף עם בן הזוג השני, הרכוש המשותף שנצבר שייך לשני הצדדים במידה שווה.
113. התובעת תטען כי לתובע ולה זכויות משותפות בנחלה מאחר והיא זו שנשאה בהוצאות רכישת הנחלה מאחותו של התובע כמפורט בכתב תביעה זה לעיל.
114. כמפורט בסעיפים 4-6 לכתב התביעה הרי שהתובעת העבירה את הסך של 45,000$ בהתאם לפסק הדין של בית משפט מחוזי לידי אחותו של התובע בשני תשלומים האחד בסך 10,000$ במהלך חודש ינואר 1990 ותשלום שני בסך 35,000$ בסוף חודש מאי 1990.
115. התובעת משך כל השנים לא עמדה על הרישום הפורמאלי של הנחלה גם על שמה, מאחר והייתה בטוחה כי מתוקף נישואיה לתובע, רכישת חלקה של אחותו של התובע בנחלה מכספים השייכים לה, ההשקעות המשותפות וההכנסות שנבעו מהנחלה, יש לה חלק בלתי מעורער בנחלה.
116. בפסיקה נקבע, כי רישום נכס ע"ש אחד מבני הזוג אינו משמש מכשול להחלת חזקת השיתוף בין בני הזוג, משום שהרישום איננו קובע את מצב היחסים האמיתי שבין בני הזוג, ולא הוא המשקף את רצונם וכוונתם האמיתית בהתייחס לבעלות ברכוש. הנשיא שמגר פסק ב- ע"א 1918/92 פרבר נ´ פרבר (פ"ד מח (4) 540) כי גם דירה המשמשת למגורים, חזקת השיתוף בה ניתנת לסתירה, אולם נטל השכנוע הוא על הטוען לסתירת החזקה.
117. כב' השופט טירקל ב- ע"א 5640/94 חסל נ´ חסל (פ"ד נ(4) 250) קבע כי: "די בקיומם של חיים משותפים כדי להקים את חזקת השיתוף, היא נסתרת רק אם מוכרת כוונה שלא להקים אותה. היא קמה אפילו לא שררה הרמוניה מלאה בחיי בני הזוג. כפי שכבר נאמר על ידי בית משפט זה, "עבר משקל הכובד מדרישה לחיי שלום אל הדרישה למאמץ משותף. תוך חיים משותפים תחת קורת גג אחת (ע"א 234/80 גדסי נ´ גדסי) די בכך שבני הזוג קיימו "מינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת ללא קרע או פירוד של ממש".
118. בשנת 1996, פעל הנתבע והגיש גם לתובעת זיכרון דברים שצורף לכתב התביעה כנספח ג' בכתב ידו אשר נגע לחלק מהנחלה וביקש ממנה ומהתובע לחתום עליו. ואולם, התובעת, מאנה בכל תוקף לחתום עליו בעיקר בשל אי רצונה להביא לחלוקה לא שוויונית של נכסיה בין ילדיה.
119. מכאן שהנתבע, ידע גם ידע שגם התובעת זכאית להירשם כבעלים על המשק בשל כך שהמשק נרכש גם מכספה ומכח הלכת השיתוף ולא של התובע לבדו ולכן דרש את חתימתה על זיכרון הדברים, חרף רישומו הפורמאלי של התובע לבדו כבעל זכויות בנחלה!
120. ויודגש כי התובעת לא חתמה מעולם על זיכרון הדברים גם בטרם "הוסרה המסכה מפניו של הנתבע", הן מאחר ולא חפצה לחלק את רכושה עוד בחייה והן בשל רצונה שלא ליצור חלוקה לא שוויונית בין ילדיה.
121. יצוין כי התובע חתם על הסכם הנאמנות ועל העברת הזכויות בנחלה, ללא ידיעתה והסכמתה של התובעת.
122. לתובעת נודע רק בעקבות ההליך המשפטי שמתנהל בין הנתבע לנתבעת על עצם המהלך המשפטי של העברת הזכויות. בעקבות כך, התובע הסביר לתובעת כי פעל ללא הסכמתה וידיעתה מאחר ורצה למנוע קרע בין הנתבעים וכי כל ההסכם בא לעולם בשל טענת הנתבעים שרצונם לקבל הלוואה בבנק לצורך בנית בית נוסף בנחלה.
123. התובעת פרצה בבכי מר שנודע לה על העברת הזכויות השייכות גם לה בנחלה ללא ידיעתה והסכמתה.
124. על כל פנים, התובעת סבורה שאין תוקף להקניית זכויות השייכות לה בנחלה, ללא הסכמתה ולכן יש להשיב את המצב לקדמותו וליתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי היא זכאית לקבלת מחצית מהזכויות בנחלה. לחילופין, על הנתבעים לפצות את התובעת במחצית שווי הנחלה ולמצער להשיב לה את השווי הריאלי של סכום השקעתה בנחלה בסך של 45,000$ כשווים בשקלים, נכון ליום התשלום ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד התשלום המלא בפועל.
125. סכום זה, כשהוא משוערך להיום מיום התשלום בפועל, ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק, עומד על סך של 793,542 ₪.
(לפי 45,000$ ארה"בX שער הדולר היציג במאי 1990 שעמד על 2.0270 ₪ לדולר = 91,215 ₪ ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה מחודש מאי 1990 ועד ליום הגשת התביעה).
126. התובעת תטען כי הנתבע פעל בעורמה בכך, שלמרות שידע כי יש לה זכויות בנחלה ולכן אין לבצע דיספוזיציה בה ללא הסכמתה, פעל מאחורי גבה והחתים את התובע על הסכם הנאמנות והסכם העברה ולכן פעל בחוסר תום לב ובוודאי שלא יגרם לו עוול או נזק ממשי בהשבת המצב לקדמותו ומתן סעד לתובעת לקבלת מחצית מהזכויות בנחלה לאחר פירעון המשכנתא הרובצת על הנחלה.
127. התובעת מצטרפת לכל נימוקי התובע לביטול הסכם העברת הזכויות שנכרת בין התובע לנתבעים ואשר פורטו במסגרת כתב התביעה וכל טענותיה לעניין זה באות להוסיף על טענות התובע אך לא בכדי לגרוע מהן.
128. לפיכך, בין אם תתקבל עתירת התובע לביטול הסכם המתנה ובין אם לאו, טוענת התובעת כי קיימת לה זכות עצמאית ונפרדת לביטול ההסכם מחמת כך שהתובע ממילא לא היה זכאי להקנות לנתבעים זכות שלא היתה שייכת לו במלואה ללא רשותה והסכמתה המפורשת, ומאחר והנתבעים ידעו על סירובה להעביר את הזכויות בנחלה, יש לבטל את ההסכם ולרשום אותה כבעלת מחצית הזכויות ולחילופין לשלם לה את שווי השקעתה בנחלה כמפורט לעיל.
129. יצוין כי מצבה הבריאותי והכלכלי של התובעת כיום הינו קשה מנשוא כאשר בשל מצבה הכלכלי העגום היא נאלצת לאסוף בקבוקים למחזור בעוד שהנתבע במקביל מחכך ידיו בהנאה ומתפרנס מהשכרת הבית הנוסף הממוקם על שטח הנחלה וכן מהכנסות האגודה ומנהל רמת חיים גבוהה.
130. לבית משפט הנכבד זה הסמכות המקומית והעניינית לדון בתובענה זו לאור מהותה ומקום מגורי הצדדים.
131. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד:
א. לזמן את הנתבעים לדין ולהורות על ביטול הסכם המתנה מכל אחד ואחד מהנימוקים אותם העלה התובע במסגרת כתב תביעתו זה.
ב. ליתן סעד הצהרתי לפיו התובעת זכאית להירשם ביחד עם התובע בחלקים שווים על הנחלה אשר בל' הן בלשכת רישום מקרקעין והן אצל הנתבעת 3 לאחר תשלום כל חובות המשכנתא הרשומים לטובת נתבעת 4.
ג. בנוסף ולחילופין לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 793,542 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
ד. ליתן לתובעים כל זכות או סעד שימצא לנכון כצודק בנסיבות העניין.
ה. לחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות התובעים בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ.
