Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> בע"מ 8007/12 פלוני נגד היועץ המשפטי לממשלה
 
בבית המשפט העליון  
  בע"מ  8007/12
     
 
 
לפני:   כבוד השופט  י' דנציגר
 
 
המבקש: פלוני
 
                                          
  נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיב: היועץ המשפטי לממשלה
 
                                          
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 22.10.2012 בע"א 4/12 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופטת ש' דברת
 
                                          
בשם המבקשים:                     בעצמם
 
 
                                                                                             החלטה
 
 
             לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא, השופטת ש' דברת) מיום 22.10.2012 בערעור אימוץ 4/12, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת (השופטת א' אשקלוני) מיום 22.5.2012 בתיק אימוץ 5/12, במסגרתה הורה על העברת בנו הקטין של המבקש למשפחה אשר הביעה הסכמתה לאמצו בעתיד, בהתאם לסעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981.
 
תמצית הרקע העובדתי בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה
1.          המשיב הגיש ביום 14.5.2012 בקשה לבית המשפט לענייני משפחה על פי סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ), במסגרתה התבקש לאשר העברתו של קטין שנולד ארבעה ימים לפני כן, ביום 10.5.2012 (להלן: הקטין), למשפחה אשר הביעה הסכמתה לאמצו בעתיד, ככל שיוכרז כבר-אימוץ. עובר להגשת הבקשה ניתן לבקשת המשיב צו חירום על פי סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער), שתוקפו הוארך בהחלטה מיום 16.5.2012 עד למתן החלטה בבקשה לפי חוק האימוץ.
 
2.          הצדדים להליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה היו המשיב ושני הוריו של הקטין – המבקש ופלונית. בקשת המשיב נסמכה במידה רבה על חוות דעת ומסמכים שהוגשו בהליך קודם שעניינו בקשת המשיב להכריז על בתם הבכורה של השניים כבת-אימוץ. מפאת צנעת הפרט והמָאטֶריה הרגישה, אביא אך ורק את תמצית העובדות הרלוונטיות לבקשה דנן, תוך השמטה של כל הפרטים שאינם נחוצים לעניין.
 
(א) המבקש ופלונית הינם בעל ואישה שנישאו בשנת 2002, אך הם חיים בנפרד מתחילת שנת 2009, כאשר המבקש מתגורר בישוב בצפון הארץ ופלונית בישוב בדרום הארץ. מהמסמכים שצורפו לבקשה דנן עולה כי השניים מוכרים לרשויות הרווחה ודי לציין כי בעבר הגישו שניהם תלונות הדדיות על אלימות וכי בפרקי זמן מסוימים (טרם הפרידה) פלונית שוטטה וישנה ברחובות וקיבצה נדבות. בשנת 2007 נולדה לשניים בת בכורה, אשר הוצאה ממשמורתם של השניים – בכפוף למפגשים שבועיים במרכז הקשר –  ואשר בעניינה התנהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה בבקשת המשיב להכרזתה כבת אימוץ (בית המשפט ציין בהחלטתו כי הדיונים באותו הליך הסתיימו ופסק הדין צפוי להינתן בקרוב). מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה עולה כי פלונית אובחנה על ידי גורמים שונים שטיפלו בה כסובלת מסכיזופרניה וכי היא מסרבת לטפל במחלתה ומתכחשת לה. בנוסף, מאז פרידתה מהמבקש שהתה פלונית בבתי מכרים וקרובים ובתקופות מסוימות שוטטה ברחובות וקיבצה נדבות. בחודשים הסמוכים למועד הדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה התגוררה פלונית בדירת חדר בישוב בדרום הארץ.
 
(ב) בחודש נובמבר 2011 התברר לעובדת הסוציאלית שמטפלת בפלונית כי היא בהריון נוסף מהמשיב (ככל הנראה בעקבות מפגש בין השניים בסמוך למפגש שבועי עם בתם הבכורה במרכז הקשר). ביום 7.5.2012 התכנסה וועדת תכנון, טיפול והערכה טרום לידה בעניינו של הקטין (להלן: הועדה), אליה הגיעו המבקש, פלונית ובאי כוחם. לפני הועדה הונח מסמך רפואי בעניינה של פלונית מיום 14.3.2012, חתום על ידי פסיכיאטרית, ממנו עולה כי היא אינה משתפת פעולה ואינה בטיפול או במעקב מזה כשלוש שנים, כאשר תפקודה ירוד והיא בעלת שיפוט חלקי ונעדרת תובנה למצבה. עוד צוין כי אין לפלונית סימנים פסיכוטיים פעילים (אך בולטים סימנים שליליים), וכי למרות סירובה לקבל טיפול תרופתי, אין הצדקה להתערבות כפויה. במהלך הדיון בועדה סירבה פלונית להצעת המבקש שהוא יגדל את הקטין בבית אמו, וחלף זאת הציעה כי השניים יגדלו את הקטין יחד (ולשם כך יחזרו לגור יחד).
 
