בין החרב למצפן: בג"ץ הכריע בקרב על ראשות המוסד

תקציר מנהלים: הדרמה המשפטית שמרעידה את צמרת הביטחון

ביום כ"ה באייר תשפ"ו (12 במאי 2026), התכנס הרכב מיוחד של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, כדי לדון באחת הסוגיות הרגישות והדרמטיות ביותר שנוגעות לביטחון המדינה בשנים האחרונות. על הפרק עמדה השאלה: האם החלטתו של ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, למנות את האלוף רומן גופמן לתפקיד ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, לוקה בחוסר סבירות קיצוני בשל פגם בטוהר המידות?

בשתי עתירות מאוחדות – בג"ץ 23426-04-26 ו-בג"ץ 39686-04-26 – שהוגשו על ידי אורי אלמקייס, התנועה לטוהר המידות, התנועה למען איכות השלטון ופורום חומת מגן לישראל, נדרש בית המשפט לבטל את המינוי. הטענה המרכזית: התנהלותו של האלוף גופמן בשנת 2022, בעת ששימש כמפקד אוגדת הבשן (אוגדה 210), במסגרת מה שנודע כ"פרשת אלמקייס", מהווה כתם ערכי הפוסל אותו מלעמוד בראש ארגון הביון החשאי של ישראל.

השופט עופר גרוסקופף, שכתב את פסק הדין המרכזי, פתח בהתנצלות מפורסמת בהשראת השופט אהרן ברק, המשקפת את עומס ומורכבות התיק:

"צר לי על אורכו היתר של פסק הדין, אך לא עמד לרשותי זמן מספיק לכתוב פסק דין קצר יותר" (בג"ץ 428/86 ברזילי).

בסופו של יום, החליט בית המשפט העליון לדחות את העתירות ולקבוע כי למרות כשלים נקודתיים מסוימים, לא דבק באלוף גופמן רבב ערכי או פגם בטוהר המידות שיש בו כדי למנוע את מינויו לראש המוסד.

פרופיל של פרשה: מה באמת קרה באוגדה 210?

כדי להבין את פסק הדין, יש לצלול אל נבכי שנת 2022. באותה עת, אורי אלמקייס היה קטין (יליד 2004) שניהל ערוץ טלגרם פופולרי בשם "עולם החדשות בטלגרם", שם פרסם מידע ביטחוני גלוי וחשף פעילויות של גופי ביטחון ישראליים לצד ארגוני טרור ומדינות אויב.

במקביל, תת-אלוף גופמן (כדרגתו אז), כמפקד אוגדה 210, לא היה שבע רצון מהמענה שניתן לו על ידי הגורמים המוסמכים בצה"ל בכל הנוגע לאיסוף מודיעין ופעולות השפעה בזירה הסורית. הוא הנחה את קצין המודיעין שלו, רס"ן צור, ליצור קשר עם גורמים אזרחיים ברשתות החברתיות העוסקים בסוריה. כך נוצר הקשר עם הקטין אלמקייס. במשך מספר חודשים, העביר רס"ן צור חומרים לאלמקייס לצורך פרסומם בערוץ. הקשר נעשה בידיעתו ובאישורו של גופמן, אך ללא תיאום או אישור של גופי המודיעין המוסמכים לכך בצה"ל.

נקודת המפנה: החקירה והמעצר

העסק הסתבך באפריל 2022, כאשר השב"כ זיהה דלף חמור של מידע מסווג ורגיש בטלגרם. נפתחה חקירה ביטחונית ופלילית משותפת של השב"כ, המשטרה הצבאית ומשטרת ישראל. אלמקייס נעצר ב-24 במאי 2022, הוחזק מאחורי סורג ובריח במשך שבועות ארוכים והוגש נגדו כתב אישום חמור ביותר בגין עבירות ריגול ומסירת ידיעות סודיות.

