Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35) (ביצוע פסק דין לפינוי מושכר), התשע"א-2011
 
  
הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

 מושב רביעי
 
 
 
<פרוטוקול מס' 474>
 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
 יום ראשון, כ"ג בחשוון התשע"ב (20 בנובמבר 2011), שעה 10:00
 
 
 
סדר היום:


הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35) (ביצוע פסק דין לפינוי מושכר), התשע"א-2011
 

 
נכחו:
חברי הוועדה:
דוד רותם – היו"ר
אורי מקלב
 
חה"כ רוברט אילטוב
מוזמנים:
 
חיים זקס עוזר ראשי, משרד המשפטים
עו"ד חיים אמיגה ע' יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים
סנ"צ ששון ששון רמ"ד הוצל"פ באג"מ, המשרד לבטחון פנים
אריה כהן        סמנכ"ל אכיפה וגבייה, רשות האכיפה והגביה
עו"ד ענת ליברמן ס. יועמ"ש, רשות האכיפה והגביה
עו"ד שני רבינוביץ "ידיד" - עמותה לסיוע הדדי וקידום פעולות חברתיות וקהילתיות
נסים אוג'ר נציג המשמר החברתי
עו"ד יחזקאל סיבק    
 
 
<ייעוץ משפטי:>
נעמה מנחמי
 
<מנהלת הוועדה:>
דורית ואג
 
<רשם פרלמנטרי:>
קובי סימן טוב

<הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35) (ביצוע פסק דין לפינוי מושכר), התשע"א-2011>
 
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
            הצעת חוק ההוצאה לפועל, תיקון 35, ביצוע פסק דיון לפינוי מושכר, התשע"א-2011. רבותיי היקרים, אנחנו נמשיך.
 
<נעמה מנחמי:>
 
            מאחר שהדיון הקודם היה דיון עקרוני ואם אין עוד עניינים עקרוניים שאנשים רוצים להעלות, אני מציעה שנתחיל לקרוא את הנוסח ונעיר הערות.
 
            אני קוראת מהנוסח המשולב – התיקון הראשון שמתבקש הוא תיקון הגדרה חדשה: "פסק-דין לפינוי מושכר" – פסק דין בתביעה לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, אינו חל עליו, שהוגשה לפי פרקים ט"ז או ט"ז4 לתקנות סדר הדין". כלומר, שתחולת הצעת החוק של התיקון המתבקש, תהיה על פסקי-דין בתביעות לפינוי מושכר, שחוק הגנת הדייר לא חל עליו, שמבוצעים לפי סדר דין מקוצר, או תביעה לפינוי מושכר – שני הסדרים המצויים בתקנות סדר הדין האזרחי.
 
            אני מבקשת להביא לתשומת לב הוועדה שסדר דין מקוצר יוצר סד זמנים והליכים מצומצם.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
            הארכנו את זה ל-30 יום לא מזמן, נכון? בסדר דין מקוצר קבענו שבקשת רשות להתגונן תהיה תוך 30 יום.
 
<ענת ליברמן:>
 
            לא, אדוני מדבר על תביעה לסכום קצוב שמוגשת להוצאה לפועל, שמועד ההתנגדות יהיה כמו בשטרות. מדובר במשהו שונה. כאן אנחנו מדברים על הליך שהגיע מבית-המשפט.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
            לא עשינו את זה בסדר דין מקוצר? עד כמה שזכרתי בסדר דין מקוצר גם הארכנו ל-30 יום. 
 
<ענת ליברמן:>
 
            מה שאדוני אומר קשור לתקנות סדר דין אזרחי, והתיקון שבוצע בחוק ההוצאה לפועל - - - בהשוואת ימי ההתנגדות.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
            אז זה לא - - - תקנות סדר הדין האזרחי - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
            התקנה הרלבנטית בסדר דין מקוצר היא 213, לגבי מתן רשות להתגונן. אבל חשוב לשים לב שיכול להינתן   פסק-דין בהיעדר הצד השני, בהליך מזורז וזה הרקע ליתר התיקונים שאנחנו מציעים.
 
            התיקון הבא המוצע הוא תיקון סעיף 6 – בקשת ביצוע.
 
 
<ענת ליברמן:>
 
            אם אני יכולה להוסיף על מה שאמר הייעוץ המשפטי – חשוב לי להגיד שגם בתקנות סדר הדין האזרחי, נתנו לסוג התביעות המסוים הזה איזה שהוא הליך מקוצר, או באמצעות פרק ט"ז4, או באמצעות פרק ט"ז, סדר דין מקוצר. לא כל תביעה לפינוי מושכר מוגשת באחת מסדרי הדין עליהן דיברנו. יש תביעות לפינוי מושכר שמוגשות בהליך רגיל.
 
            התיקון שאנחנו מציעים לא מדבר על כל התביעות לפינוי מושכר, אלא רק על תביעות לפינוי מושכר שזכו לאותן הקלות, ושהזוכים השתמשו בהקלות כשהם היו בבית-המשפט.
 
<נעמה מנחמי:>
 
            מה מאפיין את אותם הליכים?
 
<ענת ליברמן:>
 
            תקנות סדר הדין האזרחי דורשות קריטריונים: שחוק הגנת הדייר אינו חל, שיש ראיות בכתב – כדי שזה יהיה סדר מקוצר. אם זו תביעה לפי פרק ט"ז4, אז שלא יכרכו סעדים נוספים פרט לסעד הפינוי. יש סעדים שמובנים בתקנות סדר הדין האזרחי, אבל יש אנשים שעומדים בקריטריונים שקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, ובכל זאת לא משתמשים בהליכים המזורזים שהציעו להם בבית-המשפט, ובוחרים בהליך רגיל. האנשים שבחרו בהליך רגיל בבית-המשפט לא יזכו להליך המקוצר אצלנו, וחשוב לדעת את זה. מי שיזכה בהוצאה לפועל בהליך מקוצר מבחינת הזמנים, הוא מי שהגיש את התביעה בבית-המשפט בהליכים המקוצרים, כלומר לפי פרקים ט"ז ו-ט"ז4.   
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
            למה? סליחה, אתם עושים "מישמאש". תחליטו – אתם הוצאה לפועל, או מערכת בתי-המשפט?
 
<ענת ליברמן:>
 
            אנחנו ההוצאה לפועל.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
            תודה רבה. עכשיו, אתם מזרזים פסקי-דין של פינוי? מה זה עניינכם?
 
<ענת ליברמן:>
 
            בפינוי מושכר.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
            מה זה עניינכם איך הגשתי את התביעה לבית-המשפט? הגשתי תביעה בסדר דין רגיל, נשמעו עדים, עסקנו בנושאים רציניים כמו: תוקף החוזה, כן חזרתי בי, לא חזרתי בי – יש נושאים שלא יכולים להתברר בסדר דין מקוצר – ניהלנו תיק וניתן פסק-דין. עכשיו אני בא לממש אותו. אז אם יש לכם עניין לקצר את הפסקי-דין של - - -, אז זה יחול על זה. אם אתם רוצים רק על סדר דין מקוצר? – בקיצור, אתם רוצים גם להתערב איך אני אגיש את התביעות. אתם דואגים שם.
 
<ענת ליברמן:>
 
            אנחנו לא דואגים שם, אבל ההנחה שלנו היא שתביעות שהתבררו בדרך הזו, הן פשוטות וקלות.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
            מה קשור ביצוע פסק-הדין? מה הוא קשור?
 
<ענת ליברמן:>
 
            אם אדוני ירצה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
            אני לא רוצה כלום, אני רוצה להבין.
 
<קריאות:>
 
            - - -
 
<חיים זקס:>
 
            יש קושי טכני כשהליכים מתנהלים לפי פרקים ט"ז, ו-ט"ז4, אז מבחינה פרוצדוראלית ההוצאה לפועל יכולה לזהות את סוג ההליך, והיא יודעת לאיזה מסלול להעביר את זה – המסלול המיוחד של פינוי, או המסלול הרגיל של פינוי. יש גם קושי טכני לזהות איזה סוג הליך - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
            לא הבנתי. אתם מקבלים פסק-דין לפינוי, נקודה. מה אכפת לכם באילו הליכים זה היה? אתם מקבלים פסק-דין שכתוב עליו: הריני מורה לפנות את הנכס.
 
<ענת ליברמן:>
 
            לא, אבל אם זה לא פינוי מושכר, אם זה פינוי בעלים מהבית?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
            מה זה פינוי בעלים של הבית?
 
<נעמה מנחמי:>
 
            לא, אז אנחנו לא פה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
            אז אני לא פה.
 
<ענת ליברמן:>
 
            אנחנו לא יודעים לזהות את ההליך.
 
<חיים זקס:>
 
צריך לקרוא את פסק-הדין.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אם זה פסק-דין בסדר דין מקוצר, אז אתם לא צריכים לקרוא את ההליך?
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, אבל - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
באמת? אולי זה בנק שתובע את הכסף ופינוי המושכר כי הוא רוצה לממש את הדירה? אם אתם לא יודעים מה פסק-הדין, אתם צריכים לקרוא אותו.
 
<קריאות:>
 
- - -
 
<שני רבינוביץ:>
 
אדוני, אם אפשר להעיר הערה?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מי גברתי?
 
<שני רבינוביץ:>
 
עורכת-הדין רבינוביץ' מעמותת "ידיד".
 
בסוגים אחרים של פינויים – כמו למשל, מה שאדוני אמר עכשיו, מימוש משכנתא – יש הגנות אחרות בנויות בחוק, כמו סעיף 38. יש ניסיון לקצר את ההליך ואני לא חושבת שזה נכון, לנסות להרחיב את - - - לכל הפינויים שיש.
 
<קריאה:>
 
זו לא הכוונה שלו.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא לכל הפינויים שיש, רק לפינוי מושכר ולא חייב להיות בסדר דין מקוצר - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
אבל לא רק לפי פרקים ט"ז וט"ז4.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
- - ניהלתי משפט, בדרך רגילה וקיבלתי פסק-דין לפנות את המושכר שלי.
 
<שני רבינוביץ:>
 
אז אתה רוצה להגביל את זה רק לפינוי מושכר, אבל לא ב - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כל החוק הזה עוסק רק בפינוי מושכר. איך הוא נקרא?
 
<שני רבינוביץ:>
 
החוק הזה, נכון לעכשיו, עוסק רק בפרק ט"ז4.
 
<נעמה מנחמי:>
 
פרקים ט"ז ו-ט"ז4.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, אני לא מוכן שזה יהיה רק בסדר דין מקוצר.
 
<חיים זקס:>
 
זה לא רק בסדר דין מקוצר. זה שני - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
כן, זה גם פרק ט"ז4, שזה - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
זה פינוי מושכר. זה החלק הזה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא אכפת לי באיזה הליך זה. החוק הזה צריך לחול על כל פסק-דין לפינוי.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אני יכולה לראות הגיון בלעשות את זה דווקא על פרקים ט"ז ו-ט"ז4, מאחר שההנחה היא שבתביעות קלות יותר, אולי הצד השני יכול לצפות שפסק הדין יהיה לרעתו. בעוד שכשמנהלים הליך שלם עם הוכחות, כנראה שיש שאלות קשות יותר, ויכול להיות שצריך לתת לאותו אדם יותר זמן להתארגנות לאחר מתן פסק-הדין.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני לא חושב כך. כשאדם מקבל פסק-דין, אז יש לו פסק-דין, וזה לא חשוב אם זה נעשה בסדר דין מקוצר, או לא. גם בסדר דין מקוצר – הרי הגשתי בקשת רשות להתגונן וקיבלתי רשות להתגונן ומתנהל משפט, אז במקרה זה החוק יחול, או לא?
 
 
<ענת ליברמן:>
 
יחול. לא רק שלא מתקיים משפט, גם בפרק ט"ז4 מתנהל משפט.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
יחול? אז אתם מבינים שהנימוקים שאומרים: עד עכשיו לא ידעתי, ויכול להיות שיש בעיות אמיתיות – אם קיבלתי רשות להתגונן, יכול להיות שיש בעיות אמיתיות.
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני, גם בהליך לפי פרק ט"ז4 יש דיון. כלומר, זה לא רק - - -. התביעות פשוטות יותר כי - - - צעדים מובנה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני לא מבין מה זה עניינכם, כהוצאה לפועל, אם התביעות פשוטות יותר או פחות? אתם צריכים לבצע פסקי-דין, ולא להתעסק עם מה התביעה.
 
<ענת ליברמן:>
 
נכון, אבל ברגע שמגיע אלינו פסק-דין שבכותרת שלו, לפי הסימון של התיק, ידוע שהוא התנהל לפי פרקים ט"ז, או ט"ז4, אנחנו יודעים שמדובר בפסק-דין לפינוי מושכר. אם יגיע אלינו פסק-דין - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
תקראו את פסק-הדין, ריבונו של עולם.
 
<נעמה מנחמי:>
 
- - - פרק ט"ז לא חייב להיות פינוי מושכר.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
סליחה, תקראו את פסק-הדין. אתם רוצים להגיד לי שבפסק-הדין זה לא כתוב?
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני, מדובר בפקידים שיצטרכו לקרוא פסק-דין אזרחי כדי לדעת אם מדובר ב- - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הבנתי. אז אתם יודעים מה? לא יהיה פינוי מושכר מהיר. זה יישאר כמו שזה היום.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אבל הזוכה, ממילא, אמור לבקש את ההליך. זאת אומרת שמראש הוא אמר לכם שמדובר בפסק-דין לפינוי מושכר. אתם צריכים לוודא את זה לפעמים.
 
 
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אתם מבינים? האיש המסכן הזה, שאתם רוצים לזרוק אותו מהבית ועברו 20 יום והוא לא הגיש בקשת רשות להתגונן, ניתן פסק-דין ונגמר הסיפור – תוך 20 יום תעיפו אותו מהבית. לא. או שאתם מתעסקים בפינויים, או שאתם - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
אוקיי.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
זה לא משנה באיזה סדר דין זה מוגש. הרי כשפותחים תיק בהוצאה לפועל, זה נכנס לקוד מסוים בהוצאה לפועל. ההוצאה לפועל לא אדישה לזה. היא יודעת מה קורה בהוצאה לפועל.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא הבנתי. עו"ד סיבק, הם הסבירו לי שזה לא כך, שהם לא קוראים את פסק-הדין.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לא, אבל כשהם פותחים את התיק, הרי סוג הבקשה לביצוע הוא בקשה לביצוע שמותאם לפסק-הדין הזה – אין דבר כזה שהם לא קוראים. - - - את פסק-הדין, הבקשה לביצוע מראה להם מה זה, וזה לא משנה באיזה סדר דין זה היה בבית-המשפט. אם אדם לא יוצג ולא ידע שמגישים בסדר דין מקוצר – דווקא האומללים שלא יזכרו את הכללים המשפטיים הרבים והמשתנים כל יומיים בערך – אדם סתם יכתוב בקשה לפינוי, יקבל פסק-דין לפינוי, אז לא יקבלו אותו? מה ההבדל המשפטי? מה ההבדל הפרקטי? ממילא המחסום נמצא בהוצאה לפועל ולא בבית-המשפט.
 
<אריה כהן:>
 
אתה צודק שאנחנו לא צריכים לעשות פה - - -. אנחנו צריכים לטפל בכל מקרה. אבל מה שרוצה להעיר עו"ד סיבק זה שהמערכת יודעת לפתוח רק לפי צו - - - לפינוי. היא לא יודעת אם - - - מושכר או לא מושכר. לא חשבנו על מה שאתה כרגע מציין, ונצטרך למצוא פתרון איך נדע לזהות, על מנת שלא נעשה טעויות ותקלות, שנפתח פינוי מושכר שלא מתייחס לאותו סוג של פינוי מושכר.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אבל זה יכול להיות או בסדר דין מקוצר, או לפי פרק ט"ז4. זה לא משנה באיזה הליך זה יתברר – זה יכול להיות, בכל מקרה, או זה או זה.
 
<חיים זקס:>
 
לא, אתה מציע הליך נוסף - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
לא, הוא מציע שכל פינוי מושכר, לא משנה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כל פסק דין של פינוי מושכר - - -
 
<קריאה:>
 
- - - אופציה לפינוי מושכר.
 
<חיים זקס:>
 
לא רק פרקים ט"ז ו-ט"ז4 - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כל פסק דין לפינוי מושכר.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אוקי, אז נשנה את ההגדרה כך ש- - -
 
<ענת ליברמן:>
 
להוריד את הסיפא.
 
<נעמה מנחמי:>
 
בדיוק. "- - - פסק דין בתביעה לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, אינו חל עליו - - -".
 
בהמשך להגדרה אני מבקשת להזכיר שההגדרה הזו כוללת גם דירות, בתי-עסק, השכרה לטווח קצר וחכירה לטווח ארוך. כלומר הכול נכנס באותה הגדרה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
חכירה לטווח ארוך?
 
<נעמה מנחמי:>
 
גם חכירה לטווח ארוך נחשבת במסגרת ההגדרה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אי פעם ביצעתם פסק דין של פינוי לחכירה לטווח ארוך?
 
<דורית ואג:>
 
בטח בעסקים, לא בדירות.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
תסתכל על מינהל מקרקעי ישראל, מר כהן היה לכם מינהל מקרקעי ישראל?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
בדיוק, זה מינהל מקרקעי ישראל.
<אריה כהן:>
 
יש לנו את מינהל מקרקעי ישראל. מינהל מקרקעי ישראל פותח אצלנו הרבה תיקים לפינוי. "עמידר" וזה פותחים הרבה תיקים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא "עמידר" – מינהל מקרקעי ישראל. חכירה לטווח ארוך. חכירה זה מינהל מקרקעי ישראל.
 
<אריה כהן:>
 
גם מינהל מקרקעי ישראל פותח אצלנו.
 
