Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> תמ"ש 7230-06-09 ח.מ נ' ר.מ. ואח' – תביעה לפינוי
 

בית משפט לענייני משפחה בטבריה

תמ"ש 7230-06-09 ח.מ נ' ר.מ. ואח' – תביעה לפינוי

תמ"ש 7167-06-09 ח.מ. נ' ר.מ. ואח' – תביעה לדמי שימוש ראויים

תמ"ש 1219-10-11 ר.מ. נ' ח.מ– תביעה שכנגד לפסק דין הצהרתי

בפני כב' השופט אסף זגורי

7167-06-09 ; התובע בתמ"ש 7230-06-09

הנתבע שכנגד בתמ"ש 1219-10-11                                       ח.מ.

                                                                                             נגד

7167-06-09 ; הנתבעים בתמ"ש 7230-06-09                      1. ר.מ

התובעים שכנגד בתמ"ש 1219-10-11                                   2. ר.מ

                                                                                    פסק דין

המחלוקת בקליפת אגוז:

התובענות שבפניי הינן פירותיו של סכסוך מר בין שני אחים אודות זכויות השימוש, המגורים והבעלות בבית הרשום על שם התובע בעיר ***.

השאלה המרכזית נשוא ההליך היא : האם אכן הבית אשר רשום על שם התובע אך מוחזק על ידי הנתבעים הוא אכן של התובע? או שמא הנתבעים הם הבעלים האמיתיים של הבית ואילו התובע הוא רק מי שרשום כבעלים בתור "נאמן"?

ואם התובע הוא הבעלים האמיתיים מתעוררת שאלת משנה בדבר זכותם של הנתבעים לעשות שימוש בבית. האם ניתנה להם רשות בלתי הדירה? האם רשות חינם היא? האם ניתן לבטלה ובאלו תנאים?

א. הצדדים:

1. התובע והנתבע 1 הינם ילידי העיר *** והם אחים. התובע הוא האח הבכור במשפחה ולשניהם עוד 8 אחים משותפים. לשם נוחות הדיון יכונה התובע "ח.מ." ואילו הנתבע 1 יכונה "ר.מ.".

 

2. ח.מ. הינו רופא במקצועו והוא תושב חוץ המתגורר ומנהל חייו האישיים והמקצועיים באיטליה כאשר הוא נוהג להגיע "לביקורי מולדת" בישראל ולהשתכן בבית שבמחלוקת.

3. ר.מ. חסר עיסוק או משלח יד מוגדר או פורמלי אך הוא בעל שני נכסי מקרקעין אחרים בעיר ***, עוסק בתיווך ובעסקי מסחר והוא מתגורר עם משפחתו מזה 26 שנים בבית ואף שיפץ אותו.

4. הנתבעת 2 הינה אשתו של ר.מ. מאז שנת 1994 ואם שלוש ילדיהם המשותפים והיא תכונה להלן "ר.".

ב. הבית:

5. הבית שבמחלוקת הוא בית צמוד קרקע, בין שתי קומות, הניצב ברחוב *** בעיר *** הידוע גם כגוש: **** חלקה ** (להלן : "הבית" או "המקרקעין").

6. הבית הינו מבנה בגודל של 348 מ"ר על שטח כולל של מעל חצי דונם.

7. זכויות החכירה ביחס לבית רשומות בלשכת רישום מקרקעין בעיר *** על שם ח.מ. במלואן ואין הערות כלשהן לטובת ר.מ. או כל צד ג' אחר.

ג. התביעות של ח.מ. וטענותיו:

8. ח.מ. הגיש 2 תובענות לבית המשפט העוסקות באותו עניין – עניין השימוש במקרקעין ללא רשותו. בתמ"ש 7230-06-09 הוא עתר לסלק ידם של הנתבעים מהבית ואילו בתמ"ש 7167-06-09 הוא דרש לחייבם בתשלום דמי שימוש ראויים  מאז שנת 2003 בסכום שלא יפחת מ 200,000- ש"ח.

9. ח.מ. טען לאורך כל הדרך, כי הבית הינו שלו, נרכש מכספו שלו (כסף שקיבל בחלקו מקרובים ומכרים ובחלקו חסך) וכי כמחווה של רצון טוב הסכים לבקשת אחיו ר.מ., כי זה האחרון יעשה שימוש בבית למטרת מגורים ובלבד שישמור על מצבו.

10 . עוד הוסיף ח.מ., כי במהלך שנת 2003 התחוור לו, כי הנתבע עושה שינויים בנכס ללא קבלת הסכמתו וללא התייעצות עמו וגרם לנזקים בעירייה בשל אי תשלום חובות שוטפים ו/או דיווחים שאינם נכונים אודות הבית ועל כן הוא הודיע לנתבעים, כי הוא מבטל רשותם להחזיק בבית ודורש מהם להתפנות לאלתר.

11 . ח.מ. טען, כי פנה למכובדים וניסה בכל דרך אפשרית לגשר על הפערים, אך משהדבר לא הסתייע, נאלץ להגיש התביעות לבית המשפט כדי לשמור על קניינו.

