השופטת א' חיות:
 
           עתירה זו עניינה בהחלטות המשיבים להימנע מרישום נישואי העותרים 3 ו-4 שנערכו במדינת אל-סלבדור, ולהימנע מלהחיל על נישואי העותרים 1 ו-2 אשר נערכו באותה מדינה את נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי.
 
1.        העותרת 1, אזרחית ישראל, והעותר 2, אזרח אתיופיה, נישאו בנישואין אזרחיים באל-סלבדור במהלך שנת 2012. ביום 10.12.2012 הגיש העותר 2 לרשות האוכלוסין וההגירה (להלן: רשות האוכלוסין) בקשה למתן מעמד בישראל מכוח נישואיו לעותרת 1, וצירף לבקשתו תרגום נוטריוני של תעודת הנישואין הרשמית שקיבל באל-סלבדור. בתשובה הודיעה רשות האוכלוסין לעותר 2 ביום 29.4.2013 כי לא ניתן להחיל "הליך מדורג" למתן מעמד לזר מכוח נישואיו לישראלי, במקרה שבו בני הזוג נישאו באל-סלבדור. לפיכך, נדחתה בקשת העותר 2. יחד עם זאת, צוין כי העותר 2 רשאי להגיש בקשה למתן מעמד על-פי נוהל 5.2.0009 (שעניינו מתן מעמד בישראל על בסיס חיים משותפים).
 
           העותרים 3 ו-4 הם אזרחי ישראל אשר נישאו בנישואין אזרחיים באל-סלבדור בשנת 2013, והגישו לרשות האוכלוסין בקשה לשינוי רישום מעמדם האישי. בתשובה מיום 17.7.2013 נתבקשו העותרים 3 ו-4 על ידי רשות האוכלוסין להציג "חוזה נישואים שנערך על גבי נייר פרוטוקולים בנוסף למסמכים שנמסרו".
 
2.        מכאן העתירה שלפנינו בה משיגים העותרים על שתי החלטות רשות האוכלוסין. אשר לסירוב רשות האוכלוסין להעניק לעותר 2 מעמד בישראל מכוח נישואיו לעותרת 1, טוענים העותרים כי מדובר בהפליה לרעה של ישראלים הנישאים באל סלבדור לעומת ישראלים הנישאים במדינות אחרות. עוד טוענים העותרים כי נוהל 5.2.0009 נועד להסדיר את מעמדם של בני-זוג החיים כ"ידועים בציבור" ודרישותיו מחמירות מן הנוהל הנוגע לבני-זוג נשואים. לגישתם אין הצדקה להחיל נוהל זה על עניינם ועוד הם טוענים כי בבג"ץ 4916/04 זלסקי נ' שר הפנים (19.6.2011) קבע בית משפט זה כי יש לרשום זוגות הנישאים באל-סלבדור כ"נשואים" במרשם האוכלוסין, ולשיטתם החלטת המשיבים לרשום את העותרת 1 כ"נשואה" ובד בבד להחיל עליה ועל בן-זוגה נוהל המיועד ל"ידועים בציבור", אינה סבירה. העותרים מוסיפים וטוענים כי המקור למדיניות המחמירה שננקטה כלפיהם הוא עדכון נוהל 5.2.0009 אשר נכנס לתוקף ביום 30.1.2013 והם מבקשים כי המשיב 1 יחזור בו מעדכון זה.
 
           אשר לדרישה שהוצבה בפני העותרים 3 ו-4 להציג "חוזה נישואים שנערך על גבי נייר פרוטוקולים", נטען כי מדובר בדרישה לא ברורה שכן – כך טוענים עותרים אלה – הדין באל סלבדור אינו מכיר בנייר פרוטוקולים הקשור למסמכים נוטריוניים והם מצרפים לעתירתם חוות דעת של נוטריון מאל סלבדור התומכת בטענה זו. עוד מוסיפים העותרים כי מדיניות המשיבים בנושא זה אינה אחידה בסניפים השונים ברחבי הארץ ולטענתם במקרים מסוימים הסתפקה רשות האוכלוסין בתעודת הנישואין מאל סלבדור ולא דרשה מסמך שנערך על גבי נייר פרוטוקולים.
 
