א.        עניינה של העתירה בבקשת העותר כי תבוטל החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 (להלן יו"ר ועדת הבחירות או המשיב) שבגדרה נקבע, כי בעבירות שבהן הורשע העותר דבק קלון, ולפיכך אין הוא זכאי להתמודד לתפקיד ראש מועצת ירכא ולתפקיד חבר מועצה בבחירות למועצות המקומיות שעתידות להתקיים ביום 22.10.13.

רקע

ב.        העותר הורשע על פי הודאתו ביום 22.2.06 בשלושה כתבי אישום שאוחדו לבקשתו, בעבירות של אי קיום צוי בית משפט לפי סעיפים 205 ו- 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ובבנייה ללא היתר. מכתבי האישום בעמ"ק 21203/04 ובעמ"ק 1432/05 עולה, כי העותר הורשע לאורך השנים בעבירות תכנון ובניה בהיקפים נרחבים, וכי על אף הנחיות בתי משפט שונים להרוס את הבניה שהוקמה ללא היתר, לא עשה כן.

ג.        כך, ביום 22.10.96 ניתן גזר דין בבית משפט השלום בעכו (ת"פ 357/96) המורה לעותר להרוס בתוך 18 חודשים סככה מצינורות ברזל וקירות מבלוקים בשטח של כ-422 מ"ר שהוקמו על ידיו ללא היתר. ביום 26.6.03 ניתן גזר דין בבית משפט השלום בקריות (ת"פ 9326/01) המורה לעותר להרוס עד ליום 30.12.04 קומת קרקע בשטח 180 מ"ר וקומת מרתף בשטח 120 מ"ר שהוקמו ללא היתר. ביום זה ניתן גזר דין בתיק נוסף בבית משפט השלום בקריות (ת"פ 3158/01) המורה לעותר להפסיק את השימוש ולהרוס חנות בשטח 510 מ"ר אשר הוקמה ללא היתר. כן ניתן באותו יום גזר דין בתיק נוסף (ת"פ 9459/01) המורה לעותר להרוס תוך 18 חודשים יציקת רצפה בשטח 300 מ"ר.

ד.        העותר כאמור לא פעל על פי צוים שיפוטיים אלו, ומכאן כתבי האישום (עמ"ק 21203/04 ועמ"ק 1432/05) שהוגשו נגדו. לתיקים אלה ביקש העותר לצרף תיק נוסף, השלישי במספר, (ת"פ 1880/02) שעניינו בניית תוספת לבניין בשטח של כ-400 מ"ר ללא היתר ובשימוש ללא היתר.

ה.        על העותר הוטלו ביום 20.1.08 קנס בסך 170,000 ₪ או 8 חודשי מאסר תמורתו, עונש מאסר בפועל למשך שלושה חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים וחתימה על התחייבות על סך 10,000 ₪ להימנע מעבירות נוספות מאלה שבהן הורשע. בנוסף הופעל מאסר על תנאי בן שישה חודשים מתיק אחר, תוך שנקבע כי שלושה חודשים ירוצו בחופף לשלושת חודשי המאסר אשר הושתו בגין העבירות שבהן הורשע, ושלושה חודשים במצטבר. בסיכומו של יום נקבע, כי על העותר לשאת שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות החל מיום 30.1.08. ביום 6.8.08 סיים העותר לרצות את עבודות השירות. יצוין, כי בדצמבר 2007 ניתן לעותר היתר בניה בהתייחס לחלק מן הבניה.

ו.        ביום 10.9.13 הגיש העותר בקשה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית לקבוע כי אין בעבירות שבהן הורשע קלון.

ז.        ביום 1.10.13 הוגשה עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, ושלפיה העבירות שבהן הורשע העותר נושאות עמן קלון, וכי אינו זכאי להתמודד בבחירות למועצה המקומית ירכא.

ח.       ביום 2.10.13 ניתנה החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט ג'ובראן, כי בעבירות שבהן הורשע העותר דבק קלון. בהחלטה נקבע, בין היתר כך:

"העבירות בהן הורשע המבקש חמורות. עיון בגזר הדין מלמד כי למבקש הרשעות קודמות בעבירות דומות. לכך יש להוסיף כי המבקש הורשע בשתי עבירות של אי קיום צו בית משפט. לעבירה זו חומרה מיוחדת לענייננו, שעה שהמבקש מעוניין לכהן כנבחר ציבור. יש בהרשעה בעבירה מעין זו, המגלמת בחובה זלזול בשלטון החוק, מטען שלילי אשר מעמיד קלון".

