1.             בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' ענבר, י' שבח ו-ש' שוחט) מיום 16.11.2016 בעמ"ש 1640-06-15 במסגרתו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' שקד) בתמ"ש 12917-11-12 בעניין ביצועו של פסק הדין בתמ"ש 106543/99 ובתמ"ש 106545/99 (להלן: פסק הדין המקורי).
 
2.             ענייננו במחלוקת בין אחים, המבקשת והמשיב (להלן בהתאמה: האחות ו-האח) בנוגע לשלושה נכסים – נחלה הרשומה על שם האח (להלן: הנחלה), מגרש בהרחבה הרשום על שם האחות (להלן: המגרש), ווילה שנבנתה על המגרש.
 
האחים הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו תביעות הדדיות לקביעת זכויותיהם בנוגע לשלושת הנכסים. ביום 27.2.2012 ניתן פסד דין בתביעות אלה, הוא פסק הדין המקורי. בפסק דינו קבע בית המשפט (השופטת ח' רוטשילד) כי האחות זכאית ל-40% משווי הנחלה ומשווי המגרש, בהתאם להערכה השמאית בחוות הדעת שהוגשו לבית המשפט, וכן נקבעו הוראות אופרטיביות לחלוקת השטח בהתאם.
 
3.             לאחר מתן פסק הדין המקורי הגישו האחים, אשר היו חלוקים בשאלת רישום הזכויות בנחלה ובמגרש ובשאלת זכויותיה של האחות בוילה שעל המגרש, תביעות הדדיות באשר לאופן ביצוע פסק הדין המקורי (תמ"ש 12917-11-12). בפסק דין חלקי מיום 10.7.2013 קבע בית המשפט כי אין בפסק הדין המקורי קביעה כי ייעשה שינוי באופן רישום הזכויות בנחלה ובמגרש, ועל כן על פי פסק הדין המקורי הזכויות בנחלה יוותרו רשומות על שם האח והזכויות במגרש יוותרו רשומות על שם האחות. בפסק דין משלים מיום 4.5.2015 קבע בית המשפט כי בהעדר הוראה מפורשת בפסק הדין המקורי המקרקעין כוללים בחובם כל דבר המחובר אליהם בחיבור קבע, ועל כן הוילה מהווה חלק בלתי נפרד מהמגרש.
 
4.             על פסק דין זה הגיש האח ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין מיום 16.11.2016 קבע בית המשפט כי אין בעובדה שחסרה קביעה כי יעשה שינוי באופן רישום הזכויות בנחלה ובמגרש כדי להביא למסקנה כי יש להשאיר את הרישום על כנו. לאחר בחינת הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין המקורי ומכלול הסעדים שניתנו על בסיס ממצאים אלה נקבע כי בפסק הדין המקורי אירעה השמטה מקרית, וכי התוצאה המתבקשת היא כי האח יהיה הבעלים של המגרש והוילה הבנויה עליו. עוד נקבע כי האחות זכאית לקבל 40% משווי המגרש ומשווי הוילה, ככל שההערכה השמאית בחוות הדעת כוללת גם את הבנוי על המגרש, וכי לו רצה בית המשפט לענייני משפחה להעניק לאחות סעד קנייני במגרש היה מציין זאת בלשון מפורשת. 
 
5.             על פסק דין זה הגישה האחות את בקשת הרשות לערער שלפני. בבקשתה טוענת האחות כי פסק הדין המקורי לא כלל כל אמירה הנוגעת לשינוי רישום הזכויות וקביעתו של בית המשפט קמא בנוגע לשינוי הרישום הינה התערבות ישירה ומהותית בקביעות פסק הדין המקורי, וזאת למרות שלא מדובר בערעור על פסק הדין אלא רק בהליך ביצוע שלו. לטענתה השמטה מקרית נוגעת אך ורק לטעות טכנית בפסק הדין, וככל שמדובר בתיקון טעות מהותית, כפי שעשה לטענתה בית המשפט המחוזי, הדרך לשנותה היא רק על ידי הגשת ערעור. נטען כי מתחם התערבותו של בית המשפט המחוזי במסגרת הליך ביצוע הוא סוגיה כבדת משקל החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, ועל כן יש לקבל את הבקשה.
 
6.                לאחר עיון בדברים, אין בידי להיעתר לבקשה.
 
7.                כידוע, על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עיון בבקשה מגלה כי אין היא עומדת במבחן זה. טענות המבקשת נסובות סביב המחלוקת הפרטנית בין הצדדים ועל יישום הדין באשר לכך.
 
8.             למעלה מן הצורך, אציין כי אכן במסגרת "הבהרת" פסק דין לא ניתן להתייחס לקביעות מהותיות בפסק הדין, אך הפירוש שניתן לפסק הדין אינו טפל לנושא פסק הדין ועשוי לשנות את מהות ההכרעה (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 587 (מהדורה 12, 2015). לכן גם קיימת זכות ערעור על הבהרה זו. על כן, בכל "הליך ביצוע" ישנה התערבות כלשהי בפסק הדין, והעובדה שבית משפט קמא הגיע לתוצאה הפוכה מזו שאליה הגיע בית המשפט לענייני משפחה, גם כאשר מדובר בהליך ביצוע, אינה מהווה כשלעצמה סיבה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 5071/15 גאון חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' אליהו מזר (8.12.2015); בע"מ 1681/04פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(4) 614 (2005)).
 
9.             אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב לא אעשה צו להוצאות.
 
 
           ניתנה היום, ‏י"ג בסיון התשע"ז (‏7.6.2017).