<דורית ואג:>
 
מינהל מקרקעי ישראל זה גם דירות, או בעיקר עסקים וכאלה?
 
<אריה כהן:>
 
גם דירות.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
על "עמידר" זה החוזה חכירה לטווח ארוך? אני לא בטוח. אני חושב - - -
 
<אריה כהן:>
 
"עמידר" זה גם חוזה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
"עמידר" זה לא חכירה לטווח ארוך.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
- - - החוזים המתחדשים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מינהל מקרקעי ישראל זה בטח קרקעות שהוא החכיר לחקלאים, ודברים מסוג זה.
 
<אריה כהן:>
 
גם זה וגם זה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
וגם מה?
 
<אריה כהן:>
 
וגם דירות, יש להם גם למינהל מקרקעי ישראל. יש להם כמות לא קטנה של מינהל מקרקעי ישראל. אבל הרוב זה קרקעות - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מינהל מקרקעי ישראל מפנה דירות? באיזה מצבים?
 
<אריה כהן:>
 
אני יכול לבדוק לך.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
משונה בעיניי שמינהל מקרקעי ישראל מפנה.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אז התוספת היא חכירה לטווח ארוך?
 
<נעמה מנחמי:>
 
אין תוספת. אני הבהרתי שהמשמעות של מה שכתוב כרגע כולל גם חכירה, דירות - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
"- - - פסק דין בתביעה לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], - - - אינו חל עליו - - -".
 
<נעמה מנחמי:>
 
כל השכרה לרבות - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לא, כי חכירה - - - צריכה להבהיר שגם ברי רשות, והסכמים משולשים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
ברי רשות – אני לא בטוח, אם בכלל יש בר רשות בארץ.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
יש ברי רשות להסכמים המשולשים, הרי של הסוכנות, אפרופו מינהל מקרקעי ישראל - - -. אם זה מינהל בא', אז מינהל - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא יכול להיות, כי חוק המקרקעין קבע שאין זכויות שביושר, ובר רשות זו זכות שלא מופיעה בחוק המקרקעין.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אבל כבר החזרנו את הזכויות שביושר בפסק-הדין בעניין אברמוב, במידה מסוימת.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
החוק לא החזיר אותן. בר רשות זה בעייתי. אני לא חושב שיש, גם בחוזים המשולשים - - -. זה הכול חל.
 
<שני רבינוביץ:>
 
אדוני, אני ציינתי את זה גם בישיבה האחרונה, אני חושבת שנכון להחריג כאן גופים כמו: מינהל מקרקעי ישראל, או "עמידר", או "עמיגור".
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
למה?
 
<שני רבינוביץ:>
 
כי הנושא כאן הוא לנסות להגיע לאיזה שהוא - - -, וחובה על החוק לאזן בין זכויות החייבים לבין זכויות הזוכים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
איזה חייבים? אין פה חייבים?
 
<שני רבינוביץ:>
 
הדייר, הוא החייב במונחים של ההוצאה לפועל.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הבנתי.
 
<שני רבינוביץ:>
 
בדיון העקרוני בישיבה האחרונה עלה שהרבה אנשים דואגים לזכויות הזוכה, לבעלת הדירה המסכנה, הסבתא, שמקבלת את ההכנסה מזה. אני יכולה להבין שחייבים לאזן בין הזכויות, ולכן יש כאן רצון לזרז.
 
אני חושבת שאם הזוכה הוא גוף ממשלתי, אז האיזון מוצא את הביטוי שלו באופן שונה. ההליכים הרגילים טובים מספיק בשביל "עמידר", "עמיגור" ומינהל מקרקעי ישראל, ולא צריך לזרז את זה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
למה זה צריך לקחת יותר זמן? למה לא צריך לקבוע שאם אדם שכר דירה, לא חשוב ממי, וגרם לה נזקים והפסיק לשלם וכו' – הוא לא צריך לגור בדירה הזאת.
 
<שני רבינוביץ:>
 
השאלה היא לא למה זה צריך להיות יותר זמן, השאלה היא למה זה צריך להיות פחות זמן? המחוקק קבע זמנים, אילו אותם זמנים - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
המחוקק עכשיו ישנה את הזמנים.
 
<שני רבינוביץ:>
 
- - לביצוע כל מיני פסקי דין. אפשר להגיד גם: למה צריך לחכות לעיקול רכב, אבל קובעים שצריך לחכות – צריך לתת הודעה מראש של 20 יום.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זה יפה, אבל אני שואל אותך למה אדם ששכר ממני דירה אז יהיה לו מהיר, ואדם ששכר מהמדינה לא יהיה לו מהיר?
 
<שני רבינוביץ:>
 
כי למדינה אין את אותם אינטרסים שהיא צריכה את הדירה באופן מהיר כדי להשכיר לאחר בעבור פרנסה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זה לא עניין של פרנסה.
 
<שני רבינוביץ:>
 
זה האינטרס של בעל הדירה הפרטי, שלא קיים אצל המדינה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
קיים.
 
<אריה כהן:>
 
ל"עמידר" יש הרבה פולשים לדירות, וחלק גדול הם אנשים שהיו צריכים להתפנות והם לא יכולים לתת לזכאים לדיור את הדירות, ולכן הם פונים אלינו.
 
<שני רבינוביץ:>
 
חלק גדול הם אנשים ש"עמידר" קבעה שהם פולשים בלי שהיה דיון, ואז כשהאדם מקבל את      זה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אבל יש פסק-דין קודם.
 
<שני רבינוביץ:>
 
כן, אבל מדובר בפסק-דין שניתן, במקרים רבים, מבלי שניתנת הרשות להתגונן. ישנם הרבה מקרים שהחייבים לא ידעו על ההליכים, וכשהם מקבלים את הודעת הפינוי זו הפעם הראשונה שזה נודע להם.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אבל יש פסק-דין?
 
<שני רבינוביץ:>
 
יש פסק-דין.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הם לא יודעים על פסק-הדין? הם לא קיבלו מסירה והשופט נותן פסק-דין בלי מסירה?
 
<שני רבינוביץ:>
 
בהרבה מקרים לא.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אז זו בעיה של השופטים.
 
<שני רבינוביץ:>
 
לא, בגלל זה יש את הזכות לערער או להגיש בקשה לביטול פסק-דין, וזירוז ההליכים כאן לא נותן אפילו את האפשרות הזאת.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
בבקשה, נותן את האפשרות.
 
<שני רבינוביץ:>
 
לא, הוא מאפשר ביצוע פסק-דין לפני שזה הפך להיות חלוט.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא נכון.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אנחנו נגיע להליכים ולזמנים ואז תוכלי לחזור להערה הזו.
 
<שני רבינוביץ:>
 
אני שוב מדגישה שכל ההליך הזה לא צריך לחול כשהזוכה היא המדינה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הבנתי.
 
<נעמה מנחמי:>
 
התיקון המוצע הבא הוא בסעיף קטן 6(ג) – אני אקרא את הנוסח המשולב:"על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי זוכה להגיש בקשה לביצוע פסק דין למזונות או פסק דין לפינוי מושכר בטרם חלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין או מיום המצאתו לחייב כאמור באותו סעיף קטן, ובלבד שאם נקבע בפסק הדין מועד לביצועו – חלף אותו מועד".
 
<ענת ליברמן:>
 
ההנחה היא שכאשר בית-המשפט לא קבע מועד לביצוע, כוונתו היתה שפסק-הדין יבוצע לאלתר. אני מזכירה שמדובר רק במקרים שבהם ניתן פסק-דין על-ידי בית-המשפט, וההנחה שלנו היא שכאשר בית-המשפט נתן פסק-דין וקבע מועד לביצועו, הוא שקל את מכלול השיקולים שהיו בפניו והביא בחשבון את כל הנסיבות. אם הוא מצא לנכון שיש הצדקה לדחות את מועד ביצוע פסק-הדין, הרי שהוא היה קובע מועד מאוחר. אם הוא לא מצא שיש הצדקה לדחות את מועד ביצוע פסק-הדין, אז אין סיבה לדחות את מועד הביצוע ויש לאפשר לקיים אותו לאלתר.
 
חשוב לזכור שלהבדיל מפסקי-דין אחרים שבהם הדחייה של 30 ימים קשה לזוכה, אבל מצטברים לו הפרשי הצמדה וריביות על החוב שנפסק לזכותו, בפסק-דין לפינוי כל דקה שחולפת מחמירה את הנזק שלו עוד ועוד: מצד אחד, החייב לא מתפנה מהדירה והוא לא יכול להשכיר אותה לאחר, כך שהנזק גדל, ומצד שני, בהרבה פעמים מתווספות לו הוצאות שהחייב יוצר בנכס כמו חשמל וכו'.
 
לכן, יש חשיבות במקרה הזה, אולי אפילו יותר מאשר בדרך-כלל, לאפשר את ביצוע פסק-הדין באופן מיידי.
 
<נעמה מנחמי:>
 
נבהיר שוב, כוונת התיקון היא שזוכה שקיבל פסק-דין, יוכל לפנות מיד ללשכת ההוצאה לפועל, ולא יצטרך להמתין 30 יום כפי שהיה קודם.
 
<ענת ליברמן:>
 
שוב, אלא אם נקבע מועד מאוחר לביצוע פסק-הדין.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא נקבע מועד מאוחר.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אלא אם כן נקבע.
 
<ענת ליברמן:>
 
רק אם לא נקבע.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא נקבע מועד מאוחר – לקחתי את פסק הדין, רצתי להוצאה לפועל, פתחתי - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
מה שבפועל לא קורה?
 
<נעמה מנחמי:>
 
לא, אנחנו עדיין לא - - - ביצוע לפני.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מה שבפועל לא קורה. את יודעת, זה בדיוק העניין, מה שבפועל לא קורה – זה בדיוק מה שיודעים בתי-המשפט, ולכן בתי-המשפט אומרים: מה אנחנו צריכים למהר? הרי אם ניתן היום פסק-דין, עד שההוצאה לפועל תקבל ותעשה וכו', ייקח זמן. לכן בית-המשפט לא דוחה את ביצוע פסק הדין – הוא כותב: מצווה לפנות. עד שייכנס לראש של בתי-המשפט שאפשר לפתוח את זה מחר בבוקר ולזרוק את האיש, אז הדברים יתחילו להשתנות.
 
אני רוצה להבין, רצתי ופתחתי תיק בהוצאה לפועל – מה שבפועל לא קורה – ובינתיים הגיעה עמותת "ידיד" והגישה ערעור, או בקשה לביטול פסק-דין, אז מה יקרה עכשיו?
 
<ענת ליברמן:>
 
בדיוק מה שקורה היום. הרי - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נצטרך לרוץ ולהודיע להוצאה לפועל – תראו, ואתם בינתיים עשיתם הליכים.
 
<ענת ליברמן:>
 
אנחנו לא עשינו הליכים - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
עשיתם מסירה.
 
<ענת ליברמן:>
 
- - כי יש את תקופת האזהרה והודעת הפינוי.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
צריך למסור את האזהרה ואת הודעת הפינוי?
 
<ענת ליברמן:>
 
כן.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
יופי. בינתיים חבל על הזמן כי יש ערעור.
 
<שני רבינוביץ:>
 
ואתם מוסיפים אגרה, הוצאות ושכר טרחה לחייב, ויכול להיות שהוא התכוון להגיש ערעור, או להתפנות מחר בבוקר. איך אתם יודעים? אתם לא נותנים הזדמנות לערער או לבצע את פסק-הדין – יש פסק-דין, למחרת פותחים תיק.
 
<ענת ליברמן:>
 
מה זאת אומרת? הרי יש פסק-דין. או שבית-המשפט קבע מועד לביצוע פסק-הדין – שהוא מועד מאוחר יותר – ואז יהיה לו זמן להתפנות. או שכשיתנהל ההליך, והאדם חושב שהוא לא יכול להתפנות מחר, אז הוא מבקש לדחות את מועד ביצוע פסק-הדין אם הוא לא עשה את זה - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
נניח שהוא לא התגונן – הזוכה הלך לבית-המשפט וקיבל את פסק-הדין שלו. קיבלתי ב-12:00 בצהריים את פסק-הדין, עוד היום ב-13:00 אני דופקת על דלתה של לשכת ההוצאה לפועל ופותחת בהליך. נציגת עמותת "ידיד" אומרת שפתיחת ההליך גוררת הוצאות של החייב, כשעדיין לא נתנו לו אפילו יום אחד להגיד: בסדר, קיבלתי פסק-דין, אני מכבד פסקי-דין ומחר אתפנה. זה הקושי שהנציגה מעלה, ואני חושבת שהוא נכון.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
למה צריך שהוא יפתח תיק בהוצאה לפועל באותו היום? מה רע במצב הקיים היום שאומרים: את תיק ההוצאה לפועל תפתח תוך 30 יום, כי הזמן להגשת ערעור הוא 30 יום; הזמן להגשת בקשה לביטול הוא 30 יום, אז שיגיש את הבקשה. אם הוא יחכה עוד 30 יום – אחרי התקופה הזו, אם תפעלו לפי הספר, לא קרה שום נזק. הרי הבעיה היא לא מתי פותחים את התיק, אלא כמה זמן לוקח להוצאה לפועל לבצע אותו לאחר שפותחים את התיק.
 
<ענת ליברמן:>
 
אז נבטל את האזהרה ואת הודעת הפינוי כדי שמייד אחרי פתיחת התיק אפשר יהיה לפנות אותו?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מה פתאום?
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל אנחנו חייבים לקצר את הזמנים באיזה שהיא צורה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
את מדברת על קיצור הזמנים וזה עניין אחר. אני מדבר על העיקרון שאם קיבלתי פסק-דין היום, יש לי זכות לערער?
 
<ענת ליברמן:>
 
כן.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
תוך כמה זמן?
<ענת ליברמן:>
 
30 ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
יש לי זכות להגיש בקשה לביטול פסק-דין?
 
<ענת ליברמן:>
 
כן.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
יופי, מה אתם כבר מפנים אותי?
 
<ענת ליברמן:>
 
אנחנו לא כבר מפנים אותך.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אתם כבר מפנים אותי. אתם נותנים לפתוח תיק הוצאה לפועל – תרוצו נגדי.
 
<ענת ליברמן:>
 
אנחנו פותחים את התיק כדי לאפשר פינוי בזמן סביר. ככל שאנחנו דוחים - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
סליחה, מה זה לפתוח תיק?
 
<נעמה מנחמי:>
 
האם יש אגרה לפתיחת התיק?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לפתוח תיק עולה כסף.
 
<נעמה מנחמי:>
 
על מי הולכת האגרה?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
עליי.
 
<ענת ליברמן:>
 
הזוכה בהתחלה, ואחר-כך זה מגולגל על החייב - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
מתי זה לא יגולגל?
 
<ענת ליברמן:>
 
- - אבל אם אפשר להעיד פה – מר כהן – במקרים של פינוי שוכר, בדרך-כלל לא הולכים לגבות את הדברים האלה, כי ברגע שהוא מתפנה מהנכס אומרים: תודה ושלום.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
סליחה, לא הולכים לגבות? מי שואל אותך? זה תלוי בי כזוכה אם אני רוצה לגבות או לא. זה לא תלוי בכם.
 
<ענת ליברמן:>
 
נכון.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אתם מחייבים אותו בכסף. את דיברת קודם שכל זמן שאני בדירה יש הוצאות כי אני מבזבז חשמל וכו', וכשאתם באותו היום פותחים את התיק אז יש הוצאות שמגלגלים עליי.
 
<ענת ליברמן:>
 
למה הוא לא מגיש בקשה לעיכוב ביצוע?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הוא בכלל לא היה שם. הוא לא הגיע לדיון – ניתן פסק-דין בהיעדר.
 
<שני רבינוביץ:>
 
אפילו אם כן, הוא לא חייב - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
- - - רשות להתגונן.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
למה הוא לא ביקש רשות להתגונן? לא רוצה. אני רוצה לשחק את המשחק בדרך שלי, אל תחליטו בשבילי איך אני אנהל אותו. זה משפט נגדי – אני יודע איך אני רוצה לשחק אותו.
 
<ענת ליברמן:>
 
אז מה אפשר לעשות שבסופו של דבר ניתן פסק-דין נגדו?
<היו"ר דוד רותם:>
 
אין בעיה.
 
<ענת ליברמן:>
 
אם הוא רוצה לשחק את המשחק ככה ולא - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אז עכשיו, אחרי שהוגש פסק-דין הוא מחכה ליום האחרון ומגיש ערעור.
 
<ענת ליברמן:>
 
אז אם הוא מחכה ליום האחרון ומגיש ערעור, הוא צריך לדעת שיכולות להיגרם לו - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
למה? הרי אילו הייתי חושב שאם הוא מחכה 30 יום ואז פותח תיק בהוצאה לפועל, ובתוך חודש ההוצאה לפועל תפנה, הייתי אומר: בסדר, אני מבין את הזריזות. אבל זה ייקח לכם יותר מחודש לפנות.
 
<ענת ליברמן:>
 
זה ייקח יותר מחודש לפנות בגלל ההתחשבות הזו - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, עזבי את ההתחשבות. קבענו שאחרי 30 יום הזוכה יכול לפתוח תיק הוצאה לפועל. פתח תיק הוצאה לפועל – כמה זמן אחר-כך אתם תפנו? והוא עשה מסירה באותו יום?
 
<נסים אוג'ר:>
 
זה תלוי בקבלן.
 
<ענת ליברמן:>
 
נכון למצב החוקי שקיים היום? צריך קודם אזהרה ואחר-כך הודעת פינוי, ונכון להיום הדבר הזה יכול לקחת יותר מ-65 ימים, רק בגלל החוק.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
יכול לקחת יותר מ-65 ימים. כמה בפועל זה לוקח כשהגשתי את הכול?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לוקח - - - עד שיוצאת - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
הרבה יותר.
<היו"ר דוד רותם:>
 
חודשיים?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
בטח.
 