ד. התביעות של ר.מ. וטענותיו:

12 . גם ר.מ. היה עקבי בטענת הבעלות בבית בכך שלאורך כל הדרך טען, כי הוא ואשתו הם .( הבעלים האמיתיים בבית ולא ח.מ. (סעיף 7 לכתב ההגנה בתמ"ש 7167-06-09

13 . ר.מ. טען, כי לאחר פטירת אב המשפחה הוא נטל עניין פרנסת המשפחה כולה על כתפיו ותמך כספית בח.מ. ואף מימן את לימודיו. לדבריו, הוא היה בקשר עם כומר שפעל באזור ***כמסיונר ושמו פ.**** (להלן: "פ."). לדבריו, בגין שירותיו וסיועו לפ. הוא קיבל כספים רבים שמהם מומנו לימודי התובע ומהם אף מומן רכישת הבית במזומן.

14 . ר.מ. טען, כי הוא גר בבית מאז שנת 1981 (מועד הסמכת ח.מ. לדוקטור לרפואה) ומעולם ח.מ. לא העלה בפניו טענה, כי הוא אינו הבעלים ועל כן הוא מושתק מלהעלות הטענה כעת.

15 . בסעיף 14.3 . לכתב ההגנה בתמ"ש 7167-06-09 טען ר.מ., כי הבית נרשם "מסיבה אחת ויחידה על שם התובע : כבוד לאח הבכור".

16 . בתביעה מאוחרת יותר שהגיש ר.מ., בתמ"ש 1219-10-11 , הוא עתר ליתן פסק דין המצהיר עליו כבעלים של הדירה כאשר הבסיס המשפטי לכך לשיטתו הוא דיני הנאמנות כשהוא "הנהנה" וח.מ. "הנאמן".

17 . הפעם ובניגוד לכתב ההגנה בפני התביעות של ח.מ., טען ר.מ., כי הסיבה לרישום הבית על שם ח.מ. היה החשש של המשפחה מפני התנכלות של משפחת *** ב***, משפחה שהתקרבה אף היא לפ. ואף השתלטה עליו והסיתה אותו כנגד משפחת בעלי הדין שבכותרת. רישום הבית על שם ח.מ., כך טוען ר.מ., נועד למעשה להסתיר מעיני משפחת *** עובדת בעלותו של ר.מ. בבית וכך למנוע מהם להפעיל את פ. כך שידרוש הכספים .( ששימשו לרכישת הבית בחזרה (סעיפים 38-40 לתביעה בתמ"ש 1219-10-11

18 . ר.מ. טען, כי הוא זה שניהל המו"מ, קבע התמורה ולמעשה רכש את הבית, כאשר תפקידו של ח.מ. היה רק לשמור על הבית באמצעות רישומו על שמו.

19 . עוד טוען ר.מ., כי יחד עם רישום הזכויות בבית על שמו של ח.מ., נתן לו האחרון ייפוי כח בלתי חוזר להבטחת זכויותיו של ר.מ., ברם ייפוי כח בלתי חוזר זה נגנב על ידי ח.מ..

20 . בהקשר זה הוסיף ר.מ., כי זו שיטת פעולה קבועה שלו אשר התקיימה גם בנכס מקרקעין אחר ברחוב *** בעיר *** אשר נרשם על שם אחיו ו.מ. בנאמנות ובמקביל ניתן לו ייפוי כח בלתי חוזר ומאוחר יותר בעקבות ניהול הליכים משפטיים בין השניים, הגיעו להסכמה שנכס זה יעבור לבעלות ר.מ..

21 . כעת טוען ר.מ. שהנאמנות בינו לבין ח.מ. התבטלה ויש להצהיר עליו כבעלים (האמיתיים) של הבית.

22 . לאור זאת, טוען עוד ר.מ., כי אין כל מקום להיענות לתביעות של ח.מ. בדבר סילוק ידו, או חיובו בדמי שימוש.

ה. מסלול ההכרעה:

23 . במקור, התביעות העיקריות היו של ח.מ. כנגד ר.מ. ועניינן היה סילוק ידם של הנתבעים מהבית וחיובם בדמי שימוש. אלא שר.מ. העלה טענת הגנה, לפיה הזכויות בבית הינן שלו והגיש תביעה מתאימה להצהיר על כך.

24 . רובה ככולה של ההתדיינות התמקדה בשאלת הבעלות בבית ובכך גם נפתח אנו את דיוננו, שכן אם ר.מ. הוא הבעלים, הרי מתייתר בירור התביעות של ח.מ.. ואילו אם תביעת ר.מ. נדחית, הרי או-אז יש להידרש לטיב זכויות השימוש של ר.מ. בבית.

ו. האם ח.מ. הוא בעלים של הבית או נאמן של ר.מ.?

25 . כאמור בתביעה בתמ"ש 1219-10-11 , טוען ר.מ. לקיומם של יחסי נאמנות שנוצרו לכאורה בינו לבין ח.מ.. לשיטתו, ח.מ. הרשום כבעלים של הבית מחזיק בנאמנות עבור ר.מ. הזכויות, אך ר.מ. הוא הנהנה ועל כן "הבעלים האמיתי" של הבית. נפתח איפוא הדיון בשאלת הנאמנות, קיומה, הדרכים ליצירתה (גם כאשר מדובר במקרקעין) והוכחתה ונעבור לבחינת העובדות.

