בבית הדין לעבודה סע"ש XXXX-07-13
ב ת ל – א ב י ב
התובע: פ.ו ת.ז. 6991XXXXX
מרח' מנדלי מוכר ספרים XX , בת ים.
ע"י ב"כ עוה"ד ניר טולדנו ו/או רימה גרסימוב
מרח' מוטה גור 9 ת.ד. 10450 פתח תקווה 49003.
טל': 03-9309677, פקס: 03-9309674
– נגד –
הנתבע: חגי איתן ת.ז. 1929XXXXX
משק XXX, מושב יציץ.
מהות התביעה: פיצויי פיטורין, פיצויי הלנת פיטורין, הלנת שכר, אי מתן הודעה מוקדמת, אי מתן
זכות שימוע, אי הפרשה לפנסיה, דמי הבראה , פדיון חופשה, דמי חגים, גמול שעות
נוספות.
סכום התביעה: 473,416 ₪ (קרן)
א. כללי:
1. הנתבע הינו עוסק מורשה והבעלים של מוסך בשם "XXXX", השוכן ברחוב ישראלי XX, בת-ים.
2. התובע הועסק אצל הנתבע כפחח רכב במוסך מיום 01.08.13 ועד ליום 17.12.12, עת פוטר מעבודתו באופן מפתיע, בבושת פנים, ללא זכות שימוע והודעה מוקדמת על פי חוק ומבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים ותשלום בגין חודש דצמבר 2012!
3. על יחסי הצדדים חלים הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המוסכים, אשר נחתם בין איגוד המוסכים בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, הסתדרות עובדי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, חטיבת עובדי המוסכים ושרותי הרכב (להלן: "ההסתדרות") ולחילופין חלות הוראות צו ההרחבה בענף המוסכים.
4. הטענות המשפטיות המועלות בכתב תביעה זה הינן מצטברות ו/או חלופיות, הכל לפי ההקשר והעניין.
5. הטענות העובדתיות הנטענות בכתב תביעה זה הינן מצטברות ו/או משלימות, הכל לפי ההקשר והעניין.
6. הנספחים בכתב תביעה זה מהווים חלק בלתי נפרד ממנו.
ב. תמצית העובדות:
7. כפי שפורט לעיל, התובע הועסק בעסקו של הנתבע מיום 01.08.04 ועד ליום 17.12.12, עת שפוטר על ידו.
8. כל תקופת העסקתו של התובע התאפיינה בהפרות בוטות ונשנות של הנתבע בקש לזכויותיו על פי דין של התובע, תוך ניצול ציני ומכפיר של הנתבע את עובדת היותו של התובע עולה מחבר העמים אשר אינו שולט היטב בשפה העברית ואינו מודע לזכויותיו עד תום.
9. התובע יטען כי הנתבע פעל בעורמה ודאג לטשטש היטב את תנאי העסקתו ולגרום לאי ודאות בעניין רכיבי שכרו, על מנת להקטין באופן פיקטיבי את שכרו החודשי האמיתי של התובע, אשר ממנו אמורים להיגזר זכויותיו הסוציאליות.
10. התובע יטען כי לאור הנסיבות, הרי שלא בכדי לא ניתנה לו כל הודעה על תנאי עבודתו על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב 2002 ולפיך זכאי התובע לפיצוי בגין התנהלות הנתבע כלפיו ובאי מילוי החוק הנ"ל.
11. במשך כל תקופת העסקתו של התובע אצל הנתבע, לא שולמו לו זכויותיו הסוציאליות המגיעות לו בגין תקופת עבודתו.
12. משכורתו של התובע, טרם פיטוריו, עמדה על סך של 8,500 ₪ נטו בחודש. במשך כל תקופת עבודתו, המשתרעת על פני 8 שנים וחמישה חודשים, לא קיבל התובע מהנתבע תלושי שכר כלל, וזאת בניגוד לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, בו נקבע במפורש כי, על מעסיק קיימת חובה למסור לעובד תלוש שכר מלא ומפורט במועד.
13. במקים ספורדיים בלבד "נאות" הנתבע להיענות לתחנוניו החוזרים ונשנים של התובע לקבלת תלוש שכר, וזאת רק במקרים קונקרטיים כגון במקרה בו היה עליו להציג תלוש שכר למשכיר של דירה, על מנת שיוכל להוכיח כושר השתכרות.
