Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> תא"ק 44753-09-11 (שלום תל אביב ) גוהר נ' מוגרבי
 
 
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
   
תא"ק 44753-09-11 גוהר נ' מוגרבי
 
 
 
 
   
בפני כב' השופט  משה סובל-שלום ת"א
 
 
התובע
 
אייל גוהר
 
נגד
 
 
הנתבעת
 
הדס הדסה מוגרבי
       
 
 
 
                                                                      פסק דין
 
 
התביעה:
 
1.         התובע, בעלים של משרד תיווך, הגיש כנגד הנתבעת כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום דמי תיווך ופיצוי מוסכם בסכום כולל של 50,830 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.
           
התביעה נסמכת על מסמך "הזמנה לקבלת שירותי תיווך התחייבות לקוח" עליו חתמה הנתבעת בתאריך 22.8.11 על פיו התחייבה לשלם דמי תיווך בשיעור של 2% מסכום העסקה בתוספת מע"מ. כן התחייבה כי דמי התיווך שלא ישולמו במועד חתימת הסכם הרכישה יהיו צמודים לעליית שער הדולר בצירוף ריבית פיגורים מכסימלית. בנוסף נקבע כי איחור בתשלום העולה על 10 ימים יחייב את הנתבעת בתשלום של פיצוי מוסכם ומוערך מראש של 100 ₪ ליום, בתוספת מע"מ.
           
בפועל טיפלה בעסקה המתווכת גב' יעל נרקיס ממשרדו של התובע שאף החתימה את הנתבעת על ההתחייבות לתשלום, הציגה את הדירה לנתבעת והייתה הגורם היעיל שהביא לעסקה.
 
            הבקשה למתן רשות להתגונן
 
2.         הנתבעת הגישה בקשה בכתב למתן רשות להתגונן הנתמך בתצהירה אשר הפך לכתב הגנה ובהמשך לתצהיר עדות ראשית מטעמה. הנתבעת איננה כופרת בחתימתה על ההתחייבות ואולם טוענת, וזו למעשה טענתה המרכזית, כי במועד שחתמה לא ידעה על הקשר המשפחתי שבין המתווכת לבעלת הדירה וכי על היותה של המתווכת אימה של בעלת הדירה סיפרה לה המתווכת לאחר שחתמה ובהיותן בדרכן למעלית כדי לבקר בדירה.
           
הנתבעת טוענת כי הגיבה מיידית כי מן הראוי היה שהמתווכת הייתה מספרת לה על הקשר המשפחתי לפני שהחתימה אותה על ההתחייבות שכן לו ידעה לא הייתה חותמת על טופס ההזמנה.
 
לשיטתה של הנתבעת באמירה זו הבהירה חד משמעית כי איננה מסכימה לקבל שירותי תיווך באמצעותה של המתווכת ומאותו רגע התייחסה אליה כאל אם המסייעת לבתה במכירת דירתה.
           
הנתבעת מאשרת כי ביקרה בדירה עם המתווכת ובהמשך הייתה עמה בקשר של משלוח מסרונים ואף נפגשו פעם נוספת בדירה ובסופו של יום רכשה את הדירה תמורת הסך של 2,050,000 ₪.
           
הנתבעת טוענת כי בחנה את התנהלותה של המתווכת אצל רשמת המתווכים ואצל הממונה על הרשות להגנת הצרכן והמועצה הישראלית לצרכנות ומהם הבינה כי המתווכת פעלה בניגוד לחוק, עברה עבירה פלילית ואיננה זכאית לדמי תיווך.
 
            המסגרת הנורמטיבית 
 
3.         סעיף 8 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 להלן: "החוק" קובע את חובת ההגינות והזהירות של מתווך ואת חובתו לפעול במיומנות ובסבירות.
 
