בקשה לביטול פסק דין שניתן בבית הדין לעבודה דוגמא
 (שניתן במעמד צד אחד)

בית הדין הנכבד מתבקש:
 
א.     לבטל את פסק דינו מיום 07.03.13 שניתן במעמד צד אחד כנגד המבקש בתיק הנ"ל (להלן: "התיק"), בין היתר, מכוח סמכותו בהתאם לתקנה 50 א לתקנות בד"ע.
 
ב.     להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד לאחר מתן החלטה בבקשה זו.   
 
        ואלו נימוקי הבקשה:
 
א.    ביטול מחובת הצדק
 
        פסק הדין ניתן בהתבסס על אישור מסירה מזויף ללא תצהיר שליח!
 
1.     בסיסה של בקשה זו נעוץ בעובדה היסודית והשורשית, שהמבקש לא קיבל מעולם את כתב התביעה מידי המשיבה ולא ידע כלל על קיומו של התיק, בו בזמן שהמשיבה הציגה, במעמד צד אחד, בפני כב' בית הדין, תמונה שאינה אמת, לפיה: כאילו הייתה המצאה שכזו והמבקש לא הגיש כתב הגנתו במודע ובמפגיע.
 
2.     יאמר כבר עתה כי, המשיבה לא הציגה מעולם אישור מסירה עם תצהיר שליח, בדבר המצאת כתב התביעה למבקש, ותחת זאת זייפה כיתוב על מעטפה, שנחזה להיות כאילו המבקש סרב לקבלה, למרות שמנתוני רשות הדואר עולה באופן מובהק כי, לא קיים כל אישור מסירה למבקש וכי הלכה למעשה אישור המסירה עצמו חזר למשרדה של ב"כ המשיבה, עו"ד מרים בקשט בציון "לא נדרש"!
 
3.     ביום 16.05.13 או בסמוך לכך, נדהם המבקש לקבל בדואר מכתב מאגף הסיוע המשפטי, הנושא תאריך 07.05.13 בצירוף פסק הדין ושובר תשלום על סך 3,000 ₪, מהם למד לראשונה כי ביום 07.03.13 ניתן כנגדו פסק דין במעמד צד אחד בתיק הנ"ל.
 
        צילום המכתב מאגף הסיוע המשפטי מיום 07.05.13 בצירוף פסק הדין מצ"ב לבקשה זו ומסומן נספח א'.
 
4.     בעקבות כך, צילם המבקש, בעצת ב"כ, את התיק מבית הדין לעבודה. מעיון בתיק בית הדין עולים הנתונים הבאים:
 
א.     ביום 09.10.12 הגישה המשיבה כנגד המבקש וכנגד חברת ___ בע"מ (להלן: "החברה") כתב תביעה על סך 103,774 ₪.
 
ב.     ביום 16.12.12 ניתנה על ידי בית הדין (כב' השופטת מיכל לויט) החלטה, בה נקבע כי: "טרם הוגש אישור על מסירת כתב התביעה ודרישה להגשת כתב הגנה לנתבעים. בהעדר אישור מסירה, התביעה תימחק".
 
        צילום החלטת בית הדין מיום 16.12.12 מצ"ב לבקשה זו ומסומן נספח ב'.
 
ג.      בעקבות כך, הגישה המשיבה בקשה, תחת הכותרת "הודעה מטעם התובעת לעניין מסירה". במסגרת הודעה זו, ביקשה המשיבה לראות באישור המסירה הכוזב שהגישה לבית הדין הנוגע למבקש, כמסירה כדין למבקש!
 
5.     בנסיבות אלו, ניתן פסק דין כנגד המבקש והחברה, כעולה מתוך התיק.
 
        זיוף אישור המסירה למבקש על ידי המשיבה ו/או מי מטעמה  
 
6.     המבקש יטען כי, המשיבה קיבלה את פסק הדין כנגדו בהתבסס על טענות מרמה של ממש, בכל הנוגע לאישור המסירה של המצאת כתב התביעה.
 