14. במקרים אלו, נדהם התובע לגלות כי תלושי שכרו אינם משקפים כלל את שכרו בפועל, אך אז אמר לו הנתבע כי אין הדבר משנה כלל, העיקר הוא מה שהוא מקבל בפועל!
15. היקף השעות הנוספות אותם מילא התובע בעבודתו במוסך השייך לנתבע ב 52 החודשים הראשונים לעבודתו היו החל מהשעה 07:00 בבוקר ועד 20:00 בערב, ובימי שישי בין השעות 08:00 – 13:00 וזאת מבלי ששולמו לו שעות נוספות כלל.
16. במהלך חודש נובמבר 2008 נולדה בתו של התובע ורק אז אפשר לו הנתבע לעבוד בימים א' – ה' משעה 08:00 – 17:00 וביום ו' מהשעה 08:00 ועד 12:00.
17. במהלך 51 החודשים הראשונים לתחילת עבודתו של התובע 70 משעות שבועיות, בעוד שלאחר מכן ועד לפיטוריו עבד התובע אצל הנתבע 6 ימים בשבוע בהיקף משרה של 49 שעות עבודה שבועיות.
18. במשך שנות עבודתו טען הנתבע בפני התובע כי ביצע הפרשות לביטוח פנסיוני על פי הקבוע בחוק, אך ככל הידוע לתובע, הנתבע לא ביצע הפרשות לביטוח פנסיוני ומקום מקום מאחר וחלק ממשרתו של התובע, כפי שבאה לידי ביטוי בתלוש השכר לא שיקפה את שכרו בפועל, הרי שממילא לא בוצעו הפרשות נכונות ומדויקות, ככל ובוצעו.
19. לתובע אף זכור שבמהלך השנים התקבלו התראות מחברות ביטוח שונות בקשר לאי ביצוע הפרשות לעובדים, כאשר הנתבע פיתח לעצמו שיטה להתחמק מתשלומים אלו, באמצעות טענתו כי עבר לחברת ביטוח אחרת.
20. לאחר פיטוריו של התובע, ביקש הוא לקבל את תלושי שכרו האחרונים ומכתב פיטורים, על מנת שיוכל לקבל בינתיים דמי אבטלה.
21. הנתבע הבטיח לתובע תחילה לקבל מכתב פיטורים, אך בהמשך התחמק מכך והציע לו במקום כך לקבל פיצויים בסך של 68,000 ₪ בלבד, תוך שהתנה קבלת סכום זה בחתימת התובע על כתב סילוק.
22. לאחר פיטוריו קיבל התובע באמצעות עובד של מוסך שכן לזה של הנתבע בשם א' 7 תלושי שכר אחרונים. אז שוב נדהם התובע לגלות שהנתבע הונה אותו בכך, שתלושי השכר לא שיקפו את שכרו בפועל. הנתבע הנפיק לתובע תלושי שכר פיקטיביים על סך של 6,150 ₪ נטו לחודש בלבד, בעוד שמשכורתו בפועל עמדה על 8,500 ₪ לחודש נטו.
23. נראה כי הנתבע נהג לעשות כן, אך על מנת להונות את שלטונות המס, לרבות ביטוח לאומי וכן על מנת לקפח ברגל גסה את זכויותיו הסוציאליות האחרות של התובע, לרבות ביצוע הפרשות על פי דין.
צילומי תלושי שכר חלקיים של התובע מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח א'.
24. על כל פנים, במהלך כל תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע, התאפיינה ההתנהלות במוסך באי סדרים משוועים, הן כלפיי עובדי הנתבע והן כלפי לקוחותיו. במה הדברים אמורים?
25. התובע לצערו הרב היה עד להרבה מקרי מרמה, הונאה וגניבה שבוצעו על ידי הנתבע כלפי חברות ביטוח, ולקוחות שונים בכך, שהנתבע "ניפח" בצורה פיקטיבית נזקי תאונות דרכים, על מנת לקבל תשלום עבור חלפים שלא הצריכו כלל החלפה ותיקוני פח שלא ניזוקו כלל בתאונה. קצרה היריעה מלהחיל במסגרת כתב תביעה זה, את כל מעשי המרמה וההונאה שביצע הנתבע כלפי לקוחותיו וחברות הביטוח. לכך עוד יתייחס התובע בפרוט רב במסגרת תצהירי עדות ראשית אם יוגשו.