<קריאה:>
 
יותר.
 
<ענת ליברמן:>
 
נו, אמרתי 65 ימים, זה יותר אפילו.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
עו"ד סיבק, חודשיים? בוא נאמר כך: חצי שנה זה מינימום.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לא, כמינימום.
 
<נעמה מנחמי:>
 
לא, אנחנו מדברים על ממוצע, מה הממוצע?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
עזוב אותי - - -, אני אומר כמה בפועל לוקח להם לפנות דייר?
 
<אריה כהן:>
 
לוקח כמה חודשים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כמה חודשים.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אני מציג את המצב הדרוש שיפור, ועכשיו אומר: אז נרד טיפה ממנו. אבל - - - פתרון.
 
<נעמה מנחמי:>
 
השאלה היא אם זה המקום הדרוש שיפור?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
השאלה היא האם אני צריך ללכת עם גרזן ולקצץ – אני לא מקצץ עם גרזנים. אנחנו מדברים פה, בסופו של דבר, על כך שזורקים אדם מהבית: אז זה לא הבית שלו; והוא לא שילם; והוא מנוול; והוא רשע, הכול טוב ויפה, אבל זורקים אותו לרחוב.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אני יכול להציע הסתכלות אחרת?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כן.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
להעביר את כובד המשקל להוצאה לפועל לעצור את ההליך, לעכב את ההליך – אגב, המקום היחיד שנתנו להוצאה לפועל את הסמכויות האלה זה במימוש משכנתאות. אז בגלל שההוצאה לפועל במימוש משכנתא היא ערכאה ראשונה – היא לא ערכאה שנייה, ולא ערכאת ביצוע, כי היא היתה חצי שיפוטית במובן מסוים. אבל פה נקודת המוצא צריכה להיות בית-המשפט. נניח הנחה דמיונית שאדוני מצליח לסגל לבתי-המשפט רוטינה סבירה של אדם סביר – מה אתה עושה כשאתה מפנה אדם? איך אתה נותן את פסק- הדין? מה אתה כותב? בדיוק כמו ששופטים כותבים למטה:"זכות ערעור תוך 45 יום".
 
בית-המשפט שקל את התיק. נניח שבית-המשפט ניהל אותו שנתיים – שקל כל דבר, ניהל דיונים, הביא עדים ואמר: אני רוצה שהאדם הזה ייצא מחר, זה מה שבית-המשפט החליט.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
טוב.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
עכשיו אנחנו אומרים - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
 לא, נגמר. אמר בית המשפט: תפנה מחר. העניין הוא שאילו הייתי חושב שכל התיקים האלה מתנהלים במשך שנתיים, והנתבע נמצא ומנהל את הדיון, זה בסדר. להגיד להם: יש הבדל בין פסק-דין שהתנהל, לבין סדר דין מקוצר שניתן פסק-דין בהיעדר בקשת רשות להתגונן – אני לא יכול, כי הם לא יעמדו בזה. אילו הייתי יכול, הייתי שמח לעשות את זה.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אבל ההבחנה היא פה לא - - - בחוק סדר הדין הפלילי.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
יש הבחנה גדולה, כי אני מסכים שכאשר אני מסכן – אני גר בדירה והפסקתי לשלם שכר-דירה משום שפיטרו אותי מהעבודה, אין לי אפשרות לשלם ויש לי שמונה ילדים שאני צריך להאכיל. זה מגיע לבית-המשפט, ואני אומר לשופט: זה וזה מצבי. השופט אומר: אוקיי, את זה אני לוקח בחשבון. אני אתן נגדך פסק-דין לפינוי, אבל אני אתן לך שלושה חודשים להתארגן כדי שתמצא משהו – הבנתי.
 
אבל מה קורה כאשר אני מקבל פסק-דין כזה? אני מסכן, חולה, ואני לא מגיש בקשת רשות להתגונן, כי אין לי עורך-דין ואין לי כסף, ואז יש פסק-דין. למחרת בבוקר פותחים תיק בהוצאה לפועל – תפנה.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אני אומר לאדוני איפה התשובה שלי? התשובה שלי נמצאת בסדר הדין האזרחי. אם זה החשש – הוא חשש אמיתי. אני גם לא אוהב גרזנים. אגב, לעניין "עמידר" גם אם כתוב בחוק משהו, זה לא אומר שצריך לקיים אותו. אפשר להיות נוח וגמיש.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
עו"ד סיבק, אם כתוב בחוק אז לא לקיים? את החוק צריך לקיים.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לא במובן הזה, לא במובן שאדוני אומר. ההיפך – כשקנויה לאדם זכות שהיא שוט כלפי אדם שני, אותו אדם לא תמיד חייב להפעיל את השוט במלוא המרץ – זה מה שאני אומר, זה דבר אחר. ההיפך, חוק צריך לקיים.
 
אבל אני חוזר ואומר שהתשובה לחשש של אדוני חייבת להיות בתקנות סדר הדין האזרחי, אנחנו חייבים להסתכל כל הזמן על שני דברי החוק האלה במקביל.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני מסכים איתך במאת האחוזים. רבותיי, אתם רוצים לתקן את החוק הזה? תביאו לי תיקון לתקנות סדר הדין האזרחי כדי שהכול יהיה מושלם. אבל אין לי את תקנות סדר הדין האזרחי, ואין לי סמכות לתקן אותן.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
יכול להיות, אבל זה צריך להיות קורלטיבי כדי לא להעמיד אותם במצב שבו הם נמצאים במין ערכאה – חצי ערעור - - -, הם לא יודעים מה לעשות עם זה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני לא רוצה שהם יהיו ערכאת ערעור, ואני לא רוצה שרשם יבדוק פסק-דין של שופט. לכן כשהיתה פה לפני שבוע הצעה שלפני שהרשם יצווה על פינוי, הוא יזמין את הצדדים ויביא את המדינה וימצא להם דירה אחרת – לא על זה אני מדבר. אני מדבר על הצד הטכני, ושם אני לא צריך ערעור כרשם. אני כמחוקק אומר: את התיק יפתחו כך וכך, ואז אני יודע כמה זמן אני מרוויח עבור הדייר המסכן עד שזורקים אותו מהבית.
 
אתה יודע מה? לא הדייר המסכן – טעות שלי, הדייר הרשע. אבל אני צריך לתת לו את הזמן הסביר להתפנות.
 
<חיים זקס:>
 
מה זה הזמן הסביר לדעת אדוני?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אתה עכשיו תופס אותי בגרון ושואל מה הזמן הסביר – אני לא יודע. אבל יכול להיות שאני צריך לתת לו 15 יום אחרי פסק- הדין כדי שיתחיל - - -. אתה יודע מה? אין בעיה – קיבלתי פסק-דין, אני צריך לפנות. אני יודע, אני לא בסדר. אני צריך למצוא דירה, להזמין מובילים. הרי אתם אומרים בחוק הזה שהמשטרה צריכה 30 יום כדי לבצע את הפינוי. היא לא יכולה להגיד זמן קבוע, היא לא יכולה להגיד: אני אבוא בראשון לינואר, אלא בין היום לבין הראשון לינואר – כל אחד מ-30 הימים. למה? כי צריך להתארגן עם מובילים ועם מחסן ועם כל הדברים האלה – תנו גם לי להתארגן.
 
<חיים זקס:>
 
בהתארגנות יש שני שלבים: עד פתיחת התיק, ומפתיחת התיק עד המועד שאפשר להתחיל בביצוע פסק-הדין. אז המועד שאפשר ממנו להתחיל בביצוע פסק-הדין הוא מסיום תקופת האזהרה, שזה לפחות 20 יום. אנחנו עדיין בשלב הראשון שבו אי אפשר להיכנס לפתחה של לשכת ההוצאה לפועל - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נכון, כי אני שומר חוק, קיבלתי פסק-דין ואני מתחיל להתארגן לצאת. למה שתפתח לי הוצאות נוספות?
 
<חיים זקס:>
 
השאלה היא באיזה דרכים אפשר לדאוג לאותו חייב, לאותו שוכר, שלא מתפנה מהדירה, וצריך לתת לו את השהות.
 
השאלה היא אם זה אמור להתנהל בדרך של בקשה לעיכוב ביצוע – שיכול להיות בבית-המשפט. או בקשה לעיכוב ביצוע, שיכול להתנהל גם מול רשם ההוצאה לפועל. השאלה היא אם אנחנו צריכים לסגור את האפשרות בפני הזוכה להגיע בכלל, תוך תקופה מסוימת, ללשכת ההוצאה לפועל.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני אגיד לך למה – שלא יפתח תיק מסיבה פשוטה: ראשית, זה עולה כסף. שנית, כל הזמן אני שומע איך ההוצאה לפועל הופכת ליותר משוכללת, והכול עובד שם כמו שעון – אני בא יום אחר-כך, פותח תיק, תוך שלושה ימים ממציאים את זה עם אזהרה והכול, אחרי כך וכך זמן יש הודעת פינוי ונגמר הסיפור. אז אני אומר: תירגעו, עוד שבועיים לא יקרה כלום.
 
<חיים זקס:>
 
כשאנחנו מדברים שזה עולה כסף, יש לכך שני צדדים: צד אחד, כנראה שהעלויות שכרוכות בשהות הזאת, נופלות רק על הזוכה. ההמתנה הנוספת הזאת עולה לו כסף – זה כסף שהוא לא יכול לדרוש את השיפוי עליו. בכל מקרה ההליך שמתנהל כרגע, הוא הליך נפרד מהליך התביעה הכספית נגד השוכר.
 
לפי פרק ט"ז יש שני הליכים נפרדים – הליך פינוי והליך תביעה כספית. בדרך כלל ההליך העיקרי שאני רוצה לנהל הוא הליך הפינוי. כל התביעות הנוספות של השהות הנוספת, זו עלות שנופלת על הזוכה שצריך לנהל הליך נוסף על הנזקים שנגרמו לו – גם על הנזקים הנוספים שנגרמו לו בגלל שהוא לא יכול לפתוח תיק בהוצאה לפועל. נכון שיש עלויות פתיחת תיק – שהן זניחות – מול העלויות, נניח שאם זה 30 יום, אז 30 יום של שכירות ועלויות נוספות שנופלות על הזוכה.
 
<ענת ליברמן:>
 
אני מבקשת להוסיף שאי-אפשר לשכוח שהעלויות הראשונות של פתיחת התיק מוטלות על הזוכה. אני יכולה להניח, ולצערי הרבה פעמים הם לא רואים את החזר ההוצאות האלה. אני חושבת שאם מדובר בהליך שהתנהל כמו שצריך, הוא לא יחשוש לפתוח את התיק – גם אם הוא לא יקבל אחר-כך את החזר ההוצאות. אבל אני כמעט בטוחה שכל זוכה הגיוני, גם אם ניתן פסק-דין בהעדר וכו' – ואני חושבת שגם לפסק-דין שניתן בהעדר, קדמו הליכים והחייב ידע שמתנהל נגדו הליך ויכול להיות שהוא יצטרך לצאת מהבית. אבל בכאלה מקרים אני בטוחה שהזוכה יחשוב פעמיים לפני שהוא ישלם את הוצאות פתיחת התיק – לפני שהוא יודע שהאדם יודע שהוא צריך להתפנות.
 
כלומר, גם זוכים לא ממהרים – ולו רק בגלל שיקולים רציונאליים – שאולי הם לא יקבלו את כספם.
 
דבר נוסף, אני חושבת שגם אם מדובר בסדר דין מקוצר, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהיה הליך בבית-המשפט והחייב היה מודע לו. זה שהוא מתחמק; לא מבקש רשות להתגונן; לא מגיע לדיון ולא עושה דבר – כל זה לא מאפשר לתת לו עוד הקלות ולעודד את ההשתמטות הזו.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אבל גם אם הוא הגיע והיום ניתן פסק-דין - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
אז אם הוא הגיע שיבקש עיכוב ביצוע, שיבקש לערער.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
את צודקת במאת האחוזים. אנחנו נקבע להוצאה לפועל, ולא לחייב, זמנים נוקשים. כי אי-אפשר שבית-המשפט פסק, וההוצאה לפועל תחכה ותדון וכו'.
 
<נעמה מנחמי:>
 
בעניין סעיף קטן 6(ג), האם אתה מציע שלא להוסיף את התיקון המוצע, או שאתה מעוניין לקבוע זמן מקוצר יותר, כמו 15 ימים?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני רוצה זמן מקוצר יותר – 15 ימים.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אוקי, אז אנחנו ננסח את זה מאוחר יותר – 15 ימים להגשת בקשה.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אפשר לשאול שאלה לגבי סעיף קטן 6(ג)?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כן.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
היות שהחוק הזה מתוקן אחת ל-, יכול להיות שדווקא התיקון הזה מכין את התיקון הבא. כי מה ההבדל בין צו פינוי, לבין למשל, פסק-דין של צו עשה למסירת חפץ אחר? כלומר, האם כשנגיע למקרים של פסק-דין לביצוע – פסק-דין בעין – למסירת חפץ, שגם נקבע בו מועד, שהוא זהה לחלוטין במהות שלו, לפסק-דין לפינוי – אז נתקן את הסעיף הזה מחדש?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כן.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
ונוסיף גם את - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כן, הם נהנים לשבת פה. הם נהנים לבוא לוועדה הזאת. הם כל הזמן מגישים חוקים.
 
<ענת ליברמן:>
 
כדי לוודא שהבנו, כי אנחנו נצטרך לדווח על העניין הזה ולבקש את ההסכמה – אז במקרה שנקבע מועד לביצוע - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אתם לא צריכים לבקש הסכמה. אתם יכולים להודיע לי שאתם מתנגדים.
 
<ענת ליברמן:>
 
אנחנו לא רוצים להתנגד מעכשיו. אנחנו רוצים - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני רוצה להזכיר לכם שאני מצביע ולא אתם.
 
<ענת ליברמן:>
 
אוקי. אבל רק שנבין, מה היתה החלטת הוועדה?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
15 יום.
 
<ענת ליברמן:>
 
15 יום, אבל אם נקבע מועד לביצוע אז בסמוך למועד - - -, מיד לאחר שחלף המועד לביצוע.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כן.
 
<נעמה מנחמי:>
 
זאת אומרת שתיאורטית, לפחות, יכול להינתן מועד ביצוע למחר - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הם לא ערעור על בית-המשפט. אם השופט קבע - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
תשומת-לב הוועדה שטכנית, אם בית-המשפט ירצה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אם בית-המשפט יקבע פינוי מהיום, אז מחר אפשר לפתוח תיק הוצאה לפועל. אני לא מאפשר לעקוף פסקי-דין של בית-משפט.
 
<שני רבינוביץ:>
 
זה קיים כבר היום.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
סליחה?
 
<חיים זקס:>
 
זה המצב היום.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אני רק רציתי להבהיר.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
בסעיף קטן 7(א) אני מבקש לעשות תיקון – "משהוגשה בקשת ביצוע, ימציא מנהל לשכת ההוצאה לפועל לחייב אזהרה, בתוך שבעה ימים - - - ".
 
<נעמה מנחמי:>
 
שבעה ימים עוסקים בכל המצאת אזהרה, אז בוא נגיע לדבר הספציפי.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, מכיוון שלהוצאה לפועל אין בעיה. לא רוצה לגרום נזקים לאדם – אז תגישו את זה בזמן.
 
<ענת ליברמן:>
 
כן, את זה הם ממציאים.
 
<נעמה מנחמי:>
 
כתוב שהכול בתקופה של 20 ימים. אה, סליחה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני לא רוצה 20 ימים. לא, 20 ימים זה התקופה שבה אני צריך לקיים. לא כתוב תוך כמה זמן הם ימציאו.
 
<נעמה מנחמי:>
 
כן.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל אדוני, לא אנחנו ממציאים. בחלק גדול מהפעמים מי שממציא את האזהרה – שבמקרה שלנו היא גם הודעת פינוי, אבל זה לא משנה – זה בא-כוח הזוכה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
בא-כוח הזוכה הוא במקרה זה שליח שלכם.
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, אם יש לו עורך-דין, אז העורך-דין עושה את זה עבורו, לא אנחנו.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
"משהוגשה בקשת ביצוע, ימציא מנהל לשכת ההוצאה לפועל לחייב אזהרה - - - ". על פי        החוק - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
כן, "- - - או מי מטעמו". לפי סעיף 5 לחוק אז הדברים האלה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
"- - - או מי מטעמו". זאת אומרת שאתם אומרים לעורך-הדין של הזוכה: תמציא במקומי. אבל הוא ממציא בשמכם – תדאגו שהוא ימציא את זה תוך שבוע.
 
היום, כשמוציאים צו מניעה או צו עיקול, אז יש בתקנות סדר הדין האזרחי - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
עיקול לפני הגשת תביעה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
שצריך להגיש את זה - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
עיקול לפני הגשת תביעה – אתה צריך להגיש את התביעה תוך שבוע.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, שצריך למסור את הצו - -
 
 
<יחזקאל סיבק:>
 
תוך 3 ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
- - תוך שלושה ימים.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
באיכון.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
ואם לא, הצו מתבטל.
 
<קריאה:>
 
- - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אין בעיה – אז אתם תפקחו תוך כמה זמן מגישים. הרי אי-אפשר לגרום נזקים. אני פתחתי תיק הוצאה לפועל – אי-אפשר לגרום לי נזקים.
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני צודק, אבל יש כמה דרכים להמצאת אזהרה: יש המצאת אזהרה בדואר רשום עם אישור מסירה, שזה תלוי בבנק הדואר.
 
