Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ת.א 3530/05  שלומי קורקוס, אמיל קורקוס נ' ברנדוינהנדלר אלון
 
1
 
 
   
בתי המשפט
בית משפט השלום פתח-תקוה א  003530/05
 
בפני: כב' השופט אהרן מקובר   03/01/2007
       
 
 
 
לעניין: 1. שלומי קורקוס
2. אמיל קורקוס
 
  ע"י ב"כ עוה"ד טולדנו ניר התובעים
  נגד
 
 
  ברנדוינהנדלר אלון  
  ע"י ב"כ עוה"ד ניסים עמית הנתבע
 
 

                                  פסק דין 

 
1.         זוהי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום דמי תיווך בסכום של 24,304 ש"ח.
 
על פי תקנה 214 ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בתביעה בסדר דין מהיר פסק הדין  צריך להיות מנומק באופן תמציתי.
 
2.         בין התובע 1 – מתווך מקרקעין בעל רשיון, ובין הנתבע, נחתם בתאריך 29.11.04  הסכם - התחייבות בלתי חוזרת, (להלן: "התחייבות בלתי חוזרת" או "ההסכם" – נספח ת/2  לתצהיר ת/1), לקבלת שירותי תיווך.
 
3.         התובע 1 הציג בפני הנתבע את הבית מספר 218 במושב גינתון (להלן: "הבית") . הנתבע רכש את הבית בתאריך 21.4.05  בסכום של 300,000 $ (סעיף 9 בתצהיר נ/1).
 
4.         התובע 1 דרש מהנתבע, במכתב מיום 22.5.05, לשלם לו דמי תיווך בשעור 1.5% בתוספת מע"מ, מסכום רכישת הבית, דהיינו, סכום של 4,500 דולר בתוספת מע"מ (נספח ת/4 לתצהיר ת/1).
 
5.         הנתבע טען בתשובה, במכתב מיום 29.5.05, כי הוסכם בינו ובין התובע 1 על תשלום 1% בלבד, כולל מע"מ, כשכר טרחה בגין תיווך הבית, וכי הוא ישלם לתובע 1 את הסכום של 3,000 דולר, כולל מע"מ, עד 1.8.05 (נספח ת/5  לתצהיר ת/1).
 
6.         למעשה, אם התובע 1 היה מוכן באותו זמן  לקבל מהנתבע את הסכום של 3,000 דולר, השווה ל-1% מדמי רכישת הבית, היה מסתיים בכך הנושא ולא היה מתקיים כלל הדיון שבפנינו. ואולם התובע 1 לא ויתר , ודרש מהנתבע לשלם לו 1.5% מדמי רכישת הבית, שהם 4,500 $ בתוספת מע"מ,  ועל כן הגיש את התובענה דנן נגד הנתבע.
 
טענות הצדדים
 
7.         התובע טוען כי הוא מתווך מקרקעין בעל רשיון כדין, בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996. לטענתו, הוא נתן את שירותי התיווך לנתבע, והמחה בהסכם את זכותו לקבלת דמי התיווך לאביו - אמיל קורקוס – התובע 2. לטענת התובע, אביו אינו חייב להיות בעל רשיון תיווך והוא מנהל את סוכנות התיווך – "תיווך בכפר", מבחינה אדמניסטרטיבית. (יצויין כי כיום יש לתובע 2 רשיון מתווך).
 
8.         התובע טוען כי התנהגות הנתבע הינה חסרת תום לב. לטענתו,  חובת תום הלב חולשת על כל ענפי המשפט והיא מחייבת את הנתבע לשלם את דמי התיווך המגיעים ממנו.
 
9.         התובע טוען כי הנתבע הודה במכתבו מיום 29.5.05 שהוא חייב בחלק מדמי התיווך  לתובע, בסכום של 3,000 דולר, שהם שעור של 1% מהעסקה, ומדובר ב'הודאת בעל דין' המחייבת את הנתבע.
 
10.       התובע טוען כי הנתבע חייב בתשלום דמי התיווך על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, על מנת שהנתבע לא יתעשר שלא כדין על חשבונו של התובע 1 אשר סיפק לו את שירותי התיווך.
 
