בבית משפט השלום ת"א
ב ת ל א ב י ב – יפו
המבקשת:
(הנתבעת) מרחוב
ע"י ב"כ עורך דין ניר טולדנו
מרחוב מוטה גור 9 ת.ד. 2690 פתח תקווה 4912601.
טל: 03-9308677 פקס: 03-09309674
-נגד-
המשיב:
(התובע) ע"י ב"כ עו"ד
מרחוב
בקשה לביטול פסק דין
(שניתן במעמד צד אחד)
בית המשפט הנכבד מתבקש:
א. לבטל את פסק הדין מיום 28/11/2019 שניתן במעמד צד אחד כנגד המבקשת על ידי כבוד השופט טל חבקין, וזאת הן מחובת הצדק בשל פגם יסודי שארע בהליך והן לנוכח סיכוי ההגנה הגבוהים המפורטים בבקשה.
ב. להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד לאחר מתן החלטה בבקשה זו.
ג. ככל שיבוטל פסה"ד, לאפשר למבקשת להגיש כתב הגנה כנגד התביעה וזאת בתוך 30 יום מיום מתן החלטה בבקשה זו.
ד. לחייב את המשיב בהוצאות בקשה זו, לרבות שכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כדין.
מבוא
- בסיסה של בקשה זו נעוץ בעיקר בעובדה היסודית והשורשית, שהמבקשת לא קיבלה את כתב התביעה מידי המשיב בו בזמן שהמשיב הציג, במעמד צד אחד, בפני בית המשפט הנכבד, תמונה שובת לב ושאינה אמת לפיה: הייתה המצאה של כתב התביעה לידי המבקשת והמבקשת לא הגישה כתב הגנתה במודע ובמפגיע!
- דא עקא, שכפי שיפורט עוד להלן, אין ולא הייתה מעולם המצאה של כתב התביעה לידי המבקשת וטעם זה כשלעצמו מצדיק כמובן את ביטול פסק הדין.
ואלו נימוקי הבקשה
א. ביטול מחובת הצדק
- ביום 22/10/2019 הגיש המשיב באמצעות בא כוחו כתב תביעה לפינוי מושכר כנגד המבקשת (להלן: "כתב התביעה"), המבוסס על טענה עובדתיות לא נכונות, כאילו המבקשת הפרה את הסכם השכירות שנערך בינה לבין המשיב, בקשר לדירה ברחוב _______בת ים.
- ביום 28/11/2019 נעתר בית המשפט הנכבד (כבוד השופט טל חבקין) לבקשת המשיב למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המבקשת, וזאת לאור טענת המשיב כי כתב התביעה הומצא כביכול לידי המבקשת ביום 17/10/2019 באמצאות שליח, כאשר לבקשתו זו אף צירף המשיב תצהיר שליח כוזב, בו נטען כי שליח, בשם ___, ביצע כביכול מסירה של כתב התביעה לידי המבקשת והמבקשת סירבה כביכול לחתום עליו!
צילום אישור המסירה ותצהיר השליח הכוזבים מצ"ב לבקשה זו ומסומן נספח א'
- ואולם, כתב התביעה בצירוף ההזמנה לדין מעולם לא נמסרו למבקשת והמבקשת מעולם לא פגשה את השליח שהגיש תצהיר בתיק לפיו כאילו סירבה לחתום לו על מסמך כלשהו!
- רק לאחר שהמשיב בא על סיפוקו בקבלת פסק דין בהעדר הגנה מצא לנכון "כמוצא שלל רב " לבשר למבקשת בדבר תוצאות זכייתו כביכול וזאת במכתבו אליה מיום 28.11.19 .
- בעקבות קבלת המכתב ערך ב"כ המבקשת בדיקה בתיק אשר העלתה כי פסק הדין ניתן בהתבסס על תצהיר כוזב של שליח שטען כי המציא את כתב התביעה לידי המבקשת ואף דיבר איתה כביכול באופן אישי!