7.     המשיבה ו/או מי מטעמה זייפו, פשוטו כמשמעו, אישור של דואר ישראל לפיו, המבקש כאילו סרב לחתום על דבר הדואר שנשלח אליו, בה בשעה שדבר הדואר שנשלח אליו חזר בציון "לא נדרש". במה דברים אמורים?
 
8.     מעיון בהודעת המשיבה שהוגשה בתיק לעניין המסירה הנטענת למבקש עולה כי, המשיבה צירפה כנספח ד' להודעתה אישור על משלוח כתב התביעה למבקש בדואר רשום עם אישור מסירה, לכתובתו של המבקש ברחוב הקרן הקיימת 8 הרצליה.
 
9.     לתשומת לב בית הדין שמספר הדואר הרשום עם אישור המסירה, אותו שלחה המשיבה למבקש, כעולה מנספח ד' להודעתה, הינו RC015095985IL .
 
        צילום אישור משלוח דואר רשום למבקש שצורף כנספח ד' להודעת המשיבה מצ"ב לבקשה זו ומסומן נספח ג'.
 
10.    כאן המקום להדגיש כי, למרות שהמשיבה שלחה את דבר הדואר הרשום למבקש עם אישור מסירה, היא לא הציגה אותו מעולם בפני בית הדין, ותחת זאת צירפה כנספח ה' להודעתה צילום של מעטפה הנושאת לוגו של משרד ב"כ, עם כיתוב מזוייף בכתב יד, כאילו המבקש סירב לקבלה!
 
        צילום המעטפה אותה צירפה המשיבה כנספח ה' להודעתה עם הכיתוב המזויף כאילו המבקש סירב לקבלה מצ"ב לבקשה זו ומסומן נספח ד'.
 
11.    למותר לציין, שצילום מעטפה אינו מהווה אישור מסירה וממילא שהמשיבה לא צירפה תצהיר שליח, בתמיכה לטענתה שמסרה למבקש את מסמכי כתב התביעה.
 
12.    בנסיבות רגילות, הייתה ניצבת טענתו של המבקש, הנתמכת בתצהירו, אל מול גרסת המשיבה, כאשר על בית הדין היה להכריע בבואו ליתן החלטתו בבקשה זו, באיזה גרסה הוא בוחר לתת אמון.
 
13.    דא עקא, במקרה דנן למבקש קיימת ראיה חד משמעית וחותכת לכך, שהמשיבה זייפה את הכיתוב על המעטפה, בו נרשם שהוא סירב כביכול לקבלה ובמקום זאת העלימה מעיני בית הדין את אישור המסירה שחזר אליה על ידי דואר ישראל בחתימת עובד הדואר בציון "לא נדרש"!
 
14.    כזכור, המשיבה שלחה את דבר הדואר עם מסמכי התביעה למבקש בדואר רשום עם אישור מסירה, כאשר מספר דבר הדואר הרשום שנשלח אליו היה RC015095985IL.
 
15.    מבדיקה פשוטה שערך המבקש ברשות הדואר, תחת קטגוריה "מעקב אחר משלוח דואר רשום" עלה, לתדהמתו הרבה, כי בניגוד מוחלט למצגיה הכוזבים של המשיבה בפני בית הדין, הרי שדבר הדואר הרשום שנשלח אליו חזר למשרדה של ב"כ המשיבה בציון "לא נדרש".
 
16.    יתרה מכך, אישור המסירה שחזר כ "לא נדרש" נמצא גלוי לעיני הציבור, כשהוא סרוק בתוך מערכת רשות הדואר וניתן בנקל לאיתור לפי מספר הדואר למעקב.
 
        צילום אישור המסירה האותנטי שחזר מרשות הדואר בציון לא נדרש ביום 11.11.12 מצ"ב לבקשה זו ומסומן נספח ה'.
 
17.    מהאמור לעיל, עולה בברור כי, בידי המשיבה מעולם לא היה אישור, המעיד על מסירה למבקש בציון שסרב לקבל את דבר הדואר וכי אישור המסירה האמיתי והאותנטי הוחזר אליה בציון "לא נדרש" וכי המשיבה פעלה בדרכים עקלקלות על מנת לקבל פסק דין כנגד המבקש!
 
