1.         המבקש והמשיבה נישאו זה לזו כדת משה וישראל בחוק ביום 26.8.01 ובמסגרת נישואין אלה נולדה בתם, ס, ביום 23.7.XX (להלן: "הקטינה").
 
 
2.         ביום 24.9.03 התגרשו המבקש והמשיבה זה מזו על פי הסכם גירושין, שאושר על ידי בית המשפט.
 
 
3.         עניין משמורתה של הקטינה והסדרי הראייה עם המבקש נדון בבית הדין הרבני.
 
 
4.         תביעת הקטינה למזונות, מדור והוצאות גן נידונו בפני בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא במסגרת תמ"ש 1xx10/03 (להלן:"התיק העיקרי").
 
 
5.         ביום 29.12.03 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט (כב' השופטת מרים קראוס) באשר למזונות הזמניים, להם זכאית הקטינה כדלקמן:
 
            מזונות שוטפים                                                  1,150 ₪.
            הוצאות אחזקת בית                                           200 ₪.
            דמי טיפול/השתתפות בהוצאות מעון לקטינה        500 ₪.
            סה"כ                                                                1,850 ₪.
 
ראה עמ' 8 ש' 7 שצורף כנספח א' לבקשה בטענת הפרעתי.
 
6.         מהאמור לעיל, עולה כי המבקש נדרש לשלם למשיבה מזונות זמניים עד ליום מתן פסק הדין, במשך 18 חודשים בסך כולל של 33,300 ₪ (1,850 ₪ X 18 חודשים).
 
 
7.         ואולם, המבקש נשא במלוא תשלומי מזונותיה הזמניים של הקטינה, מיום הגשת התביעה ועד לקבלת פסק דין בתיק העיקרי, בסך כולל של 36,768 ₪, בזמנים ובסכומים המפורטים להלן.
 

 

 
 
            ראה: סעיף 11 לתצהירו של המבקש שלא ניסתר שכן לא נחקר כלל עליו וכן צילום אסמכתאות המעידות על התשלומים הנ"ל שצורפו לבקשה בטענת פרעתי וסומנו נספחים ב'  1-12.
 
 
8.         מן המקובץ עולה, כי עד למועד מתן פסק הדין שולמו למשיבה מזונות זמניים שוטפים ביתר בסך של 3,468 ₪.
 
 
9.         ביום 27.10.04 ניתן על ידי בית המשפט (כב' השופטת מרים קראוס) פסק דין בתיק העיקרי, אשר בו נקבעו הסכומים אותם נדרש המבקש לשלם לקטינה באמצעות המשיבה כדלקמן:
 
מזונות שוטפים                                                              1,150 ₪.
מדור (ובלבד שהקטינה ואמה יתגוררו בדירה נפרדת)        380 ₪.
הוצאות אחזקת בית                                                       200 ₪.
מחצית הוצאות גן (ישולמו כנגד קבלות)                                      
סה"כ                                                                            1,730 ₪.
 
ראה עמ' 5, ש' 12 לפסק הדין, שצורף כנספח ג' לבקשה בטענת פרעתי.
 
 
10.        ויודגש כי בשלב זה אין המשיבה זכאית כלל להשתתפות במדור, שכן היא ממשיכה להתגורר בבית הוריה עד עצם היום זה (טענה שלא הוכחשה ע"י המשיבה).
 
 
11.        לפיכך, על המבקש לשלם למשיבה מזונות שוטפים כוללים בסך של 1,350 ₪, שכן המשיבה עודנה מתגוררת בבית הוריה והקטינה כלל לא הלכה לגן מיום פסק הדין ועד היום (למעשה הקטינה לא הלכה לגן ממאי 2004 ועד למועד הגשת הבקשה בטענת פרעתי).
 
 
12.        עבור חודשים נובמבר – דצמבר 2004 נדרש המבקש לשלם מזונות בסך של 2,700 ₪ בלבד (2 חודשים X 1,350 ₪), בעוד שבפועל שילם סך של 3,091.52₪ (סעיף 14 לתצהיר המבקש).
 
צילום האסמכתאות המעידות על תשלום הסך הנ"ל צורפו לבקשה בטענת פרעתי כנספחים ד' (1-2). נספח ד' 1 הושמט , ככל הנראה, בטעות מן ההעתק ולכן מצ"ב בשנית.
 
