Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> תמש 44080/09 א.א. נגד מ. א ז"ל ( המנוחה) ואח'
 
 
 



בית משפט לענייני משפחה בירושלים

בפני כבוד השופט פיליפ מרכוס

 המתנגד:
                                                                          א.א ת.ז
. ..........
.
                                                                          ע"י ב"כ עו"ד יחזקאל רוזנבלום


                                                                                                          נגד

המשיבים:                                                     1    . מ.א. ז"ל (המנוחה)

                                                                      2. א.מ. ת.ז. ..........
                                                                     ע"י ב"כ עו"ד שירה דרורי סאלם ועו"ד הילה גלבוע

                                                                     3.  עו"ד א.ר. ת.ז. ..........
                                                                     ע"י ב"כ עו"ד יורם בורלא



ובעניין עזבון:    מ.א. ז"ל



                                                                                פסק דין


המשפחה והרקע להליך
1. א.     מר א.א. (להלן גם: "א" או "המתנגד" או "המבקש"), עותר בהליך זה בהתנגדות לקיום צוואה של דודתו המנוחה, מ.א ז"ל ( להלן: מ. או המנוחה) אשר נעשה ביום כז תשרי תשס"ז 19.10.06.
ב.    המשיבים הם העיזבון; הגב' א.מ., אחיינית של המנוחה (להלן גם: "ה" "המשיבה מס' 2"); וכן עו"ד א.ר. (להלן גם: מר ר.), אשר אישר כנוטריון את צוואתה של המנוחה.
ג.    המנוחה הלכה לעולמה ביום כד אייר תשס"ט 18.5.09 שהיא רווקה ללא ילדים; הוריה נפטרו לפניה.

2. א.     למנוחה היו שלושה אחים: ל.ז"ל, אשר הלך לעולמו רווק וללא ילדים; ב., שהוא אביהם של המתנגד א. ואחותו ג.; וד., אשר הלכה לעולמה ביום כא אדר א תשס"ז 28.2.97. לד. היו חמשה ילדים, המשיבה מס' 2 ה., א.כ. (להלן גם "כ"), ע.ב., ש.מ., וכן י., אשר נפטר סמוך לאחר המנוחה בהשאירו בן אחד, ז..
ב.    היא התגוררה עד סמוך לפני מותה בדירה קרובה לשוק מחנה יהודה בירושלים.

3.    אין מחלוקת שבחלוקת העזבון על פי דין יזכו א. ואחותו ג. כל אחד 25% העזבון, וה., כ., ע.ב., ש.מ., וז.. כל אחד ל- 10%.

4. א.     על פי הצוואה המנוחה הורישה את כל עזבונה למשיבה מס' 2 ה..
ב.    טוען א. כאמור שאין ליתן צו קיום צוואה, בשל פגמים אלה ואחרים, וכי יש לתת צו ירושה לחלוקה על פי דין.

ההתנגדות

5.    כתב התנגדות מבוססת על שני מישורים עיקריים: הראשון כי משיב מס' 3 (להלן גם מר ר.), היה מיופה כוחה של משיבה מס' 2 ה. מלפני עשיית הצוואה, ומשום כך אסור היה לו לקחת חלק בעריכת הצוואה; והשני, שהצוואה נעשתה בגלל השפעה בלתי הוגנת של המשיבה מס' 2 על המנוחה.

6. א.     ייפוי הכוח שבנדון, לפיו המשיבה מס' 2 יפתה את כוחו של משיב מס' 3, כולל בחלק העליון הנושא של ייפוי הכוח: "טיפול בבקשה לקיום צוואה א.מ. ז"ל". ייפוי הכוח נושא תאריך "4.6.06". כמובן תאריך זה קודם לא רק את מועד עשיית הצוואה, ביום יז תשרי תשס"ז 19.10.06, אלא גם מועד פטירתה של המנוחה, ביום כד אייר תשס"ט 18.5.09.

ב.    במהלך הדיונים הבהרתי שנחה דעתי שעל אף התאריך הרשום 4.6.06, כאשר הייפוי כוח חתום בידי המשיבים 2 ומאושר בידי המשיב 3, סביר מאוד להניח שמדובר בטעות, וכי יפוי הכוח נעשה ב- 4.6.09, סמוך לאחר פטירת המנוחה.

ג.    נראה בעליל שהמבקש ובא כוחו אימצו את העמדה הזאת, כאשר אין כל היגיון שתכונה הגב' מ.א. "המנוחה" ו- "ז"ל" שלוש שנים לפני פטירתה.

ד.    הטענה בדבר מועד עשיית ייפוי הכוח נזנחה בסיכומי המבקש, וטוב שכך.

7.    הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת לא נזנחה.

8. א.      אולם במהלך הדיונים והסיכומים נבנתה טענה אחרת בדבר פועלו של המשיב מס' 3 עו"ד ר. נטען כי בזמן שהוא אישר את חתימתה של המנוחה על הצוואה, הוא לא היה מוסמך לעשות כן בתור נוטריון, ולכן המסמך אינו צוואה.

ב.    המשיבים שניהם טוענים שמדובר בשינוי חזית אסור, והמשיב 3 טוען במיוחד כי מסמך אחד, שעליו מבססת המבקשת את טענתה, הוצג לו בשלב מאוחר מאוד, תוך כדי חקירתו הנגדית, כאשר הוא היה העד האחרון אשר הופיע בהליך; ישנן עוד טענות בדבר קבילות המסמך שהוצג.

טענת השפעה בלתי הוגנת

9. א.     על פי סעיף 30(א) לחוק הירושה התשכ"ה - 1995 (להלן "חוק הירושה")
"30(א) הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".

ב.    הבסיס להוראה זו הוא שמי שמצווה על הדברים שיעשו לרכושו לאחר פטירתו חייב לעשות כן מרצונו החופשי, וצוואה שנעשתה בגלל השפעה בלתי הוגנת, כמו מחמת אונס, איום, תחבולה או תרמית, אינה משקפת את הרצון האמיתי של המצווה, ולכן הצוואה בטלה.

ג.    פסיקת בתי המשפט פיתחה הלכה בת ארבעה מבחנים לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת (ראה דנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועמ"ש פד"י נב (2)813): ואלה המבחנים:

* מבחן העצמאות.
* מבחן הסיוע.
* מבחן הקשר עם בני אדם אחרים.
* מבחן נסיבות עריכת הצוואה.

ד.    מודגש גם בפסיקה כי לא כל השפעה מביאה לידי ביטול צוואה: החוק מחייב שעל מנת שתבוטל צוואה, ההשפעה תהיה בלתי הוגנת. וכך מופיע בספרם של שוחט גולדברג ופלומין: דיני ירושה ועזבון:
"השימוש במבחנים הנ"ל צריך שיעשה בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לפיכך, יש ליתן את הדגש באי ההגינות שבהשפעה ... לא קיומה של ההשפעה פוסל את הצוואה אלא קיומו של יסוד בלתי הוגן בה שעיקרו ניצול תלותו, חולשתו או חוסר יכולתו של המצווה לעשות צוואה לטובת הנהנה".

