Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ת.א 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נגד דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ
 
 
בית המשפט המחוזי בחיפה


 
פסק-דין בתיק ת.א 426/02 14 פבר 2006
426-02


 
השופט יצחק עמית


 
התובע 1. בני בנימין לקרץ בע"מ
2. בני בנימין י.י. לקרץ (1993) בע"מ

ע"י עו"ד כהן יהונתן


 
  - נגד -  


 
הנתבע 1. דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ
2. אבוקסיס מאיר
3. סהר ציון חברה לבטוח בע"מ (צד ג')
4. שפי סוכנות בטוח לענפי הנדסה ואדריכלות בע"מ (צד ג')

ע"י עו"ד ג. רובין ואח'
עו"ד יואב אבן
עו"ד א. מזור ואח'
 
פסק-דין
 
עניינו של פסק דין זה בשאלה עובדתית מובהקת: האם התובעות חתמו על מסמכים מסוימים הכוללים סעיף ויתור על תביעות. תשובה חיובית תביא למתן פסק דין הדוחה את התביעה על הסף. תשובה שלילית, תביא למתן החלטה להמשך בירור התביעה לגופא. הכותרת דלעיל, מרמזת לקורא מה התשובה הממתינה בסוף הדרך.
 תוכן העניינים
 ( - ) העובדות הצריכות לעניין
( - ) מספר הערות מקדימות
( - ) על נטל ההוכחה
( - ) הצגת העובדות באמצעות גרסת אבוקסיס
( - ) המעגל הפנימי - על החותמת והחתימות
כללי
החותמת
החתימות של ה"ה לקרץ יורם וירוחם ע"ג החותמת
חתימת מורשה יחיד
טענות נוספות של לקרץ לגבי צורתם החיצונית של כתבי הויתור
( - ) המעגל החיצוני של הראיות לגבי כתב הויתור הראשון ומסמכי הסדרה   השניה
נספח ה ומסמכי הסדרה השנייה
אינדיקציות נוספות לאותנטיות של כתב הויתור הראשון ומסמכי הסדרה השנייה
הרציונל מאחורי כתב הויתור הראשון
נספח ד
מכתבו של אבוקסיס מיום 1.1.96
מכתב "חוף מבטחים" כראיה נוספת לכך שלקרץ ידעו אודות מסמכי הסדרה השניה
מי מהצדדים כבש את גרסתו
כתב הויתור הראשון ומסמכי הסדרה השניה - סיכום ביניים
( - ) על מעמדו של הגרפולוג כמומחה מטעם בית המשפט
 ( - ) כתב הויתור השני והשלישי
חוות דעתו של נפתלי
( - ) הראיות החיצוניות לגבי כתב הויתור השני והשלישי
( - ) שיהוי
( - ) עיון מחודש בשאלת החותמת
( - ) על מהימנות
( - ) סוף דבר
העובדות הצריכות לעניין
1.         בין התובעות (להלן: "לקרץ") לבין הנתבעת 1 (להלן: "דקל") נחתם ביום 28.3.94 הסכם (להלן: " ההסכם") לפיו התחייבה דקל ליתן ללקרץ שירותי פיקוח, ניהול ובקרה בפרוייקט הבניה "אחוזת דניה" בשכונת בית אליעזר בחדרה (להלן: " הפרוייקט"). לקרץ היו הבעלים של הקרקע והיזם של הפרוייקט, שכלל 152 יחידות דיור בחמישה מבננים: 100,200,300,400 ו-800, וכן פתוח סביבתי, כך שלמעשה, היה מדובר בהקמה של שכונת מגורים.
2.       על פי סעיף 3.1 להסכם, הועמד שכר טרחתה של דקל ע"ס 3.5% מערך עבודות כל הקבלנים בפרוייקט.
הנתבע מס' 2 (להלן: "אבוקסיס") הועסק על ידי דקל כמפקח מטעמה באתר הפרוייקט, ואין חולק כי בתחילת חודש נובמבר 95 הועבר הניהול והפיקוח של הפרוייקט מדקל לאבוקסיס.
