בג"ץ 3845/13 ארנה קפיטל זירת מסחר 2009 בע"מ נגד פרקליטות מחוז תל אביב ואח'

בבית המשפט העליון 
                                בג"ץ  3845/13
   
 
 
לפני:  כבוד הנשיא א' גרוניס
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' סולברג
 
 
העותרת:1. ארנה קפיטל זירת מסחר 2009 בע"מ
העותר:2. איתן אלדר
 
                                          
 נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבה:פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)
 
המשיבים הפורמליים:1. ג'קי בן זקן
 2. מנופים פיננסיים לישראל (מפל) בע"מ
 3. צביקה קולנברנר
 4. אינטרנטיקה בע"מ
 
                                          
עתירה למתן צו על תנאי
 
 
בשם העותרת:עו"ד ז'ק חן
 
 
בשם העותר:עו"ד מיכל רוזן-עוזר
 
                                          
בשם המשיבה:עו"ד מיכל צוק-שפיר
 
 
 
בשם המשיב הפורמלי 1:עו"ד נבות תל-צור; עו"ד ירון ליפשס
 
 
 
בשם המשיבה הפורמלית 2:עו"ד אפרת ברזילי
 
 
 
בשם המשיבים הפורמליים 3 ו-4:עו"ד אילן סופר
 
 
 
                                                                                                              פסק דין
 
 
השופט נ' סולברג:
           עתירה למתן צו על-תנאי המורה למשיבה לדחות את מועד השימועים שנקבעו לעותרים על מנת לקיימם רק לאחר שתועבר אליהם חוות דעת של מומחה מטעם המשיבה.
 
1.        המשיבה הודיעה לעותרים כי בכוונתה להעמידם לדין – בכפוף לשימוע –   בעבירות ניירות ערך שעניינן בהעלאת שער המנייה של חברת מנופים פיננסיים לישראל (להלן: מנופים) בבורסה, בדרכי תרמית, על מנת לעמוד בכללי הבורסה לכניסת חברה למדד ת"א 100. המשיבה העבירה לעותרים בחודש פברואר 2012 את חומרי החקירה ושלחה אליהם מכתבי זימון לשימוע. שימוע בעניינה של העותרת 1 נקבע ליום 20.5.2013, והשימוע בעניינו של העותר 2 נקבע ליום 5.6.2013. עם קבלת הזימון פנו העותרים אל המשיבה בבקשה לקבל לידיהם חוות דעת מומחה מתחום שוק ההון וניירות ערך, שלפי טענתם מוגשת דרך שגרה בתיקי ניירות ערך אשר בהם מועלות טענות על השפעה בתרמית. במענה לפנייה מסרה המשיבה לעותרים כי חוות דעתו של המומחה נמצאת בהכנה, וכי כל עוד לא תושלם, לא תועבר לידי ההגנה. בעקבות כך פנו העותרים בבקשה לדחיית מועדי השימוע. לטענת העותרים, חוות דעת המומחה מהווה את ליבת חומר החקירה, לא ניתן לקיים שימוע הוגן מבלעדי חוות הדעת, ויש להעבירה לעיונם בטרם יערך השימוע. המשיבה השיבה כי אין בטענותיהם של העותרים כדי להצדיק את דחיית מועדי ישיבות השימוע. חוות דעת המומחה אשר מנתחת את פעילות המסחר איננה חלק מעיקר חומר הראיות בתיק. עמדת המשיבה ביחס לפעילות המסחר ומשמעויותיה הריהי ידועה לעותרים, ואין הצדקה להעתר לבקשת הדחייה. המשיבה ביקשה כי העותרים יעדכנו האם בכוונתם להתייצב לישיבות השימוע, וציינה כי אי-התייצבות לישיבה כמוה כויתור על זכות השימוע. העותרים אכן לא התייצבו לישיבות השימוע שנקבעו בעניינם, ותחת זאת הגישו את עתירתם לבית משפט זה.
 
2.        לטענת העותרים, חוות דעת מומחה שוק ההון היא מעיקריו המובהקים של חומר הראיות בתיק. הואיל וחוות דעת זו אמורה לשמש כראיה מרכזית להוכחת טענות המשיבה, אין אפשרות לקיים שימוע הוגן מבלי למסור את חוות הדעת, עובר למועד השימוע, לידי העותרים. לטענתם, סירוב המשיבה לדחות את מועד השימוע מונע מהם דה-פקטו את יכולתם לבסס את טענותיהם בשימוע. ההחלטה אינה מידתית, ופוגעת בזכותם של העותרים לטעון כראוי בשימוע, ולשכנע את המשיבה להימנע מהגשת כתב אישום. המשיבים הפורמליים הצטרפו לעמדת העותרים וגם הם סבורים כי לא ניתן לקיים שימוע הוגן ללא חוות דעת המומחה. יחד עם זאת, המשיבים הפורמליים 4-2 ציינו כי הם בחרו כן להתייצב לשימוע שנערך בעניינם.
 