<אריה כהן:>
 
לפי הקריטריונים של בנק הדואר.
 
<ענת ליברמן:>
 
לפי הקריטריונים של בנק הדואר. יש את המסירה האישית שעורך-דין יכול לעשות, ואנחנו יכולים להגיד לו. ובסופו של דבר, אם לא הצליחו להמציא, יש את ההדבקה שצריכה להיות ב"שקידה ראויה": הוא צריך להגיע שלוש פעמים, בשעות שונות של היום – אז קצת קשה להגביל את זה לשבעה ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
למה? את יודעת מה אפשר לעשות בשבעה ימים? אפשר להגיע כל יום.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל צריך להגיע בשעות שונות, וצריך שיהיה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
שעות שונות – אני פתחתי ביום ראשון, אז ביום שני ילכו פעם אחת; ביום שלישי ילכו פעם שנייה; ביום רביעי ילכו פעם שלישית ופעם רביעית; וביום חמישי ידביקו. אני מסכים אתכם שזה בלתי אפשרי, אבל אתם מבינים שאתם לא יכולים להציג את העניין הזה, שכאילו לבעל הדירה – הזוכה – נגרם נזק, ולכן צריך לקצר את המועדים, כי אתם לא מוכנים לקחת על עצמכם חובת מועדים.
 
<נסים אוג'ר:>
 
זה גם אומר משהו על ה-15 יום.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
15 יום אפשר להתארגן.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אולי חלק מהפתרון של קיצור המועדים, מעבר לזה שאפשר לחשוב על הוצאה לפועל - - -, כמו שעושים ב"פירוק שיתוף". כלומר, לו הליך הפינוי היה נמשך בצורה מסוימת בתיק האזרחי, זה היה מקצר משמעותית את התהליך. אבל אני שם את זה בצד – זה לא הדיון היום.
 
יכול להיות שאפשר לקצר את הטווחים מבחינת החשש שלא יודעים על פסק-הדין, לזה שנכניס כאחת מהנקודות, milestone, לאורך הנתיב את המסירה של פסק-הדין, גם לפני שנפתח תיק ההוצאה לפועל. כי נפתח תיק ההוצאה לפועל, הרי יש את הזמן לאזהרה – זה ייקח זמן, ועד שהמערכת תשתכלל ותוכלו להפיק את זה בלשכה, זה יהיה פרק זמן לא קצר. כלומר, מי שזכה בפסק-הדין, למסור את פסק-הדין לנתבע.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל זה צריך להיות בשלב הקודם להוצאה לפועל – בבית-המשפט.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
זה בשלב הקודם, אבל זה נותן לך שקט נפשי – כהוצאה לפועל – שזה נמסר לו. זה מאפשר לך לקצר טווחים.
 
<ענת ליברמן:>
 
אני מסכימה, לדעתי זה תיקון הכרחי, אבל זה בתקנות סדר הדין האזרחי. לדעתי כל פסק-דין צריך להיות מומצא לצדדים – לא רק פסק-דין של פינוי.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אבל פה האינטרס שלך הוא שזה יקרה. כי את אומרת: אני צריכה לבצע את מה שהם שלחו אותי לבצע, ואני חוששת שלא קיבלו.
 
<ענת ליברמן:>
 
גם בפסק-דין כספי זה ככה. אני אשמח לתיקון בתקנות סדר הדין האזרחי שיחייב לשלוח כל פסק-דין.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אל תתחילי עם כל פסק-דין לשלוח.
 
<ענת ליברמן:>
 
למה לא?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אין לזה סוף.
 
<ענת ליברמן:>
 
גם פסק-דין כספי שמגיע לביצוע בהוצאה לפועל, לא ראוי שלפני-כן, בוודאות, הוא יקבל אותו.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
- - - לא כזאת, כי את לא מקצרת את תקופת האזהרה. את לא מבצעת הליך של ביצוע בעין. הרי התהליך בפסק-דין כספי הוא לא של ביצוע בעין – הוא לא פעולה של עשייה מיידית – הוא פעולה של תהליך  - - -.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל גם פה הוא מקבל אזהרה ובה הודעה שיש פסק-דין.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אני מעלה את זה כנקודה למחשבה, כי זה יכול לעזור לך לקצר את טווחי הזמן בהוצאה לפועל. אם את יודעת שמסרו לו – זה לא משנה שעוד לא יצאה לו אזהרה – אבל כבר מסרו לו את פסק-הדין.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל זה לא במגרש שלנו. אם היתה לי אפשרות - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אבל את יכולה לכתוב אצלך: ובלבד שנמסר לו פסק-הדין לפחות 15 ימים - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
איך אני - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
עורך-הדין סיבק, אל תתקן ככה את תקנות סדר הדין האזרחי.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לא, אני מדבר על ההוצאה לפועל, בלי לתקן את תקנות סדר הדין. גם בחוק ההוצאה לפועל אפשר להגיד את המשפט: ובלבד שנמסר לו פסק-הדין x ימים לפני.
<היו"ר דוד רותם:>
 
איך הוא יידע? איך ההוצאה לפועל תדע אם נמסר לו?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
מה זאת אומרת? יביאו אישור מסירה. בדיוק כמו שעושים בכל דבר.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אישור מסירה מאיפה?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
איך ההוצאה לפועל - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אישור מסירה של ההוצאה לפועל, או של בית-המשפט, או של מי?
 
<אריה כהן:>
 
בית-המשפט.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
זה לא משנה איך - - - את אישור המסירה הזה.
 
<ענת ליברמן:>
 
זה משנה, כי צריך לפתח את זה באיזה שהיא צורה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זה מאד משנה, כי אם אני לא מאפשר לפתוח תיק הוצאה לפועל, אז לא יהיה אישור מסירה של ההוצאה לפועל.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אישור המסירה של ההוצאה לפועל ייצא בכל מקרה – הרי זה לא יעצור את מסירת האזהרה. אבל כולם פה חוששים שאדם מקבל פסק-דין לפינוי – והחשש הזה אמיתי – וכל העולם נוחת עליו. אז דבר ראשון, אני רוצה, בתור חברה, שהוא יידע הכי מוקדם שאפשר שיצא נגדו פסק-דין. ברגע שהוא יידע, אני יכול לעשות לו דברים יותר חמורים. אז זה חייב להיות milestone. אפשר לשלב את זה בכל מיני נקודות לאורך הציר, אבל ברור שמסירת פסק-הדין היא נקודה קריטית.
 
<נסים אוג'ר:>
 
אפשר לומר משפט?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כן.
 
<נסים אוג'ר:>
 
במצבים בהם בתי-המשפט נותנים פסק-דין לפינוי, הם כותבים: ובלבד שפסק-הדין נמסר אישית לחייב, ואז זה יכול לענות על מה שהוא - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כן, אבל אני לא יכול להכריח את בתי-המשפט איך לכתוב. נאמר ככה – בסוף סעיף קטן 7(א) כתוב:"לאזהרה יצורף העתק מאושר של פסק-הדין - - - אם לא הומצאו לחייב קודם לכן, וכן העתק הוראת תשלום - - -  "העתק" של פסיקתה - - -" וכו'. זאת אומרת, בכל מקרה פסק-הדין יהיה לו באזהרה.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אבל עכשיו בוא - - - זמן.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
עכשיו אני רוצה שיחכו 15 יום, עד שמוציאים לו את האזהרה.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
יפה. זה 15 יום להוצאת האזהרה, והאזהרה יוצאת מהרגע שביקשתי אותה, תוך כמה זמן נוסף?
 
<ענת ליברמן:>
 
בדרך כלל יוצאת תוך שבעה ימים.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
   אופטימי – שבועיים, בואי נגיד, וזה לא - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, מה קרה לך? ההוצאה לפועל הולכת ומשתכללת, הכול מחשבים היום – שבעה ימים
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לא, אני לא אומר שלא, אני בטוח שכן, וגם שתהיה אפשרות להפקה - - -. היום זה לא עובד ככה. היום פרק הזמן הרלבנטי להפקת אזהרה לוקח זמן, ואם דפוס "בארי" שולח את זה בדואר, זה יגיע אחרי חודש ולא אחרי שבועיים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
 זה כבר לא עובד - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, אחרי שבעה ימים זה מגיע.
 
<אריה כהן:>
 
לא, גג שבועיים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, עורך-הדין סיבק נאמר ככה: אפשר לזרוק הרבה על ההוצאה לפועל, אבל אתה רוצה לבצע מהר את פסק-הדין?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
כן.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לך תבצע מסירה אישית.
 
<ענת ליברמן:>
 
נכון.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אבל אין לי את האזהרה, זו הבעיה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מה זה אין לך את האזהרה? כשאני פותח תיק בהוצאה לפועל – אני לא יודע מה היום – אבל כשהייתי צעיר היינו פותחים תיק, מכינים אזהרה, - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
זה לא קיים היום אדוני, זה רק דרך דפוס "בארי", זה מה שאני אומר. המצב יחזור ככה, צריך להבין את זה – אין דבר כזה לקבל אזהרה בלשכה.
 
<אריה כהן:>
 
אנחנו שולחים את הבקשה לדפוס "בארי" שמכניס אותה, ושולח לנו ללשכה - - -
 
<נסים אוג'ר:>
 
אם זה לא נמסר דרך דפוס "בארי", אתה יכול לעשות אישית – זה הנוהל.
 
<קריאות:>
 
- - -
<נעמה מנחמי:>
 
למה אתם לא עושים את זה בעצמכם?
 
<ענת ליברמן:>
 
כי זה טופס מיוחד – זה לא - - -.
 
<קריאה:>
 
לקנות.
 
<ענת ליברמן:>
 
יש מיליונים.
 
<אריה כהן:>
 
האזהרה זה טופס מיוחד.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כמה זמן זה לוקח?
 
<אריה כהן:>
 
אמור להיות לא יותר משבעה ימים – דפוס "בארי" אמור להדפיס, לקבל - - - את הקובץ בעיבוד לילה. הם מפיקים, צוברים אצלם, עושים פרה-פרינט ושולחים לנו.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
מר כהן, זה לא שבעה ימים.
 
<אריה כהן:>
 
אז אם יש תקלות, אנחנו - - -. על פי החוזה איתם, הם צריכים לעשות את זה בשבעה ימים.
 
<נעמה מנחמי:>
 
התיקון הבא המוצע, נועד לקצר את הזמן המצטבר של הליך האזהרה והליך הודעת הפינוי, ומוצע לאחד אותם להליך אזהרה והודעת פינוי ביחד. כלומר, כבר בעת האזהרה תינתן הודעה על פינוי.
 
מוצע שהמועד לפינוי יהיה 20 ימים מיום ההמצאה. נזכיר שקודם לכן, האזהרה נשלחה 20 יום מראש, והודעת הפינוי עוד 21. כלומר, אנחנו מקצצים ממועד של 41 יום למועד המוצע כרגע של 20 יום. על רקע זה נקרא את התיקון של סעיף 7.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אז צריך תיקון מקביל בתקנות, כי נוסח האזהרה בתקנה 12 לא מתאים - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
נכון.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
בעיה שלהם.
 
<ענת ליברמן:>
 
אנחנו נתקן את התקנות ונתאים את זה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
סעיף קטן 7(א) – "משהוגשה בקשת ביצוע, ימציא מנהל לשכת ההוצאה לפועל לחייב אזהרה שעליו למלא אחר פסק-הדין, או לשלם את החוב הפסוק בשיעורים שנקבעו בהוראת תשלום לפי סעיף 69א או בצו לפי סעיף 69(ב), או להגיש בקשה לצו תשלומים לפי סעיף 7א, והכול בתוך תקופה של 20 ימים מיום המצאת האזהרה ואולם לעניין בקשה לביצוע פסק-דין לפינוי מושכר רשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע תקופה אחרת [ובלבד - - - שלא תפחת ממועד זה - - - אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו]". זה הנוסח המוצע האחרון – הוא לא הנוסח שהופיע בהצעת החוק. כלומר, כרגע אנחנו מדברים על מינימום של 20 יום, אבל ניתן יהיה לקצץ אותו, ובלבד שזה יהיה מטעמים מיוחדים שיירשמו.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זה לא יפחת מ-10 ימים בכל מקרה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אוקי, אז נכתוב.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כמו שכתוב – "- - - [ובלבד שלעניין פינוי דירת מגורים, לא תפחת התקופה מ-10 ימים, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו].
 
<נעמה מנחמי:>
 
אז יש פעמיים "[- - - אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו]", ואין לזה משמעות.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אפשר להוריד את ה"[- - - אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו]", אבל אז אתה מגביל את הרשם, כך שלא יהיו לו עשרה ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא. אני רוצה שזה לא יפחת מעשרה ימים, ושלרשם יהיו טעמים מיוחדים להוריד מ-20 לעשרה.
<נעמה מנחמי:>
 
אוקי. זאת אומרת, זה לא יפחת מ-20 יום, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ולעניין דירת     מגורים – לא יפחת מעשרה ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נכון. זה מה שאני רוצה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אוקיי.
 
<שני רבינוביץ:>
 
אדוני, נחזור למה שאמרתי לפני כן שאני חושבת שצריך לתת הזדמנות, ולא לבצע שום דבר לפני שפסק-הדין הפך לחלוט. אם אנחנו לוקחים בחשבון את ה-15 יום, אז אני חושבת שההודעה לפינוי – גם אם מאחדים את זה עם האזהרה – זה צריך להיות לפחות 30 יום, כך שביחד יש את ה-45 יום שיש למישהו זכות לערער.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
התשובה צריכה להיות, בסופו של דבר, צמצום זמן הערעור על פסקי-דין. אין מה לעשות.
 
<שני רבינוביץ:>
 
סך הכול, עדיין מקצצים הרבה – הופכים את זה - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
- - - חייב להגיע לזה.
 
<שני רבינוביץ:>
 
אבל זה לא כאן.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אדם שמחכה 45 יום עד סוף התקופה - - -
 
<שני רבינוביץ:>
 
כאן מדובר ב-45 יום. אתם מקצצים את זה ממה שזה היום – 30, פלוס 20, פלוס 20. זה עדיין קיצוץ משמעותי.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אבל זה לא הגיוני לאדם - - - שגם מחכה 45 יום וגם לא מגיש בקשה לעיכוב ביצוע – זה לא מסתדר.
 
<שני רבינוביץ:>
 
 המציאות היא לא שאנשים מחכים, אלא אנשים שלא יודעים מה לעשות, שלא מיוצגים.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
 - - - את המציאות. אז שהסיוע המשפטי, במקרים של פינוי מושכר, לא יחכה חצי שנה, אלא ייתן סיוע בתוך שבועיים.
 
<שני רבינוביץ:>
 
נכון, אבל האדם צריך לדעת לפנות לסיוע משפטי, שזה לא תמיד קורה.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
<אז יהיה כתוב בכל פסק-דין לפינוי, כרוטינה של הנהלת בתי-המשפט - - ->
 
<שני רבינוביץ:>
 
בכל מקרה, תקנות - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא. לא יהיה כתוב בשום פסק-דין. אתה מבין? אתה מכתיב לשופט מה יהיה כתוב.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לא, חלילה וחס.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, רבותי, בואו נאמר ככה: איש לא יודע מה לעשות, זה נכון. אבל גם אם אני אתן לו 60 יום, הוא לא יידע מה לעשות.
 
<שני רבינוביץ:>
 
אבל תקנות סעד נותנות לו 45 יום – לפחות ניתן לו את זה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, אני לא אתן לו את זה. אני רוצה לשנות את זה, כי האיש הזה עדיין גר בדירה של מישהו אחר וגורם לו נזק.
 
<שני רבינוביץ:>
 
אבל אתה פוגע בזכותו לערער. יש לו - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני לא פוגע בזכותו לערער – אני נותן לו 15 יום, את מבינה? את יוצאת מתוך הנחה - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
לא, אבל יכול להיות שה-15 יום לא אפקטיביים, מבחינתו, כי הוא עדיין לא קיבל את פסק-הדין, ולכן הוא - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
רבותי היקרים, אתם מבינים? אתם יוצאים מתוך הנחה - - -
 
<קריאות:>
 
- - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
יש לי הצעה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אתם יוצאים מתוך הנחה כזו: שהאיש לא קיבל הזמנה לדיון; שהאיש לא קיבל כתב תביעה; ששופט נתן פסק-דין בהיעדר מסירה; שהאיש לא קיבל את פסק-הדין; שהאיש לא יודע משום דבר. וואלה, אני מוכרח לומר לכם: הרבה שנים עסקתי בעריכת דין – אף פעם לא היו לי כאלה שלא ידעו על כלום.
 
<ענת ליברמן:>
 
הם גם לא יודעים שהם גרים בבית שהוא לא שלהם - -
 
<נסים אוג'ר:>
 
יש עידן חדש.
 
<ענת ליברמן:>
 
- - והם לא משלמים שכר-דירה כבר שנתיים.
 
<נסים אוג'ר:>
 
אני למעלה מ-20 שנה עסקתי בעריכת-דין, אני רואה דברים שלא ייראו.
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני, בדרך כלל אדם כזה – לפני שהוא מוזמן לדיון – הוא יודע שכבר כמה זמן הוא לא משלם את שכר-הדירה, אז הוא לא צריך להיות מופתע מזה שהוגש נגדו הליך. בדרך כלל, רוב המשכירים לא רצים ופותחים הליך בבית-המשפט – גם להם לא משעמם בחיים, זה לא שהם מחפשים הליכים – בדרך כלל, כן מנסים לקבל את מה שמגיע להם. אז זה לא שהוא חי באיזה מקום ולא יודע ממה שקורה סביבו. אז גם זה, וגם זה וגם זה – זה קצת מוגזם.
 
<נסים אוג'ר:>
 
לא חושב.
 