- ואולם, המבקשת לא קיבלה מעולם את כתב התביעה ולמעשה על תצהיר השליח ועל אישור המסירה הכוזבים שהוגשו בתמיכה לבקשות המשיב למתן פסק דין כנגדה למדה לראשונה רק לאחר בדיקות שעשה ב"כ בתיק בית משפט, וזאת רק לאחר שקיבלה לידיה, בתדהמה רבה, את פסק הדין שניתן כנגדה ביחד עם מכתבו של ב"כ המשיב מיום 28.11.19 המצ"ב לבקשה זו ומסומן נספח ב'.
- יצוין כי מבדיקה בתיק בית משפט עולה כי לבקשתו הראשונה של המשיב למתן פסק דין לא צורף כלל תצהיר שליח אלא אישור מסירה בלבד ורק בעקבות החלטת בית משפט שדרשה כמתחייב מהמשיב לצרף תצהיר שליח צורף תצהיר שליח מיום 27.11.19 ואשר הוכן בדיעבד רק חודש וחצי ימים לאחר אישור המסירה כביכול.
- אומנם המשיב אמר למבקשת כי הגיש תביעה נגדה אך בפועל לא המציא את התביעה למבקשת והמבקשת לא קיבלה את התביעה ולא ידעה את מספר התיק ואת בית המשפט שבו מתנהלת התביעה נגדה.
- מהמקובץ עולה כי המבקשת לא קיבלה את כתב התביעה וכי דבק פגם שורשי ויסודי בכל ההליך המשפטי שהוביל לפסק הדין שכן, הוא התבסס על אישור מסירה ותצהיר שליח כוזבים שנחזו להראות כאילו נמסר כתב התביעה למבקשת, אשר דיברה כביכול עם השליח אך סירבה כביכול לחתום על אישור המסירה.
ב. הפן המשפטי
- המבקשת סבורה כי לנוכח השתלשלות העניינים העובדתית, נפל פגם שורשי ויסודי בהליך המשפטי שהוביל לפסק הדין נגד המבקשת בהעדר הגנה ולכן מתבקש בית המשפט הנכבד לבטל את פסק הדין מחובת הצדק שכן, עצם הפגם שנפל בהליך המשפטי משמש יסוד איתן ומוצק לביטול פסק הדין מבלי שעל בית משפט לבחון את הגנת המבקשת לגופו של עניין.
- הלכה ראשונית בגדר מושכלות יסוד הינה כי כאשר פסק דין, שניתן במעמד צד אחד, הינו פגום, במובן זה שהפגם נובע מהעדר המצאה כדין לנתבע – יבוטל פסק הדין לאלתר, וזאת אף מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.
- הלכה זו נסמכת על הרציונל, שלפיו בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המוקדמים, עובר למתן פסק הדין ולזכות היסוד לקבל יומו בפני בית המשפט. ביטול כזה נעשה מתוך חובת הצדק- ex debito justitiae. ע"א 64/53 כהן נגד יצחקי, פ"דח 395, בעמ' 397. אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 276.
- ודוק: פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה, כאשר הפגם נובע מהעדר המצאה כדין למבקשת, רשאית הנתבעת לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק, כלומר פסק דין כזה הינו פגום, ומשום כך אין לקיימו "תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק דין. אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה." ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, בעמ' 397.
- ועוד: בנסיבות כגון דא אין לבית המשפט כל שיקול דעת באשר לנכונות ההחלטה שניתנה בבקשת התובע למתן פסק דין, לגופו של עניין, אם לאו: "הצביע המבקש על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן ההחלטה, זכותו של המבקש היא, ההחלטה תבוטל 'מתוך חובת הצדק' ex debito iusitiae. עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה, ובית המשפט אינו רשאי לשקול, אם היתה ההחלטה נכונה, לגופו של ענין, אם לאו" . ד"ר יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 736 בסעיף 574.
- זאת ועוד, אחד השיקולים שעל בית משפט לשקול בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינה גם המעמד החוקתי שהוקנה בשנים האחרונות לזכות הגישה לערכאות.