המלומדים שוחט ואחרים קובעים בספרם כך:

""כאשר בן אדם מטפל באיש גלמוד, בתקווה שזה יגמול לו בעריכת צוואה לטובתו, אין בכך כדי לפסול את הצוואה, אפילו מבקש הוא ממנו לעשות צוואה. החוק אינו פוסל צוואה שנעשתה לאחר השפעה או שכנוע של המצווה. שכנוע זה או השפעה כזו, כשהם נעשים בנימוס וללא לחץ ואיומים מפורשים או מכללא, אין בהם פסול" (ת"ע (חי') 638/90 סטיינבוק נ' מזרחי, פ"מ תשנ"א (ג) 407)".

מבחן העצמאות

10. א.     כאן נבדקת השאלה האם המנוחה הייתה עצמאית מבחינה פיזית ומבחינה שכלית הכרתית.
ב.    יצוין בשלב זה כי המנוחה עברה לפחות שני אירועים רפואיים, כאשר לא הובהר אם מדובר באירועים לבביים או אירועים אחרים. האירוע הראשון היה ביום כה תשרי תשס"ד 21.10.03, שלוש שנים לפני עשיית הצוואה, והאירוע השני יותר משנתיים לאחר עשיית הצוואה, ביום יז טבת תשס"ט 13.1.09.
ג.    אולם נראה שהמתנגד אינו מכחיש את העובדה שהמנוחה הייתה צלולה מבחינה הכרתית וקוגניטיבית בזמן שעשתה את הצוואה שבנדון.
בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון הוא מציין כי  "אחרי האירוע של 03' היא חזרה לעצמה, הייתה צלולה, הלכה לשוק וחזרה". (שורה 11).

והוא המשיך שהייתה במצב כזה"עד 07', אז התחיל להיות יותר קשה".(שורה 15).

ד.    משום כך, נחה דעתי שאין עוד צורך לבחון את מבחן העצמאות, מבחינה שכלית והכרתית.

מבחן התלות והסיוע

11. א.     כאן נבדקת השאלה האם הקשר בין המנוחה למשיבה 2 התבסס על מתן סיוע שהמנוחה נזקקה לו.
ב.    אין מחלוקת כי המשיבה מס' 2 סייעה רבות למנוחה בשלבים שמצב בריאותה הפיזית התדרדר.

12. א.     עדים רבים הובאו על ידי שני הצדדים, המצביעים על קשר פחות או יותר יום יומי של המשיבה מס' 2 עם המנוחה, ככל הפחות לאחר שמצב בריאותה החל להתדרדר.
ב.    מסתבר שהמנוחה הייתה זקוקה לעזרה, בתחומי החיים השונים, לפחות אחרי האירוע הראשון בשנת 2003.
ג.    בין היתר היה לה בעיות נשימה, כי היא עישנה באופן כבד בשנות חייה.
ד.    המתנגד מצהיר בכתב ההתנגדות (סעיף 17) כי
"משלקתה המנוחה בליבה, הפכה להיות תלויה יותר באחרים, וה., שהייתה פנויה יותר מהמבקש, שהינו מטפל בשבעה ילדים, טיפלה וסעדה אותה".

13.    א.    טוען ב"כ המתנגד בסיכומיו (סעיף 62)
"גם אין חולק, וכך עולה מכל העדויות, שה. הייתה היחידה שאפפה את המנוחה ללא הגבלה. המנוחה הייתה תלויה בה, לכביסה, ניקיון הבית, רכישת מזון, ושאר צרכים אלמנטאריים, וזאת עד לאירוע האחרון".

ב.    עוד נטען שם (סעיף 63)
"בתקופה הרלוונטית, הייתה המנוחה מוגבלת, התהלכה עם מקל, התקשתה במילוי צורכי עצמה, ללא המשיבה, וזאת עד לאירוע האחרון, שלאחריו, כבר לא הייתה לה מודעות מספקת לשום פעולה משפטית".

ג.    דברים אלה אינם מוכחשים על ידי המשיבה 2, ולכן הוכח קיומו של המבחן השני - תלות וסיוע.

מבחן הקשר עם אחרים

14. א.     כדי להצדיק טענת ההשפעה הבלתי הוגנת, חובה על הטוען להניח את דעתו של ביהמ"ש כי הטיפול של הנהנה גרמה לניתוק מהסובבים אותה.

ב.    בענייננו טוען המתנגד כי המנוחה היתה באופיה חברותית, נפגשת עם שכניה, יוצאת לבילויים וכדו', וכי לאחר תחילת מעורבותה של משיבה 2, התנתקה המנוחה מהסביבה.

15. א.     המתנגד מסתמך בין היתר על עדותה של הגב' ר.ז., אשר על פי תצהירה שימשה כמט"בית בתקופה של ארבעה חודשים, מיום כ כסלו תשס"ד 15.12.03 עד אפריל 2004.

ב.    ההכרות עם הגב' ז. החלה כאשר מרים הייתה מאושפזת בבית חולים הרצוג לאחר האירוע הראשון, והיא תיארה את סיבת הפסקת העבודה (עמ' 47 לפרוטוקול),
"היא לא רצתה, לא רק אותי היא לא רצתה אף מטפלת בכלל, היא רצתה שרק ה. תטפל בה".

16. א.     אולם טענת ה"ניתוק" לא יכולה להתבסס על עדותה של הגב' ז., אשר העידה (שם), כי לאחר שחדלה לעבוד אצל המנוחה

"אני הייתי עושה את השוק שלי במחנה יהודה, אני יודעת שהיא לבד, חוץ מה. שמטפלת בה, הייתי עושה שוק ונכנסת אליה, עושה גמילות חסדים, הייתי גם פוגשת אותה באוטובוס נוסעת לקופ"ח או לפיזיותרפיה".

ב.    עוד אישרה הגב' ז. כי באותה תקופה, המנוחה הייתה הולכת לטייל,
"במחנה יהודה יש בית קפה, היינו יושבות שותות",

וזאת"עד האירוע השני שלה".

17. א.     העידו בפניי גם שכנים של המנוחה, אשר הצביעו על פעילות בחצר המשותף לבית של המנוחה והשכנים, ובהמשך הימנעות של המנוחה מלהכניס אנשים אחרים לבית, למעט המשיבה מס' 2.
ב.    הטענה שבסעיף 98 לסיכומי המתנגד, כי מדובר בהתפתחות יחסים "סימביוטיים" ועל ניתוקים מהסביבה בגלל המשיבה מס' 2, אינה מבוססת על הראיות.

18.    ניתן לסכם חלק זה ולומר כי לא השתכנעתי שהמשיבה מס' 2 פעלה לניתוק המנוחה מהסביבה; נראה שמ. היתה מוגבלת יותר בניידותה, אך המשיבה מס' 2 לא עשתה דבר כדי לצמצם את קשריה עם העולם הסובב אותה.

19. א.     לעניין זה, אין לי אלא לדחות את הטענה שהתקיים, עד סמוך לפני מועד עשיית הצוואה, מערכת יחסים מיוחדת בין המתנגד למנוחה.

ב.    מקובל עליי שבנערותו התגורר המתנגד אצל מ., אם כי, לדבריו (עמ' 8 לפרוטוקול) מדובר בשהות לפרקים, ועד אשר התחתן בשנת 1994.

ג.    אולם בשנה זו, עובר לחתונתו של המתנגד, מ. נתנה לו מתנה על סך 10,000 ₪, אך לפני כן היה נתק של שנה לפחות (שם, עמודים 12, 13).