עם זאת, דומה שעם חלוף השנים, את מקומה של ההתבוננות מלאת ההערכה והאמפתיה או ההזדהות עם העץ הנדיב, החליפה תפיסה ביקורתית ושיפוטית אשר גורסת שמדובר בעצם בסיפור עצוב על לקיחה וגזל ולא על נתינה. כך גם למרבה הצער, זהו המצב גם במסגרת הפן העובדתי של תביעה זו במסגרתה עותר התובע הנדיב, אשר במשך שנים רבות פרנס וכלכל את הנתבעים, לביטול הסכם מתנה להעברת זכויותיו במשק חקלאי במושב ל' וזאת, בין היתר, בשל הפרה בוטה של הסכם הנאמנות אשר על בסיסו ניתנה הסכמתו להעברת הזכויות במתנה וכן בשל יחס מחפיר של מקבלי המתנה כלפי התובע שבא תחילה לידי ביטוי בניתוק יחסים כמעט מוחלט מזה מספר שנים ולאחר מכן בקללות וגידופים וזאת מלבד אי החוקיות שדבקה בהסכם.
יאמר כבר עתה כי הנתבע אף הגדיל לעשות כאשר מאחורי גבו של התובע עקר כנגד רצונו של התובע, את פרדס התפוזים הגדול והמניב ביותר, אשר ניטע בזיעת אפו של התובע ותוחזק על ידו במשך שנים, מתוך מטרה ברורה שלו לנשל את התובע מאדמתו ומזיקתו למשק, תוך הפרה בוטה ונוספת של הסכם הנאמנות.
להשלמת התמונה העגומה ו"בבחינת הרצחת וגם ירשת?", לא התבייש הנתבע לספסר במתנה שקיבל והגיש תביעה לפרוק שיתוף למכירת הנחלה בשוק החופשי בהסתירו מעיני בית משפט את האיסור המפורש שחל עליו, בהתאם להסכם הנאמנות עם התובע למכירת המשק כל עוד התובע הינו בחיים וגם טעם זה כשלעצמו מצדיק אף הוא את ביטולו הטוטאלי של הסכם המתנה!
רקע עובדתי
1. התובע היה רשום כבעלים של זכויות חכירה לדורות במשק חקלאי במושב ל' (להלן: "המשק" ו/או "המקרקעין" ו/או "הנחלה").
צילום נסח טאבו היסטורי המעיד על זכויות התובע במשק החקלאי טרם ביצוע עסקת המתנה לנתבעים מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח א'.
2. התובעת היא אשתו של התובע, הנתבעת הינה בתו, בעוד שהנתבע הוא חתנו. טרם הועברו הזכויות במשק לידי התובע היו הזכויות במשק רשומות על שם אביו, ג' ז"ל.
3. בשנות ה-40 עלו הורי התובע מרוסיה לישראל ועם הגעתם ארצה הצטרפו לגרעין החברים אשר ייסדו בכפיהם את מושב ל' ומכח כך אף קבלו את מלוא הזכויות בנחלה החקלאית.
4. התובע נולד וגדל במושב ל' ועבד בו יחד עם הוריו. בשנת 1976 נפטר אביו של התובע ועל פי צוואתו היה אמור התובע לרשת את הזכויות במשק. אחות התובע, הגב' ד' התנגדה לקיום צוואת אביו של התובע ומשכך, המשק עבר לבעלות התובע רק לאחר הליך משפטי ארוך ומייגע שהתנהל בינו לבין אחותו, בבית משפט מחוזי בתל אביב במסגרת xxx/81, xxxx/79 , שם נפסק בהסכמת הצדדים לאותו הליך, כי על התובע לפצות את אחותו בסכום של 45,000$ בגין העברת מלוא הזכויות במשק החקלאי לידיו.
צילום ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין בין התובע לאחותו מיום 29.01.1990 מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח ב'.
5. בהתאם לפסק הדין הנ"ל, העביר התובע לידי אחותו הגב' ד' סך כולל של 45,000$ אותם שילם לה בשני תשלומים. האחד בסך 10,000$ במהלך חודש ינואר 1990 ותשלום שני בסך 35,000$ בסוף חודש מאי 1990 וזאת מכספים של התובעת.
6. יאמר כבר עתה כי הסך של 45,000$ אותם העביר התובע לידי אחותו כנגד קבלת מלוא הזכויות במשק החקלאי, היו מכספים שהיו שייכים לתובעת , הגב' פ', אותם קיבלה מהוריה.
7. התובעים מתגוררים כיום בה'. יחד עם זאת, התובע הקפיד במשך כל חיו לשמור על זיקה פיזית ונפשית למשק והדבר בא לידי ביטוי בכך, שבמשך השנים ועד לעקירת הפרדס הגדול ביותר מהפרסים האחרים על ידי הנתבע, דאג לעבד את אדמתו ואף התפרנס מהכנסות הנחלה. הכנסות אלו נגדעו באחת, בשל התנהלותו הבריונית של הנתבע, אשר תפורט עוד בהרחבה במסגרת כתב תביעה זה.
8. בשנת 1992 נישאו הנתבע והנתבעת. לנוכח היות הנתבע חסר אמצעים ובשל סירוב משפחתו לתמוך ולסייע לו כלכלית, ביקש הנתבע במתק שפתיו מהתובע כי יאפשר לו ולנתבעת לגור באופן זמני בביתו אשר בנחלה בטענה שמצבם הכלכלי אינו מאפשר לשכור דירה במקום אחר.
9. התובע לתומו נאות להעמיד לרשות הנתבעים את ביתו בנחלה למגורים זמניים ללא תמורה, בשל היותו אדם טוב וכמי שרצה להבטיח לנתבע ולנתבעת, אשר הינה בתו, בסיס טוב להצלחה בראשית דרכם.
10. אלא, שכבר בשנת 1996 וכ- 3 שנים בלבד לאחר נישואי התובע לנתבעת, פעל הנתבע בעורמה והגיש לתובעים זיכרון דברים, בכתב ידו, אשר נגע לחלקה __ בלבד וביקש מהם לחתום עליו (להלן: "זיכרון הדברים").
צילום זיכרון הדברים אשר נערך על ידי הנתבע מיום 21.05.96 מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח ג'.
11. במבט חטוף נראה אומנם זיכרון הדברים תמים למראה, מאחר והוא נכתב בכתב ידו של הנתבע. ואולם, על פני הדברים, ברור שעסקינן בזיכרון דברים אשר נערך על ידי עורך דינו של הנתבע, אשר הקריא לנתבע מה לכתוב בו על מנת להגישו להחתמת התובעים. עצם העובדה שהוא נכתב על ידי הנתבע, נועד אך על מנת לטשטש זאת, שמא יבקשו הנתבעים חלילה לקבל יעוץ משפטי טרם החתימה עליו.
12. התובע חשש באותה העת שאי חתימתו על זיכרון הדברים תוביל להרעה ממשית ביחסו של הנתבע לנתבעת, בתו, שכבר אז סבלה מאלימותו הנפשית, המינית, הכלכלית של הנתבע שחשבה לתומה כי החתמת הוריה תביא לרגיעה, ולכן חתם על זיכרון הדברים. ואולם, בשונה ממנו הרי שהתובעת, אשר גם מכספה הפרטי נרכשו הזכויות במשק, מאנה בכל תוקף לחתום עליו בעיקר בשל אי רצונה להביא לחלוקה לא שוויונית של נכסיה בין ילדיה. התובעת, כבר אז, חשה ביחסו המחפיר של הנתבע לבתה וברצונו להשתלט על נכסי הנחלה דבר שהיא התנגדה לו נמרצות.
13. ויודגש כי בזיכרון הדברים שנערך על ידי הנתבע הוא כתב במפורש כי "ההורים מוכנים להעביר למקבל המשק ללא תמורה את כל זכויותיהם על חלקה __ וכן את זכויותיהם באגודת ל' כולל הזכויות הרשומות בספרי מקרקעין והמנהל מקרקעי ישראל בהתאם לתנאים המפורטים בהסכם זה".
14. מכאן שהנתבע, ידע גם ידע שגם התובעת זכאית להירשם כבעלים על המשק, בשל כך שהמשק נרכש גם מכספה ומכח הלכת השיתוף ולא של התובע לבדו ולכן דרש את חתימתה על זיכרון הדברים חרף רישומו הפורמאלי של התובע לבדו כבעל זכויות בנחלה!
15. ויודגש כי התובעת לא חתמה מעולם על זיכרון הדברים גם בטרם "הוסרה המסכה מפניו של הנתבע", הן מאחר ולא חפצה לחלק את רכושה עוד בחייה והן בשל רצונה שלא ליצור חלוקה לא שוויונית בין ילדיה.
16. מאחר והתובעת לא חתמה על זיכרון הדברים, "הפך הנתבע את עורו" וגילה כלפיה יחס קר, משפיל ומבזה בעוד שבמקביל "חפץ ביקרו" של התובע על כן נהג באותה העת להרעיף עליו דברי חנופה ואף הקפיד לשמור אתו על קשר חם והדוק.