<שני רבינוביץ:>
 
אני חישבתי את ה-15 יום, אני לא אומרת: בואו נניח שהוא לא קיבל - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אז יש 15 יום, ואחר-כך יש לו עוד 30 יום.
 
<שני רבינוביץ:>
 
נכון. בואו ניתן לו - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
לא, כרגע יש לו עוד 20. אם אתה רוצה לתת לו 30, אנחנו צריכים לשנות את זה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני אתן לו 30. זה יהיה 30.
 
<שני רבינוביץ:>
 
- - - בואו ניתן לו לפחות עוד 30 יום, ככה יש לו - - -  חודשיים - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זה יהיה 15 יום ועוד 30 יום, וזה הכול – אז יש לו 45 יום פלוס חמישה ימים במתנה.
 
<שני רבינוביץ:>
 
זה מה שאני מציעה.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל אדוני, ההצעה שלנו היא לא ל-30 יום, היא ל-20 יום.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני יודע. אז ההצעה שלכם וההצעה שלי היא 30 ימים.
 
<ענת ליברמן:>
 
אני לא מוצאת למה צריך לאבחן את פסק-הדין הזה מפסק-דין רגיל? הרי גם בפסק-דין רגיל - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כי זה פינוי דירה. אני זורק אדם מהדירה שלו.
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני, זו לא הדירה שלו - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
דירה שהוא גר בה.
 
<ענת ליברמן:>
 
- -  זו דירה שכורה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
 נכון, היא שכורה והוא גר בה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
יכול להיות שהוא גר בה 20 שנה.
 
<ענת ליברמן:>
 
אם הוא לא מקיים את פסק-הדין כבר - - -  מה?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
את יודעת כמה שנים יכול להיות שהוא גר בה?
 
<ענת ליברמן:>
 
אז שיערער. בשביל זה ניתן פסק-דין.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אז אני רוצה לתת לו – אני צריך לתת לו 45 ימים בשביל לערער. אז בואו ניתן לו 45 יום לערער.
 
<שני רבינוביץ:>
 
בפסק-דין - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
אני לא כל כך מבינה מה זה שונה מפסק-דין - - -
 
<שני רבינוביץ:>
 
זה לא שונה - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
- - - יש גם - - - להשעיית הליך.
 
<ענת ליברמן:>
 
כן. - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
- - - בהוצאה לפועל.
 
<שני רבינוביץ:>
 
 לא, אבל בפסק-דין רגיל אין - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
רבותי היקרים, הכול טוב ויפה, אבל צריך לקבוע זמנים. אני הרי לא מדבר פה באנשים שגרים ברחביה – אלה אנשים שבקושי יודעים מה נעשה איתם. אז בואו ניתן להם קצת זמן, לא יקרה כלום – עוד העשרה ימים האלה.
 
<ענת ליברמן:>
 
- - - יכול להגיש בקשה לעיכוב הליכים.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אם אנחנו משנים ל-30 יום,  אז אנחנו משנים את סעיף 7 שיש לו משמעויות נוספות. לכן יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות את זה כסעיף נפרד, מה אתם ממליצים?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא. "- - - ואולם לעניין בקשה לביצוע פסק-דין לפינוי מושכר - - -".
 
<נעמה מנחמי:>
 
אוקיי, ננסח את זה – תהא התקופה 30 יום.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כן, נכון.
 
<חיים זקס:>
 
אדוני, אפשר להעיר?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כן.
 
<חיים זקס:>
 
ההליכים של תקופת האזהרה והתקופה של עד פתיחת התיק, לא נועדו לאפשר לפסק-הדין להיות חלוט, עד לתחילת ניהול ההליכים נגד החייב – זאת לא המטרה. 30 יום זה משהו חדש בהוצאה לפועל, זה מתיקון 29. עד תיקון 29 היה אפשר לפתוח תיק מייד עם מתן פסק-הדין.
 
בנוסף, יש את תקופת האזהרה. לתקופת האזהרה אין קשר לשאלת הפסק-דין חלוט או לא פסק-דין חלוט. לכן, כל התקופות האלה, כדי לדאוג לזה שפסק-הדין יהיה חלוט, זאת לא המטרה. המטרה היא: אם אדם רוצה להגיש ערעור, הוא יכול עם מתן פסק-הדין לבקש עיכוב ביצוע – הוא לא מוגבל לעשות את זה, הוא יכול לבקש השעיית הליך בהוצאה לפועל. זאת אומרת, הוא יכול לפנות או לבית-המשפט, או להוצאה לפועל לבקש השעיית הליך, או עיכוב ביצוע פסק-הדין ולכן אין טעם - - - את כל המערכת.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני מסכים איתך, אתה צודק בהחלט. כמה זמן היום עד שהוא פותח תיק הוצאה לפועל?
 
<חיים זקס:>
 
כמה זמן היום?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כן.
 
<חיים זקס:>
 
תלוי. אם ניתן - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אם לא ניתן מועד, זה 30 יום.
 
<חיים זקס:>
 
30 יום.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נשאיר את זה 30 יום, ואז לא נוריד בסעיפים למעלה ונלך בדרך שקיימת היום. אתה מבין? תשלח לו אזהרה, אחר-כך תשלח הודעת פינוי. אתה מבין? מצד אחד, אתה רוצה לקצר ומצד שני אתה אומר – לא חשוב, אני רוצה לקצר, עזוב את ה-30 ימים.
 
<חיים זקס:>
 
כשאנחנו בחנו את המצב – קודם כל, כשדיברנו על המצב עם הסיוע המשפטי ועם עמותת "ידיד" לפני שהגשנו את ההצעה, כולם אמרו שהמצב היום לא טוב. כולם הבינו שכיום, אם לוקח סטאטוטורית לפחות 70 יום כדי להתחיל לנהל הליך נגד מישהו - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זה לא טוב.
 
<חיים זקס:>
 
זה לא תקין. בדקנו את כל השלבים ואמרנו: נראה האם ההשהיות, כל התקופות, רלבנטיות להליך הספציפי הזה, או שההליך הספציפי הזה שונה. כשהסתכלנו על ה-30 יום של פתיחת התיק, אמרנו שיש הבדל: קודם כל, המטרה של 30 יום היא לאפשר לאדם להתארגן – בדרך כלל זה במקרים של - -
 
<ענת ליברמן:>
 
תשלום כספי.
 
<חיים זקס:>
 
- - תשלום כספי, שהוא עכשיו, מהיום למחר, צריך להתארגן והוא לא יכול לעשות את זה – ללכת לבנק מחר ולתת את הכסף.
 
כשמדובר בפסק-דין לפינוי, בנוסף לזה שברור שאתה יודע מה אתה צריך לעשות – אתה לא צריך ללכת לבנק, אתה צריך להתפנות מהדירה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, אתה צריך להעביר את המשפחה לדירה אחרת.
 
<חיים זקס:>
 
- - - נכון, אבל בשביל זה יש את תקופת האזהרה – לא צריך תקופת התארגנות מעבר לתקופת האזהרה.
 
מעבר לזה, אמרנו שיש הבחנה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
תקופת האזהרה – כמה היא?
 
<חיים זקס:>
 
21 ימים.
 
<ענת ליברמן:>
 
20 ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
21 ימים. אני צריך בתקופה הזאת למצוא דירה, לחתום חוזה ובדרך כלל להביא מקדמה על החשבון, כי האיש יודע שזרקו אותי מדירה אחרת, כי אני ממהר.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל אדוני, אנחנו שוב חוזרים לזה - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני יודע.
 
<ענת ליברמן:>
 
- - שזה לא תלוש. לפני כן היה פסק- דין – זה לא תלוש. זה אפילו לא כמו משכנתא – זה לא פינוי של משכנתא.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הכול טוב ויפה. את יודעת מה? תגידו, למה אתם מתעקשים? מה זה כל כך כואב לכם? הרי אתם לא מוכנים שאני אקבע לכם לוחות זמנים, אתם מבינים? אתם לא רוצים שאני אשנה את ההסכם שלכם עם דפוס "בארי".
 
<חיים זקס:>
 
אנחנו רוצים הסדר שאנחנו חושבים שהוא ראוי.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אתם תשלחו את זה לדפוס "בארי", הוא יחזיר לכם, אחר-כך נעשה מסירה. אתם מבינים? אצלכם הכול יכול להימשך זמן. אני צריך מהר.
 
<ענת ליברמן:>
 
זה לא מדויק, כי גם אנחנו מנסים להתייעל, ובעזרת ד' נדפיס את האזהרות האלה, באופן מיוחד, בהדפסה מקומית כדי לחסוך גם את שבעת הימים האלה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
עשו לי טובה, עזבו אותי מ"בעזרת ד'".
 
<אריה כהן:>
 
- - - עזר הרבה מאד בשנתיים האחרונות.
 
<ענת ליברמן:>
 
דווקא הוא עזר מאד בשנים האחרונות, יש תוצאות אדוני. יש הוכחות.
 
<חיים זקס:>
 
אדוני, אני רוצה להעיר שבדקנו איך ההליכים האלה מתנהלים במדינות אחרות בעולם, ומצאנו - - - זה חשוב - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
איפה בעולם? תגיד לי איפה.
 
<חיים זקס:>
 
אוסטרליה, ארצות הברית, אנגליה. מדינות מחוץ - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
איך זה מתנהל בארצות הברית ובאנגליה?
 
<חיים זקס:>
 
לדוגמא, אם בארצות הברית ניתן פסק-דין, אין עיכובים – תוך שבעה ימים אפשר, זה תלוי ממדינה למדינה, כי החוקים מדינתיים – אז נניח בניו-יורק, בתוך שבעה ימים מדביקים על הדלת שאתה צריך להתפנות ואפשר לפנות אותך.
 
אנחנו אמרנו - - -
 
<נסים אוג'ר:>
 
תביא את המשכורת של ניו-יורק.
 
<קריאה:>
 
לא קשור.
 
<ענת ליברמן:>
 
גם שכר הדירה הוא - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מה הדרישה לקבל פסק-דין בארצות הברית? בניו-יורק?
 
<חיים זקס:>
 
אגב, נניח באוסטרליה, לצורך - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
עזוב אותי מאוסטרליה, אתה מבין? – את הקנגורואים, תעזבו אותי – אני רוצה ניו-יורק. אני רוצה לדעת כמה זמן אני צריך לחכות בניו-יורק כדי לקבל פסק-דין?
 
<חיים זקס:>
 
אני לא יודע, אבל אני מניח שזה יותר קצר מישראל. אני יכול להביא לאדוני, יש מחקר השוואתי שבוחן את התקופות של הליך שמתנהל בבית-משפט לפינוי שוכר, והליך שמתנהל בהוצאה לפועל והמצב שראינו הוא שמדינת ישראל נמצאת במצב מאד לא טוב גם מבחינת ניהול ההליך בבית-המשפט, וגם        מבחינת - - -
 
 
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נעזוב את ארצות הברית ונתקרב לאנגליה. קרוב. איך שם זה הולך? עד שאני מקבל פסק-דין, מה אני צריך להראות לבית-המשפט?
 
<חיים זקס:>
 
אני לא יודע, לא בחנו את זה. בחנו את התקופה בהוצאה לפועל, ומצאנו שהתקופות לביצוע קצרות באופן משמעותי, ואין הליכים של עיכוב עד פתיחת תיק. נניח באנגליה, אין לשופט שיקול דעת להחליט מתי הוא יוכל לפנות את הדייר. הוא צריך לקבוע פסק-דין שתוך 15 יום צריך לפנות אותו. בארץ לדוגמא, אם נכמרו רחמיו של השופט הוא יכול לקבוע 30 יום, גם אם אותו שוכר הפר את פסק-הדין.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
באנגליה, תוך 15 יום צריך לפנות אותו?
 
<חיים זקס:>
 
אני לא - - -, זה קצר יותר.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כולל ההוצאה לפועל?
 
<חיים זקס:>
 
כולל.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אתה יודע מה? אין בעיה, תביאו הצעת חוק כמו באנגליה ואתם תעמדו ב-15 יום. אתה מבין? אל תתפוס רק צד אחד. אם החוק באנגליה אומר שההוצאה לפועל חייבת תוך 15 יום, קבלו את זה גם כן.
 
<חיים זקס:>
 
אבל לא ההוצאה לפועל חייבת תוך 15 יום, מערכת ההוצאה לפועל צריכה לאפשר לזוכה לבצע את פסק-הדין שניתן לזכותו תוך תקופה מסוימת. כרגע המערכת מאפשרת, היא לא מערכת כופה. היא לא תכפה על הזוכה לבצע את פסק-הדין, או לא לבצע את פסק-הדין. כרגע המצב הוא שהזוכה מגיע עם    פסק-הדין ואומרים לו: חכה 30 יום; אחרי זה תחכה עוד 20 יום; ואחרי זה תחכה עוד 21 יום. זה מצב לא סביר.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לפי ההצעה שלכם, מועד ביצוע הפינוי בתוך 30 יום – כל אחד מ-30 הימים הבאים. אם עברו ה-30 ימים ולא ביצעתם?
 
<ענת ליברמן:>
 
אז צריך לבקש עוד פעם.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אז הרשם יקבע ב-30 הימים הבאים.
 
<חיים זקס:>
 
נכון.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זאת אומרת, לכם אין בעיה עם 30 הימים האלה. לכם יש בעיה עם ה-21 יום שבהם אני בעל הזכות.
 
<חיים זקס:>
 
מהבחינה הזאת ההוצאה לפועל היא לא המערכת שיוזמת את ההליך, והיא זו שמוציאה את האדם מהבית. היא צריכה לאפשר באופן תקין את היכולת שלי לתאם עם הגורמים הנוספים שאני צריך לתאם איתם – עם גורמים בהוצאה לפועל והמשטרה – והתיאום דורש זמן, הוא לא פשוט, ואם אני צריך לקבוע מועד מסוים ומשהו "מתפקשש", אז אני צריך להתחיל את ההליך מההתחלה: לפנות לרשם ההוצאה לפועל, לבצע מסירה נוספת – כל הדברים האלה לוקחים זמן.
 
כדי למנוע את הטרטור הזה, ושכל המערכת צריכה להתכוונן ליום אחד ספציפי שהרשם קבע, שהוא לא יודע אם המערכת יכולה לבצע את זה באותו יום – זה לא ישים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני אגיד לך מה ישים מאד – שההוצאה לפועל תעבוד ותעמוד.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל זו לא ההוצאה לפועל, בשלב הביצוע זה קבלנים והמשטרה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אין שום בעיה. תתאמו עם המשטרה מראש שבכל 25, 26, 27 ו-28 לחודש, הם מעמידים לרשותכם שוטרים לפנות. קבלנים? תחתמו עם הקבלנים על חוזים כאלה שהם חייבים לתת לכם את זה תוך שבועיים. אתם לא יכולים לחתום איתם על חוזים חדשים? הבנתי, אז אל תבואו אליי בטענות.
 
<נעמה מנחמי:>
 
לגבי ה-30 יום, ממילא המשטרה אמרה שהיא זקוקה ל-21 יום לפחות. אם אנחנו מקצרים את התקופה מאזהרה והודעת פינוי - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הגברת מנחמי, את קופצת לסעיף האחרון. חכי, בואי נלך לפי הסדר.
 
<נעמה מנחמי:>
 
לא, אני חזרתי אחד אחורה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אנחנו באזהרה והודעה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
נכון, האזהרה וההודעה שמוצע להחליף באזהרה והודעה משולבת, המשטרה הודיעה שהיא זקוקה ל-21 יום לפחות.
 
<חיים זקס:>
 
קודם כל, לא צריך את המשטרה בכל הליך. - - - צריך את המשטרה כדי לבצע כל - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הרגע הסברתם שצריך לתאם עם הקבלנים והמשטרה, עכשיו לא צריך - - -
 
<קריאה:>
 
- - - לא בכל אחת - - -
 
<חיים זקס:>
 
 לפעמים צריך ולפעמים לא צריך.
 
<אריה כהן:>
 
עם המשטרה רק במצב שיש חשש.
 
<חיים זקס:>
 
אבל החוק צריך להסדיר את האפשרות שבמצבים שצריך את המשטרה, יהיה אפשר לתאם איתם ויהיה אפשר לבצע את הפינוי.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נכון, אבל מכיוון שהם צריכים לפחות 21 יום, אז צריך לתת להם את זה כי אחרת יהיו עוד ועוד פניות לרשם מכיוון שצריך תאריך חדש.
 
<חיים זקס:>
 
בהנחה שאין מועד לפינוי. אם יש תקופת פינוי, אז הרשם - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
תקופת הפינוי לא תהיה 30 ימים, אם זו כוונתכם.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אוקיי, השארנו 30 ימים. ניתן להפחית את זה מטעמים מיוחדים שיירשמו, אך לא פחות מעשרה ימים במקרה של דירת מגורים. זה השינוי שהוועדה אישרה לגבי סעיף 7.
 
סעיף 7(א1), מוצע למחוק את הסיפא החל מהמשפט "- - - שר המשפטים - - -". אני אקרא את הכול, כדי שזה יהיה בקונטקסט: " האזהרה תכלול, לפי העניין, הודעה לחייב בשפה פשוטה וברורה כי אם אין ביכולתו לעמוד בתשלום החוב הפסוק במלואו או בתשלומים שנקבעו לו, עליו להתייצב לחקירת יכולת בלשכת ההוצאה לפועל, בתוך 21 ימים מיום המצאת האזהרה או בתוך מועד אחר שנקבע באזהרה, ולהמציא מסמכים שיפורטו באזהרה;", כלומר, מדובר גם על אזהרות כלליות, זה לא על פינוי מושכר. "החייב יוזהר, בין היתר, כי אם לא ישלם את החוב הפסוק או את התשלומים ולא יתייצב לחקירת יכולת, יראו אותו כחייב המשתמט מתשלום חובותיו וניתן יהיה לדרוש מסירת מידע עליו בלא הסכמתו מרשימת גורמים, להטיל עליו הגבלות כאמור בפרק ו'1 או לנקוט הליכי הבאה ומאסר לפי פרק ז'2; שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בדבר מידע נוסף שיש לכלול באזהרה".
 