18.    זיוף אישור מסירה, הנחזה להיות כאילו נמסר למבקש והוא סירב כביכול לקבלו, והסתרת אישור המסירה האמיתי שחזר למשיבה מדואר ישראל, המלמד כי המבקש לא קיבל כלל את דבר הדואר שנשלח אליו, מהווה מעשה פלילי חסר תקדים בחומרתו והמבקש בהחלט שומר לעצמו את הזכות לנקוט כנגד המשיבה גם הליכים במישור הפלילי בשל זיוף מסמך ופברוק אישור מסירה שלא היה ולא נברא!
19.    המשיבה אינה יכולה להיאחז באישור מסירה לרו"ח של החברה שצורף כנספח ו' להודעתה,  שכן רו"ח של החברה אינו בן משפחתו של המבקש שגר עמו ולכן מסירה לרו"ח של החברה אינה יכולה להיחשב כמסירה משפטית למבקש, וזאת מעבר לעובדה שגם לאישור המסירה לרו"ח של החברה לא צורף כמתחייב תצהיר של שליח, ואף מעיון באישור המסירה עצמו עולה כי, לא ידוע כלל מי המוסר!?           
 
ב.     טענות משפטיות
 
20.    תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת ברורות, כי ההמצאה צריכה להיות ככל שניתן מבחינה מעשית לנמען גופו, וכאשר קוראים תקנה זו יחדיו עם תקנה 488 לתקנות, אשר מחייבת את המוסר לקבל אישור בכתב לעצם ההמצאה, הרי שאין סגי בהמצאה למקום הנחזה להיות מקום הימצאו של בעל דין, אלא יש לבצע בדיקה יסודית מתוך שקידה ראויה וסבירה כדי לאמת מהו מקום מגוריו או עבודתו של הנמען.
 
21.    והנה, למרות שאין חולק שהמבקש מתגורר ברחוב הקרן הקיימת 8 הרצליה, הרי שהמשיבה לא מסרה את כתב התביעה למבקש בביתו, אלא הסתפקה במשלוח כתב התביעה באמצעות הדואר, אשר חזר אליה בציון "לא נדרש", ומכאן שהמבקש כלל לא ידע על עצם הגשת כתב התביעה.
 
22.    ציון "לא נדרש" על אישור מסירה אינו מהווה מסירה כדין ואינו עונה כלל על  דרישת תקנה 481 לתקנות שכן יש צורך במסירה מלאה!
 
23.    מן המקובץ עולה, כי חרף "מאמציה" המפוקפקים, בלשון המעטה, של המשיבה להמציא את כתבי בי-הדין לידי המבקש, הרי שהמצאה כדין לא הייתה, וממילא המבקש כלל לא היה מודע לעצם הגשת התביעה כנגדו. ודוק: הרציונאל העומד בבסיס מוסד ההמצאה איננו קשור כלל ועיקר עם מאמצי המשיבה להמציא את המסמכים לידי הנתבע, כי אם בוידוא שאכן המבקש קיבל לידו את המסמכים המשפטיים וידע על קיום ההליך מתוך המסמכים עצמם.
 
24.    הלכה ראשונית בגדר מושכלות יסוד הינה כי כאשר פסק דין, שניתן במעמד צד אחד, הינו פגום, במובן זה שהפגם נובע מהעדר המצאה כדין לנתבע – יבוטל פסק הדין לאלתר, וזאת אף מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על הרציונאל, שלפיו בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המוקדמים, עובר למתן פסק הדין ולזכות היסוד לקבל יומו בפני בית המשפט. ביטול כזה נעשה מתוך חובת הצדק- ex debito justitiae. ע"א 64/53 כהן נגד יצחקי, פ"דח 395, בעמ' 397. אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 276.
 
25.    ודוק: פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה, כאשר הפגם נובע מהעדר המצאה כדין למבקש, רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק, כלומר פסק דין כזה הינו פגום, ומשום כך אין לקיימו תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק דין. אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה. ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, בעמ' 397.
 