ג. נסיבות פיטורי התובע מעבודתו במוסך:
26. ביום חמישי 13.12.12 היה נוכח התובע לעוד מעשה מרמה של הנתבע, שהתאפיין בכך שהנתבע שבר וגרם נזק במו ידיו ובצורה מכוונת לפנסי הרכב, טמבון, מכסה ופח אחורי של רכב מסוג יונדאי, שהוכנס למוסך יום קודם לכן. הרכב עצמו הוכנס למוסך לאחר תאונה עם נזקים מינוריים, אך הנתבע חפץ להעצים את הנזק בצורה מלאכותית, על מנת להתעשר שלא כדין על חשבון בעל הרכב ו/או חברת הביטוח.
27. מאחר והתובע לא נתן למעשה זה יד ולא יכל לשאת עוד על מצפונו את מעשי המרמה של הנתבע, להם הוא היה עד במהלך כל שנות עבודתו במוסך, העיר לו התובע על כך ועל רקע זה החל הנתבע לקלל ולגדף את התובע, בטענה שהוא אינו "דואג מספיק לפרנסתו".
28. עיקר "קצפו" של הנתבע יצא כלפי התובע בשל טענתו לכך, שבטרם שבר בצורה מכוונת את פנסי המכונית, היה על התובע לשיטתו ליידע אותו כי יש במוסך פנסים שבורים, התואמים לאותו רכב, כך שבמקרה זה יכל היה הנתבע להתעשר כפליים, שכן במקרה בו שבר הנתבע את פנסי המכונית היה מרווח רק עבור החלפת הפנסים והחלקים, בעוד שבמקרה בו היה מפרק את הפנסים השלמים שהיו מותקנים במכונית ומחליפם בפנסים שבורים, היה מחזיר את הפנסים התקינים לאחר קבלת התמורה.
29. מאחר והנתבע החל להשתולל ולגדף, נאלץ התובע, שהיה שרוי בסערת רגשות, לעזוב באותו היום (שהיה יום חמישי) את המוסך, עד חלוף זעמו של הנתבע, אשר זעם כי התובע אינו משתף עמו פעולה במעשי המרמה.
30. ביום ראשון – 16.12.12 התקשר התובע לנתבע בשעות הצהריים, והנתבע שהיה נינוח באותו שיחה קבע איתו שיגיע למוסך בשעות הערב, על מנת לשוחח וליישב את ההדורים ביניהם. התובע אכן הגיע למוסך ושוחח עם הנתבע וסיכם עמו שישוב לעבודתו ביום שלמחרת.
31. בהתאם לסיכום זה, הגיע התובע לתומו לעבודתו במוסך ביום שני – 17.12.12 בבוקר בשעה 08:00, כאשר בכניסה למוסך פגש לקוח שהגיע עם רכבו לתיקון במוסך. התובע, כחלק משגרת עבודתו היום יומית, נטל מהלקוח את מפתחות הרכב ואז נכנס למוסך על מנת להחליף בגדים ולהתחיל בעבודתו.
32. אלא שאז, ניגש אליו הנתבע ודרש ממנו בתוקף לעזוב את עבודתו במוסך לאלתר, בטענה כי אין לו יותר צורך בו וכי הוא מפטור לאלתר. בנסיבות אלו, נאלץ התובע לאחר שפוטר לעזוב את המוסך בבושת פנים.
33. גם מבחינה זאת, רמס הנתבע ברגל גסה את זכויותיו של התובע, שכן לא בעניינו זכות שימוע כמתחייב על פי חוק וזאת ללא הסבר ומבלי שניתנה לתובע הזדמנות להניאו מלפטרו.
34. בחלוף יומיים לאחר המקרה, התובע יצר קשר טלפוני עם הנתבע, על מנת לבדוק עמו מתי יוכל להגיע למוסך לצורך קבלת מכתב פיטורין, תלושי שכר, חצי שכר בגין חודש דצמבר 2012, פיצויי פיטורין וכל הזכויות המגיעות לו על פי חוק.
35. הנתבע מסר לתובע כי אל לו לדאוג וכי הוא יקבל את כל המגיע לו. במעמד אותה שיחה, הנתבע אף ביקש מהתובע להתאזר בסבלנות כשבוע, וזאת משום שלטענתו, רואה החשבון של עסקו מצוי בחופשה בחו"ל.
