Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> כלל הידיעה מול כלל ההמצאה של אזהרה לחייב
 
 לפי  גישתו של המשנה לנשיא לוין  הכלל צריך להישאר כלל ה"המצאה", ולא כלל ה"ידיעה", עם זאת, הכיר במקרים בהם יהא חריג לכלל ה"המצאה" ויועדף כלל ה"ידיעה"

על ההלכה הפסוקה הנוהגת כיום, עמדה הנשיאה ד' בייניש בעניין כץ ולפיה:

"דעות שונות הובעו ביחס לשאלה באילו נסיבות די בידיעתו של בעל דין על החלטה לשם תחילת מניין הימים לנקיטת הליכים, אף אם לא בוצעה המצאה כדין ...אולם נראה כי הכל מסכימים כי קיימות נסיבות בהן יגבר 'כלל הידיעה' על 'כלל ההמצאה' " [בשא 7048/06 פנחס כץ - ציפורה גוטליב, ניתן ביום 27.9.06].


השופט א' רובינשטיי קבע כי "... גם לשיטתו של הסבור שיהיו מקרים בהם המצאה מהותית ברורה תגבר על כלל הידיעה, אין מדובר בגדרות פרוצות לרווחה, שהרי הכלל הוא קיום הדרישות הפורמליות במלואן, תוך שטענת ידיעה מול פורמליות תיבדק לגופה" [רע"א 449/04 בן אליעזר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, ניתן ביום 9.12.04 (להלן: עניין בן אליעזר)].

 השופטת ד' בייניש בעניין תפנית אורטופדיה קבעה כי "כאשר הוכח כי בעל-דין ידע על החלטה של בית-משפט, לא יוכל להסתתר מאחורי טענת היעדר המצאה" ולא יוכל להסתתר מאחורי טענת טעות בדבר יום ההמצאה [בר"ם 1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית ואח', נו(4) 769 (להלן: עניין תפנית אורטופדיה);

היבט אחר של הכלל לפיו גובר מועד "הידיעה" על מועד "ההמצאה", הוא בהחלתו למעשה של עקרון הבטלות היחסית. ולפיו, עצם קיומו של פגם בהליך ההמצאה אינו גורר מאליו את בטלות מועד הידיעה, ממנו מתחיל מירוץ הזמן להגשת ערעור. זאת, נוכח תכלית ההמצאה שנועדה להביא לידיעת בעל הדין את ההחלטה או הפסק. לפי גישה זו, אם התקיימה באופן ברור תכלית ההמצאה, אין לראות בפגם טכני בהליך ההמצאה, גורם לבטלותה. הדין הוא, כי בנסיבות ממין אלה, יש להעדיף את מועד "הידיעה" על פני מועד "ההמצאה" (להלן: מבחן התכלית).

על מבחן התכלית וטעמיו, עמדה בהרחבה השופטת א' פרוקצ'יה בעניין סרביאן

"אם חרף היעדר המצאה כדין כאמור הגיע כתב-בי-הדין בפועל לידי בעל-הדין, וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על-פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. בנסיבות אלה ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום-לב, חובה על בעל-הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן המוטלות על-פי התקנות מאותו מועד שבו תוכנו של כתב-בי-הדין הגיע לידיעתו. הוא יהא מנוע מהעלאת הטענה כי חרף קיומו של כתב-בי-הדין בידיו וידיעת תוכנו הוא לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בתקנות מחמת אי-המצאה פורמאלית של אותו כתב. מניעות זו מתיישבת עם עקרונות הסדר הדיוני ועם תכליתו וכן עם התפיסה המושרשת שלפיה חובת תום-הלב, החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, חלה גם על כללי סדר הדין באשר הם. היא מתיישבת עם צרכיה של מערכת השיפוט בקיום מסגרת מועדים סבירה לניהול הליכים וסיומם; היא עונה לזכויותיהם הדיוניות של בעלי-הדין כי מירוץ התקופות לנקיטת הליך משפטי יחל רק מנקודת הזמן שבה הובא כתב-בי-הדין הרלונטי לעניין לידיעתם; היא תואמת את זכות הגישה לערכאות הנתונה לאזרח ואינה סותרת אותה. העדפת כלל 'ההמצאה' על כלל 'הידיעה' בנסיבות אלה עלולה לפגוע בבעל-הדין שכנגד פגיעה שאינה ראויה. הוא עלול להידרש לעניין שחלף עבר זמנו תוך שיועמסו על גבו קשיי הוכחה עקב חלוף הזמן. הדבר עלול להכביד הכבדה יתרה ושלא לצורך גם על בית-המשפט, העשוי להידרש לחדש את עיסוקו בעניין ישן רק בשל תקלה פורמאלית הקשורה בהליך ההמצאה חרף העובדה שבעל-הדין הנוגע בדבר ידע על אודות כתב-בי-הדין העומד בבסיס ההליך. העדפת כלל 'הידיעה' על פני כלל 'ההמצאה' בנסיבות אלה עולה אפוא בקנה אחד עם רוחן ותכליתן של תקנות סדר הדין האזרחי; היא מקדמת את מלוא התכליות הראויות - עמידה על קיומם של הליכים משפטיים בתוך פרקי הזמן הקבועים בתקנות; מתן הזדמנות מלאה לבעל-הדין שקיבל לידיו בפועל את כתב-בי-הדין, גם אם לא בדרך המצאה כדין, לפעול על-פיו במסגרת המועדים המוגדרים בתקנות; מתן אפשרות לבעל-הדין שכנגד להתגונן כראוי בטרם תחלוף תקופה ארוכה שבעטייה יתקשה בהבאת ראיותיו; קידום עניינה של מערכת השיפוט להכריע באופן סופי במחלוקות תוך זמן סביר ולהימנע מהותרתן בלתי פתורות לאורך זמן".

בעניין שנדון בלשכת הוצל"פ בנתניה החליט רשם הוצל"פ להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה של "האזהרה" לחייב. להלן החלטת כב' רשם הוצל"פ.

_______________________________________________________________________________________
 
 

לשכת ההוצאה לפועל בנתניה                                                                   מס' תיק ההוצל"פ           16-29387-11-4

בפני: כבוד רשם ההוצאה לפועל חילמי חג'וג                                                                              תאריך: 17/7/2012


בעניין:                                                                              "החייב"___

                                                                                             נ  ג  ד
                                                                               
                                                                                         "הזוכה"__
  
לפניי בקשת חייב לבטל את כל הליכים בתיק.                    

טענות הצדדים:   
                                                        
החייב טוען כי כתב אזהרה בתיק הומצא לכתובת ברח' לילינבלום 23 ת"א אצל משרד "ברכה יעוץ מס" שבו עבד. החייב טוען כי בשיחות  טלפון עם משרד ב"כ הזוכה ציין בפירוש כי אינו נמצא בכתובת הנ"לוביקש לשלוח מכתבים לביתו. החייב אינו מפרט מועד שיחותיו עם  משרד ב"כ הזוכה.                                            
                                                           
כתובת החייב הינה ברח' האשל 17 חולון וכך גם עודכן בתיק. כתב אזהרה לא הומצא בכתובת המגורים של החייב אלא לכאורה הומצא בכתובת של ת"א כאמור לעיל, לידי פקידה שעבדה במשרד כאשר במעמד זה נכח גם עו"ד שניר גדדי. לטענת החייב בעת הגעת השליח הוא לא היה במשרד ובכלל הוא לא נמצא יותר במשרד שכן הוא סיים לעבוד כשהוא מסוכסךעם המשרד כבר בתאריך 31.12.10.                             
                                                           
החייב אינו מעלה טענות נגד עצם החוב. בתיק התקבלו כספים  בסך של 18,000 ש"ח בערך. כיום יתרת החוב בתיק עומדת על סך של כ- 9,000 ש"ח.                                              
                                                           
כתב אזהרה מעודכן בתיק ליום 17.1.12 המועד שבו הגיע שליח מטעם הזוכה לכתובת בת"א. לטענת החייב לראשונה נודע לו על התיק כאשר קיבל מכתב לביתו שבו נכתב על עיקול כספים בתיק.              
                                                           
החייב אינו מפרט על איזה מכתב מדובר ואינו מצרף העתק מהמכתב. בנוסף, החייב אינו מציין תאריך מדוייק שבו נודע לו כביכול לראשונה על התיק.                                           
                                                           
החייב טוען שפקידת המשרד אינה מורשה לקבל בשמו ובמקומו מסמכי התיק וכי השליח בחר שלא כדין להשאיר את המסמכים מבלי שאף אחד חתם על גבי אישור המסירה.                                   
                                                           
הזוכה אינה מפרטת מדוע כתב אזהרה הומצאה לחייב בכתובת בת"א ולא בכתובת מגוריו בחולון. תצהיר השליח שתומך בתגובה נעדר כל  התייחסות לעניין.                                           
                                                           
הזוכה טוענת כי החייב לא צירף שום מסמך המעיד כי הוא מסוכסך עם מקום העבודה. כך למשל, החייב יכל לצרף תלושי שכר עבודה או  מכתב פיטורין.                                              
                                                           
לטענת הזוכה פקידת המשרד יצרה קשר עם החייב בנוכחות  שליח ועו"ד שנכח במקום וכי לאחר מכן ביקשה מהשליח להשאיר את  המסמכים במשרד ואולם עוה"ד הורה לפקידה שלא לחתום על גבי                                     
הזוכה מוסיפה כי החייב איננו חולק על גובה החוב בתיק.        