26.    ועוד: בנסיבות כגון דא אין לבית המשפט כל שיקול דעת באשר לנכונות ההחלטה שניתנה בבקשת התובעת למתן פסק דין, לגופו של עניין, אם לאו.
 
"הצביע המבקש על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן ההחלטה, זכותו של המבקש היא, ההחלטה תבוטל 'מתוך חובת הצדק' ex debito iusitiae. עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה, ובית המשפט אינו רשאי לשקול, אם היתה ההחלטה נכונה, לגופו של ענין, אם לאו" . ד"ר יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 736 בסעיף 574.
 
        מן הכלל אל הפרט
 
27.    כפי שפורט בהרחבה לעיל, העובדות מלמדות כי כתב התביעה כלל לא הומצא למבקש, שכן אישור המסירה מרשות הדואר חזר כ "לא נדרש" ולא כפי שצוין בהודעת המשיבה, כאילו המבקש סירב לחתום עליו ובוודאי שלא ניתן לראות באישור מסירה לרו"ח של החברה, ככל והיה, כאישור מסירה כדין למבקש, היות שרו"ח של החברה אינו בגדר בן משפחה המתגורר עם המבקש ולכן מסירה אליו אינה מסירה כדין, גם אם היתה מסירה שכזו.
 
28.    "בראש הגנב בוער הכובע". לא בכדי ביקשה המשיבה מבית הדין בהודעתה המשונה מחודש דצמבר 2012 לראות במסירותיה המשפטיות כמסירות כדין, שכן על פני הדברים נראה כי למשיבה עצמה היה ידוע  כי היא מחזיקה באישור מסירה פגום, ולכן ניסתה בעורמה "להכשיר את השרץ", באמצעות פנייתה זו לבית הדין, בה ביקשה למעשה, בריש גלי, להכשיר את אישור המסירה הפגום כאישור מסירה כדין, תוך הטעיית בית הדין.
 
29.    ברי, כי בנסיבות אלה, אין מדובר בהמצאה כדין, לא מעשית ולא משפטית, וכי דין פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הנכבד להתבטל, תוך חיוב המשיבה בהוצאות לדוגמא, על מנת להרתיע בעתיד בעלי דין שכמותה לפברק אישורי מסירה כוזבים לבית הדין.
 
30.    לחילופין, אם וככל שיגיע בית הדין הנכבד למסקנה, כי לא נפל כל פגם בהליך שפורט לעיל, כדי להביא לביטול פסק הדין, מתבקש הוא לבטל את הפסק מתוקף שיקול דעתו. לצורך כך, יטען המבקש לגופה של התביעה כדלקמן:
 
ד.     סיכויי הגנת המבקש אם יבוטל פסק הדין
 
31.    המבקש יטען כי המשיבה מעולם לא הועסקה על ידו, אלא הועסקה על ידי חברת ___ בע"מ   בלבד. לפיכך, אין כל יריבות בין המשיבה לבין המבקש ודי בכך כדי למחקו מכתב התביעה.
 
32.    לפיכך, הצגת המבקש כמעסיקה של המשיבה הינה שימוש לרעה בהליכי בית הדין והיא בבחינת הטעיית בית הדין לשמה!
 
33.    בהקשר זה יצוין כי,  המשיבה בעצמה צירפה 16 תלושי שכר לכתב תביעתה, המעידים כי הועסקה על ידי החברה בלבד ולא על ידי המבקש!
 
34.    לפיכך, ומטעמי זהירות בלבד ישיב המבקש לגופה של התביעה כדלקמן:
 
35.    המבקש יטען כי, עצם העובדה כשלעצמה שהוא ניהל את חברת __ בע"מ, אינה מספקת למשיבה כל עילת תביעה ישירה כנגדו.
 
36.    המבקש יטען כי, בסעיפים 23-25 לכתב התביעה, מנסה המשיבה ליצור יש מאיין ולטעון להרמת מסך ההתאגדות. ואולם, מעיון בסעיף 4 לכתב התביעה עולה כי, המשיבה בעצמה מודה כי בעלת המניות היחידה בחברה זו הינה חברה זרה ולא המבקש, אשר תפקידו היה כמנהל בלבד.
 