ט.       לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 2.10.13 ניתנה החלטת מנהל הבחירות של המועצה המקומית ירכא, שלפיה לאחר התייעצות עם ועדת הבחירות של הרשויות המקומיות, הוחלט לאשר את הצגת מועמדותו של העותר לבחירות למועצה המקומית. ביום 2.10.13 בערב, לאחר שהתקבלה החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, התקשר מנהל הבחירות בירכא אל העותר ומסר לו בעל פה, כי נוכח החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, האישור בטל. ביום 3.10.13 נשלחה לו הודעה על אי אישורה של הצגת המועמדות. צוין בהקשר זה, כי מבירור עם מנהל הבחירות בירכא עלה, שהעותר מסר לו בעל פה כי פנה לקבלת אישור של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לשם הכללתו ברשימת המועמדים, אך ציין שלפי ייעוץ משפטי שניתן לו, אין בעבירות שבהן הורשע קלון. לצד האמור, חתם העותר על הסכמה להיות מועמד, שבה הצהיר כי הוא עומד בתנאי הכשירות. כן חתם העותר על הסכמה להיות מועמד לראש רשות, וגם במסגרתה הצהיר כי לפי סעיף 35(ח) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה-1965 (להלן חוק הרשויות המקומיות) ולפי תקנה 10 לתקנות הרשויות המקומיות (סדרי בחירות) התשכ"ה-1965 וטופס 5 שבתוספת לאותן תקנות, הוא כשיר להיכלל ברשימת המועמדים.

העתירה והתגובה לה

 י.       בעתירה נטען, כי נפל פגם בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, מאחר שמועמדותו של העותר אושרה קודם לכן על ידי מנהל הבחירות של המועצה המקומית ירכא. כנטען, משניתנה החלטת מנהל הבחירות, בהתבסס על התייעצות עם ועדת הבחירות, אין זה סביר כי תתקבל החלטה סותרת על ידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.

י"א.     עוד נטען, כי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית הסתמך על נתונים עובדתיים שגויים בתגובת היועץ המשפטי לממשלה, מבלי ליתן לעותר זכות טיעון. כך, למשל, מקריאת חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה עולה-כנטען- כי העותר הורשע בביצוע חריגות בניה בארבעה מבנים שונים, בעוד שבפועל היו כל החריגות במבנה אחד. עוד נטען, כי לא נבחנו נסיבותיו הקונקרטיות של העותר על רקע המצב במגזר הדרוזי בכללותו. צוין גם, כי העותר שירת ביחידה מובחרת בצה"ל ועבד במסגרת מערכת הבטחון באבטחת יישובים. לבסוף הוטעם, כי חריגות הבניה בוצעו בעסק לממכר פירות וירקות לצרכי פרנסת משפחתו.

י"ב.     לעתירה צורפו מכתבים מאת אישים שונים, שעניינם קשיי תכניות מתאר במגזר הדרוזי, לרבות בישוב ירכא בו עסקינן, ולרבות דיונים פרלמנטריים. הובאו גם מכתבים מאת הראש הרוחני לעדה הדרוזית, חבר כנסת בן העדה הדרוזית, וגורמים בכירים אחרים בעדה, התומכים בעותר תוך תיאור המצב העגום בנושא תכנון ובניה ביישובי הדרוזים.

י"ג.     לטענת המשיב, דין העתירה להידחות בשל אי ניקיון כפיים והסתרת פרטים מהותיים על ידי העותר. כנטען, העותר ציין כי קיבל אישור למועמדותו ממנהל הבחירות בירכא, אך נמנע מציין כי לאחר החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, הובהר לו שהאישור אינו תקף. כן נטען, כי דין העתירה להידחות לגופה שכן העבירות שבהן הורשע העותר נושאות עמן קלון. נטען, כי התנהלותו של העותר והפרת החוק הבוטה שבאי קיום צוים שיפוטיים מבטאת זלזול של ממש בשלטון החוק ובתפיסות הערכיות של החברה. אופיין של העבירות והנסיבות שבהן בוצעו מלמדות, כך נטען, על כך שנפל פגם מוסרי חמור במבצען. עוד צוין, כי אין בטענת העותר כי מדובר בעבירה שכיחה ביישובים הדרוזיים, כדי להוביל למסקנה כי עבירות בניה אינן נושאות עמן קלון, ומכל מקום העבירות אשר בגינן קמה חזקת הקלון, הן עבירות חמורות יותר של הפרת צוים שיפוטיים. הובהר, כי אף ששלושה מכתבי האישום התייחסו לעבירות שבוצעו באותו גוש וחלקה, המדובר בבינוים נפרדים בהיקף נרחב, אשר בניית כל אחד מהם היא עבירה לפי חוקי התכנון והבניה.