11.       בכתב הגנתו, חוזר בו הנתבע מהאמור במכתבו לתובע 1 מיום 29.5.05,  וטוען כי הוא אינו חייב לשלם כלל לתובע 1 דמי תיווך. טענתו של הנתבע מתבססת על תוכן הכתוב בהסכם שבין הצדדים. הנתבע מבקש להתנער ממה שכתב במכתבו הנ"ל - שהתובע 1 תיווך עבורו בגין הבית ומהסכמתו לשלם לתובע 1  שכר טרחה בשעור 1%, למרות שבמכתבו הנ"ל  אישר כי סכום זה מגיע לתובע 1 והוא חב לו אותו .
 
12.       הנתבע טוען כי בהתחייבות הבלתי חוזרת עליה חתם, נכתב "תיווך בכפר". בפיסקה הראשונה שבה כתוב:

"אנו באמצעות מנהל המחלקה מטעמכם שלומי קורקוס ת.ז.: 0/3140585/5

                        מבקשים ממכם להציע או לתווך לנו מגרשים, דירות… להלן: "נכסים"…".
 
 
 
 
            בפיסקה הרביעית בהתחייבות הבלתי חוזרת, נכתב:

                        " אנו מתחייבים בכל מקרה של פניה באמצעותכם או לפי הפנייתכם להודיע

                        למוכר או למשכיר כי הופנינו לקנות או לשכור את הנכס ע"י אמיל קורקוס-
                        "תיווך בכפר".
 
            בפיסקה החמישית בהתחייבות הבלתי חוזרת, נכתב:
                        "את דמי התיווך מתחייבים אנו לשלם לאמיל קורקוס מספר ת.ז. /ע.מ:
                        63703144 – "תיווך בכפר" במזומן בעת זכרון הדברים, או בעת חתימת החוזה
(הקודם מביניהם)...".
 
            בפיסקה האחרונה בהתחייבות הבלתי חוזרת, נכתב:
                        "… וכמו כן אנו מתחייבים :
                         לשלם לכם דמי תיווך המגיעים מהקונה ומהמוכר כאחד בגובה 4% גם אם
                        נרכוש איזה מהנכסים שהוצעו לנו על ידכם ועסקת המכר הובאה לידי גמר
                        ע"י מתווך או אדם אחר, וזאת בהתחשב בכך כי חובה היתה עלינו להודיע
                        כי הנכס הנ"ל הוצע לנו כבר ונמצא בטיפולו של אמיל קורקוס – "תיווך בכפר"
                        וכי ע"י הודעתנו זו גרמנו לאמיל קורקוס-"תיווך בכפר" נזק בדמי התיווך
                        של מוכר הנכס לקונה הנכס…".
 
13.       הנתבע טוען כי ההתחייבות הבלתי חוזרת עליה הוא חתום הינה הסכם תיווך בלתי חוקי, הנוגד את תקנת הציבור, ולכן הוא בטל. זאת, מאחר שאמיל קורקוס – התובע 2 – הוא בעל הסוכנות והוא אינו בעל רשיון לעסוק בתיווך ואינו זכאי, על כן, לדמי תיווך.
 
14.       באשר לתובע 1 – הנתבע אינו חולק כי התובע 1 הינו מתווך בעל רשיון כדין (נספח ת/1 לתצהיר ת/1). ואולם, לטענת הנתבע, כב' הרשמת לושי-עבודי, קבעה בהחלטה מיום 10.12.05 בבש"א 3463/05 בתיק זה, כי לתובע 1 אין עילת תביעה כנגד הנתבע. לטענת הנתבע, כב' הרשמת אימצה בכך את טענתו שהסכם התיווך אינו מקים לתובע 1 זכות חוזית כנגד הנתבע, אלא רק לתובע 2 , שלא היה תובע בתביעה המקורית.
 
