Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 5215/12 רונדופלסט ...בע"מ ואח'' נגד אלכס בירמן
 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  5215/12
 
 
לפני:   כבוד השופטת א' חיות
 
 
המבקשים: 1. רונדופלסט בע"מ
  2. עובדיה חממה
  3. געגע בע"מ
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיב: אלכס בירמן
 
                                          
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.5.2012 בת"א 16371-12-09 שניתנה על-ידי כב' השופטת מ' אגמון-גונן
 
                                          
בשם המבקשים:                     עו"ד נ' סופר; עו"ד מ' חרל"פ
בשם המשיב:                         עו"ד י' קלדרון; עו"ד ח' קלדרון; עו"ד א' שיר
 
                                                                          החלטה
 
 
 
           זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן) מיום 23.5.2012, בה התקבלה בקשת המשיב לתיקון כתב תביעה שהגיש נגד המבקשים.
 
1.         המשיב שימש מנכ"ל ובעל מניות בחברת רונדופלס בע"מ (להלן: רונדופלס), שעסקה בייצור ובשיווק מוצרי פלסטיק, עד שנקלעה לקשיים כלכליים. בשנת 2002, במסגרת הסדר נושים שגובש לרונדופלס ואושר על-ידי בית המשפט המחוזי, נכרת בין המשיב למבקש 2 הסכם השקעה לפיו ירכוש האחרון את פעילותה של רונדופלס, וזו תיבלע בחברה חדשה שתקום - היא המבקשת 1 (להלן: ההסכם ו-החברה בהתאמה). בהסכם נקבע עוד כי המבקש 2 יזרים לקופת החברה כספים וינהל אותה, והמשיב מצידו יספק את הידע והניסיון שצבר וימונה לתפקיד ניהולי בכיר בחברה. 51% ממניות החברה מוחזקות על-ידי המבקש 2 באמצעות אחזקותיו במבקשת 3, ויתר מניותיה של החברה מוחזקות על-ידי המשיב. בחודש דצמבר 2009 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד המבקשים, בה עתר לקבלת סעד כספי ולסעד של מתן חשבונות. בתביעתו טען המשיב כי המבקשים ביצעו סדרה ארוכה של מעשי מרמה, עושק, וקיפוח שהביאו לריקון נכסי החברה וכפועל יוצא מכך פגעו בזכויותיו כבעל מניות. הדיון בתביעה זו אוחד עם הדיון בתביעה שהגישו המבקשים נגד המשיב עוד בשנת 2004, בה העלו טענות להפרת ההסכם מצידו ולמצגים כוזבים שהציג לפני כריתתו. במקביל, התנהל בין הצדדים הליך בבית הדין האזורי לעבודה, בו נדונה תביעת המשיב לתשלום כספים המגיעים לו מכוח העסקתו בחברה ואופן סיומה ומנגד התבררה שם תביעת המבקשים בה נטען כי המשיב הפר את ההסכם וחיבל בפעילות החברה. הדיון בבית המשפט המחוזי עוכב עד לסיום ההליכים בבית הדין לעבודה, וביום 20.1.2011 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר קיבל חלק ניכר מטענות המשיב בתביעתו ואילו התביעה שכנגד שהגישו המבקשים נדחתה. 
 
2.         לאחר הדברים האלה חודשו ההליכים בבית המשפט המחוזי וביום 4.7.2011 התקיים דיון מקדמי בתביעות הצדדים בו הוחלט להפנותם להליך גישור ונקבע מועד לקיומה של ישיבת קדם משפט נוספת. משכשל הליך הגישור, הגיש המשיב ביום 18.12.2011 בקשה לתיקון כתב התביעה בהתבסס על הקביעות בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. בבקשתו טען המשיב כי תיקון כתב התביעה יפשט את הסוגיות שבמחלוקת ויביא לחיסכון בזמן שיפוטי. הוא עתר להגדלת סכום הפיצוי שתבע; להוספת עילות של עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות, תרמית, עוגמת נפש וגזל; ולמחיקת הסעד של מתן חשבונות.
 
