הנשיא א' גרוניס:
 
1.        ביום 22.10.2013 אמורות להיערך הבחירות לרשויות המקומיות. העותר 1 (להלן – העותר) מעוניין להציג את מועמדותו בבחירות לראשות עיריית טבריה. נוכח הוראות שונות בדין, הדבר אינו אפשרי לכאורה. מכאן העתירה שבפנינו בה תוקף העותר הוראות מסוימות בחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן – החוק) מן הטעם שפוגעות הן בזכות לבחור ולהיבחר. באופן חלופי טוען העותר למתן פירוש מסוים לאחת מהוראות החוק באופן שיתאפשר לו ליטול חלק בבחירות בעיר טבריה.
 
2.        העותר היה רשום במרשם האוכלוסין כתושב של המועצה האזורית חוף השרון (להלן – המועצה האזורית). ביום 16.5.2013 שינה העותר את מענו הרשום מהמועצה האזורית לטבריה. לדבריו, עוד בחודש מרץ 2012 הוא רכש נכס מקרקעין בטבריה. ביום 4.12.2012 נערכו בחירות למועצה האזורית. כפי שנראה בהמשך, לנתון זה יש חשיבות מרכזית לגבי עניינו של העותר, לאור הוראה מסוימת בחוק. ביום 2.7.2013 פנה העותר לשר הפנים (המשיב 2) בבקשה לפי סעיף 17(א) לחוק כי הרישום בפנקס הבוחרים יתוקן, כך ששמו ייכלל בפנקס לגבי העיר טבריה. משהעותר לא קיבל תשובה לפנייתו, הוא הגיש ביום 21.7.2013 עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים בנצרת. הסעד שביקש העותר בעתירתו המינהלית היה ששמו יופיע בפנקס הבוחרים של העיר טבריה, כך שהוא יוכל להיות מועמד לראשות העירייה. ביום 5.8.2013 דחה בית המשפט לענינים מינהליים (כבוד השופטת א' הלמן) את העתירה. בעתירתו המינהלית לא השיג העותר על תוקפן של הוראות שונות בחוק. הוא העלה טענות מסוימות בנוגע לפרשנותו של החוק. נתייחס בהמשך לטענה שעלתה אף בעתירה דנא, וזאת לגבי סעיף 17(א) לחוק.
 
3.        בעתירה הנוכחית ציין העותר כי הוא שירת שנים רבות בשירות קבע בצה"ל והגיע לדרגת תת-אלוף. בין היתר הוא פיקד על סיירת הצנחנים, על חטיבת טנקים ועל אוגדה. בדבריו של העותר בדיון שערכנו הוא סיפר כי נטל חלק בפעולות קרביות מסוכנות ביותר, שחלקן עדיין חסוי. העותר אף זכה במלחמת יום הכיפורים בעיטור העוז. נעיר, כי איננו מתעלמים מפעילותו הצבאית המפוארת של העותר ותרומתו למדינה. ברם, השאלה שבפנינו הינה משפטית גרידא ואינה קשורה או תלויה בתכונותיו האישיות של העותר.
 
4.        טענותיו של העותר סובבות בעיקר סביב שתי הוראות בחוק, סעיף 11(א) וסעיף 17(א). סעיפים אלה מורים כך:
 
"11(א) לכל בחירות יוכן פנקס בוחרים שיכלול כל אדם שיום הולדתו ה-17 חל לא יאוחר מיום הבחירות והיה רשום הוא ומענו בפנקס הבוחרים כבוחר של אותה רשות מקומית ביום שליפת הפנקס, למעט מי שבתוך 18 החודשים שקדמו ליום הבחירות היה רשום במרשם האוכלוסין כתושב של רשות מקומית אחרת, לרבות מועצה אזורית, ובאותה רשות התקיימו בחירות בתקופה האמורה; לעניין פרק זה, 'מען' – לרבות ציון במרשם האוכלוסין של יישוב בלבד".
 
 
"17(א) נוכח אדם כי אינו זכאי להיות כלול בפנקס הבוחרים או כי פרט מהפרטים האמורים בסעיף 13(ב) המתייחסים אליו נרשם באופן לא נכון, רשאי הוא להגיש לשר בקשה מנומקת בכתב לתיקון הרישום, לאחר שפעל לפי חוק המרשם ובהתאם לדין לתיקון המידע ששימש בסיס להכנת הפנקס".
 
 
 
           נוסיף ונציין עתה כמה עניינים נוספים טרם הכרעה. ראשית, סעיף 22(א) לחוק קובע כי פסק-דינו של בית המשפט לענינים מינהליים "יהיה סופי ואין לערער עליו". הנחתנו היא שבמקרים מסוימים הוראה זו אינה סוגרת את הדלת בפני הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, כפי שאכן עשה העותר. שנית, במהלך הדיון בפנינו הצענו לעותר לשקול חזרה מן העתירה. לאחר התייעצות מסר פרקליטו של העותר כי הוא אינו עומד על הטענות החוקתיות, ושלפיהן יש לקבוע כי, למצער, סעיף 11(א) לחוק הוא בטל. עם זאת, עמד הפרקליט על הטענה כי ראוי שבית משפט זה יתערב בעניין מכוח האמור בסעיף 17(א) לחוק. אף שהטענה החוקתית אינה עומדת עוד על הפרק נתייחס אליה בקיצור וכך אף נעשה לגבי הטענה המתייחסת לסעיף 17(א) לחוק.
 