17. בסעיף 1 לזיכרון הדברים נקבע, "ברחל בתך הקטנה", כי הסכמת התובעים להעברת הזכויות במשק לידי הנתבעים ללא תמורה כפופה למותנה בזיכרון הדברים.
18. בס' 2 לזיכרון הדברים נקבע כי: "ההורים יהיו רשאים להשתמש בתוצרת המשק לכל מטרה וככל שיעלה ברצונם ללא כל תמורה כל ימי חייהם או עד שיוחלט אחרת. מקבלי המשק לא יהיו רשאים לדרוש מהם לעבוד במשק או לטפל בו או להפסיק עבודתם בו אלא במידה שההורים ימצאו לנכון וירצו בכך".
19. בס' 3 לזיכרון הדברים נקבע כי: "מקבלי המשק (הנתבעים) מתחייבים בזה לא להעביר את המשק, לא למכור ולא לשעבד אותו או את ההכנסות בצורה כלשהי למשך כל ימי חייהם של ההורים אלא בהסכמתם של ההורים".
20. אלא שבשנת 2003 פנה הנתבע אל התובע וסיפר לו, שברצונו המשותף עם הנתבעת לבנות בית בנחלה בטענה שהבית הישן קטן להם בשל התרחבות התא המשפחתי. הנתבע טען כי לצורך מימון בניית הבית הם יזדקקו להלוואה מהבנק.
21. התובע, עקב גילו, לא יכול היה לקבל משכנתא לבנית הבית על הנחלה ולכן הסכים להעביר את הרישום הפורמאלי בנחלה על שם הנתבעים על מנת לאפשר להם לקבל הלוואה, אותה לא יכל לקחת בעצמו, לצורך מימון בניית הבית בנחלה ולמטרה זו בלבד תוך שהוא מבהיר לנתבעים כי רצונו הוא כי לאחר שארית חייו יחולק עזבונו באופן שוויוני בין כל ילדיו.
22. לפיכך, ולאחר הפצרות ותחנונים רבים של הנתבע נחתם, ביום 11.9.2003 הסכם נאמנות בין התובע לנתבעים, (להלן: "הסכם הנאמנות"). זאת לאחר שבהסכם ז.ד. הראשון נתבקשה התובעת לחתום וסרבה. אי לכך פנו התובע והנתבעת יחד עם הנתבע לביתו של העו"ד וחתמו על הסכם מתוקן ממנו נשמט שמה של התובעת, אשר לא ידעה מאומה על המתרחש.
צילום הסכם הנאמנות מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ד'.
23. כל תכליתו של הסכם הנאמנות הייתה, לאפשר לנתבעים לקבל הלוואה לצורך מימון בניית בית מגורים על שטח הנחלה השייכת לתובע, כאשר בהסכם הנאמנות היו תניות והחרגות רבות אשר מטרתן הייתה לשמר את זכותו של התובע כבעלים דה פקטו של הנחלה.
24. הלכה למעשה, שגם על פי הסכם הנאמנות, התובע נותר בעל הזכות לשימוש וחזקה ייחודית בשטח הנחלה, למעט שטח אדמה מצומצם שהיה דרוש לנתבעים לצורך בניית ביתם ותוך שמירת זכותו הבלעדית של התובע, לעבד את שטח נחלתו וליהנות מפירותיה ואף לקבל מהאגודה את הרווחים.
25. גם הסכם הנאמנות, עליו הוחתם התובע כמו גם זיכרון הדברים, נוסח על ידי עורך דינו של הנתבע ט', מבלי שהתובע היה מיוצג על ידי עורך דין מטעמו ומבלי שקיבל יעוץ משפטי כלשהו מאחר והתובע בטח בנתבע אשר הסביר לו, כי ההסכם נעשה רק על מנת לאפשר לו ליטול משכנתא לבניית הבית ולא בא בכדי לפגוע בזכויותיו בנחלה.
26. יתרה מכך, התובע לא קיבל עותק מהסכם הנאמנות במועד החתימה ואף לא במשך שנים רבות לאחר מכן. במשך שנים פנה התובע אל הנתבע וביקש ממנו לקבל את ההסכם אך הנתבע לגלג עליו ואמר לו שרק אם יפנה לבית משפט הוא יכול לקבל עותק ממנו.
27. בשנת 2014 פנה התובע אל עורך דין ט', שערך את ההסכם עבור הנתבע ודרש ממנו לקבל את העתקו וזה אכן התקבל רק לאחר שעורך הדין גבה ממנו 500 ₪. משנודע דבר העברת ההסכם לנתבע "חמתו בערה בו" והוא החל מגדף את התובע על שום ש"העז" לפנות לב"כ על מנת לקבל עותק ממנו.
ביטול הסכם המתנה מחמת התנהגות מחפירה של מקבל המתנה
28. על פי סעיף 5 לחוק המתנה, נותן המתנה יכול לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה בשל התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפיו או כלפי בן משפחתו. במידה ומקבל המתנה מתנהג בצורה בוטה ופוגעת כלפי נותן המתנה, רשאי נותן המתנה לחזור בו מהענקת המתנה או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן, כאשר זכות חזרה זו עומדת כל עוד לא נמסרה המתנה, זאת על מנת לאזן בין הצורך להגן על נותן המתנה לבין הצורך להבטיח את וודאות הקניין.
29. בית המשפט מפרש פרשנות רחבה, שמקלה על המתחייב לתת מתנה, שמקבל המתנה נהג בו שלא כראוי, לחזור בו מהתחייבותו (ה"פ 494/03 אברהם ג' ואח' נ' טפחה (תקווה) יוסף, תק-מח 2004(4) 8253 (2004)).
30. כב' השופט גביזון בפס"ד מיום 22.03.13 שניתן בתמ"ש (ב"ש) 14798-03-11 קבע כי: "סבורני כי יש לתן לביטוי "התנהגות מחפירה" שבסעיף 5 (ג) לחוק המתנה פרשנות מרחיבה, ובוודאי שמדובר בהתחייבות לתן מתנה על רקע של קרבת משפחה. על מקבל המתנה לנהוג בדרך ארץ, בכבוד ובהכרת תודה בנותן המתנה, ועל אחת כמה וכמה שמדובר ביחסי אב ובנו. חובת כיבוד הורים, צריך שתקבל את מלוא משמעותה, במיוחד כאשר זו באה במסגרת עסקה חוזית, בכלל, וכאשר מדובר בחוזה שהוא מתנה, בפרט. ראה לעניין זה גישתו של כבוד השופט טירקל בע"א 350/96 וייסר נ. שביט".
31. בטרם נאות התובע להעניק לנתבעים את זכויותיו על פי עסקת המתנה, יחסו של הנתבע כלפי התובע היה יחס טוב כאשר הנתבע דאג אף לעזור לתובע בניהול הפרדסים אשר בשטח הנחלה.
32. התובע סבר שבמידה ויאפשר לנתבעים לגור בל' יהיה לו מקום לבקר בו, יהיה מי שישמור לו על שטחי ילדותו והוא אף ציפה להתגורר לעת זקנה בצמידות לנתבעים ולנכדיו. התובע בוודאי לא צפה, שהנתבע יבקש לסחור במתנה שנתן לו ויבקש למכור את המשק לכל המרבה במחיר כפי שעשה הנתבע עת דורש הוא מבית משפט למכור את הנחלה בהליך פרוק שיתוף ולמנות את ב"כ ככונס נכסים על המתנה שקיבל!
33. התובע בוודאי שלא ציפה, עת נתן את מתנה, שהנתבע יהפוך את עורו כבר בסמוך לאחר חתימתו על הסכם הנאמנות ושישנה את יחסו לתובע מקצה לקצה. תחילה הפגין הנתבע כלפי התובע יחס קר ומתנכר ובהמשך החל לדבר אליו בזלזול ותוקפנות כאשר את התובעת אף נהג באופן תדיר לקלל ולגדף.
34. בשנת 2010 ועם סיום בניית ביתם של הנתבעים על הנחלה, חל שינוי דרסטי ביחסו של הנתבע כלפי התובע והדבר בא לידי ביטוי בכך שהוא אסר על הנתבעת לבקר את הוריה, התובעים, ללא רשותו ולכן ביקורי הנתבעת את התובעים היו מעטים ונדירים וכמעט ולא היה קשר בניהם.
