Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> רע"א 19/10 מורביקו אוברסיס בע"מ נגד ז.גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ ואח'
 

בהחלטת בית משפט העליון שניתנה במסגרת רע"א 19/10 נקבע כי  אין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של צד שלישי.

בבית המשפט העליון


                                                                                                                                                         רע"א  19/10
 



לפני:  
כבוד הנשיא א' גרוניס




המבקשת:                                                               מורביקו אוברסיס בע"מ


                                          


                                                                                              נ  ג  ד


                                                                                                    

המשיבים:                                                               1. ז.גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ


                                                                               2. זאבי גולדמן


                                                                               3. אליהו גולדמן


                                                                               4. תרביות רה"ן (1998) בע"מ


                                          

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' אורנשטיין) מיום

18.11.2009 בבש"א 12182/09 ובבש"א 13639/09

(ת.א. 1052/09) 


                                          

בשם המבקשת:                      עו"ד אלי גרביץ; עו"ד יצחק בם

בשם המשיבים 3-1:               עו"ד איתן שור; עו"ד אריה הבר

בשם המשיבה 4:                    עו"ד ניר גורן



                                                                                         פסק-דין




1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' אורנשטיין), שעניינה חיוב המבקשת-התובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים, הם המשיבים 3-1, ולהוצאות המשיבה 4, שהיא צד שלישי בתביעה.



2.        המבקשת, מורביקו אוברסיס בע"מ (להלן - מורביקו), היא חברה זרה הרשומה באיי הבתולה. בינה ובין המשיבה 1, ז. גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ, חברה פרטית הרשומה בישראל (להלן - החברה), נכרת חוזה. על פי החוזה התחייבה החברה לספק למורביקו סחורה (קני שורש) מתוצרתה של חברת תרביות רה"ן (1998) בע"מ, היא המשיבה 4 בבקשה שלפניי (להלן - רה"ן). המשיב 2 הינו בעל המניות היחיד בחברה. המשיב 3 הוא בנו של המשיב 2 ומשמש כמנהל בפועל של החברה (החברה והמשיבים 3-2 יכונו ביחד להלן - גולדמן). בין הצדדים התגלע סכסוך בנוגע לאספקת הסחורה. מורביקו הגישה נגד גולדמן תביעה בבית המשפט המחוזי. בין היתר טענה מורביקו, כי החברה הפרה את ההסכם עימה שכן אף שמורביקו שילמה את התמורה במלואה, החברה לא סיפקה את מלוא הסחורה. כן נטען, כי החברה סיפקה סחורה באיכות ירודה. במסגרת התביעה שלחו גולדמן הודעת צד שלישי לרה"ן. לשיטתם של גולדמן, ככל שיחויבו כלפי מורביקו יהא על רה"ן לשפותם, שכן רה"ן היא היצרן אשר על כתפיו האחריות לאי אספקת מלוא הסחורה ולפגמים הנטענים בסחורה שסופקה. כמו כן, הגישו גולדמן בקשה לחייב את מורביקו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, היה ותביעתה תידחה. רה"ן, שהינה כזכור צד שלישי בהליך, הגישה אף היא בקשה לחייב את מורביקו ואת גולדמן בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.



3.        בית המשפט המחוזי נעתר לבקשות. מורביקו, כתובעת, חויבה בהפקדת ערובה להוצאות המשיבים כולם, כולל הוצאות לרה"ן כצד שלישי. החברה, אשר שלחה הודעת צד שלישי, חויבה אף היא במתן ערובה להוצאות רה"ן. לעניין חיוב מורביקו בהפקדת ערובה נאמר, כי מורביקו לא עמדה בנטל המוטל עליה על פי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות) להוכיח, כי תוכל לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים היה ותביעתה תידחה. בית המשפט הדגיש, כי מאחר שמורביקו היא חברה זרה, אשר מענה הרשום הוא תיבת דואר עלומה באיי הבתולה ואין כל פרטים לגבי בעלי מניותיה ומנהליה, יתקשו גולדמן ורה"ן לאתרה על מנת לגבות הוצאות, אם תחויב בהן. בית המשפט המחוזי המשיך וקבע, כי לא שוכנע בקיומן של נסיבות בעטיין יש לפטור את מורביקו מהפקדת ערובה להוצאות.



