1.      ב"כ הנאשם מתכבד להשלים את טענותיו בדבר טענת הנאשם לחוסר סמכות מקומית של בית משפט שלום בירושלים לדון בכתב האישום, בהתאם להחלטת בית משפט.

2.      לטענת הנאשם, מעיון בכתב האישום עצמו עולה בבירור כי אין לבית משפט שלום בירושלים סמכות מקומית לדון בתיק הנ"ל שכן המאשימה לא הניחה בכתב האישום כל תשתית עובדתית המקנה לבית משפט סמכות מקומית אף לא באחת משתי החלופות שנקבעו לכך בחוק. במה דברים אמורים?

הכלל בקביעת סמכות מקומית  [סעיף 6(א) לחסד"פ]

3.      בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט אשר באזור שיפוטו מתקיים אחד מהשניים: 

         מקום מגוריו של  הנאשם

4.      לית מאן דפליג, שהנאשם מתגורר במושב XXX, הסמוך לפתח תקווה, השייך למחוז מרכז ולא למחוז ירושלים ולכן על פי חלופה זו של מקום מגורי הנאשם, לא מוקנית לבית משפט שלום בירושלים סמכות מקומית לדון בתיק.

5.      לפיכך, כל שנותר לבחון בתיק זה, אם בענייננו מתקיימת החלופה השנייה, דהיינו, על פי המקום שבו לדידה של המאשימה, נעברה העבירה ועל פיה יקבע אם אכן קיימת לבית משפט שלום בירושלים סמכות מקומית לדון בתיק.

עבירת האיומים מוגדרת בסעיף 192 לחוק העונשין בזו הלשון:

"המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים".

6.      על פי ההגדרה, היסוד העובדתי (actus reus) של העבירה מורכב מן הרכיב ההתנהגותי של "המאיים", "בכל דרך שהיא", ומן הרכיבים הנסיבתיים הבאים: "על אדם", "בפגיעה בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר", "שלא כדין"; היסוד הנפשי               (mens rea) הנדרש הוא "בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו". תנאי הוא להתהוות העבירה כי יתקיים הרכיב הנסיבתי של "על אדם".

7.      בפסיקה נקבע כי משמעותו של רכיב זה היא, כי דברי האיום הופנו כלפי אדם וכי אדם קלט את דברי האיום.

8.      כל עוד לא נקלטו דברי האיום לא מתקיים הרכיב הנסיבתי האמור והעבירה טרם הושלמה.
         קליטת דברי האיום אם כן, מהווה חלק מן היסוד העובדתי המוגדר בעבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

         ומן הכלל אל הפרט:

9.      עיון בכתב האישום מעלה כי הוא שותק לחלוטין לגבי המקום בו נקלטו, לדידה של המאשימה, דברי האיום על ידי המתלונן, למרות שבהתאם לסעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי, חייבת הייתה המאשימה לציין בכתב האישום במפורש את המקום שלגרסתה התבצעה העבירה שכן היא נחשבת כחלק מיסודות העבירה שנטל הוכחתם מוטל על התביעה.

10.    לטענת ב"כ המאשימה, לא ידוע למאשימה מהיכן ההודעה יצאה: "לעניין הטענה שלא מפורט מהיכן בוצעו העבירות מדובר בעבירה אלחוטית אינטרנטית ולכן לא נדע מהיכן ההודעה יצאה  אבל אנחנו יודעים מאיזה אימייל היא יצאה" (עמ' 2 שורות 16-20 לפרוטוקול).

         העובדה שהמאשימה ממאנת להציג גרסה מחייבת בדבר המקום בו לטענתה החלה להתבצע העבירה (מקום שליחת ההודעה) מקשה היא עד מאוד על הגנת הנאשם עד שהופכת את הגנתו לכמעט בלתי אפשרית, שכן היא שוללת ממנו לחלוטין את האפשרות להעלות טענת אליבי.

11.    ואם לא די בזאת, הרי שבפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 25.12.06 הודה ב"כ המאשימה בפה מלא כי כתב האישום שותק לחלוטין גם ביחס למקום קליטת האיום הנטען בכתב האישום, ובלשונו של ב"כ עו"ד אדרי:

         " אני מסכים עם בית משפט שחסר בכתב האישום היכן התקבלו ההודעות. אבל זה עולה מתוך ההתבוננות מהעדויות ההודעות התקבלו בפורום של בית החולים שם אותם מאוימים הסתכלו על ההודעות, עולה מההודעה אומנם לא באופן מפורש שהם היו בXXX בזמן שהם הסתכלו על זה" (עמ' 3 שורות 5 -8 לפרוטוקול).

         (ההדגשות שלי – עו"ד נ. טולדנו).

12.    דא עקא, שמעיון מדוקדק בעדותו של המתלונן, כפי שצולמה על ידי הנאשם במשטרה עולה בבירור כי ב"כ המאשימה לא דק פורתא (בלשון המעטה) בטענתו שהאיומים נקלטו כביכול על ידי המתלונן ב XX!

         עותק מעדותו של המתלונן, אשר מעיון בה ניתן ללמוד בנקל שעדותו שותקת לחלוטין לגבי המקום בו קלט לטענתו את האיומים, מצ"ב ומסומן נספח א'.