סעיף 9 לחוק קובע את חובתו של מתווך להחתים לקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך ולכלול במסמך את הפרטים שנקבעו בתקנות, שאם לא כן לא יהיה זכאי לדמי תיווך.
להלן תוכנו של סעיף 10 לחוק, המהותי לעניינינו: "מתווך במקרקעין לא יתווך בעסקת מקרקעין אם יש לו עניין אישי במקרקעין או בעסקה, אלא אם גילה ללקוחו את עניינו האישי כאמור וקיבל את הסכמת הלקוח לכך בכתב".
           
הסעיף איננו קובע מהו המועד בו חלה חובת הגילוי ואף לא הצורך כי הגילוי יופיע בהסכם התיווך או כי יהיה בכתב,  אלא שהסכמת הלקוח צריכה להיות בכתב.
 
אין מחלוקת כי לא נתנה ואף לא נתבקשה הנתבעת ליתן הסכמתה בכתב ובהעדר כתב טוענת התובעת כי ההסכמה הייתה בעל פה, ומכל מקום לאור התנהלותה של הנתבעת, ואילו הנתבעת טוענת כי מאמירתה שלא הייתה חותמת יש להבין כי לא נתנה הסכמה למעורבותה של המתווכת בכובעה זה, אלא למעורבותה בתור אימה של המוכרת, בעלת הדירה.
 
4.         דומני שאין ספק כי חובת הגילוי על העניין האישי של המתווך בעסקה צריכה להעשות מיד בשלב הראשון של הקשר שבין מתווך ללקוח, ובודאי שבמעמד חתימת הסכם התיווך וראוי לפני חתימת הלקוח על ההתחייבות. בענייננו, גם לשיטתה של הנתבעת גילתה לה המתווכת על הקשר האישי מיד ובסמוך לאחר שהשלימה חתימתה, ועוד טרם עלו במעלית והגיעו לדירה הנמכרת.
           
אין ספק כי חוק המתווכים במקרקעין נכלל במסגרת החוקים הצרכניים הבאים להגן על הלקוח ולעשות סדר בג'ונגל שהיה בתחום זה, טרם חקיקתו של החוק. ראה בנדון בדברי ההסבר להצעת החוק הצ"ח 2136.
 
למרות היותו של החוק צרכני המכיל הוראות קוגנטיות הבאות להגן על הצרכן, לא כל הוראות החוק הן כאלו ולא כל הוראה יש לקיים באופן דווקני, הכל תלוי בנסיבות המקרה.
 
            סעיף 10 לחוק
 
5.         הנתבעת מסתמכת על דרישת הכתב שבסעיף 10, דהיינו שדי בהעדרה של הסכמה בכתב כדי לשלול את זכותו של המתווך לתשלום, גם אם ניתנה הסכמה בדרך אחרת.
 
ואולם בסעיף 33 לסיכומיה ניתן להבחין בריכוך בטיעון ודרישת הכתב הופכת למעמד של דרישה הוכחתית: "דרישת הכתב באה כדי למנוע כל מחלוקת האם הלקוח גמר בדעתו להתקשר בחוזה תיווך לאור ולמרות עובדת האינטרס האישי".
 
הנה כי כן לא הכתב הוא הקובע אלא האם הסכים הלקוח לתיווכו של המתווך, למרות הקשר האישי שיש לו בעסקה. גם ללא כתב ניתן ללמוד האם הייתה הסכמה אם לאו כאשר ברור שלו הייתה הסכמה בכתב לא הייתה מתעוררת השאלה ולא היה ספק בנדון.
 
ראה בנדון בספרם של פרדימן וכהן חוזים, תשנ"א כרך א עמוד 394 ובש"א 2819/00 בעניין בן אור נ. רוזן שפורסם בנבו.
 
על ריכוך הדרישה הדווקנית של כתב ניתן למצוא בפסיקה למשל ע"א ת"א 1413/04 בעניין מטרופוליס נ. מליק שפורסם בנבו.
 
עפ"י הלכת בן אור הוראות החוק נועדו להשליט סדר בתוך האנדרלמוסיה ששררה בשוק התיווך, ולמרות זאת יש לבחון בכל מקרה לגופו האם התכלית והמטרה של ההוראה בחוק הושגה, גם אם לא בדרך שקבע המחוקק.
 