 
13.        לפיכך, לאחר מתן פסק הדין שולמו למשיבה מזונות ביתר בסך של 391.52 ₪.
 
 
14.        כעולה בבירור מן האסמכתאות שצירף המשיב לבקשתו בטענת פרעתי נכון למועד הגשת הטענה בבקשת פרעתי שילם המבקש למשיבה סך כולל של 39,859.52 ₪.
 
 
ב.         קיזוז הוצאות גן
 
15.        טענת הפרעתי של המבקש מבוססת על טענת קיזוז. פעולת הקיזוז היא זכות מהותית וצריכה להישען על הוראת חוק מפורשת.
 
            את הקיזוז בדיני מזונות ניתן לתלות בהוראות סעיף 53 וסעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) והוראות סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל.
 
            לעניין הוראת סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל אמר כב' השופט שמגר ברע"א 191/87 רבין נ' בנק ברקליס דיסקונט דינים עליון ה עמ' 604:
 
            "במסגרת טענת פרעתי ניתן היה להוכיח את הקיזוז"
 
            עוד הוסיף השופט שמגר:
 
            "ראוי היה שהעניין ימצא ביטוי מפורש בתיקון לסעיף 19 הנ"ל מאחר והנושא עולה ושב בפני בית משפט זה מדי פעם".
 
 
16.        מכח הוראות סעיפים 53 ו 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) והוראת סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל ניתן לקזז תשלומים ששולמו ביתר מהפרשי מזונות שהצטברו לאחר מתן פסק הדין.
 
 
17.       הלכה היא כי טענת פרעתי במשפטי מזונות אינה מוגבלת לתשתית העובדתית שארעה מיום מתן הפסק ואילך או מיום מתן צו המזונות הזמניים ואילך. חייב במזונות יכול לעורר טענת פרעתי ככל שההתייחסות חלה מיום תחילת החיוב שנקבע בפסק – הדין (יום הגשת התביעה במרבית פסקי – הדין) ועד לפקיעת החיוב. (ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, הוצאת פרלשטיין גנוסר, עמ' 635).
 
 
18.        לפיכך, אין ספק שהמבקש ראשי לקזז תשלום מזונות עבר מחוב מזונות עבר שהצטבר לפני מתן פסק הדין, כפי שיובהר להלן.
 
           
19.        הוצאות גן – בהחלטה למזונות זמניים
 
בעמ' 8-9 להחלטה מיום 29.12.03 (נספח א' לבקשה בטענת פרעתי) נקבע, בין היתר, כי על המבקש לשלם הוצאות גן/דמי טיפול בסך של  500 ₪ לחודש.
 
 
20.        הוצאות גן – בהחלטה למזונות קבועים
 
בעמ' 3 ש' 19 לפסק הדין מיום 27.10.04 (נספח ג' לבקשה בטענת פרעתי) נקבע כי עבור הוצאות גן ישא המבקש אך במחצית מעלות גן הילדים/מעון/צהרונית – כנגד קבלות.
 
21.        לאחר מתן פסק הדין הציגה המשיבה חשבוניות (במקום קבלות) עבור חודשים נובמבר 2003 – מאי 2004, בסך כולל של 15,400 ₪, וביקשה להגדיל את קרן החוב בתיק בכמחצית משוויים, קרי ב 7,700 ₪, בקשה שנעתרה.
 
 
22.        הגדלת קרן זו גרמה לעיוות דין חמור למבקש ולחיובו בכפל, שכן לית מאן דפליג שעובר למתן פסק הדין שולמו מזונות זמניים, ובין היתר שולמו הוצאות גן/דמי טיפול בסך של 500 ₪ מדי חודש בחודשו.
 
 
23.        על כן, גם אם הקטינה הייתה בגן ילדים בחודשים נובמבר 2003 ועד מאי 2004, הרי שחלק מהוצאה זו מומנה לפחות בחלקה מתשלום דמי הטיפול/הוצאות גן, אותן שילם המבקש במהלך חודשים אלו בסך של 500 ₪ מדי חודש.
 