- הפרוצדורה אינה "מיטת סדום" ואין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. בגדר כך יש ליתן משקל גם לזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה זכות חוקתית של ממש.
- לפיכך, מחויב ביהמ"ש לשקול את סיכויי ההגנה של הנתבע/המבקש ואת עיוות הדין שייגרם לו אם לא יבוטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה [ראו, למשל, רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר חברה לבניין והנדסה אזרחית נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (5.8.1992).
- ברע"א 3454/04 ורקר נ' הראל ואח' (5/6/05) בעמ' 3005, ביטאה כב' השופטת פרוקצ'יה את העמדה העקרונית לעניין השיקולים החולשים על שיקול-דעתו של בית המשפט המתבקש להכריע בבקשה לביטול פסק דין: "זכות הגישה של האזרח לערכאות הינה זכות חוקתית מוכרת; היא משקפת הכרה חוקתית בזכות הפרט לדיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. זכות זו מקרינה על דרך הפעלת סדרי הדין, ובתוך כך על ההתייחסות המתבקשת להליך ביטול פסק דין שניתן בהעדרו של בעל דין.
יחד עם זאת, בצד זכות חוקתית זו השמורה לבעל דין, חלות עליו חובות כלפי בית המשפט וכלפי בעלי הדין האחרים שנועדו להבטיח הליך תקין לפרט ולציבור. זכות הגישה לערכאות מותנית איפוא, בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין. בעל דין אינו רשאי, בשם זכות הגישה לערכאות, לנצל את ההליך השיפוטי לרעה, ולצפות כי תישמר זכותו לפנות לערכאות וינתן לו יומו בבית המשפט חרף זאת. בתוך כך, על מבקש ביטול פסק להצביע על קיום אינטרס לגיטימי בביטולו. עליו להראות לא רק סיכוי טוב לזכות בתביעה אלא גם כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא נהג בדרך העלולה לסכלו. כנגד הזכות החוקתית לפנות לערכאות, עומדת חובתו של בעל דין לקבל על עצמו את עולם של סדרי הדין ושל צווי בית המשפט כדי להבטיח את זכויותיהם הדיוניות של בעל הדין, וכדי לאפשר את מהלכם התקין של הליכי בית המשפט להגנה על אינטרס הציבור כולו."
ג. ומן הכלל אל הפרט
- כפי שפורט בהרחבה לעיל, המבקשת לא קיבלה מהמשיב את כתב התביעה שהוגש כנגדה, וכי בנסיבות אלה, אין מדובר בהמצאה כדין, לא מעשית ולא משפטית, וכי דין פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט הנכבד להתבטל.
ד. טענות המבקשת בקליפת אגוז
- לחילופין, ומטעמי זהירות בלבד, וככל שיגיע בית המשפט הנכבד למסקנה, כי לא נפל כל פגם בהליך שפורט לעיל, כדי להביא לביטול פסק הדין, מתבקש הוא לבטל את הפסק מתוקף שיקול דעתו. לצורך כך תעלה המבקשת טענות גם לגופה של התביעה כדלקמן:
- המבקשת הינה גרושה ואימא לקטין בן 6. המבקשת התגוררה בקרית שמונה עד חודש אוגוסט 2019. אלא שבמהלך חופשת הקיץ, חיפשה המבקשת דירה להשכרה במרכז הארץ.
- בעקבות פרסום של המשיב באתר פייסבוק, המבקשת יצרה עמו קשר טלפוני וקבעה לראות את הדירה.
- בראשית חודש אוגוסט 2019 נערכה בין המבקשת למשיב פגישה בדירה, במהלכה נוכחה המבקשת לדעת כי קיימים ליקויים והתאמות נדרשים בדירה, אותם הבטיח המשיב לתקן עד למועד כניסתה הצפוי לדירה.
- בין המבקשת למשיב סוכם כי ייחתם הסכם שכירות לשנה ודמי השכירות יעמדו על סך של 3,500 ₪ לחודש וכי המבקש יבצע את ההתאמות הנדרשות עד למועד כניסתה לדירה.