35. כך למשל בסמוך לאחר בניית הבית, ביקש הנתבע מהתובע לקבל בחזרה את מפתחות הבית אשר היו בידיו, באמתלה שבנו איבד את המפתח ולכן המפתחות דרושים לו לצורך שיכפול והשבה אליו. אלא שלאחר שהתובע העביר לנתבע את מפתחות הבית סרב הנתבע להשיב לתובע את מפתחות הבית.
36. כמו כן, בתקופה שהתובע ביקר בביתם של הנתבעים, הוא היה נוהג להביא עמו אוכל שבישלה התובעת עבור הנתבעים ונכדיהם. ואולם, באחת הפעמים בהם הביא התובע אוכל הודיע לו הנתבע כי אינו מוכן לקבל אוכל שהוכן על ידי התובעת והשליך באופן מופגן את האוכל לפח האשפה!
37. זאת ועוד, בשנת 2010 ובסמוך לכניסת הנתבעים לביתם החדש שנבנה על שטח הנחלה, החליט הנתבע לעשות חנוכת בית אליה הוזמנו רק הוריו ומשפחתו בעוד, שבמקביל, אסר על הנתבעת להזמין את הוריה, התובעים, לחנוכת הבית וקביעת המזוזה מאחר וככל הנראה, כבר הספיק לשכוח מי העמיד לרשותו את האדמה שעליה בנה את ביתו ומי אפשר לו לשעבד את אדמתו לצורך מימון הבניה!
38. הלכה למעשה שהפעם האחרונה בה ביקרו התובעים ביחד בביתם של הנתבעים על פי הזמנה מפורשת שלהם, היתה בחודש יולי 2010, כאשר הם הוזמנו לחגיגות יום הולדתו של נכדם נדב ומאז לא הוזמנו באופן רשמי לביתם של הנתבעים על ידי הנתבע.
39. במקביל לאי הזמנת התובעים לבקר בביתם של הנתבעים, אשר נבנה על שטח הנחלה השייכת לתובע, החל הנתבע להסיט את ילדיו כנגד התובעים.
40. ואכן, הנתבע נחל מידה לא מבוטלת של הצלחה מפוקפקת במסכת ההסתה והדמוניזציה הקשה שהפעיל על ילדיו שהם נכדיו של התובע, עד כדי כך שנותק כל קשר בינם לבין התובעים.
41. בחודש דצמבר 2011 חגגו הנתבעים את מסיבת בר המצווה לנכדם של התובעים, ר'. תחילה סרב הנתבע להזמין את התובעים לאירוע זה, אך לאחר בכי ותחנונים של הנתבעת, נאות להסכים כי התובעים יגיעו לשבת חתן ולכותל, בעוד שלמסיבת בר המצווה שהתקיימה בביתם של הנתבעים לא הוזמנו התובעים לאחר שהוסבר להם על ידי הנתבע כי הם אורחים לא רצויים באירוע זה.
42. לאחר אירוע בר המצווה שחל כאמור בחודש דצמבר 2011, אסר הנתבע על התובעת להיכנס לביתם של הנתבעים כלל ולנהל קשר כלשהו עם הנתבעת ונכדיה.
43. במהלך שנת 2012 אסר הנתבע על הנתבעת ליצור קשר עם התובע ללא רשותו במקביל לאיסור שכזה גם על נכדיו של התובע. על מנת לסבר את האוזן יצוין, שהנתבע אף הגדיל לעשות כאשר אסר על הנתבעת וילדיו אפילו לשוחח עם התובע גם מחוץ לביתם של הנתבעים ואף לא בחצר הבית של שטח הנחלה!
44. בשנת 2013 החל הנתבע לתת "דרור ללשונו" עת החל מגדף באופן תדיר את הנתבע ואת התובעת. את התובעת נהג הנתבע לקלל באופן תדיר בפני התובע, במגוון קללות כגון "נבלה", "שרמוטה", "בת זונה" וכהנה וכהנה קללות והכל על שום שנטר לה טינה משום שמאנה לחתום על זיכרון הדברים להעברת הזכויות בנחלה.
45. זאת ועוד, עד לשנת 2011 ובהתאם לזיכרון הדברים והסכם הנאמנות, היה התובע מקבל לידיו את הרווחים שהיו מגיעים לו מהאגודה. ואולם, החל במהלך שנת 2011 פנה הנתבע אל מזכירת האגודה, ח', והורה לה להפסיק להעביר כספים לידי התובע, תוך דרישה כי כל הכספים יועברו ישירות לידיו.
46. בשנת 2012 הנתבע אף הגדיל לעשות, כאשר הפר פעם נוספת בצורה בוטה ויסודית את הסכם הנאמנות, בכך מאחורי גבו של התובע וללא הסכמתו עקר את הפרדס הגדול ביותר מפרדסי התובע, אותו נטע התובע בזיעת אפו וממנו התפרנס.
47. משנודע הדבר לתובע הוא החל לפרוץ בבכי ולאחר שהשלים עם מר גורלו, בלית ברירה, התחנן לנתבע כי לכל הפחות ידאג לאיסוף ציוד מערכת ההשקיה והממטרות משטח הפרדס. ואולם, הנתבע בקהות חושים מוחלט התעלם גם מכך והשמיד את מערכת ההשקיה של התובע ששוויה אלפי שקלים.
48. הנתבע לא הסתפק בכך ובבחינת הרצחת וגם ירשת, החל להשכיר את שטח שני הפרדסים שנעקרו השייכים לתובע גם על פי הסכם הנאמנות לצד ג' תוך שהוא משלשל את האתנן לכיסו!.
49. בחודש אוקטובר 2014 גבה הנתבע את דמי השכירות השייכים לתובע לעצמו. הנתבעת הבהירה כל העת כי סכום זה שייך לתובע, אביה. בחודש פברואר 2016 קבלה הנתבעת מהשוכר את דמי שכירות הנחלה והעבירה את הסכום לאביה כנדרש. אין ספק שמדובר בהפרה בוטה של הסכם הנאמנות, אשר בעטיה זכאי התובע לבטל את ההסכם מעבר לכך שזו התנהגות מחפירה היוצקת אף היא טעם ממשי לביטול הסכם המתנה.
50. הנתבע השתלט על כל הכנסות הנחלה, בניגוד למוסכם, וגרם לתובע ולמשפחתו נזקים כספיים וכלכליים קשים. מעשה זה של הנתבע הביא את התובע ומשפחתו לידי ירידה קשה ביותר ברמת חייהם ומצבם הכספי השתנה משמעותית לרעה עקב כך.
51. במאי 2013 הזמין התובע את הנתבעים ונכדיו לחגוג עמו "בבית אגד", מסיבת פרישה לבני השמונים. ואולם, הנתבע באופן מופגן לא הגיע ואף אסר על ילדיו, נכדי התובע, להגיע למסיבה זו. רק לאחר תחנונים רבים, נאות הנתבע לאפשר לנתבעת להגיע לבדה ולהשתתף במסיבה זו.
52. ביום 01.07.15 גרש הנתבע את התובע בבושת פנים משטח הנחלה באיומים שאם לא ילך מיד יזמין משטרה והכל על שום שהתובע "העז" לצלם בחצר הנחלה את הפריחה המקסימה של עץ הצאלון, אותו נטע אביו של התובע בכפיו.
53. ביום 19.08.15 בעת ששהה התובע בבית הנתבעים, הגיח הנתבע וניתק את המטען שטען את מכשיר הטלפון של התובע ממערכת החשמל כאשר לפני כן סרב לאפשר לו להיכנס לבית ואף החל מנבל את פיו ומשתמש באיומים כלפי התובע. הנתבע נהג באלימות מילולית ואיומים קשים כנגד התובע, אשר נאלץ בשל כך אף להגיש תלונה במשטרה.
צילום אישור בדבר הגשת התלונה במשטרה מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ה'.
54. ביום 05.09.15 הגיעו התובעים על מנת לבקר את הנתבעת ברכבם הפרטי. התובעים חפצו להחנות את רכבם במקום שהיה מיועד לחניה קבועה שלהם בשטח הנחלה. או אז, גילו להפתעתם כי הנתבע אשר ידע כי הם צפויים להגיע לביקור, חסם במזיד את שטח החניה. התובע ניסה לחפש לעצמו מקום חניה אחר ואז החל הנתבע לרדוף אחר רכבו ולגדף את התובע.
55. ביום 13.09.15 בשעות הצהריים הגיע התובע לבקר את הנתבעת. כאשר נכנס התובע לבית החל הנתבע להרים את קולו ולא אפשר לו להיכנס לבית עד שהגיעה הנתבעת והכניסה אותו לבית. גם אז אפשר לו הנתבע לשבת עם הנתבעת רק בשטח המטבח.