ניתן אף ללמוד גזירה שווה מסעיף 8 לחוק המקרקעין הקובע דרישה מהותית של מסמך בכתב לעסקה במקרקעין, והפסיקה אפשרה השלמת פרטים חסרים במסמך שאלמלא מדיניות זו לא היה המסמך החסר קושר עסקה במקרקעין.
 
ולענייננו אני סבור כי דרישת הכתב שבסעיף 10 איננה דרישה שאין בילתה עד כי גם אם יאשר הלקוח כי המתווך גילה לו על הקשר האישי ולא התנגד יכול אחר כך להתנער מחובת התשלום רק משום שההסכמה לא נרשמה בכתב.
lawdata - דטהחוק
כמובן שאם כך, יש לבחון האם נתנה הנתבעת הסכמתה לפעולות המתווכת לאחר שידעה על הקשר האישי של המתווכת לבעלת הדירה.
 
דיון והכרעה
 
6.         מהעדויות עולה כי המתווכת מסרה לנתבעת על הקשר המשפחתי בשלב החתימה על הזמנת שירותי התיווך, בכניסה לבנין בו מצויה הדירה.
 
אין זה חשוב האם המידע נמסר בסמוך לאחר החתימה, בשלב החתימה או בעת מילוי הפרטים בטופס שכן בשלב זה כאשר הנתבעת והמתווכת בדרכן למעלית כדי לעלות לדירה, מאשרת גם הנתבעת כי בשלב זה ידעה על הקשר המשפחתי.
 
מחלוקת בין הצדדים האם נתנה הנתבעת הסכמתה לתיווך או שביטלה את הסכם התיווך ולא הסכימה כי המתווכת יעל נרקיס תטפל בעניינה.
 
נטל הראיה להוכיח את ההסכמה מוטל על כתפיו של התובע ולו הייתה מתבקשת הסכמה בכתב לא הייתה מחלוקת ובעניין זה האשמה מוטלת על המתווכת שלא פעלה עפ"י הוראת הסעיף וכפי שנדרש ממתווך מקצועי.
 
ואולם, למרות העדר המסמך שבכתב אני סבור כי יכול התובע לנסות ולהוכיח כי הייתה הסכמה גם בעל פה ו/או באופן בו התנהלה הנתבעת.
 
7.         בעדותה מודה הנתבעת כי לא אמרה מפורשות "ברחל בתך הקטנה" כי איננה מסכימה שיעל נרקיס תטפל בעניינה ולהלן מה שהעידה בתצהיר בנדון:
 
א.         סעיף 5 לתצהיר "....לשיטתי בוטל תוקף מסמך הזמנת שירותי התיווך והודעתי החד משמעית בע"פ ליעל לגבי הסתייגותי מהתנהלותה ..." (ההדגשה לא במקור).
 
ב.         סעיף 7 לתצהיר "...הבהרתי ליעל כי התנהלותה הינה בלתי ראויה וכי בשום פנים ואופן לא הייתי חותמת על הזמנת שירותי תיווך לבעל עניין אישי".
 
            ג.          סעיף 8 לתצהיר חזרה על האמור לעיל בסעיף 7.
 
ד.         סעיף 11 לתצהיר "...הבהרתי את עמדתי חזור והבהר.. כי בהתנהלות יעל קיים טעם לפגם מוסרי וחוסר תום לב בגינם זכאותה לדמי תווך כלשהם מוטלת בספק".
 
ה.         סעיף 20 לתצהיר "...עניתי שמן הראוי היה שהיא תאמר לי כי הדירה בבעלות בתה לפני שהחתימה אותי... במקרה כזה בשום פנים ואופן לא הייתי חותמת על טופס ההזמנה".
 
ו.          סעיף 22 לתצהיר "לדידי היה זה מובן לשתינו שבהצהרתי זו הבהרתי חד משמעית כי אין אני מסכימה לקבלת שירותי התווך...".
 