אלא שכאן טמון לב הזיכוי הערכי של גופמן: כתב האישום והחקירה נגד אלמקייס עסקו כמעט לחלוטין בדלף מידע חמור שהגיע מגורמים באגף המודיעין (אמ"ן) ולא מאוגדה 210 של גופמן. החומרים שהועברו מאוגדה 210 נחשבו לזניחים ומקורם היה גלוי. בסופו של דבר, בדצמבר 2023, חזרה בה המדינה מכתב האישום נגד אלמקייס והוא בוטל לחלוטין בבית המשפט לנוער.

שדה הקרב של הוועדה המייעצת: רוב מול מיעוט

לפני שהמינוי מגיע לשולחן הממשלה, הוא מחויב לעבור בדיקה מקדמית של "הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים" (לפי החלטת ממשלה 3839). הוועדה, בהרכב של היו"ר ונשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, ממלא-מקום נציב שירות המדינה לשעבר פרופ' דניאל הרשקוביץ, ונציגי הציבור פרופ' טליה איינהורן ומר משה טרי, מצאה את עצמה חלוקה בצורה דרמטית.

בסופו של יום, בהחלטה שניתנה ברוב קולות, אישרה הוועדה את המינוי מהיבט טוהר המידות, אולם יו"ר הוועדה, השופט גרוניס, נותר בדעת מיעוט חריפה.

עמדת דעת הרוב בוועדה

חברי הרוב (הרשקוביץ, איינהורן וטרי) הגיעו למסקנה כי התנהלות האלוף גופמן אינה נגועה בפגם ערכי:

• היעדר קשר ישיר: לגופמן לא היה קשר ישיר עם אלמקייס ולא הוכח שהוא ידע שמדובר בקטין.

• לקיחת אחריות: גופמן נטל אחריות פיקודית מלאה על הכשלים ברגע שנפתחה חקירת מחב"ם, וספג בשל כך הערה פיקודית ממפקד פיקוד הצפון דאז, האלוף אמיר ברעם.

• גיבוי פיקודי: צה"ל לא ראה באירוע כתם ערכי – גופמן המשיך להתקדם, עלה בדרגה, מונה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה בשנת 2024, וזכה לשבחים מופלגים מהרמטכ"ל שצפה לו עתיד מזהיר.

עמדת המיעוט של השופט גרוניס

מנגד, נשיא העליון בדימוס גרוניס ראה פגם חמור בשלושה היבטים:

1. הפעלת קטין באוגדה: לשיטתו, כמפקד אוגדה, גופמן היה חייב להתעניין ולדעת מי האדם שמופעל בשליחות אנשיו.

   "יש להבחין בין עניינים שמטבע הדברים מפקד אוגדה חייב לברר אותם ולדעת עליהם וכאלה שמטבע הדברים אינם מגיעים לרמה כזאת… בהיותו כזה היה מפקד האוגדה חייב להתעניין ולדעת פרטים לגבי המופעל".

2. חוסר דיוק בשיחת הבירור: גרוניס סבר כי גופמן לא מסר "תשובה מדויקת וזה תיאור עדין" כאשר נשאל על ידי רח"ט הפעלה (תא"ל ג') האם ידוע לו על קשר כלשהו של האוגדה לערוצי טלגרם.

3. הפקרת המופעל: גורמי האוגדה ידעו על מעצרו של אלמקייס אך לא מיהרו לעדכן את גורמי החקירה כי הילד פעל מטעמם.

ניתוח פסק הדין של בג"ץ: שלושה שופטים, שלוש זוויות

כאשר התיק הגיע להכרעת בג"ץ, השופטים נדרשו לבחון לא רק את העובדות, אלא גם את הפגמים הפרוצדורליים שנפלו בעבודת הוועדה (כמו העובדה ששניים מחברי הרוב נעדרו סיווג ביטחוני מתאים בתחילת הדרך, וכי הוועדה סירבה תחילה לשמוע את אלמקייס עצמו). בג"ץ אף המליץ לוועדה לקיים "שלב השלמות", שבמסגרתו זומנו אלמקייס, רח"ט הפעלה וגופמן לעדויות נוספות – אך גם לאחר מכן, עמדות הרוב והמיעוט בוועדה נותרו איתנות.

בסופו של דבר, שלושת שופטי בג"ץ דחו פה אחד את העתירות. להלן הניתוח המפורט של עמדותיהם:

1. השופט עופר גרוסקופף: אבחנה חדה בין אחריות פיקודית לפגם ערכי

השופט גרוסקופף הוביל את הקו המרכזי של פסק הדין, המבחין באופן קטגורי בין "טעות מקצועית או ניהולית" לבין "פגם בטוהר המידות". גרוסקופף קבע כי הראיות אינן תומכות בנרטיב המכתים של העותרים.

בנוגע לטענה כי גופמן שיקר בשיחת הבירור הטלפונית עם רח"ט הפעלה מאי 2022 (שיחה שתועדה בזיכרון דברים), הסביר גרוסקופף שיש להבין את השיחה על רקע ההקשר המבצעי שלה:

• מטרת השיחה של רח"ט הפעלה הייתה לאתר דלף מידע מסווג.

• גופמן, שהיה משוכנע לחלוטין כי אוגדה 210 אינה מדליפה חומרים מסווגים ושאלמקייס מקבל חומרים גלויים בלבד, השיב בשלילה לשאלות לגבי מעורבות בפרשת הדלף.

• יתרה מכך, גופמן הגדיל עשות וביקש מרח"ט הפעלה רשות לבדוק את הנושא מול אנשיו כדי לתת תשובה מדויקת יותר, אך רח"ט הפעלה אסר זאת עליו כדי לא לפגוע בחשאיות החקירה. מעשה זה, לדידו של גרוסקופף, מוכיח דווקא את תום ליבו וטוהר מידותיו של גופמן.

בנוגע לטענת "הפקרת" החשוד, קבע גרוסקופף כי מדובר בהצגה שגויה של המציאות. ברגע שרס"ן צור נחקר לראשונה באוגוסט 2022 בחקירת מחב"ם, גופמן התקשר שעות ספורות לאחר מכן באופן יזום לראש תחום חקירות במחב"ם, נטל אחריות מלאה וביקש לגבות את פקודו.

2. השופט אלכס שטיין: על גבולות ההתערבות בשיקול הדעת של הרשות

השופט אלכס שטיין מיקד את חוות דעתו בהיבט החוקתי-מינהלי וברמת הסבירות. שטיין הדגיש כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של הגורם הממנה (ראש הממשלה), אלא אם כן ההחלטה חורגת בצורה קיצונית מתחום הסבירות.

במקרה דנן, מול ראש הממשלה עמדו שתי עמדות מנומקות של הוועדה המייעצת: דעת הרוב הברורה מול דעת המיעוט של השופט גרוניס. ראש הממשלה בחר לאמץ את דעת הרוב, נפגש עם השופט גרוניס, שקל את מכלול השיקולים והחליט כי יתרונותיו המקצועיים הדרמטיים של גופמן גוברים על כל כשל נקודתי מהעבר. שטיין קבע כי מדובר בהחלטה מינהלית תקפה ומאוזנת, וכי דרישת תמימות דעים בוועדה מייעצת אינה קיימת בדין ואף תעניק זכות וטו לא מוצדקת לכל חבר ועדה.

3. השופטת דפנה ברק-ארז: רגישות תפקיד ראש המוסד

השופטת ברק-ארז הצטרפה למסקנה הסופית, אך הדגישה בחוות דעתה את החשיבות הקרדינלית של בדיקת טוהר המידות דווקא כשמדובר בארגון חשאי כמו המוסד.

