Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> בג"ץ 6984/12 פלונית נגד פלוני
 
 
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק  
                                                                                      בג"ץ  6984/12
     
 
 
 
לפני:   כבוד השופט א' רובינשטיין
  כבוד השופט נ' הנדל
  כבוד השופט י' עמית
 
 
העותרת: פלונית
 
 
  נ  ג  ד
 
 
המשיבים: 1. פלוני
  2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים
  3. בית הדין האזורי בירושלים
 
 
עתירה למתן צו על תנאי
 
 
בשם העותרת: עו"ד לאה קליין-אליאב
 
 
                                                                         פסק-דין
 
השופט י' עמית:
 
1.        העותרת והמשיב 1 (להלן: המשיב) נישאו זה לזו כדמו"י בשנת 1978 ומנישואיהם נולדו להם 5 ילדים שכיום הם בגירים. ביום 27.12.2009 פנה המשיב לבית הדין הרבני בירושלים (להלן: בית הדין הרבני) בתביעת גירושין אליה כרך את ענייני הרכוש. עובר לסידור הגירושין התקיימו בבית הדין מספר דיונים ונקבע דיון בנושא הרכוש ליום 27.10.2010. ביום 5.10.2010 הגישה העותרת בקשה להזמנת עדים, להצגת מסמכים ולגילוי מסמכים לקראת הדיון בנושא הרכוש ובית הדין נעתר לבקשה. לאחר שהתקיימו מספר דיונים, פסק בית הדין (הדיינים יפרח, מאזוז וגולדברג) ביום 16.11.2010 כי האשה חייבת להתגרש והמליץ כי הדיונים על הרכוש יתקיימו לאחר מתן הגט.
 
           הצדדים התגרשו ביום 4.1.2011 וביום 3.7.2011 – בחלוף שישה חודשים מיום מתן הגט – החליט בית הדין (הדיין גולדברג) לסגור את התיק, מבלי שנתבקשה תגובת הצדדים. למחרת, ביום 4.7.2011, הגישה העותרת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לחלוקת רכוש, ובהמשך ביקשה לאחד את תביעתה עם תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהגיש נגדה אחיו של המשיב.
 
2.        ביום 25.8.2011 הגיש המשיב תביעה בעניין הרכוש לבית הדין הרבני, בה עתר לבטל העיקולים שהוטלו על ידי בית הדין. בנוסף, הגיש המשיב בקשה למתן הבהרה אודות משמעות ההחלטה מיום 4.7.2011 באשר לסגירת התיק. החלטת בית הדין בבקשת ההבהרה ניתנה ביום 30.10.2011 מבלי שנתבקשה תגובת העותרת, והתייחסה לא רק לבקשת ההבהרה, אלא אף לעצם הסמכות של בית הדין לדון בתביעות הרכושיות שהגיש המשיב, כהאי לישנא:
 
"הבעל הגיש תביעת גירושין שכרך בה רכוש ומזונות אשה, ביה"ד התחיל לדון גם בתביעת המזונות והרכוש. התקיימו דיונים בתביעת הגירושין ונשמעו עדים, והאשה חוייבה להתגרש ואכן הצדדים התגרשו. סגירת התיק היתה פעולה טכנית הנעשית באופן אוטומטי ע"י המחשב, וכל זוג המתגרש התיק נסגר, ומאחר והאשה חוייבה בגט, הסמכות נתונה לביה"ד ויש המשכיות של התביעות של הבעל".
 
 
           בהסתמך על החלטה זו של בית הדין ביקש המשיב למחוק על הסף את תביעת הרכוש של המבקשת בבית המשפט לענייני משפחה בשל עקרון הכיבוד ההדדי של הערכאות. מנגד, טענה העותרת למחטף של בית הדין וכי במקרה דנן יש טעם מיוחד לסטות מעקרון הכיבוד ההדדי ולדון בתביעות הרכושיות בבית המשפט.
 
3.        בהחלטתו מיום 17.11.2011 קבע בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט מנחם הכהן), כי הסמכות לדון בתביעות הרכושיות נתונה לבית הדין ומשכך דחה את תביעת העותרת על הסף. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי החלטת בית הדין על סגירת התיק איננה מפקיעה את סמכותו של בית הדין לשוב ולדון בענייני הרכוש, מאחר שבמקרה דנן הביעו הצדדים רצונם להתדיין בפני בית הדין אף בנושאי הרכוש. בית הדין קנה סמכות נמשכת מכוח כריכת התביעה הרכושית לתביעת הגירושין ובשל הסכמתה מכללא של העותרת לדון בנושאי הרכוש אף לאחר מתן הגט.
 