4.        לעניין חיובה של מורביקו בהפקדת ערובה להוצאות צד שלישי יוחד דיון נפרד. בית המשפט המחוזי ציין, כי בהוראת סעיף 353א לחוק החברות, כמו גם בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), לא נאמר כי הן יחולו גם להבטחת הוצאותיו של צד שלישי. ואולם, בית המשפט סבר כי אין מקום לאבחן בין נתבע העותר לחייב תובע בערובה להוצאות, לבין נתבע בהודעת צד שלישי המבקש כי שולח ההודעה יפקיד ערובה להוצאותיו. מכאן הלך בית המשפט המחוזי צעד נוסף וקבע, כי במקרה המתאים זכאי צד שלישי כי הוצאות ההליך יופקדו לטובתו על ידי התובע. נוכח האמור, חייב בית המשפט המחוזי את מורביקו להפקיד סכום של 100,000 ש"ח כערובה להוצאות גולדמן ושל רה"ן. בית המשפט המחוזי חייב, בנפרד, אף את חברת גולדמן בהפקדת ערובה להוצאות רה"ן. סכום הערובה נקבע להיות 35,000 ש"ח. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.



5.        בבקשת רשות הערעור מלינה מורביקו על חיובה בהפקדת ערובה להוצאות. הבקשה כוללת שני ראשים: האחד, עוסק בחיובה של מורביקו בהפקדת ערובה להוצאות גולדמן. בהחלטתי מיום 24.1.2010 נקבע, כי אין יסוד לבקשת רשות הערעור ככל שהיא מופנית נגד גולדמן ושאלה זו אינה עוד על הפרק. ראשה השני של הבקשה עוסק בחיובה של מורביקו בהפקדת ערובה להוצאות רה"ן, קרי עבור צד שלישי, והוא שעומד להכרעה. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.



6.        תקנה 519 לתקנות קובעת, כי "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע" [ההדגשות שלי - א.ג.]. סעיף 353א לחוק החברות עוסק במקרים בהם תחויב חברה בהפקדת ערובה להוצאות, ואף לשונו מתייחסת לחברה תובעת ולנתבע. השאלה הנשאלת בענייננו היא האם רשאי בית המשפט לחייב את התובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של צד שלישי בתובענה. היינו, האם ניתן לראות בצד שלישי משום נתבע שהתובע בתביעה העיקרית חייב בהפקדת ערובה להוצאותיו. מקובל לומר, כי הליך של הודעת צד שלישי הינו הליך של תביעה נספחת להליך העיקרי. ההליך הנספח מוגש על ידי הנתבע נגד הצד השלישי. היינו, במערכת היחסים שבין הנתבע לבין צד שלישי, הנתבע שולח ההודעה הוא התובע ומקבל ההודעה הוא הנתבע (ראו, ע"א 1628/92 גינזבורג נ' ירון פלסט בע"מ, פ"ד מח(2) 372, 378-377 (1994)). לכאורה, יש בכך כדי לתמוך בעמדתה של מורביקו, הטוענת כי אין מקום לראות בצד שלישי משום נתבע ביחס לתובע בתביעה העיקרי. ואולם, יש להוסיף ולבחון הוראות אחרות המתייחסות להליך של הודעה לצד שלישי. כך, נקבע בתקנה 221 לתקנות, כי צד שלישי המעוניין בכך רשאי לחלוק על תוכן ההודעה שנמסרה לו וכן על תוכן כתב התביעה שהוגש נגד הנתבע. כלומר, צד שלישי רשאי להעלות במסגרת הגנתו טענות הגנה ביחס לתביעה העיקרית, זו בין התובע לנתבע. זאת, אף אם טענות אלו לא הועלו על ידי הנתבע עצמו. במצב זה, כפי שטוענת רה"ן, נמצא צד שלישי במעין יריבות ישירה מול התובע בהליך העיקרי. עוד נקבע בתקנה 219 כי לצורך משלוח הודעות צד שלישי נוספות יש לראות בצד השלישי כנתבע לכל דבר ועניין. נוסף על כך, בפסיקת בית משפט זה נקבע, כי ניתן להמציא כתב בי-דין מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 500(10) לתקנות, אף לצד שלישי זר, כפי שנעשה ביחס לנתבע זר (ראו, רע"א 5150/02 וינברג נ' ביילס, פ"ד נח(2) 205 (2003)). עינינו הרואות, כי הוראות התקנות אינן מספקות תשובה חד משמעית ביחס למעמדו של צד שלישי מול התובע בהליך העיקרי. מחד גיסא, צד שלישי הוא צד להליך שנפתח על ידי הנתבע, כך שאין בינו לבין התובע קשר ישיר. מאידך גיסא, במסגרת הליך זה יכול צד שלישי להעלות טענות נגד התובע עצמו.