56. במהלך חודש ספטמבר 2015 ניתק הנתבע את אספקת החשמל למחסן אשר בשטח הנחלה, בו משתמש התובע לצורך אחסון חפציו, בטענת סרק כאילו התובע גורם לבעיות במערכת החשמל של הנתבעים והכל על מנת להשפיל את התובע ולגרשו משטח נחלת אבותיו, אותה העביר לנתבעים במתנה.
57. בחודש ספטמבר 2015 ביקרו התובעים את הנתבעת. במהלך הביקור פנתה התובעת לנכדה ר', בנו של הנתבע, וניסתה לדבר עמו, אך הנכד אמר לה, בהשראת הנתבע ובנוכחותו, כי מבחינתו היא לא סבתא שלו יותר וכי יש לו רק סבתא אחת וזאת לא היא והכל בשל מסכת ההסתה הפרועה שהפעיל הנתבע כלפי נכדיה.
58. הנתבע אף מצא לנכון לבקש, במסגרת תמ"ש xxxxx-08-15 , צו הרחקה המופנה כלפי התובע, התובעת והנתבעת, בהסתירו מעיני בית משפט בבקשתו זו את זכויות התובע בנחלה בכלל ואת הסכם הנאמנות בפרט. אין ספק שבראי הפסיקה בקשה להוצאת צו מניעה ו/או הרחקה כנגד נותן מתנה מהווה עילה מספקת לביטול מתנה מחמת התנהגות מחפירה.
59. גם התנהגותו הקשה והמבזה של הנתבע כלפי הנתבעת אשר הנה בתו של התובע, לרבות התעללות פיזית, נפשית, כלכלית ומינית בה במשך תקופה ממושכת, תוך הסתת נכדי התובע כנגד התובע וכנגד בני משפחתו, מהווה התנהגות מחפירה המצדיקה את ביטולה הטוטאלי של המתנה.
60. המצב כיום שהתובע והתובעת חיים חיי דלות. הפנסיה של התובע לא מספיקה למחייתו בכבוד ורמת החיים שלו ירדה משמעותית גם בשל מעשי הנתבע אשר גדע את מטה לחמו של התובע מהנחלה באמצעות עקירת הפרדס ואי מתן אפשרות לתובע לקבל את הפירות אשר בנחלה, לרבות השכירות מהבית הישן, שמושכר לצדדים שלישיים ואת הכנסות האגודה.
61. ויודגש כי התנהגותו המחפירה של הנתבע החלה מרגע שהשלים, בדרך של הטעייה ורמייה, להעביר את רישום הנחלה מהתובע לשמם של הנתבעים. התנהגותו המחפירה של הנתבע כלפי משפחתו של התובע וכלפי הנתבעת, גרמה לתובע למפח נפש אדיר ואף גרמה לתובעת להתמוטטות נפשית ובריאותית קשה ביותר.
62. כמובן שהנתבע לא היה רשאי לספסר בזכותו של התובע על פי הסכם הנאמנות ולהשכיר את הפרדסים בשטח של כ 16 דונם לצדדים שלישיים. התנהגות זו היא גם התנהגות מחפירה, מעבר להיותה הפרה יסודית של הסכם הנאמנות.
63. גם תביעתו של הנתבע לפרוק השיתוף במקרקעין, אשר נעשתה חרף הוראה קונקרטית בהסכם הנאמנות, האוסרת על הנתבע לבצע כל הליך מכירה או העברה של הזכויות בנחלה כל עוד התובע בחיים, היא גם כשלעצמה מהווה התנהגות מחפירה אשר בעטיה יש מקום לבטל את המתנה.
בסעיף 3(ד) להסכם הנאמנות נקבע כי: "במשך כל ימי חייו של הנהנה הנאמן לא יוכל למכור ו/או להעביר את הזכויות בנחלה לשום אדם אחר". משכך ברור, שהנתבע לא היה רשאי להגיש את תביעתו לפירוק שיתוף ומשעה שעשה כן יש לראות בכך כהתנהגות מחפירה שכן היא מקעקעת וחותרת תחת המתנה אשר ניתנה ללא תמורה.
64. כמובן שכפיית נותן המתנה להיכנס לכותלי בית משפט על ידי מקבל המתנה ובאמצעות כך אילוצו לממן משארית חסכונותיו הדלים שירותים יקרים של עורכי דין, מהווה אף היא התנהגות מחפירה וכפוית טובה של מקבל המתנה, הלא הוא הנתבע.
65. סעיף 5(ג') לחוק המתנה קובע כי: "מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בני משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן".
66. "הפסיקה העניקה לביטוי "התנהגות מחפירה" פרשנות מרחיבה, כזו שיש בה להקל על מי שהתחייב ליתן מתנה לחזור בו מהתחייבותו כלפי מי שנהג בו שלא כראוי. כך כדוגמה בע"א 350/96 וייסר נ' שביט, פד"י נ"ב(5) 797 נקבע כי נוכח מהותה של עסקת מתנה ועקרון תום הלב הנלווה לה הרי שעל מקבלה מוטלת החובה לנהוג כלפי הנותן מנהג הכרת תודה, כבוד ודרך ארץ… אך זאת יש ליתן על הדעת, מתנת בן ממשיך אינה מתנה רגילה. לא לחינם נותן אדם נכס יקר ערך אך ורק לאחד מילדיו, בצידה של מתנה זו וכמניע לה מונחת צפייה לפיה מקבל המתנה יגור עם ההורה המעניק וידאג לצרכיו ולצרכי המשק גם יחד. עסקינן בתנאי מפסיק שהינו למצער תנאי מכללא הברור לשני הצדדים – הנותן והמקבל כאחד" (תמ"ש כ"ס 14900/07 שעתל נ' עמרם שעתל).
67. השופט וייצמן קובע בתמ"ש (פ"ת) 28291-01-14 ב.ה.ו נ' עזבון המנוח ב.ה.א. ז"ל: "בפסיקת ביהמ"ש נקבע כי על דרך הכלל יש לפרש את הדיבור "התנהגות מחפירה" הנזכר בסע' 5(ג) לחוק המתנה באופן רחב, וזאת על מנת להקל על זה המתחייב לתת מתנה לחברו לחזור בו מהתחייבותו זו, שהרי מדובר במתת חינם אשר נתן לחברו ומין הדין כי חברו ינהג פה, לכל הפחות, במידה ראויה של כבוד ודרך ארץ".
68. הפסיקה התייחסה רבות לביטול מתנה עקב התנהגות חריגה של מקבל המתנה כלפי נותנה.
69. כב' השופט זגורי מעלה לדיון את השאלה "האם ניתן היה לבטל המתנה אילו היה נקבע שהסתיימה?". וכך מבהיר השופט עמדתו במסגרת תה"ס 47590-04-13 ש.נ.נ' א.ב.מ בפסק דינו מיום 11.05.14:
התשובה לשאלה זו נגזרת מההגינות והצדק שיש להחיל על נסיבות המקרה מחייבים היענות בחיוב לתביעת האב. אך כיצד ניתן הדבר לביצוע בנסיבות המקרה? על כך נענה, כי אפילו היה מדובר בעסקה שהושלמה והסתיימה לפי חוק המקרקעין וחוק המתנה, הייתי רואה לנכון להחיל עליה את דיני תם הלב ודיני החוזים הכלליים ולראות בהתנהגות המחפירה של הבת כלפי אביה משום "תנאי מפסיק מכללא".
70. חוק המתנה לא מגדיר התנהגות מחפירה מהי. ולכן יציקת התוכן נעשתה על ידי הפסיקה תוך החלת עקרונות כלליים וחוזיים כגון הגינות ותם לב ומתוך הגנה על הצד שנותן המתנה.
71. בע"א 350/96 וייסר נ' שביט, פ"ד נב(5), 797 (1999) נקבע ע"י השופט טירקל (בדעת הרוב) כי: "לדוגמה, מילת גנאי, אמירה של זלזול ואפילו עקימת פרצוף, שייחשבו עניין של מה בכך על רקע מערכת יחסים אחרת, משמעותן רעה וחמורה כאשר מדובר בנותן מתנה ובמקבלה. לפי שיטתי, לעניין סעיף 5 (ג) לחוק המתנה, די בהתנהגות בלתי ראויה כלשהי כדי להקים עילת החזרה".