26 . אומר כב' השופט שפירא על מוסד הנאמנות כך:

"הנאמנות, על משמעויותיה, הינה מוסד מיוחד במינו, ומחייב בש"א ) "SUI-GENERIS התייחסות שיפוטית מיוחדת, שהיא בבחינת (מח'- יר') 3783/08 ליין הופמן נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז .(( ירושלים ( 24/06/2009

27 . מדובר ביחס משפטי המאפשר לנאמן להחזיק בנכס או לפעול בו לצורך מילוי חובותיו. מטרתה של הזיקה היא להקנות לנאמן שליטה בנכס הנאמנות. חוק הנאמנות אינו מגביל את טיבן של הזיקות האפשריות לנכס. קיימות שתי דרכים עיקריות להקניית שליטה בנכס לצורך פעולות הנאמן: הקניית בעלות בנכס לנאמן ומתן הרשאה לפעול בנכס. הבעלות מקנה לנאמן את הכוח לפעול בנכס בצורה הרחבה והמקיפה ביותר, ביעילות ובמהירות, אולם, יש בה סיכונים מצד נושי הנאמן, יורשיו והנאמן עצמו. אי- לכך, לגישתו של המלומד כרם, יש להימנע מהקניית בעלות בנכס לנאמן כשא ין הכרח ענייני לעשות כן, ובכל מקרה שהדבר אפשרי, עדיף להקנות לנאמן כוח לפעול רק על-ידי הרשאה (שלמה כרם, "הבטחת נכסי נאמנות וזכות הנהנה", הפרקליט לה 52 (תשמ"ג - ד)).

28 . לעומתו, סובר המלומד ויסמן, כי הענקת הבעלות בנכס לנאמן היא מתכונות היסוד של מוסד הנאמנות, ואילו העברת שליטה שאין עמה בעלות אינה מספיקה לשם יצירת נאמנות כפירושה בסעיף 1 לחוק הנאמנות (יהושע ויסמן, "אבני נגף בחוק הנאמנות", עיוני משפט ז 282 (תש"ם)). לדעת כרם, לסברה זו אין עיגון בלשון חוק ולו הייתה מתקבלת, אזי היקף תחולתו של החוק היה מצטמצם בצורה משמעותית (ראו: ע"א ;(1999) 125 - 124 ,88 ( 4660/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' משה לישיצקי, פ"ד נה( 1 .( כרם, נאמנות, בעמ' 102-103

29 . מכל מקום, נאמן המחזיק בזכויות בעלות בנכס הנאמנות נחשב בעלים לכל דבר כלפי
כולי עלמא. מכאן שניתן להשתמש בנאמנות כמכשיר להסתרת זכויות בנכסים, על-ידי העברתם לבעלות הנאמן, וזוהי, למעשה, עסקת הנאמנות הקלאסית (כרם, עמ' 133 ) כאשר מוקנית הבעלות בנכס לנאמן, רואים את הנכס כשייך הן לנאמן והן לנהנה, באופן שלנאמן הבעלות שבדין בנכס ולנהנה הקניין שביושר (ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' 1994 ); ויסמן, עמ' 285 ; בש"א (מח'-יר') 3783/08 ליין ) 813 ,801 ( נחמה גת, פ"ד מח( 1 הופמן נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ירושלים ( 24/06/2009 )). עד כאן לעניין מוסד הנאמנות ומשמעותו ומכאן לדרכי היווצרות יחסי נאמנות.

31 . סעיף 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט - 1979 (להלן: "חוק הנאמנות"), קובע: "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת".

32 . סעיף 2 לחוק הנ"ל מוסיף קובע כיצד נוצרת נאמנות זו: "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש".

33 . הדרכים ליצירת נאמנות אינן בגדר רשימה סגורה. חוזה נאמנות הינו ככל חוזה אחר, יכול להיעשות בכתב או בעל פה, במכללא במשתמע או במפורש ואין כל חובה לדרישה צורנית ספציפית. אומר לעניין המלומד שלמה כרם בספרו, נאמנות, מהדורה רביעית – : 2004 , בעמ' 184-185

"חוזה נאמנות, ככל חוזה אחר, יכול שייעשה בעל-פה, בכתב או בצורה אחרת. אין חוק הנאמנות דורש צורה מסוימת, אולם כאשר צורה מסוימת לחוזה היא תנאי לתוקפו של החוזה משום היבטים מסוימים שבו, תחול דרישה זו גם על חוזה הנאמנות המעורב באותו חוזה".