 
24.        התייחסות לעניין מניעת תשלום בכפל אף ניתן למצוא בגוף פסק דינה של כב' השופטת קראוס (ראה עמ' 3, ש' 19 לפסק הדין) בו נקבע בזו הלשון:
 
"על מנת לא "לשבור" את הרצף של לימודי הילדה בגן הספציפי ולאור העובדה שלטענת האם אין בקרבת מקום גן של ויצ"ו או נעמ"ת, שעלותו נמוכה יותר ועל מנת לאפשר לאם לחפש עבודה, אחייב את האב במחצית עלות מעון/גן ילדים/מועדונית, כנגד קבלות ובמקום חיובו של האב בדמי טיפול.
באשר לחודשים בהם לא הלכה הבת לגן ושכר לימוד לא שולם, לא יחויב האב וזאת על מנת לאזן את החיוב בסכום גבוה עבור גן ילדים"
 (הדגשות שלי – נ. טולדנו)
           
 
25.        מהאמור לעיל עולה שכב' השופטת קראוס קבעה במפורש בפסק דינה כי חיוב האב בהשתתפות במחצית מהוצאות הגן באה במקום דמי טיפול/הוצאות גן (בסך של 500 ₪ לחודש בהן נשא המבקש) וזאת על למנוע חיובו בכפל עבור אותו רכיב הוצאה.
 
טוען המבקש כי הואיל ושילם עבור חודשים נובמבר 2003 – מאי 2004  הוצאות גן בסך של 500 ₪, הרי שעליו לשלם למשיבה לכל היותר את ההפרש בסך של 600 ₪ עבור חודשים אלו, שכן חיוב במלוא הסכום יהווה חיוב בכפל ויגרום לו עיוות דין חמור.
 
 
26.        בהקשר זה יפים דבריו של  כב' השופט דוד בר אופיר בר"ע 10117/92:
 
            "פסק דין למזונות אינו מכבש שמופעל כלפי החייב ללא שיקול דעת, ומותר לחייב להעלות טענת "פרעתי" בפני ראש ההוצל"פ. בית משפט שמחייב אדם בתשלומי מזונות אינו מתכוון לחייב אותו בתשלום כפול, ואם פרע החייב חיוב במזונות לפני מתן פסק הדין-מותר לו להביא ראיות על כך בפני ראש ההוצל"פ ולשכנע אותו ,שאינו חייב עוד למלא קטע מסוים של החיוב או אף החיוב כולו."
 
            בהקשר זה ראה גם ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, הוצאת פרלשטיין גנוסר, עמ' 635).
 
 
27.        לפיכך, קביעה שתחייב את המבקש במלוא הסך של 7,700 ₪ למעשה תיצור מצב אבסורדי לפיו המשיב ישלם סך של 11,200 ₪ (7,700 + 3,500), קרי למעלה מ 75% מסך הוצאות הגן, כאשר ברי לכל בר דעת כי בפסיקתו התכוון בית המשפט לחלק באופן שווה את הוצאות הגן בין הצדדים.
 
 
28.        בנוסף ולחילופין טוען המבקש כי בפסק הדין נקבע במפורש שבעבור החודשים בהם לא הלכה הקטינה לגן לא יחויב המבקש בהוצאות גן כלל וזאת על מנת לאזן את סכום החיוב הגבוה עבור הוצאות גן ובלשון בית משפט:
 
"באשר לחודשים בהם לא הלכה הבת לגן ושכר לימוד לא שולם, לא יחויב האב וזאת על מנת לאזן את החיוב בסכום גבוה עבור גן ילדים"
 
 
29.        לפיכך, עד ליום מתן פסק הדין שילם המבקש הוצאות גן בסך כולל של 9,000 ₪ (500 ₪ X 18 חודשים) אותם זכאי הוא לקזז מסכום החשבוניות שהמשיבה הציגה, כפי שנקבע במפורש בפסק הדין.
 
 
30.        לא יעלה על הדעת, שהוראתה המפורשת של כב' השופטת קראוס כי לגבי החודשים בהם לא הלכה הילדה לגן לא יחויב האב כלל תוותר בחלל ריק ותרוקן מכל תוכן.
 
 
31.       לא זו אף זו, גם אם סבור כב' ראש ההוצאה לפועל, כי שגה בית המשפט הנכבד בכך שאפשר למבקש לקזז מן הקבלות שיוצגו את הסכומים ששולמו על ידו בעבר, הרי אין זה מסמכותו לשנות את פסק הדין.
 
 
32.       "הלכה מושרשת היא שראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לתהות בקנקנו של פסק הדין. לפיכך אינו מוסמך להחסיר או להוסיף לתוכנו של פסק הדין ולסטות ממילותיו הברורות של פסק הדין, גם כאשר הוא סבור שפסק הדין שגוי מעיקרו"
 
(רע"א 773/97 טנקרידרי ארנקיל בע"מ נ' חיפה כימיקלים בע"מ, פ"ד נ(5), 657 ,עמ' 659-660).
 
 
33.       לכל היותר, כאשר סבור ראש ההוצאה לפועל כי פסק הדין אינו ברור וטעון הבהרה, מוקנית לו סמכות מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, לפנות בכתב לבית המשפט שנתן אותו על מנת לקבל הבהרה.
 
לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט שמגר ברע"א 6856/93 בנימין חוטר נ' גבריאל מוקד, פ"ד מח(5), 785 ,עמ' 789-790.
 
"ההוצאה לפועל אינה ערכאת ערעור. חובת ההוצאה לפועל לאכוף פסק דין בין שהוא נכון ומדויק ובין שהוא שגוי. אכיפת החיוב מחייבת את הבנת מהותו ומשמעותו. השלב הראשון באכיפת החיוב הינו שלב ההבנה והפרשנות. כל הפעלה של פסק דין גוררת אחריה את פרשנותו. אולם, מקום בו יש אי-בהירות, יש לעולם לזכור כי שיקול הדעת של ההוצאה לפועל הוא מוגבל לפי עצם טיבו וטיבעו. מקום בו הבנת החיוב ופרשנותו אינם עולים מתוך פסק הדין ונסיבותיו, רשאי ראש ההוצאה לפועל לפנות לבית המשפט לצורך הבהרת פסק הדין."
 
 
ג.         טענת המשיבה כאילו מדובר במזונות שנאכלו ונצרכו ואין להשיבם
 
34.        המשיבה מנסה בתגובתה לבלבל ולהטעות את כב' ראש ההוצל"פ בכך שכביכול מדובר בטענת קיזוז ממזונות ששולמו, נאכלו ואין להשיבם, מה שלא כן.
 
 
35.        המבקש כלל לא  דורש החזר או קיזוז של כספים ממזונותיה השוטפים או העתידיים של הקטינה, בהם הוא ימשיך כמובן לשאת, בין אם תתקבל ובין תדחה בקשתו בטענת פרעתי.
 
 
36.        כל שטוען המבקש הוא כי יש לקזז מדרישת המשיבה לתשלום הוצאות הגן ששולמו בעבר, תשלומים אותם שילם בעבר בגין אותו חיוב. 
 
 
37.        ויודגש כי קבלת טענת המבקש זו לא תחייב את המשיבה להוציא שקל אחד מכיסה ואף לא תפגע כלל במזונותיה השוטפים של הקטינה, שכן מדובר בקיזוז חוב עבר, שנוצר עם מתן פסק הדין מתשלומים ששילם המבקש בעבר בגין אותו חיוב.
 
            כלומר, מדרישתה של המשיבה לתשלום החזר בסך של 7,700 ₪  – ששולם לפני כשנה – זכאי הוא בדין לקזז את התשלומים ששולמו על ידו בעבר בגין הוצאות גן בסך של 9,000 ₪ ( 18 חודשים X 500 ₪), ולחילופין את הסך של 3,500 ₪ ( 500 ₪ X 7 חודשים), אותם שילם באותם חודשים בהם הלכה הקטינה לגן במסגרת הוצאות הגן/דמי טיפול.
 
           
38.        בתמ"ש 17531/97 מזרחי נ. מזרחי ת.ק –מש 99 (3),98 נדון ערעור המערער על החלטת ראש ההוצל"פ שדחה את טענת הפרעתי אותה הגיש בעניין ישום הוראות סעיף 18(א) ו19 (א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז 1967.
 
כב' השופט גייפמן קיבל בחלקו את הערעור ואפשר למערער לקזז מהפרשי מזונות העבר שהצטברו עד ליום ההכרעה בערעור את התשלומים ששילם עבור המזונות מיום הגשת התביעה.
 
