Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ת.א (פתח תקוה) 1628/06 א.א. מטעמים הכי טעים בע"מ נ' רמו רן
 
 
בית משפט השלום פתח-תקוה                                                                                        ת.א  001628/06
 
בפני כב' השופט אהרן מקובר תאריך: 08/08/2007
  


בעניין:  

התובעת:                                              א.א. מטעמים הכי טעים בע"מ  ח.פ 3299347 – 51                                       

                                                             ע"י ב"כ עוה"ד טולדנו ניר 

                                                                               נגד 

 הנתבע:                                                רמו רן ת.ז 0037576410 

                                                             ע"י ב"כ עוה"ד שחם טל            


                                                                                        פסק דין

מבוא

1.   זוהי תביעה שהוגשה על ידי התובעת נגד הנתבע בגין תשעה שיקים (להלן: "השיקים"), כולם לפקודת התובעת, בחתימת חברת מזון אר. השרון 2003 בע"מ (להלן: "אר. השרון", או "החברה") כמושכת השיקים, ובחתימת הנתבע כערב באופן אישי לפרעון השיקים.

השיקים חזרו מהבנק כשהם מחוללים באי פרעון והוגשו על ידי התובעת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקוה, נגד חברת אר. השרון ונגד הנתבע, בתיק
9–06–01088–20, על סכום של 89,170 ₪ (ת/3). בעקבות התנגדות שהגיש הנתבע לביצוע השיקים, הועבר ההליך לתביעה דנן. חב' אר. השרון לא הגישה התנגדות לביצוע השיקים.

עיקר העובדות וטענות הצדדים

2.    התובעת טוענת כי היא סיפקה מוצרי בצק ומתוקים (להלן: "הסחורה") לחברת אר. השרון, שבבעלותו של חזי רמו, אביו של הנתבע. בסוף חודש ינואר 2005 גדל האובליגו של חב' אר. השרון אצל התובעת, והגיע לסך של כ – 90,000 ₪. התובעת, באמצעות מנהליה ובעלי מניותיה אילן להב ואלי אליאס, דרשה  מחזי רמו ומהנתבע לתת לה בטחונות וערבות אישית של לפחות אחד מהם, על מנת שתמשיך באספקת הסחורה.

בעקבות דרישתה הנ"ל של התובעת, נתן חזי רמו לתובעת 12 שיקים דחויים של חברת אר. השרון, על סך 10,000 ₪ כל אחד, ז.פ. 17.4.05-17.12.05, ובסך הכל
כ-120,000 ₪ (שיק אחד שזמן פרעונו 20.5.05 היה ע"ס 9,170 ₪).

3.       התובעת טוענת כי הנתבע חתם על כל אחד ואחד מהשיקים כערב אישית בגבו של כל שיק, ועל כן הוא חייב בתשלום בגינם.

4.     התובעת טוענת כי השיק הראשון, ז"פ 17.4.05, נפרע במלואו, אולם השיק השני ז"פ 17.5.05 חזר בשל העדר כיסוי. בהמשך, נודע לתובעת שחשבונה של חב' אר. השרון הוגבל בבנק ולא היתה גם כל אפשרות מעשית שהשיקים יפרעו.

5.   התובעת טוענת, כי אביו של הנתבע, חזי רמו, לא התכחש לחוב ומסר לה שיקים אחרים אישיים שלו, פרוסים לשלוש שנים, מיום 23.11.05 עד יום 23.9.08, שהיו אמורים לפרוע את חוב החברה לתובעת.

שני השיקים הראשונים של חזי רמו, בסכום של 9,360 ₪ כל אחד, שזמן פרעונם היה נובמבר ודצמבר 2005, נפרעו במלואם. שאר השיקים של מר חזי רמו לא נפרעו. לטענת התובעת, חזי רמו ברח לחו"ל עם אשתו מפני נושיו.

התובעת פתחה תיק הוצאה לפועל נוסף נגד חזי רמו בגין השיקים האישיים שמסר לה.

6.     הנתבע רן רמו (להלן: "הנתבע"), טוען כי הוא מעולם לא חתם על השיקים ולא נתן הרשאה למאן דהוא לחתום על השיקים בשמו, וחתימת שמו על גבי השיקים כערב, הינה זיוף.