הדיון לפנינו

י"ד.     בדיון חזרו הצדדים על עיקרי דבריהם שבכתובים. בא כוח העותר הדגיש, כי יש לבחון את עניינו של העותר על רקע המצב במגזר הדרוזי בתחום התכנון. כן הוטעם, כי חריגות הבניה לא נעשו בארבעה מבנים שונים, אלא אך בשניים, ומכאן נלמד כי אין מדובר בעבריין סדרתי. עוד נאמר, כי חלפו כחמש שנים ממועד ביצוע גזר הדין, וגם בכך יש להתחשב. הוסף, כי העותר ימשוך ידיו מכל ענייני התכנון והבניה, אם ייבחר. באת כוח המשיב הדגישה שהעותר בא בחוסר נקיון כפיים, ולגופו כי מדובר בעבירות בניה בהיקף רחב, וחמור מכך, אף בהפרת צוים שיפוטיים.

הכרעה

ט"ו.     סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות קובע כהאי לישנא:

"אינו זכאי להיכלל ברשימת מועמדים ולהיבחר חבר המועצה מי שנידון בפסק דין סופי לעונש מאסר בפועל, לתקופה העולה על שלושה חודשים, וביום הגשת רשימת המועמדים טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לשאת את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות הענין, משום קלון".

סעיף זה מקביל לסעיף 6(א) לחוק יסוד: הכנסת, הקובע מגבלה דומה באשר לבחירות לכנסת. הסעיף מטיל למעשה מגבלה על הזכות להיבחר. זכות חוקתית זו, שאין צורך להרחיב על חשיבותה במדינה דמוקרטית, אינה זכות מוחלטת, והיא נסוגה מפני זכויות ואינטרסים אחרים (בג"צ 1230/10 סיף נ' שר הפנים (2011). בבג"צ 6748/13 אגבאריה נ' יושב ראש ועדת הבחירות (לא פורסם; 14.10.13) (להלן עניין אגבאריה)) ציינתי, כי הוראה זו "היא הדרך שבה ביקש המחוקק לאזן בין הזכות להיבחר ובין השמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי". לא אאריך דברים בעניין טוהר המידות בשירות הציבורי, וראו דבריי בעניין אגבאריה (פסקה י"ב).

ט"ז.     הכלל הוא איפוא, כי מי שנידון איפוא בפסק דין סופי לעונש מאסר בפועל העולה על שלושה חודשים, וביום הגשת רשימת המועמדים טרם חלפו שבע שנים מהיום בו סיים לרצות את עונשו, לא יהא זכאי להיות מועמד בבחירות לרשויות המקומיות. החריג לכך, והוא חריג על פי הדין, הוא- מקום שנקבע על-ידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית כי בעבירה לא דבק קלון; במקרה כזה יוכל המועמד להתמודד בבחירות, אף אם טרם חלפו שבע שנים מסיום ריצוי עונשו.

מהות הקלון

 י"ז.    
"'קלון' הנלוה לעבירה מוסיף לה יסוד של שלילה החורג ממימד הפרת החוק גרידא. זהו מונח הנושא עמו מטען מוסרי-ערכי שלילי, בבחינת דופי מוסרי, הניזון מתפיסות ערכיות ואמות מידה מוסריות הרווחות בחברה. זהו מושג רב-פנים הלובש צורה ופושט צורה בהתייחס לאופי העבירה הנעברת ונסיבותיה, ולהקשר הדברים המיוחד בו הוא עומד למבחן" (בג"צ 11243/02 פייגלין נ' יו"ר ועדת הבחירות (פ"ד נז(4) 145, 162(השופטת פרוקצ'יה)).