7.        עלינו לבחון את הסוגיה תוך התמקדות בעניין ההוצאות. תקנה 511 לתקנות קובעת, כי בסיומו של ההליך יחליט בית המשפט או הרשם האם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט לטובת בעל דין אחר. היינו, לעניין הוצאות מתייחסות התקנות לכל בעל דין ולא לתובע ולנתבע בלבד. לטענת רה"ן, אין כל מניעה כי בסופו של ההליך יוטלו על התובע הוצאות לטובתו של צד שלישי. לפיכך, טוענת היא, כי מן הראוי אף להתיר חיובו של התובע בערובה להבטחתן. אכן, בפסיקת בית משפט זה הוכרה האפשרות לחייב תובע בהוצאותיו של צד שלישי (ראו, למשל, ע"א 578/83 חסונה נ' זכריה, פ"ד מא(1) 689 (1987); ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 12.8.2007)). כך, במסגרת ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור בענייננו התייחס בית המשפט המחוזי למקרים בהם לשיטתו יהא זכאי צד שלישי לתשלום הוצאותיו מהתובע: המקרה האחד, בו צד שלישי מעלה טענות נגד התביעה אשר לא הועלו על ידי הנתבע והתביעה נדחית בסופו של יום על בסיס אותן טענות. המקרה השני, בו תובע נמנע מלצרף נתבע רלוונטי ומאלץ למעשה את הנתבע להגיש הודעת צד שלישי נגד גורם נוסף, שלא צורף מלכתחילה. אכן, דומה כי במקרים מסוג זה יש להטיל את הוצאות הצד השלישי על כתפו של התובע. 