(ג) המבקש מתגורר בישוב בצפון הארץ בבית אמו. מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה עולה כי המבקש אובחן על ידי פסיכיאטר כסובל מ"סכיזופרניה פשוטה" וכי באבחון נוסף שנערך על ידי המוסד לביטוח לאומי אובחן כסובל מסכיזופרניה. במהלך הדיון בבית המשפט לענייני משפחה הציג המבקש אישור רפואי מיום 20.3.2012 החתום על ידי פסיכיאטר, בו צוין כי המבקש פנה אליו מיוזמתו עקב תלונות על ירידה בתפקוד בתחומים שונים (לרבות עצבנות, מצב רוח ירוד, וירידה בתפקוד היומיומי – החברתי, התעסוקתי והמשפחתי). בית המשפט ציין כי בממצאי הבדיקה נכתב שהמבקש הינו בעל תפיסה עצמית תקינה ומתמצא בכל המובנים, ובאבחנה נקבע כי המבקש סובל מהפרעת חרדה לא ספציפית ומהפרעת אישיות, אך לא נתגלו סימני דיכאון או תכנים פסיכוטיים, והומלץ על טיפול תרופתי מתאים.
 
(ד) המבקש הודיע במהלך הדיון בועדה כי הוא מתכוון להתגרש מפלונית והציע לגדל את הקטין, בסיוען של אמו ואחותו. בית המשפט ציין כי העובדת הסוציאלית שטיפלה במבקש במקום מגוריו בצפון הארץ טענה שהקשר עם המבקש היה בעיקר חומרי-כספי לצורך המפגשים עם בתו הבכורה, אולם בחודשים האחרונים הקשר עם גורמי הרווחה התהדק והמבקש אף שיתף אותה בדבר הריונה של פלונית. בא-כוחו של המבקש ביקש מהועדה לתת למבקש הזדמנות לגדל את הקטין, ולחלופין הסכים להעברתו למשפחה אומנת תוך קיום קשר רציף עימו. כמו כן, עתר בא-כוחו של המבקש לקיום בדיקת מסוגלות הורית נוספת למבקש, בהיעדר מסוגלות הורית של פלונית. לאחר לידת הקטין, ביקש המבקש מהעובדת הסוציאלית להוציא צו חירום מחשש שפלונית תיעלם עם התינוק.
 
(ה) עם לידת הקטין הוצא, כאמור, צו חירום לפי חוק הנוער. לאחר שהעובדת הסוציאלית על פי חוק הנוער הסבירה לפלונית את משמעותו של צו החירום, הבינה פלונית כי היא תשתחרר מבית החולים ללא הקטין והבטיחה כי תשנה מדרכיה ותפסיק לשוטט ברחובות ולקבץ נדבות. ממסמך נוסף שנערך על ידי פסיכיאטר ביום 10.5.2012 עולה כי הוא אינו רואה עדות לסימנים פסיכוטיים אצל פלונית והוא אינו רואה צורך בטיפול כפוי אלא ממליץ על מעקב פסיכיאטרי במקום מגוריה.
 