37.    מכאן, שלא ברורה כל עתירתה של המשיבה להרמת מסך ההתאגדות, אשר במקרה הטוב מבחינתה היתה מובילה לבעלת המניות בחברה, ובענייננו חברה זרה, ולא למבקש וגם מנימוק זה מתבקש בית הדין לבטל את פסק הדין.
 
38.    המבקש יטען כי, כל העילה להרמת מסך ההתאגדות נולדה "מבית מדרשה" של המשיבה ואין בה שמץ של אמת, כמפורט להלן:
 
א.     המבקש מעולם לא ערבב בין נכסיו הפרטיים לבין נכסי החברה.
ב.     המבקש מעולם לא עשה שימוש באישיותה הנפרדת של החברה למטרות בלתי כשרות.
ג.      המבקש לא לקח סיכון בלתי סביר בהתנהלותה העסקית של החברה.
ד.     בכתב התביעה לא נטען כי החברה הינה חדלת פירעון ומסעיף 6(ב) לחוק החברות עולה כי אין לבית משפט סמכות להרמת מסך ההתאגדות, כל עוד החברה הינה פעילה ובעלת פירעון.
 
39.    לפיכך, אין כתב התביעה, במתכונתו הנוכחית, מגלה כל עילה לביצוע הרמת מסך על מחזיקי המניות בחברה.
 
40.    המבקש יטען כי מעולם לא שילם למשיבה בהמחאות אישיות שלו וכי כל משכורות המשיבה שולמו לה בהמחאות ו/או העברות בנקאיות מחשבון החברה בלבד.
 
41.    המבקש בעצמו היה שכיר בחברה. במהלך חודש מאי 2012 הגיע החברה להחלטה על הפסקת פעילותה בישראל. כפועל יוצא מכך, נמסר למבקש כי עליו לסיים את העסקתה.
 
42.    לעניין זה ידגיש המבקש כי, בעת קבלת המשיבה לעבודה כבר היה ידוע לו כי, המשיבה עוברת טיפולי פוריות, כעולה אף מסעיף 6 לכתב תביעתה, ועניין זה כלל לא היה שיקול עבור החברה אם להעסיקה אם לאו, למרות שהמשיבה הודיעה לחברה כי היא תעדר מספר ימים כל חודש בשל הטיפולים.
 
43.    לגופו של עניין, הליך סיום עבודתה של המשיבה היה על פי סיכום איתה ועל פי הסכמתה, מאחר ולטענתה היא לא היתה מעוניינת להמשיך ולעבוד יותר בחברה, וממילא רמת הפעילות של החברה בארץ ירדה לאפס ולא היה באפשרותה הכלכלית והעסקית להמשיך ולהעסיקה.
 
44.    על כל פנים, הפסקת עבודתה של המשיבה לא נבעה כלל מהריונה, אלא כתוצאה מחדלות פעילותה של החברה בארץ, כאשר המשיבה, בניגוד לטענתה, קיבלה פיצויי פיטורין.
 
45.    זאת ועוד, המשיבה בכתב תביעתה דורשת לקבל שכר עבודה מיום הפסקת עבודתה ועד חודשיים ימים לאחר תום חופשת הלידה, מבלי שהיא מקזזת את דמי האבטלה שקיבלה מביטוח לאומי.
 
46.    כל טענה הנטענת ו/או מועלית בבקשה זו נטענת ו/או מועלית באופן מצטבר, משלים ו/או חלופי לכל טענה אחרת הנכללת בה, בין אם נאמר הדבר במפורש ובין אם לאו, הכל לפי הקשר הדברים ו/או הדבקם.
 
47.    כל טענה ו/או עובדה בכתב התביעה שהמבקש לא הודה בה במפורש, תיחשב מוכחשת.
 
48.    בקשה זו נתמכת בתצהיר המבקש.
 
49.    מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.
 
50.    אשר על כן, מתבקש בית הדין הנכבד להורות כמבוקש במבוא לבקשה זו.