Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> בתא"מ 1684-09 גולדשטיין יוסף נ' זוסיאן עובדיה
 
בית משפט השלום ברחובות

תא"מ 1684-09 גולדשטיין יוסף נ' זוסיאן עובדיה


בפני  כבוד השופטת  יעל  טויסטר ישראלי


                                                                         התובע גולדשטיין יוסף

                                                                                       נגד

                                                                         הנתבעת זוסיאן עובדיה


                                                                                       פסק דין

תביעה ותביעה כשנגד

1. התובע (הנתבע כשנגד) (להלן: "התובע") הינו עורך דין אשר ייצג בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") את הנתבעת (התובעת כשנגד) (להלן: "הנתבעת").

2. הנתבעת נפגעה בתאונת דרכים כנוסעת.
הואיל והרכב בו נסעה לא היה מכוסה בביטוח על פי חוק הפלת"ד, הוגשה בשם הנתבעת, על ידי התובע, תביעה כנגד חברת קרנית (להלן: "קרנית").

3. בין התובע לנתבעות לא נחתם הסכם שכר טרחה.

4. במהלך הליך ההוכחות שהתנהל בבית המשפט המחוזי בת"א 4/4/93 התפשרה הנתבעת עם חברת קרנית על סכום של 230,680 ₪ (להלן: "סכום הפשרה").

5. אליבא דהתובע הפשרה לא הייתה מקובלת עליו וסכום הפשרה נמוך באופן משמעותי מהסכום לו הייתה זכאית הנפגעת.

6. אין חולק כי סכום הפשרה הועבר לתובע על ידי חברת קרנית וממנו קיזז התובע כשכר טרחתו סך של 50,680 ₪ ולנתבעות העביר את היתרה 180,000 ₪.

7. בכתב התביעה תובע התובע את יתרת שכר טרחתו, לגרסתו, בסך של 12,988 ₪.

8. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובנוסף לכך הגישה תביעה שכנגד (התובע הגיש כתב הגנה) ובה היא תובעת מהתובע להשיב לה את הסכומים העודפים שגבה ממנה ביתר לטענתה, קרי ההפרש בין הסכום אותו ניכה מהפיצוי שהתקבל מחברת קרנית לסכום אשר לטענתה רשאי היה לגבות כשכר טרחה וזאת, בהתאם לחוק הפלת"ד ותקנות לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימאלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) התשל"ז-1977 (להלן: "כללי לשכת עורכי הדין").

9. על פי הנטען בכתב התביעה שכנגד, התובע היה זכאי על פי חוק הפלת"ד ועל פי כללי לשכת עורכי הדין, לגבות שכר טרחה בשיעור של 11% בתוספת מע"מ בלבד מסכום הפשרה, כאשר סכום זה מחושב מתוך הפיצויים ששולמו לידי הנתבעת (חשוב שיכונה להלן: "מלמטה").
בפועל טוענת הנתבעת, גבה התובע שכר טרחה על פי חישוב שלו, הבא לידי ביטוי בנספח יב(1) ונספח יג(1) לתצהירו, הגבוה יותר מ- 11% בצירוף מע"מ מסכום הפשרה.

10. התובע טען כי טיפל בתביעתה של הנתבעת במשך כ-11 שנים וכי הקדיש לטיפול בתיק שעות עבודה מרובות מאוד, לרבות ישיבות בבית המשפט, הליכי גישור ועוד וכי מכל מקום סכום הפשרה גובש לקראת סיום שלב הראיות בתיק. עוד טען התובע כי הוא התנגד מכל וכל לסכום הפשרה ובנסיבות אלה, הוא סבור כי מגיע לו שכר טרחה בשיעור שקובע הדין, אך לפי שוויו האמיתי של התיק ולא לפי סכום הפשרה שקרנית והנתבעת סיכמו ביניהן.

11. בעניין זה, הלכה למעשה, טוען התובע במכתביו לנתבעת – נספחים יב(1) ו-יג(1) לעיל, כי שכר טרחתו היה אמור להיות 82,000 ₪ + מע"מ וכי הבסיס הנאות לחישוב שכר הטרחה הינו 750,000 ₪ (שוויו של התיק לגרסתו).