ההבחנה בין עבירות שונות לצורך בחינת יסוד הקלון הנלווה להן נעשית איפוא, "על פי אמת מידה שהיא במהותה מוסרית" (בג"צ 251/88 עודה נ' ראש המועצה המקומית ג'לג'וליה, פ"ד מב(4) 837, 839 (השופט (כתארו אז) ברק)). כטבעם של מושגי שסתום גם הקלון "הוא מושג כללי שאינו נתון להגדרה ממצה. עיקרו בהתנהגות שיש עמה שחיתות מידות, כתם מוסרי, הממיטים חרפה על מבצעם, ואשר יש בהם כדי לערער את אימון הציבור במבצע העבירה. אלו הם מעשים שיש בהם אי צדק, וחוסר תום לב; הקלון הוא מושג בעל 'רקמה פתוחה' שיישומו קשור קשר אמיץ לנסיבות המיוחדות של העניין, על רקע מערכת הנורמות והערכים הרווחים בחברה" (ער"מ 9449/06 זזון נ' עיריית ירושלים (2007) (השופטת פרוקצ'יה), פסקה 7) ראו גם עניין אגבאריה, פסקאות י"ד-י"ז.

 י"ח.    ההכרעה לעניין קיומו של קלון נגזרת מטבעה מן הנסיבות הקונקרטיות של המקרה: "מקצת הנסיבות האופפות את ענינו של מי שהורשע בדין ידועות כבר במועד ההרשעה. כוונתי היא לטיב המעשים שבוצעו, לתדירותם, לזהותם של אלה אשר נפלו להם קרבן, ולהלך רוחו של העבריין. אך יש מבין הנסיבות הרלוונטיות להכרעה בשאלת הקלון, שלא יוכלו להתגלות אלא בשלב מאוחר. טלו, לדוגמה, את מהותו של העיסוק הציבורי בו יבקש אדם לשלוח ידו. ברי, כי אין ענינו של מי שהורשע בעבירות סמים קלות ויבקש לשמש, לצורך דוגמה, נציג הציבור במועצה לענף הלול… כענין אותו מורשע בעותרו להתמנות למועצתה של הרשות הלאומית למלחמה בסמים" (בג"צ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (2008) (השופט לוי), פסקה 32).

 י"ט.    בית המשפט איפוא נדרש להתבונן על נסיבות המקרה שבא בפניו ממבט רחב- נורמטיבי, כשלנגד עיניו הקפדה על ניקיונו של השירות הציבורי. על רקע דברים אלה, אפנה עתה לדון בבקשה.

 מן הפרט אל הכלל

כ.        העותר הורשע באי קיום צוים שיפוטיים לאחר שעבר עבירות בניה בהיקף נרחב ובבניה ללא היתר. שנינו לא פעם כי "עבירות תכנון ובניה הן תופעה רחבת היקף, והרתעת עברייני החוק בתחום הבניה אשר נוטלים לידיהם את הדין ומקימים מבנים בלתי חוקיים, מחייבת טיפול מתמיד יעיל וללא פשרות" (רע"פ 8482/10 חלאילה נ' מדינת ישראל (2010), פסקה ז').

בתיק אחר (רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (2005), פסקה ה' (2)) נאמר:

"אף לעיצומם של דברים: במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצוים לתת יד למאבק בהן – שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר '… התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה… , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה'. ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): 'לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט'. למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה".

 כ"א.   עבירות הבניה אינן עומדות לבדן ביסוד ההחלטה בדבר הטלת קלון בעניינו של העותר, הבסיס להטלת הקלון הוא הפרת מספר צוים שיפוטיים במשך פרקי זמן ממושכים, המורים לעותר על הפסקת בניה שלא כדין ועל הריסתה. מהתנהלותו של העותר נראה, כי מורא החוק לא היה נר לרגליו, והחלטות בית המשפט נראו לו כהמלצה גרידא. יוסף, כי ביום 22.1.12 הורשע העותר בהתאם להודאתו בגדרי ת"פ 19859-01-10 בעבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי, ונגזרו עליו עונשים שונים, אשר אף שאין בהם כדי להקים חזקת קלון, הם מלמדים על הלך רוחו של העותר ועל יחסו לחוק. יפים בהקשר זה דבריה של הנשיאה ביניש ברע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' מלכיאל (2011):

"מטבע הדברים, משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי הינו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 לחוק התכנון והבניה היא מהחמורות שבדיני התכנון והבניה" (פסקה 7).