7.       הנתבע טוען עוד, כי פרט לכך שחברת אר. השרון 2003 בע"מ הינה של אביו, אין לו  קשר עם חברה זו בשום צורה, ישירה או עקיפה, הוא אינו בעל מניות או נושא משרה בה ולא בעל זכות חתימה ואין לו כל עיסוק עמה, או כל קשר אחר.

8.       בסיכומיו טען ב"כ הנתבע, כי מתן השיקים האישיים על ידי אביו של הנתבע לתובעת, החליף את השיקים נשוא התביעה, והיווה הסכם חדש, מה עוד ששני שיקים מהסדרה החדשה נפרעו, ועל כן פקעה הערבות הנטענת, תהא זהות החותם אשר תהא, אף ללא קשר לטענת הזיוף.

התובעת הודיעה כי היא מתנגדת להעלאת טענה זו, מן הסיבה שהטענה לא הועלתה על ידי הנתבע בתצהירו ובבקשת ההתנגדות שהגיש, וזוהי הרחבת חזית אסורה. הנתבע בתגובה טוען, כי הדברים עלו מתוך חקירת המצהירים ויש בטענתו זו גם חיזוק לטענתו המרכזית בדבר זיוף חתימותיו על השיקים.

9.    הנתבע טוען עוד להעדר הודעת חילול לגבי השיקים נשוא התביעה. לטענתו, הוא גם לא קיבל התראה על ביצוע השיקים בהוצאה לפועל או על הערבות הנטענת ועל הכוונה לפעול נגדו.

חוות דעת גרפולוגיות

10.        התובעת הגישה חוות דעת של גרפולוג מטעמה, מר יצחק חגג. על פי חוות הדעת הגרפולוגית של מר חגג, הוא הגיע למסקנה שקיימת סבירות גבוהה ביותר שהחתימות על השיקים נשוא התביעה, נכתבו על ידי הנתבע (חווה"ד של מר חגג –
ת/1).

11.       הנתבע הגיש חוות דעת נגדית של גרפולוגית מטעמו, הגברת אורה כבירי. על פי חוות הדעת הגרפולוגית של הגברת כבירי, היא הגיעה למסקנה בסבירות גבוהה מאוד שהחתימות על גבי השיקים נשוא התביעה אינן חתימותיו של הנתבע ולא נחתמו על ידו (חווה"ד של הגב' כבירי – נ/1).

דיון

12.     לאחר ששמעתי את עדויותיהם של כל העדים, לרבות המומחים הגרפולוגים משני הצדדים, ועיינתי במסמכים ובמוצגים שהוגשו לתיק בית המשפט, החלטתי שיש לקבל את התביעה.

13.       הנתבע טען בתצהיר עדותו הראשית: "... אדגיש, כי אין לי כל קשר לחברה הנ"ל בשום צורה – ישירה או עקיפה. אין לי כל עניין בה, אין לי כל עיסוק עימה, איני בעל מניות, איני נושא משרה כלשהי, איני מועסק בה, אין לי כל החזקה בה, אין לי זכות חתימה בה ובשמה, ובקיצור – אין לי שום קשר אליה – לא באופן עקיף ולא באופן ישיר" (סעיף 6 בתצהיר נ/2)

טענתו הנ"ל של הנתבע התגלתה כבלתי נכונה לחלוטין.

14.  מר אילן להב, מנהל ובעל מניות בתובעת, הצהיר בתצהירו את ההפך הגמור ממה שטען הנתבע: "הלכה למעשה כל בני משפחת רמו, חזי רמו (אביו של הנתבע) רועי (אחיו של הנתבע) שרה (אמו של הנתבע) ברכה (סבתו של הנתבע) נטלו חלק פעיל ביותר בניהול קייטרינג השרון, לרבות הנתבע רן רמו, אשר עיקר תפקידו בחברה היה בניהול אספקת שירותי קייטרינג למפעלים ולאולמות אירועים אשר היו בבעלותם של משפחת רמו, ו/או בשותפות עם אחרים" (סעיף 5 בתצהיר ת/2). 
וכן: "יודגש כי בעת חתימת הנתבע על השיקים נשוא התביעה, שימש הנתבע כמנהל בכיר בקייטרינג השרון וכיד ימינו של אביו" (סעיף 6 בתצהיר ת/2).

גם מר אלי אליאס, מנהל ובעל מניות בתובעת, הצהיר בתצהירו את אותם הדברים (סעיפים 5, 6 בתצהיר ת/4).