(ו) בית המשפט לענייני משפחה ציין כי מהחומר שהונח לפניו עולה כי המבקש מטופל על ידי עובדת סוציאלית החל מחודש ינואר 2011 ומקיים עימה קשר רציף, במסגרתו הוא ציין כי ברצונו לגדל את בתו. עוד צוין כי החל מחודש ינואר 2012 המבקש נוטל חלק במפגשי טיפול במסגרת היחידה לטיפול משפחתי. כמו כן, הוגשה בקשה למוסד לביטוח לאומי לביצוע אבחון קצר מועד לצרכי תעסוקה, אולם תשובת המוסד לביטוח לאומי הייתה כי  המבקש מוכר להם וכי הקשר עימו הופסק נוכח היעדר שיתוף פעולה מצידו. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי העובד הסוציאלי (עו"ס השיקום) שנפגש עם המבקש בשנתיים האחרונות התרשם כי המבקש אינו מודע למצבו הרפואי והנפשי והוא הופנה לשיקום במסגרת סל השיקום במשרד הבריאות.
(ז) במסגרת תגובתו לבקשה בבית המשפט לענייני משפחה טען המבקש כי חל בו שינוי ניכר וכי הוא נוטל חלק בהליך טיפולי ושיקומי, ולפיכך ראוי לתת לו הזדמנות לגדל את בנו הקטין, בסיוע אמו ואחותו. המבקש טען כי עמדת המשיב מבוססת על מסמכים ישנים וכי גורמי הרווחה לא סייעו לו בקבלת טיפול הנוגע לקשר הורה-ילד על אף שפנה לקבל טיפול כזה. עוד טען המבקש כי בנסיבות העניין ראוי להכריז על הקטין כ"קטין נזקק" בהתאם לסעיפים 3-2 לחוק הנוער, שאז ניתן יהיה לעמוד על יכולותיו האמיתיות של המבקש, ללא חשש שמא יועמד הקטין בסיכון, וככל שיוכח שאין ביכולתו של המבקש לגדל את בנו הקטין אזי ניתן יהיה להמשיך בהליכי האימוץ.
 
3.          כאמור, בית המשפט לענייני משפחה האריך את תוקפו של צו החירום, כך שהקטין שהה בבית חולים עד למתן ההחלטה בעניינו. לטענת המשיב, גורמי הטיפול התרשמו שלא חל שינוי כלשהו בתפקודם היומיומי, הרגשי והתעסוקתי של המבקש ופלונית מאז הדיונים שהתקיימו בעניין בתם הבכורה, ולכן העברת הקטין להשגחתם של המבקש ופלונית יחשוף אותו לסיכון פיזי ורגשי. כמו כן, טען המשיב כי רקעו התורשתי של הקטין מהווה סיכון נוסף המחייב טיפול רפואי יציב ואינטנסיבי, וכי טלטול הקטין בין מסגרות זמניות עד קבלת החלטה סופית בעניינו עשוי לגרום לו נזק בלתי הפיך.
 
החלטת בית המשפט לענייני משפחה
4.          בית המשפט לענייני משפחה קבע כי נסיבות המקרה דנן באות בגדרי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ, אשר מסמיך את רשויות הרווחה – בכפוף לאישור בית המשפט – לקבוע את מקום הימצאו של ילד אשר טרם הוכרז כבר-אימוץ, לרבות קביעה שהילד ישהה בביתו של מי שמבקש לאמצו, וזאת אף בהיעדר הסכמת הוריו הביולוגיים והכול על מנת למנוע נזק לילד. בית המשפט קבע כי במקרה דנן מדובר בעולל בן ימים הזקוק בימיו הראשונים למסגרת מגינה ומכילה אשר תאפשר טיפול יציב ועקבי. בית המשפט קבע כי נוכח כל המפורט הוא אינו סבור שבידי המבקש ופלונית – יחד ולחוד – היכולת לגדל את הקטין בעצמם בתקופת חייו הראשונית והרגישה, וכי דומה שגם הם עצמם סבורים כך. בית המשפט קבע כי האלטרנטיבות שהציגו פלונית והמבקש אינן ראויות. בעניינו של המבקש צוין כי האלטרנטיבה שהציע הינה שהקטין ישהה עימו בבית אמו וכי בטיפולו תסייענה אמו ואחותו, אשר ילדיה שלה גדלים בפנימייה. בעניינה של פלונית צוין כי האלטרנטיבה שהציעה הינה שהקטין ישהה במשפחה חרדית שמוכנה לסייע לפלונית ולהשגיח עליה, (הצעה שהמבקש התנגד לה בתוקף), וכי פלונית הודיעה כי היא מוכנה לקחת חלק בשיחות עם פסיכולוגית אך מתנגדת לקבל טיפול תרופתי. בית המשפט קבע כי נוכח האמור לעיל לא מתקיימת בשלב זה אלטרנטיבה ראויה לאפשרות של השמת הקטין במשפחה המיועדת לאמצו ככל שיוכרז כבר אימוץ.
 
5.          בית המשפט קבע כי אינו סבור שישנו שוני מבחינת הוריו הביולוגיים (המבקש ופלונית) בין האפשרות שהקטין יוּצא ממשמורתם במסגרת הליכים לפי חוק הנוער ויושם אצל משפחת קלט או אומנה שעלולה להתחלף, לבין האפשרות שהקטין יושם אצל המשפחה המיועדת לאמצו לפי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ, ובלבד שיתאפשר להם לשמור עימו על קשר. בית המשפט הדגיש כי השוני בין שתי האפשרויות עשוי להיות מהותי מבחינת הקטין עצמו, אשר יזכה על ידי כך לרציפות פיזית ורגשית ולהבטחת בריאותו הפיזית והנפשית, וזאת גם בהתחשב ברקעו הגנטי של הקטין. בית המשפט קבע כי יש להעדיף בשלב זה את המשפחה המיודעת לאמץ, שעברה את כל המיונים הרלוונטיים מבחינת השירות למען הילד, על כל חלופה אחרת שהוצגה לפניו. בנקודה זו ציין בית המשפט כי המשפחה המיועדת לאמץ מודעת לכל התנאים, לרבות לכך שיתקיימו מפגשים בין ההורים הביולוגיים לקטין, ומודעת גם לאפשרות שהקטין בסופו של יום לא יוכרז כבר-אימוץ.
 
6.          לבסוף הדגיש בית המשפט כי אין בהחלטתו כדי לקבוע מסמרות או למנוע בחינה מדוקדקת של סוגיית המסוגלות ההורית של כל אחד מההורים הביולוגיים ביחס לקטין במסגרת הבקשה שיגיש המשיב להכרזת הקטין כבר-אימוץ. בית המשפט קבע כי לנוכח רצונם הטבעי והאנושי של ההורים הביולוגיים לקיים קשר עם הקטין מחד, ולנוכח עמדת המשיב (הנסמכת על עמדת העובדים הסוציאליים) כי יש לקיים מפגשים כאלה אחת לחודש ולכל היותר אחת לשבועיים מאידך, יש לקיים את המפגשים אחת לעשרה ימים.
 
            על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי
7.          בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי טען כי רשויות הרווחה סמכו עמדתן על חווֹת דעת ומסמכים ישנים, לרבות בדיקת מסוגלות הורית ישנה שנערכה בעבר בנוגע לבת הבכורה, מבלי שנעשתה כל בדיקה לבחון אם המבקש כשיר כיום לגדל את הקטין. כמו כן, נטען כי בית המשפט שגה בקובעו כי המבקש סובל מסכיזופרניה, בעוד המסמכים הרפואיים שהציג המבקש מעידים על כך שהוא אינו סובל ממחלה זו.
 
8.          בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מנומקת ומפורטת ביותר ולא נפלה בה טעות כלשהי המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור. בית המשפט קבע כי המטרה שעומדת ביסוד סעיף 12(ג) לחוק האימוץ הינה למזער את הפגיעה בקטין. בית המשפט ציין כי גם המבקש הסכים שהקטין יועבר למשפחת אומנה אשר עלולה להתחלף לעיתים, ולפיכך נקבע כי מבחינת המבקש לא אמור להיות הבדל בין שהיית הקטין אצל משפחת אומנה לבין שהייה אצל המשפחה המיועדת לאמצו, כל עוד נשמר הקשר עימו במהלך התקופה. עוד נקבע כי הצעת המבקש כי הקטין ישהה בבית אמו וכי המבקש יסתייע בה ובאחותו לצורך הטיפול בקטין אינה מעשית, נוכח העובדה שילדי האחות מצויים אף הם בפנימייה. לבסוף שב בית המשפט והדגיש כי אין בהחלטה לקבוע את מקום הימצאו של הקטין בבית המשפחה המבקשת לאמצו בהתאם לסעיף 12(ג) כדי למנוע בחינת המסוגלות ההורית של המבקש ביחס לקטין. 
 
             דעתו של המבקש לא נחה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומכאן הבקשה שלפני.
 
טענות המבקש בבקשה שלפני
9.          ביום 5.11.2012 הגיש המבקש 7 בקשות שונות לבית משפט זה –  בקשת רשות ערעור; בקשה להוצאת צו ביניים להחזרת הקטין והבת הבכורה לידי המבקש; בקשה להורות על שחרורם של שני הקטינים לידי המבקש בתאריכים ספציפיים לחגיגות משפחתיות; בקשה לבדיקה רפואית של שני הקטינים לאור חשדו של המבקש כי הם אינם מטופלים כראוי בידי רשויות הרווחה ובידי משפחות האומנה; בקשה להפרדת ימי הביקור של המבקש ושל פלונית במרכז הקשר; בקשה להעביר את הביקורים למרכז קשר באזור מגוריו של המבקש בצפון הארץ; ובקשה להחזרי הוצאות נסיעה של המבקש ושל אמו.
 
