בבית משפט המחוזי
מחוז מרכז
המבקשת: ע.מ בע"מ ח.פ. 2300XXXXX
(התובעת) מרח' ישראלי XX, כפר סבא.
ע"י ב"כ עוה"ד ניר טולדנו
רח' מוטה גור 9, ת.ד. 10450 פתח תקווה .
טל: 03-9309677 פקס: 03-9309674
-נגד-
המשיבה: ק.מ.ת בע"מ ח.פ. 6393XXXX
(הנתבעת) מרח' ישראלי XX, ירושלים.
ע"י ב"כ עו"ד ישראל ישראלי.
מרח' השקמה, ישראלי.
מוגשת בזאת בקשת רשות ערעור על:
החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת אשרית רוטקופף) מיום 27.02.13, אשר קיבלה את טענת המשיבה לחוסר סמכות מקומית של בית משפט השלום בפתח תקווה לדון בתביעה שהוגשה על ידי המבקשת כנגד המשיבה, והורתה על העברת התיק לבית משפט השלום בירושלים.
עותק מהחלטת בית משפט קמא מיום 27.02.13 מצ"ב לבקשה זו ומסומן נספח א'.
הסוגיה המשפטית העומדת בבסיס בקשת רשות ערעור זו, הינה פשוטה בתכלית ונוגעת לשאלת סמכותו, או אי סמכותו המקומית של בית משפט השלום בפתח תקווה, לדון בתביעה כספית על סך של 103,964 ₪, שהוגשה על ידי המבקשת כנגד המשיבה, בשל אי תשלום עבור שרותי מנופים והובלות שסיפקה לה, על פי הזמנתה.
המבקשת סבורה כי, מאחר ובענייננו די היה בהתקיימותן של חלק מהחלופות, המנויות בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד 1984 (להלן:" התקנות"), טעה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 27.02.13, עת קיבל את טענת המשיבה לחוסר סמכותו המקומית כביכול, לדון בתביעה ומשכך, שגה עת הורה על העברת הדיון לבית משפט השלום בירושלים.
בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן למבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 27.02.13, לדון בבקשה כבערעור, לקבל את הערעור ולהורות על החזרת הדיון בתיק לבית משפט שלום בפתח תקווה, אשר בו הוגשה התביעה.
המבקשת סבורה כי יש ליתן לה רשות ערעור בשל כך, שההחלטה של בית משפט קמא, נוגדת את הדין ואף סותרת את פסיקת בית המשפט העליון, בקשר לסוגיית סמכות מקומית, כאשר בשל טיבה של ההחלטה, לא תוכל המבקשת לערער עליה במסגרת ערעור על פסק הדין (ראה גם רע"א 4414/08 Michael Wilson & Partners Ltd נגד סינרג'י כבלים בע"מ ואח').
זאת ועוד, למתן רשות הערעור יש אף חשיבות החורגת מעניינה הפרטי של המבקשת, וזאת על מנת למנוע הישנות החלטות דומות, שעשויות להינתן בשגגה על ידי בית משפט קמא בסוגיה זו בשל אי יישום נכון של ההלכה הפסוקה.
א. ואלו העובדות הדרושות לצורך בקשת רשות הערעור
1 המבקשת הינה חברה בע"מ, אשר משרדיה ומענה בפועל הינו בכפר סבא, כעולה מתדפיס רשם החברות, שצורף אף לכתב תביעתה.
צילום תדפיס רשם החברות המעיד על מענה הרשום של המבקשת מצ"ב לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן נספח ב'.
2. המבקשת סיפקה למשיבה, על פי הזמנתה, שירותים של הובלות, פירוקים ועבודות מנוף בכל רחבי הארץ, לרבות במקומות אשר נמצאים גאוגרפיית בתחום שיפוטו של בית משפט שלום במחוז מרכז, כגון מושב חמד וכביש 1 ליד נתב"ג, וזאת כעולה אף מהחשבוניות שצורפו לכתב התביעה.
צילום חשבוניות המס שהוציאה המבקשת למשיבה, אשר צורפו לכתב התביעה והמעידות אף הן על ביצוע חלק משרותי ההובלה והפירוק בתחום שיפוטו של בית משפט שלום במחוז מרכז מצ"ב לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן נספח ג'.
3. ביום 20.11.12 הגישה המבקשת כנגד המשיבה תביעה כספית על סך 103,964 ₪, בשל סירובה לשלם למבקשת את עלות השירותים שסופקו לה, על פי הזמנתה, שהתקבלו במשרדי המבקשת בכפר סבא!