34 . עוד נקבע, כי ניתן לפרש הסכם נאמנות בהתאם להתנהגותם של הצדדים להסכם, לפי אומד דעתם העולה מתוכנו של ההסכם, בהתאם לסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי)- תשל"ג 1973- (להלן: "חוק החוזים") (ראה לעניין זה שלמה כרם לעיל, "נאמנות" לעיל עמ' 185 וכן:

1994 ); ע"א 4351/01 איתן ארז נ' מדינת ) ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח( 1) עמ' 801 .(( ישראל, (לא פורסם, ניתן ביום ( 20.06.2005)

 

. הדברים נאמרים על מנת להתמודד עם טענת ר.מ. ולפיה, למרות שעסקינן לכאורה בעסקה במקרקעין, אין היא חייבת בקיום חוזה בכתב ודי בגמירות דעתם של הצדדים ליצירת נאמנות כדי לתת תוקף להסכם נאמנות, גם אם מדובר בנאמנות במקרקעין.

הבסיס לקונסטלציה זו נקבע בפסיקת בית המשפט העליון שיצרה את המושג "נאמנות משתמעת" מכוח דיני היושר ישראליים, (ראה ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נגד 199 ). הפסיקה למעשה הכירה בקיומן של זכויות שביושר במקרקעין, ( אהרונוב, פ"ד נג( 4 אשר נוצרו מכוח חוק הנאמנות, בהיותן "זכויות מן היושר תוצרת הארץ" וזאת ללא עריכת הסכם בכתב.

36 . הפועל היוצא מפסיקה זו הוא שעל אף שמדובר בעסקת מקרקעין, הטעונה מסמך בכתב (כדרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין), הרי שדרישת הכתב אינה מהווה עוד תנאי הכרחי לצורך יצירת הסכם נאמנות או ליצירת נאמנות על פי "חוק הנאמנות", גם אם מדובר בנאמנות שיש בה משום זיקה לנכס מקרקעין.

37 . יחד עם זאת, מבחינה ראייתית, רצוי כי על מנת להצביע על קיום חוזה נאמנות ייערך חוזה בכתב ותירשם הערה מתאימה בספרי המקרקעין אודות קיומו. להיעדר מסמך מפורש בכתב היוצר את יחסי הנאמנות יש חיסרון ראייתי משמעותי. הדבר יוצר עמימות ביחס לבעל הזכויות "האמיתי" בנכס (בש"א (מח'-יר') 3783/08 ליין הופמן נ' כונס (( הנכסים הרשמי - מחוז ירושלים ( 24/06/2009

38 . נטל השכנוע בתביעה לפסק דין הצהרתי לזכויות במקרקעין מכוח נאמנות:

38.1 . בתמ"ש 1219-10-11 עתר כאמור ר.מ.ליתן פסק דין המצהיר עליו כבעלים של הדירה כאשר הבסיס המשפטי לכך לשיטתו הוא דיני הנאמנות כשהוא "הנהנה" וח.מ. "הנאמן".

38.2 . כלומר ר.מ. טוען לקיומה של נאמנות לטובתו. לפיכך נטל ההוכחה לקיומה של הנאמנות מוטל על כתפיו, שכן העיקרון הוא, כי כל בעל דין, הטוען טענה מהותית לגרסתו במשפט, הוא הנושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה. משמע: דיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי.

. כך, למשל נפסק בעניין אחר:

"תובע המבקש סעד נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה - היינו אותן עובדות בהן מתנה הדין המהותי את מתן מבוקשו, ככתוב: המוציא מחברו עליו הראיה. נתבע הטוען, כי בגלל דין אחר פטור הוא מחבות שנולדה, עליו הראיה כי נתקיימו העובדות המפקיעות, המהוות את עילת ההגנה לפי הדין האמור" (רע"א 1436/90 גיורא ארד חברה לניהול השקעות 106- ,101 ,( ושרותים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מו( 5 .((1992) 107

38.4 לעניין מידת ההוכחה, מצויים אנו בשדה המשפט האזרחי ולכאורה אמור התובע להוכיח טענותיו על פי "מאזן הסתברויות". אלא שסבורני, כי כאשר מדובר בטענה לקיומה של נאמנות במקרקעין (לגביהם מתקיים רישום בפנקסים), ללא מסמך בכתב המבסס אותה וללא שישנה רישום הערת אזהרה אודותיה, הרי שיש להחמיר עם מידת ההוכחה הרובצת לפתחו של התובע או לכל הפחות לעמוד על כך כי ההסברים שיובאו מטעמו והראיות להן יהיו משכנעים במיוחד. פועל יוצא הוא, שנטל הראיה להוכיח, כי הרישום אינו משקף זכות בעלות אלא הוראתו בהסכם נאמנות שנערך בעל פה – הינו נכבד ביותר (ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, (ניתן ביום 21.2.07 ופורסם במאגרים); ה"פ (מח'- מר') 30380-04-10 אוטיליה קרפ נ' יעקב קרפ, (ניתן בשנת 2011 ופורסם במאגרים) ועוד ראה עמ"ש (מח'-יר') 24628-11-11 ד.ה נ. ס.ה ואח' (ניתן ביום 20.2.12 ופורסם במאגרים)).

