השופט י' עמית:
 
           בעתירה שלפנינו מבקש העותר, עו"ד במקצועו, המעיד על עצמו שהוא עוסק, בין השאר, בגביית חובות מחייבים באמצעות הליכי הוצאה לפועל, להורות למשיבות לקבל מזוכים בקשות לעיקול מניות הרשומות אצל רשם החברות.
 
1.        לטענת העותר, במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקט כנגד חייב במסגרת עבודתו פנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה כי יטילו עיקול אצל רשם החברות על מניות הרשומות על שם החייב, אך בקשתו נענתה בשלילה, לאור עמדתה של היועצת המשפטית של רשות התאגידים לפיה רשם החברות אינו "מחזיק" בנכסים ועל כן אין כל תועלת בהטלת עיקול עליהם.
 
2.        בעתירתו מפרט העותר נימוקים שונים המצדיקים את עמדתו, ובין היתר מסתמך העותר על פסק דין של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ח' כבוב) מיום 30.1.2013 בע"ק 3383-02-12 בו הורה בית המשפט לרשם החברות על רישום עיקולים זמניים לצד רישום המניות המופיעות במרשם, מאחר שמדובר במידע רלוונטי לציבור, שבהיעדרו עלול הציבור להיפגע (להלן: פסק הדין). העותר טוען כי שהמשיבות 2-1 חרגו מסמכותם בכך שפעלו בניגוד לפסק דין מחייב של בית המשפט המחוזי.
 
3.        דין העתירה להידחות על הסף, בשל מספר טעמים.
 
           ראשית, מדובר בעתירה כוללנית מבלי שפורט בה מהי ההחלטה עליה מלין העותר, מהי לשונה של ההחלטה ומהן הנסיבות שהובילו לקבלת ההחלטה.
 
           שנית, העתירה מוקדמת והוגשה טרם מיצוי הליכים, באשר טרם התקבלה תשובה רשמית מאת רשם החברות המתייחסת לטענות העותר. אציין כי המענה לטענותיו של העותר הוא אצל רשם החברות ולא אצל משיבות 2-1 כפי שסבר בתחילה (וראו החלטותיי מיום 25.6.2013 ומיום 30.6.2013, בהן הוריתי על צירוף רשם החברות כצד לעתירה).
 
           ועיקרו של דבר. למעשה, העותר מבקש ליישם לאלתר את פסק דינו הנ"ל של בית המשפט המחוזי, ולהורות לרשם החברות לרשום עיקולים, אך בימים אלו תלוי ועומד בבית משפט זה ערעור שהגישה המדינה על פסק הדין (ע"א 2162/13, קבוע ליום 21.5.2014) וביצועו של פסק הדין מעוכב עד להחלטה אחרת (החלטת בית משפט קמא מיום 21.3.2013). כידוע, בית משפט זה, ביושבו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי ואין להורות במסגרת עתירה זו על יישום פסק דין שהערעור עליו תלוי ועומד.
 
           לא מותר לציין כי העתירה הוגשה לאחר הגשת הערעור ולאחר ההחלטה לעכב את ביצוע פסק הדין, ואף מטעם זה יש לדחות את העתירה.
 
4.        אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. לפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות.
 
           ניתן היום, ז' באלול התשע"ג (13.8.2013).
 
 
 
ש ו פ ט                               ש ו פ ט                                ש ו פ ט