Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ת"ע 1150/09 ת"א 1151/09 ח.ב. נ' ד.ה.ג., ע. ה
 
 
                                                                                                                        תע 1150/09 ח.ב. נ' ד.ה.ג., ע. ה.



                                                                 בית משפט לענייני משפחה בכפר סבא
                                                                                                     
6 פברואר 2012




בפני
כב' השופטת אליה נוס

התובעת
ח.ב.
ע"י ב"כ עו"ד אורלי מנע - שני

נגד

הנתבעים
ד.ה.ג.
ע. ה.
ע"י ב"כ עו"ד בעז קראוס


פסק דין

1.    בני זוג , האחת אלמנה והאחר גרוש, עורכים הסכם , המוכתר כ"הסכם ממון ושותפות חיים". ההסכם כולל הוראה, לפיה ילדיו הביולוגיים של כל אחד מן הצדדים יירשו אותו לאחר מלאת ימיו, בעוד כל צד להסכם מוותר על כל חלק בנכסי זולתו במקרה של פטירה.
לימים, נישאים בני הזוג זה לזה.
בן הזוג הולך לעולמו בלא להותיר צוואה בנוסף להסכם.
מיהם יורשיו של בן הזוג המנוח?

רקע

2.    ד"ר ג.ה ז"ל (להלן:"המנוח") והגב' ח.ב (להלן: "ח") הכירו זה את זו משחר ילדותם. כל אחד מהם נישא לאחר, ואף נולדו לו ילדים.
המשיבים, ע. ה. ג (להלן:"ע") וד.ל.ה.ג (להלן:"ד"), הם ילדיו של המנוח (להלן: "ילדי המנוח").
המנוח חי במשך תקופה ארוכה ב_____, ואף היה לאזרח המדינה.
לאחר שהתאלמנה ח., והמנוח התגרש מאשתו, חודש הקשר ביניהם , והם עברו
להתגורר בצוותא בשנת 1998, בישראל.

3.    ביום 18.2.2000, חתמו ח. והמנוח על שני הסכמים, האחד באנגלית והשני בעברית.
ההסכם בשפה העברית נושא את הכותרת "הסכם ממון ושותפות חיים" (להלן:"ההסכם").

להלן יובא הנוסח המלא של ההסכם:


"            הסכם ממון ושותפות חיים

שנעשה ונחתם ביום 18 לפברואר, 2000 בין (להלן הצדדים):
ד"ר ג.ה.ג ממושב _____, ומ____:___________,
מס' ת.ז _________, שנולד בישראל ב – _________ (להלן: צד א')
לבין: ח.ב, לבית ו., ממושב ______, מס' ת.ז._______, שנולדה בישראל ב – _____ (להלן: צד ב').
היות והצדדים חיים בשיתוף כיחידה אחת, ומבקשים שלא לקפח לאחר פטירתם את זכויות ילדיהם הטבעיים מוסכם בזה בין הצדדים:

1.    נכסיו/ממונו/רכושו של כ"א מן הצדדים ימשיך להיות מנוהל, באופן בלעדי, ע"י
אותו הצד שהיה בעליו ביום 1.9.99, כל עוד צד זה בחיים.
2.    מרגע פטירתו של כל צד – יירשו ילדיו הטבעיים את כל נכסיו/ממונו/רכושו,
לחלוקה ביניהם בהתאם לצוואתו.
הצד השורד מוותר מראש, בשמו ובשם יורשיו הטבעיים על כל חלק ונחלה
בנכסים/רכוש/ממון אלו.
3.    הגדרות: נכסי צד א', רכושו וממונו הם כאלה שהיו מחוץ לגבולות מדינת ישראל ביום 01 לספטמבר 1999, ו/או הנובעים מהם.
נכסי צד ב', רכושה וממונה, הם כאלה שהיו בתוך תחומי מדינת ישראל ביום 01
לספטמבר 1999, ו/או הנובעים מהם.
4.    היה וצד א' ישרוד – הוא רשאי להמשיך לגור בבית ב_____תוך תשלום הארנונה עבורו, ואפילו עם ילדיו ו/או מטפל/ת. אולם מגורי ילדיו ו/או מטפל/ת יופסקו עם מותו ולא יחול עליהם חוק הגנת הדייר.
5.    ילדי הצדדים לא יהיו זכאים למעורבות בניהול נכסים ורכוש אלו כל עוד ההורה
שלהם בחיים. במידה ואחד הצדדים לא יוכל עוד לתפקד – ניתן בזה ייפוי כח מלא לצד האחר לנהל את נכסיו וכספיו של הנפגע, כפוף ומוגבל למידה הדרושה
לקיומו ורווחתו השוטפים של הנפגע.
6.    צד א' ד"ר ג.ה. זכאי לקבל את כל תשלומי קרן_____, חשבון ______ /
קופ"ח מאוחדת ואת כל תשלומי הביטוח הלאומי, בגין הפנסיה של צד ב',
ח.ב, כאילו היו נשואים לכל דבר.
7.    צד ב', ח.ב זכאית לקבל את כל תשלומי הבטוח הלאומי ה______,
כשאירתו של המבוטח ג.ה.ג __________כאילו היו נשואים לכל
דבר.
8.    הצדדים זכאים לכל ההטבות של בטוח עדיף וסיעודי של קופ"ח מאוחדת כאילו
היו נשואים לכל דבר.
9.    הצדדים מותרים על תביעות הדדיות במקרה של פרידה תוך קיום הסכם זה.
10.    הסכם זה נעשה בעברית ובאנגלית, הנוסח העברי קובע."