היא הסכימה עם יו"ר הוועדה גרוניס ועם היועצת המשפטית לממשלה (שסברה כי יש לקבל את העתירות) כי המוסד פועל במרחב ייחודי – ללא הסדרה חקיקתית מפורשת, תחת מעטה חשאיות כבד, ומחוץ לעין הציבורית, המדיה והביקורת השיפוטית הרגילה. דווקא בגלל ה"חרב" והכוח המצויים בידי הארגון, העומד בראשו חייב להחזיק במצפן פנימי נוקשה של ממלכתיות וטוהר מידות. עם זאת, לאחר שבחנה את חומרי שלב ההשלמות והתצהירים, השתכנעה גם היא כי הכשלים של גופמן באוגדה 210 נשארו בגדר כשלים מבצעיים וניהוליים חמורים, ולא חצו את הקו האדום אל עבר שחיתות או פגם מוסרי אישי בטוהר המידות.

הממלכתיות, האיזונים והבלמים: שיעור במשפט מינהלי

פסק דין זה מהווה אבן דרך בכל הנוגע להבנת מוסד הוועדות המייעצות בישראל. השופט גרוסקופף הרחיב על המהות של שבעת התפקידים הבכירים (ראשי ארגוני הביטחון, נגיד בנק ישראל ומשנהו) הנתונים לפיקוח הוועדה.

הוא עמד על המתח המובנה בתפקידים אלו:

"המתח בפעילות הוועדה נובע מכך שמצד אחד, ראוי כי את הארגונים הביטחוניים המרכזיים יובילו מי שראש הממשלה ושריה מצאו כמתאימים ביותר לתפקיד; אך מצד שני, חיוני כי לעומדים בראש הארגונים הביטחוניים הללו תהיה עמדה עצמאית מול הדרג הנבחר, נוכח הסכנה הגלומה ברתימת ארגוני הביטחון המרכזיים… לטובת אינטרסים קצרי-טווח של ממשלה כזו או אחרת".

השופטים הבהירו כי ראשי ארגונים אלו מופקדים על "הארנק או החרב" של המדינה. עליהם להיות כפופים לממשלה מצד אחד (כמתחייב במשטר דמוקרטי ולפי חוק-יסוד: הצבא או פקודת המשטרה), אך עצמאיים וממלכתיים לחלוטין מן הצד השני, כדי להבטיח שהארגון יישאר של המדינה והציבור, ולא של הממשלה הפוליטית הנהנית באותה עת מהשלטון.

במקרה של האלוף גופמן, העובדה שהוא נטל אחריות, זכה לגיבוי מלא של הרמטכ"ל ומפקדיו, והוכח כי חלקה של האוגדה שלו בפרשה לא סיכן באופן ישיר את ביטחון המדינה (להבדיל מהדלף החמור באמ"ן), סללו את הדרך לקביעה כי המצפן המוסרי שלו נותר שלם.

סיכום ומבט לעתיד

דחיית העתירות בתיק בג"ץ 23426-04-26 מסירה את העננה המשפטית מעל מינויו של האלוף רומן גופמן לראש המוסד, ומאפשרת לו להיכנס לתפקידו רב-האחריות. פסק הדין מותיר מסר ברור למפקדי צה"ל ולשירות הציבורי כולו: טעויות ניהוליות, חריגה מנהלים ממוסדים וכישלונות בפיקוח על פקודים – הן רעות חולות שיש לטפל בהן בכלים פיקודיים ומשמעתיים (כפי שאכן נעשה בזמן אמת). עם זאת, בית המשפט לא ימהר לתרגם כשלים פיקודיים אלו לפסילה ערכית של "פגם בטוהר המידות", אלא אם כן יוצגו ראיות חותכות למודעות אישית, כוונת זדון או שקר מכוון.

האלוף גופמן ייכנס לתפקידו במוסד תחת זכוכית מגדלת ציבורית ותקשורתית, כאשר עליו להוכיח לא רק את יכולותיו המבצעיות והמודיעיניות המרשימות, אלא בעיקר את אותו מצפן פנימי וממלכתי עליו הגן בית המשפט העליון בפסק דין מקיף ומעמיק זה.