- ביום 08/08/2019 נערך ונחתם בין המבקשת למשיב הסכם שכירות. דמי השכירות על פי ההסכם עמדו על סך של 3,500 ₪ לחודש. תקופת השכירות על פי ההסכם הינה ל- 12 חודשים, מיום 20/08/2019 ועד ליום 19/08/2020.
- במעמד החתימה על ההסכם העבירה המבקשת למשיב מראש דמי שכירות בגין שש החודשים הראשונים, מיום 20/08/2019 ועד ליום 20/02/2019 בסך של 21,000 ש"ח!
- ביום 20/08/2019 נכנסה המבקשת לדירה, אך להפתעתה המשיב לא עמד בהתחייבויותיו כלפיה, לצביעת הדירה ולתיקון ליקויים נוספים בטרם כניסתה לדירה. בהמשך עוד התגלו למבקשת ליקויים נוספים, אותם המשיב לא תיקן כפי שיופרט עוד להלן.
- בעקבות כך, המשיב שלח פועלים, שהם בני משפחתו, על מנת לצבוע את הדירה וזאת למרות שהמבקשת כבר ריהטה את הדירה והכניסה אליה את כל חפציה האישיים.
- בנסיבות שנוצרו, נאלצה המבקשת, בעל כורחה, להשאיר את הפועלים שהמשיב שלח לביתה ללא השגחה, בשעות עבודה, דבר אשר בעטיו גרם לגניבת מרבית תכשיטה (סט של עגילי זהב וטבעת משובצים בספירים ויהלומים וכן זוג של עגילי יהלומים מזהב לבן ושרשרת דמוי זהב) בשווי של כ- 15,000 ₪.
- המבקשת הבחינה בגנבת תכשיטיה רק יומיים לאחר עזיבת הפועלים מטעמו של המשיב את דירתה, מאחר והתכשיטים היו שמורים בתיבת תכשיטים, אשר לא נלקחה.
- מייד לאחר שהמבקשת הבחינה בגניבת התכשיטים היא דאגה ליידע את המשיב על כך, וזאת באמצעות משלוח הודעת WhatsApp מיום 05/09/2019.
צילום הודעת WhatsApp של המבקשת אל המשיב מיום 05/09/2019 בדבר גניבת תכשיטיה, מצ"ב לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן נספח ג'.
- המשיב, אשר קיבל את הודעת המבקשת, התנער והכחיש את גניבת התכשיטים ובניסיון להתנער מאחריות, טען "בהבל פיו" כי הפועלים לא היו כביכול לבד בדירתה של המבקשת.
- בשל תלונתה הכנה והאמיתית של המבקשת למשיב, לגלות אחריות לפועליו "הפך המשיב את עורו" ודרש מהמבקשת להתפנות לאתר מהדירה!
- המשיב, אשר קיבל מהמבקשת דמי שכירות של חצי שנה מראש, דרש מהמבקשת להתפנות לאתר מהדירה אך משום שהעיזה להתלונן על גניבת תכשיטיה, אותם קיבלה בירושה מסבתה, שנפטרה כשבועיים לפני כן!
- המבקשת באותה העת נאותה להתפנות מהדירה, אך זאת בכפוף לכך שהמשיב יחזיר לה את דמי השכירות שקיבל ממנה מראש ל- 6 חודשים במזומן בסכום כולל של 21,000 ₪!
- בנסיבות אלו, כאשר ביקש המשיב במהלך חודש ספטמבר 2019 (חודש לאחר כניסתה של המבקשת לדירה) לקבל את דמי השכירות בגין החודש השביעי של דמי השכירות, השיבה לו מבקשת כי דרישתו לקבל דמי שכירות מעבר לחצי שנה שכירות שקיבל מראש אינה מתיישבת עם הודעתו למבקשת, על דרישתו לפינוי הדירה.
- דא עקא, שהמבקשת אומנם חיפשה ומצאה דירה פוטנציאלית להשכרה עבורה ועבור בנה הקטין בקרית אונו, אך לאחר שמצאה דירה והתכוונה לשכור אותה, התברר לה מאגף החינוך בקרית אונו כי לא תוכל לרשום את בנה לבית ספר אחר באמצע שנה וכי עליה להשלים את שנת הלימודים בבית ספר "ירושלים" בו לומד בנה בבת ים !