ההצעה היא להוריד את הסעיף הזה, כך שהוא יחול גם על סעיף 7(א2).
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני, אם אפשר לחזור לנקודה הקודמת? מפריע לנו שיהיו אזהרות של 20 ימים ושל 30 ימים – זה מסרבל את המערכת, ולא נוח לזכור את זה. אנחנו מנסים שהדברים יהיו פשוטים ואולי עדיף שבפתיחה יהיו 30 ימים ולא 15 ימים, למרות שקשה לנו עם זה מבחינה עקרונית, ולהשאיר את 20 הימים של האזהרה, כדי שתהיה הקבלה להליכים אחרים, כי זה מאד קשה. גם בפתיחה, אז יש כאלה שאפשר לפתוח מייד כמו מזונות, כאלה שצריך לחכות 15 ימים וכאלה שצריך לחכות 30 ימים, וגם האזהרה. ההוצאה לפועל הופכת למורכבת.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אבל אתם יוצרים את זה עם הסעיפים -  א, ב(2), ג שמפנה לסעיף 36 ד, ה.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל זה מסובך.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
מי - - - פה את זה בכלל?
 
<ענת ליברמן:>
 
בסדר, אבל - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
עו"ד ליברמן, אני צרכן של זה ואני לא מסוגל לקרוא את החוק.
 
<ענת ליברמן:>
 
אני אומרת להיפך – אנחנו מנסים לעשות משהו יותר פשוט. אם יושב ראש הוועדה אמר לפני כן: בסדר, צמצמנו שם 15 ימים ועשינו רק 15, אז פה נאריך ל-30 ימים במקום 20. אני אומרת, במקום לעשות את החלוקה הזו, נשאיר את הדברים כמו שהם – נשאיר 30 ימים בפתיחה, שלא מתווספות אליו הוצאות פתיחת תיק – ואני לא מתקטננת על הימים, כי זה יוצא פחות חמישה ימים – ופה זה יישאר 20 ימים. לנוע כל הזמן בין הליכים כאלה שזה ככה, והליכים אחרים שזה ככה, זה יוצר סרבול – אנשים לא זוכרים האם באזהרה הזו יש 20 ימים או 30 ימים?
 
אנחנו מנסים ליצור אחידות, כמו שעשינו עם השטרות והתביעות על סכום קצוב שאיחדנו את ימי ההתנגדות.
<נעמה מנחמי:>
 
יש קושי עם זה. אני מסכימה שצריך לנסות לאחד ולעשות את הדברים בצורה יותר קלה מבחינת היכולת לזכור אותם, אבל אני רואה שוני עקרוני בין הזמן שאנחנו נותנים לפתיחת תיק, לבין המועד לאזהרה והודעת הפינוי. אני יכולה להניח שייתכן מצב שהאזהרה והודעת הפינוי הם נקודת הזמן הראשונה שבה החייב, או המפונה העתידי, שומע על פסק-הדין. זאת אומרת, זה לא עזר לו שהמתינו 30 יום בפתיחת התיק.
 
<ענת ליברמן:>
 
אנחנו חוזרים לטיעון הנגדי שהעלו פה. אבל ככה, אם אנחנו מחכים 30 ימים, אז יש לו 30 ימים לפני שמוטלות עליו הוצאות פתיחת התיק בהוצאה לפועל. - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נכון.
 
<ענת ליברמן:>
 
- - אז לכל דבר יש את ההיגיון הזה וההיגיון הזה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אבל אולי הוא לא יודע את זה.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
תעשי אגרה נדחית 30 יום.
 
<ענת ליברמן:>
 
אז אני אצור גם הליך של אגרה נדחית? אין לי מספיק - - - לבין אגרה נדחית?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
במזונות יודעים להמציא הכול, תעשו גם פה אגרה נדחית.
 
<ענת ליברמן:>
 
אז שוב הבחנה של הליכים.
 
<נעמה מנחמי:>
 
- - - קיצצנו לו מ-41 יום - - -.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, לא - - - לו.
 
<נעמה מנחמי:>
 
לא, היא רוצה את זה ל-20.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא את זה, את זה. היא רוצה - - - ב-30.
 
<נעמה מנחמי:>
 
לא, היא רוצה להגדיל את זה, כדי לקצץ את זה ל-20. להגדיל את הבקשה, כדי לקצץ את האזהרה.
 
<ענת ליברמן:>
 
כלומר, לא יהיה שינוי בסעיף 6. על תביעה לפינוי מושכר יחולו אותם הכללים של פסק-דין רגיל.
 
<נעמה מנחמי:>
 
כן, אבל זה רציונאלים שונים. כאן, יכול להיות שהוא עדיין לא שמע על פסק-הדין. אם היית מתקנת את תקנות סדר הדין האזרחי, זה היה יותר פשוט.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, בסדר. אז פה הוא יקבל 20 יום.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אבל אם הוא מקבל פה 20 יום, אז יכול להיות שזה ה-20 יום שיש לו - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אלה 20 הימים שיש לו - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
- - הוא לא ידע על - - -. הוא נחת עליו כרעם ביום בהיר.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
- - אבל 30 יום כבר עברו.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אבל הוא לא יודע על 30 הימים האלה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
בואי נניח שהיום אנחנו לא משנים את החוק.
 
<ענת ליברמן:>
 
זה המצב הרגיל, זה המצב היום.
 
<נעמה מנחמי:>
 
לא, היום יש לו 20, פלוס 20, פלוס אזהרה. אזהרה פלוס הודעה.
 
<שני רבינוביץ:>
 
היום יש לו - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נניח שאנחנו לא משנים את החוק.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אז יש לו 40 יום מהרגע שהוא מקבל את ההודעה הראשונה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
בסדר.
 
<נעמה מנחמי:>
 
פה, אתה לא נותן לו אפילו את ההודעה הראשונה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אבל אחרי 20 יום - - - אני לא יודע אם זו הודעה ראשונה, כי יכול להיות שהוא קיבל את פסק-הדין קודם. זה לא מטריד אותי.
 
אז מה אתם רוצים? 30 יום עד פתיחת התיק?
 
<ענת ליברמן:>
 
זה הרגיל. להחיל עליו את הכלל הרגיל.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אתם רוצים להשאיר את זה?
 
<חיים זקס:>
 
כן.
 
<ענת ליברמן:>
 
אנחנו לא נבצע שם תיקון. אבל שגם בימי האזהרה - - - זה יהיה 20, הרגיל.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
תיכף נראה.
 
עורך-הדין סיבק, דבר.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
הסבירו למה זה קריטי – וזה באמת חשוב – ועכשיו זה רוורס לאחור טוטאלי. אני חושב שחלק מהבעיה זה שלא עוצרים רגע, ומסתכלים על המכלול של המסלול – זה יעשה לכולם יותר קל. להתחיל להסתכל משלב התיק האזרחי, מה קורה בפסק-הדין? מתי אני מוסר את פסק-הדין? מתי אני פותח הוצאה לפועל? – זה יפשט את הדברים, כי אנחנו כאילו מתחילים את ההליך בהוצאה לפועל. ההליך לא מתחיל בהוצאה לפועל.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כן, אבל אני כרגע לא יכול להתעסק עם מה יהיה כתוב בפסק-הדין.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
נכון, אבל כשאדוני רוצה לפתור בעיה, או להסתכל על בעיה, הוא צריך להסתכל על המכלול שלה, אני מניח. זאת ההסתכלות הנכונה – גם הם צריכים להסתכל עליה ככה. כמו - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני מסכים איתך במאת האחוזים, אבל אם הייתי רוצה להסתכל על המכלול כולו, הייתי כותב לשופט תוך כמה זמן הוא יכתוב את פסק-הדין, תוך כמה זמן הוא ינהל את התיק.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
כתוב – יש את תקנה 193.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני יודע. ועומדים בה?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לא עומדים בה. אין לאדוני ערעורים על תקנה 190? גם ערכאת הערעור מתעלמת מקיומה של התקנה הזאת.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
תודה רבה לך. אז מה זה יעזור לי?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אני אגיד לאדוני מה כן יעזור: יש פה הנחת יסוד שרוצים לקצר את הזמן לפתיחת תיק.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הנחת היסוד היא שכאשר ניתן פסק-דין, צריך לבצע אותו – או שאתה מבצע אותו מרצונך, או שאני כופה עליך.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
זאת הנחת יסוד חלקית כי היא נכונה פה רק לפינוי – יש פסקי-דין מכול מיני סוגים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אם היית שואל אותי אני חושב שזה נכון לגבי כולם, אבל כרגע אני מתעסק בפינוי.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אז או שהולכים לרמת העיקרון ואומרים: פותחים תוך 30 ימים – לא עשרה סעיפים – אבל לרשם יש סמכות מטעמים מיוחדים לצמצם את התקופה, כמו שעושים באזהרות בבית-המשפט. בבית-המשפט – המועד הקבוע בתקנות ניתן לשינוי. אז פה אפשר להגיד את אותו הדבר בדיוק: חלק מהטעמים המיוחדים יהיו – קביעת פסק-דין לפינוי, פסק-דין למזונות, או פסק-דין לביצוע בעין. זה הכול, לא צריך - - -. כך אפשרנו את הדבר הזה בהוצאה לפועל ולא שינינו את העיקרון הכללי, ועכשיו נעבור לבעיית האזהרה שלה יש פתרון אחר.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
דבר, מה הפתרון?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לפני שאני מגיע לאזהרה, אני צריך לטפל בנושא אחר: בסמכויות העזר של רשם ההוצאה לפועל בתקופת הביניים. אחת הטכניקות הקריטיות בפסקי-דין לפינוי – איך אתה מקצר את התקופה של חלק מפסקי-הדין לפינוי? אתה מגיש סעדים זמניים. חלקם המצאות מוחלטות. שוברים את הראש איזה סעד זמני להמציא. למה? זה יוצר שני דברים: דינאמיקה של מפגש בין הצדדים – יש דיון, וזה יוצר דינאמיקה והצד השני מבין שפרק הזמן התחיל לרוץ. לא מחכים עכשיו לסוף התקופה, של פסק-הדין. יש כבר צו זמני: סגירת חשמל, איסור שימוש בחנייה, כל מיני דברים מהסוג הזה. כלומר, יש פה תקופת ביניים שצריך להסתכל על סמכויות הרשם בה. היום, לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות ביניים בפסק-דין לביצוע בעין. זה נושא שצריך להסתכל עליו.
 
עכשיו נעבור לאזהרה שזה משהו אחר. הפתרון שאדוני הציע באזהרה הוא פשוט, כי מה הפתרון שאדוני אומר: אם תפנה תוך x זמן, אז בסדר – יצאת, ובזה הסתיים העניין. אם לא רשאים תוך אותו פרק זמן – זה לא יבלבל אף אחד. תאמיני לי, זוכים שרוצים לפנות יקראו טוב. אדם שנמצא במצב של רצון לפנות פולש, או לפנות אדם שלא שילם לו חצי שנה, יקרא כל הוראה שצריך. מקסימום תכינו לו דפים, ואני חייב להגיד שבזה הרשות עושה עבודה נפלאה – יש דפי הסבר פשוטים באתר ובלשכה ויסבירו לאדם מה הוא צריך לעשות.
 
<נעמה מנחמי:>
 
כן, אבל איך המתמחים - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני רוצה להגיד: אתם אומרים יבלבל ולא מבלבל. אני עדיין מציע לכם את ה-15 יום; את ה-20 ימים - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
20 ימים או 30 ימים?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
פה לא אכפת לי שיהיה 20 ימים.
 
<חיים זקס:>
 
באזהרה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
במועד הפינוי זה לא יהיה כל אחד מה-30 ימים – יהיו חמישה ימים בתוך ה-30 ימים הבאים. תודיעו לי מתי זה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
טווח של חמישה ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
טווח של חמישה ימים. הרי מה יקרה? הודעתם לי: תוך 30 הימים הבאים, ואני ממשיך ללכת לעבודה בבוקר. אתם לא תבואו ביום הראשון ולא ביום השני ופתאום אתם מגיעים, ואני לא בבית – מה תעשו עם המיטלטלין שלי?
 
<חיים זקס:>
 
השאלה היא מה קורה היום?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
עזוב אותי מה קורה היום. היום לא מעניין אותי. אתה מודיע לי - - -
 
<חיים זקס:>
 
- - - גם אם יש יום - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
אבל גם אם האדם בבית, זה לא משנה – צריך לקחת את הדברים שלו.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אתה תיקח את המיטלטלין שלי ומה תעשה איתו?
 
<נעמה מנחמי:>
 
תשים במחסנים של ההוצאה לפועל.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
תשים במחסנים? אני לא יכול לשחרר, עד שלא שילמתי את הוצאות האחסון ואת הוצאות ההובלה - -
 
<נסים אוג'ר:>
 
אמצעי לחץ.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
- - עכשיו, אני לא רוצה שתגדיל לי את ההוצאות. תודיע לי באיזה יום אתה בא, כדי שאני אהיה שם ועוד קודם אוציא את הדברים.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל זו הבעיה שלנו, אנחנו לא יכולים - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
סליחה, מה הבעיה שלכם? הרי 30 יום אתם צריכים לתאם עם המשטרה. המשטרה צריכה 21 יום. אז זה לא כל אחד מ-30 הימים הבאים, כי ב-21 הימים הבאים - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
<אפשר לדבר על ה-30 ימים, אבל חמישה ימים זה מעט מאד.>
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זה מ-21 עד 30, זה הכול. זה חמישה ימים, כי יש שבת באמצע.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אבל למה הכול צריך להיות לפי המשטרה? נניח שצריך משטרה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
עורך-הדין סיבק, אי-אפשר. הם צריכים משטרה.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אני אסביר מה אפשר לעשות.
 
<אריה כהן:>
 
צריכים גם בעלי תפקיד, להתארגן עם ציוד, עם דברים, משאיות.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
21 יום - - - להתארגן עם ציוד?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
איזה ציוד?
 
<אריה כהן:>
 
לפעמים, אם הוא צריך - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
צריך לתאם - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אין בעיה, אתה צריך ציוד? אני אומר לך ככה: ב-21 הימים הראשונים לא יהיו לך משטרה, ציוד, מחסנים ושום דבר. תפנה אותי בין ה-21 יום, עד ה-30 יום. אבל מכיוון שיש שישי שבת באמצע, שאתה לא עובד בהם - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
 אם יש חגים, זו גם בעיה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מה?
 
<ענת ליברמן:>
 
אם יש חג, זו גם בעיה.
 
<אריה כהן:>
 
לא כולל חגים ושישי שבת.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לכן זה הופך להיות חמישה ימים.
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני, אולי אפשר לתת 20 ימים?
 
<קריאות:>
 
- - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
למה 20 ימים? אני לא מבין, למה אני צריך 20 ימים? אני לא מבין, למה אתם לא יכולים לתאם את הדברים? ריבונו של עולם, כמה ימים צריך?
<אריה כהן:>
 
- - - את הדברים, הוא מפנה את הציוד שלו.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
עורכת-הדין ליברמן, הוא נותן לך אופציה: את יכולה חמישה ואת יכולה גם 21, אבל שתהיה לך האפשרות - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, תוך עשרה ימים, חמישה ימים.
 
<אריה כהן:>
 
עורך-הדין סיבק, אתה לא יכול לבוא לקבלן שלך, אפילו שעובד אצלך - - - יש לו עבודות - - - מהרגע להרגע, עומד רק - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אני אגיד לקבלן שהוא מפנה ואני מקבל 5,000 שקל פלוס מע"מ על הפינוי?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
רגע, אני לא מבין – המפנים, לא מפנים ב-30 יום. אתה רוצה לפנות את הדירה? תודיע לי: אדוני, בין הראשון לחמישי, בין העשירי ל-15. תן לי את החמישה ימים שאתה רוצה לפנות אותי בהם, ואתה תתאם את זה לפני שאתה מודיע לי.
 
<שני רבינוביץ:>
 
אני לא הבנתי למה חזרנו ל-20 יום, או ל-21 יום? אני חושבת ש - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כי ה-20 האלה נראו לי כל הזמן.
 
<שני רבינוביץ:>
 
לא, לפני כן זה היה 20 יום, פלוס 20 יום. זה היה 40 יום. עכשיו אנחנו מקצרים את זה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
ל-20 יום.
 
<שני רבינוביץ:>
 
אני חושבת שצריך לחשב את שתי התקופות ושזה יהיה לפחות 45 ימים ביחד.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אוקיי, אני מקבל את זה שאת חושבת כך. אני לא חושב כך.
 
<שני רבינוביץ:>
 
הבנתי שקיבלת את זה לפני כן, לכן אני שואלת.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, לא קיבלתי את זה.
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני, אני חושבת שרק בשביל הקשיים הטכניים – כי צריך ללכת למשטרה ולתאם את הדברים – ואם הומצאה אזהרה שהיא הודעת פינוי ביום חמישי בערב, אז הוא יוכל לגשת למשטרה רק ביום ראשון, וכבר הלכו לו יומיים מה-21 ימים. אז אולי אפשר להגיד שהפינוי יוכל להתבצע בכל אחד מה-14 ימים שאחרי תום תקופת האזהרה?
 
<ענת ליברמן:>
 
עורכת-הדין ליברמן, לא יותר משבעה ימים.
 
<ענת ליברמן:>
 
שבעה ימים? קודם אמרת מה-20 עד ה-31?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני אמרתי כי לקחתי בחשבון שיש שם שבת – ששה ימים ושבת באמצע.
 
