1.   ביום 01.01.15  הגישו התובעים כנגד הנתבעים 1-3 תביעה לפינוי מושכר במסגרת התיק הנ"ל.

2.   עוד באותו היום בו הוגשה התביעה דאגו התובעים להמציא את כתבי התביעה לידי הנתבעים, כעולה מאישורי המסירה אשר נסרקו לתוך תיק בית משפט.

3.   הנתבעים 1 -2 לא התגוננו כלל מפני התביעה בעוד שהנתבעת 3, הגב' שירן אבישר, הגישה ביום 15.02.15 כתב הגנה מטעמה לאור הסכמת ב"כ המבקשים למתן ארכה.

4.   אלא שלמרבה הצער, הנתבעת 3 הגישה כתב הגנה אשר נתמך בתצהירה המבוסס כולו על טענת בדים לפיה היא איננה מתגוררת כביכול בדירה. על בסיס טענה עובדתית כוזבת זו מיתממת הנתבעת 3 בכתב הגנתה וטוענת שאינה מבינה מדוע כיוונו המבקשים את סעד הפינוי גם כלפיה!

5.   מאחר ומדובר בטענת בדים שבינה ובין האמת אין כלום מתבקש בית המשפט לאפשר לתובעים לצרף כראיית הזמה, תמליל שיחה טלפונית אשר התקיימה בין הנתבעת 3 לבין בנם של התובעים מר דוד בכור יום, אחד בלבד לאחר שהנתבעת 3 קיבלה את כתב התביעה. השיחה עצמה התקיימה בעקבות קבלת כתב התביעה.

6.   בסעיף 13 לתצהירה של הנתבעת 3 נאמר על ידה כי כיום איננה שוכרת בנכס ואף איננה מתגוררת בו אלא מעת לעת כשהיא באה כביכול לבקר את אמה ובלשון נתבעת 3:

      " כיום איני שוכרת בנכס, ואף איני מתגוררת בו אלא מעת לעת , כשאני באה לבקר את אמי."

7.   ואולם, טענה עובדתית זו של הנתבעת 3, איננה מתיישבת בעליל עם עמוד 2 שורות 8-11 לתמליל השיחה שהתקיימה בין בנם של התובעים, מר  דוד בכור  לבין הנתבעת 3 במסגרתו נאמרו הדברים הבאים:
      שירן ( הנתבעת 3) :" בסדר? כי אני פה רציתי לעזוב את הדירה, כי אני לא , מתכוונת לשבת בדירה בלי לשלם עליה , אז א…אז הם אמרו ש…. הם אומרים ש… שאני בינתיים לא יעבור ואני אחפש איתם דירה "

8.   מהאמור לעיל, עולה תמונה ברורה וחד משמעית כי בפן העובדתי למצער נכון ליום 02.01.15 (יום אחד בלבד לאחר שהנתבעת 3 קיבלה את כתב התביעה) , היא אישרה בפה מלא כי  עודנה  מתגוררת בדירת התובעים ביחד עם הנתבעים 1 ו 2  ואף טרחה להסביר לבנם של התובעים כי היא לא מרגישה נוח להתגורר בדירה מבלי לשלם דמי שכירות.

9.   מכאן שכל הגנת הנתבעת 3 בכתב הגנתה אשר נתמך בתצהירה מבוסס על הגנת בדים אשר בינה לבין האמת אין כלום ובית משפט מתבקש לא לעבור לסדר היום על העלאת טענה עובדתית כוזבת בתצהיר מטעם הנתבעת 3, במטרה להטעות את בית משפט ובאמצעות כך אף לחמוק מהוצאות משפט.

10.  הבקשה לצירוף ראיות הזמה נובעת מהצורך להפריך את טענתה העובדתית הלא נכונה של הנתבעת 3 כאילו במועד הגשת התביעה היא איננה מתגוררת ביחד עם אימה ואחיה בדירת התובעים.

11.  מאחר ותמליל השיחה הטלפונית שהתקיימה בין בנם של התובעים, מר דוד בכור לבין הנתבעת 3 התרחש יום אחד בלבד לאחר המועד שבו הוגשה התביעה, הרי שהתובעים לא יכלו לצרף את התמליל לחומר הראיות שלהם במועד הגשת תצהירי עדות ראשית ולכן לא מדובר במחדל של התובעים באי צירוף ראיותיהם "בחבילה" אחת.

12.  הלכה פסוקה היא כי, בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת, אפילו אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין, במקרים בהם הגשת הראיה הנוספת דרושה לשם בירור האמת ויש בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא על מלוא זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין [רע"א 1297/01 מיכאלוביץ נגד כלל חברה לביטוח).

13.  זאת ועוד, יש להבחין בין "ראיות מפריכות" ["עדות הזמה"] הבאות להוכיח כי עדים של בעל הדין שכנגד לא היו דוברי אמת לבין "ראיות נוספות" שמוגשות באיחור.

14.  הרשות להתיר הבאת "ראיה מפריכה" מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם להוראות סעיף 158(א)(1) לתקסד"א.

15.  יחד עם זאת, ככל שהראיה שהגשתה מתבקשת, הינה ראיה ממשית וחיונית למניעת עיוות דין ולעשיית צדק ושיש בה רלוונטיות ממשית לשאלות השנויות במחלוקת, יטה בית המשפט להיעתר לבקשה.

16.  ומן הכלל אל הפרט: מאחר ובענייננו מדובר בצירוף ראיית הזמה שהיא פשוטה יחסית ומדובר בראיה אשר נולדה כרונולוגית, לאחר המועד בו הוגשה התביעה והיא דרושה לצורך בירור האמת מתבקש בית המשפט הנכבד להתיר את צירופו של תמליל השיחה אשר נתמך בתצהירו של בנם של התובעים מר דוד בכור המצ"ב.