72. בע"א7156/06 צמח נ' גבאי (19/7/2009, פורסם במאגרים) קבע בית המשפט העליון מפי כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין לעניין פרשנות סעיף 5(ג) לעיל:
"הוראה זו מאפשרת למתחייב ליתן מתנה לחזור בו אף אם ויתר בכתב על זכות החזרה ואפילו אם המקבל שינה את מצבו בהסתמך על המתנה… אכן לא כל פרידה בין בני זוג או סיומה של מערכת יחסים עולים כשלעצמם כדי "התנהגות מחפירה". אלא שבנסיבות מקרה זה … התנהגותה של המערערת כלפי המשיב הייתה צינית, נצלנית, ובלתי מוסרית העולה כדי "התנהגות מחפירה".
73. בתמ"ש (ת"א) 34141/06 מ' נ' מ' (ניתן ביום 5/2/2012 ע"י כב' השופטת רוטשילד) נקבע, כי צידודו של בן באביו בסכסוך בין האב לאם ומתן עדות לטובתו, מהווה התנהגות מחפירה כלפי האם.
74. גם בתמ"ש (ב"ש) 14798-03-11 פלוני נ' אלמוני (ניתן ביום 22/3/2013 ע"י כב' השופט גביזון) נקבע, כי תמיכה בצד מסוים בסכסוך משפחתי, כנגד נותן המתנה, מהווה התנהגות מחפירה.
75. בתמ"ש (כ"ס) 34479-11-09 ג.ד.נ' נ.ד. (ניתן ביום 3.6.12 ע"י כב' השופט ויצמן) נקבע, כי הטרדות והתכתשות אפילו על דברים פעוטים שלא אפשרו מגורים משותפים, הטחת עלבונות קשים וכן הגשת תלונה במשטרה, מהווה התנהגות מחפירה.
76. בתמ"ש (ת"א) 41732-10-11 ע' נ' מ' (ניתן ביום 24/09/2013 ע"י כב' השופט שילה) נקבע, כי התייחסות פוגענית ומזלזלת של אישה בבעלה, לרבות חוסר אמון ביכולתו לשהות ללא פיקוח עם הילדים המשותפים נתפסה כהתנהגות מחפירה.
77. יצוין כי ביטול המתנה כלפי הנתבעים לא ישנה באמת לרעה את מצבם שכן גם את ביתם של הנתבעים הם בנו מכספו של התובע. במה דברים אמורים?
78. הכסף שמימן את בניית הבית שנבנה על ידי הנתבעים על נחלת התובע, נבנה באמצעות משכנתא שהתאפשרה בשל שיעבוד על נחלת התובע. יתרה מכך, גם את החזרי המשכנתא משלמים הנתבעים מדמי שכירות שהם גובים מהבית הישן השייך אף הוא לתובע הנמצא אף הוא על שטח הנחלה.
79. מכאן שהנתבעים כבר התעשרו על גבם של התובעים בסכום העולה על 1,020,000 ₪ שכן במהלך 17 שנות נישואיהם לא שילמו דמי שכירות ראויים בשווי של מעל 5,000 ₪ לחודש, כאשר במקביל ספסרו בדמי השכירות אותם קיבלו בגין בית הורי התובע אותו הם משכירים וכספי האגודה אותם נטלו לעצמם שלא כדין.
80. ביום 27.10.15 הודיע התובע לנתבע על ביטול הסכם המתנה גם באמצעות מכתב ששלח אליו.
צילום המכתב מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ו'.
81. לאור כל האמור במצטבר לעיל, טוען התובע כי הוא זכאי לביטול המתנה ולביטול טוטאלי של רישום הנתבעים כבעלי הזכויות בנחלה. חוברים לכאן מספר גורמים יחדיו:
א. הפרתו הבוטה של הסכם הנאמנות שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בעקירה חד צדדית של הפרדסים ובהשכרת אדמות התובע לצדדים שלישיים וכן במניעת מתן אפשרות לתובע לקבל את פירות הנחלה.
ב. התנהגות כפוית טובה ומחפירה ביותר של הנתבע כלפי התובע ורעייתו, שבאה לידי ביטוי בקללות וגידופים והדבקת מילות גנאי לתובע ואף בהסתת הנכדים כנגד התובע ורעייתו.
ג. הגשת תביעות משפטיות כנגד התובע, לרבות בקשות לצו הרחקה וניסיון שערורייתי לספסר במתנה שקיבל באמצעות תביעה שהגיש הנתבע לפרוק השיתוף בנחלה ומכירתה לכל המרבה במחיר.
ביטול הסכם המתנה מחמת אי החוקיות שנפלה בהסכם והיותו חוזה למראית עין
82. בנוסף ולחילופין טוען התובע כי יש לבטל את המתנה ואת הסכם הנאמנות מחמת כך שמדובר בהסכם פסול ולא חוקי שנוגד את תקנת הציבור ומחמת היותו חוזה למראית עין! במה דברים אמורים?
83. בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים התשל"ג 1973 חוזה אשר כריתתו, תוכנו או מטרתו נוגעים באי חוקיות, חוסר מוסריות או עומדים בסתירה לתקנת הציבור, דינו בטלות.
84. בשיטת המשפט הישראלי מהווה תקנת הציבור עקרון על כללי, אליו נוהג בית משפט לצקת תוכן בהתאם למסרים, אותם הוא מבקש להנחיל לציבור ובכפוף לנסיבות כל מקרה לגופו.
85. התובע יטען, כי על פי הוראות רשות מקרקעי ישראל, חל איסור על פיצול נחלה ומכירת חלק מנחלה.
86. רשות מקרקעי ישראל לא מתירה פיצול נחלה ואין ספק שאם בעת הבקשה להעברת זכויות, הייתה יודעת על "הסכם הנאמנות" שתכליתו הייתה לפצל את הנחלה, הייתה ממאנת ליתן הסכמתה להעברת הזכויות על שם הנתבעים, על פי מתווה זה. במה דברים אמורים? על פי החלטה 1311 של מועצת מקרקעי ישראל ביחס לפיצול נחלה הודגש כדלקמן:
"הנחלה מהווה יחידה משקית אחת שאינה ניתנת לפיצול. חלקות א', ב' ו-ג' מהוות חלק בלתי נפרד מאותה נחלה אף אם לא הוחכרו ישירות לחוכר. זכות החכירה בחלקה א' לא תועבר אלא יחד עם זכות השימוש ביתרת שטח הנחלה. למרות האמור, ניתן לפצל מגרש מגורים מנחלה בתנאים שנקבעו בהחלטות המועצה ונהלי הרשות התקפים במועד הגשת בקשת הפיצול"
87. הפיצול אפשרי לצורך בניית בית נוסף בנחלה בלבד. רשות מקרקעי ישראל מדגישה בהחלטה 1355 כדלקמן: "ס' 4.9. העברת זכויות. 4.9.1 החוכר אינו רשאי להעביר זכויות של חלק מהנחלה (איסור פיצול נחלה). פיצול מגרש מנחלה כאמור בסעיף 4.7 לעיל, אינו בגדר פיצול נחלה"
88. מכאן שנתבעת 3, רשות מקרקעי ישראל, מעולם לא היתה נותנת את הסכמתה להסכם הנאמנות ולפיצול שטח הנחלה. שלא ניתן היה על פי מדיניות המינהל לפצל נחלה ולהעביר בעקבות הפיצול זכויות לאחר.
89. יודגש כי הסכם הנאמנות שנחתם בין התובע לנתבע 1 ורעייתו, לא הוצג בשום שלב בפני נתבעת 3 רשות מקרקעי ישראל, ולא בפני הבנק למשכנתאות אשר בוודאי שלא היו נותנים את הסכמתם אליו.
90. בהקשר זה ידגיש התובע כי חתם על הסכם הנאמנות אך מבלי שנמסר לו עותק ממנו והתובע בוודאי שלא ידע שבכוונת הנתבעים להסתיר את קיומו של ההסכם מהרשויות הרלוונטיות בשל אי החוקיות שדבק בו. מכאן, שהסכמת הרשות להעברת הזכויות והסכמת הבנק למתן ההלוואה, הושגו בשל פעולות מרמה של ממש שנקטו הנתבעים כלפי המשיבים הפורמליים ואשר רק על בסיסם ניתנה הסכמתם, הן לרישום השעבוד, הן להעברת הזכויות והן למתן ההלוואה.
91. רק לאחר שהנתבעים השלימו את העברת הזכויות ואת רישום המשכון, דאג ב"כ של הנתבע עורך דין ט', לרשום הערת אזהרה בטאבו על זכויות התובע מכח הסכם הנאמנות. ואולם, בשלב זה לא נדרשה כבר ידיעתם והסכמתם של נתבעת 3 ומשיב 4 ולא היתה להם אף דרך לדעת על ההסכם הפסול!