15. בבית המשפט העיד מר להב: "אני מכיר את רן רמו משנת 95'. בכל השנים האלה אבא שלו הציג אותו כיורש, כאחראי, כסמכות אחראית על כל המקום... רן היה מולי בקשר. רן היה אצלי בעסק... לי היתה גישה לרן כשאבא שלו אמר לי כל הזמן שרן הוא היורש שלו. רן היה מספר אחד שם. אבא שלו היה בסך הכל חזי רמו שהרים את המקום ורן רמו היה הבעלובס של המקום... רן היה אצלי במחסן, לקח ממני סחורות, העמיס באוטו שלו... מי אם לא רן? הכל היה רן. אני לא מכיר מישהו חוץ מרן. בפגישות שהיו לנו עם אביו, רן היה נוכח בכל הפגישות" (פרוט', עמ' 4, שו' 28 עד עמ' 5 שו' 6).

16. לא רק מר להב העיד על הקשר העסקי ההדוק של הנתבע עם חב' אר. השרון, אלא גם הנתבע עצמו הודה בסופו של דבר בחקירתו הנגדית: "אני הייתי עם אבא כל השנים וייעצתי לו. אני הייתי עובד במזון אר. השרון. אבל אין לי תלושי משכורת. הייתי צמוד לאבא יום יום, אבל לא עבדתי אצלו ולא קיבלתי משכורת ממנו". (עמ' 30, שו' 28 – 29).

17. טענתו של הנתבע בתצהירו, כי לא היה לו כל קשר שהוא עם החברה ולא כל עיסוק עמה, לא באופן עקיף ולא באופן ישיר, התגלתה לא נכונה ולא אמת. אמינותו של הנתבע נפגעה קשה, לאחר שהתגלה כמי שלא דיבר אמת בענין שיש לו חשיבות לטענות הצדדים. לכך תהיה בהכרח השלכה גם על אמינות טענתו של הנתבע שהוא לא חתם על השיקים כערב.

18. משהתברר שהנתבע עבד עם אביו בחב' אר. השרון, היה צמוד אליו מדי יום ביומו והיה מעורב בכל, אני מקבל גם את טענת התובעת שלנתבע היה אינטרס רב לחתום כערב על השיקים של החברה, משום שחברות אחרות חדלו לספק סחורה לחב' אר. השרון בשל קשייה בתזרים המזומנים והאשראי, והתובעת נשארה כמעט חברה יחידה שהסכימה להמשיך לספק מזון לקייטרינג השרון, כך שהחברה נזקקה מאוד לתובעת והיתה מוכנה לעמוד בתנאיה להמשך אספקת הסחורה.

19. מר אילן להב העיד : "כשישבנו שם הוא (חזי רמו – א.מ) אמר לי לקחת 12 שיקים ואני אמרתי לו שאני לא מוכן לקבל 12 שיקים של חברה בע"מ, ורן אמר שהוא יחתום לי על ערבות אישית ואני יכול להגיד באיזה חדר זה היה, איך הוא ישב מולי ודיבר" (עמ'  5, שו' 12 – 14).

20. בתצהירו אמר מר להב: "זכור לי היטב כי הוא אמר לי "אין שום בעיה" וחתם מרצונו הטוב והחופשי על כל שיק ושיק, במקום שבו הטבעתי את החותמת של הערבות, כאשר פרטי הנתבע מולאו לאחר מכן וזאת לאחר שבשיק הראשון שנפרע, מולאו הפרטים על ידי הנתבע" (ס' 19 בתצהיר ת/2).

21. בתשובה לשאלת בית המשפט אמר מר להב: "רן רמו חתם בפניי על כל השיקים כערב אישית, בנוכחותי, זה היה במשרד שלו. אני הטבעתי את החותמת של הערבות והוא חתם. על השיק הראשון הוא כתב בכתב ידו את מספר תעודת הזהות שלו וחתם על כל השיקים האחרים את החתימה שלו ואמר לי שאקח אותם ואמלא את התעודת זהות לבד. את זה עשתה הפקידה שלי". (עמ' 10, שו' 7 – 10).

22. כנגד דבריו הנ"ל של מר להב, הצהיר הנתבע בתצהיר עדותו הראשית: "מעולם לא הופעתי בפני התובעת על מנת לחתום על השיקים נשוא ההתנגדות... אין לי ידיעה מי חתם על השיקים נשוא ההתנגדות, והם מהווים זיוף ככל שהדבר מתייחס לחתימה המיוחסת לי" (סעיפים 7– 8 בתצהיר נ/2).