3.       בשנת 2002 הוגשה התביעה דכאן, במסגרתה טענו לקרץ כי דקל ואבוקסיס התרשלו בהתחייבויות שנטלו על עצמם, ובין היתר, בכך שלא ניהלו כהלכה את הפיקוח על התקדמות הבניה והשמירה על המסגרת התקציבית של הפרוייקט, מה שגרם לכך ששולמו לקבלנים תשלומי יתר. לקרץ טענו לנזקים בסכום של 56 מליון ש"ח (סעיף 48 לכתב התביעה) והעמידו תביעתם, לצרכי אגרה, על סך של ששה מליון ש"ח.
צד ג' 1 היא המבטחת של דקל באחריות מקצועית, והביטוח נעשה באמצעות צד ג' 2.
4.       בכתבי ההגנה של דקל ושל אבוקסיס נטען לדחיית התביעה על הסף מן הטעם שלקרץ חתמו על שני כתבי ויתור.
על כתב ההגנה הגיבו לקרץ בכתב תשובה בו טענו כי כתבי הויתור זוייפו: החותמת על כתבי הויתור זוייפה וכך גם חתימתם של מנהלי התובעות, ה"ה ירוחם ויורם לקרץ. בהמשך הדרך, נחדד את ההבחנה בין החותמת לחתימה.
5.       לקרץ לא טענו בכתב ההגנה כנגד דיותם או תוקפם של כתבי הויתור, כך שבהכרעה לגבי האותנטיות של כתבי הויתור יש כדי להכריע גורלה של התביעה. מטעם זה, מצאתי להקדים בירור שאלה מקדמית זו לבירור התובענה לגופה, בבחינת "משפט זוטא" אזרחי, וגם הצדדים הסכימו כי ראוי להקדים בירור שאלה זו.
אבוקסיס ודקל הקדימו והגישו חוות דעת של הגרפולוגית תמר כבירי מטעמם, ולפיה יש התאמה בין חתימות ה"ה לקרץ לחתימות על כתבי הויתור שצורפו לכתב ההגנה.
בהחלטתי מיום 29.1.2004 מיניתי את הגרפולוג י. נפתלי כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: " הגרפולוג"או " נפתלי").
בחוות דעתו מיום 3.8.04 קבע הגרפולוג, כי קיימת שונות ברוב תכונות הכתב בהשוואה בין דוגמאות החתימה של ה"ה ירוחם ויורם לקרץ, לבין חתימות המחלוקת, וכי חותמות החברה על כתבי הויתור שונות מהחותמות בדוגמאות שהומצאו לעיונו. את מסקנתו לענין החתימות, דרג הגרפולוג בדרגת וודאות של "קרוב לודאי" שהיא בדרגה של 2 מסקנות מעבר למסקנת השקילות, ושקילות היא המקבילה באחוזים לדרגה של 50% (עמ' 211 לפרוט').
למרות חוות דעת הגרפולוג, ביקשו דקל ואבוקסיס למצות את הבאת הראיות בנושא זה.  נתקיימו שתי ישיבות הוכחות שבמהלכן נחקרו מספר עדים, לרבות ה"ה יורם וירוחם לקרץ המנהלים והבעלים של לקרץ, טומי שניידר המנהל והבעלים של דקל (להלן: " שניידר") ואבוקסיס.
6.         נקדים ונספר כי דקל ואבוקסיס הגישו ראשונים את תצהיריהם, למרות מעמדם כנתבעים, באשר סברתי שעליהם הנטל להוכיח את אותנטיות החתימות.
אבוקסיס צירף לתצהירו שורה של מסמכים נוספים, שאחד מהם מהווה כתב ויתור נוסף. מסמכים אלו נכנה להלן, לשם הנוחות, כמסמכי " הסדרה השניה".