3.        דין העתירה להידחות על הסף.
 
           בסיום מכתבה של רשות האוכלוסין לעותרים 1 ו-2, אשר צורף כנספח א' לעתירה נכתב: "נא ידיעתך כי באפשרותך לערער על החלטה זו. הערר יוגש בכתב בלשכתנו בלא שיהוי ולא יאוחר מ-45 ימים מיום מתן החלטה זו". אף על פי כן, העתירה אינה מבהירה האם מיצו העותרים 1 ו-2 את הליכי הערר בפני המשיבים. על כל פנים, ממכתבה של רשות האוכלוסין עולה כי יש לעותרים 1 ו-2 סעד חלופי כאמור והלכה ידועה ומושרשת היא כי בית משפט זה אינו נדרש לעתירה במקום שבו עומד לרשות העותר סעד חלופי, להוציא מקרים חריגים (ראו למשל בג"ץ 4551/01 פרויס נ' משטרת אשקלון (13.2.2002); בג"ץ 4944/12 איוב נ' משטרת ישראל (13.6.2013); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי ב 226-225 (2008)). למעלה מן הצורך אציין עוד כי נראה על פני הדברים שהחלטת רשות האוכלוסין בעניינם של העותרים 1 ו-2 היא החלטה הנוגעת להתאזרחות של בני-זוג לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, ומשכך עומד לרשותם סעד חלופי נוסף והוא – פניה לבית המשפט לענינים מנהליים (ראו – פרט 12(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000; בג"ץ 6838/12 פרלמן נ' שר הפנים (24.2.2013); בג"ץ 1664/13 טבקין נ' משרד הפנים (7.3.2013)).
 
4.        אשר לעותרים 3 ו-4, טענתם העיקרית היא כי אין מקום לדרישת רשות האוכלוסין כי יציגו חוזה נישואין שנערך על גבי נייר פרוטוקולים, מכיוון שטיבו וטבעו של נייר הפרוטוקולים הנדרש אינו ברור ואין לו אחיזה בדין המקומי באל סלבדור. ככל שנדרשת לעותרים הבהרה בעניין זה ראוי ונכון היה כי יפנו אל המשיבים בבקשת הבהרה לגבי מאפייני המסמך הנדרש וכן יציינו בפניהם כי להבנתם מסמך כזה אינו בנמצא באל סלבדור. במילים אחרות, עתירתם של העותרים 3 ו-4 לוקה באי-מיצוי הליכים, ומטעם זה יש לדחותה על הסף (בג"ץ 761/13 דובוסק כהן נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פס' 5 (20.2.2013); בג"ץ 5006/13 גנימאת נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש (15.7.2013)), אך טענות העותרים בהקשר זה שמורות להם ככל שתיוותר מחלוקת בינם ובין המשיבים לאחר מיצוי ההליכים כמפורט לעיל.
 
5.        לבסוף יוער כי העתירה תוקפת שתי החלטות שונות של רשות האוכלוסין שניתנו במענה לשתי בקשות בעלות אופי שונה לחלוטין – בקשה לרישום נישואין ובקשה למתן מעמד לבן-זוג זר מכוח נישואין. משרב המפריד על המאחד בשתי הסוגיות שהעלו בפנינו העותרים, לא היה מקום להעלותן בעתירה אחת וגם מטעם זה קמה עילה לדחייתה על הסף (בג"ץ 4040/13 בשאראת נ' מועצת התכנון העליונה (27.8.2013); בג"ץ 2608/06 המועצה המקומית מטה אשר נ' שר הפנים (15.5.2006); בג"ץ 2336/05 חליפה נ' שר הפנים (17.11.2005)).
 
          
 
           אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
 
 
           ניתן היום, ‏ה' בתשרי התשע"ד (‏9.9.2013).