38.5 . עוד יש להדגיש, כי בשעה שמדובר בתביעה לפסק דין הצהרתי, לא זו בלבד שעל ר.מ. לעמוד בנטל ראייתי מוגבר ולהביא ראיות משכנעות, אלא שעליו לרחוץ בניקיון כפיים בבואו לבית המשפט (לעניין אי מתן סעד הצהרתי לתובע שהתנהגותו נגועה בחוסר תום לב או באי ניקיון כפיים, ראו למשל: ע"א 5634/90 אדי דוד פינטו נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, (ניתן ביום 1/9/93 ופורסם במאגרים); ע"א 132/81 ג'י. בי. טורס בע"מ נ' .((309 ( 425 ; ע"א 656/79 מורי ס' גרינפלד נ' יעקב קירשן, לו ( 2 ( ג'ורגעזארחאייק, לח( 2

38.6 . הדברים נאמרים לא רק בשל הכותרת של התביעה "פסק דין הצהרתי", אלא גם בשל העובדה שבמהלך בירורה של התובענה עלה מעדויותיו של ר.מ., כי אחד המניעים לרישום הבית על שם ח.מ. היה ניסיון "להלבין" כספים של ר.מ.. עניין זה ומשמעויותיו יידונו בהמשך. כן נאמרים הדברים כיוון שגרסת ר.מ. באשר לטעמים לייסוד יחסי הנאמנות אינם קוהרנטיים.

39 . בענייננו, אין חולק שלא היה כל חוזה בכתב בין ח.מ. ובין ר.מ. בדבר קיומה או ייסודה של אותה "נאמנות" ביחס לבית. השאלה היא איפוא, האם הובאו ראיות להוכחת הסכם נאמנות שבעל פה, או לקיומה של נאמנות משתמעת. העדויות המרכזיות בהקשר זה, הינן ראש וראשון עדויות בעלי הדין ועדותו של ר.מ. בפרט. לאחר מכן ישנה חשיבות גם לעדויות של צדדי ג' שלכאורה היו אמורים לדעת על קיומם של יחסי הנאמנות. לבסוף, יש לבחון העדויות התומכות בחלק מרכיבי הנאמנות הנטענת.

40 . הבעייתיות בעדויות ר.מ. ועדיו באשר לטעמים שבגינם נכרת הסכם הנאמנות:

40.1 . כאמור בפתח הדברים, במסגרת סעיף 14.3 . לכתב ההגנה של ר.מ. בפני תביעותיו של ח.מ., הוא טען בהדגשה, כי הבית נרשם על שם ח.מ. מסיבה אחת ויחידה והיא "כבוד לאח הבכור". מדובר בכתב הגנה שאומת בתצהיר.

40.2 . בכתב התביעה לפסק דין הצהרתי מטעם ר.מ., הוא מסר סיפור אחר לחלוטין באשר לסיבה שבגינה נרשם הבית על שם ח.מ.. כאן כבר לא נבע הדבר 'מכבוד לאח הבכור'.

הפעם טען ר.מ., כי כיוון שהכספים לרכישת הבית הגיעו מפ. וכיוון שמשפחה אחרת בשם משפחת *** ב**** השתלטה ו/או השפיעה על פ., היה צורך לרשום הנכס על שם ח.מ., כדי שפ. לא יוכל בהשפעת משפחת *** לתבוע את ר.מ. או לבקש הכספים בחזרה. עוד נטען, כי היה חשש שמשפחת *** תפגע בר.מ. אם הבית היה רשום על שמו (ראה סעיף 40 לתביעתו של ר.מ.).

40.3 . אין מדובר רק בכתבי הטענות. גם בדיון קדם המשפט מיום 6/12/10 טען ב"כ של ר.מ., כי השיקול בגינו נרשם הבית על שם ח.מ. ולא על שם ר.מ., היה "שיקול טכני בלבד ולא מעבר לכך. מדובר בשיקול של כבוד" (עמ' 5 שורה 17 לפרוטוקול). לא הנתבע (שנכח בדיון ונשא דברים לפרוטוקול) ולא בא כוחו דאז טענו ולו ברמז, כי ר.מ. היה מאוים ו/או חשש לגורל הנכס ולכן נרשמו הזכויות על שם ח.מ..

40.4 . עיון בתצהיר עדותו הראשית של ר.מ. שהוגש במסגרת התביעות לסילוק יד וחיובו בדמי שימוש, מעלה, כי אין גם בו ולו ברמז את המילה "נאמנות" או "הסכם סודי" בין האחים.

אמנם מוזכר, כי הכספים ששימשו לרכישת הבית נמסרו במישרין ו/או בעקיפין (לח.מ.) מאותו פ., אך לא נאמר כלל, כי ר.מ. היה מאוים, או כי הייתה סיבה כלשהיא לרשום הבית על שם ח.מ.. למעשה לא הובא בתצהיר זה כל הסבר מדוע בפועל נרשם הבית על שם ח.מ. ולא על שם ר.מ.. כאשר בית המשפט ביקש תשובה מר.מ. מדוע הדברים לא  נרשמו בתצהירו, בא כוחו למעשה לא אפשר לו להשיב ומסר תשובה במקומו ולפיה היה סיכום שתוגש תביעה נגדית והתצהיר התומך ישמש כתצהיר עדות ראשית.

