בבית משפט לתביעות קטנות ת"ק
בתל אביב – יפו
התובעת: פלונית
-נגד-
הנתבע: אלמוני
כתב הגנה
בהתאם להחלטת בית משפט מיום 02.03.19 מתכבד הנתבע להגיש כתב הגנתו מפני תביעת התובעת . התובע איתן בדעתו כי דין תביעתה של התובעת להידחות על הסף בהעדר יריבות והעדר עילה כלפיו וגם לגופו של עניין בהעדר כל עילה שמוכרת בדין להרמת מסך ההתאגדות.
העדר יריבות והעדר עילה
- מכתב תביעתה של התובעת עולה כי ההתקשרות בוצעה בינה לבין חברת X בע"מ בלבד ולא עם הנתבע ואף התשלום בוצע לחברה.
עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת והרמת מסך
- הכלל הוא כי דיני החברות מאפשרים ליחידים להתאגד כחברה בע"מ, ובמהלך הרגיל של הדברים אין לחייב בעלי מניות או נושאי תפקידים בחברה בחובות החברה.
הרמת מסך תיעשה רק בהתקיימות נסיבות חריגות
- הנתבע טוען כי אינו בעל מניותיה של חברת X בע"מ אלא חברת Y בע"מ ואין לתובעת כל עילת תביעה ישירה כנגדו!
צילום תדפיס רשם החברות של חברת X בע"מ ממנו ניתן ללמוד כי חברת Y בעלת מניות בחברה מצ"ב לכתב הגנה זה ומסומן נספח א'.
- עוד טוען הנתבע כי מעיון בכתב התביעה על נספחיו עולה בבירור כי לא קיימת בו תשתית עובדתית או משפטית המלמדת על כל עילה שבדין לחיוב אישי של הנתבע תוך התעלמות ממסך ההתאגדות של החברה. טעם זה כשלעצמו של העדר הנמקה מצדיק את דחיית התביעה על הסף בהעדר עילה שכן גם אם בסופו של יום תוכיח התובעת את כל עילות התביעה על גרסתה לא תוכל התובעת לזכות בסופו של יום בסעד המבוקש על ידה !
- לעניין זה יטען הנתבע כי אין בכתב התביעה כל הנמקה או תשתית עובדתית להרמת מסך ובשים לב לעובדה שהנתבע אינו בעל מניות בחברה אלא חברת Y בע"מ אשר בה הוא בעל מניות.
6. העובדה שהנתבע הינו בעל מניות בחברה שמחזיקה במניות החברה אינה מצדיקה כשלעצמה הגשת תביעה אישית נגדו, אשר כל תכליתה להלך אימים על בעל המניות, על מנת שייאות לשלם , ולו סכום חלקי, ללא כל צידוק משפטי אך משום שמתנהלת תביעה אישית נגדו?
- תביעה המוגשת נגד בעלי תפקיד בחברה, תוך התעלמות מעקרון מסך ההתאגדות הנפרד של חברה בע"מ, צריכה להיות מגובה בתשתית עובדתית מינימאלית.
- דא עקא, שאין ספק שתשתית עובדתית שכזו, אינה מונחת כלל בענייננו כעולה בברור מכתב התביעה עצמו על נספחיו. עצם העבודה שהתובעת לא קיבלה החזר כספי בשל הקלעות אותנטית של החברה לקשיים אינה מצדיקה הרמת מסך התאגדות עם כל הסימפטיה כלפי התובעת!
עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת והרמת מסך
- הכלל הוא כי דיני החברות מאפשרים ליחידים להתאגד כחברה בע"מ, ובמהלך הרגיל של הדברים אין לחייב בעלי מניות או נושאי תפקידים בחברה בחובות החברה.
הרמת מסך תיעשה רק בהתקיימות נסיבות חריגות.
- הסעיף הרלוונטי לעניינינו הוא סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 המאפשר להרים את מסך ההתאגדות החוצץ בין החברה לבין בעלי מניותיה אם בית המשפט סבור כי צודק ונכון לעשות כן בנסיבות העניין וגם במקרה שהשימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות או לקפח אדם.
- סעיף 6 תוקן בחודש מרץ 2005 (תיקון מס' 3 לחוק החברות) ונוסחו היום הוא כדלקמן:
" (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."
- עיננו הרואות, שתיקון מס' 3 צמצם באופן ניכר את אפשרויות הרמת המסך.