בעדותו בבית המשפט אישר הנתבע שהיו פגישות בינו ואביו ובין מנהלי התובעת (עמוד 27 שורה 14), אולם טען: "הלכתי לראות את השיקים, זה שיקים של אבא שלי, לא ראיתי אותם מעולם ולא חתמתי עליהם". (עמ' 28, שו' 12 – 13).

הנתבע אמר עוד: "גם עכשיו אני לא מכחיש את החוב, אבל אני מכחיש את העובדה שאני חתום כערב. זה זיוף לשמה" (עמ' 29, שו' 20).
וכן: "החתימה מקדימה של אבא, החתימות מאחורה לא החתימות שלי" (עמ' 29, שו' 28).

הנתבע נשאל אם אילן להב משקר, וענה: "חס וחלילה, לא תשמע את המילה הזאת. אני לא אגיד שאילן משקר, אבל אני אומר שזאת לא החתימה שלי. אם הוא יקום ויגיד שאני חתמתי, הוא יהיה שקרן. הוא לא יכול להגיד את זה. אם הוא אומר, הוא שקרן" (עמ' 30, שו' 1- 3).

23. בהבדלי הגרסאות שבין מר להב מצד אחד ובין הנתבע מצד שני, אני מעדיף את גרסתו של מר להב ומקבל אותה. מר להב עשה עלי רושם אמין ביותר, לא נתפס בשום אמירת אי אמת, ואין לי סיבה לפקפק באמינותו. מנגד, הנתבע כבר נתפס באי אמירת אמת, כשטען שלא היה לו כל קשר עקיף או ישיר עם החברה, והתברר שטענתו אינה נכונה והיה לו קשר צמוד שוטף ויומיומי עם חב' אר. השרון והוא עבד בה.

24. חוות הדעת של הגרפולוגים של שני הצדדים סותרות זו את זו. הדבר אולי מלמד עד כמה אין הגרפולוגים יכולים לדעת באמת אם חתימה נחתמה על ידי מי שנטען שחתם, אם לאו, והם רק משערים, על פי קריטריונים מסוימים שבידם, מי חתם את החתימה, מבלי לדעת את הדברים אל נכון.

לא יתכן שהגרופולוג מטעם התובעת יכתוב בחוות דעתו שהנתבע הוא זה שחתם על השיקים בסבירות גבוהה ביותר, ושהגרפולוגית מטעם הנתבע תכתוב בחוות דעתה את ההפך הגמור, שהנתבע אינו זה שחתם על השיקים בסבירות גבוהה מאוד.

הגרפולוג חגג ציין בחוות דעתו כי סבירות גבוהה ביותר הינה דרגת זהות ראשונה. שני המומחים כותבים אפוא את מסקנותיהם בדרגות גבוהות, ואף על פי כן כל אחד מגיע למסקנה הפוכה מזו של חברו.

25. אילו לא היו עדים לחתימת הנתבע על השיקים, לא היתה ברירה אלא להישען בכל זאת על חוות הדעת הגרפולוגיות ולהעדיף אחת מהן על פני רעותה. אולם במקרה שבפנינו היה עד לחתימות שנעשו על ידי הנתבע על השיקים – מר אילן להב, שהעיד כי הנתבע חתם בפניו על כל שיק ושיק כערב. כאמור, קבעתי כי אני מאמין לעדותו של מר להב, ומעדיף אותה על פני עדותו של הנתבע. די בכך, על פי הפסיקה, כדי לקבוע שהנתבע חתם על השיקים נשוא התביעה, כערב.

ראו ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נגד שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מ"ז (3) 240, 244: "קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהם ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני. האחת, באמצעות עדות ישירה, היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה".

כן ראו ע"פ 352/71 אברהם טל נ' מדינת ישראל, פ"ד כ"ו (2), 107, 111 ב: "דרך אחת לבדוק אמיתותו של כתב היתה תמיד מותרת, היא עדותו של אדם שראה את פלוני כותב את הכתב".

במקרה שבפנינו ישנה עדות ישירה של אדם שהיה עד לחתימות, מר אילן להב, ומשקיבלתי עדותו בענין זה, הוכחה בכך חתימתו של הנתבע על השיקים.