צילום כתב התביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה מצ"ב לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן נספח ד'.
4. יאמר כבר עתה כי, במסגרת סעיף 15 לכתב תביעתה, נימקה המבקשת במפורש את סמכותו המקומית של בית משפט שלום בפתח תקווה לדון בתביעה, לנוכח:
"מקום יצירת ההתחייבות, מקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות, שזה מקום עסקה של התובעת בכפר סבא וכן לנוכח מקום חלק מביצוע המעשים ו/או המחדלים, אשר בגינם תובעים"
5. אף על פי כן, ולמרות שבהתאם להלכה הפסוקה, לא היה שום בסיס משפטי להעלאת טענה זו, הגישה המשיבה ביום 23.01.13 בקשה להעברת דיון לבית משפט שלום בירושלים, בטענה לחוסר סמכות מקומית כביכול של בית משפט שלום בפתח תקווה לדון בתיק.
צילום בקשת המשיבה להעברת מקום דיון מצ"ב לבקשה זו ומסומן נספח ה'.
6. ביום 31.01.13 הגישה המבקשת תגובה מפורטת ומנומקת מטעמה, לדחיית בקשת המשיבה להעברת דיון לבית משפט שלום בירושלים.
צילום תגובת המבקשת לבקשת המשיבה להעברת הדיון מצ"ב לבקשה זו ומסומן נספח ו'.
7. ביום 12.02.13 הגישה המשיבה תשובה מטעמה, לתגובת המבקשת לבקשתה להעברת דיון, המצ"ב לבקשה זו ומסומן נספח ז'.
8. ביום 27.02.12 נדהמה המבקשת לקבל את החלטת בית משפט קמא, שניתנה בבקשת המשיבה להעברת מקום הדיון בתובענה, בה נקבע, כהאי לישנה:
"נימוקי התשובה אכן עולה כי הסמכות המקומית לדון בתביעה מסורה לבית משפט השלום בירושלים. אשר על כן, הנני מורה על העברת התיק לבית משפט השלום בירושלים. אין צו להוצאות"
ב. נימוקי הערעור
1. תקנה 3 (א) לתקנות, הדנה בתובענה שאינה כולה במקרקעין, קובעת חלופות אלטרנטיביות למקום השיפוט. על פי הוראות התקנה, זכאי התובע להגיש את התובענה לאחד מבתי המשפט, שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:
(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע:
(2) מקום יצירת ההתחייבות:
(3) מקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות:
(4) מקום המסירה של הנכס:
(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים:
2. מושכלות ראשונים הם כי, די בקיומה של אחת מן החלופות דלעיל, כדי להקנות לבית המשפט את הסמכות המקומית לדון בעניין שלפניו.
3. בסעיף 15 לכתב התביעה, נימקה המבקשת במפורש את סמכותו המקומית של בית משפט השלום בפתח תקווה לדון בתביעה, לנוכח:
"מקום יצירת ההתחייבות, מקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות, שזה במקום עסקה של התובעת בכפר סבא וכן לנוכח מקום חלק מביצוע המעשים ו/או המחדלים, אשר בגינם תובעים"
4. המבקשת עודנה סבורה כי, הסמכות המקומית לדון בתובענה שהגישה, מסורה לבית משפט השלום בפתח תקווה, הן משום שמקום יצירת ההתחייבות קרי, ההזמנה נשוא התובענה, התקבלה במקום עסקה בכפר סבא וזאת בהתאם לתקנה 3(א)(2) לתקנות, הן משום שהמקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות הוא במקום עסקה של המבקשת לפי תקנה 3(א)(3) לתקנות, והן מאחר וחלק מהמעשים ו/או המחדלים שבשלם תובעים, התקיימו בתחום שיפוטו של בית משפט השלום בפתח תקווה, בהתאם לתקנה 3(א)(5) לתקנות.
5. את כל נימוקיה אלו, העלתה המבקשת במסגרת תגובתה המפורטת היטב לבקשת המשיבה להעברת דיון לבית משפט, אשר העתק ממנה צורף לבקשה זו כנספח ו', אך למרבה הצער, בית משפט קמא לא קיים דיון כלל בטענות אלו בהחלטתו נשוא הערעור, אשר גם לא נומקה למעשה כלל.