36. בהמשך קיבל התובע דרך א', עובד במוסך שכן תלושי שכר אחרונים אותם העביר לו לבקשתו הנתבע ללא תלוש חודש ספטמבר 2012.
37. התובע הופתע עד מאוד למראיתם של תלושי השכר, אשר כלל לא שיקפו את השכר האמיתי ששולם לו בפועל.
38. בנסיבות אלו, פנה התובע בשנית לנתבע כדי שיתקן את תלושי שכרו, על מנת שיגולם בהם שכרו האמיתי ועל מנת שיוכל לקבל דמי אבטלה מביטוח לאומי עד למציאת מקום עבודה חדש.
39. במעמד אותה שיחה סיכם הנתבע עם התובע להיפגש אצל רו"ח מטעמו וזאת על מנת לחשב את הסכומים המגיעים לו.
40. ביום 07.02.13 נפגשו הצדדים אצל רו"ח של הנתבע ברחובות, כאשר לאחר "החישוב" שערכו הנתבע עם רואה חשבון מטעמו, נמסר לתובע כי הסכום אותו הנתבע מוכן לשלם לו מסתכם בסך של 68,000 ₪ ותו לא, וגם זאת רק כנגד חתימתו של התובע על כתב ויתור וסילוק.
41. משעמד התובע על קבלת כל זכויותיו על פי חוק ולא הסכים למתווה המוצע על ידי הנתבע ורו"ח מטעמו, הודיע לו הנתבע כי, אם לא יסכים לקבל את הסכום המוצע במעמד הפגישה, הוא לא יקבל שקל!
42. בנסיבות אלו, ומאחר והנתבע לא נאות לשלם לתובע את כל המגיע לו על פי חוק, לא היה מנוס מהגשת תביעה זו.
43. עוד יצוין כי, התובע לא קיבל לאורך כל תקופת העסקתו אצל הנתבע תשלום עבור דמי הבראה, פדיון ימי חופשה ושעות נוספות, כמתחייב על פי חוק ועל פי ההסדר הקיבוצי בענף המוסכים.
44. הנתבע אף הוסיף חטא על פשע, בכך שסירב להיענות לבקשות התובע לקבלת מכתב פיטורים כמתחייב, על מנת שיוכל לקבל דמי אבטלה.
45. זאת ועוד, מבדיקה שערך התובע במוסד לביטוח לאומי עלתה תמונה עגומה, כי הנתבע לא דיווח על עבודתו של התובע בחודש דצמבר 2012 אם כי אין חולק כי התובע אכן עבד אצל הנתבע החל מחודש 01.08.04 ועד חודש נובמבר 2012 כולל.
צילום עותק מפלט מוסד המוסד לביטוח לאומי בדבר תקופת הדיווח ושמות המעסיקים של התובע מצ"ב ומסומן נספח ב'.
46. לאור כל האמור לעיל, עם פיטוריו של התובע נותר הנתבע חייב לשלם לו את הסך של 423,066.36 , כפי שיפורט להלן.
ד. הטענות:
47. המשכורת הקובעת
47.1 במהלך עבודתו התובע קיבל את שכר עבודתו בסכומים שונים מאלה שצוינו בתלושי משכורתו, אשר הנפיק לו הנתבע.
47.2 יצוין כי, תלושי המשכורת אשר הונפקו לתובע, לא שיקפו נאמנה לא רק את גובה שכרו, אלא גם את הרכיבים המופעים בהם.
47.3 משכורתו המוצעת של התובע ב 12 חודשים האחרונים לעבודתו עמדה על סך של 8,500 ₪ נטו לחודש, אשר הינו סך של 10,070 ₪ ברוטו בחודש (להלן: "המשכורת הקובעת")
צילום עותק מחישוב השכר ברוטו של התובע מצ"ב לכתב תביעה ומסומן נספח ג'.
48. פיצויי פיטורין
48.1 משפוטר התובע על ידי הנתבע ממקום עבודתו, זכאי הוא לתשלום מלוא פיצויי פיטורין בגין כל תקופת עבודתו אצל הנתבע בסך של 127,133.74 ₪ וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי ו/או לצו ההרחבה, על פי חישוב הבא: סך של 10,070 ₪ X 101/12 (8 שנים + 5 חודשים) X 150% = 127,133.74 ₪.