40.5 . אין בידי לקבל התנהלות וטיעון זה : ראשית, מדובר הייתה בשאלה עובדתית שעל ר.מ. היה להשיב לה ואין בא כוחו רשאי היה להתערב בחקירה ולמסור תשובה בשמו. שנית, גם התשובה לגופה של בא כוחו של ר.מ. אינה מקובלת. הרי זמן רב קודם הגשת תצהיר עדותו הראשית של ר.מ. בתביעותיו של ח.מ. נקבע מפורשות על ידי בית המשפט, כי הפלוגתאות שתידונה בהוכחות הן "סוגיית הבעלות בבית" (עמ' 8 שורה 20 לפרוטוקול מיום 6/12/10 ). לפיכך, חובה היה על ר.מ. להתייחס בתצהיר עדותו הראשית לעובדות שבגינן הבית לא נרשם על שמו.

40.6 . אלא שגם בתביעה של ר.מ. וגם בתצהיר התומך, אין הסבר מדוע הדברים לא נאמרו במקור במסגרת כתבי ההגנה מפני תביעותיו של ח.מ. או בתצהיר עדות ראשית מקורי של ר.מ. ואף לא בדיון מיום 6/12/10 . עם כל הכבוד, מדובר בגרסה עובדתית שהיא לב ובסיס טענותיו של ר.מ.. גרסה זו היא חדשה ומאוחרת ולא מצאה ביטוי בכתבי ההגנה ובתצהיר עדותו הראשית. גם אם תצהיר אימות התביעה של ר.מ. מהווה תצהיר עדות ראשית, היה חובה לציין הסבר הכיצד "נולד" לו רעיון הנאמנות בתביעה הרכושית של ר.מ. ומדוע הוא לא נזכר בתצהירים קודמים.

40.7 . לא זו אף זו, גם ההסבר המאוחר (והדחוק) שניתן במסגרת כתב התביעה של ר.מ. לסיבה שבגינה נכרת הסכם הנאמנות, לא הוברר לבית המשפט עד תם ; בעדותו מעל דוכן העדים הוא הסביר כך (ראה עמוד 63 שורות 13-14 לפרוטוקול):

"רשמתי את הבית על שמו בגלל הבעיות עם פ., כי פחדתי שהוא יתבע אותי בעתיד ויגנוב ממני את כל מה שלקחתי. ולכן רשמתי על שם ח.מ.."

40.8 . אך מתבקשת השאלה, כיצד העובדה שרישום הבית נעשה על שם ח.מ. מגנה על ר.מ.? הלוא את אותה טענת נאמנות יכול היה לטעון פ., אילו חפץ לתבוע את ר.מ. והוא יכול היה לתבוע את ח.מ.ור.מ. ביחד. זאת ועוד, עובדת מגוריו של ר.מ. בבית הייתה ידועה ככל הנראה לפ. ולא הייתה בגדר סוד. בית המשפט מתקשה לראות כיצד רישום הבית על שם ח.מ. מגן לחלוטין על ר.מ..

40.9 . ואם בכל אלה אין סגי, הרי שגם סיפור זה של ר.מ. נסתר מאוחר יותר, שעה שבעדותו שלו הוא אומר שהייתה לו יד חופשית בכספיו של פ. ומכספים אלה הוא רכש נכסים שנרשמו על שמו:

"הסכימו לי לקחת את הכסף גם לעצמי. אני פתחתי חשבונות על שמי וחנויות על השם שלי" (עמ' 62 שורה 25 לפרוטוקול, ההדגשה שלי א.ז.).

40.10 . אם ר.מ. רכש נכסים אחרים כגון חנויות על שמו, מדוע יחשוש ממשפחת ***, רק ביחס לבית? מדוע שונה גורל הבית מגורל הנכסים?

40.11 . זאת ועוד, אותו פ. נפטר לפני 14 שנים(עמ' 67 שורה 12 ) ולאחר שנפטר, שוב לא היה אמור ר.מ. לחשוש מיורשיו ו/או ממשפחת *** ויכול היה לרשום הבית על שמו. מדוע לא עשה כן? ר.מ. לא סיפק כל פתרון או הסבר.

40.12 . אלא שאפילו הייתה גרסה עובדתית זו עומדת במבחן הביקורת (והיא לא), הרי שבהמשך,עדותו של ר.מ. ועדות חברו הטוב ביותר מוכיחות, כי לא זו הסיבה מדוע הבית לא נרשם על שמו.

40.13 . ר.מ. טוען, כי קיימת עדות שיטה, לפיה ר.מ. נוהג שלא לרשום בתים על שמו והדבר תומך בטענתו כי גם הבית הנוכחי "חוסה" תחת אותה שיטה. ברם, עדות זו בעייתית ביותר לביסוס ממצא ולא כל שכן לאימוץ והכרה שיפוטיים. זאת כל כך מדוע? ר.מ. עצמו העיד,

כי העובדה שאיננו רושם בתים אשר רכש על שמו נובעת מטעמים בלתי חוקיים הקשורים בדיווחים או היעדר דיווחים לרשויות המס (ראה עמוד 66 שורות 20-22 לפרוטוקול).