ד.    טוען המתנגד כי הוא ביקר, משנת 1994, פעם בחודש, לפעמים פעמיים בשבוע
"כשנולדו לי ילדים היה לי קצת יותר קשה להגיע" (שם עמ' 9),

ובהמשך כשנשאל

"לרוב היית בא פעם בשבוע?"

הוא תיקן ואמר
"בין פעם בשבוע לבין פעם בחודש".

ה.    אחרי האירוע הראשון בשנת 2003, הוא ביקר פעמיים בשבוע, העיד המתנגד כי ואחרי האירוע השני הוא ביקר בבית אבות, בחודשים האחרונים של מרים, פעם בשבוע.
ו.    כאשר נשאל על מעורבות בביקורים אצל רופא, קניית תרופות וכדו', הוא השיב (שם עמ' 10), שלא היה מעורב בכך, זאת מאז שנת 2003, אבל הוא נענה לבקשותיה, בקניית אוכל וכדו'.
ז.    עדות זו נוגדת כמובן את טענתו של המתנגד כי הוא, ואחרים, הורחקו ממעורבות בחיים של המנוחה לפני מועד עשיית הצוואה בשנת 2006.

20.    א.     העידו שכניה של מ. כי הם לא הכירו את המתנגד.
ב.    מאידך היו עדויות לפיהן מ. חשדה במתנגד שהוא רודף בצע.
ג.    לדוגמא, העידה המט"בית הגב' ז. (עמ' 48), שפעם אחת ראתה אותו,
"פעם הדלת הייתה פתוחה, הוא נכנס, כשהוא הלך היא אמרה שהיא מאוד פוחדת ממנו".

ד.    המשיבה 2 העידה כי

"באחת הפעמים שהייתי אצלה א. דפק בדלת, מ. אמרה לי לא לפתוח זה א., הוא בא רק בשביל כסף וזהב, ולפעמים כדי לצאת ממנה אמרתי לו כך (צ"ל "קח" פ.מ.) ותלך". (עמ' 63 לפרוטוקול).

21.    די בראיות אלו כדי להצביע על כך שסביב מועד עשיית הצוואה לא הייתה מערכת יחסים מיוחדת, בין המתנגד לבין המנוחה, וזאת ללא קשר עם היחסים בין מרים לבין המשיבה מס' 2.

נסיבות עשיית הצוואה

22. א.     המתנגד מבסס את עיקר טענותיו בדבר ההשפעה הבלתי הוגנת על נסיבות עשיית הצוואה.
ב.    הגב' א.ר. עבדה אצל המשיב 3, והתחתנה עימו. מתוך החומר בפניי מתברר כי הגב' א.ר. קיבלה רישיון עריכת דין בשנת 2006, וכי למעשה נפרדה ממר ר. באותה שנה אף כי המשיכה לעבוד עימו במישורים שונים.

23. א.     אין מחלוקת שיש הכרות בין בני משפחתה של המשיבה 2 לבין מר ר. וגב' א.ר., זאת בין היתר בשל מגורים בשכנות של בני משפחה.

ב.    אולם אינני מוצא כל בסיס לטענתו של המתנגד כי היחסים בין המשיבה 2 לבין הזוג ר. נותנים מקום לחשד בדבר נסיבות עשיית הצוואה.

ג.    אכן מתברר, והדברים לא הוכחשו, כי בשנת 2006 מר ר. ייצג את הגיס של משיבה 2; כי באותה שנה, הגב' א.ר. נתנה ייעוץ למשיבה 2; כי למחרת היום בו נחתמה הצוואה, ביום כח תשרי תשס"ז 20.10.06, המשיבה 2 התייעצה עם עו"ד א.ר. לעניין פיטוריה ממשרד ה......, ובעניין תביעה אזרחית שרצתה להגיש נגד מר פ., בן זוגה של המשיבה, ובעניין בעיה עם הבנק; הגב' א.ר. כתבה מכתבים מטעם המשיבה מס' 2, בהמשך אוקטובר 2006 ובינואר 2007.
ד.    עוד התברר כי במשך שנת 2006, 2007 עו"ד ר. ועו"ד א.ר ייצגו את ט., אחייניתה של המשיבה מס' 2.
ה.    המתנגד מעלה חשד שקשרים אלה, בין משיבה 2 ובני משפחתה ועו"ד ר. ועו"ד א.ר., הביאו לאי סדרים בנוגע לעשיית הצוואה.
ו.    חשדות אלו לא התבססו על ראיות חיצוניות כלשהן, ובסיכומיו (סעיף 66), מכנה בא כוח המתנגד את העניינים האלה, בצדק, כ"תמיהות" והוא טוען כי לא ניתנו "תירוצים" מתאימים לתמיהות אלו. סבור ב"כ המתנגד, כנראה, כי תמיהות אלו זו יש בהן כדי להעביר את הנטל; אך ללא בסיס ראייתי, הנטל רובץ על המתנגד ולא על המשיבים.

24. א.     ואם המשיבה מס' 2 קישרה בין המנוחה לבין עו"ד ר. לשם עשיית הצוואה (ולא הובאו ראיות אף בעניין זה), אין בכך מאומה כדי להוכיח השפעה בלתי הוגנת.
ב.    שכיח מאוד שאדם שמעוניין בשירותים של עו"ד או נוטריון פונה לבני משפחתו כדי לקבל שם ואפילו המלצה. אולם מכאן, של ההמלצה או ההפניה, ועד לטענה כי עצם עשיית הצוואה ובתוכנה הייתה בגלל השפעה בלתי הוגנת, הדרך ארוכה עד מאוד ודורשת הוכחה ברורה ופוזיטיבית.

25. א.     המתנגד מתבסס בטענותיו גם על חוסר מהימנותה של המשיבה מס' 2, וכן על תצהיר שנעשה על ידי פקידת סעד, הגב' ש.א., במסגרת בקשת היועמ"ש בעיריית ירושלים למנות אפוטרופוס לגב' מ. הבקשה הוגשה ביום א אדר תשס"ט 25.2.09 (תמ"ש 4580/09).
ב.    ברור היה שאחרי האירוע השני הגב' מ. הייתה מאושפזת בבית חולים ביקור חולים, ועל פי תעודת רופא לא היתה מסוגלת לטפל בעניינה.
ג.    הבקשה הייתה למנות את הקרן לטיפול בחסויים לאפוטרופוס על גוף ורכוש של המנוחה, ולא בן משפחה של מ..
ד.    בתצהירה הגב' ש.א. מתארת את המשיבה מס' 2 כדלהלן:
"11. למיטב ידיעתי, האחיינית גב' ה, נרשמה כמטפלת של גב' מ.א.. לפי חוקי הביטוח הלאומי אין להעסיק קרובי משפחה כמטפלים, וגב' ה. חתמה שאין לה קירבה לחסויה. לאחר שהתגלתה הקירבה, ביטוח לאומי יתבע את חברת הסיעוד להחזר כספים ששולמו עבור העסקת גב' ה. כמטפלת לדודתה.
12. גב' ה. סיפרה לעובדת סוציאלית בבית החולים שהיא המטפלת העיקרית בדודתה, ומסרה שאין מטפלת מטעם הביטוח לאומי, כי הקשישה לא רצתה...
13. למיטב ידיעתי, בבית החולים נצפתה גב' ה. מחתימה את דודתה באצבע על אודם לגבי נוכחותה בשעות הטיפול הנדרשות. בבית החולים הציגה עצמה גב' ה. פעם כמטפלת, פעם כאחיינית, ופעם כאפוטרופא, ובבנק הציגה את עצמה כבת (יש לה ייפוי כוח בחשבון דודתה, שלדבריה אף ציוותה לה את רכושה). לפי דיווח הבנק ביום 22.1.09 הגב' .ה. הוציאה בסך הכל 7,500 ₪ מחשבון דודתה.
14. בפגישה שערכתי עם הגב' ה. ביום 29.1.09, ראתה עצמה גב' ה. כמועמדת לאפוטרופסות.
לטענתי על הזנחה השיבה הגב' ה. כי דודתה עקשנית והתנגדה לרחצה. היא סיפרה גם שהדודה לא אכלה אוכל מבושל, והכיריים שלה היו מכוסות במפה. לדברי האחיין לא ממש אכלה ארוחות מבושלות. כך שהייתה הזנחה גם לגבי התזונה שלה.
לגבי הוצאת הסכום של 7,500 ₪, אמרה שהכסף נועד למטפל זר שחשבו להביא וכי הכסף נמצא בביתה של הגב' ה..
15. לאור המתואר לעיל מצטיירת האחיינית, גב' ה. כלא אמינה. בנוסף - ניכר כי הייתה הזנחה של הטיפול בגב' מ.א. למרות שהגב' ה. קיבלה תשלום על הטיפול, וכן והוציאה כספים מחשבונה".

ה.    כן מתייחסת הגב' ש.א. למתנגד דנן:

"16. נפגשתי גם עם האחיין, מר א.א. ביום 1.2.09. הוא מבקש להתמנות לאפוטרופוס, ולדבריו כל אחייני הקשישה מסכימים. לדבריו היה מבקר את הגב' מ.א. אחת לחודש בממוצע, והיו פעמים בהן לא פתחה לו את הדלת. לדבריו, הוא לא ראה את ההזנחה של דודתו בהיותה לבושה. לדבריו, עזר לה בבעיות משפטיות עם בעל הבית לפני כשלוש שנים, וביקר אותה כל יומיים בהיותה מאושפזת לאחר האירוע המוחי הראשון לפני חמש שנים. לדבריו יבקר את דודתו בבית האבות 1- 2 פעמים בשבוע בין אם יימנה לאפוטרופוס ובין אם לא. א. אף ראה בית אבות אחד, "......", שהתרשם ממנו לטובה, ולדבריו, דודניותיו ראו את בית האבות במוצא.
17. האינטרס של א. הינו שהבית אשר בו התגוררה הגב' מ.א. בדמי מפתח לא יעבור לידיים זרות (לא. יש קשר רגשי לבית זה, שכן גדל בו) ולטענתו ברצונו לשכן שם בן/בת משפחה ללא תשלום לדיירת היוצאת (הגב' אלבלק), ובכך יש לראות כוונה לניגוד אינטרסים מסוים בינו לבין הקשישה. עם זאת הוא מוכן להעביר את הדירה בתשלום לפי חוק הגנת הדייר לטובת דודתו, אם וכאשר ייתמו מקורות המימון שלה (דבר שאינו אפשרי מאחר ועניין הדירה צריך להיות מטופל באופן מיידי על מנת שבעל הבית לא יטען טענת נטישה). בנוסף, מטעמי חסכון א. לא ראה צורך במימון מטפלת נוספת בבית האבות עבור הגב' מ.א. למרות שיכולה להרשות לעצמה, והדבר יעלה את איכות חייה, אך הוא מצהיר שיישמע להנחיות עובדת סוציאלית. כמו כן הציע מינוי זמני על מנת לבחון את תפקודו.
18. למרות המתואר לעיל, אני לא ממליצה על א. כאפוטרופוס לגב' מ.א. מכיוון שתדירות מעורבותו הייתה דלילה ולא אפשרה מניעה של הזנחת דודתו. כמו כן, כאמור, יש ניגוד אינטרסים בינו לבין דודתו בעניין הדירה".

ו.    אכן ההמלצה הייתה לא למנות, לא המתנגד ולא המשיבה 2, כאפוטרופסים, ואכן התמתנה הקרן לטיפול בחסויים ביום ט אדר תשס"ט 5.3.09 לאפוטרופוס על הרכוש ועל הגוף למשך 4 חודשים. המנוחה הלכה לעולמה סמוך לאחר מכן.

26. א.     הגב' ש.א. נחקרה בפני על תצהירה, ומתוך הדברים שנאמרו, התברר כי היא מעידה בעיקר על דברים שסיפרו לה ולא בכלי ראשון, באשר היא נפגשה עם המשיבה מס' 2 למשך שעה קלה; והמתנגד לא טרח להביא עדים את אלה אשר היה להם לכאורה מידע באופן בלתי אמצעי.
ב.    אכן המתנגד מתייחס במיוחד לנאמר בתצהיר, שהמשיבה 2 אמרה שהגב' מ...........
    

ג.    העידה הגב' ש.א. (עמ' 28, 29 לפרוטוקול) כך:

"ש. בסוגריים באותו סעיף 13 הקטע בסוגריים מרשתי אומרת שאף פעם לא אמרה לך שהדודה ציוותה לה את רכושה.
ת. את זה היא אמרה לי.
ש. היא אמרה לך דודה שלי אמרה לי אל תדאגי יש לי כסף, את יכולה בכסף הזה לדאוג לי לבית אבות, ללוויה, לקבורה לכל מה שצריך, אני סומכת עלייך שתדאגי לכל מה שצריך.
ת. אני לא זוכרת שהיא אמרה לי כזה דבר, אני חושבת שלא אמרה לי את הדברים האלה, אני כן זוכרת שהיא אמרה שיש צוואה והיא ציוותה את רכושה.
ש. יתכן שאולי שאלת אותה מי ישלם לך על הטיפול.
ת. לא, לא שאלתי כזו שאלה. היא אמורה הייתה לקבל כסף מהחברה של הסיעוד.
ש. אבל את כתבת שהיא לא קיבלה כסף והייתה בהפסדים. יתכן שהנושא הזה עלה בשיחה שלכן, ואז היא אמרה שיש לדודה שלה כסף, ושהיא מאמינה שאת חלקה היא תקבל.
ת. אני לא זוכרת את הניסוח המדויק.
ש. יתכן שזה מה שהיה.
ת. שהיא אמרה שדודה שלה תשלם לה? הכל יתכן, אני חושבת שלא".

ד.    על המתנגד העידה הגב' ש.א. כך:

"ש. את התרשמת שהאינטרס של א. היה הדירה ולשמור על הדיירות מוגנת ויש לו ניגוד אינטרסים ואת לא ממליצה על אפוטרופסות.
ת. נכון. אבל בשלב מאוחר יותר הוא אמר שאם זה מה שצריך לעשות אז הוא מסכים למכירת הדירה.
ש. מדוע סברת שהוא לא ראוי להיות אפוטרופוס.
ת. היו שתי סיבות, אחת ניגוד אינטרסים והשניה מיעוט ביקורים, הוא אמר שהוא ביקר פעם בחודש וזה לא מספיק להיות אפוטרופוס".