49.2 משסכום זה לא שולם על ידי הנתבע במועדו, יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי הלנת פיצויי פיטורין בשיעור המרבי על פי דין.
49. אי תשלום שכר
49.1 למרות שהתובע פוטר מעבודתו לאלתר ביום 17.12.12, עד ליום הגשת התביעה הנ"ל לא שולם לו שכר עבודתו בגין חודש דצמבר 2012. לפיכך, זכאי התובע לתשלום בסך של 5,706 ₪ בגין שכר עבודה לחודש דצמבר 2012, לפי החישוב הבא: 10,070 ₪ / 30 X 17 = 5,706 ₪.
49.2 משסכום זה לא שולם על ידי הנתבע במועדו, יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי הלנת שכר בשיעור המרבי על פי דין.
50. אי מתן הודעה על תנאי העסקה
50.1 התובע יטען כי לאור הנסיבות שפורטו לעיל, הרי שלא בכדי לא ניתנה לו על ידי הנתבע הודעה על תנאי עבודתו על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב 2002 (להלן: "חוק ההודעה לעובד"). לפיכך, זכאי התובע לפיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בהתאם לחוק הודעה לעובד.
51. אי הפרשה לקרן פנסיה
51.1 בהתאם להוראות פרק 17 להסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף המוסכים, היה על הנתבע לבטח את התובע בקרן פנסיה יסוד או בפנסיה מקיפה, ממועד תחילת עבודתו, כאשר היה עליו לשלם דמי גמולים בשיעור של 6% משכרו המלא של התובע. דא עקא, שהנתבע לא עשה כן, ולא ביטח את התובע בקרן פנסיה כמתחייב.
51.2 אי לכך, התובע זכאי להיות מבוטח בגין תקופת עבודתו בהסדר פנסיה מקיפה או לחילופין, ולנוכח העובדה שלא ניתן לבטח את התובע בקרן פנסיה בדיעבד לאחר סיום עבודתו, זכאי התובע לפיצוי בגין אובדן זכויות פנסיוניות ואי ביטוחו בקרן פנסיה, בסך של 61,024.20, לפי החישוב הבא: 10,070 ₪ X 101 חודשים X 6% = 61,024.20 ₪.
52 אי מתן הודעה מוקדמת
52.1 התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבע לאלתר, ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת כדין. לפיכך זכאי התובע לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 10,070 ₪.
53 אי קיום הליך שימוע ופיטורין שלא כדין
53.1 כאמור לעיל, התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבע לאלתר, מבלי שנערך לו שימוע כדין ומבלי שניתנה לו כל אפשרות להסביר את עמדתו ולמנוע פיטורין.
53.2 התובע אף הושפל מהדרך בה נקט הנתבע לפיטוריו מעבודתו, במיוחד לאור העובדה כי עבד אצל הנתבע במשך למעלה מ 8 שנים. לפיכך יטען התובע כי הוא זכאי לתשלום בגין פיטורים שלא כדין ואי מתן זכות שימוע בגובה 8 משכורות, ובסך הכל סך של 80,560 ₪, לפי החישוב הבא: 10,070 ₪ X 8 חודשים = 80,560.
54. דמי הבראה
54.1 במהלך עבודתו של התובע אצל הנתבע לא שולמו לו כלל דמי הבראה כמתחייב.
54.2 בהתאם לצו ההרחבה בענף המוסכים, התובע זכאי לדמי הבראה לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד, וזאת לגבי התקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, כאשר מהשנה הרביעית ועד השנה השמנית זכאי התובע לקבלת 7 עמי הבראה.
54.3 בנסיבות אלה, זכאי התובע לתשלום דמי הבראה בסך של 5,194 ₪ בגין השנתיים האחרונות לעבודתו אצל הנתבע, לפי החישוב הבא: 371 ₪ X 14 ימים = 5,194 ₪.
55. פדיון חופשה
55.1 במשך כל תקופת עבודתו של התובע בעסקו של הנתבע, התובע לא לקח חופשה כלל. במקרים הבודדים והנדירים בהם היו לתובע סידורים כלשהם בשעות הבוקר, היה התובע מגיע לעבודתו באיחור של שעתיים עד שלוש בהסכמת הנתבע, ובמקרה שכזה היה נוהג להישאר מאוחר יותר באותו היום במקום עבודתו על מנת לפצות את מעבידו על השעות המעטות שנעדר מעבודתו.