26. על אף האמור לעיל, ובנוסף, גם לגופן של חוות הדעת אני מעדיף את חוות הדעת של הגרפולוג מר חגג מטעם התובעת, על פני חוות דעתה של הגברת כבירי מטעם הנתבע.

26.1. הגברת כבירי אישרה בחקירתה שהיא לא ראתה את השיקים נשוא התביעה במקור אלא רק צילום שלהם, אם כי טענה שלמעט הלחץ של הכתיבה על הנייר אפשר לראות את כל השאר בצילום. לעומתה, הגרפולוג חגג השווה את דוגמאות החתימה של הנתבע עם החתימות המקוריות על גבי השיקים. בדיקה כזו עדיפה על פני בדיקה מתוך צילום בלבד.

26.2. כמו כן, הגברת כבירי אמרה בחקירתה כי היא הגיעה למסקנתה "בסבירות גבוהה מאוד" שזו דרגה שנייה ולא דרגה ראשונה בדרוג ודאות החתימה, בעוד מר חגג הגיע למסקנתו בדרגת "סבירות גבוהה ביותר" שזו דרגה ראשונה.

26.3. הגברת כבירי גם לא תחמה את שטח החתימה של הנתבע בדוגמאות שחתם בפניה, לשטח חתימה דומה לזה הקיים על גבי השיקים נשוא התביעה. לטענתה, לא היה צורך בכך. אף על פי כן, נראה כי אם עושים השוואה בין חתימות, צריך לעשות השוואה שתהיה מדוייקת ככל האפשר לחתימה שבבדיקה.

26.4. בנוסף, הגברת כבירי אמרה שהנתבע נוהג לנקד את האות ו' בסיום החתימה שלו. אף על פי כן, הודתה הגברת כבירי כי בחתימות האקראיות שהנתבע חתם בפניה, ישנו ניקוד באות ו' רק בחתימה אחת מתוך 12, דבר שסתר את קביעתה הקודמת. כשנשאלה על כך, אמרה הגברת כבירי: "אז מה?".

26.5. זאת ועוד, בא כח הנתבע לא חקר כמעט כלל את הגרפולוג מר חגג על חוות דעתו. בא כח הנתבע שאל בעיקר את מר חגג אם הוא השווה את חתימת הנתבע שמצויה על גב השיקים, עם חתימת אביו של הנתבע שנמצאת על השיקים בחתימת המושך. בסיכומיו מבקש ב"כ הנתבע להיתלות בכך שמר חגג לא עשה השוואה כזו. ואולם מר חגג התבקש לבדוק רק את החתימה של הנתבע על גב השיקים, מול דוגמאות חתימה אחרות שלו, ולא לבדוק את החתימה מול חתימות של אנשים אחרים. גם הגברת כבירי לא התבקשה לעשות כן. איני מוצא בכך כל פסול, ואין הדבר ממעט בצורה כלשהי ממסקנתו.

לעובדה שמר חגג לא נחקר כמעט על מסקנתו בחוות הדעת שלו, יש ליתן משקל משלה, והיא כי מסקנת מר חגג בחוות דעתו לא נבחנה במודע ובכוונה בחקירה הנגדית.

26.6. בא כח התובעת המציא לבית המשפט הכרעת דין שניתנה על ידי כבוד השופטת גרינברג, בת.פ. 8947/01 בבית משפט השלום בתל אביב, שבה מתייחסת כבוד השופטת לחוות דעתה של הגברת כבירי שניתנה באותו תיק.

כבוד השופטת גרינברג כותבת, בין השאר, שהגברת כבירי עשתה השוואה מתוך צילומים ולא מתוך מסמכים מקוריים (כפי שעשתה אצלנו), למרות שאישרה שנכון לעשות השוואה על פי מסמכים מקוריים ותמיד עדיף מקור והצילום פחות טוב. כבוד השופטת כתבה גם בחוות דעתה על העדר מיומנות מקצועית מספקת מצד הגברת כבירי והחליטה שאין ליתן לעדותה משקל.

גברת כבירי התייחסה לענין זה בחקירתה ואמרה כי לשופטת גרינברג היתה דעה קדומה למן ההתחלה וכי היא נוטה יותר למז"פ (עמ' 9, שו' 19-21).