12. יחד עם זאת, סכום שכר הטרחה שגבה התובע בפועל היה נמוך יותר משכר הטרחה אשר הגיע לו לגרסתו וגם תביעתו אינה מגלמת את מלוא שכר הטרחה המגיע לו לגרסתו, אלא הועמד על 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מטעמי אגרה ולנוכח קשיי הגביה הצפויים.

13. עוד טוען התובע בכתב התביעה כי בהעדר הסכם שכר טרחה, רשאי הוא לדרוש ולקבל שכר ראוי שאינו נגזר מתוצאות הטיפול המשפטי וכי "תוצאות הטיפול" היו לא רק סכום הפשרה, אלא גם השגת ההתחייבות של קרנית, שלא תחזור אל בן זוגה של הנתבעת שלימים נישאה לו – ראובן, בגובה סכום הפשרה.

14. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ובישיבת ההוכחות מיום 28/3/2011 העידו בפניי התובע והנתבעת. בהתאם לבקשת הצדדים, הוגשו סיכומים בכתב.

15. בטרם אדרש להכריע במחלוקת העיקרית שבתיק, עלי להידרש לבקשה מקדמית של ב"כ הנתבעת לעכב את מתן פסק הדין.

הבקשה לעיכוב במתן פסק הדין בתיק
16. בפתח הדיון שנקבע לשמיעת ההוכחות בתיק שהתקיים כאמור ביום 28/3/2011, ביקש ב"כ הנתבעת מבית המשפט כי ישמע את ההוכחות בתיק, אולם יעכב את מתן פסק הדין עד להכרעת הדין בהליך המתקיים בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בעניינו של התובע. התובע התנגד לבקשה.

17. כפי שסוכם, ב"כ הנתבעת התייחס לבקשתו זו בכתב במסגרת הסיכומים שהגיש וגם התובע התייחס לסוגיה בכתב, אם כי בנפרד בתוספת לסיכומים.

18. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים בעניין זה, כפי שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 28/3/2011 ובסיכומיהם הגעתי לכלל מסקנה כי אין לעכב את מתן פסק הדין.

19. כפי שנפסק ברע"א 854/97 לופטיק יצחק נ' מוניקה תכשיטים, [פורסם בנבו] תק-על 97 (2) 151: "אין בסיס לטענה לפיה כל אימת שמתנהל הליך פלילי לצד הליך אזרחי באותו עניין, יש לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי. הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות, מה עוד שאין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי ניתן יהיה להמשיך בהליך האזרחי. מערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שהמשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם וכי לא יפתח נוהג של דחיות מיותרות ללא צורך. התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו עניין נפוצה למדי ואין זה ראוי שמשפטים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו עניין".

20. כבוד השופטת שטרסברג-כהן מסייגת את הדברים למקרה שבו ניצבת זכות של מתדיין העלולה להיפגע אם לא יעוכבו ההליכים, אולם בענייננו אין זכות של מתדיין שעלולה להיפגע.

21. יתרה מכך, התובענה שלפני הינה בסדר דין מהיר, באופן שחלה עליה תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי בעניין המועד למתן פסק הדין.

22. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לעיכוב מתן פסק הדין בתיק.




דיון

שכר הטרחה באחוזים לפי חוק הפלת"ד וכללי לשכת עורכי הדין
23. סעיף 16 לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן:
"א. המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין תקבע, באישור שר המשפטים, תעריף מקסימאלי לשכר טרחה של עורך דין בעד הטיפול בתביעות לפי חוק זה ובלבד ששכר טרחה שנקבע לפי תוצאות הטיפול לא יעלה על 8% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע ואם היו הליכים משפטיים – על 13% מסכום שנפסק; מי ששילם שכר טרחה העולה על התעריף המקסימאלי, זכאי להחזר העודף.
ב. הרשות הנתונה לוועד מחוזי של לשכת עורכי הדין לפי הסיפא של סעיף 82 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961, לא תהא נתונה לו לגבי תעריף שנקבע לפי סעיף זה".