- משכך, מייד עדכנה המבקשת את המשיב כי חרף רצונה לסיים עמו את קשר השכירות, אין הדבר מסתייע עבורה וביקשה ממנו לשלם את כל התשלומים לאלתר.
- דא עקא, שהמשיב סירב בתוקף לאפשר למבקשת לשלם לו את התשלומים שנותרו, כאשר במקביל אף סרב להשיב למבקשת את הכספים העודפים שגבה ממנה בגין דמי שכירות עד לחודש פברואר 2020.
צילום הודעות ששלחה המבקשת למשיב בהן ביקשה ממנו להגיע ולקבל את הכספים המגיעים לו על פי ההסכם מצ"ב לבקשה זו ומסומן נספח ד'
- המבקשת מעוניינת לקיים את הסכם השכירות ופנתה למשיב מספר פעמים רב על מנת שיבוא לקבל את דמי השכירות העתידיים בהתאם לקבוע בהסכם לרבות תשלום ארנונה.
- מכאן עולה כי המבקשת לא הפרה כלל את הסכם השכירות ולכן לא עמדה למשיב כל עילת פינוי ממשית כנגדה אלא נהפוך הוא המשיב התנער מחובתו כבעל נכס לתיקון ליקויים שונים בדירה אותם התחייב לתקן עוד לפני כניסתה של המבקשת לדירה, בעוד שבמקביל הסתיר מעיני בית משפטי את טענת המבקשת לגניבת תכשיטיה על ידי בני משפחתו שעבדו בדירה.
- המשיב לא ביצע תיקוני צבע להם התחייב, לא תיקן את המזגנים לצורך פעילותם התקינה ולא תיקן את זרם המים הלא תקין במקלחת , לא תיקן שקעים רופפים בחדרי השינה , לא השלים רצפות חסרות בחדר שינה ואף לא דאג לחבר את הדירה עד עצם היום הזה לגז.
- סעיף 2(א) לחוק השכירות והשאילה קובע כי הוראותיו של חוק זה יחולו באם אין כוונה או הסכמה אחרת בין הצדדים ובמידה ואין חוק ספציפי שגובר על הוראות חוק זה. אולם, לאחר התיקון לחוק נקבעו עוגנו בסעיף 25 לחוק השכירות והשאילהמספר הוראות חוק שלא ניתן להתנות עליהן, כך שתניות בהסכם שכירות אשר יסתרו את הוראות אלו יבוטלו. אחת מההוראות שלא ניתן להתנות עליה הינה הוראותיו של סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה הקובע פטור מתשלום במקרים בהם לא ניתן לבצע שימוש במושכר, כדלהלן:
15.(א) היה הנכס המושכר מקרקעין ונמנע מן השוכר להשתמש בו למטרת השכירות מחמת נסיבות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו והשוכר לא ביטל את החוזה בשל כך, פטור הוא מתשלום דמי השכירות בעד הזמן שהשימוש נמנע כאמור; המשכיר רשאי, כעבור זמן סביר בנסיבות הענין, לבטל את החוזה, זולת אם הודיע לו השוכר לפני כן שהוא מוותר על הפטור מתשלום דמי השכירות.
(ב) הפטור האמור יחול רק אם בעת כריתת החוזה לא ידע השוכר על הנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) ולא היה עליו לדעת עליהן, או לא ראה אותן ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען.
חוסר נקיון כפיים של המשיב בהגשת התביעה ללא השבת הכספים שגבה ביתר מהמבקשת!
- ביום 22.10.19 הגיש המשיב את תביעתו לפינוי מושכר. יש לראות במועד זה על פי הפסיקה כהודעת ביטול הסכם.
- דא עקא, שהמשיב לא יכול היה לאחוז במקל בשני קצותיו בכך שמצד אחד דרש לבטל את ההסכם ומצד שני סרב להשיב למבקשת 14,000 ₪ דמי שכירות שקיבל ביתר עבור התקופה מיום 20.10.19 ועד ליום 20.02.20.
- סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע תחת הכותרת השבה לאחר ביטול כי :
"השבה לאחר ביטול
משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויו של מה שקיבל."
- הוראה דומה מצויה גם בסעיף 9 לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה תשל"א – 1971 תחת הכותרת "השבה לאחר ביטול":
"שבה לאחר ביטול
- (א) משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך.
(ב) בוטל החוזה בחלקו, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מה שהצדדים קיבלו על פי אותו חלק."
- לפיכך, למשיב לא התגבשה עילת פינוי המבוססת על טענה לביטול הסכם מבלי שהמשיב קיים את חובת ההשבה המוטלת עליו מכח דיני החוזים כאשר אין מחלוקת עובדתית שהמבקשת שילמה דמי שכירות עד ליום 20.02.20.
טענת קיזוז
- בנוסף לכל טענות ההגנה העומדות למבקשת כנגד תביעת המשיב, טוענת המבקשת כי עומדת לה טענת קיזוז בסכום של 33,00 ₪, כמפורט להלן.
- המבקשת שילמה למשיב במועד החתימה על ההסכם סך של 10,000 ₪ במוזמן כעולה מסעיף 6 ב' להסכם.
- טרם כניסתה של המבקשת לדירה שילמה למשיב סך נוסף של 11,000 ₪ אשר היוו ביחד תשלום דמי שכירות מראש עבור ששת חודשי השכירות הראשונים מיום 20.08.19 ועד ליום 20.02.19.
- אף על פי כן המשיב הגיש תביעתו בחודש אוקטובר 2019 כאשר במקביל לא ביצע השבה של הכספים שקיבל מראש מהמבקשת.
- לפיכך, טוענת המבקשת כי כנגד כל טענה לחוב במועד הגשת התביעה עמדה לה טענת קיזוז מוצקה בסך של 14,000 ₪ בגין ארבעה חודשי שכירות ששילמה ביתר החל מיום 20.10.19 ועד 20.02.20.
- בנוסף טוענת המבקשת כי למשיב אשר שלח פועלים לדירתה אחריות שילוחית לפצותה בגין נזקיה שנגרמו כתוצאה מגניבת תכשיטיה ואשר על כך הודיע למשיב באופן מיידי מייד עם התגלה לה דבר הגניבה.
- המבקשת אומדת את הנזק שנגרם לה בגין גניבת התכשיטים בסך של 15,000 ₪ .
- בנוסף בשל אי תיקון הליקויים לרבות אי תיקון מזגנים ואי חיבור הדירה לגז וליקויים נוספים שפורטו לעיל, נגרם למבקשת נזק של אבדן הנאה מהמושכר אותו היא אומדת בסך של 1,000 ₪ בחודש ובסך הכל עד ליום זה בסך של 4,000 ₪ (לפי 1,000 ₪ X ארבעה חודשי שכירות בהן המבקשת מתגוררת עד היום).
ה. סוף דבר
- מכל האמור לעיל עולה מסקנה אחת ויחידה: דין פסק הדין שניתן ביום 28/11/2019 במעמד צד אחד על ידי כב' השופט טל חבקין כנגד המבקשת להתבטל, ויש ליתן למבקשת את יומה בפני בית המשפט הנכבד להעלות טענותיה ולהוכיח צדקתה, ובפרט שעה שעסקינן בתביעה מופרכת אשר מתבססת על טענות עובדתיות לא נכונות.
- לאור כל האמור במצטבר לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד, להיעתר לבקשה.
- תצהיר המבקשת מצ"ב לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה.
- לאור המפורט בבקשה על נס פחיה ובתצהיר, מתבקש בית המשפט הנכבד, לבטל את פסק דינו וליתן למבקשת את יומו בבית משפט, להוכחת טענותית וצדקתה ולחייב את המשיב בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.
___________________
ניר טולדנו, עו"ד
ב"כ המבקשת