3.         בהחלטתו מיום 23.5.2012 קיבל בית משפט קמא את הבקשה בציינו כי בתי המשפט מגלים גישה ליברלית ומרחיבה בבקשות לתיקון כתבי טענות וזאת על מנת לאפשר לבעלי הדין לייעל את ההליך השיפוטי ולהביא לבירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת. בהקשר זה נשען בית המשפט על הוראותיה של תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), המאפשרת להתיר לבעל דין לתקן את כתב טענותיו בכל עת. בית המשפט ציין, עם זאת, כי יש לאזן את שיקולי יעילות ההליך אל מול האינטרסים של הצד שכנגד, ובכלל זה הרצון למנוע פגיעה בבעל דין אם בקשת התיקון הוגשה באיחור או בחוסר תום-לב. בית המשפט קבע כי במקרה דנן, על אף הנטען בבקשה, התיקון המבוקש אינו נובע מפסק דינו של בית הדין לעבודה וכי מדובר בניסיון לעריכת מקצה שיפורים, ככל הנראה כתוצאה מחילופי ייצוג של המשיב. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי התיקון המבוקש אינו מוסיף עילות תביעה, שכן העילות המפורטות בתיקון שנתבקש צוינו כבר בכתב התביעה המקורי וכי כתב התביעה המתוקן אינו אלא הרחבה של כתב התביעה המקורי תוך שמירה על אותה מסכת עובדתית. בית המשפט אף דחה את טענות המבקשים להתיישנות, וקבע כי יש להתיר את התיקון נוכח הצורך בליבון השאלות האמיתיות שבמחלוקת ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, אך הוא התנה אותו בתשלום הוצאות משפט למבקשים בסך של 15,000 ש"ח.
 
4.         מכאן הבקשה דנן בה טוענים המבקשים כי תיקון כתב התביעה אינו דרוש לצורך בירור הסוגיות שבמחלוקת, והוא אף מסרבל את הדיון שלא לצורך. עוד טוענים המבקשים כי בקשת התיקון הוגשה בשלב מאוחר, לאחר שהסתיימו ההליכים המקדמיים ובעוד התיק ממתין לקביעת דיון הוכחות. בנוסף נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי, בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום-לב מצידו של המשיב; כי המשיב לא הצביע על טעם מיוחד לקבלת בקשה שלא העלה בקדם המשפט, כמצוות תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; וכי כתב התביעה המתוקן כולל עילות חדשות שלא נכללו בכתב התביעה המקורי, אשר התיישנו. לטענת המבקשים, הבקשה הוגשה כשנה לאחר מתן פסק דינו של בית הדין לעבודה והיה זה בית המשפט קמא שקבע כי מדובר בניסיון לבצע מקצה שיפורים וכי התיקון המבוקש אינו נובע מפסק הדין שניתן. המבקשים מוסיפים וטוענים כי היה על בית המשפט ליתן משקל להתנהלותו של המשיב, ולכך שכל המסמכים עליהם מושתתת תביעתו המתוקנת היו בידיו כבר בשנת 2009. יתר על כן, לטענת המבקשים נוספו בכתב התביעה המתוקן עילות תביעה והוגדל הסכום הנתבע, למרות שהמשיב לא עתר לפיצול סעדים בכתב התביעה המקורי שהגיש, וגם משום כך יש בתיקון שהותר כדי לשנות את מצבם לרעה.
 
5.         המשיב טוען, מנגד, כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסוגיית תיקון כתבי טענות, וכי מקרה זה אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לטענתו, כתב התביעה המתוקן מושתת על קביעותיו של בית הדין האזורי לעבודה; עילות התביעה שנוספו בו נובעות מאותה מסכת עובדתית, ועל כן הן יכולות להיטען בכל עת; ומחיקת הסעד של מתן החשבונות תפשט ותחיש את בירור המחלוקת. המשיב מוסיף וטוען כי הגישה הנוהגת לעניין תיקון כתבי טענות היא ליברלית, וכי בקשתו הוגשה שעה שבירור התביעה עודנו מצוי בשלב מקדמי - טרם הגשת תצהירי עדות ראשית ולאחר שהתקיימה בתיק ישיבת קדם משפט אחת בלבד. בהקשר זה מציין המשיב כי ההליכים בתיק עוכבו עד להכרעתו של בית הדין לעבודה; כי בית משפט קמא ציין בהחלטתו שפסק הדין שניתן מכריע במספר סוגיות רלוונטיות למחלוקת; וכי המשיבים עצמם טענו בהקשר אחר כי פסק הדין שניתן בבית הדין לעבודה "יוצר השתקים". עוד טוען המשיב כי כבר נפסק בעבר ש"מקצה שיפורים אינו מוקצה מניה וביה" וכי יש להתיר תיקון כתב טענות מקום שבו הוא מסייע ללבן את השאלות שמחלוקת, כבענייננו. המשיב מוסיף וטוען כי תיקון כתב התביעה אינו מסב למבקשים כל נזק, וכי אם לא יותר לו לתקן את כתב התביעה הוא יאלץ להגיש תביעה חדשה תוך סיבוך ההליך. המשיב דוחה את טענת המבקשים לפיה העילות והסעדים שהוספתם מבוקשת היו ידועים לו כבר בשנת 2009, ולטענתו קביעותיו של בית הדין לעבודה הן שהכשירו את הקרקע להגשת בקשת התיקון. בנוסף טוען המשיב כי הוא עתר בעבר לפיצול סעדים, וכי ממילא אין צורך בכך בנסיבות המקרה שכן לא נוסף כל סעד שלא הופיע בכתב התביעה המקורי. המשיב טוען עוד כי עילות התביעה לא התיישנו וכי אין בעצם חלוף הזמן כדי לבסס טענת שיהוי, והוא מוסיף ומציין כי גם המבקשים עתרו בעבר לתיקון כתב תביעתם ובית המשפט נעתר לבקשתם תוך פסיקת הוצאות לטובתו בסכום זהה לזה שנפסק הפעם.
 
6.         דין הבקשה להידחות.
 
           הלכה היא כי החלטות העוסקות בסדרי הדין, ובכלל זה החלטות בבקשות לתיקון כתב טענות, הן מסוג העניינים בהם נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב. כפועל יוצא מכך, תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהקשר זה, להוציא מקרים חריגים בהם נמצאה חריגה קיצונית ממתחם שיקול הדעת הסביר (ראו: רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ, פיסקה 5 (לא פורסם, 10.8.2006) והאסמכתאות הנזכרות שם; רע"א 5818/12 עזרום מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק) נ' נטפים בע"מ, פיסקה 8 (טרם פורסם, 7.8.2012)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. אכן, בסוגיית תיקונם של כתבי טענות נקטה הפסיקה גישה ליברלית (ראו, למשל: ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556, 557 (1985); ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 (1992)), ברוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי בה נקבע, בין היתר, כי בבואו לבחון בקשה לתיקון כתב טענות, ישקול בית המשפט אם התיקון יאפשר לו להכריע "בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". בנוסף על בית המשפט לבחון את השלב שבו הוגשה הבקשה; האם הבקשה נגועה בשיהוי או הוגשה בחוסר תום-לב; וכן האם יש בתיקון כדי לקפח זכותו של הצד שכנגד (ראו רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אלינובק, פיסקה 11 (טרם פורסם, 11.5.2011) והאסמכתאות הנזכרות שם).
 
              במקרה דנן לא ראיתי מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי כתב התביעה המתוקן אינו אלא הרחבה של הטענות שכבר עלו בכתב התביעה המקורי וכן בקביעתו כי הוא מבוסס על אותה מסכת עובדתית. נוסף על כך, לא שוכנעתי כי בנסיבות המקרה הבקשה נגועה בשיהוי או בחוסר תום-לב, בהינתן העובדה שהדיון בתביעה נושא הבקשה עוכב עד מתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ובשים לב לכך שלאחר חידוש ההליכים נעשו ניסיונות לקיים הליך של גישור בין הצדדים ובית משפט קמא אף הורה על קיום ישיבת קדם משפט נוספת לצורך קביעת המחלוקות שנותרו לדיון. על כן, אין לקבל את טענת המבקשים כי מדובר בשלב דיוני מתקדם וכי קבלת בקשת התיקון תערים קשיים משמעותיים על בירור התביעה.
          
           בשל כל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית.
 
           המבקשים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך-דין בבקשה בסך של 7,500 ש"ח.
 
           ניתנה היום, ‏י"ט בתשרי התשע"ג (‏5.10.2012).
 
 
    ש ו פ ט ת
 
 
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12052150_V02.doc   אנ
פסיקה