בנוסף, בפתח הדיון שהתקיים ביום 13.2.2005, הגיש אבוקסיס 28 מסמכים של התובעות, מתוך קלסרים של מסמכים של הפרוייקט, שלדבריו נותרו ברשותו, ואשר לטענתו, כחלוף כעשר שנים, עלה בידו לאתרם בגניזה (עמ' 54 ש' 2). אבוקסיס הצביע על מספר מסמכים מתוך המסמכים הנ"ל על מנת לאשש טענתו בדבר האותנטיות של החותמת. מסמכים אלו, שהועברו לב"כ לקרץ אך ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות, נכנה להלן לשם הנוחות, כמסמכי " הסדרה השלישית".
הצדדים הגישו סיכומיהם ולא נותר לי אלא להכריע בשאלת האותנטיות של כתבי הויתור.
 מספר הערות מקדימות
7.         א. כתבי הויתור למיניהם, צורפו על ידי הצדדים כנספחים לכתבי הטענות ולתצהירי עדות ראשית מטעמם, כך שלעיתים התייחסו לכתב ויתור פלוני כנספח א', לעיתים כנספח ו', ולעיתים ככתב הויתור הראשון. על מנת להעמיד הדברים על מישור אחד, הגדרתי בהמשך את שלושת כתבי הויתור על פי הסדר הכרונולוגי של חתימתם, אליבא דגרסתו של  אבוקסיס.
            ב. בסיכומי צד ג', התבקש בית המשפט שלא "לעצור" בשאלת האותנטיות של החתימות, אלא לקבוע שהשאלה השנויה במחלוקת היא, מהות ההסכמות בין הצדדים בנוגע להפסקת עבודתה של דקל בפרוייקט. השאלה חורגת ממסגרת הדיון כפי שהתוותה על ידי בית המשפט והצדדים ואיני רואה להידרש לה.
ג. וזו תהא דרך הילוכנו בבירור המחלוקת.
תחילה נבחן את "המעגל הפנימי" של הראיות. במעגל זה נציב במרכז את חוות דעתו של הגרפולוג ואת מסקנותיו ואת כל הפרטים "הטכניים" הקשורים בחתימות ובחותמות. ב"מעגל החיצוני" של הראיות, נבחן את מסקנת הגרפולוג על רקע עובדות ומסמכים נוספים, עדויות הצדדים והשכל הישר. זאת נעשה, תוך חידוד ההבחנה בין מסמכי "הסדרה השניה" (שהם המסמכים הראשונים על פי הסדר הכרונולוגי) לבין כתבי הויתור שצורפו לכתבי ההגנה.
כפי שנראה בהמשך, אף אחת מהגרסאות אינה נקיה מפגמים, תמיהות וסתירות. הצדדים, ובמיוחד לקרץ ואבוקסיס, הגישו סיכומים פרטניים, אלא  שכל צד הצביע על הראיות התומכות בגרסתו, תוך שהוא טומן ראשו בחול ומתעלם מהראיות והתמיהות שאינן נוחות לגרסתו. במצב דברים זה, התקשיתי להיעזר בסיכומי הצדדים.
לפני שנתחיל במסענו, נקדים מילים מספר בנושא הראייתי.
על נטל ההוכחה
8.         איני מקבל טענת ב"כ אבוקסיס, כי לאור הודאת לקרץ שכתב הויתור השני (כפי שיוגדר  בהמשך) נשלח אליהן  ונתקבל על ידן, לפנינו מצב של "הודאה והדחה". המצב הקלסי של הודאה והדחה הוא אישור של מלוא גרסת הצד השני בבחינת "הודאה", בתוספת דבר מה שלטענת המודה פוטר אותו מחבות בבחינת "הדחה". הדוגמה הקלאסית היא טענת "לויתי אך פרעתי" להבדיל מטענה נוסח "קיבלתי את הכסף אך קיבלתי אותו כמתנה ולא כהלוואה", שאז אין לראות בכך הודאה והדחה.
כך גם בענייננו. לקרץ אישרו קבלת כתב הויתור אך הכחישו חתימתם, ואין לראות בכך "הודאה והדחה".
9.         מספר כללים ראייתים חלים בענייננו, זה לצד זה .
כאשר צד מכחיש את חתימתו, על הצד השני נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה - ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240. ב"כ אבוקסיס גרס בסיכומיו, כי הלכה זו חלה מקום בו התובע הוא שטוען לאותנטיות המסמך והנתבע כופר בחתימתו על המסמך, כפי שנאמר שם: " כלל זה נובע מכך, שנטל השיכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע". לטענתו, במקרה שלפנינו, הנתבע (דקל ואבוקסיס) טוען לאותנטיות המסמך והתובע (לקרץ) הוא שמכחיש את חתימתו, ולכן על התובע הנטל לשכנע כי אין מדובר בחתימתו.
איני מקבל טענה זו. לטעמי, השוני במעמד הצדדים, אם כתובע ואם כנתבע, אינו מעביר בנקודה זו את נטל השכנוע. הכלל הוא, שהדין המהותי הולך אחר הדין הראייתי, ועל בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו - ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ נ. ועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, עמ' 642; ע"א 1845/90 רוני סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 661, עמ' 681; ע"א 4612/95 מתתיהו נ. שטיל, פ"ד נא(4) 769, עמ' 780; ע"א 1842/90 בר-לב נ פנינה (לוינסון) רפופורט, פ"ד מח(5) 211, עמ' 234. מטעם זה, מקום בו בחתימת שטר עסקינן " כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זוייפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה" - י. זוסמן " דיני שטרות" (מהד. 6) עמ' 50.
מכאן, שעל דקל ואבוקסיס הנטל להוכיח הטענה המקדמת את עניינם, קרי, כי חתימת לקרץ ע"ג כתבי הויתור היא אותנטית. עם זאת, נזכיר כי הנטל המשני של הבאת הראיות (להבדיל מנטל השכנוע) יכול לעבור מצד לצד במהלך המשפט.
10.       מנגד, המשמעות של טענת לקרץ היא, שאבוקסיס חטא בתרמית ובזיוף "סיטונאי" של מסמכים. לקרץ אף הגישו כנגד אבוקסיס תלונה למשטרה ועתרו בסיכומיהן כי פסק הדין יישלח למשטרת ישראל וליועץ המשפטי לממשלה. טענת זיוף ומרמה, מצריכה תשתית ראייתית בעלת משקל סגולי גבוה יותר מזה הנדרש בתביעה אזרחית רגילה, אם כי הנטל הוא כמקובל במשפט אזרחי  - ע"א 475/81 זיקרי נ. כלל, פ"ד מ(1) 589, 598; ע"א 400/86 עזבון המנוח בן ציון קריגר ז"ל נ. ד"ר סבינה קריגר, פ"ד מב(4) 500, 504-505; ע"א 7424/96 בנק המזרחי נ. אליהו גרציאני בע"מ, פ"ד נד(2) 145, 157; ע"א 6095/97 בנק דיסקונט נ' איטר, פ"ד נו(4) 721, 734; ע"א 6465/93 אליהו כהן נ. יוסף לנגרמן, דינים מ 920.
ודוק: אין בכלל זה להעביר אל לקרץ את נטל השכנוע, אך יש בו כדי להשליך על רמת ההוכחה, במיוחד אם יימצא כי נטל הבאת הראיות עבר לשטחם.
וכעת, נציג את המסמכים השנויים במחלוקת ולשם הנוחות, נעשה זאת באמצעות גרסתו של אבוקסיס בתצהירו.
הצגת העובדות באמצעות גרסת אבוקסיס
11.       אבוקסיס פירט בתצהירו את השתלשלות העניינים על פי הסדר הכרונולוגי של הדברים. לכך חשיבות רבה לניתוח הראיות החיצוניות. מטעם זה, בחרנו בגרסתו של אבוקסיס כדי  להציג בפני הקורא את המסמכים השנויים במחלוקת ועובדות נוספות הצריכות לעניין. חשוב לציין כי תצהירו של אבוקסיס הוגש לפני שלקרץ הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ולפני שהגישו תצהיר גילוי מסמכים. נציג בתמצית את מהלך הדברים לפי גרסתו של אבוקסיס, תוך הפניה לנספחים לתצהירו.
            ( - ) על פי ההסכם, התחייבה דקל ליתן שירותי פיקוח לפרוייקט. מי ששימש בפועל כמפקח מטעמה היה אבוקסיס, ולכן נחתם ביום 12.2.95 הסכם העסקה בינו לבין דקל (נספח ב' לתצהירו).
( - ) במהלך חודש אוגוסט 1995 או בסמוך לכך, בקשו לקרץ את הסכמת דקל להתקשר ישירות עם אבוקסיס, ודקל הסכימה לכך. הדבר בא לידי ביטוי במכתבה של דקל לאבוקסיס מיום 21.8.95 בו הודיעה לו שעבודתו תסתיים ביום 31.10.95 (נספח ג' לתצהירו).
( - ) בד בבד הוסכם בין לקרץ לאבוקסיס, כי לקרץ נוטלות על עצמן את ניהולו של מבנן 800, אך אבוקסיס יגיש ללקרץ כל עזרה שתידרש לגבי מבנן זה. הדברים הועלו על הכתב בסיכום פגישה מיום 30.10.95 באתר הפרוייקט, ע"ג נייר המכתבים של הפרוייקט, והעתק מהסיכום נשלח לדקל (נספח ד' לתצהירו).
( - ) ביני לביני, ובמהלך חודש אוקטובר, הוחלפו מספר מסמכים על מנת לגבש יציאה מסודרת של דקל מהפרוייקט והחלפתה על ידי אבוקסיס. כך, ביום 12.10.95 הוציאה דקל טיוטת הסכם הנושא סימוכין דכ-1075/353. על הטיוטא שרבט אבוקסיס בכתב ידו מספר הערות והוסיף סעיף לפיו דקל תשאר אחראית באופן כולל למבננים 100,200,300 ו - 400 (נספח ד/1 לתצהירו).
(הערה: דכ הוא סימוכין של דקל הכרמל, מה שמעיד על כך שאין מדובר במסמך שנערך במשרדי לקרץ, שהסימוכין למסמכיהן הוא אד כשם הפרוייקט " אחוזת דניה" - י.ע.).
( - ) בהמשך לאותה טיוטה, התקיימה ביום 13.11.95 ישיבה באתר, שבה נכחו ה"ה לקרץ ואבוקסיס. סיכום הפגישה הודפס במשרדיה של לקרץ וסומן אד/856 (נספח ה לתצהירו). כבר כעת, נסב תשומת לבו של הקורא, כי למסמך שיכונה להלן " נספח ה" יש חשיבות רבה עד מאוד לענייננו.
( - ) באותו יום, ה-13.11.1995, נחתם הסכם המביא לידי סיום את החוזה בין לקרץ לבין דקל (נספח ו' לתצהירו). הסכם זה, הנושא סימוכין אד/857, מהווה לשיטתם של דקל ואבוקסיס את כתב הויתור הראשון. מסמך זה נחשף לראשונה עם הגשת תצהירו של אבוקסיס במסגרת מסמכי "הסדרה השנייה" (שאת חלקם כבר פרטנו לעיל ואת חלקם נפרט להלן). לקרץ הכחישו נמרצות את חתימתם על כתב ויתור זה, וטענו כי ראו אותו לראשונה בתצהירו של אבוקסיס.
12.       נצטט להלן את ההסכם במלואו ובשלמותו והוא יכונה להלן " כתב הויתור הראשון" (הדגשות שלי - י.ע.) :
"
13 לנובמבר , 1995
אד/857
 סיום הסכם בנושא ניהול פרוייקט "אחוזת דניה" בחדרה.
הואיל וביום 28.3.94 נחתם הסכם בין בני בנימין לקרץ בע"מ (להלן "לקרץ") לבין חברת דקל הכרמל בע"מ (להלן "דקל") בנושא ניהול פרוייקט "אחוזת דניה" בחדרה.