           על החלטה זו של בית המשפט לענייני משפחה הגישה העותרת ביום 26.12.2011 ערעור לבית המשפט המחוזי, שאותו מחקה ביום 27.6.2012 ככל הנראה בעקבות המלצת בית המשפט בתום הדיון שהתנהל בערעור. ביני לביני, ביום 15.1.2012 קבע בית הדין הרבני האזורי בהחלטה שסווגה כ"פסק דין" כי נתונה לו הסמכות לדון בנושאי הרכוש, בין היתר בהסתמך על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. עוד נקבע כי החלטת בית הדין לסגור את התיק הייתה החלטת ביניים בלבד, להבדיל ממחיקה שהיא בגדר החלטה סופית.
 
           על פסק דינו של בית הדין הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית הדין הגדול.
 
4.        בהחלטתו מיום 9.8.2012, דחה בית הדין הגדול (הדיין אלגרבלי) את בקשת העותרת להארכת מועד הגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי מיום 15.1.2012, בקובעו כי הסמכות נתונה לבית הדין הרבני ואין בהחלטה על סגירת התיק כדי להפקיע סמכות זאת. בהחלטתו הפנה הדיין אלגרבלי לתקנה ע"ט לתקנות הדיון שעניינה החלטה שיפוטית לסגירת תיק שנזנח על ידי הצדדים. נקבע, כי במקרה דנן ההחלטה על סגירת התיק הייתה החלטה מנהלית ולא חלה עליה תקנה ע"ט, ולחילופין, אף אם מדובר בהחלטה שיפוטית "הרי שבהתאם לתקנות ניתנה זו בחוסר סמכות שכן לא נתבקשה תגובת הצדדים כלל, ובנוסף כאמור ניתנה ההחלטה שלא בהרכב מלא ומאחר וכן דינה של ההחלטה בטלות".
 
           מכאן לעתירה שלפניי.
 
5.        העותרת מבקשת לקבוע כי הסמכות לדון בנושא הרכוש נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. לטענתה, בתי הדין שגו בפרשנות ההחלטה לסגור את התיק ומדובר בהחלטה שיפוטית לפי תקנה ע"ט לתקנות הדיון אשר מפקיעה את סמכותו של בית הדין לדון בתביעות הרכושיות. כן טוענת העותרת כי הסמכות לדון לאחר מתן הגט נתונה לבית המשפט מאחר שלא התקיימו דיונים בבית הדין לגופה של התביעה הרכושית, וממילא פקעה סמכותו הנמשכת של בית הדין לדון בתביעה זו כפי שנקבע בבג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הגדול בירושלים, פ"ד סא(1) 259 (2006) (להלן: עניין אמיר).
 
6.        דין העתירה להידחות על הסף.
 
           בשלוש הזדמנויות קבע בית הדין כי ההחלטה על סגירת התיק איננה מעשה המפקיע את סמכותו הנמשכת לדון בתביעה הרכושית שהגיש המשיב. תקנה ע"ט לתקנות הדיון בבתי הדין שכותרתה "הזנחת תביעה" קובעת כי בית הדין רשאי למחוק תביעה שנזנחה במשך 6 חודשים, כלהלן:
 
(1) תובע שהזניח תביעתו ולא פנה בעניין אל בית-הדין במשך שישה חודשים רצופים, רשאי בית-הדין להחליט על ביטול התביעה לאחר שניתנה הודעה לצדדים וניתנה להם הזדמנות לנמק מדוע לא תימחק התביעה.
(2) בית-הדין רשאי להחליט על ביטול התביעה גם ללא הזמנת הצדדים, אם ראה צורך בכך.
 
