| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק |
| לפני: | כבוד השופט א' רובינשטיין |
| | כבוד השופט י' דנציגר |
| | כבוד השופט צ' זילברטל |
| העותר: | ג'מאל זוהיר אגבאריה |
| המשיבים: | 1. יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 |
| | 2. היועץ המשפטי לממשלה |
תאריך הישיבה: ו' בחשון התשע"ד (10.10.13)
בשם העותר: עו"ד חסן ג'בארין; עו"ד פאדי ח'ורי
בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה
השופט א' רובינשטיין:
א. בעקבות בקשה שהוגשה לו בהתאם לסמכותו לפי סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965, החליט יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20, השופט ס' ג'ובראן, כי בעבירות בהן הורשע העותר יש בנסיבות העניין משום קלון. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נבטל את ההחלטה האמורה, וזאת על מנת שיתאפשר לו להתמודד לראשות המועצה המקומית מעלה עירון בבחירות המוניציפליות העתידות להיערך ביום 22.10.13.
המסגרת הנורמטיבית
ב. סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 (להלן חוק הבחירות) קובע כי:
"אינו זכאי להיכלל ברשימת מועמדים ולהיבחר חבר המועצה מי שנידון בפסק דין סופי לעונש מאסר בפועל, לתקופה העולה על שלושה חודשים, וביום הגשת רשימת המועמדים טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לשאת את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות הענין, משום קלון".
ג. הכלל הוא איפוא כי מי שנידון בפסק דין סופי לעונש מאסר בפועל העולה על שלושה חודשים, וביום הגשת רשימת המועמדים טרם חלפו שבע שנים מהיום בו סיים לרצות את עונשו, לא יהא זכאי להיות מועמד בבחירות לרשויות המקומיות. לכלל זה נקבע חריג – אם נקבע על-ידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי בעבירה לא דבק קלון, תוכשר מועמדותו של אותו מתמודד, אף אם טרם חלפו שבע שנים מסיום ריצוי עונשו. בבג"ץ 11243/02 פייגלין נ' יו"ר ועדת הבחירות (פ"ד נז(4) 145; להלן: "עניין פייגלין") נאמר, בהקשר הוראת סעיף 6(א) לחוק יסוד: הכנסת – המקבילה להוראת סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות – כי "המבקש לחרוג מגדרו של הכלל, עליו הנטל לבסס את היעדר קיומו של קלון הנלווה להרשעתו שרק אם יעמוד בכך הוא עשוי להתגבר על מחסום עברו הפלילי הסוגר בעדו את שערי ההתמודדות בבחירות" (שם, בעמ' 163, מפי השופטת פרוקצ'יה). אכן, האפשרות שהותיר המחוקק בידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לקבוע שבעבירה מסוימת לא דבק קלון היא בבחינת חריג, שהנטל להוכיחו מוטל על המבקש להיות מועמד (בג"ץ 4523/03 בונפיל נ' יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השבע-עשרה, פ"ד נז(4) 857, 864).
רקע
ד. מן העתירה וצרופותיה עולה, כי העותר, עורך דין במקצועו, הורשע ביום 20.12.11 על פי הודאתו (בגדר ת"פ 2959-12-09 בבית משפט השלום בחדרה, השופטת הבכירה ארגמן) בעבירות של השתתפות בהתקהלות אסורה לפי סעיף 151 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ותקיפת שוטר לפי סעיף 273 לחוק העונשין. כעולה מכתב האישום, בו הודה העותר, ביום 1.11.09 הגיעו כוחות משטרה לכפר מושריפה לשם ביצוע צו הריסה מנהלי למבנה מקרקעין בכפר. עם הגעת כוחות המשטרה, כך לפי כתב האישום, החלה התקהלות אסורה במקום, בה השתתף גם העותר, אשר סירב להישמע להוראותיו של קצין משטרה להתפנות ממקום האירוע. לפי כתב האישום, במהלך האירוע התנפל העותר על אחד השוטרים שנכחו במקום, דחף אותו וחבט בו בפניו. בהכרעת דינו של בית משפט השלום נאמר, כי "האינטרס הציבורי מחייב את בית המשפט ליתן ביטוי לחשיבות של קיום החוק ויעשה זאת בדרך של הגנה על עובדי ציבור בכלל ושוטרים בפרט שבאים לקיים את שלטון החוק ולשמור אותו. אינטרס ציבורי זה מול הנסיבות האישיות של הנאשמים כאשר כאמור דווקא מהם היה מצופה לפעול הפוך ממה שפעלו, דהיינו פגיעה קשה בשלטון החוק ובאלה שבאים לקיים את החוק, אינו מאפשר לבית המשפט לקבוע שבפניו נסיבות חריגות לאי הרשעת נאשמים".