5.        לצורך הדיון מניחים אנו שהזכות לבחור ולהיבחר הינה אכן זכות חוקתית. אף אם כך הוא, הרי כזכויות חוקתיות אחרות אין היא זכות מוחלטת. משמע, אין לומר שכל חוק הפוגע או מצמצם זכות זו ייפסל מניה וביה. ההוראה שבסעיף 11(א) לחוק מונעת מאדם לבחור או להיות מועמד בבחירות לשתי רשויות מקומיות שונות במסגרת זמן של 18 חודשים. כלומר, אם נערכו בחירות לרשות מקומית פלונית במועד מסוים, לא יוכל אדם ששינה מקום מגוריו לאחר הבחירות להצביע בבחירות לרשות מקומית אלמונית אם אלה נערכו תוך 18 חודשים מן הבחירות למועצה מקומית פלונית. הדברים נכונים אף לגבי מועמד בבחירות ולא רק לגבי בוחר. זאת מכוח סעיף 7(א)(1) לחוק, אשר מתנה מועמדותו של אדם לבחירות ברישומו בפנקס הבוחרים. אותו דין חל לא רק לגבי מועמד למועצת הרשות המקומית, אלא גם לגבי מועמד לראשות המועצה או העירייה (סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975). יוער, כי הדין מונע בחירה או מועמדות כפולה כאמור בלא קשר לשאלה האם הבוחר או המועמד הצביע בפועל בבחירות לרשות המקומית פלונית (בעבר קיים היה התנאי הנוסף של הצבעה בבחירות לרשות הראשונה). ההיגיון מאחורי ההוראה הוא פשוט: למנוע ניוד קולות והשפעה על תוצאות הבחירות על דרך שינוי מלאכותי של הכתובת במרשם האוכלוסין. אכן, בהחלט ייתכן שבמקרה קונקרטי אין מדובר בשינוי מלאכותי של הכתובת. החוק יוצר חזקה חלוטה בעניין. בכך אין כל חידוש. כך הוא הדין אף לגבי גילו של המצביע. ייתכן שתושב מסוים בן 16 שנים הינו בעל אינטליגנציה גבוהה ובגרות נפשית מרשימה יותר מתושבים אחרים שגילם הכרונולוגי מאפשר להם לבחור. אף על פי כן קובע החוק, גם בעניין זה, חזקה חלוטה לפיה ייכלל בפנקס הבוחרים מי שגילו 17 שנים ביום הבחירות, ללא מתן אפשרות לבדיקה אינדיוידואלית של היכולות הקוגניטיביות והבגרות הנפשית (סעיף 11(א) לחוק, המצוטט בפיסקה 4 לעיל). יוער, כי לעניין הזכות להיבחר, בשונה מן הזכות לבחור, קובע החוק גיל מינימלי של 21 שנים ביום הגשת רשימת המועמדים לבחירות (סעיף 7(א)(2) לחוק). סעיף 17(א) אינו חריג איפוא בתמונה הכללית של דיני הבחירות ונחקק לתכלית ראויה כאמור. מכלול הטענות החוקתיות בעניינו אינן בפנינו ואיננו צריכים להידרש להן.
 
6.        הטענה הנוספת של העותר מבוססת על האמור בסעיף 17(א) לחוק (המצוטט אף הוא בפיסקה 4 לעיל). על פי הסעיף נתונה לשר הפנים סמכות לתקן את פנקס הבוחרים אם שמו של אדם זכאי אינו מופיע בפנקס או אם פרט מסוים "נרשם באופן לא נכון". כפי שראינו, העותר פנה לשר על מנת שירשום את שמו בפנקס הבוחרים, אך השר לא השיב לבקשה. כאמור, בית המשפט לענינים מינהליים דחה את העתירה המינהלית שהגיש העותר בעניין זה.
 
           נוכח האמור בסעיף 11(א) לחוק, וכפי שהוסבר, אין מנוס מן המסקנה ששמו של העותר לא יכול להיכלל בפנקס. פרשנות לפיה רשאי שר הפנים לכלול את שמו של העותר בפנקס, חרף האמור בסעיף 11(א), מקנה למעשה לשר סמכות להתעלם מהוראה ברורה ומפורשת בחוק. אין כל יסוד או רמז בחוק כי בידי שר הפנים מצויה סמכות כה מרחיקת לכת. מכאן שדין הטענה להידחות. יתר על כן, פרשנות זו מבקשת להעניק לשר הפנים – שהוא גורם פוליטי – סמכות להחליט באשר לגדריה של הזכות להיבחר, ואף מבחינה זו אינה הולמת את תכליתם והגיונם הפנימי של דיני הבחירות.
 
7.        והערה לסיום: המשיבים טענו כי העתירה נגועה בשיהוי. זאת, על רקע המועדים הרלוונטיים ומאחר שמדובר בנושא של בחירות. דומה שיש ממש בטענה זו. עם זאת, לא ראינו צורך לבחון את הטענה משהגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות לגופה.
 
 
8.        העתירה נדחית. בנסיבות העניין ובהתחשב באמור בפיסקה 3, לא ייעשה צו להוצאות.
 
 
           ניתן היום, ה' בתשרי התשע"ד (9.9.2013).