             בקשת רשות הערעור כוללת רשימה ארוכה של 41 שאלות ופגמים, אשר לטענת המבקש מתעוררים במקרה זה ואשר מחייבים קבלת הבקשה והעברת הקטין למשמורת המבקש. בין היתר, טוען המבקש טענות רבות כנגד המסמכים וחוות הדעת של גורמי הרווחה והרפואה שהוגשו לגביו לבית המשפט לענייני משפחה: נטען כי חלק ניכר מהמסמכים ומחוות הדעת, אשר מקורם בהליך שמתנהל בעניין הכרזת בתו הבכורה של המבקש כבת-אימוץ, הינם מזויפים; כי קיימות סתירות בין חוות הדעת השונות שהוגשו בעניינו של המבקש וכי חלק מנותני חוות הדעת לא נפגשו עם המבקש מעולם; כי חוות הדעת הפסיכיאטרית שניתנה בעניינו של המבקש ניתנה על ידי פסיכיאטר ילדים שאינו מוסמך לבדוק ולאבחן מבוגרים; כי נותן חוות הדעת הפסיכיאטרית שבה נקבע כי המבקש סובל מ"סכיזופרניה פשוטה" התעלם מחוות דעת קודמות שניתנו בעניינו של המבקש, בהן לא אובחן כסובל ממחלה זו; כי המסמכים עליהם מתבססים גורמי הרווחה ובית המשפט הינם ישנים מאד וחל שינוי במצבו. עוד נטען כי גורמים שונים ברשויות הרווחה מונעים מהמבקש לעיין בתיק שמתנהל לגביו שני ילדיו; כי "עשו לו בכוונה" כאשר הדיון בבית המשפט המחוזי התקיים בשעה מוקדמת וכתוצאה מכך לא התאפשר לו לטעון טענותיו כראוי; כי הקטין סובל מ"צוואר מעט עקום"  ורשויות הרווחה מתעלמות מכך; כי המסמכים שנמסרו למבקש שנחזים כמסמכיו של הקטין אינם שלו אלא של מישהו אחר; וכיו"ב.
 
 
 
דיון והכרעה
10.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ולאחר שקראתי בעיון את החלטת בית המשפט לענייני משפחה ואת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.
 
11.        לאחרונה הזדמן לי להביע את עמדתי במספר מקרים בשאלת מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהליכים שעוסקים במָאטֶריה הרגישה של יחסי הורים וילדים. ציינתי כי לדעתי ניתן להקל במידה מסוימת את הנטל הראשוני המוטל על מגישי בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", כאשר מדובר בהחלטות שנוגעות להפרדתם של ילדים מהוריהם – בהתאם לסמכויות המיוחדות שנתונות לבתי המשפט בחוק הנוער ובחוק האימוץ – כגון הכרזת קטין כ"קטין נזקק", הוצאת קטין ממשמורת הוריו, הכרזת אימוץ וכיו"ב. לשיטתי, מתחייבת במקרים אלו מעט גמישות מחשבתית ופרוצדוראלית, ואין לעמוד בהם על "קוצו של יוד". יחד עם זאת, הדגשתי כי אין פירושו של דבר שתינתן במקרים אלו רשות ערעור אוטומטית, בבחינת הפיכת רשות ערעור לערעור בזכות והפיכת היוצא מן הכלל לכלל [ראו החלטותיי בבע"מ 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה (טרם פורסם, 19.4.2012); בע"מ 7360/12 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים (טרם פורסם, 21.10.2012)].
 