8.         בהיותה של הנתבעת מודעת לאמירות "הביטול" בתצהירה ניסתה לתקן בחקירתה הנגדית בעמ' 2 שורה 14 בהעידה כי הודיעה ליעל שאין ביניהן שום קשר של מתווך לקוח, מה שכאמור לא נטען בתצהירה.
 
            הנתבעת מאשרת את המשך התנהלותה לרכישת הדירה אל מול יעל נרקיס לרבות משלוח מסרונים אך לשיטתה לא התנהלה מול מתווכת אלא מול אמה של המוכרת.
            בעמ' 3 שורות 6-11 חוזרת הנתבעת על גרסתה המקורית שאילו ידעה על קשר האישי לעולם לא היתה חותמת.
 
            כאשר נשאלה בשורה 12 ישירות "למה מרגע שנודע לך על העניין האישי לא הודעת לה כי ההתחייבות שלך מובטלת" והנתבעת משיבה "הודעתי לה באמירה שלי שלא הייתי חותמת לה אם הייתי יודעת על הקשר האישי".
 
            בהמשך נשאלה האם זה נכון שלא אמרה במפורש שלא תשלם תווך והשיבה בעמ' 3 שורה 18 "לא אמרתי רק אמרתי שאילו ידעתי לא הייתי חותמת".
 
            את האמת מדוע המשיכה הנתבעת בהתנהלותה עם המתווכת למרות טענתה שלו ידעה על הקשר האישי לא היתה חותמת, ענתה הנתבעת בעמ' 3 שורות 15-16 "חיפשתי דירה שלושה וחצי חודשים, הייתי חסרת בית חודש וחצי וזאת הדירה היחידה שהובהר לי שיש בה אפשרות פינוי מיידי".
            ובהמשך בשורה 27 "מצוקת הדיור שבה הייתי אילצה אותי להיאחז באפשרות האחרונה שהיתה אפשרית באותו זמן...".
            למעשה טוענת הנתבעת כי הודיעה לראשונה שלא תשלם דמי תווך לחתנה של המתווכת כיוון שיש לה בעיה עם ההתנהלות ושיש פגם מוסרי והיא פונה לרשויות כדי לבדוק את העניין.
 
9.         גם אם אקבל כנכונה את גרסתה של הנתבעת כי מלכתחילה לא היתה חותמת לו ידעה על הקשר האישי הרי שאין בכך ולא כלום עם העובדה כי מחד לא הודיעה מפורשת על ביטול ההתחייבות ומאידך המשיכה בהתנהלות מול המתווכת בניסיון לסגור עסקת רכישה תוך שנותנת למתווכת את התחושה כי למרות שרואה פגם מוסרי בכך שלא גילתה לה לפני החתימה, הרי שמשיקולים שלה ממשיכה בתהליך, ולא מבטלת את ההסכם.
            ביטול הסכם צריך להיעשות בצורה ברורה וחד משמעית.
 
            יצויין כי באשר לטענה בדבר פניה לרשויות לבירור התנהלותה של המתווכת כל שצורף הינו מכתב של הרשות להגנת הצרכן שאין הרשות נותנת יעוץ משפטי ולא יכולה לייעץ לגבי תשלום דמי תיווך.
            לא הוגשה תשובה ממוסד אחר כלשהו ואף לא הובא עד מאיזה מהמוסדות כדי שיתמוך בטענתה העובדתית של הנתבעת כי ביטלה את הסכם התווך.
 
            נותרה תחושה כי הנתבעת המדברת רבות על צדק ועל מוסר ראוי שתבחן את התנהלותה שלה כאשר נתנה למתווכת להבין מהתנהלותה כי היא מסכימה לתווך, גם אם בדיעבד ומשיקוליה שעל חלקם העידה כמפורט לעיל ורק לאחר שעמדה בשלב של סגירת העסקה הודיעה שלא תשלם דמי תווך.
 