24. כללי לשכת עורכי הדין מאמצים את הסכומים המקסימאליים שנקבעו בחוק וכלל 3 לכללי לשכת עורכי הדין מוסיף וקובע כדלקמן:
"על אף האמור בסעיף 2, שכר טרחה בעד הטיפול בתביעה לפי החוק, שהוגשה לבית המשפט שהסתיים בפשרה, לא יעלה על 11% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי הפשרה".

25. החוק והכללים קובעים איפוא מדרג של שלוש אפשרויות לגבית שכר טרחה – 8% בצירוף מע"מ, כאשר הטיפול מסתיים לפני הגשת כתב תביעה, 11% בצירוף מע"מ, כאשר הטיפול מסתיים בפשרה אחרי הגשת כתב תביעה ו-13% בצירוף מע"מ, כאשר הטיפול מסתיים בפסק דין.

26. במקרה שלפנינו אין מחלוקת כי התיק הסתיים בפשרה ואין גם מחלוקת כי הפשרה הושגה לפני סיום שמיעת הראיות בתיק. לעניין זה עוד אתייחס בהמשך.

27. יחד עם זאת, לא ברור היה, מכתב התביעה של התובע, האם תביעתו היא לשכר ראוי או שתביעתו הינה לאחוזים וזאת על פי חוק הפלת"ד וכללי לשכת עורכי הדין מהפיצוי שלפי גרסתו הייתה אמורה הנתבעת לקבל בתביעתה.

28. אי בהירות זו, ככל שהייתה, הובהרה בעדותו של התובע, אשר העיד כי היה לו ברור ששכר טרחתו ייגזר בהתאם לתוצאות ההליך וכי שכר טרחתו יהיה בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (פרוטוקול מיום 28/3/2011, עמוד 12, שורות 29-24).

יתרה מכך, התובע העיד כי לא קיים ויכוח באשר לשיטת החישוב אלא לבסיס החישוב, כאשר לגרסתו, חישוב שכר הטרחה צריך להיעשות כנגזרת של הסכום שלהערכתו עמדה הנתבעת לקבל אילו פעלה על פי עצתו ולא נגזרת של סכום הפיצוי אשר קיבלה בפועל על פי הסכמתה היא.

29. נוכח עמדתו זו של התובע, הוא גם החליט בסופו של דבר שלא להביא חוות דעת מומחה לעניין שכר הטרחה הראוי, למרות שבשלב מסוים ביקש מבית המשפט רשות להביא חוות דעת כזו.

30. הנה כי כן, התובע זנח את תביעתו לשכר ראוי והוא מאשר בחקירתו כי היה לו ברור ששכר טרחתו ייגזר בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין.

31. למעלה מן הצורך, אציין כי גם אם התובע לא היה חוזר בו מתביעתו לשכר ראוי, הרי שהתובע לא היה זכאי לשכר ראוי, בשים לב לפסיקת בית המשפט אשר קבעה כי בהעדר הסכם ובהתחשב בשיטה המקובלת הקבועה בחוק הפלת"ד וכללי לשכת עורכי הדין לקביעת שכר טרחה בתחום זה, הרי ששכר הטרחה המגיע לתובע כפוף לתקרה המקסימאלית שנקבעה בחוק הפלת"ד וכללי לשכת עורכי הדין.
לעניין זה, ראה ת"א (עפ) 2017/03 אחמד אלנג'יב נ' אחמד חסן אחמד, ניתן ביום 8/9/2004, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]; ת"א (חיפה) 20511/01 גולדבליט אבי נ' קופרמן שרה, ניתן ביום 9/3/2008, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]; וכן ת"א (עכו) 1116/06 ד"ר טאהא רשיד נ' עו"ד ברק אליעזר, ניתן ביום 11/12/2006, פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], בו נקבע: "עיננו הרואות כי המבחן לקביעת שיעור שכ"ט בתביעות לפי חוק הפלת"ד הינו תוצאות הטיפול ללא כל זיקה להליכים שהתנהלו לקראת אותן תוצאות בסופו של יום. בתביעה שתוצאתה הייתה פס"ד על דרך הפשרה, ישולם שכ"ט הרלוונטי לתוצאה זו של פשרה ואין לבחון האם קדמו לאותה פשרה הליכים שונים, קצרים כארוכים, הוכחות או אחרים".
במאמר מוסגר אציין כי בעניינו גם לא חלות ההלכות החריגות אשר לחלקן הפנה התובע המתייחסות למקרים בהם הופסק ייצוגו של עורך הדין במהלך הטיפול בתיק או שעורך הדין נתן ללקוח שירות נוסף שאינו נכלל בהתקשרות עם הנפגע בקשר לתביעה מכוח הפלת"ד שלא כבענייננו.