15.       כב' הרשמת לושי-עבודי איפשרה לתובע 1, בהחלטתה הנ"ל , לתקן את כתב התביעה. הנתבע טוען כי בעקבות כך תיקן התובע 1 את כתב תביעתו, הוסיף את התובע 2, וטען בכתב התביעה המתוקן כי התובע 1 הינו מתווך מקרקעין, מנהל סוכנות נדל"ן בשם "תיווך בכפר", וכי בהסכם ישנה המחאת זכות מהתובע 1 לתובע 2, שהינו אביו, לקבלת דמי התיווך המגיעים לו. 
 
16.       הנתבע טוען כי אין מדובר בהמחאת חוב. לטענתו, טענת המחאת הזכויות נולדה לצורך ההליך דנן בלבד, שכן בתביעה המקורית התובע לא טען זאת. לטענת הנתבע, המחאת זכות מבטלת את זכותו של התובע 1 להיות נושה של הנתבע מרגע ההמחאה , בעוד אצלנו התובע 1 ממשיך לתבוע את החוב , ביחד עם התובע 2, ומדובר, אם כן, בחיוב משותף לשני התובעים.
 
17.       הנתבע טוען כי  המכתב שכתב לתובע 1 ביום 29.5.05 שבו הודה כי הוא חייב לתובע 1 דמי תיווך בשעור 1%, כפוף לקיומו של הסכם תיווך כדין ולזכויות הנובעות ממנו.
 
18.       הנתבע טוען, כמו כן, כי לא  מגיע לתובע דמי תיווך עפ"י חוק עשיית עושר ולא במשפט, שכן חוק זה הינו חוק שיורי ואינו יכול לעמוד לתובע מול חוק ספציפי שהוא חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996.
 
            דיון
 
19.       ראשית, יש לקבוע באופן חד משמעי כי התובע 1 סיפק לנתבע שירותי תיווך  וכי הוא היה הגורם היעיל לכך שהנתבע רכש את הבית. 
 
הנתבע טען כי הבית הוצע לו ע"י התובע 1 בסביבות חודש פברואר 2005 (בכתב ההגנה נטען שההצעה היתה בחודש מרץ 2005 – סע' 15 לכתב ההגנה), וכי רק לאחר כחודשיים יצרו איתו המוכרים קשר ונוהל מו"מ חדש בינו ובין המוכרים שבסיומו רכש הנתבע את הבית בתאריך 21.4.05 תמורת סכום של 300,000 דולר (תצהיר נ/1, סע' 6, 9).
 
20.       גם אם עסקת הרכישה של הבית נעשתה, אליבא דהנתבע, כחודש וחצי או כחודשיים אחרי שהתובע 1 הציע את הבית לנתבע, התובע 1 הוא שהיה הגורם היעיל בביצוע העסקה. חלוף כחודשיים ממועד הצגת הבית לנתבע, ואפילו חצי שנה – אליבא דהתובע שהבית נרשם בהסכם מיום 29.11.04, אינו מאיין את היות התובע 1 הגורם היעיל בעסקה. לא יכול להיות חולק כי הנתבע  רכש את הבית רק בעקבות כך שהתובע 1 הציע לו בית זה לרכישה ובעקבות כך נוצר הקשר בין הנתבע לבין בעלי הבית, שבסופו של דבר מכרו לנתבע את הבית בעקבות קשר זה.
 
21.       מכל האמור עולה כדלקמן: התובע 1 היה בעל רשיון כדין לעסוק בתיווך מקרקעין;
התובע 1 תיווך עבור הנתבע בעסקת רכישת הבית; התובע 1 היה הגורם היעיל בעסקת רכישת הבית שהיתה בין הנתבע לבין מוכרי הבית; בעקבות התיווך של התובע 1 רכש הנתבע את הבית.
 
22.       טענתו העיקרית של הנתבע היא, שההסכם עליו הוא חתם הינו הסכם תיווך בלתי חוקי, נוגד את תקנת הציבור,  והוא בטל, מן הסיבות שצוינו בפרק "טענות הצדדים" לעיל .
 