אני דוחה את הטיעון נגד המומחית בשל דברים שנאמרו לגביה בת.פ. 8947/01. אין מקום להוציא מסקנה לגבי מומחה מדברים שנאמרו עליו בתיק אחר ובנסיבות אחרות. די לנו, לענייננו, בהעדפת חוות הדעת של מר חגג מן הסיבות שפורטו לעיל.

27. העולה מהאמור לעיל הוא, שהנתבע הוא זה שחתם כערב על גבי השיקים נשוא התביעה, הן בשל קבלת עדותו הישירה של מר להב בענין זה והן בשל קבלת חוות דעת המומחה מר חגג בקשר לכך.

28. לאור הקביעה הנ"ל, אין צורך להיזקק בענין זה לתמליל השיחה שנעשתה בין מר אליאס ובין הנתבע ביום 20.1.06 (ת/7).

29. הסכם חדש – בענין טענתו של ב"כ הנתבע, כי מסירת סדרת השיקים החדשה ע"י אביו של הנתבע מהווה הסכם חדש ומבטלת את השיקים הישנים ואת ערבות הנתבע עליהם – איני מקבל טענה זו.

מבלי להיכנס לשאלה אם מדובר בטענה חדשה שלא נטענה קודם לכן (ואכן כך הוא) ובהרחבת חזית אסורה, הרי שגם לגופם של דברים יש לדחות הטענה. מתן שיקים חדשים במקום שיקים קודמים שלא נפרעו אינו יוצר, מסיבה זו בלבד, הסכם חדש בין הצדדים. החוב נשאר חוב והשיקים החדשים נמסרים כאמצעי נוסף לפרעון החוב. אם החוב נפרע, ברור שהשיקים הראשונים אינם תקפים עוד שכן אין יותר חוב. ואולם אם החוב לא שולם וגם השיקים החדשים לא נפרעו, זכותו של הנושה המחזיק בשיקים לפעול על פי כל השיקים שבידו, בין אם המושכים או הערבים הינם זהים ובין אם הם שונים. הנושה רשאי לפעול נגד כל המושכים והערבים השונים, אם לא הוסכם במפורש אחרת, ובלבד שלא יקבל יותר מהחוב המגיע לו.

בענייננו, לא הוסכם עם התובעת על ביטול השיקים הראשונים או על החזרתם. מר רן רמו לא טען שכך היה, או שכך הוסכם. מר חזי רמו, שנתן את השיקים החדשים, לא העיד כלל.

30. בענין הטענה הנ"ל העיד מר להב ואמר: "נראה לך שאני אוותר על שיקים? קודם כל זה נתן לי בטוחה. בזמנו גם חזי אמר קחו 120,000 ₪ על חשבון, אם קורה לכם משהו ,יש לכם בטוחה. נראה לך שאני אוותר על שיק של חב' בע"מ שרן חתום עליו כי הוא מס' 1 בקייטרינג בערבות אישית? לא רק זה. הוא גם לא ביקש אותם" (עמ' 6, שו' 28-30).

 31.   באשר לגובה החוב – הנתבע אמר בעדותו שהוא אינו מכחיש את החוב (עמ' 29, שו' 20).

מר להב אמר בעדותו, שלמרות שאביו של הנתבע נתן לו שיקים בסכום של 120,000 ₪, הרי: "נכון לאותו רגע היה חייב לי רן רק 89,170 ₪ וזה מה שתבעתי, לא רוצה יותר ממה שמגיע לי" (עמ' 9, שו' 15).

מר להב הבהיר שהחוב מורכב מסכום של 83,212 ₪ וריביות שבגינן הסכום שנתבע בהוצאה לפועל הוא 89,170 ₪ (עמ' 9, שו' 20-24).


גם מר אליאס העיד: "נכון להיום הוא צריך לשלם את מה שמופיע בכרטסת – 83,212 ₪" (עמ' 14, שו' 19). בתצהירו אמר מר אליאס כי הסכום הנ"ל הינו ללא תוספת ריביות (סעיף 39 בתצהיר ת/4). מר אליאס אמר עוד שהשיקים שנפרעו ירדו מהכרטסת (עמ' 14, שו' 22).

לתצהירו של מר אליאס צורפה כרטסת הנהלת החשבונות וחשבוניות (נספחים ת/8-ת/9 לתצהיר ת/4).

מר אליאס הצהיר בתצהירו: "הנתבע הודה בפה מלא בחוב" (סעיף 46 בתצהיר ת/4).

