בקשת רשות ערעור על פסק דין בתביעות קטנות

בבית משפט מחוזי                                                                         רת”ק   _______________

מחוז מרכז

המבקשים:       1.         פלוני

                           2.            פלונית

                                         – נ ג ד –

המשיבה:          1.         אלמונית

בקשת רשות ערעור על פסק דין בתביעות קטנות

מוגשת בזאת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה מיום 11.06.2019, אשר דחה את תביעת המבקשים לקבלת פיצוי בגין עגמת נפש ואבדן הנאה מדירה, אשר הושכרה להם על ידי המשיבה בשל ליקויים ובעיות רטיבות קשות שאפיינו את כל תקופת השכירות, אשר השתרעה על פני שש שנים.

עותק מאושר מפסק הדין של בית משפט קמא מצ”ב לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן נספח א’.

ואלו נימוקי הבקשה:

  1. בין השנים 2013-2018 שכרו המבקשים מהמשיבה דירה בת 5 חדרים בקומה רביעית, ברחוב X פתח תקווה (להלן: “הדירה” ו/או “הנכס”).
  1. הדירה שהושכרה למבקשים היתה דירה חדשה שנמסרה על ידי קבלן והמבקשים היו הדיירים הראשונים שהתגוררו בה.
  1. המבקשים נכנסו להתגורר בדירה במהלך חודש פברואר 2013, כאשר מספר ימים בלבד לאחר כניסתם לדירה גילו לתדהמתם שקיימת חדירת מים בתקרה של דירתם, בחדר השינה ובסלון.
  1. המבקשים סברו לתומתם שמאחר ומדובר בדירת קבלן חדשה, הרי שהטיפול בחדירת המים תהיה מיידית, מקצועית ואינטנסיבית, אך בפועל בעיית חדירת המים לדירה שהושכרה להם על ידי המשיבה לא נפתרה כלל במשך ארבע וחצי שנים, שבאו לידי ביטוי בכך, שמחודש פברואר 2013 עת הושכרה הדירה למבקשים ועד לחודש אוגוסט 2017 פקדו את הדירה עשרות בעלי מקצוע מטעם הקבלן ו/או המשיבה, בניסיון לפתור את בעיית חדירת המים, אך ללא הצלחה.
  2. עובדה זו גרמה למטרד קשה ומתמשך למבקשים, אשר נאלצו עשרות רבות של פעמים להישאר בדירה על חשבון שעות עבודה שלהם, על מנת לפתוח את הדירה לבעלי מקצוע שונים ולהישאר איתם עד גמר עבודתם ואף לנקות אחריהם את הדירה מלכלוך לאחר לכתם.
  1. במהלך חודש דצמבר 2017 הודיע הקבלן באיחור של 4 וחצי שנים מעת כניסתם של המבקשים לדירה כי נמצא סוף סוף הגורם לרטיבות ולצורך כך עליו להחליף את האינסטלציה. לצורך כך ובעוד המבקשים מתגוררים בדירה ומשלמים למשיבה דמי שכירות מלאים, הפכה הדירה שהושכרה להם לאתר בניה, על כל המשתמע מכך!

          צילום תמונות צבעוניות המתעדות חלק קטן מעבודות התיקונים שבוצעו על ידי המשיבה ו/או מי מטעמה בדירה המלמדות על הנזק מצ”ב ומסומן נספח ב’.

  1. במהלך חודשים דצמבר, ינואר ופברואר 2018 נמנעה מהמבקשים, אשר שילמו שכירות מלאה במיטב כספם, האפשרות למגורים סבירים בדירה והדבר בא לידי ביטוי, בין היתר בכך, שהם נאלצו לישון בסלון הבית, מאחר ועיקר התיקונים בוצעו בחדר שינה. הדירה עצמה היתה מלאה באבק ולכלוך, כפי שנראה אתר בניה במיטבו.
  1. המבקשת סובלת מבעיות בדרכי הנשימה ובראות ובעיות הרטיבות הקשות וחדירת המים ושבירת קירות פנים והפיכת הדירה שהושכרה לה לאתר בניה במשך חודשיים גרם להידרדרות נוספת במצבה ולהעצמת עגנת הנפש האדירה שנגרמה למבקשים, אשר על לא עוול בכפם נאלצו לעבור במשך חודשיים מדורי גיהינום.
  1. עם תום התיקונים והשיפוצים, אשר ארכו כחודשיים, ציפו המבקשים לתומם שהמשיבה תציע להם מיוזמתה פיצוי כספי הולם על מגוריהם במשך ארבע וחצי שנים בדירה עם חדירת מים ועל מגורים של חודשיים בתת תנאים, אך המשיבה בעזות מצח הציע להם פיצוי מגוחך של תשלום עבור יום עבודה של עוזרת בית לניקוי הלכלוך והאבק בלבד.
  1. המבקשים, כאזרחים שומרי חוק, המשיכו לשלם את דמי השכירות כסדרם במשך כל תקופת השכירות ולא מימשו את זכות הקיזוז המהותית שעמדה להם על פי חוק ודין בגין נזקיהם הממוניים והלא ממוניים ולמעשה רק עם עזיבתם את הדירה התגבשו נזקיהם.
  1. המבקשים העמידו את תביעתם לקבלת פיצוי בסך 48,850 ₪ ולצרכי התאמת ההליך לתביעות קטנות על סך של 33,900 ₪ בלבד כמפורט להלן:
  • סך של 10,500 ₪ – בגין חודשיים ימים בהם סבלו קשות ולא יכלו לישון בחדר שינה וחייהם היו גיהינום סכום הזהה לדמי שכירות ששילמו עבור חודשיים שכירות.