<ענת ליברמן:>
 
כלומר, שבעה ימים נטו.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני יודע לעשות חשבונות. אז אם את רוצה שבעה ימים נטו, אני אתן לך שבעה ימים נטו.
 
<ענת ליברמן:>
 
נציג המשטרה, אתה חושב שזה בסדר?
<חיים אמיגה:>
 
אני מהמשרד לביטחון הפנים. אני חוזר על מה שהגורמים המקצועיים של המשטרה אמרו: הם צריכים 21 ימי התרעה או הכנה מראש, כדי שהם יוכלו לספק את הכוחות בזמן ולבצע את הפינוי.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מצוין.
 
<חיים אמיגה:>
 
ברגע שיש להם 21 ימים, אני מניח שלמשטרה לא תהיה בעיה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, הם לא מפנים בתוך ה-21 יום. הם צריכים לקבל הודעה מראש של 21 יום – יוצא מן הכלל, הנה קיבלתם. המשטרה צריכה 21 יום, ולכם יש שבוע כדי לפנות בין ה-21 ל-30.
 
<שני רבינוביץ:>
 
אם המשטרה צריכה 21 יום, למה צריכים תקופה של שבעה ימים נוספים? מה הבעיה עם מה שיש היום?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אין שום בעיה.
 
<שני רבינוביץ:>
 
הם טוענים שיש בעיה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הם לא טוענים. אני רוצה לתת להם את ה-30 יום.
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני, אם לא מצליחים אז אחר-כך אפשר – כמו שקבענו בהצעת החוק – לבקש מהרשם להאריך את זה בתקופה נוספת? כלומר, עם הודעה שנשלחת כמובן.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מה זו הודעה נוספת? עוד פעם להגיד: תוך 30 יום? לא.
 
<נעמה מנחמי:>
 
לא, עכשיו זה תוך שבעה ימים.
 
<ענת ליברמן:>
 
תוך עשרה ימים. תוך עשרה ימי עבודה.
<היו"ר דוד רותם:>
 
תוך שבעה ימים, כן. אני רוצה שהאיש יקבל הודעה: בשבעה ימים האלה יבואו לפנות אותך. אבל זה לא יקרה בשבעה ימים האלה, כי אם תיאמתם עם המשטרה בין ה-21 ל-30 ולא ביצעתם - -
 
<ענת ליברמן:>
 
יצטרכו לבקש מחדש.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
- - יצטרכו עוד פעם 21 יום כדי לתאם איתם – אז זה יהיה בסוף החודש הבא.
 
<נעמה מנחמי:>
 
לא, נראה לי שהמשטרה לא תתעקש על ה-21 ימים במקרה - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
המשטרה לא תתעקש על כלום, היא רק לא מסוגלת לעשות את זה בפחות.
 
<חיים זקס:>
 
יש כאן קושי שככל שתקופת הזמן קצרה יותר וקשה יותר לבצע – קשה יותר לתאם את הביצוע – אז אנחנו נמצאים במצב שהזוכה צריך לפנות לרשם להוצאה לפועל עוד פעם, ולהמציא - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
<אני לא רוצה שהוא יפנה, אני לא מבין אתכם? המשטרה צריכה 21 יום – בראשון לחודש תיאמתם איתם שבין ה-21 ל-30 לחודש עושים פינויים. לא צריך יהיה לפנות, צריך לבצע בין ה-21 ל-30.>
 
 
<(הישיבה נפסקה בשעה 11:49 ונתחדשה בשעה 11:57.)>
 
 
<נעמה מנחמי:>
 
מה הוכרע 30 יום, או 20 יום?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
על איזה סעיף את מדברת?
 
<נעמה מנחמי:>
 
אני מדברת על הסעיף של "האזהרה והודעת הפינוי".
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
20 יום.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אתה משאיר 20 יום?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כן.
 
<נעמה מנחמי:>
 
ונשארו 15 ימים בהתחלה, או 30 ימים?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
15 ימים בהתחלה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
סעיף 7(א2) – "הוגשה בקשה לביצוע פסק-דין לפינוי מושכר, תכלול האזהרה הודעה לחייב בשפה פשוטה וברורה, כי אם לא ימלא אחר פסק-הדין בתוך התקופה כאמור בסעיף קטן (א), תהיה למנהל לשכת ההוצאה לפועל סמכות להיכנס למקרקעין האמורים, לפנותם ולמסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק-הדין, בהתאם להוראות סעיף 64".
 
הערות לסעיף הזה?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
יש לי הערה כללית לגבי פסק-דין רגיל לביצוע בעין. כלומר, אין שום הבדל בין זה לזה.
 
<ענת ליברמן:>
 
בסדר, אנחנו נחשוב על תיקון כזה, אבל לא חשבנו על זה עד עכשיו, אז אנחנו לא ערוכים לחשוב מה ההשלכות של זה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
טוב, זה לא - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
סעיף 7(א3) – "שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בדבר מידע נוסף על האמור בסעיפים קטנים (א1) ו-(א2), שיש לכלול באזהרה".
 
אגב, איזה - - -?
 
<ענת ליברמן:>
 
זו ההוראה שקיימת גם היום.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא חשוב. כשיבוא שר המשפטים, אנחנו - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
בדיוק. - - - ועדת חוקה. זה קיים גם היום, אז זה לא משנה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
את סעיף קטן 7(ב) הנוכחי, מוצע לסמן כסעיף קטן 7(ב)(1) – "המצאת האזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית-דין לפי תקנות סדר הדין; לעניין זה, הסמכויות הנתונות בתקנות סדר הדין לבית-המשפט או לרשם, יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל".
 
סעיף קטן 7(ב)(2) הוא סעיף חדש שמוצע – "על אף הוראות פסקה (1) המצאת אזהרה בבקשה לביצוע פסק-דין לפינוי מושכר תומצא לחייב וכן לצד שלישי המחזיק במקרקעין או בחלק מהם, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירתו על-ידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל; היו המקרקעין נעולים או שלא היה אפשר להמציא את ההודעה כאמור ידביק מנהל לשכת ההוצאה לפועל את ההודעה על פתח המקרקעין או יקבע אותה אליהם ויערוך דין וחשבון על פעולתו".
 
זה אותו נוסח בדיוק - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, בדרך-כלל יש "שקידה סבירה", לא?
 
<ענת ליברמן:>
 
<זה כתוב בנהלים, ולא בתקנות או בחוק.>
 
<יחזקאל סיבק:>
 
הסעיף החדש מבטל את סעיף קטן (ב) הנוכחי שמפנה לפרק ל"ב – תקנות סדר הדין. הוא צמצם לאפשרויות סטנדרטיות לחלוטין שנמצאות בתקנות סדר הדין, כמו מסירה לבן משפחה בגיר שגר איתו. המסירה פה אינה ברורה. מסירה בדואר רשום זו אופציה שנמצאת בפרק ל"ב היום. מסירה על-ידי מנהל ההוצאה לפועל - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
זה מה שקיים היום.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
בסדר, זה נמצא בתקנות, בהפניה. את ביטלת לחלוטין את כל אופציות המסירה במה שכתבת. כתבת: על אף האמור בסעיף קטן (ב) הנוכחי, שהופך לסעיף קטן 7(ב)(1). אין. אני עכשיו כותבת איך מוסרים את האזהרה הזו.
 
<ענת ליברמן:>
 
בגלל שהיא הודעת פינוי אז קבענו המצאה שהיא - - - הודעת פינוי.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
בסדר גמור. אופציה אחת זו מסירה בדואר רשום.
 
<ענת ליברמן:>
 
מאישור מסירה. מסירה אישית.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
בסדר. אופציה שנייה נקראת "מסירתו על-ידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל". עכשיו, אני שואל אותך: בתקנות סדר הדין יש כל מיני מסירות – לנמען גופו; לבן משפחה הגר איתו; למורשה מטעמו; מה זאת המסירה הזאת? האם זה רק לנמען גופו וצריך לציין את זה? האם זה לבן המשפחה - - - ?
 
<אריה כהן:>
 
זה אותו - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
כי הרי ביטלת את ההפניה. אין לי עכשיו במה להיעזר.
 
<אריה כהן:>
 
זו אותה מסירה כמו - - - זו אותה מסירה.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
זאת המסירה.
 
<אריה כהן:>
 
כן.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
למה? בואו נאמר כך: היא תומצא לחייב באותם תנאים כפי שכתוב בסעיף קטן 7(ב)(1).
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לא, אבל כתוב "על אף - - -".
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אז מה?
 
<ענת ליברמן:>
 
"על אף - - -" כי זה מצמצם, אבל זה לא אומר שאתה מבצע את דרכי ההמצאה האלה באופן שונה מאשר איך שהן קבועות בתקנות סדר הדין האזרחי.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
ברור ש"על אף - - -" זה באופן שונה.
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, "על אף - - -" מהבחינה שאם לגבי כל אזהרה קבענו שאפשר להמציא אותה בדרך שממציאים כתבי בית-דין – כל הדרכים – כלומר, כל מה שקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי שאפשר להמציא,            אז פה – אזהרה שהיא גם הודעה – אנחנו מצמצמים את זה רק לחלק מהשיטות שבהן אפשר להמציא.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
- - - לא, פה משהו אחר.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נכון, היא תומצא לחייב. איך היא תומצא לחייב? או על-ידי מסירה לבן משפחה שגר איתו, או שהוא מעל גיל זה, או לזה, או לזה. זה בוודאי - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אני - - -. אני קורא את מה שכתוב בסעיף. בסעיף יש שתי אפשרויות למסירה: אחת, דואר רשום עם אישור מסירה; שתיים, מסירה על-ידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נכון.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אם אומרים לי שאנחנו מכירים את ההגדרות האלה – כי הן נמצאות בחוק, בתקנות או איפה שהוא – אז שיגידו לי איפה זה כתוב. דואר רשום עם אישור מסירה אני יודע כי זה קיים לי, אבל איפה כתובה ההגדרה של מה זה מסירתו על-ידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל?
 
אני אגיד לך למה, כי זה קריטי: יבוא מחר החייב - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל זה מה שקבוע היום בתקנה 97, ואף אחד לא בא.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
הרי זה סעיף שיתווכחו עליו מכאן ועד להודעה חדשה – יפרנס ערעורים nonstop. החייב יגיד: מסרו לבני בן ה-19, החייל, שגר איתי בבית, אבל זה לא מה שכתוב בסעיף, נכון?                                  כתוב: "- - - מסירתו - - -". אני אומר: זה לנמען גופו. עכשיו, תגידי לי שלא.
 
<ענת ליברמן:>
 
כמו שמפרשים את זה בתקנות סדר הדין האזרחי - - -
 
<יחזקאל סיבק:>
 
למה צריך לפרש כשכותבים חקיקה חדשה? למה אני בתור צרכן חוק - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
אז אתה רוצה שיהיה כתוב פה בצורה מפורשת?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אני לא רוצה כלום. אני רוצה - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
אני שואלת איך אתה חושב שזה מבהיר?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
אני בתור צרכן חוק מצפה שכמות הפרשנות שבית-המשפט יצטרך לתת לי תהיה מינימאלית.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מה שעורך-הדין סיבק רוצה זה שתמחקי את המילים "על אף הוראות פסקה (1) - - -".
 
<יחזקאל סיבק:>
 
או שתכתבי: מסירתו כאמור בתקנה כך וכך, או מסירתו בסעיף - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
למה אי-אפשר להפנות לתקנות הספציפיות? הרי אנחנו יודעים לאיזו תקנה אנחנו מפנים.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
כותבים: כאמור ב-.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הלאה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אתם תבדקו ותחזרו?
 
<ענת ליברמן:>
 
אני רוצה לדעת מה עורך-הדין סיבק מציע, כי אני חושבת שזה פשוט. היום, בתקנה 97 זו הלשון ומעולם לא היתה עליה מחלוקת. בתקנה 97 כתוב שאת ההודעה לחייב על מועד הפינוי ממציאים או בדואר רשום עם אישור מסירה, או במסירה על-ידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
עכשיו זה הכי גרוע שיש, כי את אותה ההוראה יש בחוק ובתקנות.
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, עכשיו היא לא תהיה בתקנה 97, כי אנחנו נתקן את התקנות ובתקנה 97 היא לא תהיה לפינוי מושכר. אבל התקנה שהיום היתה רלבנטית לפינוי מושכר – זו הלשון שלה.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לא, את מבטלת את ההפניה. את תקנה 97 את אומרת שתתקני. כלומר, בנוסח הבא של החוק לא תהיה תקנה 97 - -
 
<ענת ליברמן:>
 
תקנה 97 תהיה, אבל היא לא תהיה לגבי פינוי מושכר.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לא לגבי פינוי מושכר. אני עכשיו רוצה לקרוא, להכין את התיק שלי ולבצע מסירה ואני צריך להגיד לפקיד המסירה למי למסור – ל-x, y, ו-z כדי שלא יהיה מצב שבו - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
איפה ההוראה שאומרת שאני יכול למסור את זה לבן משפחה שמעל גיל 18 וגר איתו?
 
<יחזקאל סיבק:>
 
בהפניה בתקנות סדר הדין האזרחי, בפרק ל"ב.
 
<אריה כהן:>
 
ב-475.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
הרי חוק ההוצאה לפועל עשה דבר חכם – הוא אמר עזבו, אלא אם אני אומר אחרת, אני אלך - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
צריך פה להוסיף את תקנות סדר הדין האזרחי.
 
<ענת ליברמן:>
 
בדיוק, כמו שכתוב בסעיף של אזהרה רגילה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נכון. תבדקו, הלאה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
זה לא כמו באזהרה רגילה. להפנות - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, לייחד את זה, אבל שהפרשנות של דואר רשום עם אישור מסירה ושל המצאתו וההדבקה יהיו כמו שמתפרשות בתקנות סדר הדין האזרחי.
 
<נעמה מנחמי:>
 
טוב.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
למה מתפרשות? כאמור ב-, למה - - - מקום לפרשנות?
 
<ענת ליברמן:>
 
כאמור ב-.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
ילכו הביתה ויחשבו, הלאה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
התיקון המוצע הבא הוא בסעיף קטן 64(א) – "ניתן פסק-דין לפינוי מקרקעין, לרבות סילוק-יד ולא מילא החייב אחרי פסק-הדין בתוך התקופה שנקבעה באזהרה שהומצאה לפי סעיף 7(א), יקבע רשם ההוצאה לפועל מועד לפינוי בהודעה, שתומצא לחייב ולצד שלישי אשר לידיעתו של רשם ההוצאה לפועל מחזיק באותם מקרקעין או בחלק מהם; - - -". וכו', את רוצה להסביר את התוספת?
 
<ענת ליברמן:>
 
את סעיף קטן 64(א) הרגיל?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
סעיף קטן 64(א).
 
<ענת ליברמן:>
 
בסעיף קטן 64(א) הקיים היום עשינו הבהרה שלא קשורה לתיקון שלנו. זו הבהרה שהיתה צריכה להתבצע ממילא, כי מסעיף 64, כפי שהוא קיים היום, זה נראה שכאילו ברגע שלא מבוצע פסק-דין לפינוי – אגב, כל פינוי, לאו דווקא פינוי מושכר – ניתן מייד לשלוח הודעה על פינוי. כמובן שאנחנו יודעים שזה לא המצב, כי לפני כן יש את שלב האזהרה. לכן, אנחנו מבקשים רק להבהיר שאם פסק-הדין לא בוצע ולא מילא החייב אחר פסק-הדין בתוך התקופה שנקבעה באזהרה, כלומר יש גם את שלב האזהרה, רק אז יש הודעה על פינוי. זו הבהרה של המצב הקיים היום לגבי כל הפינויים, לא על פינוי - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
היא לא רלבנטית כי אצלנו אין אזהרה ופינוי, אלא אזהרה ופינוי ביחד.
 
<ענת ליברמן:>
 
היא לא רלבנטית אלינו, נכון. זה רק כדי להבהיר שבכל הפינויים האחרים יש אזהרה ויש הודעה על פינוי.
 
<נעמה מנחמי:>
 
סעיף קטן 64(א1) המוצע – "על אף הוראות סעיף קטן (א), הומצאה אזהרה כאמור בסעיף 7(א2) לעניין פסק-דין לפינוי מושכר, ולא מילא החייב אחר פסק-הדין בתוך התקופה שנקבעה באזהרה, ייכנס מנהל לשכת ההוצאה לפועל למקרקעין האמורים, יפנה אותם וימסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק-הדין, בתוך - - -".
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אין בתוך 30 ימים. זה בלתי אפשרי.
 
<ענת ליברמן:>
 
20 ימים, אדוני?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא 20 ימים. המשטרה אומרת לך: את צריכה - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
דיברתי עם המשטרה בהפסקה. הרי הימים מתחילים להיספר מרגע שהמציאו את האזהרה שהיא הודעה על פינוי. אם, נניח, המציאו את האזהרה שהיא הודעה על פינוי ביום חמישי בערב, אז בימים שישי ושבת הוא לא יכול לגשת למשטרה. הוא הגיע ביום ראשון – כבר עברו לו שלושה ימים על חשבון האזהרה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אבל זה מהתקופה שנקבעה באזהרה. זה לא 30 ימים - - - מיום האזהרה, - - - המועד שנקבע באזהרה.
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, הספירה של הימים האלה שבהם אפשר לבצע את הפינוי, מתחילה מתום תקופת האזהרה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
נכון.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני רוצה לשאול את המשטרה: כמה זמן אתם צריכים לדעת מראש בכדי לבצע פינוי?
 
<ששון ששון:>
 
<21 יום זה מאד מקובל.>
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
21 יום ממתי? מהרגע שתיאמתי איתכם?
 