ה. בגזר דין מיום 15.3.12 הוטלו על העותר ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות; מאסר מותנה בן שמונה חודשים למשך שלוש שנים; קנס בסך 5,000 ש"ח; ופיצוי השוטר המותקף בסך 500 ש"ח.
ו. ערעור שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 42304-04-12) נדחה בפסק דין מיום 6.9.12 (השופטים שפירא, גרשון וקיסרי).
ז. הואיל והעותר חפץ להתמודד בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות, העתידות להתקיים ביום 22.10.13, לראשות המועצה המקומית מעלה עירון, ונוכח העובדה כי נוכח גזר דינו בא הוא בגדרו של הכלל שבסעיף 7(ב) לחוק הבחירות, פנה העותר למשיב 1, בבקשה שיקבע כי בעבירות בהן הורשע לא דבק קלון (ה"ש 7/20). המשיב 2, היועץ המשפטי לממשלה, התנגד לבקשה (עמדתו צורפה לעתירה כנספח ע/6).
החלטתו של יושב ראש ועדת הבחירות
ח. החלטתו של יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית ניתנה ביום 2.10.13. נאמר בה, כי "נקיטה באלימות כלפי איש חוק, במיוחד שעה שפועל האחרון במסגרת תפקידו לשם ביצוע צו של רשות מנהלית, היא מעשה חמור כשלעצמה … תקיפת שוטר על ידי אדם המבקש לכהן כראש המועצה היא מעשה חמור שבעתיים. בעבירה מעין זו גלום מטען שלילי כבד, ואין לאפשר לאדם אשר פעל באלימות כנגד עובד ציבור, למלא באותה מערכת תפקיד ממלכתי בכיר כדוגמת חבר או ראש מועצה". יושב ראש ועדת הבחירות ציין, כי העובדה שזו לו הרשעתו היחידה של העותר אינה מקהה את חומרת מעשיו, וקבע כי בעבירות בהן הורשע דבק קלון ולפיכך אין הוא רשאי להתמודד בבחירות במועצה המקומית מעלה עירון.
העתירה
ט. מכאן העתירה – שהוגשה ביום 9.10.13 – בה נטען כי החלטתו של המשיב אינה מתיישבת עם הפרשנות התכליתית של סעיף 7(ב) לחוק הבחירות; חוטאת למעמדה של הזכות לבחור ולהיבחר; מתעלמת מן התכליות העומדות ביסוד מוסד הקלון; גורפת ובלתי מידתית. נטען, כי העבירות בהן הורשע העותר הן עבירות "גבוליות", שההכרעה בשאלת הקלון שדבק בהן צריכה להיעשות על יסוד שיקולים רחבים "שיש בהם כדי ללמד על אודות קיומו או היעדרו של פגם ערכי-מוסרי באישיותו של המועמד הפוגע ביכולתו לכהן בתפקיד השלטוני", ובין היתר החרטה שהביע העותר, פעילותו החברתית, עברו הנקי וחלוף הזמן מיום ביצוע העבירות. נטען, כי בהחלטתו של יושב ראש ועדת הבחירות לא ניתן די משקל לנסיבות הקונקרטיות – הן נסיבות האירוע והן נסיבותיו האישיות של העותר, ולפיכך נפל פגם באיזון שבין האינטרס בדבר אמון הציבור במערכת השלטונית לבין הזכות לבחור ולהיבחר. העותר מעלה על נס את פעילותו החברתית ותפקודו הנורמטיבי, ומפנה בהקשר זה לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו בגדר ההליך הפלילי.
י. בתגובת המשיבים נאמר, כי העבירות בהן הורשע העותר והנסיבות שבהן בוצעו נושאות מטען מוסרי-ערכי שלילי "אשר מעמיד קלון באופן שמצדיק את המסקנה כי העותר אינו זכאי להתמודד בבחירות הקרובות" (סעיף 28 לתגובה). נאמר, כי הפעלת אלימות כלפי שוטר מלמדת על זלזול בולט בשלטון החוק ובמשרתי הציבור, וכי הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שעסקינן בעורך דין.