4.    ההסכם נערך בידי המנוח עצמו, ונחתם על ידו ועל ידי ח. בפני עו"ד ע.ג, אשר הוסיף את חתימתו בשולי ההסכם.

5.    ביום 18.6.01 נישאו המנוח וח. בלרנקה שבקפריסין בנישואין אזרחיים, ואולם ההסכם לא הובא לאישורו של בית המשפט, לא בטרם הנישואין ואף לא לאחריהם.
ח. והמנוח חיו זה במחיצת זו במשך כשש שנים וחצי לאחר נישואיהם, עד אשר ביום 11.1.08 הלך המנוח לעולמו, מבלי שהניח אחריו צוואה.

6.    ח. וילדי המנוח ניהלו בבית המשפט ב________ הליכים הנוגעים לעזבונו של המנוח ב_______. בהתאם להסכמת הצדדים שם, נקבע כי הסמכות לדון בירושת המנוח תהא לבית המשפט בישראל.

7.    ח. הגישה ביום 15.9.08 בקשה לצו ירושה אחר המנוח. על פי הבקשה, תהא מחצית מעזבונו     של המנוח לח., והמחצית הנוספת - לשני ילדיו של המנוח.
ילדי המנוח הגישו התנגדות לבקשה לצו ירושה, והדיון בהתנגדות הועבר לבית משפט זה.

טענות התובעת:

8.    ילדי המנוח לא צירפו תצהיר לתמיכה בהתנגדות שהגישו, כך שמטעם זה בלבד יש להורות על דחיית ההתנגדות לבקשה לצו הירושה.
בנוסף, לא הוגש לתיק תצהיר מטעמה של ד., והיא אף לא התייצבה לחקירה, כך שיש, לכל הפחות, להורות על מחיקת ההתנגדות שהוגשה על ידה.

9.    ההסכם הוא למעשה הסכם ממון שנערך על ידי הצדדים טרם נישואיהם. מאחר וההסכם לא אושר בעת נישואי המנוח וח. או לאחריהם, הרי שהוא חסר כל תוקף.

10.    הסכם ממון אינו יכול להעביר יורש מזכותו בירושה, אלא בצוואה, שכן הסכם כזה עשוי לשלול את החופש לצוות מן הצדדים להסכם. בנוסף, אם יוכר ההסכם כצוואה, לא ניתן יהיה לשנות את הוראותיו בלא הסכמתו של הצד האחר.

11.    ההסכם כולל הוראות הנוגעות לחייהם של הצדדים והוא אינו צופה רק פני פטירה.

12.    ח. והמנוח קבעו בהסכם, כי ילדיהם ירשו אותם בהתאם לצוואתם. משמעות הדבר היא, כי לא היתה כל כוונה לראות בהסכם צוואה, ולראיה כי בני משפחתו של המנוח חיפשו אחר צוואתו לאחר שהלך לעולמו.

13.    ח. נישאה למנוח, וכאשתו היא זכאית למחצית מעזבונו. הדרך להסתלקות מעזבון מוסדרת בסע' 6 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן "חוק הירושה"), וח. מעולם לא הסתלקה מעזבונו של המנוח.

טענות הנתבעים:

14.    בשנת 2002 או 2003 מצאה גרושתו של המנוח בביתה עותק מן ההסכם. האם הציגה את ההסכם לבנה, והסבירה לו את משמעותו של ההסכם.
ההסכם שולל מח. את זכות הירושה אחר המנוח. המנוח וח. הסכימו מפורשות בהסכם, כי כל אחד מהם לא יירש את רעהו וכי ילדיו של כל אחד הם שיהיו ליורשים הבלעדיים של אותו צד.

15.    אמנם, קובע סע' 8 (א) לחוק הירושה התשכ"ה – 1965( להלן: "חוק הירושה") כי הסכם בדבר ירושתו של אדם או ויתור של ירושה שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים , אולם מדובר בהוראה שיש לפרש על דרך הצמצום.
משמעותו של סע' 8(א) דלעיל היא שלילת האפשרות לערוך הסכמים בנוגע לירושה, אולם לא הוגבלה הזכות לערוך הסכמים בנוגע לעזבון.
בהסכם שנערך ביניהם, קבעו אמנם המנוח וח. את זהות יורשיהם לאחר פטירתם, אולם לשון ההסכם מלמדת, כי ח. גם ויתרה למעשה על זכויותה בעזבון המנוח. מדובר בהוראה אשר אינה עומדת בסתירה לסע' 8 (א) לחוק הירושה, בהיותה נוגעת לעזבון ולא לירושה.