32. אלא שכאמור, התובע טוען כי יש לחשב את שיעור שכר טרחתו לא כנגזרת של הסכום שקיבלה הנתבעת בפועל מחברת קרנית על פי הסכם הפשרה, אלא על פי סכום שהייתה יכולתו לטענתו לקבל אילו הייתה הנתבעת שומעת לעצתו ולא חותמת על הסכם הפשרה.
טענה זו אינני מקבלת כפי שיובהר להלן.

33. בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין, בתביעה לפי חוק הפלת"ד שהוגשה לבית המשפט והסתיימה בפשרה, שכר הטרחה לא יעלה על 11% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי הפשרה.

34. בפסק דינה של כבוד השופטת חיות בע"א 2283/00 ראובן מורגנשטרן  נ' עו"ד אליעזר     פני-גיל, ניתן ביום 27/6/2001, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] (להלן: "פרשת מורגנשטרן"), נכתב: "הוראת סעיף 16(א) לחוק הפלת"ד כמו גם כללי לשכת עורכי הדין קובעים כי זכותו של פרקליט לקבלת שכר טרחה מקסימאלי בשיעור של 11% קמה רק מקום שבו הסתיימה התביעה בפשרה. אין אפוא דרך לפרש הוראות אלה באופן המזכה את הפרקליט לקבל שכר טרחה בשיעור הנ"ל, מקום שבו שכר טרחה זה לא נגזר מפשרה שהושלמה, אלא מהצעה לפשרה פוטנציאלית שלא נתגבשה ולא נשתכללה מעולם לכלל הסדר המסיים את ההליך".
אומנם פסק דינה של כבוד השופטת חיות באותו עניין היה דעת מעוט, אולם האמירה שלעיל אינה נוגעת דווקא למחלוקת בין דעת הרוב לדעת המעוט באותו פסק דין ומכל מקום, מקובלת עלי עמדתה של השופטת חיות, לפיה שכר הטרחה יכול שייגזר מפשרה שהושלמה ולא מהצעה לפשרה פוטנציאלית.

35. יתרה מכך, בוודאי ובוודאי כי שכר הטרחה אינו יכול להיגזר מסכום תיאורטי, מהערכות ואומדנים של התובע, המשתנים מעת לעת, בקשר לסכום הפיצוי אשר לגרסתו היה מגיע לנתבעת מאת חברת קרנית.
בעניין זה יצוין כי בנספח יב(1) לתצהירו מציין התובע כי סכום הפשרה אינו סביר ולדעתו, השווי ההוגן גדול בהרבה.
בנספח יג(2) לתצהירו מציין התובע כי לדעתו הערכתו של עו"ד הורביץ במסגרת הגישור כי שווי התיק הינו 750,000 ₪ + שכ"ט עו"ד + הוצאות הוא הבסיס לחישוב שכר הטרחה ואילו בחקירתו (עמוד 12 לפרוטוקול הדיון מיום 28/3/2011, שורות 3-2): "השווי דאז, פחות או יותר להערכתי, כ- 1,000,000 ₪, שאז היה מגיע לי לפי אותם כללים שאז שכר הטרחה שהיה מגיע לי הוא 130,000 ₪ + מע"מ".
בשורות 14-10 באותו עמוד מעיד התובע: "בפועל, הן בזמן אמיתי בשנת 2003 וכן לאחר מכן, לא רציתי לגבות את כל הסכום שמשורת הדין מגיע לי וגביתי פחות... התביעה היא בגין סכום נוסף לסכום שגביתי בפועל על סך 12,988 ₪ כשהתביעה הייתה למצות את הסכסוך כולו".
ובתשובה לשאלה מהו התחשיב לתביעה של הסכום 12,988 ₪, עונה התובע: "מכיוון ש- 10,000 ₪ הוא סכום עגול וסברתי שמגיע לי יותר ומטעמי אגרה הסתפקתי בסכום שכתוב בסעיף 60..." (עמוד 11 לפרוטוקול מתאריך 28/3/2011, שורות 25-24).