הדיון בפנינו
יא. בדיון שנערך ביום 10.10.13 שבו הצדדים על טענותיהם. בא כוח העותר העלה טענות חוקתיות. לטענתו, העובדה ששוררת אי-בהירות מסוימת באשר להגדרתו של מונח הקלון פוגעת באופן שאינו מידתי בזכות להיבחר. קונקרטית נטען, כי המעשים שבהם הורשע העותר אינם חמורים, הוא הביע עליהם חרטה, ולשכת עורכי הדין לא פתחה נגדו בהליכים משמעתיים. בנסיבות אלה, כך נטען, אין ניתן לומר שבעבירות בהן הורשע העותר דבק קלון, מה גם שאין מדובר במעשה מתוכנן אלא ספונטני. באת כוח המשיבים טענה, כי החלטתו של יושב ראש ועדת הבחירות, בה נשקלו מכלול השיקולים, לרבות נסיבותיו האישיות של העותר, עומדת במבחני המידתיות.
הכרעה
על הזכות לבחור ולהיבחר, טוהר המידות בשירות הציבורי ואמון הציבור בו
יב. למותר להכביר מלים על חשיבותה של הזכות לבחור ולהיבחר. לזכות זו מעמד על; "היא מנשמת אפה של הדמוקרטיה, הואיל ושלובים בה הזכויות לשויון, לחופש הביטוי ולחופש ההתאגדות" (עניין פייגלין, בעמ' 156, מפי השופט לוי; ראו גם א"ב 9552/12 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת התשע עשרה נ' ח"כ חנין זועבי (20.8.13), בפסקה 7 לפסק דינו של הנשיא גרוניס). ואולם, גם זכות זו אינה מוחלטת, ולעתים תיסוג מפני אינטרסים וזכויות אחרות, רמי מעלה אף הם. הוראת סעיף 7(ב) לחוק הבחירות, כאחותה הבכירה שבסעיף 6(א) לחוק יסוד: הכנסת, היא הדרך שבה ביקש המחוקק לאזן בין הזכות להיבחר לבין השמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי, שבחשיבותו אין צורך להרחיב. נוהגים להידרש בהקשר זה לאמון הציבור; ראו למשל בג"ץ 5853/07 אמונה תנועת האשה הדתית לאומית נ' ראש הממשלה, פ"ד ס"ב(3) 445, 470-469 (השופטת פרוקצ'יה) ו-495-494 (השופטת ארבל); כשלעצמי מעדיף אני, מתוך הקושי להגדיר ולסווג את אמון הציבור באופן אובייקטיבי, התיחסות לפרמטרים הכלליים של המשפט המינהלי; ראו חוות דעתי בהנמקות לפסק-הדין בבג"ץ 4921/13 אומץ נ' ראש עיריית רמת השרון (פסק הדין ניתן ביום 17.9.13; ההנמקות ביום 14.10.13). מכל מקום, לא יתכן חולק, כי נקיון כפיהם של נבחרי הציבור הוא יסוד חיוני בכהונה ציבורית, בבחינת "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר ל"ב, כ"ב); ראו לעמדת "המשפט המינהלי העברי" ונקיון המינהל חוות דעתי בעע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים פ"ד נט(2) 145, 175-173.
יג. אם כן, הוראת סעיף 7(ב) לחוק הבחירות מאזנת בין הזכות לבחור ולהיבחר לבין השמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי. הוראה זו אינה מאפשרת, כאמור, למי שנדון בפסק דין סופי לעונש מאסר בפועל העולה על שלושה חודשים להתמודד בבחירות לרשויות המקומיות, אלא אם לא דבק בהרשעתו קלון. ודוק – הוראה זו תחומה, כמצוות המחוקק, לשבע השנים שלאחר סיום ריצוי עונש המאסר, קרי, לאחר מכן אין פוקדים על אותו אדם את הרשעתו. השאלה המתעוררת תדיר היא מהו אותו קלון בו מדבר סעיף 7(ב) לחוק הבחירות.
