בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, הטיל לאחרונה פצצה משפטית וציבורית, כאשר פרסם את פסק הדין המאחד בעניינן של לשכת עורכי הדין בישראל והתנועה למען איכות השלטון בישראל (ע"ר) נגד שר המשפטים.בג"ץ 58681-11-25 פסק הדין, שניתן ביום 3 בדצמבר 2025 , עסק בעתירות נגד החלטת שר המשפטים (המשיב 1) מיום 20.11.2025 , להטיל על השופט (בדימוס) יוסף בן-חמו (המשיב 4) את תפקיד היועצת המשפטית לממשלה (היועמ"שית) בנוגע לליווי ולפיקוח על חקירת "פרשת הדלפת הסרטון מבסיס 'שדה תימן'" ועבירות השיבוש לכאורה במסגרת הפרשה.
בית המשפט, בהרכב הנשיא יצחק עמית, השופטת יעל וילנר והשופט חאלד כבוב , קיבל פה אחד את העתירות והורה על ביטול מוחלט של החלטת השר. ההחלטה התקדימית, המבטלת מינוי שר בנסיבות רגישות וחסרות תקדים, מציבה בבירור את עיקרון עצמאות התביעה הפלילית כעיקרון-על , ומחייבת את הדרג המיניסטריאלי לעמוד במגבלות קפדניות ודווקניות שנקבעו בפסיקה קודמת.
הרקע המשפטי: חריג קיצוני לכלל העליון
ההחלטה להעביר את סמכויות הפיקוח על החקירה מהיועמ"שית לגורם חיצוני נבעה מקביעת מניעות של היועמ"שית עצמה לעסוק בעניין, לאור מעורבותם הקודמת של גורמים בכירים בייעוץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות המדינה באירועים הנחקרים. העברת הסמכות נעשתה מכוח סעיף 23א(ד) לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (חוק המינויים) , המאפשר לשר להטיל על "עובד מדינה אחר" למלא תפקיד באותו עניין עד שתוסר המניעה.
נקודת המוצא לדיון בבג"ץ הייתה פסק הדין בעניין משמר הדמוקרטיה (בג"ץ 18615-11-25). באותו פסק דין, שקדם להחלטת השר הנוכחית, כבר נקבע כי החלטה כזו היא "דרמטית ומעוררת קושי רב", מאחר שהיא עומדת "במתח עם עיקרון עצמאות התביעה הפלילית" ואוסרת על "התערבות גורמים פוליטיים בחקירות פליליות קונקרטיות". עם זאת, בית המשפט קבע אז כי בנסיבות "קיצוניות וחסרות תקדים" של הפרשה דנן, קמה הצדקה לחרוג באופן מוגבל ומתוחם מהכלל האוסר על התערבות הדרג המיניסטריאלי.
אמות המידה המחייבות (הגדר החיצוני)
כדי למתן את הפגיעה בעצמאות התביעה, נקבעו בפסק הדין בעניין משמר הדמוקרטיה מגבלות מהותיות שחלות על הפעלת סמכות השר לפי סעיף 23א(ד) בנסיבות דומות:
"עובד מדינה בכיר": המינוי צריך להיעשות לעובד מדינה בכיר, משפטן מובהק, שתחום עיסוקו, בעבר או בהווה, כרוך בהפעלת שיקול דעת בתחום התביעה או החקירה הפלילית.
ללא שיוך פוליטי: לא ניתן להעביר סמכות הנוגעת לחקירה קונקרטית, כבענייננו, לעובד מדינה עם שיוך פוליטי, בעבר או בהווה.
לא גורם פוליטי: הסמכות לא תופעל כאשר מושא החקירה הוא גורם פוליטי.
בית המשפט הדגיש כי דרישות מגבילות אלו הן תנאים הכרחיים להפעלת סמכות השר ונוספים על התנאים המנויים בחוק , וכי בשל הקשיים הדרמטיים, נדרשת "עמידה מלאה, דווקנית וקפדנית" בכל התנאים הללו, כתנאי למתן תוקף להחלטת השר.