- מגמת הפסיקה הינה אם כן להרים מסך רק כאשר מוכחת התנהגות חריגה של בעלי מניות או המנהלים. ואולם, בכתב התביעה כאמור לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להתנהגות חריגה שכזו פרט לטענה בעלמא שהיתה התנהגות חריגה.
- מוכחש האמור בסעיף 2 לכתב התביעה. הנתבע יטען כי אינו הבעלים של X וכי חברת Y בע"מ היא בעלת המניות בחברה זו בעוד שהנתבע בעל מניות רק בחברת Y.
- הנתבע אינו חולק על כך שפעילות החברה הופסקה אך זאת לא עקב ביצוע תרמית כלפי לקוחות החברה אלא עקב קשיים תזרימיים כלכליים אותנטיים אליה נקלעה החברה במהלך עסקים רגיל.
- יצוין כי הנתבע אף שיעבד את ביתו שהיה בכפר בן נון ולקח הלוואה בסכום גדול מאוד בנסיון נואש להציל את החברה אך למרבה הצער גם הלוואה זו לא העילה ובסופו של יום פעילות החברה הופסקה בשל אי יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה אל מול הכנסותיה.
- כשמדובר בהרמת מסך התאגיד נטענת חדשות לבקרים הטענה כי האורגן ביצע עוולה של תרמית כמשמעותה בפקודת הנזיקין. עוולת התרמית מוגדרת בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]:
תרמית
" תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון".
- בפסיקה נקבע כי נדרשת הוכחה של כל התשתית העובדתית לקיומה של עוולת התרמית וכן כי רמת ההוכחה הנדרשת קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל של מאזן הסתברויות הנהוג במשפט האזרחי:
"אך טבעי הוא, שבית המשפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מרמה ולא (למשל) רשלנות גרידא" (ע"א 125/89, רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח', פ"ד מו(4),441, 448-449 להלן: עניין עובדיה.
- בע"א (מח' ת"א) 2643/00, זילברפלד יפה נ' טיצר סופט בע"מ (טרם פורסם) [פורסם בנבו] (להלן: עניין טיצר סופט), הפכה ערכאת הערעור את החלטת בית משפט קמא לחייב את נושאי המשרה באופי אישי בחובות החברה, עקב הפרת חובת תום הלב. אמנם, בעניין טיצר סופט, מצבה הכלכלי של החברה היה רעוע, אך ערכאת הערעור קבעה כי לא ניתן להסיק חוסר תום לב מעיון בראיות אובייקטיביות כגון דוחות מע"מ. כמו כן נקבע כי חובת תום הלב "נמתחה" יתר על המידה בהקשר זה. ובלשון בית המשפט:
"קביעת הערכאה הדיונית משמעה גזירה שאין הציבור העסקי יכול לעמוד בה ואף אין הוא צריך לעמוד בה. שכן, מתעורר חשש כבד מפני תופעת "כדור השלג", לפיה כל אימת שחברה תיתקל בקשיים כלכליים כלשהם במסגרת פעילותה העסקית הרגילה, מיד תחול עליה חובת גילוי כלפי נושיה. אלו האחרונים, מטבע הדברים, יפסיקו עמה את הקשר ואף ידרשו את פרעון חובותיהם המיידי. התוצאה העגומה היא מניעה מראש של כל סיכוי להצלת העסק. שכן, בכך נמנעת מההנהלה האפשרות לנסות לשקם ולהציל את החברה שנקלעה לקשיים. בעצם הטלת חובת הגילוי במקרים כגון דא, מביאים את הקץ על כל חברה שנקלעת לקושי כלכלי. למותר לציין את משמעות הדברים האמורים במצב בו שרוי המשק הכלכלי בארצנו בעת זו".
- לעניין חובת תום-הלב נפסק בבית המשפט העליון כי:
"להטלת חבות אישית על המנהל אין די להיווכח כי נורמת תום-הלב – המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיווית – הופרה, אלא יש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיווי) למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית" (ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, [פורסם בנבו], בפיסקה 7 וכן ראו ע"א 9183/99 בני פיינגרשטין נגד המהפך [פורסם בנבו].
- כל טענות התובעת אשר פורטו בכתב תביעתה מוכחשות אלא אם כן הודה בהן הנתבע במפורש בכתב הגנתו זה.
- אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד, לדחות את התביעה ולחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות הנתבע .
_____________________
המבקש