סמכותו המקומית של בית משפט שלום בפתח תקווה לדון בתיק נוכח מקום יצירת ההתחייבות
6. בענייננו, המקום שבו נוצרה ההתחייבות של המשיבה כלפי המבקשת, הינו במקום עסקה של המבקשת, בכפר סבא, השייך למחוז מרכז, שכן שם התקבלה ההזמנה בפועל ומשכך, נתונה לבית משפט השלום בפתח תקווה סמכות מקומית לדון בתיק.
7. יתרה מכך, עיון בבקשת המשיבה להעברת דיון מעלה כי טענת המשיבה, אשר הועלתה במסגרת סעיף 3 ג' לבקשתה, כאילו מקום יצירת ההתחייבות הינו במענה, נטענה בעלמא, ללא כל פירוט, ואף לא נתמכה בתצהיר כמתחייב ודי היה בכך כדי לדחות את בקשתה.
8. תקנה 9 לתקנות קובעת רשימה סגורה של פרטים שעל כתב תביעה להכיל ובין היתר את העובדות המראות, שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה. בכל הנוגע לסמכות המקומית, אומר ד"ר יואל זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 162 דברים אלו: "פעמים מבוסס השיפוט, מבחינת המקום, לא על מקום מגוריו של הנתבע דווקא, אלא על מקום אחר, כגון על מקום יצירת ההתחייבות, לפי תקנה 3(א)(2)".
9. על פי האמור לעיל, בדבריו של כב' השופט זוסמן, די בכך שהמבקשת כללה בכתב תביעתה את העובדות המעידות על סמכותו המקומית של בית המשפט שאליו הוגשה התובענה, כדי להקנות לו סמכות לדון בה.
10 ברי, כי חלק מהנטל המוטל על המבקשת להוכיח תביעתה במידת ההוכחה הנדרשת, יהיה עליה להוכיח את העובדות הנטענות, קרי יצירת ההתחייבות וקבלת ההזמנה במקום עסקה, בכפר סבא. ואולם, כאמור לצורך קביעת הסמכות המקומית בכל הנוגע לחלופה של מקום יצירת ההתחייבות, די באמור בכתב התביעה.
11. גזרה שווה לענייננו ניתן ללמוד מהמקרה שנדון ברע"א 28/90 שרותי אשראי מסחרי (ישראל) בע"מ נ' מירון – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד מד(1) 519 (1990)). שם, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה נגד המשיב, שעילתה אי תשלום דמי שכירות בעבוד ציוד שהושכר למשיב. בכתב התביעה נטען, כי בין המבקשת לבין משקי תנועת המושבים בע"מ נחתם בתל-אביב הסכם מסגרת להשכרת הציוד למשיב, אך המשיב לא היה צד לו. בכתב התביעה נטען עוד, כי בגין כל פריט ציוד נחתם הסכם שכירות נפרד בין המבקשת לבין המשיב. המשיב עתר להעברת התובענה לבית המשפט המחוזי בנצרת מחמת היעדר סמכות מקומית ובקשתו התקבלה, ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור.
12. בית המשפט העליון (כב' השופט (כתוארו אז) ש' לוין) נתן רשות לערער וקיבל את הערעור בקבעו כך: "בשלב הנוכחי אין ענייננו בשאלה, אם המבקשת תוכיח את תביעתה או אם למשיב יש טענות הגנה, אלא אך בשאלת הסמכות המקומית. לפי הנטען בכתב התביעה ובטיעונים המתבססים על חומר הראיות, שהוגש לבית המשפט המחוזי, קיימת נוסחת הקשר בין [הסכם המסגרת להסכמים הנפרדים אמת נכון הדבר, שחלק מהמוצגים אינם חתומים על-ידי המשיב…; אך בשלב הנוכחי איני דן בשאלה, אם כתב התביעה לגבי מוצגים אלה מגלה עילה אם לאו, שאלה שלגביה איני מחווה דעה, אלא אך בשאלת הסמכות המקומית".
13. העולה מהאמור לעיל, כי לבית משפט השלום בפתח תקווה הסמכות המקומית לדון בתובענה שהגישה המבקשת נגד המשיבה, וזאת לפי החלופה שבתקנה 3(א) (2) לתקנות – "מקום יצירת ההתחייבות".