הואיל והצדדים רוצים להביא את ההסכם הנ"ל לידי סיום.
הוסכם והותנה בין הצדדים כדלהלן:-
            1. חברת דקל תסיים את עבודתה בהתאם להסכם הנ"ל ביום 31.10.95. החל מיום 1.11.95 ינוהל האתר ע"י גורם אחר שיבחר ע"י חברת לקרץ.
            2. כל הסכומים שמגיעים לחברת דקל מחברת לקרץ עבור עבודתה בניהול הפרוייקט עד תאריך 31.10.95 לפי ההסכם ישולמו לחברת דקל עד תאריך 15.11.95.
            3. לאחר חתימת הסכם זה וקבלת התשלום עבור סעיף 2 כנזכר לעיל תאפשר חברת דקל לחברת לקרץ להעסיק את מר מאיר אבוקסיס ישירות בניהול הפרוייקט (במידה וחברת לקרץ תחפוץ בכך).
            4. בנושא שינויי הדיירים שבוצעו ע"י הקבלנים באמצעות דקל מוסכם בין הצדדים כדלהלן:
            א. במידה ומר מאיר אבוקסיס ימשיך בניהול הפרוייקט כקבלן עצמאי יועברו כל החובות והזכויות בנדון למר מאיר אבוקסיס והוא יתחייב להיות אחראי בכל הקשור לנ"ל עבור מבנים 400, 300, 200, 100. יחד עם זאת גם דקל תהיה אחראית באופן כולל לעניין השינויים, הכל בהתאם לחוזה מיום 28.3.94.
            ב. במידה ויבחר גוף אחר להמשיך עבודות הניהול (ולא מר מאיר אבוקסיס), תבוצע רשימה מדוייקת של כל העבודות שעדיין לא סופקו או שבוצעו בצורה לקויה (ואשר עבורם שולם לדקל). חברת דקל תהיה אחראית לאותם ליקויים במידה וישנם כאלה.
            5.  ובכלל שינויי דיירים, מסירות, חיבור הבתים למערכות, סגירת חשבונות מול הקבלנים וכל הקשור בגמר מבנים אלו, .במידה ומר מאיר אבוקסיס ימשיך בניהול הפרוייקט כקבלן עצמאי גם אז מתחייבת חברת דקל להשאר אחראית באופן כולל למבננים 400, 300, 200, 100 בכל הנושאים הקשורים למבננים אלו עד 30.6.96בכל מקרה דקל תמשיך להיות אחראית במידה ויתעוררו בעיות אחרי תאריך זה כמו: תביעות קבלנים, דיירים או כל נושא אחר שידרוש את התערבותה של דקל הכרמל
            6. .עם חתימת הסכם זה מצהירים הצדדים כי החוזה מיום 28.3.94 הגיע לסיומו ואין לצדדים ולא יהיו בעתיד כל תביעות שהם בכל הקשור לחוזה זה
                                    ולראיה באו הצדדים על החתום:
(-) בני בנימין לקרץ בע"מ                       (-) דקל הכרמל
מספר חברה 51-180885-6                        מהנדסים יועצים בע"מ  "
13.       נחזור כעת לגרסתו של אבוקסיס.
ביום 30.11.95 נחתמו שלושה מסמכים נוספים כמקשה אחת (נספחים ז, ח, ט) כולם ע"ג נייר מכתבים של הפרוייקט, וכולם בסימוכין של מכתבי דואר יוצא של לקרץ.
א. נספח ז' לתצהיר - הסכם בין לקרץ לאבוקסיס סימוכין  אד/876.
ב"הואיל" השני למסמך נאמר (הדגשה שלי - י.ע.) " הואיל והצדדים הגיעו להסכמה ביום 23.11.95 כי חברת דקל תסיים את עבודתה בפרוייקט החל מיום 31.10.95 ותאפשר למר אבוקסיס מאיר להמשיך בניהולו  ומסמך  בין אבוקסיס מאיר לדקלכל זאת בהתאם למסמך אד/857אד/877" .