27.    כאמור, רוב המידע שבתצהירה של הגב' ש.א. ובעדותה נתקבל ממקורות משניים; ואין כל מקום להסיק מדבריה שהמשיבה 2 הפעילה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה.

המסקנה:לא היתה השפעה בלתי הוגנת

28. א.     המסקנה מכל האמור היא שלא הוכחה השפעה בלתי הוגנת מצד המשיבה 2 או מי מטעמה על המנוחה בזמן עשיית הצוואה.
ב.    בפרט, לא די בתמיהות וחשדות של המתנגד, אשר אינן מבוססות כאמור על ראיות ברורות. נראה שהטענה מבוססת על תמיהה, אבל הניסיון מלמד שטענות מהסוג "הייתכן?", ובענייננו, כיצד המנוחה הדירה את המתנגד מכל חלק בעזבונה, אינה מהווה בסיס לטענה של השפעה בלתי הוגנת.
ג.    המנוחה בזמן עשיית הצוואה הייתה עצמאית, ובכושר מלא שכלית וקוגניטיבית; המנוחה נהנתה מטיפול מסור של המשיבה מס' 2, והכירה לה הטוב; היא לא נותקה מאנשים אחרים, ואף לא מן המתנגד עצמו; ואין בנסיבות עשיית הצוואה כדי להעלות ספק בדבר רצונה האמיתי והעצמאי של המנוחה.
ד.    לכן ההתנגדות נדחית ככל שהיא מבוססת על טענת השפעה בלתי הוגנת.

נוטריון
29. א.     כאמור, בהתנגדות טען המתנגד טענות המבוססות על חוק הנוטריונים, ומעורבות המשיבה מס' 2 בעריכת הצוואה.
ב.    טענה זו, על פי סעיף 35 לחוק הירושה, נזנחה כאמור לאחר שהתברר לכולם כי ייפוי הכוח עליה חתמה המשיבה נעשתה, לא בשנת 2006 אלא בשנת 2009, לאחר פטירת המנוחה.
ג.    כאן המקום לציין כי אף אם הייתה טענתו של המתנגד נכונה, לא היה מקום לצרף את משיב מס' 3 כבעל דין בהליך ההתנגדות לקיום הצוואה.
ד.    בא כוח המתנגד מתרץ את צירופו בסעדים זמניים שנתבקשו, ובכלל זה סעד זמני המופנה לעו"ד ר. להימנע משימוש בייפוי כוח שברשותו, ולמנוע ממנו להוציא לפעול את הצוואה.
ה.    ספק רב אם בעל דין יוכל לעתור לסעד נגד מיופה הכוח, שלא יקבל הוראות ממי שהסמיך אותו, אך די היה בעתירה לסעד זמני לצרף את עו"ד ר. כמשיב פורמאלי לבקשה לסעד זמני, ולא כצד להתנגדות עצמה.
ו.    אולם בכתב הגנה, החתום בידי משיב מס' 3, אשר לא היה בשלב זה מיוצג (אף כי נראה שכתב ההגנה הודפס על ידי משרד עו"ד שירה דרורי סאלם, אשר ייצגה ומייצגת את המשיבה מס' 2), הוא לא העלה את טענת הסף או כל טענה בדבר צירופו להליך.
ז.    יחד עם זאת, אין ספק שעדותו של עו"ד ר. הייתה נחוצה במסגרת ההתנגדות, והוא נתן תצהירים.
ח.    בשלב דיוני ההוכחות הוא היה מיוצג על ידי עורך דינו עו"ד יורם בורלא.

30. א.     ביום כה אייר תשע"א 29.5.11, לקראת סיום דיוני ההוכחות הגיש המתנגד בקשה לצירוף ראיה, דהיינו, תצהירה של הגב' א.ר. (בקשה מס' 16).
ב.    עניין זה זכה לדיון לאחר שניתנו תגובות המשיבים, ופסלתי את הראיה, מטעמים, בעקר בנוגע ליחסי עו"ד לקוח, חיסיון, וכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, הכתובים בהחלטתי מיום ל אב תשע"א 30.8.11 (עמ' 87- 91 לפרוטוקול).

31. א.     בהמשך, כאשר העיד המשיב מס' 3, הוגש מסמך, אשר סומן נ/3, שהוא מכתב הנושא תאריך כה אב תשע"א 25.8.11 מאת ב"כ המתנגד למחלקת הנוטריונים במשרד המשפטים ועל מכתב זה יש כיתוב בכתב יד, כדלהלן:
"28/8/11
עו"ד הנ"ל שימש כנוטריון עד שנת 2000 כולל ונכון להיום העו"ד אינו משמש כנוטריון
משרד המשפטים
המחלק לרישוי נוטריונים".

        לא ניתן לזהות את החותם על תרשומת זו.
ב.    בא כוח המשיב מס' 3 טוען, בצדק רב, כי לא מדובר במסמך שיכול להוות ראיה. לא מדובר בתעודת עובד ציבור או תצהיר, ואיש לא הובא להעיד בעל פה בעניין זה.
ג.    יחד עם זאת, במהלך עדותו אמר המשיב 3 דברים אלה (עמ' 101),
"ש. תעודת נוטריון יש לך.
ת. כן, תלויה על הקיר.
ש. עד איזה שנה שילמת את האגרה למשרד המשפטים כנטריון.
ת. את כל התשלומים שלי ביצעה אביבה. היא ניהלה את הכספים.
ש. עד איזה שנה אתה שילמת.
ת. היינו נשואים היא טיפלה בכל. עד שנת 2000.
ש. וזו השנה האחרונה שאתה שילמת.
ת. אני לא יודע. היא טיפלה ושילמה".

ד.    המתנגד טוען שמכך שלכאורה לא שילם משיב מס' 3 את האגרה השנתית במשך מספר שנים, הוא לא היה מוסמך לאשר את הצוואה של המנוחה בתור נוטריון, אך הוא מוסיף טענות אחרות בדבר התנהגותו של המשיב מס' 3 בניגוד לחוק הנוטריונים, כך לסברת המתנגד ובא כוחו.
המסגרת הנורמטיבית
32.    ניתן לחתום על צוואה בפני נוטריון, וכך מופיע בסעיף 22 לחוק הירושה:
"22.א. צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לענייני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לענייני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור.
........
ו. צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה.
ז. לעניין סעיף זה, דין נוטריון כדין שופט".

33. א.     סעיף 5 ו- 6 לחוק הנוטריונים קובעים את העניינים הנוגעים לפנקס הנוטריונים ותשלום האגרה להלן,
"5. בטרם יתחיל נוטריון לכהן -
(1) יחתום את שמו בפנקס הנוטריונים שינוהל בפיקוחו של שר המשפטים;
(2) ימסור למי ששר המשפטים הסמיכו לכך דוגמה של חתימתו ושל חותמו, בדרך שנקבע בתקנות;
(3) ישלם את האגרה שנקבעה בתקנות.
6.א. בעל רשיון נוטריון ישלם, לא יאוחר מ- 31 בינואר של כל שנה, אגרה שנתית ששיעורה נקבע בתקנות;
........
(א1) לא שילם בעל רשיון נוטריון את האגרה בעד שנה פלונית עד תום חודש מרס של השנה שלאחריה, לא יהיה רשאי לשמש נוטריון כל עוד לא שילם את האגרה באותה השנה, כאמור בסעיף קטן (א)(4).
(ב) נוטריון שלא שילם אגרה שנתית לחמש שנים, יפקע תקפו של רשיונו".