סמכותו המקומית של בימ"ש קמא – נוכח המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות
14. אשר למקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות, הלכה פירשה חלופה זו על פי הדין המהותי, החל על ההתחייבות הספציפית נשוא התביעה, ובמקרה דנן על פי סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, הקובע כי בהעדר הסכמה אחרת יש לבצע את התשלום במקום מושבו של הנושה ובעניינו במקום עסקה של המבקשת בפר סבא, אשר אין חולק שהוא נמצא במחוז מרכז. (ר"ע 1745/04 (מחוזי חיפה) אפרת רבי יתפטם נ' אלפסי; בש"א 1146/04 (מחוזי נצרת) גדי ציון נ' דנינו עזיז; ת.א. 6080/04 (שלום י-ם) נצר ים ניהול ויישום בע"מ ואח' נ' טטרון שירותי טלוויזיה ואלקטרוניקה– פורסמו באתר נבו).
15. המבקשת תחזור ותטען, כי החלופה השלישית לתקנה 3(א) מתקיימת גם במקרה דנן, ודי בה כדי להקנות לבית משפט בפתח תקווה סמכות לדון בתובענה, וזאת בהתאם להוראות סעיפים 44 ו 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, לפיהם היה על המשיבה לשלם תמורת השירותים שקיבלה, במקום עסקה של המבקשת בכפר סבא, המצוי בתחום שיפוטו של בית משפט השלום בפתח תקווה.
16. בהקשר לכך, יפים הם לענייננו דבריו של כב' המשנה לנשיא ש' לוין (כתוארו אז), ברע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ואח':
"אנו סבורים שהדין הוא כגרסת בית המשפט המחוזי; הדיבור "התחייבות" בתקנה 3(א)(3) הוא דיבור עמום המחייב פרשנות, ואם אך הדבר ניתן יש להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראות הדין המהותי; וכבר היו דברים מעולם שנפסק שהסמכות המקומית נקבעת לפי הוראות הדין המהותי: ע"א 54/53 החברה הישראלית למשכנתאות ולבנין בע"מ, תל-אביב נ' היועץ המשפטי [1] (יש להגיש תביעה לתשלום אגרת רישום על-פי פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, ואגרות הון לבית המשפט בירושלים שם יושב רשם החברות);
ער אני לעובדה שפסק- דיננו יכול שיצמצם במידה ניכרת את היקף התפרסותה של תקנה 3 ככל שהמדובר בתובענות לתשלום סכום כסף; אך זוהי תוצאה בלתי נמנעת מהתאמתם הרצויה של סדרי הדין להוראות הדין המהותי. במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נשוא להעלאת טענות טרומיות…. בדין כתב פרקליט המשיבים בסיכומו כי במקרה שטעמי נוחות מחייבים את הדבר, עדיין קיימת אפשרות של רגולציה של מקום השיפוט על-ידי פנייה לנשיא בית המשפט העליון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984". (ראה גם רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט (2) 733)
17. ויודגש כי, במסגרת בקשת המשיבה לעברת דיון, לא העלתה היא כל טענה כנגד החלופה הקבועה בתקנה 3 (א)(3) לתקנות, המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות, שגם על בסיסה נימקה המבקשת בסעיף 15 לכתב התביעה את מקור סמכותו המקומית של בית משפט השלום בפתח תקווה לדון בתובענה. עובדה זו כשלעצמה הצדיקה את דחיית בקשתה של המשיבה על הסף ונימוק זה כשלעצמו מצדיק אף את קבלת הערעור.
18. לפיכך, ולאור קיומה של תקנה 3 (א)(3) לתקנות, המקנה לבית משפט השלום בפתח תקווה את הסמכות המקומית לדון בתובענה, תטען המבקשת כי, יש לקבל את בקשת רשות הערעור דנן, ולהורות על הותרת הדיון בבית משפט השלום בפתח תקווה, לו הסמכות לדון בתובענה.
סמכותו המקומית של בימ"ש קמא נוכח מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים
19. מעבר לזכאותה של המבקשת להגיש את התביעה בבית משפט השלום בפתח תקווה מכח תקנה 3(א)(2) ו 3(א)(3) לתקנות, טוענת המבקשת כי גם בהתבסס על כך, שחלק משרותי ההובלות נשוא כתב התביעה בוצעו עבור המשיבה במחוז מרכז, מקנה בין כה וכה לבית משפט השלום בפתח תקווה סמכות מקומית לדון בתיק, וזאת בהתאם לתקנה 3(א)(5) לתקנות. במה דברים אמורים?
20. כעולה מהחשבוניות שצורפו לכתב התביעה (נספח ג לבקשה), שרותי ההובלה שסופקו למשיבה בהתאם להזמנתה, בוצעו בחלקם גם במושב חמד וגם בכביש 1 ליד נתב"ג, כאשר המשאיות יצאו ממקום עסקה של המבקשת, הנמצא במחוז מרכז.
21. מכאן, שאין חולק שחלק מביצוע המעשים, אשר בגינם הוגשה התביעה ובענייננו שרותי ההובלה, הפירוק והמנופים, בוצעו במחוז מרכז וגם מנימוק זה יש סמכות מקומית מובהקת לבית משפט השלום בפתח תקווה לדון בתביעה שהוגשה.
22 כאמור, ביצוע חלק מהמעשים על פי תקנה 3 (א)(5) לתקנות, עשויה להוות אינדיקציות נוספות (אך לא הכרחיות), המקנה סמכות מקומית לביהמ"ש בפתח תקווה.
אי קיום דיון נאות בטענות הצדדים ואי מילוי אחר חובת ההנמקה בהחלטה נשוא הערעור
23. המבקשת תדגיש, כי בית משפט קמא, כלל לא הכריע לגופו של עניין באחת החלופות לפי התקנות, כל שכן נימק את החלטתו ואף לא נתן כל הסבר, מדוע אינו מקבל את טענות המבקשת.
24. על חשיבות הנמקתן של הכרעות שיפוטיות, בין כשעסקינן בפסקי דין ובין כשעסקינן בהחלטות אחרות, עמד בית המשפט העליון בקביעתו כי:
"כפי שנפסק לא פעם, ההנמקה הינה חלק בלתי נפרד מכל פסק דין. ההנמקה היא שמאפשרת לצדדים להבין את הבסיס לפסק הדין והיא שמאפשרת לבית משפט שלערעור לבקרו. יתרה מזאת, להנמקה חלק חשוב בתהליך של גיבוש ההחלטה …" (רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני ([פורסם בנבו], 23.1.06)).
25. עוד נקבע כי: "שופט אינו יוצא ידי חובתו בלי לנמק את החלטותיו" (בג"צ 79/63 טרודלר נ' פקידי הבחירות לועדות החקלאיות, פ"ד יז(4) 2503, 2516 (1963))
26. כאמור, חובת ההנמקה הוכרה זה מכבר בפסיקת בית משפט העליון, כאחד מכללי הצדק הטבעי, המחייבים את כלל הערכאות השיפוטיות, תהיינה הן אשר תהיינה, ואשר חריגה מהם עלולה לעלות לכדי חריגה מסמכות, המצדיקה את ביטול ההחלטה (ראה למשל בג"צ 1986/06 פלונית נגד בית הדין הרבני הגדול, בסעיף 9 לפסק הדין).
27. על כן, דומה כי לכל הפחות היתה זכאית המבקשת, שהחלטת בית משפט קמא תקיים דיון בטענות הצדדים ותהיה מנומקת, ולו באופן תמציתי וגם מנימוק זה של העדר הנמקה ואי קיום דיון נאות בטענות הצדדים מתבקש בית המשפט הנכבד לדון בערעור ולקבלו.
העלאת הטענה של חוסר סמכות מקומית של בית משפט שלום בפ"ת מהווה חוסר תום לב דיוני
28. אין ספק שבעצם ההעלאת הטענה של היעדר סמכות מקומית – לא הפעילה המשיבה כל מידת חסידות והתעלמה גם מקביעותיו העקרוניות של בית משפט העליון, שהנחה כדלקמן:
"במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות. (רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט (2) 731, 734 (1995), מפי המשנה לנשיא ש' לוין).
29. בהתאם למגמה ברורה זו של בית המשפט העליון, ומאחר ובין כה וכה התגלה כי נמצאה זיקה מובהקת לסמכותו המקומית של בית משפט השלום בפתח תקווה לדון בתובענה נשוא כתב התביעה, לא היה מקום כלל להגשת הבקשה להעברת דיון ובוודאי שלא להחלטה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט השלום בירושלים.
ג. סוף דבר
30. לאור כל האמור במצטבר לעיל, ובהסתמך על ההלכה הפסוקה, מתבקש בית המשפט הנכבד:
א. ליתן למבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא ולדון בבקשה כבערעור.
ב. לקבל את הערעור ולהורות על החזרת הדיון בתיק לבית משפט השלום בפתח תקווה, אשר בו הוגשה התביעה מלכתחילה.
ג. לחייב את המשיבה לשלם למבקשת הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.
ניר טולדנו, עו"ד
ב"כ המבקשת