Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> עילה לביטול פסק מכח סעיף 24(9) לחוק
 
האם פסק בוררות שתוכנו מנוגד להחלטה של בית משפט שאין עליה עוד זכות ערעור הינו מנוגד לתקנת הציבור באופן המקיים את עילת הביטול הקבועה בסעיף 24 (9)  לחוק הבוררות, התשכ"ח 1968- ? ואם התשובה על שאלה זו היא בחיוב, כיצד יש לנהוג בפסק בוררות שכזה?

במסגרת רע"א 10487/07  עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נגד איש עסקים בשם זוהר חי נדונה בבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור שהגישה חברת עמידר על על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 31.10.2007 בה.פ. 191/06 ובה.פ.387/06 שניתנו על ידי כבוד השופט גורן.

בקשת הביטול של פסק הבוררות שהגישה עמידר נדחתה על ידי הנשיא (דאז) אורי גורן, ולכן הגיעה עמידר לבית המשפט העליון.

בפסק דין תקדימי זה, החליט בית משפט העליון באופן נדיר להתערב בפסק בוררות ולבטלו. פסק הדין ניתן על ידי  כב' השופט דנציגר אשר לדעתו הצטרפה גם כב' השופטת אילה פרוקצ'יה וכנגד דעתו החולקת של כב' השופט  
 אליעזר ריבלין אשר סבר, בדעת מיעוט, כי פסק הבוררות כנראה מוטעה, אך לא קמה עילה חוקית לבטלו.
 

 "סבורני כי המקרה שלפנינו נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים, אשר מצדיקים מתן רשות ערעור על פסק דין שעניינו אישור פסק בוררות, מן הטעם שהוא מעורר שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים למחלוקת. ואולם, בניגוד לשאלה 3( לחוק ( שאותה מציגה המבקשת כשאלה העקרונית, שהיא תחולתו של סעיף 11      (10)  לחוק הבוררות, סבורני כי השאלה ( הבוררות במסגרת עילת הביטול של סעיף 24 העקרונית העומדת להכרעתנו, היא דווקא השאלה האם מוסמך בורר לפסוק בניגוד לפסק דין או החלטה חלוטים של בית משפט. כפי שיפורט להלן, התשובה לשאלה זוהיא, לטעמי, בשלילה. משכך, סבורני כי דין הבקשה להתקבל..

 

ובהמשך: "הבוררת פסקה כי ראתה לנכון "להשית את חישוב אובדן דמי השכירות על הסכמתה של עמידר עצמה לתשלום עבור חדרים שנמסרו בפועל, בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים" ]פסקה 61 , עמ' 13 לפסק הבוררות השני[ ואולם, פסיקתה זו של הבוררת מנוגדת להחלטתו של בית משפט השלום אשר אסרה על השכרתן של יחידות הדיור, אלא בהתאם להגבלות המפורטות בה ואשר הובאו לעיל. אשר על כן, לא יעלה על הדעת כי המשיב יקבל לידיו פיצוי שמשמעו, למעשה, קיום ההסכם ככתבו ולשונו,בניגוד להחלטה האמורה. יצויין בהקשר זה כי גם לאחר שבחנתי בעיון רב את טענות המשיב בהקשר זה לא מצאתי טעם הגיוני כיצד מתיישבת פסיקתה האמורה של הבוררת עם החלטתו האמורה של בית המשפט השלום."

 השופטת פרוקצ'יה סברה שגם חלקו הראשון של פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור ויש לבטלו.
"
שני חלקי פסק הבוררות מתבססים, אפוא, על ההנחה כי חוזה השכירות – חרף תוכנו הסותר את תקנת הציבור, ולמרות אי החוקיות הכרוכה בביצועו – הינו חוזה תקף, שעמידר הפרה אותו בחוסר תום לב בבקשת הביטול שהגישה, ובמחדליה להביא לשינוי תנאי החוזה והתכניות כדי להכשירו. החלטת הבוררת להותיר את ההסכם בתוקף עקב "חוסר תום לבה" של עמידר, ולפסוק פיצויי קיום למשיב על בסיס ההנחה כי מדובר בהסכם תקף, חוקי ובר-ביצוע, היא לא רק שגויה מבחינת החלת הדין המהותי; משמעות פסיקה זו היא הטלת פיצויי קיום חוזיים על חוזה שביצועו הפך בלתי חוקי, ועל כן בטל. פסיקה זו, כרוכה בהכשרת הסכם פסול ובחיובה של עמידר את הציבור - בתשלום פיצויי קיום מלאים בגין אי ביצועו של חוזה שתוכנו לא התיישב מלכתחילה עם תקנת הציבור, ולמרות שהפך להיות הסכם אסור מאחר וביצועו כרוך באי חוקיות עקב החלטת רשות התכנון, ונוכח צו המניעההשיפוטי שאסר על ביצועו. נסיבות אלה מעמידות את פסק הבוררות, על שני חלקיו( בגדר פסק המנוגד לתקנת הציבור, ומתקיימים בו תנאי עילת הביטול שבסעיף 24 (9) לחוק הבוררות. פסק הבוררות אינו מתיישב עם ערכים בסיסיים של תקינות ציבורית,מבחינת הנטל שהוא מטיל על שכם הציבור, ושומה לתקנו".

בסופו של יום, הוחלט בפסק הדין כי ראוי לבטל את פסק הבוררות השני וכי יש להחזיר את הדיון לבוררת על מנת שתפסוק בו שנית בהתחשב באמור בפסקי הדין של השופטים דנציגר ופרוקצ'יה. לקריאת פסק הדין המלא שניתן במסגרת  רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נגד  זוהר חי .
_________________
חזרה לבוררות