על הקלון
יד. "'קלון' הנלווה לעבירה מוסיף לה יסוד של שלילה החורג ממימד הפרת החוק גרידא. זהו מונח הנושא עמו מטען מוסרי-ערכי שלילי, בבחינת דופי מוסרי, הניזון מתפיסות ערכיות ואמות מידה מוסריות הרווחות בחברה. זהו מושג רב-פנים הלובש צורה ופושט צורה בהתייחס לאופי העבירה הנעברת ונסיבותיה, ולהקשר הדברים המיוחד בו הוא עומד למבחן" (עניין פייגלין, בעמ' 162, השופטת פרוקצ'יה). ובעניין אחר נאמר, כי סוגית הקלון היא רבת פנים, ה"מוכרעת – במידה רבה – על בסיס נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הפרטני" (בג"צ 1768/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17 (2006), מפי השופט – כתארו אז – גרוניס). לפני מספר חודשים, עת כיהנתי כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19, הזדמן לי לציין כי:
"קלון מוגדר במלון אבן שושן לשנות האלפיים כ'בזיון, חרפה'. במשמעות זו מופיע הביטוי קלון במקרא, למשל בביטוי 'ועם קלון חרפה' (משלי י"ח, ג') או 'מַלֵּא פניהם קלון' (תהלים פ"ג, י"ז). והרי זו אמת המידה הכללית: מה שאדם מן הישוב שוחר הגינות וזכויות אדם יראה כמטיל ביזיון וחרפה על הזולת, וכדברי השופט ברנזון בבג"ץ 143/71 סעדון נ' ראש המועצה המקומית אור יהודה פ"ד כח(2) 505 ,507 'עבירה שהיא בושה וחרפה לעושה', גם אם (כמאמר הנשיא ברק בעניין עודה) אין בכך כדי למצות. אטעים, כי המבחן הוא אובייקטיבי, והקלון יוטל על פי נסיבותיו הקונקרטיות, בעיניים של זכויות והגינות, גם אם בסביבתו של הנוגע בדבר יהיו שיראו את עבירתו בעין סלחנית מטעמים כאלה או אחרים, ובנידון דידן – בשל ערכי מסורת חברתית, שלמרבה הצער יש בה בהקשר דנא עיוות אנושי קשה" (החלטה מיום 30.1.13, בעניינו של פלוני (הדגשה הוספה – א"ר)).
והוספתי שם, כי "קשה לתחום במדויק את גבולותיו של הקלון, שכן הוא מאותם מושגים שקל יותר לזהותם מאשר להגדירם באופן חד, ונזכור את אמרתו הנודעת של השופט האמריקני פוטר סטיוארט בהקשר אחר"; אכן, קשה להגדיר מהו קלון, אולם משייקרה על דרכנו – על פי רוב יקל עלינו לזהותו.
טו. אם כן, הקביעה האם דבק קלון במקרה ספציפי היא תלוית נסיבות, וקשה עד מאוד, אם בכלל, למתוח מראש קוים ברורים לקיומו. האיזון הקונקרטי הנעשה בכל מקרה ומקרה הוא שמעניק להוראת סעיף 7(ב) לחוק הבחירות את מידתיותה. בין היתר, אין הוראת הסעיף מטילה את הקלון עולמית, אלא לתקופת שבע שנים, מתוך הנחת תקנת השבים ו"מודה ועוזב – ירוחם" (משלי כ"ח, י"ג); תקופת הזמן אמורה להיות מרפא מסוים לחולי ולכתם, והמחוקק הותיר מה שמעבר לה למישור הציבורי.