הפגמים המהותיים: המינוי האד-הוק (השופטת וילנר)
השופטת יעל וילנר, שכתבה את פסק הדין המרכזי , קבעה כי החלטת השר לוקה בפגם מהותי יסודי. לגישתה, המשיב, השופט (בדימוס) בן-חמו, אינו עומד בתנאי של "עובד מדינה בכיר" , מאחר שנקלט לשירות המדינה באופן זמני, אך ורק לצורך המינוי הנדון (מינוי אד-הוק).
תכלית המגבלה: ממלכתיות מול חשש ל"שליח"
השופטת וילנר הדגישה את חשיבות אופיו הממלכתי, המקצועי והא-פוליטי של השירות הציבורי בישראל. הדרישה למינוי עובד מדינה בכיר היא דרישה מהותית שנועדה "לאיין במידת האפשר את החשש ששיקולים פוליטיים, שאינם ממין העניין, יעמדו בבסיס המינוי הנדון".
המינוי האד-הוק, לעומת זאת, חותר תחת תכלית זו:
הגברת החשש ל"שליחות": כאשר אדם נקלט לשירות המדינה אך ורק לצורך מילוי תפקיד ספציפי שהטיל עליו השר, "מתעצם החשש כי אותו אדם ישמש כ**'שלוחו' של השר** לצורך מילוי התפקיד הנדון".
היעדר "עוקץ": זאת, בניגוד לעובד מדינה מכהן במשרה קבועה, אשר לצד תפקידו בשגרה מטיל עליו השר אחריות נוספת, מה שמנטרל במידה רבה את החשש שאותו עובד מדינה יפעיל דווקא את הסמכות הנוספת באופן פסול.
השופטת וילנר קבעה אפוא, כי מינוי מסוג זה "מחריף אפוא את הקשיים הנובעים מהתערבות דרג פוליטי בחקירה פלילית קונקרטית, וזאת בניגוד לתכלית התנאים שנקבעו בפסק הדין". היא סיכמה כי אדם שנקלט באופן זמני וייעודי אינו ממלא אחר דרישת "עובד מדינה בכיר" בנסיבות החריגות והקיצוניות של המקרה שלפנינו.
הערת אגב לעניין ניסיון מקצועי: וילנר העירה, מבלי להכריע בדבר, כי ספק רב אם היותו בעבר הרחוק (לפני כ-43 שנים) שוטר ותובע משטרתי, או כהונתו השיפוטית שלא התמקדה בפלילי, מקיימים את התנאי שעניינו עיסוק בעבר או בהווה בתחום הכרוך בהפעלת שיקול דעת במישור החקירה או התביעה הפלילית.
️ הפגמים הנוספים: תשתית עובדתית ושיקולים זרים (הנשיא עמית)
הנשיא יצחק עמית הצטרף לתוצאה , אך הדגיש כי להבנתו, החלטת המינוי לוקה גם בפגמים נוספים המחייבים את בטלותה, לא כל שכן לנוכח הצטברותם.
1. היעדר תשתית עובדתית מספקת וסטייה מאמות המידה
הנשיא עמית התמקד בחובה המנהלית הכללית לקבל החלטות על בסיס תשתית עובדתית מבוססת ובדוקה. החלטת השר למנות גורם מחוץ לשירות המדינה נסמכה על ההנחה כי לכאורה אין בנמצא "עובד מדינה בכיר" כלשהו העומד בתנאי פסק הדין. ואולם, הנשיא עמית קבע כי החלטת המינוי אינה מגובה בתשתית עובדתית מינימלית באשר לתהליך הבדיקה שהוביל למסקנה זו.
הרחבת המגבלות: כבר במכתב ההיוועצות מיום 18.11.2025 , השר בחר להרחיב את המגבלות שנקבעו בפסק הדין הקודם: הוא מצא לנכון לשלול גם מועמדים בעלי "כפיפות מקצועית או ניהולית" או כאלו המצויים עמם ב"קשרי עבודה קרובים" – אף שמגבלה מעין זו לא נקבעה בפסק הדין.
פגם בהיוועצות: שינוי המבחן על ידי השר פגם בחובת ההיוועצות עם ממלא מקום נציב שירות המדינה.