92. הפסול שדבק במעשי הנתבעים כלפי התובע בא לידי ביטוי בכך, שהלכה למעשה כל הסכם הנאמנות הוא הסכם מרמה, שכל מטרתו האמיתית היתה להונות את רשות מקרקעי ישראל האוסרת על פיצול נחלה. לא יעלה על הדעת שב"כ הנתבעים, שטיפל עבורם בהעברת הנחלה על שמם, ומתמחה בענייני מושבים, יערוך הסכם שכל מטרתו היתה להותיר את התובע בעל הזכויות, כאשר מאידך גיסא הוא פועל במקביל להעברת זכויות מהתובע לנתבעים, תוך יצירת מצגים שאינם אמת כלפי הרשויות. מצד אחד דווח לרשויות על העברה ללא תמורה וללא תנאי ומצד שני היה ידוע שיש תנאי וקיים הסכם שהוגדר באופן יצירתי כהסכם נאמנות שהוסתר במחתרת ולא הוצג לאף גורם בזמן אמת אף לא לתובע ורק לאחר שהעברת הזכויות בוצעה, ההסכם נשלף ונרשמת בגינו הערת אזהרה מבלי שהרשויות הרלוונטיות יודעות על כך.
93. מכאן שמדיניות שיפוטית ראויה מחייבת את ביטול הליך הרישום והשבת המצב לקדמותו על מנת שהחוטא, ובענייננו הנתבע, אשר רקם מזימות ובחש מאחורי הקלעים בדרכים פסולות ועקלקלות לרישום הנחלה על שם הנתבעים תוך מרמה והונאה של הרשויות השונות, לא ייהנה מפרי המרמה. הרישום אם כך, שנעשה בשנת 2010, אינו תקף ואינו חוקי ופעולה שבוצעה במרמה כלפי הרשויות יש לבטלה. כמובן שהתובע מוכן להשיב לנתבעים כל סכום שיוכיחו ששילמו מכסף שלהם שמקורו לא בפירות הנחלה. כמובן שמאחר ומחצית מהזכויות בנחלה היו שייכות לתובעת, התובע לא יכל להקנות את זכויותיה, ללא הסכמתה, וגם מנימוק זה יש לבטל את העברת הזכויות.
94. בנוסף ולחילופין, טוען התובע לביטול ההסכם מחמת כך שהוא נעשה למראית עין בלבד, אך על מנת לאפשר לנתבעים את נטילת ההלוואה מהמשיב 4, מאחר והתובע אדם מבוגר ולא יכל בשל היותו קשיש, לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא על הנחלה.
95. התובע הסתמך על המצג שהציג בפניו הנתבע, לפיו כל הסכם הנאמנות מטרתו לאפשר קבלת משכנתא לצורך בנית בית בנחלה, הא ותו לא ולא ידע כלל שההסכם מקנה לנתבעים את האפשרות להעברת זכויות.
96. גם בהקשר זה יודגש, כי מקבלי המתנה לא ייפגעו כתוצאה מביטול המתנה, גם מחמת היות ההסכם חוזה למראית עין ואף מאחר ולא השקיעו מכספם שלהם בשינויים שנעשו בנחלה. כל שהושקע ושופר בנחלה, נעשה מכספו של התובע.
97. זאת ועוד. מהרציונל הצף ועולה באופן מובהק מהסכם הנאמנות, אך ברור שהכוונה האמיתית של הצדדים להסכם היתה שלא להעניק את הנחלה במתנה לנתבעים, אלא רק לאפשר את נטילת ההלוואה לצורך בניית הבית על שטח הנחלה. לכן, יש צורך לבודד סוגיה זו משאר שטח הנחלה השייך לתובע באמצעות קביעת מנגנון פיצוי לנתבעים בגין השקעתם הריאלית בבית, תוך ביטול המתנה והשבת המצב לקדמותו.
98. על פי סעיף 12 לחוק הנאמנות "אחריות" ס' (א) "נאמן אחראי לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות או לנהנים עקב הפרת חובתו כנאמן: על אחריותו לאבדנם ולנזקם של נכסי הנאמנות המוחזקים בידו יחולו הוראות חוק השומרים, התשכ"ז – 1967: לעניין זה יראו את הנאמן כשומר ואת הנהנים כבעלי הנכסים".
99. סעיף 3 (א) בחוק הנאמנות קובע: "פירותיהם ותמורותיהם של נכסי הנאמנות יהיו אף הם לנכסי הנאמנות".
100. מכאן, ומאחר והבית שנבנה ע"י הנתבעים מומן מנכסי הנאמנות, דהיינו מדמי שכר דירה ששלמו דיירים להם הושכר הבית של התובע עם מעבר בנה"ז לבית החדש, ובשים לב לחיסכון העצום שהפיקו הנתבעים עת לא שילמו שכירות לתובע במשך 17 שנים בגין מגוריהם בביתו בנחלה, הרי שיש לקבוע כי אף בניית ביתם של הנתבעים מומן כולו מפירות נכסי התובע השייכים לו.
101. ס' 15 לחוק הנאמנות קובע: "ריווח שהפיק נאמן שלא כדין עקב נאמנותו, דינו כחלק מנכסי הנאמנות". התובע שומר לעצמו את הזכות לתבוע מנתבע 1 את כלל הרווחים שהפיק מהנחלה ואשר היו שייכים במקורם לתובע.
102. לאור כל האמור במצטבר לעיל, יש לבטל את הסכם המתנה אם גם מחמת היותו של ההסכם חוזה פסול שנוגד את תקנת הציבור ולחילופין גם בשל היותו חוזה למראית עין, אשר דינו להתבטל גם מחמת כך.
103. בנוסף ולחילופין טוען התובע כי עומדת לו הזכות לבטל את הסכם המתנה גם בשל עילת הכפייה והעושק תוך ניצול ציני של חולשתו, וחוסר ניסיונו בנושא ובשל היות ההסכם ותנאיו גרועים במידה לא סבירה מן המקובל.
טענת בטלות המתנה ו/או הסכם המתנה גם בשם פגמים בכריתתו מחמת עושק
104. ס' 18 לחוק החוזים קובע כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
105. עושק כמשמעו בסעיף 18 הוא ניצול מצוקתו, חולשתו או חוסר ניסיונו של אחר. מצב העשוק צריך להיות חמור וקיצוני, כדי לקיים יסוד זה של עילת העושק. על התובע להוכיח חולשה גופנית או שכלית או חוסר ניסיון שהיה כבד משקל עד כדי שהסיט את שיקול דעתו של התובע סטייה של ממש מנתיבו הנכון. אין די בהוכחת ניצול של מצוקה או של חולשה או של חוסר ניסיון, אלא יש להצביע גם על תנאי חוזה הגרועים מן המקובל.
106. התובע יטען, כי עובר לחתימה על ההסכם, הפעיל עליו הנתבע לחצים כבדים כדי שיחתום על הסכם מקפח ולא הוגן אשר תנאיו חורגים מן המקובל.
107. הלכה למעשה שחתימת התובע על ההסכם אשר נעשה על ידי התובע ללא ידיעתה של אשתו, התובעת, ולמעשה מאחורי גבה, נבעה בשל מסכת סחטנות ומניפולציה רגשית שהפעיל עליו הנתבע.
108. התובע חתם על ההסכם עקב חששו שאי חתימתו עליו תוביל לקרע בין הנתבע לנתבעת והנתבע אשר זיהה חולשה זו אצל התובע, ידע היטב כיצד לפרוט על מיתר זה.
109. הנתבע אף ניצל את חולשתו וחוסר ניסיונו בנושא של התובע עת החתימו על הסכם המתנה וגם מנימוק זה יש לבטל כמובן את ההסכם בשל פגם יסודי ושורשי שנפל בהתקשרות המצדיק את התערבות הדין, עד כדי ביטולו של החוזה החד צדדי.
110. אין ספק שהתערבות בית משפט במקרה דנן, תהיה על מנת להגשים עקרונות נעלים של מוסר וצדק וביטול החוזה בעילת הכפייה והעושק מהווה נתבך אלטרנטיבי נוסף להתמודדות השיטה המשפטית עם תופעות עגומות של עיוותים חברתיים וכלכליים כבמקרה דנן.
הכרה בזכויות התובעת בנחלה ולחילופין תשלום פיצוי לתובעת בגין זכויות אלו שנגזלו ממנה
111. התובעת והתובע נשאו בשנת 1962 ומכאן, שמדובר בשיתוף קנייני לשני בני הזוג בנחלה אשר בל' שני בני הזוג ניהלו מאז נישואיהם משק בית משותף והכנסות והוצאות לגבי הנחלה נבעו מרכושם המשותף.