טז. אוסיף, כי בבג"ץ 436/66 בן אהרן נ' המועצה המקומית פרדסיה (פ"ד כא(1) 561) נאמר, מפי השופט – כתארו אז – לנדוי (שהיה באותו עניין בדעת מיעוט לעניין התוצאה) – כי "לא תנאי השוק של הפוליטיקה המוניציפלית קובעים את הרמה הראויה של ההתנהגות, אליה התכוון מחוקק המשנה בסעיף הנדון, אלא בית המשפט קובע את הרמה לפי פרשנותו, כשם שהוא עושה לא פעם … אינני רואה כל פגם בכך שבקבעו רמות התנהגות תוך כדי מלאכת הפרשנות המשפטית ממלא בית-המשפט גם תפקיד מחנך" (שם, בעמ' 566). לדברים אלה הצטרף השופט – כתארו אז – ח' כהן (בעמ' 566), והם, בכל הכבוד, מקובלים גם עלי. העובדה, כי לא נוצק תוכן מוגדר ו"קשיח" למונח קלון, משמעה כי לעתים על בית המשפט להתוות את אמות המידה ואת "מפלס ההתנהגות" של המבקשים לשים עצמם נבחרי הציבור ומנהיגיו, כמובן בגדרי הוראות הדין. בהקשר זה לא למותר להזכיר, כי בית משפט זה מבקש, כמדיניות שיפוטית, להקפיד בנקיון כפיו ובטוהר מידותיו של השירות הציבורי (ראו בג"ץ 4921/13 אומ"ץ הנזכר; בג"ץ 5141/11 ליליאן נ' ראש עירית רמת גן ויו"ר החברה הכלכלית לרמת גן (14.7.13)). מדיניות זו ראוי לה שתמצא את ביטויה גם בהקשר הכללי דידן – בגדר בחינת טענותיהם של המבקשים להתמודד בבחירות, שלשיטתם אין קלון בעבירות בהן הורשעו. ער אני להחלטת השופטת חיות, מ"מ יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20, בה"ש 2/20 עדוי, שם נקבע היעדר קלון; אך המקרה, כאחרים, הוכרע לפי נסיבותיו.
יז. על רקע דברים אלה, אפנה עתה לדון בעניינו הקונקרטי של העותר.
מן הכלל אל הפרט
יח. העותר הורשע, בין היתר, בעבירה של תקיפת שוטר. עבירה זו נועדה להגן על שוטרים העושים מלאכתם נאמנה מפני פגיעה, והיא טומנת בחובה – מטבע הדברים – חומרה רבה. מעבר ליסוד התקיפה שבעבירה זו בה, החמור כשלעצמו, החוטא בה מלמד על יחס לא חיובי לחוק ולאנשי החוק והקלת ראש בהם:
"מעשיהם של המערערים, שכללו איומים ותקיפה של שוטרים הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין, הינם בבחינת התנהגות פלילית חמורה ושלוחת כל רסן אשר קוראת תיגר על אושיות שלטון החוק תוך התעלמות מופגנת מנורמות ההתנהגות הראויות שיש להקפיד עליהן" (ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (2009), מפי השופט דנציגר).
בנדוננו, פשיטא כי העבירה נושאת חומרה יתירה באשר אירוע התקיפה התרחש על רקע כוונתם של השוטרים לאכוף צו הריסה מנהלי. לא בכדי ציין בית המשפט המחוזי, בפסק דינו בערעורו של המבקש, כי "מדובר בעבירות שבוצעו כנגד שוטרים, אשר באו לאכוף ביצועו של צו אשר הוצא כחוק. בנסיבות אלה, מדובר בעבירה חמורה החותרת כנגד עצם שלטון החוק".
יט. לא ייפלא, כי בית משפט זה קבע, לפני שלושה עשורים ומחצה, שעבירה של תקיפת שוטרים היא עבירה שדבק בה קלון (בג"ץ 428/78 דהוד נ' שר הבטחון, פ"ד לב(3) 477). באותו עניין נאמר – מפי השופט ד' בכור – כי "העותרים לא הורשעו בתקיפה או הכאה סתם, כי אם בתקיפת אנשי משטרה והכאתם … ברור ששום השוואה לא תעלה על הדעת בין מקרה זה לבין מקרהו של אדם שהורשע בתקיפה סתם, אולי בעידנא דריתחא … אין ספק כי העבירות שבהן הורשעו העותרים הן עבירות הפוגעות בכבודם כבני אדם וכנבחרי ציבור ואין צורך להשחית מילים רבות בעניין זה … הפגיעה החמורה ביסודות השלטון והסדר הטוב שבעבירות הנדונות והזלזול וחוסר האחריות האישית והציבורית הטמונים בעבירות אלה אינו משאיר ספק שהיה כאן מקרה חמור של עבירה שיש עמה קלון" (שם, בעמ' 486); וראו גם החלטתו של יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-18, המשנה לנשיאה ריבלין, בהש"ר 7/18 בעניינו של שמואל בן ישי, מיום 22.10.08.