דיון והכרעה:  
                                                         
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו שוכנעתי שהחייב ידע על פתיחת התיק נגדו במעמד המסירה שבוצעה במקום עבודתו וכי  מהראיות שהונחו בפניי עולה כי כתב אזהרה הומצאה לידי המזכירה במקום העבודה אשר התקשרה לחייב והודיעה לו על אודות קבלת האזהרה במעמד מסירתה.                                       
                                                           
זאת ועוד, האמור בתצהיר השליח ומה שנכתב על גבי כתב אזהרה קיבל משנה חיזוק דווקא מראיות החייב.                             
                                                           
מעבר לכך, בתיק ננקטו מספר הליכים ואין לשלול את הסברה לפיה הודעות או החלטות שניתנו בתיק נשלחו על ידי מערכת הוצל"פ  לכתובת החייב המעודכנת בתיק.                                
                                                           
החייב הודה בהודאת בעל דין כי הוא ביקש בפירוש ממשרד ב"כ הזוכה לשלוח מכתבים רק לביתו לאחר שהתברר לו כנראה שמסמכים מגיעים  לכתובת בת"א.                                               
                                                           
החייב אינו מפרט מתי נערכו שיחות הטלפון עם משרד ב"כ הזוכה. לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא טרח להעביר הודעה בכתב למשרד ב"כ עו"ד בזמן אמת שבה יבהיר את הנאמר על ידו.               
                                                           
עו"ד שניר בגדדי שנכח בתאריך 17.1.12 בכתובת בת"א מאשר גרסת  השליח אם כי לטענתו ציין בפני השליח כי הוא עו"ד ואין זה נחשב להמצאת כתב בי דין. עוה"ד אינו מכחיש כי ביצוע שיחת טלפיון על ידי המזכירה ואולם לטענתו אינו יודיע עם מי דיברה המזכירה  בטלפון.                                                    
                                                           
דומה כי כל ההתנהלות שהיתה במשרד "ברכה יעוץ מס" בת"א מקימה  חזקה לפיה גם לא המצאה שבוצעה לא הייתה בכתובת החייב הרי הוא ידע כבר במעמד ביצוע המסירה על פתיחת נגדו לכל המוקדם ומיד עם נקיטת הליכים (הליך עיקול חשבון בנק דיסקונט בוצע בחודש 2/12)
לכל המאוחר.                                                
                                                           
יצוין כי בתיק נגבו כספים בסך 18,000 ש"ח בערך החל מחודש 2.11 ועד היום. הלכה למעשה,  אין מחלוקת שהחייב ידע על קיומו של חוב  לזוכה.                                                    
                                                           
חשוב לציין כי בשנים האחרונות החל להעשות שימוש בכוח הידיעה של בעל דין תוך ריכוך מה של "כלל ההמצאה", השינוי בגישה נבע מהצורך למנוע ניצול של פגם על ידי בעל הדין כאשר היתה המצאה  מהותית. ראו לעניין זה : רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט (2) 440.                                                  
                                                           
ניתן לומר כי הפסיקה החלה לגבש הכרה בכוחה של ידיעת בעל דין על ההחלטה שניתנה בעניינו והתנהגותו לאורה, ליצירת השתק כלפי טענת בעל דין כי נפל פגם בהמצאה בשלב מאוחר יותר. ראה לעניין זה: רע"א 8467/07 אבו עוקסה נ' בית הברזל ואח',  (פורסם בנבו 8/7/10).                                                   
                                                           
הנה כי כן, לאחר שבחנתי את כתבי הטענות עולה כי גם אם לא הייתה המצאה של אזהרה כדין יש להעדיף במקרה זה את עקרון "הידיעה" עלהחוב ועל פתיחת הליכי הוצל"פ על פני עקרון "ההמצאה" של  האזהרה.                                                    
                                                           
לפיכך הבקשה נדחית.                                         
                                                           
אין צו להוצאות.