23.       אינני מקבל את טענתו הנ"ל של הנתבע . ההסכם, כשלעצמו, הינו הסכם חוקי. התובע 1 זכאי לקבלת דמי תיווך בגין התיווך שביצע עבור הנתבע.  אינני רואה מניעה בהמחאת זכותו של התובע 1 לאביו, שלא היה בעל רשיון תווך באותו זמן. התובע 1 היה רשאי להמחות את זכותו לכל אחד, גם אם הנמחה-אביו איננו מתווך.
 
יצויין כי התובע 1 אמר בחקירתו כי אביו השקיע עשרות אלפי שקלים בפתיחת המשרד וכי הוא החזיר לאביו את השקעתו בדרך של המחאת דמי התיווך שהוא זכאי להם (עמ' 2, שו' 10-17). כך גם הצהיר התובע 2 בתצהיר עדותו הראשית (ת/2, סע' 3-7). ואולם גם אם יש בהמחאת הזכות היבט מיסויי שנעלם מאיתנו, אין זו עילה לנתבע להיפטר מתשלום דמי התיווך המגיעים ממנו.
 
24.       אמנם בכתב התביעה המקורי לא הועלה ענין המחאת הזכות , אולם זאת משום שהתובע, בשל מה שנראה כטעות משפטית, תבע את דמי התיווך בעצמו למרות ההמחאה האמורה בהסכם. אין בכך כדי למנוע מהתובע להעלות טענתו בדבר המחאת הזכות בכתב התביעה המתוקן.  ההסכם מדבר בעד עצמו בענין זה.
 
25.       בנוגע לטענת הנתבע שהוא חתם על הסכם עם סוכנות "תיווך בכפר" שאין לה רשיון מתווך – בכותרת ההסכם עליו חתם הנתבע נכתב "תיווך בכפר". התובע 1 כתב בתצהיר עדותו הראשית כי מדובר בסוכנות נדל"ן בשם זה (ת/1, סע' 2). בפיסקה הראשונה בהסכם נכתב כי התובע 1 הינו מנהל ב"תיווך בכפר". העובדה שבהסכם נכתב גם "אמיל קורקוס – תיווך בכפר" אינה שוללת או סותרת את טענתו של התובע 1 להיותו מנהל בסוכנות "תיווך בכפר".
 
26.       סוכנות התיווך "תיווך בכפר" הינה גוף אדמיניסטרטיבי בלבד . אמיל קורקוס , אביו של התובע 1, כמי שמנהל את הסוכנות, איננו חייב להיות בעל רישיון תיווך .
 
בת.א. (ת"א) 126630/00, בש"א 170779/03 שור שאול נ' מטרופוליס ייזום השקעות ונכסים בע"מ, אומר כב' השופט גלדשטיין: "ניתן להפריד בין נותן שירות התיווך שחייב להיות מתווך מורשה על פי חוק המתווכים לבין מי שיכול ויתבע כספים המגיעים ממקבל השירות.
רשיון תיווך מוענק לאדם ולא לתאגיד, אולם מתווכים יכולים להיות מאוגדים בתאגיד ויכולים ליתן לתאגיד את הזכות לגבות עבורם... כל הנושא הכספי והאדמניסטרטיבי יכול וינוהל על ידי תאגיד שהוא יתבע את השכר המגיע".
 
27.        כמו כן, יש לאבחן בין נתוני המקרה דנן לבין אלו שבפסקי הדין אליהם היפנה ב"כ הנתבע.
בע"א (נצרת) 2178/02 אמנון אזערי בע"מ נ' בושרי שמואל, נעשה הסכם תיווך על-ידי חברה בע"מ. בית המשפט הגדיר בתחילת פסק הדין הנ"ל את השאלה העומדת לדיון:
"חוקיותו של הסכם תיווך במקרקעין , שעשתה חברה בע"מ בלא שיהא בידה רשיון כדין לעסוק בתיווך".
כך גם היה בת.א. (הרצליה) 2108/03 אהרון בהט נ' עו"ד זילברברג, שגם שם נעשה ההסכם עם חברה בע"מ כשהמתווך הועסק כסוכן משנה באותה חברה בע"מ.
כך גם היה בת.א. (חדרה) 4253/05 דה כהן בע"מ נ' אלון (טלי) עמרם, שגם שם הסכם התיווך נעשה עם חברה בע"מ, שלא היתה בעלת רשיון לעסוק בתיווך מקרקעין.
 