כ. לטענת העותר, אל מול העבירות בהן הורשע ניצבות נסיבותיו האישיות – שכן האירוע אשר בגינו הורשע היה ספונטני; הוא נטל אחריות על מעשיו; זו לו הרשעתו היחידה; פעילותו החברתית ענפה; וממועד ביצוע העבירה חלף זמן. שקלתי טענות אלו, ובכלל זאת עיינתי בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העותר, בגדרי ההליך הפלילי (נספח ע/8), אשר בא בהמלצה להימנע מהרשעתו (המלצה שנדחתה על-ידי בית משפט השלום). לאחר העיון סבורני, כי אין בטענות אלה כדי להטות את הכף עדי קביעה כי בעבירות שבהן הורשע העותר לא דבק קלון. ראשית, בחלק מן הנסיבות שמנה העותר אין ניתן לראות כאלה שיש בהן כדי "לייפות" את התמונה הכוללת; כך, למשל, הטענה כי לשכת עורכי הדין לא פתחה בהליכים משמעתיים כנגד העותר אינה יכולה להיזקף לזכותו מניה וביה, שכן איננו יודעים אילו שיקולים נשקלו על-ידיה. הוא הדין בטענה הנוגעת לעיסוקו של העותר – עורך דין; ממנו ניתן היה לצפות, באירוע דוגמת זה המתואר בכתב האישום, כי יפעל להרגעת הרוחות ולא לשלהוב יצרים, ולא כל שכן כי לא יפגע בזולת, בודאי משרתי ציבור. שנית, והיא עיקר, האינטרס הציבורי בדבר טוהר מידותיו ונקיון כפיו של השירות הציבורי גובר על הנסיבות הנטענות לקולה. בניגוד לנטען על ידי העותר, עבירה של תקיפת שוטר אינה עבירה "גבולית", כי אם עבירה שככלל נדירים יהיו המקרים שבהם לא ידבק קלון במבצעהּ. עניינו של העותר אינו בא בקהלם של אותם מקרים נדירים. כאמור, קלון זה, ככל שלא יתווספו חלילה עבירות נוספות, ניתן לתיקון – כאמור – בעקבות חרטה ותשובה, אך המחוקק שם לכך גבול, וזה לא נעבר עדיין.
כללם של דברים
כא. על יסוד האמור, החלטנו שלא להיעתר לעתירה.
ש ו פ ט
השופט צ' זילברטל: אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' דנציגר: אני מסכים לחוות דעתו של חברי השופט א' רובינשטיין ולתוצאה אליה הגיע, אך אבקש להעיר הערה באשר לתפקידו של בית משפט זה כמי שאמור להגן על אמון הציבור. חברי השופט רובינשטיין מדגיש בפסקה טז לחוות דעתו את מדיניותו של בית משפט זה "להקפיד בנקיון כפיו ובטוהר מידותיו של השירות הציבורי". חברי מפנה בעניין זה לבג"ץ 4921/13 אומ"ץ ארגון למען מנהל תקין וצדק חברתי נ' ראש עירית רמת השרון (פסק דין מיום 17.9.2013, נימוקים מיום 14.10.13) (להלן: בג"ץ 4921/13). במקרה שלפנינו דעתי היא כי ראוי שבית משפט זה יעמוד על משמר אמון הציבור באמצעות "מסננת" הקלון וימנע את התמודדותו בבחירות של מי שאינו ראוי עוד לאמון הציבור בשל העבירה שבה הורשע. ואולם, המקרה שלפנינו נבדל באופן ניכר מבג"ץ 4921/13 שכן במקרה דנא הופקד בית משפט זה על ידי המחוקק באופן מפורש על קביעת ה"נורמה הציבורית" באמצעות תחימת מושג הקלון במצוות סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965. זאת, בשונה מבג"ץ 4921/13 אשר עסק בשאלת כשירותם של ראשי ערים אשר הוגשו נגדם כתבי אישום והם טרם הורשעו להמשיך לכהן ולהתמודד בבחירות לרשויות המקומיות, כאשר אין בנמצא הוראה חוקית מפורשת האוסרת על כהונה והתמודדות כאמור. כיוון שהדבר אינו נדרש לענייננו, לא מצאתי מקום להביע עמדתי באשר לתחולתו של בג"ץ 4921/13 על מקרים כגון דא, הגם שאודה ולא אבוש שנוטה אני לעמדתו של הנשיא א' גרוניס באותו עניין.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.
ניתן היום, י' בחשון תשע"ד (14.10.2013).