16.    המנוח וח. לא התכוונו להסדיר את ענייני ירושותיהם בצוואות שיערכו בנפרד, כך שההסכם עצמו עולה כדי צוואה. מדובר בצוואה שנחתמה בפני שני עדים: ח. עצמה ועו"ד ג.

17.    מטרת ההסכם היא הסדרת סוגיית הירושה לאחר פטירתם של הצדדים. ההסכם אמנם איננו כובל את הצדדים, אולם המנוח בחר שלא לשנות מן ההסכם לאחר שההסכם נחתם.

18.    ההסכם מאפשר ללמוד אודות רצונו של המנוח.
המנוח הביא לידי ביטוי בהסכם את רצונו כי כי ילדיו הם אלו שיירשו אותו. יש לקיים את רצון המנוח ואין לאפשר לח. לרשת אותו, בניגוד לרצונו, שכן בקשתה של ח. , בנסיבות העניין, היא בלתי מוסרית.

דיון

19.    עוסקים אנו בבקשה למתן צו ירושה, ובהתנגדות לבקשה זו. מצדו האחד של המתרס ניצבים ילדי המנוח, ומן העבר השני – ח.

מעמדה של ח.

20.    מאחר וח. והמנוח נישאו זה לזו בקפריסין, ראוי להבהיר תחילה, מהו מעמדה של ח.,
האם בת זוגו של המנוח היא , שמא היא ידועתו בציבור?

בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלונית נקבע, כי חוק הירושה רואה לנגד עיניו שני סוגים של יחסים בין בני זוג, המקנים זכות ירושה על פי דין. הסוג האחד הוא "בני זוג" הזכאים לרשת מכוח קשר נישואין פורמלי (סעיף 11 לחוק הירושה). הסוג השני הוא בני זוג הזכאים לרשת מכוח חיי משפחה במשק בית משותף, מבלי שנישאו בטקס נישואין פורמלי (סעיף 55 לחוק הירושה ).
אליבא כב' הנשיא (בדימ') ברק, בני זוג, לעניין סע' 11 לחוק הירושה, הם מי שנישאו בטקס נישואין התקף במקום עריכתו. תכליתו של חוק הירושה היא הענקת זכות הירושה לבן זוג עימו מיסד המוריש את הקשר באופן פורמלי.
תכליתו הנוספת של החוק, היא לשקף את רצונו של המוריש, את גמירות דעתו לחיות יחד עם בת זוגו כנשואים, ובלשון פסק הדין:

"בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים מחוץ לישראל, התקפים במקום עריכתם, גמרו דעתם לחיות יחד כנשואים. זהו רצונם המשוער".

21.    המנוח וח. נישאו בקפריסין, בטקס נישואין התקף המקום עריכתו. בנוסף, אין מחלוקת כי לאחר נישואיהם הוסיפו בני הזוג להתגורר תחת קורת גג אחת משך שש שנים וחצי, כך שיש רגליים לקביעה, כי רצונו המשוער של המנוח היה כי ח. תוכר כבת זוגו הפורמלית.

אשר על כן, עניינם של ח. ושל המנוח, בהיותם בני זוג, מוסדר בסע' 11 (א') לחוק הירושה הקובע, כי חלקו של בן הזוג בעזבון מנוח אשר הותיר אחריו ילדים הוא מחצית.


נסיבות החתימה על ההסכם

22.    כעת, יש לפנות ולבדוק מהי משמעותו של ההסכם אשר נכרת בין המנוח לח. בטרם נישואיהם, והאם יש בכוחו של ההסכם לגרוע מזכותה של ח. לרשת את המנוח מכח אותו סע' 11 לחוק הירושה.
מטבע הדברים, יש לבחון, תחילה, את הארועים שהובילו לחתימת ההסכם.

23.    בחקירתה, העידה ח. כי המנוח והיא החלו את הקשר ביניהם בחודש יוני 1999, מספר ימים לאחר גירושי המנוח (עמ' 6 שורות 19-23 לפרוטוקול).

לדבריה, עת החל הקשר ביניהם, בתקופה שהוגדרה על ידה כתקופת נסיון, וכאשר עתידו של הקשר טרם הוברר, פנה אליה המנוח וביקש כי תחתום על ההסכם, בהתאם לדרישה שהעלתה גרושתו, הגב' ח.ל. האחרונה הפעילה על המנוח "לחצים כבדים" לאחר שנודע לה כי המנוח חולק קורת גג משותפת עם ח.

24.    ח. העידה, כי המנוח הכין את ההסכם בעצמו, וביקש לחתום עליו בפני עורך דין, שהוא בן דודה של הגרושה, על מנת "שתוך שעה היא תדע שיש הסכם" (עמ' 7 שורה 28 לפרוטוקול).
בהתאם לטענתה, היא לא טרחה לעיין בהסכם טרם חתמה עליו, ולא היתה מודעת לתוכנו המפורט, עד אשר נזקקה לעותק מן ההסכם לצורך ההליכים שהתנהלו בינה לבין ילדי המנוח.

