בית משפט השלום ב[חסוי] ת.א. [חסוי]
בפני כב' השופט [חסוי]
המבקש: [פלוני אלמוני]
ע"י ב"כ עו"ד ניר טולדנו מרח' תוצאת הארץ 3, פתח תקווה
– נ ג ד –
המשיבים: 1. [פלוני אלמוני] 2. [חברה בע"מ]
שניהם ע"י עו"ד [חסוי]
דוגמא לבקשה לפסלות שופט
מוגשת בזאת בקשה בהתאם לסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 ובהתאם לתקנה 173 א לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות התשע"ט-2018
בה מתבקש בית המשפט (כב' השופט [חסוי]) לפסול את עצמו מלישב בדין בתיקים הנ"ל.
בקשה זו מוגשת לאחר מחשבה והתלבטות רבה בין המבקש ופרקליטו ובלב כבד, אולם לאור הנסיבות שיפורטו עוד להלן, סבור המבקש כי מתקיימות כאן נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט אשר בעטיים לא היה מנוס מהגשת הבקשה.
ואלו נימוקי הבקשה:
1. ביום [תאריך] הגיש המבקש תביעתו נגד המשיבים במסגרת ת.א [מספר] שעניינה חוב כספי הנובע מאי תשלום שכר עבודתו של המבקש אצל המשיבה.
בבסיס התביעה מונחת עתירת המבקש "להרמת מסך ההתאגדות" של המשיבה ולייחוס חובותיה למשיב שהינו אף מנהלה ובעל מניותיה.
יצוין, שאלמלא העתירה "להרמת מסך" לא הייתה מוגשת התביעה כלל שכן כבר במועד הגשתה היה ידוע למבקש כי המשיבה הינה חברה חסרת פעילות ומרוקנת מנכסים.
ביום [תאריך] התקיים בתביעה דנא דיון ראשוני (ק.מ) בו נכחו בעלי הדין ופרקליטיהם.צילום פרוטוקול הדיון מצ"ב לנוחות כב' בית משפט.
פרוטוקול הדיון שנערך לא שיקף נאמנה את מהלך הדיון ואת אשר נאמר בו וזאת כעולה אף מהפרוטוקול עצמו בו נכתב בלקוניות כי הצדדים שמעו את בית משפט מבלי שנאמר במה דברים אמורים.
במהלך הדיון הביע כב' השופט עמדה נחרצת נגד עצם הכללתו בתביעה של המשיב כנתבע בנוסף למשיבה ונגד העתירה "להרמת מסך".
כב' השופט אף הביע במהלך הדיון עמדה חריפה ויוצאת דופן בחומרתה לפיה: בגין עצם צירופו של המשיב לכתב התביעה עשוי פרקליט המבקש להיות מחויב ברשלנות מקצועית!.
במהלך הדיון אף נדונה בקשת המשיבים שהוגשה במסגרת בש"א [מספר] והתגובה לה. צילום הבקשה והתגובה מצ"ב לנוחיות בית משפט.
פרקליט המבקש הפנה את כב' בית משפט לפסיקה מחוזית הקובעת כי אין כל בסיס משפטי לטענת המשיבים בדבר מניעת כפל הליכים שכן ההלכה המנחה הינה שעילת השטר נפרדת מהעילה של עסקת היסוד ואף הפנה את תשומת לב בימ"ש גם לכך שעילת התביעה העיקרית הינה לייחוס חובותיה של המשיבה למשיב.
במענה לכך, הודיע כב' בית משפט על כוונתו לקזז את סכום השיק שחולל ובגינו נפתח תיק ההוצל"פ מתוך סכום התביעה.
בית משפט לא הסתפק בכך ועוד בטרם נתן את החלטתו הודיע לפרקליט המבקש שמבחינתו הוא כבר יכול להתחיל להכין בר"ע למחוזי! (הכוונה להכין בר"ע על ההחלטה שטרם ניתנה מבחינה פורמאלית בבש"א [מספר]).
דווקא משום היות כל האמור לעיל, דברים אשר לא נכתבו בפרוטוקול הדיון גודל ומתעצם החשש אצל המבקש למשוא פנים מפני בית המשפט הנכבד.
זאת ועוד, ביום [תאריך] הגיש המבקש בת.א. [מספר] בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו אם תידחה תביעתה. בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' בימ"ש מיום [תאריך].
בסעיף 4 להחלטת כב' בית משפט נאמר בזו הלשון: "בנוסף, לא אוכל להימנע מלציין עוד כדלקמן. ברור, על פני הדברים שבסיס ההליכים המשפטיים דנן טענות המבקש, הוא התובע בת"א [מספר] כלפי המשיבה (דנן) סביר בעייני מאוד כי אלמלא התביעה המקורית לא הייתה מוגשת כלל התביעה הנגדית. בנסיבות אלה, חייב אני להוסיף כי אם כל כך בטוח המבקש שלמשיבה אין כל נכסים, כפי שביקש הוא להדגיש בסעיף ג' לבקשתו זו, אולי מוטב שישקול הידברות עם המשיבה למחיקה הדדית של התביעות".