ב.       סך של 28,350 ₪ – בגין ארבע וחצי שנים בהם סבלו המבקשים מדירה לקויה עם חדירת מים לחדר שינה ולסלון, אשר לא תוקנה וכן לביקורים של עשרות רבות של בעלי מקצוע, אשר גרמו ללכלוך והוצאות ניקוי ואבדן עשרות ימי עבודה סכום שמהווה החזר זעום של עשירית מדמי השכירות ששולמו לתובעת במהלך 54 חודשים כ- 283,500 ₪ (לפי 525 ש”חX 54 חודשים).

  1. יצוין כי במהלך כל התקופה הנ”ל, מחודש מפברואר 2013 ועד חודש פברואר 2018 נגרם נזק בלתי הפיך למספר רב של פרטי לבוש שהיו של המבקשים בשל הרטיבות והעובש שהיו בדירה.
  1. בנוסף ולחילופין, עתרו המבקשים לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין צער סבל ועגמת נפש, אשר היו מנת חלקם במהלך כל תקופת השכירות וביתר שאת במהלך חודשיים ימים בהן ישנו בסלון וסבלו מלכלוך ואבק.

ואלו נימוקי הערעור

  1. טעה בית משפט קמא בכך שדחה את תביעת המבקשים לקבלת פיצוי בגין צער סבל ועגמת נפש, אשר היו מנת חלקם של המבקשים במהלך תקופת השכירות וביתר שאת במהלך תקופה של חודשיים ימים, בהם נאלצו לישון בסלון הדירה שהושכרה להם.
  1. בעמוד 5 שורה 5 לפסק דינו של בית משפט קמא נקבע כי תביעת המבקשים “נעדרת עילה” ואין בה כביכול ראיות לנזקים מוכחים! בכך טעה בית משפט קמא שכן, הלכה פסוקה היא כי עילת תביעה נלמדת מהאמור בכתב התביעה ועל בית משפט הדוחה תביעה בהעדר עילה לשאול את עצמו את השאלה הפשוטה והיא בהנחה שכל האמור בכתב התביעה אמת, האם עדיין לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש?!
  1. מכתב תביעתם של המבקשים עלה כי המשיבה אינה פילנטרופית שכן, המבקשים שילמו לה במהלך תקופת השכירות מאות אלפי שקלים כדמי שכירות עבור הדירה שהשכירה להם.
  1. לפיכך, המשיבה לא יצאה ידי חובתה רק בהעמדת דירה לרשות המבקשים והיתה מוטלת עליה כבעלת נכס חובה לפצות את המבקשים בגין אי נוחות שנגרמה להם כתוצאה מביקור של עשרות רבות של בעלי מקצוע בדירתה ובגין אבדן הנאה ושימוש סביר בנכס שהושכר למבקשים.
  1. המבקשים לא היו צריכים להוכיח נזק ממשי ומוכח כפי שבית משפט קמא קבע בטעות בפסק דינו ועל בית משפט קמא היה לפסוק על דרך אומדנה פיצוי בגין עגמת הנפש האדירה שנגרמה למבקשים במהלך כל תקופת השכירות ובמיוחד במהלך חודשיים ימים בהן נאלצו לישון בסלון הדירה בשל השיפוצים והתיקונים שהתבצעו בחדר שינה של הדירה המושכרת.
  1. טעה בית משפט קמא שקבע שהמבקשים לא הוכיחו את תביעתם שכן, המבקשים צרפו תמונות לכתב תביעתם המצביעות על חלק מעבודות השיפוצים שבוצעו בדירה בתקופה שבא נאלצו לישון בסלון ובמהלך הדיון שהתקיים אף הציגו לבית משפט קמא תמונות רבות נוספות.
  2.  
  3. יתרה מכך, הסכמת המשיבה לשלם למבקשים סך של 600 ₪ בגין הוצאות מנקה, מהווה ראשית הודאה של המשיבה בצורך לפצות המבקשים בגין הנזק הממשי שנגרם להם וגם בכך טעה בית משפט קמא שלא היה ער לכך.
  1. סעיף 2(א) לחוק השכירות והשאילה קובע כי הוראותיו של חוק זה יחולו באם אין כוונה או הסכמה אחרת בין הצדדים ובמידה ואין חוק ספציפי שגובר על הוראות חוק זה. אולם, לאחר התיקון לחוק נקבעו עוגנו בסעיף 25 לחוק השכירות והשאילהמספר הוראות חוק שלא ניתן להתנות עליהן, כך שתניות בהסכם שכירות אשר יסתרו את הוראות אלו יבוטלו. אחת מההוראות שלא ניתן להתנות עליה הינה הוראותיו של סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה הקובע פטור מתשלום במקרים בהם לא ניתן לבצע שימוש במושכר, כדלהלן:

          15.(א)    היה הנכס המושכר מקרקעין ונמנע מן השוכר להשתמש בו למטרת השכירות מחמת נסיבות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו והשוכר לא ביטל את החוזה בשל כך, פטור הוא מתשלום דמי השכירות בעד הזמן שהשימוש נמנע כאמור; המשכיר רשאי, כעבור זמן סביר בנסיבות הענין, לבטל את החוזה, זולת אם הודיע לו השוכר לפני כן שהוא מוותר על הפטור מתשלום דמי השכירות.

         (ב)    הפטור האמור יחול רק אם בעת כריתת החוזה לא ידע השוכר על הנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) ולא היה עליו לדעת עליהן, או לא ראה אותן ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען.

  1. מהוראות החוק עולה כי המבקשים יכלו לקזז דמי שכירות שעה שנמנעה מהם שימוש סביר בדירה. ואולם, בענייננו המבקשים לא עשו דין לעצמם והמשיכו לשלם למשיבה את מלוא דמי השכירות כסדרן.
  1. בנסיבות אלו, טעה בית משפט קמא כאשר בעמוד 5 שורות 7-15 לפסק הדין קבע כי המשיבים אינם יכולים להסתמך על הוראות סעיף זה לחוק, בנימוק שחידשו את הסכמי השכירות מעת לעת למרות שידעו על בעיות רטיבות.
  1. בית המשפט קמא נתפס לכדי טעות משפטית קשה בפרשנות הוראות החוק הנ”ל שכן, המבקשים לא קיזזו את נזקיהם הממוניים והלא ממוניים מתשלום דמי השכירות החודשיים, כפי שמאפשר החוק במקרה זה, אלא הביאו את הוראות תיקון חוק השכירות והשאילה על מנת להראות שגם המחוקק מצא לנכון לאפשר מצבים בהם שוכר יהיה רשאי שלא לשלם דמי שכירות.
  1. בענייננו, לאחר כניסתם של המבקשים לדירה הם אכן גילו שקימת בעיית רטיבות בדירה, אך לתומם סברו כל פעם מחדש כי בעיות אלו נפתרו. המבקשים בוודאי לא ציפו עת חידשו את הסכם השכירות כי הבעיה תשוב על עצמה פעם אחר פעם. ובמיוחד לא ציפו המבקשים כי יאלצו לישון בסלון דירתם במשך חודשיים ימים.
  1. לפיכך טעה בית משפט קמא כאשר קבע כי המבקשים לא יכולים לסתמך על הוראות החוק, רק מאחר וחידשו את ההסכם ביודעם על בעיות הרטיבות!
  1. במיוחד טעה בית משט קמא כאשר קבע בפסק דינו כי תביעת המבקשים הוגשה כתביעה שכנגד לתביעת שהגישה המשיבה בחודש דצמבר 2018 שכן, בעת שהמבקשים הגישו את תביעתם כלל לא ידעו על עצם הגשת תביעה זו והגשת תביעת המשיבה כנגדם נבעה בשל חששה וידיעתה כי היא צפויה לקבל תביעה מהמבקשים.
  1. המסר שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא הוא מסר עצוב, מאחר והוא מסר שרואה בשוכרי דירות כ”נתינים נחותים” של בעלי הדירות, אשר מצד אחד חייבים לשלם את דמי השכירות כסדרן ולעמוד בכל התחייבויותיהם על פי ההסכם ומצד שני הוא קובע שהם לא זכאים לכל פיצוי, גם כאשר נגרמת להם אובדן הנאה מנכס עליו הם משלמים שכירות במיטב כספם.
  1. יצוין כי בעמוד 2 שורות 30-35 לפרוטוקול הודתה המשיבה בפה מלא כי היו בעיות רטיבות קשות בדירה. ואף היא מציינת כי מדובר בנזילה דרמטית בחדר ארונות. על רקע עדות זו של המשיבה, טעה בית משפט קמא כאשר קבע בפסק דינו כי המבקשים לא הוכיחו את תביעתם.
  1. מכל מקום קביעתו של בית משפט קמא כי המבקשים לא הוכיחו את נזקיהם איינה מתיישבת כמובן עם עדויות המבקשים ועדות המשיבה הנ”ל ועם תמונות הנזק.
  1. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן למבקשים רשות ערעור ולקבל את ערעור המבקשים על פסק הדין.

                                ____________________                    ____________________

                                               התובע                                                     התובעת      

סגירת תפריט
דילוג לתוכן