25.    עו"ד ג, שהוא בנה של בת דודתה של גרושת המנוח, העיד כי המנוח וח. פנו אליו, וביקשו לחתום על הסכם שהוכן על ידם, ואשר מסדיר את יחסיהם לעת פטירתם.

כמי שבקי בעריכת צוואות, הבהיר עו"ד ג. כי הוא אינו עורך צוואות כדוגמת ההסכם (ראה עמ' 22 שורות 20-21 לפרוטוקול). יחד עם זאת, לא טרח עו"ד ג. להבהיר למנוח ולח. כי עליהם לערוך צווואה:

"ש.כאשר ישבו אצלך המנוח וגב' ב. ואמרו לך שהם רוצים להסדיר את העניינים לאחר המוות, האם אתה כעו"ד אמרת להם הדברים צריכים להעשות כצוואה?
ת. לא" (עמ' 22 שורות 22-24).


26.    ח. העידה, כי הצדדים לא שתו ליבם להסכם עוד, וכדבריה:

"ברגע שנישאנו הסכם זה היה פסה, וזה התייחס בתקופה שעד לזה, וכשהוא נפטר זה לא היה משנה לנו. כל תקופת נישואינו זה לא היה משנה. הוא ידע שהוא צריך לעשות צוואה. שנינו ידענו שזה לא צוואה" (עמ' 15 שורות 1-3).

ועוד:

"לא התייחסנו להסכם כי נישאנו אז בכלל זה לא היה חשוב, לא עניין אותנו. כשנישאנו ידענו שהסטטוס השתנה ואנחנו במקום אחר, כל ההסכם לא היה רלוונטי" (עמ' 16 שורות 6-7).


יחסי המנוח וילדיו

27.    ח. התייחסה ליחסיו של המנוח עם בתו , ד., וקבעה כי בין השניים שרר מתח מתמיד על רקע דרישות חוזרות ונישנות של ד. כי המנוח יציג בפניה את צוואתו.
ח. תיארה שיחה בין המנוח לבתו, בעת שהבת שהתה בארץ לצורך ביקור, אז פנתה ד. למנוח ודרשה במפגיע לדעת היכן צוואתו.
המנוח נפגע מהתנהגותה של בתו ("הוא נעלב ובכה") וביקש להדיר אותה מצוואתו ולהוריש לה 10 דולרים בלבד.

28.    שיחות נוספות אותן ניהלו המנוח וח., כפי שהן משתקפות מתצהירה של ח. ומעדותה, נגעו בצורך לערוך צוואה, ובתוכנה של הצוואה שתערך.
המנוח, בכעסו על בתו, ביקש לערוך צוואה, בה תישלל זכותה של בתו לרשת אותו על פי חוק.
מכאן, כי המנוח היה מודע לכך שעליו לערוך צוואה, ונראה כי לא ניאות להסתפק בהסכם, כמסדיר את סוגיות זהותם של יורשיו אחר פטירתו.

29.    כאן המקום לציין, כי עוד בחייו צירף המנוח את ע. לחשבון הבנק אותו ניהל בלוקסמבורג, חשבון המהווה חלק הארי של העזבון, ואולם ד. אינה נמנית על בעלי החשבון.
בנוסף, מסר המנוח לח. יפוי כח לפעול בחשבון הבנק הנ"ל.
לאחר פטירתו של המנוח, הועבר לע. סך של כ - 500,000 דולר, כספים שהותיר לו האב (ראה עמ' 25 שורה 28 לפורוטוקול). המנוח דאג איפוא לכך שע. יקבל נתח נכבד מן הכספים שנותרו לאחר לכתו.

תוכנו של ההסכם

30.    ההסכם בין המנוח לח. הוגדר כהסכם ממון ושותפות חיים, אולם הוא משלב הוראות הנוגעות לחייהם של הצדדים בהוראות העוסקות במה שייעשה ברכושם לאחר פטירתם.

כך, התייחסו הצדדים בסעיף 1 להסכם לאופן ניהול רכושם בחייהם, תוך קביעה כי כל צד יוסיף לנהל את הרכוש שצבר ביום 1.9.99.
סעיף 5 עוסק אף הוא באי מעורבותם של הילדים בניהול רכוש הוריהם כל אימת שההורים מצויים בחיים. אותו סעיף מעניק לצד האחד סמכות לנהל את רכושו של האחר, ככל שאחד מהם יתקשה לתפקד.
סעיף 8 מסדיר את זכאותם של הצדדים להסכם לקבלת הטבות, כאילו היו הצדדים נשואים זה לזה.
סעיף 9 מעגן ויתור על תביעות הדדיות במקרה של פרידה, תוך קיום ההסכם.