8.        ואולם, אין ללמוד מכך, בהכרח, כי הדבר מצדיק חיובו של התובע בהפקדת ערובה בעת צירופו של הצד השלישי להליך. הטלת ההוצאות בסופו של ההליך מבוססת על ההכרעה בהליך וכן, בין היתר, על התנהלות הצדדים במהלכו. כך, במקרה בו נדחית התביעה העיקרית וכתוצאה מכך נדחית ההודעה לצד שלישי, יש טעם בהטלת הוצאות המשפט על התובע, שתביעתו כשלה, גם לזכות הצד השלישי. ואולם, הרציונל העומד ביסוד חיובו של תובע בערובה להוצאות נתבע הוא שונה. התובע, בעצם הגשת התביעה, מטיל על הנתבע את הסיכון של השתתפות בהליך משפטי הכרוך בהוצאות. התובע הוא שבחר להטיל סיכון זה על הנתבע. לפיכך, במקרים בהם מתעורר חשש, כי אותו נתבע לא יוכל להיפרע את הוצאותיו בסופו של הליך, ישנה הצדקה לחייב את התובע בהפקדת ערובה. דומה, כי שיקול זה מטה את הכף לטובת קביעה כי אין מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של צד שלישי. זאת, שכן צד שלישי צורף להליך מרצונו של הנתבע, ולא של התובע. משהתובע לא בחר, מרצונו הוא, לצרף להליך צד שלישי, אין להטיל עליו מראש את העלות האפשרית של ההליך לגבי אותו צד שלישי. נימוק זה מתחדד נוכח העובדה כי בעל דין שקיבל הודעת צד שלישי רשאי להגיש הודעות מטעמו לצדדים נוספים. דומה, כי אין זה ראוי להטיל על כתפו של התובע את הסיכון שייגרם לצדדים אחרים, שלא צורפו להליך על ידו. זאת, מבלי שיוכל הוא אף לצפות מראש את צירופם.



9.        לטענת רה"ן, קביעת כלל כאמור תוביל למצבים בהם תובעים לא יצרפו צדדים דרושים להליך על מנת להימנע מהפקדת ערובה. כך, טוענת היא כי גם בנסיבות המקרה שלפנינו היה על מורביקו לצפות כי היא, כיצרן של המוצר, תצורף כצד רלוונטי להליך. ואולם, קיימים שני פתרונות אפשריים לבעיה זו. ראשית, תקנה 24 לתקנות מאפשרת לבית המשפט לצרף צד דרוש כנתבע להליך. שנית, במקרים מתאימים, כדוגמת מקרים בהם מתעורר חשד כי התובע לא הגיש את התביעה נגד הצד השלישי, חרף העובדה שהיה עליו לעשות כן, ניתן להתחשב בכך שהנתבע שלח הודעה לצד שלישי בקביעת גובה הערובה שתופקד על ידי התובע לטובת הנתבע.



10.      סיכומם של דברים הוא, כי סבור אני שאין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של צד שלישי (לגבי המצב באנגליה בכל הנוגע לחיובו של תובע במתן ערובה להוצאות צד שלישי, ראו Taly NDC International NV v. Terra Nova Isurance Co Ltd [1986] 1 All ER 69, CA). יודגש, כי אין באמור כדי לשלול חיובו של התובע בתשלום הוצאות לטובת אותו צד שלישי בסוף ההליך במקרים מתאימים. במקרה דנא, כזכור, קבע בית המשפט המחוזי כי מורביקו תפקיד ערובה בסך 100,000 ש"ח לטובת גולדמן ורה"ן, מבלי לקבוע איזה חלק בערובה ייוחד להבטחת הוצאות הנתבע ואיזה חלק ייוחד לטובת צד שלישי. לטעמי, בנסיבות העניין, וחרף הקביעה כי לא היה מקום לחייב את מורביקו להפקיד ערובה לטובת הוצאותיה של רה"ן, אין מקום להפחית את סכום הערובה שנקבע. אלא, יש לקבוע כי סכום זה יבטיח את הוצאות גולדמן. זאת, בהתחשב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מורביקו לא הרימה את הנטל המוטל עליה להראות כי תעמוד בתשלום הוצאות לנתבעים, וכן בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה על סך של כ-2.8 מיליון ש"ח. לטעמי, יש בכך כדי להצדיק הפקדת ערובה בסך 100,000 ש"ח לטובת הנתבעים בלבד.



11.      הערעור מתקבל אפוא ביחס לחיובה של מורביקו להפקיד ערובה להוצאותיה של רה"ן. רה"ן תישא בשכר טרחת עורך דין לטובת מורביקו בסך 20,000 ש"ח.



           ניתן היום, כ"ד בניסן התשע"ב (16.4.2012).


 
                                                                                                                                                  ה נ ש י א


_________________________

סדר הדין האזרחי