ב.    טוען המתנגד כי על פי סעיף 6(ב), לחוק הנוטריונים, המשיב מס' 3 לא היה מוסמך לאשר את צוואתה של המנוחה; משפקע תוקף הרישיון, משיב מס' 3 לא היה "רשות" לפי סעיף 22 לחוק הירושה.
ג.    המתנגד מצביע על פגמים נוספים בניגוד לסעיף 18 לחוק הנוטריונים, וכן הפרות תקנות 23 עד 25 לתקנות הנוטריונים התשל"ז - 1977 (להלן - "התקנות").


ד.    מקובל עליי שמשיב מס' 3 שמר העתק של הצוואה על פי תקנה 22(א), מסר העתק למצווה על פי תקנה 23(א), ומקובל עליי שהוא שמר פנקס צוואות, אך הפנקס נעלם ממשרדו.
ה.    מקובל עליי גם שבעידן המחשבים, הצורך בכרטסת פיזית אלפאביתית, עם כרטיס כל אדם שנעשה בו פעולה נוטריונית, מיותר למעשה, ומקובל עליי שאכן ניהל עו"ד ר. פנקס נפרד בדבר הכנסותיו כשכר נוטריון.

34.    א.    לכן הטענה המרכזית שראויה לדיון היא בדבר אי תשלום אגרה.
ב.    הטענה מבוססת כאמור על סעיף 6 לחוק הנוטריונים, בצירוף הוראות אחרות לחוק האמור: על פי סעיף 19 לחוק הנוטריונים:
"19. אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור".

ג.    נראה שטענתו של המתנגד מבוססת בעיקר על סעיפים 48, 49 לחוק הנוטריונים:
"48. מי שאינו מוסמך לכהן כנוטריון ומתחזה להיות נוטריון, דינו - מאסר שלוש שנים.
49 (א). מי שעושה פעולה מן הפעולות שנתייחדו לפי סעיף 8 לנוטריון בלי להיות מוסמך לכך על פי דין -
(1) דינו קנס 10,000 לירות;
(2) אינו זכאי לשכר בעד הפעולה, ואם שולם שכר - יחזיר אותו למי ששילמו.
(ב). הטוען שהוא מוסמך לעשיית הפעולה, עליו הראיה".

ד.    לפי דברי בא כוח המתנגד, על פי סעיף 49(ב) לחוק הנוטריונים, על העו"ד ר. להוכיח שהוא מוסמך היה לעשות פעולת אישור הצוואה, והוא לא הרים את הנטל.
ה.    נראה שטענה אחרונה זו, על פי סעיף 49(ב), המעבירה את נטל ההוכחה, אינה מבוססת דיה. מיקומה של ההוראה, בסעיף הדן בענישה פלילית, ולא בחלקי החוק הדנים באתיקה מקצועית, מצביע על כך שרק בעניינים פליליים מתבטלת החזקה שבסעיף 19 לחוק.

35. א.     המשיבה 2 טוענת שיש לכבד את רצון המנוחה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בצוואתה.
ב.    היא טוענת גם שמדובר בשינוי חזית ללא בקשה לתקן את כתב ההתנגדות, בהיות הטענה בדבר העדר כשרותו של עו"ד ר. לאשר את הצוואה שונה לחלוטין מהטענות שהועלו בכתב ההתנגדות.

36.    משיב מס' 3 טוען אף הוא לשינוי חזית, והוא מצביע במיוחד על כך שכאמור המסמך נ/3 הוצג במהלך דיון ההוכחות בהליך. זאת כמובן נוסף לטענה שהמסמך איננו ראיה. לכן הטענות מבוססות על סדרי הדין: העדר הגשת כתב התנגדות מתוקן; וגם על פקודת הראיות: היות הראיה פסולה.

37. א.     כידוע על פי סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995 לבית משפט זה סמכות לסטות מדיני הראיות ומסדרי הדין.
ב.    אכן צודקים המשיבים שמן הראוי היה להגיש כתב התנגדות מתוקן.
ג.    גם לא נתקבל הסבר מדוע ראה בא כוח המתנגד לנכון לפנות למשרד המשפטים מספר שנים לאחר הגשת ההתנגדות, ורק ארבעה ימים בלבד לפני מועד דיון ההוכחות האחרון. הרי תצהירה של עו"ד א.ר., אשר היה בו כדי לעורר שאלות לכאורה בדבר אי סדרים בפעילותו של עו"ד ר. כנוטריון, הוגש כאמור לקראת סוף חודש מאי, שלושה חודשים לפני פנייתו של ב"כ המתנגד למשרד המשפטים.
ד.    יחד עם זאת, נחה דעתי שניתנה למשיבים הזדמנות מלאה להשיב על הטענות, ובהתחשב בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 כדלהלן:
"בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן",

אני רואה שהמשיבים הצליחו בסיכומיהם להשיב לטענה המבוססת על אי תשלום אגרת הנוטריונים.

38.    אין ספק בדבר העדר הקבילות של מסמך נ/3, אולם לאור דבריו של עו"ד ר., שלא דאג באופן אישי להבטיח כי הוא שילם את האגרה במשך מספר שנים (והיתה לו כמובן הזדמנות להביא אישורים בדבר ביצוע התשלום, ולא עשה כן), יש לדון בסוגיה.

39. א.     חוק הנוטריונים כולל פרק על כללי אתיקה, וכן פרק ז' בעניין שיפוט משמעתי.
להלן סעיף 34 לחוק הנוטריונים:
"34. נוטריון אשם בעבירת משמעת אם -
(1) עבר על כללי האתיקה המקצועית כפי שנקבעו בפרק ה';
(2) לא קיים את המוטל עליו לפי הוראות חוק זה והתקנות שהותקנו לפיו או התרשל בקיום המוטל עליו כאמור".

ב.    סמכות השעיית הנוטריון מופיעה בסעיף 42 לחוק הנוטריונים
"42.א בית הדין רשאי להשעות נוטריון -
......".

ג.    בדבר הפסקת הכהונה, מופיע כך בסעיף 44 לחוק הנוטריונים
"44. נוטריון שנתקיימה בו אחת מאלה:
(1) חברותו בלשכת עורכי הדין הופסקה מכוח האמור בסעיף 52א לחוק הלשכה;
(2) הגביל את חברותו בלשכת עורכי הדין כאמור בסעיף 52ב לחוק הלשכה;
(3) חברותו בלשכת עורכי הדין הושעתה, לפי סעיף 49 לחוק הלשכה;
(4) הושעה זמנית לפי סעיף 78 לחוק הלשכה;
יהא תוקף רשיונו מותלה כל עוד ההפסקה, הגבלת החברות או ההשעיה בעינן עומדות".

ד.    לא הובאה בפני כל ראיה שננקטו הליכים משמעתיים נגד עו"ד רפ, או כי הוא הושעה או כי הופסקה או הוטלה רשיונו.

40. א.     לכן הדיון סובב סביב הפרשנות של המילה "יפקע" בסעיף 6(ב) לחוק הנוטריונים.
ב.    ניתן ללמוד מהוראה מקבילה בחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א- 1961:
"47. בית דין משמעתי מחוזי רשאי לבטל רישומו של חבר הלשכה בפנקס החברים ולבטל חברותו בלשכה, אם הוכח בפניו שהרישום הושג במרמה; על החלטת בית הדין המשמעתי לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 70.
48. חברותו של חבר הלשכה תפקע אם נתקיימה בו אחת מאלה:
1. הודיע ללשכה בכתב על פרישתו ממנה;
2. חדל להיות תושב ישראל; המועד בו חדל חבר להיות תושב ישראל ייקבע על ידי הלשכה;
3. הוכרז פושט רגל;
4. נידון בבית דין משמעתי להוצאה מן הלשכה והעונש בוצע".

ג.    נראה שפקיעת החברות של עורכי דין תתקיים רק לאחר הליך שיפוטי, קביעת הלשכה שחדל עורך דין להיות תושב ישראל, הוכרז פושט רגל בבית משפט מוסמך או נידון העניין בבית דין משמעתי, זאת למעט מקרה בו עורך הדין מודיע כי הוא פורש מהלשכה.
ד.    על פי ההגדרה שמתוך מילון, הפקעה וביטול הם מונחים חופפים אחד את השני (אבן שושן, המילון העברי המרוכז, הוצאת דבר תשל"ז - 1977).
ה.    אולם טוען ב"כ המשיב 3 כי יש להבדיל בין פקיעת תוקפו של רישיון לבין ביטולו. לדעתו משמעות ביטול הרישיון הוא שכשירותו המהותית של הנוטריון נפגעת. אין הדבר כן כאשר הנוטריון לא שילם את האגרה במשך חמש שנים: ניתן לתקן את הפגם על ידי תשלום האגרה, ללא צורך להגיש בקשה לחדש את תוקף הרישיון.

41. א.     באי כוח שני המשיבים מתייחסים לכך שהמנוחה האמינה שהיא עושה את הצוואה בפני אדם המוסמך לאשר אותו על פי דין, כצוואה בפני רשות.
ב.    טענות אלו מקובלות עליי, אך אני רואה לנכון להוסיף הערות נוספות.
ג.    להלן הוראות סעיף 25 לחוק הירושה, הקובע כדלקמן:
"25.א התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור.
(ב) בסעיף זה "מרכיבי היסוד בצווא" הם:
(1) בצוואה בכתב יד כאמור בסעיף 19 הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה;
(2) בצוואה בעדים כאמור בסעיף 20 - הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים;
(3) בצוואה בפני רשות כאמור בסעיף 22 - הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על ידי המצווה עצמו;
...".

ד.    בענייננו, ניתן לרפא את הפגם ככל שהתקיימו מרכיבי היסוד, "הצוואה נאמרה בפני רשות".
ה.    בהליך בת"ע (י-ם) 40220/05 עזבון המנוחה ר. ז"ל נ' י. (לא פורסם) הפגם היה בכך שהצוואה לא סומנה באות א', אף כי באישור נאמר כי היא סומנה. אין ספק שבמקרה זה מדובר בפגם טכני, ובית המשפט אישר את הצוואה.

42.    בענייננו, אם כאמור עו"ד ר. לא היה נוטריון, כי אז לא היה "רשות" על פי סעיף 22 לחוק הירושה.
43. א.     יחד עם זאת, ניתן להשוות את אי תשלום אגרת הנוטריונים עם אי תשלום אגרת משפט. סעיף 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז - 2007 קובעת את חובת תשלום האגרה, וסעיף 2(ו) לתקנות הנ"ל קובעת כך:
"2(ו) נזקק בית המשפט להליך, והתברר כי לא שולמה האגרה, כולה או חלקה, תינתן דרישת תשלום לחייב בתשלום האגרה; לא שולמה האגרה בתוך עשרים ימים מיום המצאת הדרישה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בה, ולא ניתנה החלטה המסיימת את ההליך, רשאי בית המשפט למחוק את ההליך, ולא יוחזר כל סכום אגרה ששולם בהליך".

ב.    משמעות הדבר, שהחלטה שניתנת שמסיימת את ההליך תקפה, אף אם לא שולמה האגרה, והאגרה הופכת להיות חוב שבעל הדין חייב לגזברות בית המשפט.
ג.    לענייננו, תשלום אגרת הנוטריונים אינה קשורה כלל ועיקר ליחסים בין הנוטריון לבין מי שפונה אליו לקבל שירות. אם אי תשלום אגרת משפט, שהיא קשורה באופן ישיר לסוג ההליך והסעד המבוקש, אינו פוסל את פסק הדין, ניתן לומר שאי תשלום אגרת הנוטריון אינו פוגם בכשרות המסמך שנעשה.

44.    נוסף על כך, תורת הבטלות היחסית חלה בענייננו במלוא תוקפה. על פי דברי בית משפט העליון בע"פ 5121/98 יששכרוף נ' התובע הצבאי (פורסם בנבו), מדברי כב' השופט חשין בסעיף 5 לחוות דעתו
""האחד בא לגור וישפוט שפוט", כך קראו בזעם אנשי סדום הרעים אל עבר לוט (בראשית יט, ט). כך נאמר אף אנו - זו הפעם במובנו הטוב של הדיבור - על הדוקטרינה הקרויה דוקטרינת "הבטלות היחסית" או "התוצאה היחסית". זה מקרוב באה אלינו הדוקטרינה, והנה משתלטת היא על שיטחי משפט לא שיערו ראשונים. וגם זו אמת, שנדרשנו לדוקטרינה זו (בחלקה) כל השנים, אם כי לא בשמה".

ב.    תורת הבטלות היחסית מתייחסת כאמור לכל ענפי המשפט, ולפי התיאוריה
"לפי התיאוריה של הבטלות היחסית, יש מקום להתאים את נפקות ההפרה (לרבות הסעד הניתן על ידי בית המשפט) לנסיבות המקרה. והעניין מסור לשיקול הדעת של בית המשפט בכל מקרה. בין היתר עשוי בית המשפט לשקול את חומרת ההפרה; אם מדובר בתקיפה ישירה או בתקיפה עקיפה של ההחלטה; האם ההחלטה מותקפת על ידי אדם שנפגע במישרין מן ההחלטה או על ידי אדם אחר; מתי מותקפת ההחלטה; מה הנזק שנגרם לאדם משום שנמנע ממנו שימוע מוקדם ומה הנזק שעלול להיגרם לציבור אם תבוטל ההחלטה; ומה הסיכוי לתקן את המעוות בדרך של שימוע מאוחר".
(בג"צ 2911/94 סמי עבדול בקי נ' עמרם קלאג'י פד"י מח(5) 291 ב- 306).

ג.    לענייננו, אמות המידה הראויות הן:
* חומרת ההפרה,
* אם מדובר בתקיפה ישירה או תקיפה עקיפה,
* אם התקיפה היא על ידי הנפגע במישרין או על ידי אדם אחר,
* מועד התקיפה,
* מה הנזק שנגרם לאדם בגלל ההפרה,
* מה הסיכוי לתקן את המעוות.

