Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ת"ק 10465-07-11 (תביעות קטנות נתניה) בני בראנץ נגד אריה פרידמן
 
תקציר פסק הדין

בית משפט לתביעות קטנות נתניה חייב טוען רבני שהתחזה בפני התובע כעורך דין להשיב לו כספים שגבה ממנו בגין טיפול בעניני ירושה של אביו של התובע.

בית משפט (כב' השופט חגי טרסי) קבע כי הנתבע בעצמו אישר כי אין ברשותו רישיון עריכת דין, ומעולם לא היה בעליו של רישיון שכזה וכי הוא טוען רבני בלבד .

בנסיבות אלו, קבע בית משפט כי הוא לא היה רשאי לקחת על עצמו טיפול בתיק הירושה של אביו של התובע מאחר ואין הדבר עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין.

משכך, קיבל בית משפט את תביעת התובע והורה לנתבע להשיב לו את הכספים שטרם הוחזרו, בסכום של 10,800 ש"ח, וכן חייב  את הנתבע לשלם לתובע, 2,000 ש"ח בגין עגמת נפש כן הוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח.


בית משפט לתביעות קטנות נתניה                                                                           בתאריך: 12/07/2012



ת"ק 10465-07-11

בפני:                     כב' השופט/ת חגי טרסי


                                                                              תובעים:  1. בני בראנץ

                                                                                      - נגד - 

                                                                              נתבעים:  1. אריה פרידמן


                                                                                     פסק-דין

לפני תביעה להשבת כספים אותם שילם התובע לנתבע תמורת שירותים משפטיים שאמור היה לספק לו. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע שילם סכום כולל של 17,000 ש"ח עבור מכלול השירותים הללו, ובסופו של דבר קיבל לידיו החזר בסך 6,200 ש"ח, והשאלה הניצבת בפני הנה האם זכאי התובע להחזר יתרת התשלום, בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט.

לטענת התובע, הציג את עצמו הנתבע בפניו כעורך דין, וקיבל על עצמו את הטיפול בענייני הירושה של אבי התובע. במסגרת זו התבקש הנתבע לברר האם אחת מבנות משפחתו של התובע פעלה להעלמת נכסים שהיו בבעלות המורישה, והביאה לכך שלא נמסרו בסופו של דבר לידי האב, כמתחייב מצוואת אחותו המנוחה. נוכח בקשה זו הודיע הנתבע לתובע כי יש צורך בביצוע חקירה, והמליץ על שירותיו של חוקר פרטי בשם מיכאל רז, אותם ניתן יהיה לשכור תמורת 10,000 ש"ח. התובע התלבט מספר ימים ובסופו של דבר הסכים להצעה על אף עלותה הגבוהה, משום שסמך על הנתבע. לפיכך מסר לידי הנתבע, לבקשתו, שלושה שיקים בשווי כולל של 17,000 ש"ח, כאשר 10,000 מתוכם יועדו לביצוע החקירה על ידי מר רז, והיתרה אמורה הייתה לשמש כשכר טרחתו של הנתבע.

לטענת התובע, התברר לו בהמשך כי הנתבע אינו מוסמך כלל כעורך דין וכי לא נקט בכל פעולה ממשית לקידום הטיפול בירושה. הוא דרש ממנו מספר פעמים לפגוש בחוקר הפרטי, ורק בחלוף זמן רב נעתר לכך הנתבע והפגיש בינו לבין אותו חוקר, אשר מסר לו כמה ניירות וביניהם המסמך ת/1 וצילום החשבונית ת/3. ת/1 הנו ככל הנראה "דו"ח החקירה" שנערך בנוגע לירושה. המסמך חתום על ידי "פילו" ומופנה אל אדם בשם ולדמן, ומצוינות בו המסקנות לפיהן למורישה המנוחה אין נדל"ן הרשום על שמה, וכי ניהלה שני חשבונות בבנקים ברמת השרון. צילום החשבונית ת/3 מתייחס לשיק בסך 3,800 ש"ח שהתקבל בידיו של "מיכאל רז - הגנה נגד קרינה". טענת התובע היא כי הנתבע הוליך אותו שולל וגבה ממנו סכומי כסף מבלי שסיפק תמורה ממשית כלשהי. מאחר והנתבע החזיר לבסוף סכום של 6,200 ש"ח, עותר התובע לחייב הנתבע בהחזר יתרת הסכום.

הנתבע, מצידו, בכתב ההגנה המפורט, דחה את טענות התובע וטען כי הכספים התקבלו בידיו כדין עבור הטיפול בתיק הירושה האמור. הוא טען כי מתוך 17,000 השקלים שקיבל מהתובע, הועברו על ידו 10,000 ש"ח לחוקר מיכאל רז, אשר הוציא ומסר חשבונית על מלוא הסכום. לטענתו, לאחר שהתברר לתובע במפגש עם החוקר הפרטי כי החקירה לא העלתה דבר, החל התובע לדרוש את כספו חזרה, ואף השמיע כלפי הנתבע איומים בוטים.