3.        המשיבה טוענת כי דינה של העתירה להידחות על הסף; והדין עִמה. העותרים ביקשו רשות להגיש תגובה לתגובת המשיבה, אך לא ראינו הצדקה לכך.
החלטת המשיבה שלא להעתר לבקשה לדחיית מועד השימוע נמצאת במרחב שיקול הדעת המסור לה. הלכה פסוקה היא כי התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של התביעה בכל הנוגע ליישומו של הליך השימוע ולהחלטה על הבאתו של אדם לדין הריהי מצומצמת ביותר (ראו: בג"ץ 4175/06 אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה (6.6.2006) והאסמכתאות המצויינות שם). העניין שלפנינו אינו נמנה על המצבים הנדירים שבהם ראויה התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של המשיבה. העתירה אינה מצביעה על פגם בהתנהלותה של המשיבה, לא כל שכן פגם המצדיק התערבות שיפוטית. המשיבה העבירה לידי העותרים חומרי חקירה רבים, והתייחסה בפירוט לבקשתם לקבל את חוות דעת המומחה. שאר המשיבים (למעט המשיב הפורמלי 1) התייצבו לשימועים שנערכו בעניינם, למרות שטרם הועברה לידיהם חוות הדעת. כוונת המשיבה לראות באי-התייצבות לשימוע שנקבע, כויתור על זכות השימוע, הייתה ידועה לעותרים. משעבר המועד לשימוע שאליו זומנו העותרים, הרי שאין להם להלין אלא על עצמם, על כך שהמשיבה רואה אותם כמוותרים על השימוע (השוו: בג"ץ 5297/11 רבין נ' מדינת ישראל – פרקליטות מחוז תל אביב (11.10.2011)). למצער היה על העותרים להתייצב להליכי השימוע, לטעון במסגרתו לגבי העדרה של חוות דעת המומחה, ולבטח גם לגבי שאר האישומים שאינם נוגעים למסחר. 
 
4.        מטרתו של הליך השימוע היא לאפשר לחשודים בביצוע עבירות לטעון ולהשיב לטענות שמופנות כלפיהם בטרם יוחלט על הגשת כתב אישום. זהו הליך מקדמי להליך הפלילי – קצר ותכליתי – הוא איננו 'משפט זוטא', ולא תחליף למשפט. השימוע נערך בטרם קבלת החלטה סופית על הגשת כתב אישום, והוא לא נועד לעסוק בניתוח פרטני ודקדקני של חומר הראיות (ראו: הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 4.3001 מחודש יולי 1991, וכפי שתוקנה בעקבות חקיקתו של סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שעניינו ביידוע חשוד על העברת חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע אל רשות התביעה, והעמדתו על זכותו לפנות ולבקש להימנע מהגשת כתב אישום נגדו). לא בכדי טענה המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף לנוכח קיומו של סעד חלופי, פנייה לערכאה הדיונית שאליה יוגש כתב האישום. זהו אכן הפורום הראוי לבירור טענות בשאלה מהו חומר חקירה ומהי ליבת חומר החקירה. התערבותו של בית משפט זה בהליכים המקדמיים נעשית במשׂוּרה, מפאת החשש להימשכות ההליכים, ועל מנת שלא ליצור הליך פלילי נוסף ומקדים להליך הפלילי שבבית המשפט (ראו: בג"ץ 5577/13 לחיאני נ' היועץ המשפטי לממשלה (22.8.2013) בפסקה 6).
 
5.        לפי עמדת המשיבה, חוות הדעת המבוקשת על-ידי העותרים אינה מהווה את ליבת חומר הראיות. בניגוד לטענת העותרים, לא אחת אין מוגשת כלל חוות דעת מומחה בתיקי עבירות ניירות ערך. הכנתה של חוות הדעת טרם הושלמה, ועיקר מטרתה בתיק דנן היא לסייע לבית המשפט בעיבודו של חומר הראיות הגולמי. העותר 2 הוא בקי ומנוסה, מסוגל לבסס את טענותיו על סמך החומר הגולמי, גם מבלעדי עיבודו. הוא אינו זקוק לחוות הדעת על מנת להתכונן לשימוע.
 
6.        על פני הדברים לא נראה שהמשיבה נהגה שלא בהוגנות, משום שמסרה לעותרים את כל הראיות הגולמיות הנוגעות לימי המסחר החשודים, ואת כל הראיות הגולמיות הנוגעות לגרסאות החשודים ועדים אחרים, כעולה מהאזנות סתר ומן ההודעות שנגבו. על רקע זה, לא נראה שחוות דעת המומחה הנדונה היא הראיה המרכזית להוכחת אחד מרכיבי העבירה של השפעה בתרמית על שער ניירות ערך, כפי שטענו העותרים. לטענת המשיבה, כולל חומר החקירה הודיות של העותר בהתקיימותו של רכיב ההשפעה כתוצאה מפעילותו במניית מנופים, וממילא, ולוּ מטעם זה, אין צורך בחוות הדעת.
 
7.        למקרא סוגי חומרי החקירה שהועברו אל העותרים, כמוּתם וזיקתם אל מעשי-העבירה הנדונים, כמתואר בפסקאות 12-8 לתגובת המשיבה, דומה לכאורה כי חוות הדעת המבוקשת אכן אינה מעיקרי חומר החקירה. אין מדובר בראיה מכלי ראשון, אלא בעדות סברה, עיבוד חומר הראיות הגולמי, לרבות נתוני המסחר, שהועברו לעותרים. "תיווך" הנתונים הללו לבית המשפט באמצעות חוות הדעת, אינו מחייב את העברתה לעותרים לצורך השימוע, ודומה כי די בחומר שהועבר לעותרים כדי להתכונן כדבעי, ולקיים את השימוע באופן אפקטיבי.
 
8.        אשר על כן, העתירה נדחית.
          
           העותרים ישלמו למשיבה 1 הוצאות בסך כולל של 15,000 ₪.
 
           ניתן היום, כ' באלול התשע"ג (26.8.2013).
 
 
ה נ ש י אש ו פ טש ו פ ט