השופטת ד' ברק-ארז:
 
1.        העתירה שבפנינו מכוונת נגד חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן: חברת הנמל), שהיא חברה ממשלתית, בכל הנוגע להחלטה שקיבלה להשהות את פעילותה של העותרת, חברה שעמה יש לה חוזה. זאת, בשל חשדות שעניינם קשרים עסקיים ואחרים בין העותרת לבין אדם המשמש כיו"ר ועד ציוד מכני של חברת הנמל.
 
תשתית עובדתית
 
2.        העותרת, חברת דנה לוגיסטיקה בע"מ, עוסקת, לדבריה, במתן שירותי לוגיסטיקה לנמלים. בשנת 2012 חתמה העותרת עם חברת הנמל על חוזה הרשאה לפעול בשטח הנמל.
 
 
3.        ביום 10.9.2013 שלחה חברת הנמל לעותרת מכתב ובו צוין כי לאחרונה עלה חשש כבד לקיומם של קשרים עסקיים וקשרי משפחה בין בעליה של העותרת ומנהליה לבין מר אלון חסן, המשמש כיו"ר ועד ציוד מכני ובכיר בוועד המייצג של העובדים בחברת הנמל. קשרים אלו, כך נטען, מעלים חשש לקיומו של ניגוד עניינים אסור, שעלול לפגוע בחברת הנמל או בלקוחותיה. עוד צוין במכתב, כי חברת הנמל הורתה על עריכת ביקורת מקיפה בעניין זה, וכי בשלב זה, נוכח החשדות הכבדים לכאורה, חברת הנמל לא תאפשר את פעילות העותרת בנמל ואת כניסתו לתחומי הנמל של מי מטעמה (למעט לצורך מתן שירותים לחברת "שמן", שממילא עתידים להסתיים בזמן הקרוב). התמונה המלאה בנוגע להחלטות אלה והרקע להן לא נפרסה בפנינו, וכמפורט בהמשך אף אין לנו צורך לעשות כן.
 
התדיינות קודמת
 
4.        נוכח החלטתה האמורה של חברת הנמל מיום 10.9.2013 הגישה העותרת לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ת"א 35681-09-13, השופטת נ' נצר) תביעה וכן בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאפשר לעותרת להמשיך את עבודתה בנמל. חברת הנמל, מצידה, ביקשה לדחות את התביעה על הסף וזאת בטענה שהסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ.
 
5.        בדיון שנערך ביום 6.10.2013 העלה בית המשפט המחוזי השגות בנוגע לסמכותו של בית משפט אזרחי לדון בתביעה. על רקע דברים אלה, הודיעה העותרת במהלך הדיון על מחיקת התביעה והבקשה למתן סעד זמני. בהמשך לכך, הגישה העותרת את העתירה שבפנינו.
 
החלטתנו
 
6.        מן הרקע המתואר עולה כי הסכסוך בין הצדדים הגיע לפתחנו בשל כך שעלו ממנו היבטים ציבוריים. הדברים לא פורטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אך נראה כי על פני הדברים ההיבט הציבורי מתבטא בין השאר בכך שההתקשרות של העותרת היא עם חברה ממשלתית, החולשת על פעילות חיונית (נמל אשדוד, מן השערים החשובים של המדינה לעולם), ובאופי הטענות הנוגעות גם לחובת ההגינות במישור הציבורי (ניגוד עניינים). חרף זאת, הנחת היסוד שעמדה בבסיס הספקות שהעלה בית המשפט המחוזי באשר לסמכותו לדון בסכסוך ואשר הנחו, ככל הנראה, את העותרת במחיקת ההליך המקורי שנקטה – לפיה בית המשפט האזרחי אינו מוסמך לדון בשאלות מתחום המשפט הציבורי – היא הנחה שאינה נוהגת עוד.
 
7.        בית משפט זה פסק לא אחת כי גם כאשר סכסוך מעורר שאלות מתחום המשפט הציבורי, הסמכות לדון בו עשויה להיות מוקנה לבית משפט אחר או לערכאה אחרת, וזאת על-פי עקרון הדואליות הנורמטיבית הגורס כי המשפט המינהלי חל לצידם של ענפי משפט אחרים. כפי שציין השופט א' ברק (כתוארו אז) בבג"ץ 840/79 מרכז הקבלנים והבונים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(3) 729, 747 (1980): "בתי המשפט הם רבים. המשפט המינהלי הוא אחד".
 
8.        הדברים נאמרים ביתר שאת ככל שמדובר בחברות ממשלתיות, שאינן רשויות מינהליות לכל דבר ועניין, גם אם לא אחת חלים עליהם עקרונות מן המשפט הציבורי. בהקשר לחברות אלו נפסק לא פעם, כי בפעולותיהן העסקיות הרגילות מעמדן כמעמד של כל חברה אחרת שאינה נתונה למרותו של בג"ץ (ראו: בג"ץ 159/81 חברת מיור בע"מ נ' חברת נתיבי איילון בע"מ, פ"ד לה (3) 596 (1981); בג"ץ 731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מא(2) 449, 445 (1987)).
 
9.        על כך ניתן להוסיף, כי מבחינות רבות, לפחות על פני הדברים, הסכסוך שהתגלע לכאורה בין הצדדים עשוי להתעורר גם בין חברות עסקיות שאף אחת מהן אינה פועלת בתחום המשפט הציבורי – כאשר חברה מבקשת להפסיק התקשרות עם חברה אחרת על בסיס טענה לניגוד עניינים שהוליד את ההתקשרות או את הפיקוח עליה (וזאת מבלי לנקוט עמדה באשר לטענות הצדדים לגופן) (ראו למשל: אהרון ברק "האיסור על ניגוד עניינים" ניגוד עניינים במרחב הציבורי – משפט, תרבות אתיקה פוליטיקה 29, 30 (דפנה ברק-ארז, דורון נבות ומרדכי קרמניצר עורכים, 2009)).
 
10.      אנו מודעים לכך שהתוצאה שאליה הגענו כרוכה בכך שהעותרת תידרש לחזור ולפנות לבית המשפט המחוזי – תוך עיכוב נוסף של ההליך המשפטי. צר לנו על כך. עם זאת, דיון בעתירה בבית משפט זה היה עלול להוביל אף הוא לתוצאות בלתי רצויות – מעבר לפן התקדימי של הדברים, יש מקום לחשוש ניהול ההליך בבג"ץ במסגרת הדיונית הנוהגת בו לא היה משרת את עניינם.
 
 
11.      אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף ללא צו להוצאות. כמו כן, אנו מורים על כך שתושב לעותרת האגרה ששילמה בגין הגשת העתירה. אנו מניחים כי ככל שהעותרת תשוב ותנקוט בהליך אזרחי יקבל הליך זה קדימות ביומן בית המשפט.
 
 
           ניתן היום, כ"ז בחשון התשע"ד (‏31.10.2013).