Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 6761/12 דוד ששון נגד עמית קשר אמת בע''מ ואח'
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  6761/12
 
 
לפני:   כבוד השופט  י' דנציגר
 
 
המבקש: דוד ששון
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים: 1. עמית קשר אמת בע''מ
  2. עמנואל פלד
 
                                          
 
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 30.07.2012 בע''א 17515-03-12 שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיאה ש' דברת
 
                                          
בשם המבקש:                        בעצמו
 
 
                                                                             החלטה
 
 
           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא, השופטת ש' דברת) בע"א 17515-03-12 מיום 30.7.2012, בו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (השופט ע' כהן) בתא"מ 3424/08 מיום 30.1.2012.
 
רקע עובדתי והליכים קודמים בתמצית
 
1.        המשיב 2 (להלן: המשיב) ניהל את המשיבה 1 (להלן: המשיבה), חברה שסיפקה שירות טלפוני של שיחות ארוטיות. המבקש נתבע על ידי המשיבה לאחר שלטענתה יצר עמה קשר והזמין שיחות קוליות אך לא שילם בעדן. בפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בבאר-שבע חויב המבקש בתשלום בסך 1,800 ש"ח בתוספת הוצאות משפט (להלן: פסק הדין הראשון). ערעור על פסק הדין נדחה. לאחר מכן הורשע המשיב בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות משנקבע כי שלח דרישות תשלום לעשרות מתלוננים בגין שימוש בשירות של שיחות ארוטיות על אף שמתלוננים אלו מעולם לא פנו לחברה ואף איים עליהם בחשיפת פרטיהם ונקיטת הליכים משפטיים נגדם. בנוסף, בהמשך הורשע המשיב בעבירות של נסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, עושק והתחזות לעורך דין בשל מעשים דומים אשר ננקטו ביחס לכ-80 מתלוננים אחרים. ערעורים שהגיש המשיב על הרשעות אלה נדחו.
 
2.        בעקבות הרשעותיו של המשיב בפלילים הגיש המבקש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות לביטול פסק הדין הראשון. ביום 16.3.2008 נדחתה התביעה לאחר שנקבע כי אין בהרשעותיו הפליליות של המשיב כדי לפתוח את ההליך החלוט שהתנהל בין הצדדים לאור קיומו של מעשה בית דין (להלן: פסק הדין השני). לאחר מכן הגיש המבקש תביעה נוספת לשינוי פסק הדין הראשון, היא התביעה מושא הבקשה שלפני. ביום 30.1.2012 דחה בית משפט השלום בבאר-שבע את התביעה בקובעו כי יתכן שיש בסיס לטענת המבקש, אך קיים בעניין זה השתק עילה מאחר שתביעתו נדחתה בפסק הדין השני. כנגד פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
 
3.        בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לאור קיומם של פסקי דין חלוטים ומעשה בית דין. מבלי לפרט את מלוא הנמקתו של בית המשפט המחוזי, יודגש כי בית המשפט המחוזי התייחס לכך שהתוצאה אליה הגיע יוצרת אי נוחות מסוימת לאור הרשעותיו של המשיב בפלילים, מהן עולה בבירור כי המשיב דרש תשלום עבור שיחות ארוטיות מעשרות אם לא מאות מתלוננים על אף שאלו לא ביצעו שיחות כאלה. תמונה זו יוצרת חשש שמא אף המבקש נפל קורבן למעשיו של המשיב וכי הבירור המשפטי בעניינו עד כה לא הוביל לחשיפת האמת. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי הכף נוטה לעבר העדפת עקרון מעשה בית דין על פני הכרה בחריג הצדק אשר על פי ההלכה הפסוקה עשוי להצדיק לעיתים פתיחתו מחדש של פסק דין חלוט. בין הנסיבות המטות את הכף לחובת המבקש הדגיש בית המשפט המחוזי את העובדה שקיימת קביעה פוזיטיבית בפסק הדין הראשון לפיה נדחתה גרסתו של המבקש. לפי קביעה זו ביצע המבקש לפחות שתי שיחות ארוטיות באמצעות המשיבה. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי גם המבקש אישר כי ביצע את שתי השיחות. נסיבה נוספת אותה ציין בית המשפט המחוזי נוגעת לכך שכנגד פסק הדין השני לא נקט המבקש הליך ערעורי ובשל אי מיצוי האפיק הערעורי קשה לקבל בקשתו לפתיחת ההליך מחדש.
 
           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני;
תמצית נימוקי הבקשה
 
4.        המבקש טוען טענות שונות כנגד פסקי הדין הקודמים שניתנו בעניינו ובעיקר כנגד קביעותיהן של הערכאות הקודמות המבוססות על טעמים שבסדרי דין וקיומו של מעשה בית דין. בתמצית יאמר כי עיקר טענותיו של המבקש נוגעות בצורך בבירור האמת. לטענתו, לאחר שניתנו פסקי הדין המרשיעים כנגד המשיב לא נדונו טענותיו לגופן חרף העובדה כי יש בסיס לטענותיו לאור הרשעת המשיב. הלכה למעשה טענתו של המבקש היא כי בנסיבותיה של פרשה זו יש להעדיף את חריג הצדק ואינטרס בירור האמת ולאפשר לו להביא ראיותיו. בפי המבקש טענות קונקרטיות נוספות אשר בכולן עיינתי אך לא מצאתי כי הן רלבנטיות לצורך הדיון בעצם מתן רשות הערעור ומשכך לא אפרטן.
 
דיון והכרעה
 
5.        כידוע, אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')" עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון בפני ערכאה שלישית יביאה לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים, או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת.
 
6.        בנסיבות העניין, וגם אם אתעלם לצורך הדיון ממחדליו הדיוניים של המבקש שפורטו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כגון אי מיצוי ההליכים הערעוריים כנגד פסק הדין השני), הרי שבנסיבותיה של הבקשה דנן לא מתעוררת שאלה משפטית או עקרונית שכן השאלה היחידה שמעוררת הבקשה היא שאלת יישום ההלכה הפסוקה בדבר חריג הצדק לכלל מעשה בית דין [ראו והשוו: ע"א 5610/93     זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68, 68 (1997)]. ודוק, שאלת יישום הדין על נסיבות המקרה הקונקרטי אינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" הניתנת במשורה [ראו למשל החלטתי ברע"א 4795/12 וינר נ' שרוט ז"ל (לא פורסם, 26.6.2012), פסקה 5].
 
7.        כמו כן, איני סבור כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין, שכן כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא ניתן לגזור גזירה שווה מעניינם של קורבנותיו האחרים של המשיב לעניינו של המבקש, שכן כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נקבע כנגד המבקש ממצא עובדתי לפיו הוא קיים שתי שיחות ארוטיות לפחות. כמו כן עולה כי המבקש עצמו הודה בקיום שתי שיחות אלה. לכן, קשה להלום כי לא היו דברים מעולם. כמו כן, מדובר באירועים שהתרחשו לפני כ-13 שנים ויש בכך לטעמי כדי להטות את הכף לעבר העדפת סופיות הדיון.
 
8.        אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.
 
           ניתנה היו, י"ג בחשון תשע"ג (29.10.2012).
 
 
    ש ו פ ט
 
 
 
_________________________
חזרה ל פסיקה חינם