בכל המקרים הנ"ל נקבע, כי מאחר ולחברה שעמה התקשר הנתבע לא היה רשיון לעסוק בתיווך, ההתקשרות עמה בהסכם תיווך היתה בלתי חוקית.
 
כאשר מדובר בחברה בע"מ, שהיא גוף משפטי עצמאי, והתקשרות בהסכם התיווך נעשית עמה ומולה, צריכה ההתקשרות עם החברה להיות כדין. במקרה שלנו, ההתקשרות אינה עם חברה בע"מ אלא עם סוכנות. סוכנות איננה אישיות משפטית עצמאית. בהתקשרות עם סוכנות, האנשים שעומדים מאחורי הסוכנות הם בעלי הזכויות והחובות לתבוע ולהיתבע באופן אישי, ולא הסוכנות. ההסכם נעשה ,אפוא, מול התובע 1, שהוא מתווך מקרקעין וגם מנהל בסוכנות, ומול התובע 2 שלא היה מתווך מקרקעין. ההסכם כלפי התובע 1, כמתווך בעל רשיון, הינו כדין והוא חוקי ומחייב את הנתבע בתשלום דמי תיווך לתובע 1. ההסכם תופס ומחייב גם כלפי התובע 2 לאור המחאת הזכות שבו.
 
 
 
28.        התובע 2, אמיל קורקוס, אכן אינו מתווך והוא אינו זכאי לקבלת דמי תיווך כמתווך. אולם התובע 2 אינו תובע בתובענה שבפנינו את דמי התיווך בתור מתווך או מי שפעל כמתווך עבור הנתבע. אמיל קורקוס תובע את תשלום דמי התיווך מכוח ההסכם על פיו הימחה לו התובע 1 את דמי התיווך המגיעים לו מהנתבע.
 
29.       נכון הוא שמרגע שנעשתה המחאת זכות, אין הממחה יכול עוד לתבוע את התשלום המגיע לו, אלא רק הנמחה. בתובענה שבפנינו התובעים הם גם התובע 1 וגם התובע 2. מבחינה זו, אין התובע 1 יכול לתבוע  יותר את דמי התיווך, שכן הוא הימחה את זכותו זו לאביו. אמנם התובע 1 אמר בעדותו שהחיוב הוא משותף לשני התובעים, אולם ברור שאין הדברים נכונים מבחינה משפטית. אין מדובר בחיוב משותף, אלא בחוב שעבר לתובע 2 בלבד. העובדה שהתובע 1  תובע אף הוא בתובענה, אין בה לומר שלא מדובר בהמחאת זכות. המחאת הזכות קיימת, אלא שהתובע 1 תובע עתה שלא כדין, שכן הוא אינו זכאי עוד לתבוע את הנתבע לאחר המחאת הזכויות. התוצאה איננה דחיית התביעה כולה, אלא רק דחיית התביעה של התובע  1. אין הדברים כן בתביעת התובע 2.
 
29.       טענתו של הנתבע שהוא התקשר בהסכם רק עם התובע 2, שאיננו מתווך, איננה מדוייקת. הנתבע התקשר בהסכם עם סוכנות "תיווך בכפר", כפי שרשום בכותרת ההסכם. אולם בתחתית ההסכם, בשורה האחרונה, מופיעים שמו ופרטיו של התובע 1, כשמספר ת.ז. שלו מופיעה בגוף ההסכם.  ההתקשרות נעשתה, אפוא, גם עם התובע 1 ולא רק עם התובע 2, כפי שטוען הנתבע. בהקשר זה יצויין כי הנתבע הודה בחקירתו שהוא מעולם לא פגש את התובע 2 וראה אותו לראשונה רק במשפט (עמ' 6, שו' 20-22).
 