10.        אין באמור לעיל כדי להצדיק את מחדליה של המתווכת שכשלה בשניים, האחד שכנראה לא הודיעה לנתבעת על הקשר המשפחתי טרם החתימה ובוודאי שלא הודיעה טרם המפגש בבניין, והשני שלא החתימה את הנתבעת על הסכמה בכתב שכן הבחינה, לפחות, במורת רוחה של הנתבעת על כי המידע נמסר לה במועד שנמסר, והייתה צריכה לצפות התכחשות לחובת התשלום בהמשך.
            ראוי היה למתווכת, בשלב האמור, להחתים את הנתבעת על הסכמה בכתב.
 
            למרות האמור הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא ביטלה את הסכם התווך לא באמירה ואף לא בהתנהגות, להיפך המשך התנהלותה מול המתווכת מצביעה על כך שהסכימה בדיעבד לתווך, למרות שהמידע נמסר לה, לטענתה, באיחור.
 
            טענתה של הנתבעת כי ראתה במתווכת את אמה של המוכרת ולא מתווכת במקצועה, הינה טענה מאולצת שהריני לדחותה.
 
            לו הבינה המתווכת כי הנתבעת לא מעוניינת בשירותיה יכולה היתה להעביר את הטיפול למתווך אחר במשרד שאיננו נגוע בקשר אישי.
 
            סביר להניח, ובעניין זה מקובלת עלי גרסתה של גב' יעל נרקיס, כי לא נאמר לה מפורשות ע"י הנתבעת ומכל מקום לא הבינה כי שרותה המקצועי פסק ולראיה מאמציה עד לשלב החתימה על הסכם המכר.
 
11.        בשולי בקשתה למתן רשות להתגונן העלתה הנתבעת טענות נוספות כנגד תקינותו של מסמך ההזמנה,  כגון שלא נרשמה כתובתה, בניגוד לתקנות.
 
            טענות אלה מוטב ולא היו נטענות שכן אין בהן ולא כלום עם המחלוקת שבתיק שעניינה סעיף 10 לחוק.
            כל הפרטים שכביכול היו חסרים היו ידועים לנתבעת ולא היו חלק מהסיבות בגינן טענה שלא תשלם דמי תווך.
 
סיכום
 
12.        טרם תחילת התווך המעשי ידעה הנתבעת על הקשר המשפחתי, כך גם לשיטתה.
            מרגע שידעה על הקשר לא ביטלה את הסכם התווך, לא הודיעה שאיננה מעוניינת בתיווכה של יעל נרקיס אלא המשיכה במגעים לרכישה באמצעות המתווכת ומדובר בפעולות של מתווכת שהרי יכולה היתה הנתבעת לפנות ישירות לבעלת הדירה, משהכירה כבר את הכתובת.
 
            הנתבעת היתה מעוניינת בדירה, כפי שהעידה, ולכן השאירה את עניין התווך מעומעם ורק משנקשרה עסקה הודיעה באופן ברור כי כופרת בתווך ולא תשלם.
 
            בשל התנהלותה של הנתבעת עד לשלב החתימה מול המתווכת, היא מנועה מלטעון כי לא נתנה הסכמה וכי ביטלה את ההסכם ופטורה מתשלום.
 
            דומני כי הנתבעת מטילה יהבה על דרישת הכתב בסעיף 10 לחוק וסבורה כי בהעדר הסכמה בכתב תהיה פטורה מתשלום דמי תווך, גם בנסיבות העניין ובכל נסיבות שהן.
 
13.        אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום התביעה בסך של 50,830 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 21.9.11 ועד לתשלום המלא בפועל.
 
            בשל המחדלים המקצועיים בהתנהלותה של המתווכת אינני פוסק שכ"ט, למרות קבלת התביעה.
 
            כל צד ישא בהוצאותיו.
 
            ב"כ התובע יגיש פסיקתא לחתימה.
 
 
                                                                                                               משה סובל-שלום ת"א
 
            
 
 
 
 ניתן היום,  א' תמוז תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים.