בג"ץ 5138/13 מקסים מון נגד שירות בתי הסוהר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
 
 
בג"ץ  5138/13
 
 
לפני:  כבוד השופט א' רובינשטיין
 כבוד השופט ס' ג'ובראן
 כבוד השופט י' דנציגר
 
 
העותר:מקסים מון
 
                                          
 נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיב:שירות בתי הסוהר
 
                                          
עתירה למתן צו על תנאי
 
 
בשם העותר:                          בעצמו
בשם המשיב:                         עו"ד ציון מוזס יונתן
 
פסק-דין
 
 
השופט א' רובינשטיין:
 
רקע
  1. עתירה זו (שהוגשה על-ידי העותר, אסיר, ללא ייצוג) מסבה עצמה על הטענה, כי אסיר הנדון בדין משמעתי, אשר לפי פקודות נציבות בתי הסוהר הוא זכאי לפנות בהשגה על ההחלטה ליועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר, אינו יודע על זכותו זו, ונפגמת איפוא זכותו להליך הוגן.
 
  1. בתגובה נטען, כי קיים סעד חלופי והוא עתירת אסיר בבית המשפט המחוזי, לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב-1971, שכן עתירת אסיר יכול שתהא מוגשת "בכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו"; זאת, גם בנושאים בעלי אופי כללי ולא פרטני בלבד.
 
  1. לגופם של דברים נטען בתגובה, כי בתום דיון משמעתי נמסר לכל אסיר העתק גליון האשמה בעניינו, שבו מפורשת (סעיף 10 לחלק ב') הזכות להגיש בקשה לביטול ההליך המשמעתי בתוך 30 יום באמצעות מפקד בית הסוהר ליועץ המשפטי המחוזי או ליועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר, וכך נעשה גם בנידון דידן.
 
  1. יצוין כי הדוגמה שצירף העותר היא הרשעתו המשמעתית מ-2010, שב-2011 פנה לגביה ליחידה לתלונות הציבור בלשכת מבקר המשרד לבטחון פנים. בתשובה (מיום 9.3.11) הופנה העותר לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.13.00 בסעיף 8, שם נאמר כי "אסיר שהורשע בעבירת בית סוהר וסבור כי נפל פגם מהותי בהליך, יפנה בכתב באמצעות מפקד היחידה בתוך שלושים יום ממועד סיום הדיון המשפטי, בבקשה ליועמ"ש שב"ס לביטול ההליך…".
 
הכרעה
 
  1. במישור הדיוני צדק בא כוח המשיב כי במקרה דנא ישנו סעד חלופי, כהלכתו, על-ידי עתירת אסיר, גם אם הטענה היא כללית (בג"ץ 118/12 מג'אדבה נ' המשרד לבטחון פנים (2012)). שקלתי אם יש מקום להעביר לבית המשפט המחוזי המוסמך לדון בעתירת אסיר, אך נוכח האמור להלן לעיצומם של דברים נראה כי אין צורך בכך. זאת ועוד, המדובר בשיהוי גדול בהגשת העתירה על פי לוח הזמנים שתואר.
 
  1. כאמור צירף העותר מסמכי אישום מיולי 2010 בעקבות קטטה, שם הודה העותר בעבירת המשמעת. באותו טופס לא נדפסה ההוראה בדבר אפשרות ההשגה, ואילו היה הטופס בעינו גם כיום היה לכאורה יסוד לתלונה שבעתירה.
 
  1. ואולם, ככל הנראה חודש הטופס, כן לתגובת המשיב צורף הטופס הנוהג כיום (מש/2; תאריך עדכונה האחרון של הפקודה כמצוין בטופס הוא 20.9.11). בטופס זה, בפסקה 10, נאמר כי:
 
"במקרה בו הוטל על האסיר עונש מסוג קנס/בידוד/הפחתת ימי שחרור וכן מקרה בו חויב בנוסף בפיצויים, על קצין השיפוט ליידע אותו בדבר הזכות להגיש בקשה להמתקת עונש באמצעות מנהל האגף למפקד המחוז/לנציב לפי העניין, או הגשת בקשה לביטול ההליך המשמעתי בתוך 30 יום באמצעות מפקד בית הסוהר ליועמ"ש המחוזי או ליועץ המשפטי".
 
אציין כאן, כי לכאורה הניסוח בדבר הזכות להגיש בקשה להמתקת עונש או לביטול ההליך המשמעתי מוגבל למקרי עונש של "קנס/בידוד/ הפחתת ימי שחרור ופיצויים". מתבקשת בדיקה על-ידי היועץ המשפטי של שב"ס אם אין הדבר שולל לכאורה השגה, שהיא אפשרית לפי המצוטט מפקודת שב"ס הנזכרת, גם במקרים אחרים.
 
  1. העותר נשפט משמעתית, כעולה מן התגובה, גם ב-21.3.13; הוא לא צירף גליון אשמה זה (מש/3), שלפיו – לפני הגשת העתירה ב-18.7.13 – קיבל את הטופס החדש, בו מופיעה ההוראה בדבר אפשרות ההשגה. אציין כי שאלתי עצמי אם קוים במקרה דנא האמור בסעיף 3 בעמ' 3 לגליון (העדת כותב דו"ח התלונה), וגם דבר זה מתבקש לבדוק היועץ המשפטי לשב"ס. דומני גם, שהטופס בעמ' 3 סעיפים 3 ו-4 אינו מספיק לכאורה לכתיבת דברי עדים, אלא אם כן הפרקטיקה היא לצרף דפים נוספים; לעניין זה ראו הערתי בבג"ץ 266/05 פילנט נ' סגן הפרקליט הצבאי פ"ד נט(4) 707, 715 פסקה 3(א), ודומני שפגם זה תוקן שם לימים בעקבות ההערה. במקרה דנא נותר הדבר עמום, אך כיון שתלונה זו אינה נשוא העתירה ולא צורפה לה, איני נדרש לכך מעבר לאמור.
 
  1. בנתון לבדיקות האמורות, נמחקת העתירה. אוסיף, כי יוצא אני מן ההנחה שנציבות שב"ס מוודאת שהטופס החדש (בכפוף לבדיקות המבוקשות מעלה, במבט צופה פני עתיד) מצוי בכל בית סוהר, ואין משתמשים בטופס  הישן שבו אין אפשרות ההשגה מופיעה.     
 
           ניתן היום, כ"ו בתשרי תשע"ד (30.9.2013).
 
ש ו פ טש ו פ טש ו פ ט