36. התובע טוען עוד כי במהלך הטיפול בתיק, עלו הצעות פשרה שונות על ידי צד זה או אחר ו/או על ידי המגשר. הצעות אלה ככל שעלו, נדחו על ידי הנתבעת או על ידי חברת קרנית ומכל מקום לא התגבשו להסכם פשרה. גם הטענה בדבר הצעות פשרה כאלה ואחרות אינה יכולה להועיל לתובע לעניין שכר טרחתו, שכן חוק הפלת"ד וכללי לשכת עורכי הדין דנים כאמור בשכר טרחה מסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי פשרה וכך נרשם בהערת אגב בת"א (י-ם) 7503/03 עו"ד עמוס אגרון נ' חיים ביטון, ניתן ביום 27/6/2004, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]: "במהלך הדברים הרגיל, זכאי נפגע לסרב להצעת פשרה ואין "מענישים" אותו על כך, היינו עו"ד לא ידרוש ממנו שכ"ט נוסף על זה הקבוע בחוק, אלא על פי סכום הפיצוי שנפסק גם אם הוא נמוך יותר מסכום הפשרה שהוצע".

37. לאור האמור, אני קובעת כי התובע אינו זכאי לשכר טרחה הנגזר מסכום פשרה פוטנציאלית ו/או ערטילאית ו/או אומדנה של מאן דהוא אשר לא התגבשה לכדי פשרה מוסכמת שעל פיה שולם סכום הפיצוי לנתבעת.
מסקנה זו ופרשנות זו מתבקשת ומתיישבת עם תכליתו של חוק הפלת"ד, כפי שנאמר בע"א 575/88 קריטי נ' ביהם ואח', פ"ד מג(3) 602 בעמוד 610: "כל מטרתה של ההוראה בסעיף 16 (א) הנ"ל למנוע "נגיסה" יתרה בכספים המשולמים לידיו של הנפגע על פי הסכם שבין הצדדים ובין מתוקף פסק-דין".

36.  עדיין נותרת בעינה השאלה האם יש, כפי טענת התובע, להוסיף לסכום הפשרה את שווי המחילה על זכותה של קרנית לשוב בתביעה כנגד הצדדים השלישיים (בעלה של הנתבעת ובעל הרכב).

37. כאמור לעיל, כלל 3 לכללי לשכת עורכי הדין, קובע במפורש כי שכר הטרחה בעד הטיפול בתביעה לפי החוק שהסתיימה בפשרה לא יעלה על 11% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי הפשרה.

38. הוראות כלל 3 ברורות ומהן עולה במפורש כי שכ"ט הינו נגזרת בלעדית מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי הפשרה ותו לא.

39. יתרה מכך, התובע ידע מראשית הדרך כי הנתבעת אינה מעוניינת לתבוע את בעלה וכי עשתה כן רק נוכח הוראתו של בית המשפט ועל מנת להציל את תביעתה ממחיקה (פרוטוקול הדיון מתאריך 28/3/2011, עמוד 14, שורות 14-4, עמוד 15, שורות 4-1).
זאת ועוד, התובע אף ייצג בתחילת הדרך את הנתבעת ואת בעלה, אולם אולץ להתפטר מייצוג הבעל על ידי בית המשפט (פרוטוקול הדיון, עמוד 14, שורות 29-15).