החוב הנטען על ידי התובעת הינו, אפוא, לאחר הפחתת השיקים שנפרעו, והוא לא נסתר על ידי הנתבע.

32. הודעת חילול – תמיד כשמגיעים לסופם של דברים, וגם כאשר נקבע כי החייב אכן חב את החוב הנטען והוא צריך לשלמו, מבקש החייב להימלט מפרעון חובו בחסותם של הוראות חוק כאלה ואחרות, שאולי יצילו אותו מתשלום החובות שהוא חייב בהם.

במקרה דנן, טוען ב"כ הנתבע כי לא ניתנה לנתבע הודעת חילול.

33. בפסיקה נקבע כי: "מקום בו אין לשיק כיסוי בבנק פטור האוחז מליתן הודעת חילול" (ע"א 262/61 אברהם חצרוני נ' דוד יעקובי, פ"ד ט"ו (4) 2409, 2411).

34. כמו כן נקבע בפסיקה כי הודעת חילול "יכול שתינתן בכתב או בעל פה ויכול שתינתן בכל ביטוי שממנו משתמע שהשיקים חוללו במיאון או באי פרעון (סע' 48 (12) לפקודה)". (ע"א 198/75 אליאס חזן ואח' נ' כמאל ניהאד, פ"ד ל (1) 421, 428).

עוד נקבע בפסק הדין הנ"ל, כי אם פנו למושך או למסב אחרי החילול והלה הבטיח לשלמו, ניתן לראות בכך "משום ויתור מכללא על הודעת החילול" (שם, עמ' 429 א).

35. מר להב הצהיר כי הוא ומר אליאס דיברו עם הנתבע על השיקים שחזרו והנתבע הבטיח שידאג לפרוע את מלוא חובותיהם (סע' 31-32 בתצהיר ת/2).

גם מר אליאס הצהיר שהנתבע הבטיח שידאג לפרוע את חובותיהם וביקש זמן. מר אליאס דיבר עמו על פריסה נוספת של החוב והנתבע טען בפניו שאין באפשרותו לתת לו שיקים אחרים והוא זקוק לזמן כדי לגייס הכספים (סעיפים 24, 45, 46, 47 בתצהיר ת/4).
36. גם השיחה המתומללת מתאריך 20.1.06 (ת/7) מראה כי דובר עם הנתבע במפורש על השיקים שחזרו, על אפשרויות תשלום, על כך ששיקים נוספים לא יכובדו, ועל כך שהנתבע ביקש זמן כדי להסדיר החוב.

37. יצויין כי בשיחה המתומללת הנ"ל הנתבע גם מאשר כי קיבל את התביעה (עמ' 6 לתמליל, שו' 2). מאחר והתביעה דנא נפתחה על דרך של בקשה לביצוע שיקים בהוצאה לפועל ביום 9.1.06 (ת/3), משמע שהנתבע קיבל את האזהרה שנשלחה לו. גם אישור המסירה לנתבע מיום 16.1.06 (ת/5) מלמד על מסירת האזהרה.

38. זאת ועוד; צודק ב"כ התובעת בטענתו כי כשמדובר בערב לחובו של עושה שטר אין צורך בקבלת הודעת חילול. בע"א 143/64 טננהויז נ' זילברשטיין, פ"ד י"ח (4) 450,  456 ז', נאמר: "אין חולקין שאם אמנם חב המערער כערב, לא היה צורך בהעדת השטר ובמתן הודעה על חילולו". כן ראו בספרו של פרופ' ש. לרנר, "דיני שטרות", עמ' 314, סעיף 10.22 (1).

39.        מכל האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבע בענין הודעת החילול.

סיכום

 40.  לאור כל האמור, התביעה מתקבלת.  הליכי ההוצאה לפועל נגד הנתבע בתיק  בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקוה, 9–06–01088–20 ימשיכו כסדרם.

41. הנתבע ישלם לתובעים החזר שכר המומחה הגרפולוג י. חגג, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, וכן בנוסף שכ"ט עו"ד בגין התובענה דנן בסכום של 15,000 ₪, בתוספת מע"מ, ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ד באב, תשס"ז (8 באוגוסט 2007), בהעדר הצדדים.

                                                                                                                                                                                                                    
                                                                                                             א. מקובר, שופט


_________________

חזרה להצלחות המשרד