הליך חפוז וסתמי: השר לא פירט לא בפני ממלא מקום הנציב ולא בתגובתו לעתירות – על אודות ניסיונותיו הנטענים למצוא עובד מדינה מכהן העונה על התנאים. טענת השר כי "נחסמה דרכו" מלמנות שופט מחוזי מכהן על ידי הנהלת בתי המשפט הועלתה בלאקוניות ובהיעדר ביסוס מתבקש. לנוכח כובד משקלה של ההחלטה, התשתית העובדתית שהונחה אינה מספקת להצדקת המינוי.
2. חשש לשיקולים זרים
היעדר התשתית העובדתית והסטייה מאמות המידה, בצירוף הנסיבות, מעלים חשד שמא שיקולים אחרים, זרים, עמדו מאחורי ההחלטה. הנשיא עמית קבע כי הדבר מצטרף לראיות הנסיבתיות שצוטטו בעתירות, כמו התבטאויות חברי סיעתו של השר (שמהן השר עצמו בחר שלא להסתייג). לכך יש להוסיף כי התקיים בענייננו הליך חפוז – פסק הדין ניתן ביום 16.11.2025, ומכתב ההיוועצות נשלח כבר ביום 18.11.2025 , מבלי שהשר הציג אסמכתה או אינדיקציה לכך שתהליך מעמיק אכן התקיים בפרק זמן כה קצר. פגמים אלה מביאים למסקנה כי יש להורות על ביטול החלטת המינוי.
הדרישה לעובד מדינה מכהן: הפרשנות התכליתית (השופט כבוב)
השופט חאלד כבוב הצטרף לביטול המינוי וחיזק את הקביעות בדבר הפרשנות הנדרשת של דרישת "עובד מדינה בכיר". הוא ציין כי השר עצמו הכיר בחשיבות מינוי עובד מדינה בכיר מכהן.
כבוב הדגיש כי השר ייחס "מניעות רחבה" למשפטנים בשירות המדינה באמצעות תנאים (כגון "כפיפות מקצועית או ניהולית" או "קשרי עבודה קרובים") שאינם מעוגנים בדבר. אימוץ קריטריון פסילה מרחיב זה, ללא צידוק ענייני, הוא שהוביל, כביכול, ל"אי-הצלחתו" של השר לאתר מועמד מקרב עובדי המדינה המכהנים.
️ היבט מעשי: ניסיון עדכני ומומחיות
כבוב הוסיף כי מורכבות ורגישות החקירה מחייבת "צורך מעשי שהגורם שיפקח על החקירה יכיר את מערכת אכיפת החוק… ברמה מעמיקה ועדכנית". בהיעדר "זמן למידה", נדרש שהממונה יהיה עובד מדינה מכהן, בכיר, בעל ניסיון ממשי ועדכני בחקירות פליליות. לכן, בחירה מתוך מאגר שמוציא מתוכו את רוב עובדי המדינה הרלוונטיים – ללא צידוק ענייני – עלולה לעורר ספק שמא השיקולים המנחים במינוי אינם ענייניים.
מסקנות ותובנות: המסר הציבורי והמשפטי
בית המשפט העליון הורה על מתן צו מוחלט , המבטל את החלטת השר להטיל על המשיב (השופט בדימוס יוסף בן-חמו) את תפקיד היועמ"שית בנוגע לליווי ולפיקוח על חקירת הפרשה הנדונה. פסק הדין קובע הלכה ברורה:
חיזוק עצמאות התביעה: השר נדרש לעמוד באופן דווקני בתנאים המחמירים שנקבעו בפסק הדין בעניין משמר הדמוקרטיה.
מעמד "עובד המדינה": הסטטוס של "עובד מדינה בכיר" הוא מהותי, וגיוס אד-הוק (מינוי זמני ייעודי) של גורם חיצוני אינו עומד בדרישה זו בנסיבות קיצוניות של התערבות בחקירה פלילית.
חובת התשתית המינימלית: הליך המינוי חייב להיות סדור, מקצועי, ומבוסס על תשתית עובדתית המצדיקה כל סטייה ממינוי עובד מדינה מכהן, וזאת כדי למנוע חשש לשיקולים זרים.
השופטת וילנר חזרה והדגישה כי גם בשלב זה "לא ננעל השער להגעה להסכמות בנושא".