13.    הינה כי כן, מעיון בעדותו של המתלונן עולה שגם היא, ככתב האישום, שותקת לחלוטין לגבי המקום בו קלט המתלונן את עבירת האיומים הנטענת בכתב האישום. לפיכך, גרסתו של ב"כ המאשימה, כפי שהובעה במהלך הדיון, לגבי מקום קליטת האיומים הינה לכל היותר בבחינת השערה שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם עדות המתלונן!

14.    בנסיבות אלו, הרי שלא מן הנמנע שעל אותו יסוד של השערה, כי המתלונן קלט את דבר "האיום" הנטען בכתב האישום, בה בשעה שנכח אצל מי מחבריו במחוז מרכז ו/או במהלך חופשת סקי בחרמון במחוז צפון ואף אולי בשעה שנפש במלון באילת במחוז דרום?!

ודוק: מאחר ומי מחוקרי המשטרה לא טרח לשאול את המתלונן היכן הוא שהה בעת קליטת דבר האיום הנטען, הרי שלא נהיר וברור אף למאשימה היכן קלט המתלונן, אם בכלל, את דבר האיום וכל גרסתו של פרקליטה לעניין זה נשענת על "קנה רצוץ" של השערה ספקולטיבית שנועדה אך על מנת להקנות בדיעבד סמכות מקומית לבית משפט שלום בירושלים ותו לא.

15.    לפיכך, סבורני ששומה על בית משפט שלא לאפשר למאשימה תיקון של כתב האישום שכן תיקון שכזה לא יצמיח תועלת כלשהי למאשימה שכן אין בו כדי לרפא את הפגם שנפל בחקירה המשטרתית, עת גבתה את עדותו של המתלונן ולא הפנתה אליו שום שאלה בדבר המקום בו קלט לגרסתו את דבר האיום!

16.    למותר לציין, שהנייר אינו סובל הכל והמאשימה מנועה כעת מלהוסיף לכתב אישום מתוקן עובדות חדשות מפרי דמיונה המוחלט בה בשעה שלעובדות אלה אין זכר בחומר החקירה בכלל ובעדותו של המתלונן בפרט.

17.    בנסיבות אלו, נראה שאין מנוס מקבלת הבקשה והעברת הדיון בתיק לבית משפט השלום בפתח תקווה אשר לו הסמכות המקומית לדון בתיק בהתאם למקום מגורי הנאשם.

18.    יצוין שהנאשם מכחיש מניה וביה אף את עצם שיגור ההודעה למתלונן וכפועל יוצא מכך סמוך ובטוח הוא כי בבוא העת, יזוכה באופן מוחלט בבית משפט, עת תצא סוף סוף צדקתו לאור ויתברר העוול החמור שנגרם לו עד כה.

19.    לפיכך, אם בניגוד לעניות דעת פרקליט הנאשם, יתיר בית משפט למאשימה לתקן את כתב האישום ובתום ההליך המשפטי יזוכה הנאשם ויקבע כממצא עובדתי כי הנאשם כלל לא שיגר את הודעת האיומים למתלונן, הרי שמצב דברים זה, חוסר סמכותו המקומית של בית משפט תתברר בדיעבד בתיק?

תוצאה קשה זו ניתן למנוע בשלב זה באמצעות העברת הדיון לבית משפט שלום פתח תקווה.

20.    כללי הסמכות המקומית שבדין הפלילי, מבוססים על ההנחה כי קיום הדיון בקרבת מקום מגורי הנאשם או מקום ביצוע העבירה יקל עליו בהתמודדות עם ההליך הפלילי ובניהול הגנתו.

21.    קביעה זו של כללי סמכות מקומית אינה, איפוא, עניין טכני. מבוססת היא על גישה עקרונית השואבת את כוחה מן ההכרח להבטיח קיומו של משפט הוגן לנאשם ולאזן במידת מה את מעמדו הנחות אל מול המאשימה – המדינה.

22.    פתיחת הליך פלילי כנגד הנאשם (וזו הפעם הראשונה שבה ניפתח הליך נגדו) היא צעד הרה גורל עבורו שכן כרוכות בה פגיעות רבות בזכויות יסוד שלו – פרטיותו, שמו הטוב וגם חירותו של הנאשם מועמדת בסיכון.

23.    על הנאשם להגן על עצמו. במסגרת זו, קביעת מקום השיפוט במקום מגוריו של הנאשם היא חשובה עד מאוד להבטחת האינטרסים של הנאשם. יש בה, על פניו, כדי לקדם את נוחות הנאשם בניהול משפטו, בשל הקירבה למקום מגוריו. יש בה כדי להקטין את החשש כי הנאשם יאלץ לנהל את משפטו הרחק ממרכז חייו, וזאת לצד הקשיים הקיימים ממילא בהתגוננות בפני אישום פלילי.

24.    לאור כל האמור במצטבר לעיל, מתבקש בית משפט הנכבד להיעתר לבקשת הנאשם ולהורות על העברת הדיון לבית משפט השלום בפתח תקווה שלו הסמכות המקומית לדון בתיק בהתאם למקום מגורי הנאשם ולחילופין להורות על ביטול כתב האישום.