כמו כן, מראשית הדרך צורפו בעלה של הנתבעת ובעל הרכב על ידי קרנית כצדדים שלישיים.

40. גם מחקירתה של הנתבעת על ידי התובע, ברור כי התובעת בנסיבות אלה הייתה מעוניינת להגיע להסכם פשרה עם קרנית ככל שזו תמחל על זכות חזרתה לבן זוגה וכי התחייבות זו הייתה מהותית לנתבעת וכי היא הבינה כי ככל שתעמוד על תביעתה, קרנית תתבע מאת בעלה כל סכום שיפסק לטובתה (פרוטוקול, עמוד 21, שורות 11-9, עמוד 19, שורות 15-5, עמוד 18, שורות 32-31).

41. ברור אפוא כי בנסיבות המקרה בו בעלה של הנתבעת היה נתבע בתיק הפלת"ד וחברת קרנית הגישה נגדו ונגד בעל הרכב הודעת צד שלישי, תהיה הנתבעת מעוניינת ובצדק וכך גם מחייב ההיגיון, להגיע עם קרנית להסדר בו תקבל פיצוי מאת קרנית מחד ומאידך, תתחייב קרנית שלא לחזור אל בעלה ולתבוע ממנו את הסכום ששילמה לנתבעת. ככל שהתובע סבר כי נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה משליכות על שכר טרחתו, היה עליו מבעוד מועד להסדיר הנושא בדרך המקובלת.

42. לאור האמור, ברור כי דווקא התובע, אשר הכיר את מורכבותו של התיק והמעורבים בו מראשיתו, ידע כי כל פשרה בתיק מן הראוי שתסדיר את מחיקתן של ההודעות לצדדים השלישיים ותכלול התחייבות של חברת קרנית שלא תחזור לראובן – בעלה של הנתבעת.
בעניין זה, מן הראוי לצטט את עמדתה של כבוד השופטת סולומון-צ'רניאק, בעמוד 68 לפרוטוקול בתיק הפלת"ד, בשורות 24-20: "בכל מקרה, בנסיבות המיוחדות של תיק זה, בהן יש לכאורה אפשרות שקרנית תחזור על בעלה של התובעות ויצא שכרה בהפסדה, ראוי שב"כ התובעות ייעתר לבקשת ב"כ הנתבעים זה מכבר, לנהל מו"מ בהבנה ובנפש חפצה ויבוא לציון גואל".

43. בנסיבות המפורטות לעיל ונוכח ההוראה המפורשת של כללי לשכת עורכי הדין, דעתי היא כי יש לגזור את שכר טרחתו של התובע מהסכום שהוסכם לשלמו לנתבעת על פי הפשרה.

הסכם הפשרה ושכר טרחה
44. הסכם הפשרה אשר הוגש לבית המשפט קובע כדלקמן:
"1. הנתבעת מס' 2 תשלם לתובעת לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיה מכל סוג ומין שהוא בגין התאונה נשוא תביעתה, סך של 230,680 ₪. סכום זה כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ואולם אם תחול אגרת בית משפט נוספת היא תשולם גם כן על ידי הנתבעת מס' 2.

2. התביעה נגד הנתבע מס' 1 תידחה ללא צו להוצאות. נתבעת 2 לא תחזור בגין התשלום הנ"ל על הצדדים השלישיים ועל כן, הודעות הצד השלישי נגד הצדדים השלישיים וכל אחד מהם, תדחנה ללא צו להוצאות"...

45. בדיון שהתקיים בפני כבוד השופטת סלומון צ'רניאק, ניתן להסכם שלעיל תוקף של פסק דין. בנוסף ובהסכמת עו"ד רהט, התחייבה קרנית להשתתף בסך של 500 ₪ בשכרו של המומחה – מר משה קצין ולשלם לו ישירות סכום זה.

46. נותרת בעינה המחלוקת בין הצדדים, האם יש לגזור את שכר טרחתו של התובע מתוך סכום הפשרה הכולל ("חישוב מלמעלה"), או מתוך הסכום שהגיע לידה בפועל ("חישוב מלמטה").