31.    בתוכנו של סעיף 3 להסכם יש כדי להשליך על הוראות ההסכם האחרות, שכן הוא קובע כי נכסי כל אחד מן הצדדים הם אלו שנצברו על ידו עד ליום 1.9.99, בלבד.
הוראה זו היא בעלת חשיבות מכרעת, שכן משמעותה היא כי ההסכם אינו קובע דבר באשר לנכסים שנצברו על ידי ח. והמנוח לאחר מועד זה.

תוקפו של הסכם ממון שלא אושר

32.    עניין לנו בהסכם ממון אשר נחתם בשעה שהמנוח וח. היו ידועים בציבור, הוא לא אושר בפני בית המשפט או בידי גורם מוסמך אחר על פי סע' 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") עם נישואי בני הזוג.

33.     הכלל המנחה קובע, כי הסכם ממון אשר לא אושר, חסר תוקף הוא.

כך נקבע עוד בפרשת נציה (ע"א 490/77 נציה נ' נציה , פד"י ל"ב(2) 621) וכן בע"א 4/80 מונק נ' מונק , פ"ד ל"ו (3) 421, מפי כב' השופט לוין:

"הליכי אישור הסכם ממון בפני בית המשפט, על פי סע' 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג לא נועדו לבירור פלוגתאות בין בעלי הדין, אלא פשוטם כמשמעם, ליתן תוקף להסכם ששני בני הזוג הביאו לפני בית המשפט".

ראה בענין זה גם החלטתו של כב' השופט גרניט בתמ"ש (ת"א) 90062/98 ע.א. נ' ב.ש.ע.

34.    על אף האמור, ובמקרים חריגים, הוכר הצורך לסטות מכלל זה, בעטיו של עקרון תום הלב.
בע"א 151/85 רודן נ' רודן פ"ד ל"ט (3) 186 הודגם קיומו של היוצא מן הכלל האמור, כאשר בית המשפט העליון נדרש לסוגיה ופסק:

"נראה לי, כי במקרה זה מנועה המשיבה 2 מלהעלות טענה זו בשלב כה מאוחר, 9 שנים לאחר שנכרת ההסכם, לאחר שהיא קיבלה את מה שההסכם העניק לה ובעת שהיא נדרשת לעמוד בנדרש ממנה על פיו. העובדה, שהיא נהגה עלפי ההסכם במשך 9שנים, מעידה על כך, שהיא הכירה בתוקפו, וכי אישור בית המשפט המחוזי עמד בדרישותיה, וכי היא חתמה על ההסכם מתוך רצון חופשי ומתוך מודעות מלאה להשלכותיו....
בנסיבות שלפנינו, נעשה שימוש בזכות לטעון את הטענה בדבר אישור בלתי נאות של החוזה על-ידי בית משפט בחוסר תום-לב, ועל-כן דין טענה זו להידחות".

35.    כב' השופט רובינשטיין התייחס לשאלת תוקפו של הסכם בלתי מאושר בבע"מ 7734/08 פלוני נ' פלונית, בזו הלשון:

"בכל הנוגע להסכם ממון שלא אושר אך הצדדים נהגו לפיו, קיימת הלכה המעניקה לו תוקף מעשי מכוח עקרון תום הלב, ההשתק והמניעות. בקבעו חובה לאשר את ההסכם, הציב המחוקק גבול ברור, ולמעט באותם מקרים בהם יהיה מושתק צד להסכם מלהעלות טענה לגבי העדר אישור כדין נוכח התנהגות הצדדים להסכם, הגבול הוא זה הקבוע בחוק".

בתמ"ש (י-ם) 17481/04 א.ב נ' נ.ב. הוסיפה כב' השופטת נילי מימון כדלקמן:

"על אף שבחינת ההסכם מראה כי אכן מדובר בהסכם ממון, שכן מתייחס הוא לחלוקת רכוש כולל של הצדדים לעת גירושין – ההסכם אינו תקף. מטרתו של אשור ההסכם בפני בית המשפט הוא לבחון את גמירות דעת הצדדים ביחס לאמור בו. במקרה דנן, ניכר בעליל כי בתובעת לא מתקיימת גמירות הדעת הנדרשת, לצורך אישור ההסכם".

36.    אם ליישם את האמור לעיל למקרה שבפנינו, הרי שלא קיימת כל מחלוקת כי ההסכם לא אושר, לא בטרם נישואיהם של המנוח וח., ואף לא לאחריהם.

עדותה של ח. מקימה ספק של ממש ביחס לגמירות דעתה בעת חתימת ההסכם, שכן לשיטתה נוצר ההסכם אך לצרכי המנוח אל מול דרישות גרושתו. ח. לא היתה מודעת לתוכנו של ההסכם, והוא נוצר , כל כולו, למראית עיניה של גרושת המנוח.
הדבר משתלב בעובדה כי ההסכם נערך בתחילת חייהם המשותפים של ח. והמנוח, כאשר עתידו של הקשר ביניהם טרם הוברר.
בפני בית המשפט לא הובאו ראיות לכך שבמרוצת השנים נהגו הצדדים בפועל בהתאם להוראות ההסכם. בהעדר ראיות כאמור, הרי שאין לסטות מן הכלל הקובע כי הסכם ממון שלא אושר אינו תקף, ודאי בשעה שלא קיימת כל פגיעה בעקרון תום הלב, כפי שיבואר בהמשך.