במהלך הדיון העידו מטעמו של התובע גם חברו מר ירון בן חיון ואביו מר אלי בראנץ. מטעם ההגנה העיד הנתבע לבדו. לאחר שנתתי דעתי לעדויות ולמסמכים שהוצגו בפני, אני מעדיף באופן מובהק את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע. אציין, בהקשר זה, כי שלושת עדי התביעה, ובעיקר התובע עצמו וחברו ירון, מסרו עדות מפורטת, אחידה ומהימנה, בה הביעו באופן משכנע את האמון הרב שנתנו תחילה בנתבע, אשר הציג את עצמו כעורך דין מנוסה ומצליח, ואת אכזבתם הרבה מהתנהלותו. מנגד, אני סבור כי לא ניתן לסמוך על עדות הנתבע, אשר סתר את עצמו לא פעם, לא הצליח לספק הסבר משכנע לגביית סכומי הכסף השונים ונמנע במפגיע מהצגת ראיות או עדויות מתבקשות, שהיו עשויות לבסס את גרסתו, אילו היה בה ממש.

ראשית אציין כי הנתבע עצמו מאשר כי אין ברשותו רישיון עריכת דין, ומעולם לא היה בעליו של רישיון שכזה. לדבריו, הוא משמש כטוען רבני בלבד ומעולם לא הציג את עצמו כעורך דין. על רקע זה מתעוררת השאלה כיצד מציג עצמו הנתבע בכתב ההגנה כבעל משרד המספק יעוץ משפטי בתביעות אישיות, וכיצד זה נטל על עצמו את הטיפול בתיק הירושה של אביו של התובע, שהרי לכאורה אין הדבר עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין. מאחר והוא מודע ככל הנראה לקושי זה, ציין הנתבע בכתב ההגנה כי כשהתבקש לעסוק באותה ירושה הבהיר לתובע כי כל שביכולתו לעשות הוא להפנותו לביצוע חקירה, ומעבר לכך אינו יכול לעזור במאום. משכך הם פני הדברים, מתעוררת השאלה על מה ולמה גבה הנתבע מהתובע סכום של 17,000 ש"ח, שהרי אפילו היו 10,000 ש"ח מופנים לחוקר הפרטי, הרי יתרת הסכום נועדה לתשלום לנתבע, על אף שלדבריו לא היה רשאי לנקוט בפעולה כלשהי לקידום סוגיית הירושה.

בעדותו בבית המשפט טען הנתבע, בין היתר, כי סייע לתובע בנושאים משפטיים שונים עוד קודם לכן, כגון בקבלת כספים שהיו מגיעים לו ממעבידו לשעבר. התובע לא כפר בכך אך ציין כי בנוגע לאותם נושאים סייע לו הנתבע ללא תמורה, והבהיר בסוף כל מפגש כי אין צורך בתשלום. הנתבע, לעומתו, טען בעדותו בבית המשפט כי הסכים שלא לקבל תמורה רק על יסוד הבטחת התובע כי יעביר לטיפולו את תיק הירושה של אביו, וכי במסגרת זו יפוצה הנתבע על כל המאמצים שהשקיע, גם בנושאים האחרים. אלא שעיון בכתב ההגנה מעלה טענה שונה לחלוטין ולפיה התחייב התובע לשלם לנתבע עבור השעות שהשקיע בסיוע לו, בהתאם לעלות שעת עבודה כמקובל בשוק, ואין כל זכר לטענה כי הפיצוי אמור היה להינתן במסגרת הטיפול בירושה.  הנה כי כן מסר הנתבע גרסאות שונות ובלתי מהימנות לגבי מקור זכאותו לכספים.

יתרה מכך, בעוד בכתב ההגנה ציין הנתבע במפורש כי קיבל לידיו גם את הכספים עבור פעולות החקירה וכי הוא היה זה שהעביר את הכסף לידיו של החוקר, הרי שבעדותו בפני טען הנתבע כי לא היה מעורב כלל במערכת היחסים בין התובע לחוקר וכי התובע פגש בחוקר מספר פעמים ושילם לו ישירות. גם כאן מדובר בסתירה מהותית ומשמעותית. בנוסף, על אף שציין בכתב ההגנה מפורשות כי ביכולתו להציג עדים ומסמכים לאישוש גרסתו, נמנע הנתבע בפועל מהבאתן של ראיות אלה. כך למשל, נמנע מהזמנתו של החוקר הפרטי למתן עדות ואף לא הציג חשבוניות כלשהן, אם עבור התשלום לחוקר הפרטי ואם עבור סכום הכסף שנותר בידו. לא זו אף זו, החשבונית היחידה שהוצגה (בצילום בלבד), הנה על סך 3,800 ש"ח, ועל כן אינה תואמת כלל ועיקר את גרסת הנתבע. גם המסמך ת/1 - אותו "דו"ח חקירה", אשר עורכו נותר בלתי מזוהה, אינו כולל מידע מקיף אשר יכול להצדיק את העלויות הנטענות על ידי הנתבע.

התוצאה היא כי אני מעדיף נחרצות את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע ועל כן החלטתי לקבל את התביעה במלואה. לפיכך אני מחייב את הנתבע להשיב לתובע את יתרת התשלום שטרם הוחזר, בסכום של 10,800 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע, בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, סכום של 2,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח. סכומים נוספים אלה יישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 15 ימים.

ניתן היום,  כ"ב תמוז תשע"ב, 12 יולי 2012, בהעדר הצדדים.