לדבריו שלו "הכל ככה קומבינות" (עמ' 66 שורה 27 ). כך גם כאשר לא הביא עדים להעיד אודות הבנייה השיב : "למה שאני אביא אותם? כדי שיעידו שקיבלו כסף בשחור?" (עמ' .( 70 שורה 31

40.14 . לאחר חלוף המועד להגשת תצהירי עדות ראשית, ביקש ר.מ. לצרף עדות נוספת של חברו הטוב א.ש.. בא כוחו הסביר, כי העדות של מר א.ש. חיונית, כיוון שהוא מעיד על מקורות המימון של הבית ועל העובדה שר.מ. היה בקשר עם פ. וקיבל ממנו הכספים (עמ' 70 שורות 17-19 ). חרף המחדל באשר למועד הגשת התצהיר, אפשר בית המשפט העדת חברו של ר.מ.. ברם, עדות זו, לא זו בלבד שלא תמכה בטענות ר.מ. באשר למניע לרשום את הבית של שם ח.מ., היא סתרה את טענותיו של ר.מ.. מדברי עד זה, עולה כי הרישום על שמו של ח.מ. נעשה על מנת להלבין הון במטרה לחמוק מרשויות המס ולא על מנת לחמוק : מידי פ. או משפחת ***. כך היו דבריו לפרוטוקול בעמוד 74 בין השורות 4-7

"אני אסביר לך למה- לנתבע היה כסף חוקי והכל בסדר, הוא רצה להלבין את הכסף הזה. הוא קנה את הבית ברחוב ***, אחרי שנתיים הוא רצה לקנות עוד בית. הוא רצה להלבין את הכסף שלא יגידו שהוא עשה משהו לא בסדר, ולכן הוא רשם את זה על שם אחיו."

.( 40.15 . ובהמשך הוא שב ומשיב, כי זו הסיבה לרישום הבית על שם ח.מ. (עמוד 74 שורה 9 40.16 . ובשורות 20-21 לפרוטוקול הוא שב ונשאל באשר לסיבת הרישום והשיב:

"ש:למה הוא היה צריך לפחד.

ת: כי זה לא חוקי כי לא דיווחת לרשויות".

40.17 . לעד זה ניתנו מספר רב של אפשרויות והזדמנויות לספר את סיפור הרקע של ר.מ. לסיבת הרישום של הבית על שם ח.מ., אך במהלך כל עדותו הוא לא ידע לומר כי ר.מ. חשש מפני פ. או משפחת *** וכי זו הייתה הסיבה לרישום הבית על שם ח.מ.. נהפוך הוא, עד זה ציין, כי לנתבע יש חברים ואין אויבים, הוא לא היה מסובך ולא חשש כלל שיתבעו אותו (עמ' 74 שורות 12-15 ). אם היה לו חשש, זה רק כי המהלך של הלבנת הכספים לא היה חוקי (ראה לעיל). יש לציין, כי ב"כ של ר.מ. לא ביקש לחקור העד בחקירה חוזרת "לשם רענון זכרונו".

40.18 . לא ברור לבית המשפט, כיצד סבור ר.מ. שניתן לסמוך על גרסאותיו השונות, כאשר חברו הטוב ביותר, אשר הכיר בינו לבין מוכר הדירה, סייע לו בשיפוצים וליווה אותו משך עשרות שנים, מסר עדות השונה לגמרי מעדותו של ר.מ. בכל הנוגע לטעם שבגינו נרשם הבית על שם ח.מ..



 

. הבעייתיות בעדות ר.מ. היא איפוא רבה: לא זו בלבד שגרסתו לטעם שבגינו נרשם הבית על שם ח.מ. הינה גרסה כבושה שהובאה רק במסגרת התביעה בתמ"ש 1219-10-11 ולא בכתבי הגנה קודמים ואף לא בתצהיר עדות ראשית, אלא גם שלא נמסר הסבר בתביעה החדשה ו/או בתצהיר האימות ו/או בעדותו, מדוע לא סופרה "האמת" מלכתחילה.

בנוסף, הרציונל עליו מבקש ר.מ. להיבנות – הסתרת הרישום כדי שלא להיתבע על ידי פ. או משפחות שהתקרבו אליו – הינו רציונל חלש ביותר כאמור. מעבר לכך, ר.מ. עצמו מעיד שבאותם כספים שקיבל מפ. רכש חנויות על שמו. הוא לא מסביר מדוע החנויות כן נרשמות על שמו והבית לא. אך חשוב מכל אלה, ר.מ. שמבקש להעיד "בדקה ה 90- " את  חברו הטוב ביותר כדי למסור הסברים על מקורות המימון של הבית והקשר עם פ. ועד זה, שמעיד במלוא הכנות, מוסר שהטעם היחידי לרישום הבית לא על שם ר.מ., הוא "הלבנת הון". עד זה לא יודע לספר דבר וחצי דבר על חששות של ר.מ.מפ. או משפחות אחרות בעיר *** וטוען, כי ר.מ. עצמו לא חש עצמו מאויים.