            גם אם היה הנתבע מתקשר עם סוכנות תיווך בכפר בלבד, כטענתו, הרי מאחר ונאמר בפיסקה הראשונה בהסכם שהתיווך מבוצע באמצעות התובע 1, והתובע 1 הוא מתווך בעל רשיון כדין והוא זה שתיווך עבור הנתבע, היה על הנתבע לשלם לתובע 1 את דמי התיווך.
ודוק: אם בהסכם לא היתה מופיעה המחאת הזכות מהתובע 1 לתובע 2, כי אז היה צריך הנתבע לשלם לתובע 1 את דמי התיווך המגיעים לו בהתאם להסכם. העובדה שישנה בתוך ההסכם גם המחאת זכות, איננה פוגמת בהסכם או בחובתו של הנתבע בתשלום דמי התיווך לתובע 1 וממנו לתובע 2, על פי הכתוב בהסכם.
 
30.       לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענותיו של הנתבע בכל הקשור להסכם – ההתחייבות הבלתי חוזרת - שעליה חתם.
 
31.       בכל הנוגע למחלוקת שבין הצדדים -  אם מגיעים מהנתבע דמי תיווך בשעור 1.5% או 1% בלבד מעסקת רכישת הבית, אני מקבל את טענת התובעים . בפיסקה השישית בהסכם עליו חתם הנתבע נמחקה הספרה 2% ונכתב במקומה בכתב יד – 1.5%. הנתבע לא טען כנגד הכתוב בהסכם בנוגע לגובה דמי התיווך. מכאן, שהכתוב בהסכם הינו מה שהוסכם בין הצדדים.
 
32.       הנתבע טען כי בהסכם התיווך עליו חתם לא היה כתוב הבית אותו רכש, וכי נכס זה הוסף להסכם התיווך מאוחר יותר לצורכי התביעה  (תצהיר נ/1, סע' 5).
 
טענתו הנ"ל של הנתבע לא הועלתה על ידו כלל במכתב שאותו כתב לתובע 1 בתאריך 29.5.05 (נספח ת/5 לתצהיר ת/1). כל אשר נטען על-ידי הנתבע במכתבו הוא רק שסוכם על 1% כולל  מע"מ כשכר טרחה על תיווך הבית וכי הוא מוכן להעביר לתובע 1 סכום זה. אין מילה וחצי מילה במכתבו הנ"ל של התובע על כך שהבית לא היה רשום בהסכם התיווך. הנתבע לא הוכיח טענתו ועל כן אינני מקבלה.
 
33.       הנתבע טען כי בפגישה שקיים עם התובע 1, הוסכם בינו לבין התובע 1 שהוא ישלם דמי תיווך בשעור של 1% כולל מע"מ מסכום העסקה (תצהיר נ/1, סע' 7, סע' 8).
 
התובע 1 מכחיש בתוקף את טענת הנתבע כאילו הוסכם ביניהם על 1% כדמי תיווך. ההסכם שבין הצדדים קובע דמי תיווך של 1.5% . גם מכתבו של התובע 1 אל הנתבע מיום 22.5.05  (נספח ת/4 לתצהיר ת/1) תומך בטענתו של התובע 1 בדבר הסיכום של דמי תיווך בגובה של  1.5% מסכום העסקה. יתר על כן; במכתב הנ"ל כותב התובע 1 לנתבע שהוא מקבל את בקשתו של הנתבע לדחות את תשלום דמי התיווך בגובה של 4,500 דולר בשלושה וחצי חודשים. טענתו של הנתבע בענין זה היא גם טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.
 
אני  מקבל, על כן, טענת התובע 1 שהסיכום בינו ובין הנתבע היה על 1.5% מסכום העסקה.
 
34.       בכל הנוגע למחלוקת שבין הצדדים - אם סכום המע"מ כלול בדמי התיווך או שיש להוסיפו, אני מקבל בענין זה את טענת הנתבע. הלכה היא, כי אם לא נאמר במפורש בהסכם שיש להוסיף מע"מ על הסכום המוסכם, כי אז המע"מ כלול בסכום. במקרה דנן, לא כתוב בהסכם שבין הצדדים כי יש להוסיף מע"מ על דמי התיווך. סכום דמי התיווך כולל, על כן,  את סכום המע"מ.
 