מהרהורי לבו של בית משפט עולה אם כן שבמידה ואין נכסים למשיבה (כטענת המבקש) אולי מוטב שימחקו הדדית התביעות (שכן תביעת המבקש הופכת לדידו של בית משפט לאקדמית). מכאן מתבקשת המסקנה: שבית המשפט לא רואה כלל במשיב כצד רלוונטי לתביעה וכי למעשה דעתו ננעלה באופן שאין עוד אפשרות רציונאלית לשכנעו להרמת מסך ההתאגדות.
ממכלול התבטאויותיו של בית המשפט עולה אם כן תמונה עגומה, כי כבוד בית משפט גיבש כבר עמדה (סופית) ומוקדמת בעניין מרכזי שהינו לב ליבו של העתירה להרמת מסך ההתאגדות, באופן שאין עוד טעם להמשיך בקיום הדיון בתביעה זו שלפניו.
כידוע, הכלל המושרש מזה עשרות בשנים הינו כי שופט יפסל מלהמשיך ולדון בעניין המונח לפניו בשל דעה קדומה או "נגיעה" (שאינה כספית או חפצית: בג"צ 174/54 שימל נ. רשות מוסמכת לצורך הסדר תפיסת מקרקעים, פד"י ט 459, 462) אם קיימת אפשרות ממשית כי השופט הוא בעל דעה קדומה כזו, שיהיה בה כדי לשלול יכולתו לקיים משפט הוגן לעניין זה, לא די באפשרות "סתם" או באפשרות "סבירה" בדבר קיומה של דעה קדומה. המבחן הוא האפשרות "הממשית" בדבר קיומה של דעה קדומה. זוהי "הלכת ידיד" (ב"ש 48/75 ידיד נ. מדינת ישראל, פ"ד כט ( 375 ( 2 ), אשר מסכמת את הדין שקדם לה, ואשר על – פיה נוהגים אנו עד עצם היום הזה. מבחן האפשרות הממשית משמעותו, שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשחק מכור") . משמעות הדבר הינה כי אין מקום לצפות לכך שהשופט יהא חסר פניות (Impartial) גיבוש העמדה יכול שינבע מדעות קדומות שיש לו לשופט כלפי מי מהצדדים, או כלפי נשוא המשפט, מבלי שקיים סיכוי ממש כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה.
ומן הכלל אל הפרט: דבריו של כב' השופט המלומד [חסוי], בהקשר בהן נאמרו, היו מעלים בלב כל מתדיין חשש ממשי שמא חרץ כבר בית משפט את דינו; חוברים לכאן שלושה גורמים יחדיו: הבעת דעתו של כב' השופט בסייפת סעיף 4 להחלטתו מיום [תאריך] (שנאמרה אפילו בגדר הצעת פשרה) ממנה משתמע כי דעתו ננעלה בדבר אפשרות כלשהי להרמת מסך ההתאגדות ויחוס חובותיה של המשיבה כלפי המשיב; הערתו חסרת התקדים בחומרתה בק.מ כי פרקליט המבקש עשוי להיות מחויב ברשלנות מקצועית בשל צירופו של המשיב לכתב התביעה והודעת כב' השופט על עמדתו המוקדמת כי בכוונתו לקזז את סכום החוב של המשיבה בתיק ההוצל"פ המתנהל נגדה מסכום התביעה בהתעלמו כליל מעתירת המבקש להרמת מסך ההתאגדות ולייחוס חובותיה של המשיבה למשיב.
ברור וידוע למבקש כי לא על נקלה יפסול עצמו שופט מלשבת בדין. כפי שעולה ברורות מההלכה, הרגשתו הסובייקטיבית של הנפגע לא תעמוד בבקשה לפסלות שופט.
אף על פי כן, אין המדובר במקרה דנן רק בהרגשה סובייקטיבית ולעניות דעת המבקש מדובר כאן במקרה חריג המחייב בקשה מסוג זה שכן מסכת העובדות דלעיל, מעידה, על חשש אובייקטיבי ומוצדק למשוא פנים ונקיטת גישה קדומה לעניין האפשרות להרמת מסך ההתאגדות בתיק דנן.
לדעת המבקש, בנסיבות אלו, מחייבים שיקולים כלליים של תקינות ההליך המשפטי והחשש הממשי שמא דעתו של בית משפט "ננעלה" ולכל הפחות בנושא האפשרות להרמת מסך ההתאגדות נחרץ כבר הדין וזאת בטרם ניתן למבקש יומו בבית המשפט ובטרם נגבו עדויות ו/או נוהלו הליכי הוכחות כלשהם וכי בית המשפט פועל במשוא פנים נגד המבקש.
שיקולים אלה צריכים לגבור, לעניות דעת המבקש, על האמונה הבלתי מעורערת באובייקטיביות ובמקצועיות של כב' השופט המלומד [חסוי].
תצהיר המבקש, [חסוי], מצורף לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה.
אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד, בכל הכבוד לפסול את עצמו מלישב בדין בתיקים הנ"ל.
ניר טולדנו, עו"ד
ב"כ המבקש