112. הלכת השיתוף חלה בענייננו מאחר והתובעת נישאה לתובע לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בשנת 1974. מכאן כי ככל שהדבר נוגע לנכסים משותפים שצברו בני הזוג ברבות השנים ובמהלך תקופת הזוגיות שלהם, או לנכסים שבהם ניכרה כוונה של אחד מבני הזוג ליצור בהם שיתוף עם בן הזוג השני, הרכוש המשותף שנצבר שייך לשני הצדדים במידה שווה.
113. התובעת תטען כי לתובע ולה זכויות משותפות בנחלה מאחר והיא זו שנשאה בהוצאות רכישת הנחלה מאחותו של התובע כמפורט בכתב תביעה זה לעיל.
114. כמפורט בסעיפים 4-6 לכתב התביעה הרי שהתובעת העבירה את הסך של 45,000$ בהתאם לפסק הדין של בית משפט מחוזי לידי אחותו של התובע בשני תשלומים האחד בסך 10,000$ במהלך חודש ינואר 1990 ותשלום שני בסך 35,000$ בסוף חודש מאי 1990.
115. התובעת משך כל השנים לא עמדה על הרישום הפורמאלי של הנחלה גם על שמה, מאחר והייתה בטוחה כי מתוקף נישואיה לתובע, רכישת חלקה של אחותו של התובע בנחלה מכספים השייכים לה, ההשקעות המשותפות וההכנסות שנבעו מהנחלה, יש לה חלק בלתי מעורער בנחלה.
116. בפסיקה נקבע, כי רישום נכס ע"ש אחד מבני הזוג אינו משמש מכשול להחלת חזקת השיתוף בין בני הזוג, משום שהרישום איננו קובע את מצב היחסים האמיתי שבין בני הזוג, ולא הוא המשקף את רצונם וכוונתם האמיתית בהתייחס לבעלות ברכוש. הנשיא שמגר פסק ב- ע"א 1918/92 פרבר נ´ פרבר (פ"ד מח (4) 540) כי גם דירה המשמשת למגורים, חזקת השיתוף בה ניתנת לסתירה, אולם נטל השכנוע הוא על הטוען לסתירת החזקה.
117. כב' השופט טירקל ב- ע"א 5640/94 חסל נ´ חסל (פ"ד נ(4) 250) קבע כי: "די בקיומם של חיים משותפים כדי להקים את חזקת השיתוף, היא נסתרת רק אם מוכרת כוונה שלא להקים אותה. היא קמה אפילו לא שררה הרמוניה מלאה בחיי בני הזוג. כפי שכבר נאמר על ידי בית משפט זה, "עבר משקל הכובד מדרישה לחיי שלום אל הדרישה למאמץ משותף. תוך חיים משותפים תחת קורת גג אחת (ע"א 234/80 גדסי נ´ גדסי) די בכך שבני הזוג קיימו "מינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת ללא קרע או פירוד של ממש".
118. בשנת 1996, פעל הנתבע והגיש גם לתובעת זיכרון דברים שצורף לכתב התביעה כנספח ג' בכתב ידו אשר נגע לחלק מהנחלה וביקש ממנה ומהתובע לחתום עליו. ואולם, התובעת, מאנה בכל תוקף לחתום עליו בעיקר בשל אי רצונה להביא לחלוקה לא שוויונית של נכסיה בין ילדיה.
119. מכאן שהנתבע, ידע גם ידע שגם התובעת זכאית להירשם כבעלים על המשק בשל כך שהמשק נרכש גם מכספה ומכח הלכת השיתוף ולא של התובע לבדו ולכן דרש את חתימתה על זיכרון הדברים, חרף רישומו הפורמאלי של התובע לבדו כבעל זכויות בנחלה!
120. ויודגש כי התובעת לא חתמה מעולם על זיכרון הדברים גם בטרם "הוסרה המסכה מפניו של הנתבע", הן מאחר ולא חפצה לחלק את רכושה עוד בחייה והן בשל רצונה שלא ליצור חלוקה לא שוויונית בין ילדיה.
121. יצוין כי התובע חתם על הסכם הנאמנות ועל העברת הזכויות בנחלה, ללא ידיעתה והסכמתה של התובעת.
122. לתובעת נודע רק בעקבות ההליך המשפטי שמתנהל בין הנתבע לנתבעת על עצם המהלך המשפטי של העברת הזכויות. בעקבות כך, התובע הסביר לתובעת כי פעל ללא הסכמתה וידיעתה מאחר ורצה למנוע קרע בין הנתבעים וכי כל ההסכם בא לעולם בשל טענת הנתבעים שרצונם לקבל הלוואה בבנק לצורך בנית בית נוסף בנחלה.
123. התובעת פרצה בבכי מר שנודע לה על העברת הזכויות השייכות גם לה בנחלה ללא ידיעתה והסכמתה.
124. על כל פנים, התובעת סבורה שאין תוקף להקניית זכויות השייכות לה בנחלה, ללא הסכמתה ולכן יש להשיב את המצב לקדמותו וליתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי היא זכאית לקבלת מחצית מהזכויות בנחלה. לחילופין, על הנתבעים לפצות את התובעת במחצית שווי הנחלה ולמצער להשיב לה את השווי הריאלי של סכום השקעתה בנחלה בסך של 45,000$ כשווים בשקלים, נכון ליום התשלום ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד התשלום המלא בפועל.
125. סכום זה, כשהוא משוערך להיום מיום התשלום בפועל, ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק, עומד על סך של 793,542 ₪.
(לפי 45,000$ ארה"בX שער הדולר היציג במאי 1990 שעמד על 2.0270 ₪ לדולר = 91,215 ₪ ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה מחודש מאי 1990 ועד ליום הגשת התביעה).
126. התובעת תטען כי הנתבע פעל בעורמה בכך, שלמרות שידע כי יש לה זכויות בנחלה ולכן אין לבצע דיספוזיציה בה ללא הסכמתה, פעל מאחורי גבה והחתים את התובע על הסכם הנאמנות והסכם העברה ולכן פעל בחוסר תום לב ובוודאי שלא יגרם לו עוול או נזק ממשי בהשבת המצב לקדמותו ומתן סעד לתובעת לקבלת מחצית מהזכויות בנחלה לאחר פירעון המשכנתא הרובצת על הנחלה.
127. התובעת מצטרפת לכל נימוקי התובע לביטול הסכם העברת הזכויות שנכרת בין התובע לנתבעים ואשר פורטו במסגרת כתב התביעה וכל טענותיה לעניין זה באות להוסיף על טענות התובע אך לא בכדי לגרוע מהן.
128. לפיכך, בין אם תתקבל עתירת התובע לביטול הסכם המתנה ובין אם לאו, טוענת התובעת כי קיימת לה זכות עצמאית ונפרדת לביטול ההסכם מחמת כך שהתובע ממילא לא היה זכאי להקנות לנתבעים זכות שלא היתה שייכת לו במלואה ללא רשותה והסכמתה המפורשת, ומאחר והנתבעים ידעו על סירובה להעביר את הזכויות בנחלה, יש לבטל את ההסכם ולרשום אותה כבעלת מחצית הזכויות ולחילופין לשלם לה את שווי השקעתה בנחלה כמפורט לעיל.
129. יצוין כי מצבה הבריאותי והכלכלי של התובעת כיום הינו קשה מנשוא כאשר בשל מצבה הכלכלי העגום היא נאלצת לאסוף בקבוקים למחזור בעוד שהנתבע במקביל מחכך ידיו בהנאה ומתפרנס מהשכרת הבית הנוסף הממוקם על שטח הנחלה וכן מהכנסות האגודה ומנהל רמת חיים גבוהה.
130. לבית משפט הנכבד זה הסמכות המקומית והעניינית לדון בתובענה זו לאור מהותה ומקום מגורי הצדדים.
131. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד:
א. לזמן את הנתבעים לדין ולהורות על ביטול הסכם המתנה מכל אחד ואחד מהנימוקים אותם העלה התובע במסגרת כתב תביעתו זה.
ב. ליתן סעד הצהרתי לפיו התובעת זכאית להירשם ביחד עם התובע בחלקים שווים על הנחלה אשר בל' הן בלשכת רישום מקרקעין והן אצל הנתבעת 3 לאחר תשלום כל חובות המשכנתא הרשומים לטובת נתבעת 4.
ג. בנוסף ולחילופין לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 793,542 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
ד. ליתן לתובעים כל זכות או סעד שימצא לנכון כצודק בנסיבות העניין.
ה. לחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות התובעים בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ.
__________________
ניר טולדנו, עו"ד
ב"כ התובעים