כ"ב.    המבקש לשמש נבחר ציבור אינו יכול להקל ראש בצוים שיפוטיים. על הציות לחוק ולהוראות בתי המשפט להיות לעמוד האש שלאורו יפסע כל הרואה עצמו מבקש להיבחר לתפקיד ציבורי. כפי שגם הטעים יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, העבירות שבהן הורשע העותר יוצרות קושי מיוחד, נוכח העובדה שנבחרי ציבור ברשויות המקומיות מכהנים בועדות התכנון, ואמונים גם על אכיפתם. ער אני להתחייבותו של העותר שלא לעסוק בענייני תכנון ובניה, אך דומה, כי נוכח העיסוק הנרחב של הרשויות המקומיות בעניינים אלה, זוהי גזרה שקשה מאוד לעמוד בה, והיא מרוקנת את השליחות הציבורית במידה רבה מתוכנה, ומכל מקום אין בהתחייבות זו לעמעם את החומרה שבהתנהלות בה עסקינן.

כ"ג.     יוטעם, כי אין נפקא מינה, כפי שציין המשיב, אם עסקינן במספר הפרות באותה חלקה או בהפרות שונות, שכן כך או אחרת עסקינן בבניה נרחבת ללא היתר, ובמספר צוים שיפוטיים שלא קוימו, והדבר גם עמד לנגד עיניו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שכן בכתב האישום צוינו הגוש והחלקה שבהם בוצעו הפרות הבניה. יוסף בהקשר זה, כי סבורני שהיה לעותר יומו; על המבקש לקבוע כי בעבירות שבהן הורשע אין קלון, להגיש בקשתו ובגדריה עליו להציג את מכלול הפרטים שלדעתו יש בהם עניין וחשיבות, ואין ממחה בידו.

כ"ד.    כמו כן לא מצאנו כי יש בנסיבות המיוחדות שלהן טוען העותר להטות את הכף. כאמור, העבירות שבהן הורשע חמורות הן, ודומה כי אין במצב העגום המתואר במגזר הדרוזי להפחית מן הפגם שדבק בעבירות שעניינן הקלת ראש בשלטון החוק ובבתי המשפט. כך גם הכשרת הבניה בחלקה אין בה להעלות או להוריד לעניין זה. אין בית המשפט יכול ליתן ידו להפרת חוק ולשמוט את הבסיס מתחת שלטון החוק ואין לצפות לכזאת הימנו. בודאי כך, נוכח המגמה המוצאת ביטויה בפסיקה, לעניין נקיון המערכת הציבורית (ראו לאחרונה בג"ץ 4921/13 אומ"ץ ארגון למען מנהל תקין וצדק חברתי נ' ראש עירית רמת השרון (17.9.13); בג"ץ 5141/11 ליליאן נ' ראש עירית רמת גן ויו"ר החברה הכלכלית לרמת גן (14.7.13)). רוחשים אנו כבוד לעדה הדרוזית ולראשיה, ועיינו בתשומת לב בפניותיהם. רבים מנכבדי העדה גם נכחו באולם בית המשפט בעת הדיון. ואולם נר לרגלינו, ראשית ואחרית, הוא החוק. אכן, ערים היינו להחלטת השופטת חיות, מ"מ יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, בפרשת ה"ש 2/20 עדוי, אך כמובן כל מקרה לנסיבותיו. נזכיר כי המגבלה שבדין קבועה לשבע שנים, שכן המחוקק נתן דעתו גם לתשובה ולחרטה, בחינת "מודה ועוזב-ירוחם".

 כ"ה.   לבסוף, לטענת העותר, הוא קיבל את אישור מנהל הבחירות להגיש מועמדותו. העותר הצהיר במספר מסמכים כי אין מניעה שיתמודד בבחירות. טוב היה לטענה זו שלא תיטען, שהרי ההחלטה ניתנה בעניין ספציפי זה, קרי, קביעת אי קלון, ליו"ר ועדת הבחירות המרכזיות ולא למנהל הבחירות.

 כ"ו.    נוכח האמור אין בידינו להיעתר למבוקש.
                                                                                                ש ו פ ט

השופט צ' זילברטל:

           אני מסכים.
                                                                                                ש ו פ ט

השופט י' דנציגר:

           אני מסכים לחוות דעתו של חברי השופט א' רובינשטיין ולתוצאה אליה הגיע. לעניין התייחסותו של חברי לבג"ץ 4921/13 אומ"ץ ארגון למען מנהל תקין וצדק חברתי נ' ראש עירית רמת השרון (פסק דין מיום 17.9.2013, נימוקים מיום 14.10.13), ראו את הערתי בבג"ץ 6748/13 אגבאריה נ' יושב ראש ועדת הבחירות לכנסת ה-20 (14.10.2013).

                                                                                                ש ו פ ט

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.

           ניתן היום, י' בחשון תשע"ד (14.10.2013).