            זאת ועוד; התובע עצמו כתב לבעלי הבית, המוכרים, בתאריך 1.2.05, שסוכם ביניהם על דמי תיווך בסך 1.5% כולל מע"מ (נספח ת/3 לתצהיר ת/1). יש במכתב זה כדי לתמוך בטענת הנתבע שדמי התיווך כוללים בתוכם את המע"מ. בהערת אגב יצוין כי במכתבו הנ"ל ויתר התובע 1 על דמי התיווך מהמוכרים בשל הסכמתם למתן בלעדיות.
 
סוף דבר
 
35.       הנתבע קיבל שירותי תיווך מהתובע 1 – שהוא מתווך בעל רשיון. התובע 1 היה הגורם היעיל לעסקת הרכישה שעשה הנתבע . הנתבע חתם על הסכם בכתב ששמו של התובע 1 מופיע בו עם כל פרטיו. מה לו לנתבע, שכבר הודה בכתב שהוא חייב בתשלום דמי התיווך לתובע 1 , לחפש לפתע כל מיני סירכות משפטיות בהסכם שעליו חתם , במטרה אחת ויחידה להימנע מתשלום ולעשות רווח כספי על חשבונו של התובע? יש לגנות תופעה זו.
 
36.       בהקשר זה, אני מוצא לנכון לצטט מדבריה של כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע, בת.א. (כפ"ס) 5210/01 דור משכן ואח' נ' אורי אפרים, כדלהלן:
"אלא, שבהגיעו לבית המשפט למד הנתבע פרק בהלכות חוק המתווכים, התשנ"ו-1996, והעלה ברשתו שלל טענות משפטיות נוספות, שלטענתו מאיינות את התחייבותו כלפי התובעות. ייאמר מיד, כי אף אחת מטענות אלה לא הטרידה את הנתבע לפני כן, כאשר הכיר בחבותו לשלם למשרד התיווך את דמי התיווך המוסכמים…".
 
  ובהמשך: "חוק המתווכים לא נועד לאפשר ללקוחות לא הגונים, המנסים להתחמק מהתחייבותם לתשלום דמי תיווך,להיות ל"נבל ברשות התורה", תוך האחזות חסרת תום לב ב"קוגנטיות" של החוק. הצדק מחייב, כי מקום שמתווך מורשה כדין הוא שהתקשר עם הלקוח , והוא שביצע את מלאכתו במלואה והיה הגורם היעיל בעסקה, לא יגזל ממנו פרי עמלו בשל פגם פורמלי גרידא , הנובע מאי עירנות לפסיקה החדשה…".
 
      הדברים הנ"ל מתאימים גם לענייננו שלנו ואין אף צורך להוסיף עליהם.
 
סיכום
 
37.       תביעת התובע 2 מתקבלת. תביעת התובע 1 נדחית.
 
 
38.       הנתבע ישלם לתובע 2 סכום השווה ל-4,500 $ , שהוא  1.5% מסכום העסקה שהיתה בסך של 300,000 דולר.סכום זה כולל בתוכו את המע"מ.
 
הסכום הנ"ל יחושב על פי השער היציג של הדולר ארה"ב ביום 21.4.05 (מועד העסקה). ממועד זה ואילך, יתווספו לסכום הנ"ל ריבית והפרשי הצמדה למדד עד למועד התשלום בפועל.
 
39.       הנתבע ישלם לתובע 2 החזר אגרת משפט , בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובע 2, בנוסף, שכ"ט עו"ד  בסך 4,000 ₪, בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.
 
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.
 
 
ניתן היום, י"ב בטבת, תשס"ז (2 בינואר 2007) , בהעדר הצדדים.                                                                                                       
 
אהרן מקובר
 
 
 
  א. מקובר, שופט
 
               
 
 
 
קלדנית - סיגל ע.