55.2 עם פיטוריו של התובע לא נערך לו חישוב גמר חשבון ולא שולם לו מאום בגין פדיון חופשה. בנסיבות אלה, זכאי התובע בתשלום הסך של 40,615.66 ₪ בגין פדיון דמי חופשה, לפי החישוב הבא: 10,070 ₪ / 30 יום X 121 ימים = 40,615.66 ₪.
56 שעות נוספות
57. בהתאם להסכם הקיבוצי ו/או לצו ההרחבה בענף המוסכים, במוסכים שעובדים 6 ימים בשבוע, יום עבודה רגיל הוא בן 8 שעות ויום ו' בן 5 שעות, כאשר שעות עבודה מעבר לשעות היומיות הרגילות, כאמור לעיל, נחשבות לשעות עבודה נוספות, והן משתלמות בתוספת של 25% מהשכר הכולל השעתיים הראשונות ו 50% מהשכר הכולל החל מהשעה השלישית ועד חצות.
58. היקף השעות אותם מילא התובע בעבודתו במוסך השייך לנתבע ב 51 החודשים הראשונים לעבודתו היו החל מהשעה 07:00 בבוקר ועד 20:00 בערב (13 שעות עבודה ביום), ובימי שיש בין השעות 08:00 – 13:00וזאת מבלי ששולמו לו שעות נוספות.
59. בנסיבות אלו, זכאי התובע לגמול שעות נוספות בגין 51 חודשים ראשונים לעבודתו בסך של 114,126.65 ש"ח לפי החישוב הבא:
א. 10,070/80 ₪ X 2 X 20 ימים X 51 חודשים = 114,126.65 ₪.
ב. 2 =2 שעות X 0.25 + 3 שעות X 0.5
60. רק במהל חודש נובמבר 2008, ולאחר שנולדה ביתו הקטינה של התובע, אפשר לו הנתבע לעבוד בימים א' עד ה' בין השעות 08:00 – 17:00 (9 שעות עבודה ביום ) וביום ו' מהשעה 08:00 ועד 12:00, ואף זאת מבלי לשלם לו בגין השעות הנוספות.
61. בנסיבות אלו, זכאי התובע לגמול שעות נוספות בגין 50 חודשים אחרונים לעבודתו בסך של 13,986.11 ₪, לפי החישוב הבא:10,070/180 ₪ X 0.25 X 20 ימים X 50 חודשים = 13,986.11 ₪.
62. בנסיבות אלו, זכאי התובע לקבל מהנתבע גמול שעות נוספות בגין כל תקופת עבודתו במוסך השייך לנתבע בסך של 128,112.76 ₪.
ה. לסיכום:
63. לבית הדין נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה הנ"ל לנוכח מהותה של התביעה ולנוכח מקום עסקו של הנתבע.
64. אשר על כן, מתבקש כב' בית הדין, לזמן את הנתבע לדין ולחייבו לשלם לתובע את הסך של 473,416 ש"ח, כמפורט להלן:
א. סך של 127,133.74 ₪ בגין פצויי פיטורין ובתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורין.
ב. סך של 5,706 ₪ בגין שכר חודש דצמבר 2012 ובתוספת פיצויי הלנת שכר.
ג. סך של 15,000 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בהתאם לחוק הודעה לעבוד.
ד. סך של 61,024.20 ₪ בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.
ה. סך של 10,070 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
ו. סך של 80,560 ₪ בגין אי קיום הליך שימוע ופיטורין שלא כדין.
ז. סך של 5,194 ₪ בגין דמי הבראה.
ח. סך של 40,615.66 בגין פדיון דמי חופשה.
ט. סך של 128,112.76 ₪ בגין שעות נוספות.
65. עוד מתבקש בית הדין הנכבד לחייב את הנתבע לשלם לביטוח לאומי את חלק המעסיק הנדרש בחוק ולתקן רטרואקטיבית את תלושי השכר הכוזבים שהפיק לתובע עבור כל שנות עבודתו.
66. כן מתבקש בית הדין הנכבד, לחייב את הנתבע בהוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק, כאשר לכל הסכומים המפורטים במסגרת כתב התביעה יתווספו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ו/או פיצויי הלנת שכר ו/או הפרשי הצמדה וריבית מהמועד כדין לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.
_______________
ניר טולדנו, עו"ד
ב"כ התובע