12.        אף בשים לב לעמדתי האמורה בדבר הצורך בגישה גמישה יותר בכגון דא, איני מוצא כי בנסיבות העניין קיים טעם המצדיק דיון נוסף ב"גלגול שלישי" בטענותיו של המבקש בכל הנוגע להחלטת בית המשפט בהתאם לסעיף 12(ג) לחוק האימוץ. החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה הינה מקיפה ומפורטת והתבססה על מספר רב של חוות דעת מקצועיות. מההחלטה עולה בבירור כי העיקרון שהדריך את בית המשפט, ובצדק רב, הינו בראש ובראשונה עיקרון טובת הקטין. לא למותר לשוב ולציין כי מדובר בקטין אשר מיד עם לידתו הוצא בעניינו צו חירום מכוח חוק הנוער שהוציא אותו מחזקת הוריו, וזאת על רקע ההיסטוריה הקשה של שני ההורים ועל רקע ההליך שמתנהל בבית המשפט בעניין הכרזת הבת הבכורה כבת-אימוץ. יש גם להדגיש כי לפני בית המשפט לענייני משפחה נפרשה תמונה עובדתית מקיפה – לרבות חוות דעת של עובדים סוציאליים ורופאים בעניינם של שני ההורים ולרבות התרשמות בלתי אמצעית מההורים – אשר אינה עומדת מטבע הדברים לפני בית משפט זה כערכאת ערעור ב"גלגול שלישי", ומכאן גם יתרונו הברור של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט סקר את חוות הדעת השונות לצורך המענה על השאלה האם יש מקום להוציא את הקטין מידי הוריו הביולוגיים ולאפשר השמתו בבית המשפחה שמבקשת לאמצו עוד בטרם הוכרז כבר-אימוץ, והגיע למסקנה שהתשובה לכך היא חיובית. בית המשפט הדגיש את החשיבות שביצירת רציפות פיזית ורגשית לקטין שזה עתה נולד, לשם הבטחת בריאותו הפיזית והנפשית, ואת היעדר השוני מבחינת הוריו הביולוגיים של הקטין בין השמתו במשפחת אומנה מכוח חוק הנוער לבין השמתו במשפחה שבכוונתה לאמצו ככל שיוכרז בסופו של יום כבר-אימוץ. בית המשפט לא התעלם מטענותיהם של ההורים הביולוגיים ובחן את האפשרויות שהועלו על ידי המבקש ועל ידי פלונית להותרת הקטין בשלב זה במשמורתם וקבע כי הן אינן אלטרנטיבות מספיקות בנסיבות העניין, מאחר וטובת הקטין לא תישמר בהן במידה הראויה. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי אין בהחלטתו כדי לקבוע מסמרות בשאלת המסוגלות ההורית של המבקש (או של פלונית), אשר תיבחן בעתיד במסגרת הבקשה להכרזת הקטין כבר-אימוץ. זה המקום להדגיש כי החלטת בית המשפט לפי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ הינה מעצם טבעה "תחנת ביניים" במסגרת ההליך המשפטי הארוך, מכוח חוק הנוער וחוק האימוץ, שבסופו על בית המשפט לקבוע את מקום שהייתו הקבוע של הקטין [השוו: ע"א 232/85 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ(1) 1 (1986)]. נוכח כל האמור, סבורני כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה הינה מאוזנת וראויה, ואיני מוצא טעם כלשהו להתערב בה.
 
13.        לבסוף, לא למותר לציין כי טענותיו של המבקש בבקשה שלפני – אשר הינן בראש ובראשונה טענות עובדתיות, לרבות טענות קשות כנגד רשויות הרווחה והרופאים בדבר זיוף והעלמת מידע – לא נתמכו בראיות של ממש. המבקש צירף לבקשתו מסמכים חלקיים, הנחזים כאישורים רפואיים שונים, מהם הוא מבקש מבית המשפט להסיק שאין בסיס לאבחונו כחולה סכיזופרניה. אין בכוונתי להתייחס לטענה זו ובפרט בשל כך שלבקשה לא צורפה חוות דעת מסודרת אלא שורה של אישורים רפואיים חלקיים, אשר אני מתקשה לומר שהם תומכים בטענת המבקש. בלאו הכי לא צורפו לבקשה חווֹת הדעת בהן אובחן המבקש כחולה סכיזופרניה, אשר אותן הוא מבקש כעת להפריך, ומכאן שהתמונה שנפרשה לפני בנקודה זו הינה חלקית ביותר. כך או כך, טענותיו העובדתיות של המבקש – הן טענתו כי אבחונו כחולה סכיזופרניה הינו שגוי והן טענתו כי הפרעת האישיות ממנה הוא סובל (לטענתו) אינה גורעת מיכולתו לשמש הורה לקטין – שמורות לו להמשך הדרך, במסגרת ההליכים שמתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, נוכח קביעתו המוצדקת של בית המשפט כי שאלת המסוגלות ההורית תידון בעתיד במסגרת בקשה להכרזת הקטין כבר-אימוץ, ובמסגרתה יש להניח שתינתן חוות דעת מומחה בעניינו של המבקש.
 
14.        נוכח כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות. יחד עימה נדחות יתר הבקשות שהגיש המבקש, אשר מלכתחילה לא היה מקום להגישן לבית משפט זה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
 
             ניתנה היום, כ"ג בחשון תשע"ג (8.11.2012).
                                                                                                            ש ו פ ט
                                                                                                                                                                                                                       
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  

_____________________________________________________
חזרה ל פסיקה חינם