 
           כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה, ניתן להצביע על שני זרמים בפסיקה לגבי פירוש החלטה של בתי הדין הרבניים בדבר "סגירת תיק" המתנהל בפניו. יש שפירשו כהחלטת ביניים "המקפיאה" את התיק באופן שסמכות בית הדין נמשכת, ויש שפירשו את ההחלטה כמחיקת התביעה או דחייתה, באופן שמפקיע את סמכותו של בית הדין. איני סבור כי מחלוקת זו מצדיקה התערבות בית משפט זה בהחלטות המשיבים 3-2, ונראית לי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. במקרה דנן המשיב כרך את התביעה הרכושית לתביעת הגירושין כדין, נערכו מספר ישיבות בהן העותרת נטלה חלק פעיל והגישה בקשות לזימון עדים ולגילוי מסמכים. בנוסף, ציין בית המשפט כי בית הדין הטיל עיקולים שונים על רכושו של המשיב ובהחלטתו לחיוב הגט המליץ לצדדים להמשיך להתדיין בנושא הרכוש לאחר מתן הגט, והמשיב הגיש תביעה לבית הדין שכותרתה "המשך דיון על רכוש", מה שמעיד על כך שלא זנח את התביעה הרכושית בבית הדין. אף העובדה כי ההחלטה על סגירת התיק ניתנה בדיוק 6 חודשים לאחר מתן הגט, מחזקת את קביעת בית הדין כי מדובר בהחלטה טכנית שאיננה נכנסת לגדריה של תקנה ע"ט, ואין לראותה כמחיקת התובענה. 
 
7.        העותרת טענה כי החלטות בתי הדין עומדות בסתירה להלכה שנקבעה בבג"ץ אמיר, ולפיה אין סמכות לבית הדין לדון בענייני רכוש לאחר מתן הגט. לטענתה, בתי הדין ובית המשפט שגו בקביעתם כי עובר למתן הגט נערכו בבית הדין דיונים בנושאי רכוש ולכן לא קמה לבית הדין סמכות נמשכת.
 
           שאלת סמכותו של בית הדין להמשיך לדון בענייני הרכוש לאחר מתן הגט נדונה במספר פסקי דין (ראו: בג"ץ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הגדול בירושלים, פ"ד מח(4) 591 (1994); בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד לז(2) 1 (1982) והשוו לבג"ץ 4111/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 27.7.2008), בפסקה 10 לפסק דינו של השופט לוי; עניין אמיר והשוו לבג"ץ 7716/05 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 27.8.2007), בפסק דינה של השופטת ברלינר)). נוכח שאלות המתעוררות בסוגיה זו, הורה הרכב בית משפט זה לפי קביעת הנשיא לקיים דיון בהרכב מורחב בנושא זה (בג"ץ 6929/10 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (החלטה מיום 7.3.2012)).
 
           למרות זאת, איני סבור כי המקרה שלפנינו מצדיק התערבות בית משפט זה,  באשר מתוך הנסיבות עולה כי העותרת נתנה הסכמתה לכך שבית הדין ידון בענייני הרכוש, ואף עמדה על כך שבית הדין ידון תחילה בענייני הרכוש ולאחר מכן בעניין הגירושין, ולבסוף נתרצתה והסכימה להתגרש תחילה. גם העובדה שהעותרת לא פנתה לאחר הגירושין לבית המשפט לענייני משפחה, אלא "נזכרה" לעשות כן עם מתן החלטתו של בית הדין על סגירת התיק, מעידה כי סברה והמתינה להמשך הדיונים בתיק. לאור זאת, אף איני נדרש להבחנה של בית המשפט לענייני משפחה, ולפיה רק במצב בו נדחתה תביעת הגירושין נגדעה סמכותו הנמשכת של בית הדין, שאז נופלת עם תביעת הגירושין כל תביעה שנכרכה בה (בג"ץ 8497/00 פלמן נ' פלמן, פ"ד נז(2) 118, 132 (2003)), בעוד שבמקרה שלפנינו תביעת הגירושין נתקבלה.
 
8.        כאמור, בפתח העתירה ציינה העותרת כי העתירה מופנית נגד החלטות בית הדין, אולם בהמשך תקפה את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 17.11.2011 (פסקאות 50, 55 לעתירה). בג"ץ איננו יושב כערכאת ערעור על החלטות של ערכאות אחרות ואיננו "כביש עוקף" ערעור שנמחק ביוזמתה של העותרת. 
 
9.        אשר על כן העתירה נדחית. מאחר שלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.
 
 
           ניתן היום, ב' בחשון התשע"ג (18.10.2012).
 
 
 
ש ו פ ט                              ש ו פ ט                               ש ו פ ט
 
 
 
_________________________
חזרה לפסיקה