<ששון ששון:>
 
כן.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
תודה רבה. אז את מבינה שה-21 זה מיום ראשון?
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, אבל הימים של הפינוי בחוק הם אחרים. הימים של הפינוי בחוק מתחילים להיספר מתום תקופת האזהרה והם מתחילים להיספר מיום חמישי.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אין לי בעיה שתתחילי לספור ממתי שאת רוצה – מצידי תספרי אותם מיום ראשון בשבוע הקודם. הוא לא יכול לבוא לפנות, אלא אחרי 21 יום.
 
<ענת ליברמן:>
 
אני יודעת.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זאת אומרת שב-21 ימים הראשונים לא יהיה פינוי.
 
<ענת ליברמן:>
 
נכון.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אז תודיעי לחייב: אני אבוא לפנות אותך בתשעה ימים.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל אני לא מודיעה לו תקופה. כשאני ממציאה לו, הוא יודע שמהרגע שהמציאו לו אזהרה שהיא הודעה על פינוי, הוא סופר 20 ימים ואז מתחילים העשרה ימים שבהם אפשר לפנות אותו.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נכון, זה מה שאני רוצה.
 
<ענת ליברמן:>
 
אם המציאו לחייב את ההודעה ביום חמישי, אז הוא מתחיל לספור את ה-20 ימים. הגעתי למשטרה רק ביום שני, בגלל שהיה שישי, שבת וחג ביום ראשון, ואז אני צריכה עוד 21 ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אבל היה חג של שלושה ימים, אז הגעת רק ביום חמישי.
 
<ענת ליברמן:>
 
לא משנה. ניקח מצב רגיל שהיה שישי שבת, ואז אני מתחילה לספור מעכשיו את ה-21 ימים למשטרה. אז חלק מהימים שלאחר תום תקופת האזהרה אבודים מבחינתי – אני לא אוכל לבצע שם את הפינוי.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
את לא תוכלי לבצע את הפינוי בכל מקרה, אלא 21 יום אחרי שתיאמת עם המשטרה.
 
<ענת ליברמן:>
 
נכון.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אז את זה אני רוצה שתודיעי לחייב – לזה שהולכים לפנות אותו. תגידי לו מתי את באה לפנות אותו, ותגידי לו: זה יהיה אחרי 21 יום מהיום. אוקיי?
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל זה מה שאנחנו אומרים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
בסדר. בעצם 21 יום מהיום, זה אותו הדבר.
 
<נעמה מנחמי:>
 
מה שאפשר להגיד - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זה לא בתוך 30 יום.
 
<נעמה מנחמי:>
 
- - ייכנס מנהל לשכת ההוצאה לפועל וכו', לא מוקדם מיום כך וכך, ולא יאוחר מיום כך וכך.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זה יהיה בתום 21 יום - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
לא לפני 21 יום, ולא יאוחר מ-30 יום.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
נכון, זו התקופה שיש לך. אין לכם ברירה כי אתם צריכים לתאם עם המשטרה, אחרת אין לכם פינוי.
 
<ענת ליברמן:>
 
נכון, ואני אומרת שאם אפשר שזה יהיה לא מוקדם מ-21 יום, ולא יאוחר מ-35 ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מה פתאום 35 ימים? אתם ביקשתם 30 יום? אני לא מבין?
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, זה 35 ימים מהאזהרה, זה יוצא כאילו 15 ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אין לי בעיה – אתם מיום האזהרה סופרים 21 יום ו-30 יום. בתקופה הזאת תבצעי.
 
<ענת ליברמן:>
 
זה מה שביקשנו.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אין שום בעיה, אבל אתם תודיעו לו שתבצעו את זה בין 21 יום, לבין 30 יום.
 
<אריה כהן:>
 
כן.
 
<ענת ליברמן:>
 
לא.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
ודאי לא טוב, אבל זה מה שרציתם.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל זה מה שאני אומרת – השאלה היא אם אפשר לתת עשרה ימים?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מה פתאום שאני אתן עשרה ימים?
 
<ענת ליברמן:>
 
הרגע נתת תשעה ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני לא נתתי לך כלום – נתתי בין 21 ל-30. זה מה שביקשת.
 
<ענת ליברמן:>
 
השאלה היא אם אפשר בין 21 ל-35?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, למה?
 
<ענת ליברמן:>
 
לאפשר מרווח של תיאום עם המשטרה ועם יתר הגורמים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני לא מבין? אני נותן לך 21 יום מתום האזהרה.
 
<ענת ליברמן:>
 
21 יום מתום האזהרה? זה לא מה שאמרת הרגע.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זה מה שאמרתי.
 
<ענת ליברמן:>
 
21 יום מתום האזהרה זה מצוין.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מצוין. 21 עד 30. זה הכול.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
מתום האזהרה?
 
<אריה כהן:>
 
לא, לא.
 
<ענת ליברמן:>
 
זה משהו אחר. מתום האזהרה – זה מה שאנחנו רוצים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
 אז מה שתקבלו – 21 עד 30 מתום האזהרה, כמו שאת רוצה.
 
<יחזקאל סיבק:>
 
לא, את לא רוצה מתום האזהרה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
עורך-הדין סיבק, היא רוצה. היא יודעת מה היא רוצה. אתה לא צריך לעזור לה, והיא מקבלת את מה שהיא רוצה.
 
<אריה כהן:>
 
- - - חזרה - - - לא, לא. סליחה, אדוני.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אה, לא.
 
<אריה כהן:>
 
מה שעורכת-הדין ליברמן מנסה להסביר זה שבמידה ואנחנו מסרנו ביום חמישי את האזהרה לחייב, אנחנו צריכים להודיע למשטרה – לא נוכל להודיע באותו יום למשטרה, נודיע לו ביום ראשון. כעת, יכול להיות מצב שייצרנו 3 ימים שאנחנו נמצאים במינוס כי למשטרה יש 21 יום, ולאותו אדם שנתתי לו בין 21 יום ל-30 יום, נהפכו לו שבעה ימים שיש לו, ולכן עורכת הדין ליברמן אומרת: תגדיל לי את המרווח הזה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
סליחה, האזהרה נגמרה ביום חמישי - -
 
<אריה כהן:>
 
מסרתי, ולמשטרה אני יכול - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
- - ביום ראשון התחלת לתאם עם המשטרה שאומרת: בעוד 21 יום. אילו היית מדבר איתם ביום חמישי, אז יש לך 21 יום מיום חמישי. אבל יש לך עדיין בין ה-21 ל-30. יש לך עוד זמן.
 
<אריה כהן:>
 
יש שבעה ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אז ממה אתה חושש?
 
<ענת ליברמן:>
 
שאם ה-21 ימים נופלים בסוף, גם על שישי שבת, אז נשאר לי יום אחד.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני לא מבין? 21 יום מיום חמישי זה יום חמישי. 21 יום מיום ראשון זה יום ראשון. הם לא נופלים על שישי שבת – הימים לא זזים. שלושה שבועות זה שלושה שבועות – בלוח שלי לפחות.
 
<ענת ליברמן:>
 
אם המשטרה יכולה להתחייב לנו שמבחינתם אין בעיה, אז אנחנו - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני לא מבין? אני לא יודע אם המשטרה מתחייבת או לא. אם המשטרה אומרת: אני צריכה 21 יום, ואחר-כך היא תגיד: אני מצטערת, בדיוק מגיע נשיא ארצות הברית ואין לי כוחות, אז יפנו עוד פעם לרשם ויבקשו עוד פעם 21 יום.
 
<ענת ליברמן:>
 
בגלל זה אנחנו רוצים - - - להרחיב את - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זה לא יעזור לך. את כתבת 30. היית נותן לך את מה שאת רוצה ומה היה קורה?
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני, שכחתי פרט, אני מתנצלת. לא מייד אחרי שיש המצאה אני יכולה ללכת למשטרה, כי אני צריכה לאשר את דרך ההמצאה אצל הרשם – זה הסעיף שעוד מעט נדבר עליו, בקשת הפינוי. רק אחרי שהרשם נתן בזה החלטה, אני יכולה ללכת למשטרה. אגב, חבל שהמשטרה פה והם שלחו את המכתב הזה עם כל הדברים שהם צריכים לבחון – רק אחרי שנגיע עם אישור הרשם על הפינוי וכל הדברים האלה, שזה לוקח עוד 24 שעות, רק אז הם מסכימים להתחיל לתאם. כלומר מראש - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא הבנתי? אתם יכולים לגשת ביום ראשון בבוקר אל הרשם.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל ייקח לו גם 24 שעות עד שהוא ידון בהחלטה ועד שתינתן החלטה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
למה?
 
<נעמה מנחמי:>
 
תעשי את זה מהיום ה-30 עד היום ה-40, במקום מהיום ה-21 עד היום ה-30 ואז יהיה לך מרווח יותר גדול.
 
<ענת ליברמן:>
 
אני חושבת שפה זה הרבה יותר מבלבל. אם אנחנו נותנים - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מה שאתם רוצים מבלבל את כל העולם. 30 יום לפינוי – בכל יום מה-30 יום, זה לא מבלבל אף אחד - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
אז לא אמרנו 30 יום.
 
<קריאה:>
 
את אומרת 15 יום.
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני, אנחנו מסכימים לרדת מזה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני לא מבין? אתם כתבתם - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
אנחנו מסכימים לרדת מזה, הבנו. אנחנו אומרים 15 ימים – מהיום ה-20 ועד היום ה-35.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אבל ב-20 גם ככה זה לא יהיה. סתם, סתם. זה לא יהיה אפקטיבי - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זה לא יהיה יותר מ-30. את יודעת מה? אני אכתוב בין ה-20 - - -
 
<נעמה מנחמי:>
 
 - - למה לך להיכנס ל-20? זה לא נותן לך כלום.
 
<ענת ליברמן:>
 
אז עורכת-הדין מנחמי, מה המשמעות שהאזהרה היא של 20 ימים, אם אני אומרת שממילא אתה תוכל לבצע את זה רק מהיום ה-25?
 
<נעמה מנחמי:>
 
בגלל זה אמרתי לך שמראש תלכי על 30 כי את לא יכולה לבצע את זה. אתם התעקשתם על ה-20.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אבל את לא יכולה לבצע - - - את רוצה בין 20 ל-30?
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, אני - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כי את יודעת שאת לא יכולה לבצע את זה אחרי 20.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אז תעשי 30 לאזהרה והודעה - - - 30 עד 40.
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, אני יודעת - - - שבהם תהיה לי בעיה. כי עד שילכו לבקש אישור מהרשם לביצוע הפינוי, ועד שיקבלו את החלטת הרשם שזה החלטות דחופות – זה תוך 24 שעות, אבל זה יום – ועד שילכו למשטרה עם הדבר הזה, אז אני נוגסת בימים שאני יכולה לבצע את הפינוי ונשארים לי יומיים לתאם את הפינוי. בגלל זה אני אומרת שזה יהיה מהיום ה-20 ועד היום ה-35 – גם זה סד זמנים מאד קשה לביצוע.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מתי את רוצה לפנות? בין איזה ימים לאיזה ימים?
 
<ענת ליברמן:>
 
בין היום ה-20 ליום ה-35. כלומר, 15 ימים.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
את רוצה להרוויח חמישה ימים?
 
<ענת ליברמן:>
 
אני לא מרוויחה את זה. אני מנסה שבימים האלה אפשר יהיה לתאם עם המשטרה.
 
<נעמה מנחמי:>
 
אבל זה לא אפקטיבי. החמישה ימים הראשונים הם ממילא - - -
<היו"ר דוד רותם:>
 
אני מוכן לתת לך בין ה-27 ל-35.
 
<קריאה:>
 
לא צריך תמיד - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
שוב, מה משמעות האזהרה של 20 ימים?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
המשמעות פשוטה. אתם ביקשתם: בתוך 30 ימים מתום התקופה שנקבעה באזהרה, ואני נותן לך בתוך ה-30 ימים האלה. אני רק אומר שבתוך ה-30 ימים אל תשאירי אותי לא ישן בלילות, כי ב-21 ימים מתוך ה-30 את לא יכולה לעשות כלום. לפחות 21 יום.
 
<חיים זקס:>
 
זאת לא היתה הכוונה כאן.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
זאת לא היתה הכוונה? אני יודע לקרוא, יותר מלקרוא אני לא יודע.
 
<חיים זקס:>
 
מה שניסינו לומר הוא שאפשר להתחיל לבצע את פסק-הדין – לפנות את הדייר – רק אחרי 21 יום מתום המצאת האזהרה. אני לא יודע מתי אני מצליח להמציא את האזהרה. אני לא יודע את זה מראש.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא, אתה כתבת: ש"- - - ייכנס מנהל לשכת ההוצאה לפועל למקרקעין - - - בתוך 30 ימים מתום התקופה שנקבעה באזהרה - - -", מה זה תום התקופה שנקבעה באזהרה?
 
<ענת ליברמן:>
 
היום ממציאים את האזהרה ומחכים 20 ימים של האזהרה. כשנגמרו ה-20 ימים של האזהרה, אז ביקשנו 30 ימים לפינוי. את 30 הימים האלה, אנחנו אמורים לקצר.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
את ה-30 ימים האלה קיבלתם, אבל ב-30 הימים האלה אתם לא יכולים לפנות.
 
<ענת ליברמן:>
 
למה?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
כי אתם צריכים קודם ללכת לרשם, ואחר-כך ללכת למשטרה - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, הולכים לרשם עוד לפני – בתקופת האזהרה אפשר ללכת לרשם.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אבל אולי פיניתי? מה אתם הולכים לרשם?
 
<ענת ליברמן:>
 
הוא רק מאשר את זה. אם פינו אז לא - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
ואז תיאמתם עם המשטרה?
 
<ענת ליברמן:>
 
אחרי שמאשרים את זה אצל הרשם, הולכים למשטרה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
מבטלים אחר-כך? כי אומרים להם: לא צריך, האיש פינה. בקיצור, אתם תטרטרו את כל העולם רק כדי להרוויח עוד יומיים.
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני, זה קורה גם היום – מתאמים עם המשטרה 21 ימים מראש ואם פתאום האדם מחליט להיות נחמד ולצאת מהדירה, אז מבטלים את הפינוי. ככה זה. גם מבטלים את הקבלן, אבל זה גם מה שקורה היום. לא צריך להמתין את כל ימי האזהרה ורק אז ללכת לפרוצדורה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
תנו לי לחשוב על איזו תקופה תקבלו.
 
<חיים זקס:>
 
אפשר לנסות להסביר עוד פעם מה ניסינו לעשות כאן?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
הבנתי.
 
<חיים זקס:>
 
אוקיי.
 
<נסים אוג'ר:>
 
לעניין ה-15 יום שאדוני הציע, אני שואל שאלה: איך כולם נותנים, למשל, לחברת ביטוח לחתום על צ'ק? אומרים עד שהיא תחתום על צ'ק, היא צריכה 21 יום. אדם שאומר: אני רוצה לקיים את פסק-הדין, פסק-הדין מקובל עליי, לא הצלחתי בניהול ההתדיינות המשפטית שלי ואני רוצה לפנות את המושכר.
 
<ענת ליברמן:>
 
זה 21 ימים.
 
<נסים אוג'ר:>
 
15 יום בשבילו מיום שהוא - - -
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לא מספיק.
 
<נסים אוג'ר:>
 
לא מספיק למצוא דירה. לא מספיק לארגן קבלן.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
לכן, יש לו 15 יום עד שאפשר לפתוח את תיק ההוצאה לפועל. אחר-כך יש לו עוד 20 יום של האזהרה.
 
<נסים אוג'ר:>
 
נכון, אבל אחרי 15 יום התווספו לו שכר-טרחת עורך-דין, אגרה והוא אומר: גם ככה אין לי לשלם את שכר-הדירה. אז אני עכשיו רוצה לפנות את הדירה ולהיות אזרח הגון.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
אם הוא יודיע: אני מפנה את הדירה, לא יפתחו לו תיק בהוצאה לפועל.
 
<נסים אוג'ר:>
 
השאלה שלי היא: כמו שלחברות ביטוח נותנים 21 יום לחתום על צ'ק, למה אזרח הגון שרוצה לקיים את פסק-הדין לא יקבל 21 יום?
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
גם לחברת ביטוח אני לא נותן 21 יום.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל בסעיפים 16 ו-17 אנחנו מאפשרים בכל מקרה לבוא לרשם ולהגיד בכל נקודת זמן לעכב את ההליכים.
 
<נסים אוג'ר:>
 
אז יבקשו לתת ערבויות.
 
<ענת ליברמן:>
 
אבל אם יש לו תירוץ שמצדיק את זה, אז הוא יבוא לרשם ויבקש את עיכוב הפינוי. אבל אם אין לו תירוץ שמצדיק - - -
 
<נסים אוג'ר:>
 
התחייבות בערבויות. כל הסכמה של רשם בעניין הזה - - -
 
<ענת ליברמן:>
 
לא, יש פה גם מ"טעמים מיוחדים" שהוא מוותר לו על ערבויות.
 
<נסים אוג'ר:>
 
כן, זה מכניס אותי לשיקול הדעת של הרשם. זאת לא הבעיה של החייב.
 
<ענת ליברמן:>
 
אדוני, לא הבנתי מה ההצעה האחרונה שלך?
 
<חיים זקס:>
 
ישקול את זה.
 
<היו"ר דוד רותם:>
 
תשקלו. אני הצעתי לכם בין היום ה-21 ליום ה-30. אם תרצו בין היום ה-25 ליום ה-32 אני אתן לכם.
 
<ענת ליברמן:>
 
טוב, תודה רבה.
 
 
<הישיבה ננעלה בשעה 12:04.>


_____________________________
חזרה ל תביעה לפינוי שוכר