ד.    בענייננו אי תשלום האגרה עונה על כל אמות המידה להחלפת הכלל של הבטלות היחסית
* הפרה אינה חמורה, מבחינת הפעילות של עורך דין אורי רפ באישור המסמך.
* התקיפה היא עקיפה, ואינה ישירה,
* התקיפה איננה על ידי מי שנפגע לכאורה במישרין מן ההפרה,
* התקיפה היא מאוחרת בכל אמות המידה,
* לא נגרם כל נזק למצווה.
* בכל מקרה, יכל עו"ד ר. והוא עדיין יכול לרפא את המעוות על ידי תשלום האגרה.

45. א.     ישנו מישור נוסף שאף הוא רלוונטי לענייננו: כמו בטלות הרישיון, פקיעת הרישיון איננו דבר אוטומטי.
ב.    מדובר בפגיעה רצינית בכבוד האדם, אך בעיקר בחופש העיסוק; על פי סעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק,
"אין פוגעין בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכי של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".

ג.    ללא הליך תקין, ובעניין אי תשלום אגרה יש לצפות שככל הפחות ישלח משרד המשפטים תזכורת והתראה בדבר תוצאות אי תשלום, בית המשפט צריך להמנע, מטעמי צדק, מלהסיק מסקנות בדבר כשרות הצוואה. בענייננו, לא הובאה בפניי כל הכרזה בדבר פקיעת רשיונו של עו"ד ר. לשמש נוטריון, ואין ספק שהודעה כזו הייתה צריכה לצאת מאת הגורם המוסמך לאחר שניתנה לעו"ד ר. הזדמנות לומר את דברו ולתקן את המעוות.
ד.    בעניין זה יש להשוות את הלכות מצורע: וכך מופיע בפרשת תזריע (ויקרא יג' 1- 3)
"וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמור. אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה לעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרון הכהן או אל אחד מבניו הכוהנים. וראה הכהן את הנגע ועור הבשר ושיער ונגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראו הכהן וטימא אותו".

ה.    קביעת האדם כצרוע, על כל המגבלות המוטלות עליו, תלויה לא בקיום הנגע עצמו אלא בהכרזת הכהן; ועד לשלב של ההכרזה, אשר יוכל להידחות מטעמים שונים, אין האדם טמא, ואינו גולה מהמחנה. ראה לדוגמא המשנה במסכת נגעים, פרק ג' משנה ב'
"חתן שנראה בו נגע, נותנים לו שבעת ימי המשתה",

כלומר, שאם נראה לחתן שחוא נגוע, אין הכהן בודק אותו עד תום שבעת ימי המשתה, והחתן יוכל למלא את כל תפקידיו ומצוותי, כי לא הוכרז צרוע.

46.     המסקנה מהאמור היא שללא הליך הוגן, בדבר שלילה ברורה של הסמכתו של פועל כנוטריון, ובכלל זה לאשר צוואות כרשות, תוך מתן הודעה של משרד המשפטים למשיב 2 על כך, אין הצדקה בטענה שבגלל אי תשלום אגרת הנוטריונים, יש בכך כדי לפסול את צוואתה של המנוחה.

התוצאה
47.    הטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת ובדבר ליקויים בעשיית הצוואה נדחות, וכך גם ההתנגדות, וצו קיום הצוואה ישאר בתוקף.


לפני סיום
48. א.     עליי להעיר הערה קשה על בא כוח המתנגד בכל הקשור לסיכומיו.
ב.    נקבעה הוראה פשוטה בעמ' 106 לפרוטוקול
"הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב.
ב"כ המתנגד יגיש סיכומיו תוך 60 יום מהיום וימציא העתק לב"כ הנתבעות.
באי כוח המשיבים יסכמו תוך 60 יום מקבלת סיכומי ב"כ המתנגד.
הסיכומים ישתרעו על 15 עמודים ככל היותר, גופן 13 רווח וחצי ככל הפחות.
ב"כ המתנגד ישיב לסיכומי המשיבים תוך 15 יום מקבלתם, 5 עמודים ככל היותר, גופן ורווח כאמור".

ג.    בא כוח המתנגד ראה את עצמו חופשי להפר באופן גס ובוטא את ההוראה המפורשת. סיכומיו משתרעות על 19 עמודים. הגוף של הטקסט הודפס בגופן 11 ויש סימון הערות שוליים בגופן 8. הערות השוליים מופיעות בתחתית העמודים של הטקסט, 15 במספר, אך הערות שוליים נוספות הוספו בשלושה עמודים נוספים. הסימון להערות השוליים גופן 8, וכך הערות השוליים עצמם. הערות השוליים כוללות גם ציטטות מהעדויות, ואף בגוף הסיכומים, בסעיף 114, מופיע קטע בגופן 8. כמובן הערות השוליים בעמודים הנוספים מרחיבות את הסיכומים.
ד.    שסיכומי משיבה מס' 2 הודפסו בגופן וברווחים הנחוצים, אך הערות השוליים הוספו בסוף, בעמ' ה- 15, אף הן בגופן קטן, בארבעה טורים, כאשר הכיתוב על טור אחד חופף את הכיתוב בטור השני.
ה.    אולם בעיה זו מתגמדת לעומת הקושי בעיון בסיכומי בא כוח המתנגד. יש פסול בכך שמופיע טקסט בכלל בגופן פחות מ- 13, ואין זה משנה אם מדובר בגוף הסיכומים או בהערות שוליים. יש קושי לדפדף בין עמודי הסיכומים לגופם לבין הערות השוליים המופיעות על עמודים נפרדים (וכך גם בסיכומי המשיבה מס' 2).
ו.    החלטות שיפוטיות, הן בעניינים טכניים, אינן בבחינת "המלצה"; מדובר בהוראות המוצדקות כדי לאפשר לבית המשפט לעשות את מלאכתו.
ז.    ולא יעלה תירוץ, שניתן להגדיל את המסמך באמצעיים מיחשוביים: הפרת ההחלטה בעניין גודל הסיכומים פוגע בשיוויון בין הצדדים, כאשר שימוש בגופן קטן ומספר עמודים מעבר למוקצב מאפשר הכנסת תוכן הרבה יותר ארוך מאשר לבעל דין אשר מציית להחלטה שיפוטית.
ח.    לכן בא כוח המתנגד יתן טעם תוך 15 יום מהיום מדוע לא יוטלו עליו אישית הוצאות לאוצר המדינה בשיעור של 5,000 ₪.
(הטלת ההוצאות בוטלה לאחר קבלת הסבריו של ב"כ המתג,ד פ.מ.)

הוצאות משפט
49.    לאור דחיית ההתנגדות, המתנגד ישלם הוצאות המשיבים, למשיבה מס' 2 בסך 35,000 ₪ ולמשיב מס' 3 בסך 10,000 ₪. זאת בהתחשב בכך שאכן המשיב מס' 3 הביא על עצמו במידה מסוימת את ההליך, בכך שלא שילם את אגרת הנוטריונים.

המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לבאי כוח הצדדים.


ניתן היום, יד' אדר תשע"ב, 8 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.
___________________
נוטריון פתח תקווה  צוואה נוטריונית