הוראות הסכם העוסקות בפטירת הצדדים

37.    מצאנו, אפוא, כי ההסכם, ככל שהינו הסכם ממון, היה מחוסר תוקף עם נישואי המנוח וח.

אולם, מהו גורלן של הוראות ההסכם הנוגעות למקרה בו ילכו הצדדים להסכם לעולמם?

בעמ"ש 28507-10-10 א.צ. נ' א.מ. נדרש בית המשפט המחוזי בבאר שבע להסכם ממון אשר לא אושר בידי בית המשפט, ובו נכללה הוראה לפיה דירת המנוח שייכת לו, ולזוגתו לא תהא כל זכות בדירה אם ילך המנוח לעולמו לפניה.

לשאלה, האם הסכם ממון שלא אושר מהווה "צוואה" השוללת את זכותה של האלמנה לרשת את נכסי המנוח, או האם גובר ההסכם על ההסדר המעוגן בחוק הירושה, השיבה כב' השופטת צפת כך:

"בעוד חוק יחסי ממון והסכמי ממון תוחמים ושולטים על היקף העזבון מכוח החיים המשותפים, לעת פקיעת הנישואין, הרי חוק הירושה קובע את זהות היורשים וחלוקת העזבון, בין בירושה על פי דין ובין מכוח צוואה...
אין ולא ניתן לקבל לטעמי את העמדה כי הסכם יחסי ממון מהווה "צוואה" או בלשון אחרת "גובר על חוק הירושה". אין בכוחו של הסכם יחסי ממון להדיר יורש מזכותו בירושה, אלא בצוואה בלבד.

ולסיום:

"אילו התכוון המנוח להדיר את האלמנה מעזבונו היה עליו לעשות זאת בצוואה ומשלא עשה כן היא אחת מיורשיו על פי דין".

38.    היות שההסכם בין המנוח לח. עסק ביחסי הממון ביניהם לעת חייהם המשותפים, הרי שעל אף שההסכם כולל הוראות הצופות פני פטירה, לא ניתן לקבל את טענת ילדי המנוח, כי עסקינן למעשה בצוואה.

"הדרך לצוות קבועה ומוגבלת בהתאם לחוק הירושה אך ורק לאחת מצורות הצוואה הקבועות בחוק הירושה (כתב יד; בעדים;בפני רשות או בעל פה – סע' 18-23 לחוק הירושה) ואין דרך אחרת בלתם, כך היא הדרך לבטל צוואה(סע' 36 לחוק הירושה). בעוד הסכם יחסי ממון אינו נמנה על אחת הדרכים לצוות ומעבר לכך, ביטולו או שינויו אינו תלוי ברצון המוריש בלבד אלא כאמור נדרשת הסכמה של הצד השני באופן השולל לחלוטין את עקרון החופש לצוות וסותר אותו לחלוטין" (עמ"ש 28507-10-10).

זאת ועוד, על מנת לקבוע כי ההסכם הוא למעשה צוואה בעדים על פי סעיף 20 לחוק הירושה, יש צורך כי יתקיימו מרכיבי היסוד הצוואה, היינו קיומם של התנאים האמורים בסעיף 20: צוואה בכתב, עליה יצויין תאריך, על גבה יחתום המצווה בפני שני עדים, לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו.
על אף האמור, בהתאם לסעיף 25 (ב) לחוק הירושה, די בכך שמדובר בצוואה בכתב וכי המצווה הביאה בפני שני עדים, כאשר כל פגם אחר שנפל בצוואה ניתן לריפוי מכוח סעיף 25א' לחוק הירושה.
מעבר לכך, לא תקויים צוואה, אלא אם שוכנע בית המשפט כי אין ספק שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה.

עמ"ש (חי') 306/06 פלונית נ' פלונית.

39.    אף אם נחפוץ להתייחס להסכם ככולל בתוכו הוראות המהוות צוואה, תוך קביעה כי נתמלאו תנאי הבסיס להיות הצוואה צוואה בעדים – שכן מדובר במסמך בכתב שהובא בפני שני עדים – הם ח. ועו"ד ג., לא ניתן להוסיף ולומר כי אין ספק בכך שההסכם משקף את רצונו האמיתי של המנוח.

נסיבות עריכת ההסכם, רוצה לומר - יצירתו במענה לדרישות גרושתו של המנוח, חתימתו בפני עו"ד שהוא קרוב משפחתה של הגרושה, עדותה של ח. כי המנוח היה ער לכך שעליו לערוך צוואה, והתייחסותו לתכנה של צוואה זו, כולן גם יחד מסתכמות בכך שלא ניתן לקבוע כי אכן משקף ההסכם את רצונו האמיתי של המנוח ולפיכך אין הוא עולה כדי צוואה.