בית המשפט הבחין בפסק דינו בין קיזוז תשלום מזונות העבר מחוב מזונות עבר אשר הינו נכון וראוי (לרבות מהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו נגדו) לעומת קיזוז תשלום מזונות עבר ממזונות חודשיים שוטפים או עתידיים של הקטינה לא אינו זכאי המערער.
 
 
ד.         עמידת המבקש בנטל הראיה, הנדרש בטענת פרעתי
 
39.        בכתב תגובתה הכחישה המשיבה חלק מהתשלומים ששילם לה המבקש לאחר מתן פסק הדין.ואולם, בדיון שנערך ביום 4.4.05 חזרה בה המשיבה מכפירתה זו, שכן לדידה אין כל מחלוקת עובדתית בתיק.
 
ובלשון פרקליטה:
 
            "ב"כ החייב יודע כי אין כל מחלוקת עובדתית בתיק"
 
            העתק פרוטוקול הדיון מצ"ב לסיכומים אלו ומסומן נספח ב'.
 
 
40.        יתרה מזאת, הבקשה בטענת פרעתי שהוגשה על ידי המבקש נתמכה בתצהירו, אשר במישור העובדתי לא נסתר כהוא זה, שכן המשיבה לא דרשה כלל את חקירתו.
 
 
41.        לעומת זאת, המשיבה לא תמכה את תגובתה בתצהיר וזאת ככל הנראה על מנת שלא להעמיד את עצמה כלל לחקירה נגדית.
 
 
42.        מן המקובץ עולה כי טענות המבקש במישור העובדתי לא נסתרו כלל.
 
 
43.        לעניין העברת הנטל המשני מהמבקש אל כתפי המשיבה במקרה כגון דא בפרט שעה שעסקינן בטענת פרעתי מופנה כב' ראש ההוצל"פ לדבריו של המלומד דוד בר אופיר בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה חמישית, עמ' 617 פסקה 390 בה צוטט כי:
 
" הנטל המשני עובר אל הזוכה גם כאשר עובדה מהותית כלשהי, שהחייב נדרש להוכיח את קיומה, נמצאת דווקא בידיעתו המיוחדת של הזוכה. הסבת הנטל המשני אל הזוכה מתרחשת לאחר שהחייב הביא ראיה לכאורה לתמיכת גרסתו".( ע"א 86/58 טאהר פהום נ' רזזנפלד פ"ד י"ג 477 ע"א 170/65 המועצה המקומית כפר אתא נ' סלמה פ"ד כ' (1) 635,632 )".  
 
 
44.        ומן הכלל אל הפרט: המשיבה היא זו שקיבלה את הכספים בחלקם אף בתשלום פרטי ישירות לחשבונה בבנק ואם חלקה על חלק מהתשלומים שפורטו בתצהיר המבקש היה עליה לצרף תצהיר לתגובתה ו/או לצרף תדפיס חשבון בנק שלה שיסתור את טענות המבקש.
 
45.        לפיכך, בנסיבות המקרה וככל שהדבר תלוי בו הוכיח המבקש אף למעלה מן הנדרש והציג גרסה משכנעת מדויקת ואמינה בדבר התשלומים ששילם.
 
 
ה.        טענת המשיבה בדבר מעשה בית דין שנוצר כביכול
 
46.        אין ממשות בטענות המשיבה להיווצרות מעשה בית דין כתוצאה מדחיית הודעה ותגובה אשר הוגשו על ידי המבקש על גבי טופס סטנדרטי ונוסחו בשפת עילגים שכן מלכתחילה המסגרת המשפטית היחידה להוכחת טענת קיזוז הינה במסגרת טענת פרעתי (סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל) אשר לא הוגשה קודם בתיק.
 
            מאחר והמבקש לא יכל להוכיח טענת קיזוז שלא באמצעות טענת פרעתי אין לראות בהחלטות כב' ראש ההוצל"פ שדחו את הודעות המבקש כיוצרות מעשה בית דין.
 
                                                        
47.        זאת ועוד. המבקש הינו הדיוטה מוחלט בכל הקשור להליכים משפטיים, אשר מפאת מצבו הכלכלי הקשה והיותו מובטל לא היה מיוצג על ידי עו"ד בכל ההליכים שקדמו להגשת הבקשה בטענת פרעתי, בעוד שהמשיבה הינה עו"ד במקצועה.
 