41 . כלל בסיסי הוא במסגרת פנייה לבית המשפט, כי על בעל דין לגשת לערכאות השיפוטיות בניקיון כפיים, בהגינות ובתום לב. כלל נוסף ומשלים הוא שבעל דין לא יקבל סעד למימוש זכויות הנובעות מביצוע עבירה על ידו. כלל זה מכונה : "מעילה בת עוולה, לא .(( תצמח זכות תביעה" (ראה גם : תמ"ש (י-ם) 11540/00 ב. פ. נ' ש. פ. ( 24/03/2004 42 . כאשר מדובר בתביעה לפסק דין הצהרתי שמטרתה לשנות רישום מקרקעין, הדרישה כבדה עוד יותר ; לא יתכן, כי ר.מ. יטען בפני מוסדות ממשלתיים ורשויות המס, כי הבית אינו בבעלותו (לשם השתמטות מתשלום מסים כדין) ומנגד, יטען כעת בפני בית המשפט, כי הבית נשוא התובענה הינו בבעלותו ויקבל סעד כמבוקש. לא ייתכן שבית המשפט יעניק סעד שהוא סעד שביושר לתובע שמצהיר על עצמו ומצהירים עליו חבריו הטובים, כי הרישום של הבית אינו אמיתי הואיל והוא נועד להלבין כספים. בית המשפט אינו מכבסת כספים וסעד הצהרתי לא יינתן כדי להלבין הון. צדדים שעורכים עסקאות במטרה להשתמט מתשלום מס או כדי להלבין הון, חייבים לדעת, כי בעשותם כן הם לוקחים סיכון שבבוא היום, "עסקת המקור" לא תוכר ולא תכובד על ידי ב ית המשפט.

43 . לאור דברים אלו, סבור אני כי ניתן היה לדחות תביעתו של ר.מ.בתמ"ש 1219-10-11 כבר כעת ללא ניתוח יתר העדויות.

 

. הטענה של ר.מ. בדבר קיומו של ייפוי כח בלתי חוזר חתום על ידי ח.מ. ביחס לבית:

44.1 . ר.מ. טוען כי ניתנו לו מטעם ח.מ. שני ייפוי כח חתומים ומאושרים בידי נוטריון : האחד הוא ייפוי כח כללי לביצוע כל פעולה והאחר הוא ייפוי כח בלתי חוזר להעברת הזכויות בבית.

44.2 . ח.מ. מכחיש, כי חתם על ייפוי כח בלתי חוזר כאמור והודה כי חתם על ייפוי כח כללי לאפשר לר.מ. לבצע פעולות שונות בבית הואיל והוא החזיק בבית וח.מ. התגורר דרך קבע בחו"ל. ח.מ. לא נחקר על כך על ידי ב"כ של ר.מ. וגם לכך יש ליתן משקל.

44.3 . ייפויי הכח לא הוצגו בפני בית המשפט וגם לא העתק מהם. ר.מ. טען (בשלב מאוחר יחסית), כי כספות שהיו בבית נפרצו ו/או תוכנן נגנב על ידי ח.מ. ובהן גם העתק ייפוי הכח (למרות שבאופן תמוה ייפוי כח ביחס לנכסים אחרים כן מצויים בידי ר.מ.). ר.מ. לא הגיש תלונה במשטרה בגין פריצת הכספות או זיופן. זאת ועוד, דווקא ח.מ. היה זה שהעלה ראשון הטענה כי הכספות הינן שלו והן נפרצו על ידי ר.מ.. האחרון לא הגיב לכך ולא טען ההיפך. טענתו כי הכספות הן שלו ונפרצו בידי ח.מ. הועלתה רק לאחר הגשת תביעתו ההצהרתית.

44.4 . עוד טען ר.מ., כי עו"ד כ. המנוח שערך ייפוי הכח נפטר ולא נותרו העתקים ממנו. מאוחר יותר, בשלב הסיכומים, המציא ב"כ של ר.מ. אישור בכתב מעוה"ד י.ר. לפיו בשנת 1998 חתם ח.מ. על ייפוי כח בלתי חוזר ביחס לנכס כלשהו. אלא שגם כאן לא צורף העתק ייפוי הכח או פרטי הנכס ביחס אליו הוא נערך. ב"כ של ר.מ. לא ביקש להעיד את עוה"ד י.ר.,

באשר לדבריו גם הוא אינו יכול להעיד מה נרשם בייפוי הכח. לדבריו די בעובדה שיש אינדיקציה לכך שח.מ. חתם על ייפוי כח ביחס לנכס.

44.5 . עם כל הכבוד, בית המשפט אינו יכול ליתןלר.מ. סעד על פי אמירה כזו או אחרת, כי היה קיים ייפוי כח בלתי חוזר, ללא שיוצג בפניו המסמך (ולכל הפחות העתק הימנו או עדות של עורך הדין שערך אותו). זאת ועוד, אין כל עדות, כי מדובר בייפוי כח להעברת זכויות בנכס ולא בייפוי כח כללי שבו ח.מ. מסמיך את ר.מ. לבצע פעולות ביחס לבית כמחזיק ומשתמש.