בהקשר זה ממש, יש לפנות להוראות ההסכם עצמו.
ההסכם קובע מפורשות בסעיף 2 "מרגע פטירתו של כל צד – יירשו ילדיו הטבעיים את כל נכסיו/ממונו/רכושו, לחלוקה ביניהם בהתאם לצוואה".
היינו, הצדדים להסכם היו מודעים לכך שעליהם לערוך צוואה, ומכאן כי הם לא ראו בהסכם עצמו –צוואה.

40.    בנו של המנוח, ע., העיד בחקירתו, כי דבר קיומו של ההסכם נודע לו בשנת 2003 כאשר ההסכם הוצג לו בידי אימו ולאחר מכן בידי אביו:

"ש.: מתי הפעם הראשונה שראית את הסכם?
ת.: בפעם הראשונה שראיתי את הסכם זה היה בשנת 2003.
ש.: איך ראית את זה?
ת.:ההורים שלי הראו לי את זה.
ש.: איך הם הראו לך את זה? ביחד.
ת.: לא. בנפרד. אמא שלי הראתה לי את זה בזמן מסויים ובזמן אחר באותה שנה
אבא שלי הראה לי." (עמ' 27 שורות 3-7 לפרוטוקול).

יש בדבריו אלו של ע. כדי לתמוך בגירסתה של ח., לפיה נוצר ההסכם על מנת שיובא בפני גרושת המנוח, שכן זו חששה לעתידם של ילדיה לנוכח הקשר שנרקם בין ח. לבין המנוח.

לו היה ההסכם משקף את רצונם של ח. והמנוח, ומטרתו הסדרת יחסי הממון ביניהם בחייהם ולעת פטירתם, כי אז לא היה מקום להעבירו לידיעתו של מאן דהוא.

משעה שההסכם הועבר לידי גרושת המנוח ומצוי היה בידיה זמן רב בטרם הלך המנוח לעולמו, כאשר המנוח עצמו הציג, בנוסף, את ההסכם בפני בנו, יש בכך כדי לתמוך בטענה כי ההסכם נוצר על פי דרישתה של הגרושה.
זאת ועוד, העובדה כי ילדי המנוח חיפשו אחר צוואתו לאחר שהלך לבית עולמו, מעידה כי אף הם לא הסתפקו בהסכם כמסדיר את זהות יורשי המנוח, ולשיטתם היה על המנוח לכתוב צוואה בנוסף להסכם.

הסכם בדבר ירושה שנערך בחיי המוריש

41.    סע' 8 (א') לחוק הירושה קובע כי "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים".
   
"הרעיון המונח ביסודו של סעיף 8(א) הוא, כי "המחוקק לא רצה לתת אפשרות למוריש לקשור עצמו בדבר ירושתו על ידי כל סידור או הסכם אלא לתת לו אפשרות לצוות באופן שיוכל לחזור בו מצוואתו ורצונו עד יום מותו"

ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי , פ"ד מ"ה (1) 477.

הפסיקה המתייחסת לסע' 8 לחוק הירושה, גורסת כי יש לפרשו על דרך הצמצום, תוך קביעה כי "סע' 8(א) אינו אוסר עסקאות העזבון, אלא הוא אוסר עסקאות "בירושה"..מה שאסור פי סע' 8(א) אינו הסכם הנוגע לעזבונו של מוריש אשר עודנו חי, ובוודאי לא הסכם בדבר נכס מסויים מנכסי עזבונו. האיסור חל אך ורק על הסכמי ירושה – והם אינם אלא הסכמים המתיימרים להעביר יורש מירושתו.. המדובר הוא בהענקה או בשלילה של זכות ירושה , ולא בעסקאות הנוגעות לנכסי עזבון".

כך בע"א 682/74 יקותיאל נ' ברגמן פ"ד כ"ט (2) 762.

42.     בנדון, לא ניתן לקבל את גרסת ילדי המנוח, כי משמעות הסיפא בסע' 2 להסכם הוא ויתור שערכה ח. על חלקה בעזבונו של המנוח, מעשה שהותר על פי פרשנות סע' 8(א) לחוק.
המשמעות הגלומה בסע' 2 להסכם, היא ויתור של כל אחד מן הצדדים, ח. והמנוח, על ירושת הצד האחר.
מדובר בהעברת יורש מירושתו, הבטלה על פי הוראת סע' 8(א) לחוק הירושה.
למעשה, הוראות ההסכם העוסקות בפטירת הצדדים בטלות אף הן, בהיותן נוגדות את
הוראת סע' 8 לחוק הירושה.

תום לבה של ח.

43.    ע. וד. מעלים כנגד חדוה טענות קשות בדבר חוסר תום הלב האופף את בקשתה למתן צו ירושה אחר המנוח, שעה שחתימתה מתנוססת על גבי ההסכם.

לאחר שעדותה של ח. נשמעה בפני, לא נראה כי אלו הם פני הדברים.