47. בעניין זה פסק בית המשפט המחוזי בפרשת מורגנשטרן כי יש לחשב את הסכום מלמטה, ולא אחת נקבע כי גישה זו הינה הפרשנות הנכונה המתיישבת אף עם תכליתו של חוק הפלת"ד.
ראה לעניין זה גם ת"א (ת"א-יפו) 165145/02 אופירה אלונה מוגרבי נ' עו"ד ליפא ליאור, ניתן ביום 8/6/2003, פורסם במאגרים [פורסם בנבו].  

48. יחד עם זאת, במקרה דנא איני צריכה להכריע בשאלה, שכן, לעניין הסכם הפשרה ושכר טרחתו של התובע, מן הראוי להיעזר במכתבו של עו"ד רהט לתובע, מיום 13/8/2003, עובר לחתימת הסכם הפשרה על ידי הצדדים, נספח ט' לתצהירו של התובע (להלן: "מכתב עו"ד רהט").

49. בהתאם למכתב עו"ד רהט, נכונה מרשתו (חברת קרנית) לשלם לנתבעת בפשרה סך של 230,680 ₪, "המבוסס על סכום הפשרה אודותיו דובר וכולל שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ וזאת נוכח העובדה כי הסכם הפשרה הושג לקראת תום שמיעת ההוכחות והעבודה הרבה שהושקעה על ידי עו"ד גולדשטיין".

50. ממכתב זה ניתן ללמוד כי הוסכם שלנתבעת ישולם סכום בסך 200,000 ₪ ואילו הסכום שישולם לתובע הינו 13% + מע"מ (אשר היה באותה עת 18%), קרי 26,000 ₪ + מע"מ, שהם 30,680 ₪ ובסך הכל כאמור, 230,680 ₪.

51.  נוכח הסכמת הנתבעת לפשרה ונוכח הסכמת חברת קרנית לשלם לתובע את השיעור המקסימאלי שנקבע בחוק הפלת"ד כשכ"ט עו"ד, קרי 13% + מע"מ מסכום הפשרה, כמפורט במכתבו של עו"ד רהט (הגם שכאמור בכללי לשכת עורכי הדין בטיפול בתיק המסתיים בפשרה, זכאי עו"ד לשכר טרחה מקסימאלי בשיעור של 11% + מע"מ בלבד), הרי שאינני מוצאת בנסיבות העניין להתערב בהסכמות הצדדים, בשים לב לכך כי הסכמתם לא חרגה מהשיעור המקסימאלי לשכר הטרחה שנקבע בחוק הפלת"ד, הגם שמדובר בשיעור שנקבע בקשר לסכום שנפסק על ידי בית המשפט.

סיכומו של דבר

52.  אני דוחה את תביעתו של התובע ומקבלת את התביעה הנגדית בחלקה, כדלקמן:
אני קובעת כי התובע היה זכאי לשכר טרחה של 26,000 ₪ + מע"מ כשיעורו באותה עת וכי התובע עשה דין לעצמו וקיזז מהפיצוי שקיבלה הנתבעת מקרנית סכום כולל של 50,000 ₪ מבלי שהיה זכאי לו. לפיכך על התובע להחזיר לנתבעת תוך 30 יום מהיום את יתרת הסכום שגבה ממנה ביתר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה הנגדית ועד לתשלום בפועל.
הואיל והתובע הוכיח כי שילם למר משה קצין עבור חוות דעתו סך של 3,000 ₪ (נספח יא(2) לתצהירו), יש להפחית מהסכום העודף שגבה התובע מאת הנתבעת את הסך של 3,000 ₪ ששולמו על ידו למר קצין ועל היתרה להוסיף את הפרשי ההצמדה והריבית.
כמו כן, הנני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך של 6,000 ₪  בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום,  כ"ב ניסן תשע"א, 26 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

                                                                                                יעל טויסטר ישראלי , שופטת  

 חזרה להצלחות המשרד