בפסק דין מנומק קיבל העליון את עתירתה של תושבת גרמניה, וקבע כי אין לנהל מאבקי משמורת ורכוש בישראל עת מרכז החיים של המשפחה נעוץ מעבר לים
דרמה משפטית חוצת גבולות בבית המשפט העליון: בפסק דין מהדהד שניתן היום פה אחד בתיק בג"ץ 4728/24, קיבל הרכב השופטים בראשות הנשיא יצחק עמית, השופטת יעל וילנר והשופטת גילה כנפי-שטייניץ את עתירתה של אזרחית ישראלית-צ'כית המתגוררת בגרמניה, וביטל למפרע את כל החלטות בית הדין הרבני בתביעות הכרוכות לגירושיה.
פסק הדין מציב גבול נורמטיבי ברור אל מול ניסיונות ההתרחבות של סמכויות בתי הדין הרבניים בישראל ביחס לישראלים שהעבירו את מרכז חייהם לחו"ל.
מגרמניה לתל אביב: סאגה של כמעט עשור
סיפור המעשה חולש על פני כמעט עשור: בני הזוג נישאו בישראל בשנת 2010 כדת משה וישראל, ובשנת 2011 נישאו בגרסה אזרחית בצ'כיה. אולם, לכל אורך תקופת נישואיהם – מתחילתם ועד פרידתם בשנת 2018 – התגוררו בני הזוג בגרמניה, שם נולדו וגדלו שני ילדיהם המשותפים.
עם פרידתם באפריל 2018, מיהר הבעל להגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב, ואליה כרך את ענייני הרכוש, המזונות ומשמורת הילדים. האישה כפרה מנגד בסמכות בית הדין, אך בית הדין הרבני קבע פעם אחר פעם כי מסורה לו סמכות לדון בכלל הנושאים, תוך שהוא נסמך על נתוני עבר (כמו גיור האישה בישראל ורישיון נהיגה ישראלי) ועל קביעתו כי בני הזוג "תכננו בעבר לשוב להתגורר בארץ".
"זיקה תיאורטית אינה מקימה סמכות"
בחוות הדעת המרכזית, אליה הצטרפו הנשיא עמית והשופטת וילנר, מתחה השופטת גילה כנפי-שטייניץ ביקורת נוקבת על קביעות בית הדין הרבני. השופטת
השופטת כנפי-שטייניץ דחתה בתוקף את הטענה כי כוונות עתידיות לשוב לארץ יכולות לבסס סמכות שיפוט:
"כוונה תיאורטית, צופה-פני-עתיד, שלא הבשילה לכלל מעשה ולא התממשה, יכולה אולי ללמד על זיקה לישראל אך בוודאי לא לבסס כשלעצמה זיקה ברמה הנדרשת… לו נניח כי די בכוונה עתידית להתגורר בישראל כדי לבסס את הזיקה הנדרשת, עלולים להימצא אזרחים ישראלים רבים המתגוררים בחו"ל כשהם 'כבולים' לסמכות בית הדין הרבני בישראל, חרף ניתוק ממשי ומתמשך מן הארץ."
בנוסף, הובהר כי זיקתו החזקה של הבעל לישראל אינה יכולה לכסות על היעדר הזיקה מצד האישה, שכן החוק מחייב בחינה אינדיבידואלית של כל אחד מבעלי הדין.
מכה לבית הדין: דחיית הטענות נגד הערכאות בגרמניה
למעלה מן הצורך, בחנה השופטת כנפי-שטייניץ גם את שאלת "הפורום הנאות" וקבעה כי גם מסיבה זו בית הדין בישראל אינו הערכאה המתאימה לדון במשמורת הילדים.
השופטת דחתה על הסף את נימוקי בית הדין הרבני, אשר הטיל ספק ביכולתו של שופט גרמני להגיע ל"פתרונות יצירתיים" או ליתן משקל לרצון האב בחינוך בעל אוריינטציה יהודית-ישראלית. נקבע כי קביעות המטילות דופי ביכולתן של ערכאות שיפוט זרות הינן מוקשות ובלתי מבוססות.
לדברי בית המשפט העליון, בהתאם להלכה הפסוקה, ענייני משמורת והסדרי שהות של קטינים חייבים להתברר במקום מגוריהם הרגיל (במקרה זה – גרמניה), שם מצויים מרכז חייהם, סביבתם הטבעית, ואנשי המקצוע המטפלים בהם.
השורה התחתונה: כל ההחלטות בטלות
בשורה התחתונה, נפסק כי:
לבתי הדין הרבניים אין סמכות שיפוט לדון בתביעות שנכרכו לתביעת הגירושין (מזונות, רכוש, משמורת והסדרי שהות).
כל ההחלטות שניתנו בתיק בנושאים הכרוכים בטלות למפרע.
סידור הגט הדתי שבוצע בין בני הזוג יישאר בתוקפו בלבד, מבלי להוות הכרעה בגירושין האזרחיים.
בסיום פסק הדין, קראו השופטים לשני ההורים להניח את הסכסוכים המשפטיים בצד ולרכז את מאמציהם בחידוש הקשר החיוני והחשוב בין הילדים לבין אביהם