44.    כאמור, הרושם שהתקבל הוא, כי לא היה בכוונתם של ח. והמנוח ליצור הסכם בעל תוקף מחייב ביחסים שביניהם.
שוכנעתי, כי ההסכם לא נועד להסדיר את זהות יורשיהם של הצדדים לו לאחר פטירתם, וכי בין המנוח לח. התקיימו יחסי רעות הדוקים. באהבתה למנוח, סעדה אותו ח. בחוליו ושימשה לו משענת בימיו האחרונים, כאשר ילדיו מצויים במרחק פיזי ניכר.

המרחק הכתיב את הקשר בין המנוח לילדיו, כך שהוא ערך שיחת טלפון אחת לשבוע עם בנו, שיחה שארכה כשעה (ראה עמ' 26 שורות 29-30 לפרוטוקול), ולא ברור האם התקיימו בכלל קשרים בין המנוח לבתו.

כיוון שכך היו פני הדברים, נשאה ח. לבדה בעול הטיפול במנוח עת נפל הוא למשכב, עד שלבסוף נפטר המנוח בזרועותיה. טרם פטירתו הביע המנוח לא אחת את רצונו כי ח. תזכה ברכושו עם פטירתו (ראה בעניין זה סע' 33-35 לתצהירה של ח., וכן עמ' 13 שורות 20-22 לפרוטוקול ועמ' 18 שורות 6-8 לפרוטוקול) .

45.    היוצא מן האמור לעיל, כי אין עתירתה של ח. מוחזקת כנגועה בחוסר תום לב, אלא כרצון להוציא מן הכח אל הפועל את משאלתו של המנוח, אשר נמנע אמנם מעריכת צוואה (ואולי לא בכדי), אולם חפץ כי ח. תהיה לאחת מיורשיו.

העדר תצהיר בתמיכה להתנגדות

46.    בשולי הדברים, יש לדחות את טענתה של ח. בדבר אי צירוף תצהיר בתמיכה להתנגדות וכן בנוגע להעדרה של ד. מן ההליך שניהלו הצדדים.
   
המותב הקודם אשר החל לדון בתיק הקדים ונדרש לסוגיה זו שהועלתה על ידי ב"כ של ח. בהחלטה שניתנה בעניין זה ביום 20.4.11 בידי כב' השופטת מקייס, נדחתה הטענה ונקבע כי "גם אם נפל פגם בדרך הגשת ההתנגדות, פגם זה נרפא עם הגשת תצהיר עם אישור קונסולרי", כך שלא היה מקום לשוב ולהעלות את הדברים בשנית.

אשר להעדרה של ד. מן הדיון, ילדי המנוח בחרו להגיש תצהיר מטעמו של ע. בלבד במסגרת ההתנגדות שהוגשה, והוא נחקר אודותיו בעת הדיון.
איני רואה כל מקום להורות על מחיקת ההתנגדות שהוגשה על ידי ד. מחמת שלא הגישה תצהיר נוסף לתצהירו של אחיה או בשל אי התייצבותה לדיון, לאחר שהנתבעים בחרו כי ע. יהיה לד. לפה, ויביא את עמדתם של שני הנתבעים בפני בית המשפט.


אחרית דבר

47.    סופם של דברים הוא, כי עניין לנו בהסכם ממון חסר תוקף, אשר לא בא לעולם על מנת לעגן את רצונם של המנוח וח., כי אם נוצר במענה ללחצים חיצוניים שהופעלו על המנוח.
כמו כן, ההסכם איננו משקף אל נכון את רצונו של המנוח, ההסכם אינו עולה כדי צוואה והוא אף בטל לנוכח הוראת סע' 8(א) לחוק הירושה.
לכל אלו מצטרפת העובדה כי ההסכם חל על נכסים אשר צבר המנוח עד ליום 1.9.99, וכי לא מעוגן בו הסדר המתייחס לנכסים אשר נצברו לאחר מכן.

מאחר וההסכם בטל ומבוטל, והואיל והמנוח לא ערך צוואה כדין, זכאית ח., מכח היותה בת זוגו של המנוח, להימנות על יורשיו, ולרשת מחצית מעזבונו, בהתאם לעתירתה למתן צו ירושה.

48.    בטרם נעילה, ראוי להוסיף כי במקביל לבירור התובענה לפני, נוהל בין הצדדים באמצעות באי כוחם, דין ודברים אינטנסיבי, בעת הבאת הראיות, ואף לאחר שמיעת הסיכומים.

יש להצטער על כך שמאמצים אלו לגיבוש הסכם בין הצדדים לא עלו יפה, אולם כשלעצמי, מצאתי ליתן ביטוי להתרשמותי מרצונם הכן של הנתבעים לסיים את הסכסוך בדרך של פשרה, בכך שלא אעשה צו להוצאות.


מזכירות בית המשפט תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

פסק הדין מותר לפרסום בלא פרטי הצדדים.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ב, 06 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.



                                                                                                        אליה נוס, שופטת