 
48.        לפיכך, לית מאן דפליג, שכל הבקשות והתגובות שהוגשו בתיק דנן עובר לבקשה בטענת פרעתי התאפיינו בחוסר שוויון קיצוני מובהק בין המתדיינים כאשר המבקש מחד גיסא טוען לעצמו בלשון עילגים, לא ברורה ומבולבלת ומנסח תגובותיו בכתב לא קריא ומאידך גיסא המשיבה טוענת לעצמה בלשון פרקליטים מלומדת.
 
 
49.        בית המשפט העליון פסק לא אחת כי הליכים בענייני משפחה הינם בגדר "דיני נפשות" ממש, ולכן יש הצדקה לכך שתוכר זכותו של בעל דין בסכסוך בענייני משפחה להיות מיוצג, וזאת, בין היתר, מתוך הקבלה לזכותו של נאשם להיות מיוצג על ידי עורך דין במקרים מסוימים ובהליכים מסוימים.
 
כב' ראש ההוצל"פ מופנה בעניין זה לרע"א 6810/97 יהודית בן שושן נ' רוברט בן שושן, פ"ד נא(5), 375 בו ביטל בית משפט עליון את החלטותיו של בית המשפט המחוזי ושל בית המשפט לענייני משפחה לנוכח אי השוויון המוחלט ששרר בין הצדדים, כאשר צד אחד שהיה מיוצג ע"י עורך דין טען לעצמו בלשון פרקליטים מלומדת ואילו הצד השני שלא היה מיוצג טען לעצמו בלשון עילגים.
 
 
50.        כב' ראש ההוצל"פ מופנה בהקשר זה גם לע"א 457/89 , זהבה כהן ו-3 אח' נ' שלמה שפילברג ואח', פ"ד מה(2), 177 ,עמ' 187-188, שם נדונה השאלה האם לראש ההוצל"פ קיימת סמכות לחזור לעיין בהחלטותיו:
 
"האם מסורה לראש ההוצאה לפועל סמכות לחזור ולעיין בצו שהוצא על ידו ואף לבטלו או לשנותו? ראשית דבר, נשלט המענה לשאלה זו על ידי העיקרון אשר לפיו רשות מינהלית רשאית לשוב ולשקול החלטותיה ולשנותן, הכל ברוח האמור בסעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, ובלבד שהדבר מבוסס על שיקולים לגופו של עניין".
 
 
51.        ומן הכלל אל הפרט: לכב' ראש ההוצל"פ קיימת סמכות לחזור ולעיין בהחלטותיו הן מאחר וזו בקשתו הראשונה של המבקש בטענת פרעתי אשר רק במסגרתה יכל להוכיח את טענת הקיזוז והן לנוכח אי השוויון הקיצוני המוחלט ששרר עד כה בין המתדיינים.
 
 
ו.         סיכום
 
52.       מן המקובץ עולה כי המבקש זכאי לקזז מן הוצאות הגן את התשלומים ששולמו על ידו בעבר בגין הוצאות גן בסך של 9,000 ₪ בהתאם לפסק דינה של כב' השופטת קראוס.
 
53.       לחילופין, זכאי המבקש לקזז מן הוצאות הגן את הסך של 3,500 ₪ אותם שילם המבקש באותם חודשים בהם הלכה הקטינה לגן, בגין הוצאות גן/דמי טיפול וזאת על מנת למנוע חיוב בכפל בגין אותו רכיב של הוצאה דבר אשר יגרום לו לעיוות דין חמור.
 
 
54.        המבקש כלל לא דרש השבת כספים מן המשיבה, כל שטוען הוא כי יש לקזז מדרישת המשיבה לתשלום הוצאות הגן ששולמו בעבר, תשלומים אותם שילם בעבר בגין אותו חיוב (הוצאות גן), קיזוז אשר אין בו כדי לפגוע כהוא זה במזונותיה השוטפים או העתידים של הקטינה .   
 
 
55.       לאור כל האמור לעיל, בין במצטבר ובין לחילופין, מתבקש כב' ראש ההוצל"פ לקבל את טענת הפרעתי המוצדקת שהוגשה בתיק במלואה או בחלקה ולחייב את המשיבה לשאת בהוצאות המבקש שכ"ט עו"ד ומע"מ.