בהמשך המסמך נקבע כי אבוקסיס ינהל את הפרוייקט ישירות מול לקרץ תמורת שכר בסך 22,000 ש"ח וימשיך לטפל בנושא שינויי דיירים במבננים 100,200,300 ו-400 בתמורה כספית בהתאם לשינויים שיתבקשו.
ב. נספח ח' לתצהיר - הסכם בין דקל לאבוקסיס סימוכין אד/877.
על פי ההסכם, דקל מסיימת עבודתה בפרוייקט החל מיום 31.10.95 וכי " בהתאם להסכם מיום 13.11.95 בין דקל הכרמל ליזם לקרץ ( )לפי מסמך אד/857", הוסכם שדקל תאפשר לאבוקסיס להמשיך בניהול הפרוייקט ישירות עם לקרץ, תמשיך להיות אחראית בכל בעיה הנוגעת לשינויים מול הדיירים במבננים 100,200,300,400 ותסייע לאבוקסיס בכל עזרה שתידרש בנוגע למבננים אלו.
ג. נספח ט' לתצהיר- הסכם עבודה שנחתם בין לקרץ לבין אבוקסיס בסימוכין אד/878.
בהסכם נאמר, בין היתר,  כי יכנס לתוקפו ביום 1.11.95 ולמרות שאבוקסיס ימשיך בניהול הפרוייקט כקבלן עצמאי, דקל מתחייבת להשאר אחראית למבננים 100,200,300,400 עד ליום 30.6.96.
14.       ממשיך אבוקסיס ומספר בתצהירו, כי המשיך בתפקידו כמנהל הפרוייקט עד ליום 30.6.96 ומשהגיעו העבודות לסיומן, פנה לדקל וביקש להכין כתב ויתור הדדי. שניידר, הבעלים והמנהל של דקל, פנה לעו"ד רובין על מנת שיכין לו מסמך. עו"ד רובין ערך מסמך אותו העביר לדקל, ודקל העבירה את המסמך לאתר בפקס כשהוא חתום על ידה ועליו נרשם בכתב יד "עבור מאיר אבוקסיס". לגרסתו של אבוקסיס, הוא חתם על המסמך וה"ה לקרץ ירוחם ויורם חתמו על המסמך בשם לקרץ.
מסמך זה (נספח י לתצהיר) יכונה להלן: " כתב הויתור השני" וזו לשונו (הדגשות שלי - י.ע.):
"דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ
תאריך: .........1996
לכבוד בני בנימין לקרץ בע"מ
________________
א.נ.
"הננו להעלות על הכתב את אשר הוסכם בנוגע לסיום ההתקשרות בינינו בנוגע לשירותי ניהול, תיאום ופיקוח וכן טיפול בשינויים שהוזמנו ע"י דיירים בפרוייקט הנ"ל עפ"י החוזה שבינינו מיום 28.3.94 כדלקמן:
            1. החוזה הנ"ל הגיע לסיומו ביום 31.10.95, חברתנו חדלה לתת לכם שירותים כאמור לאחר שקבלה מכם את מלוא המגיע לה עפ"י החוזה הנ"ל עד למועד סיומו כאמור.
            2. החל ממועד סיום החוזה הנ"ל המשיך מר מאיר אבוקסיס לתת לחברתכם שירותים כאמור כעוסק עצמאי, הוא סיים לתת לכם שירותים וקבל את מלוא התמורה בגין שירותים אלו.
            3.   .אנו מאשרים כי אין ולא יהיו לחברתנו ו/או למר אבוקסיס כל תביעות, דרישות ו/או טענות בכל דבר וענין הקשור לחוזה הנ"ל, ביצועו וסיומו ו/או בקשר לפרוייקט הנ"ל ואתם, בחתימתכם על מכתב זה, מאשרים כי אין ולא יהיו לכם כלפי חברתנו ו/או כלפי מראבוקסיס הנ"ל כל תביעות, דרישות ו/או טענות בקשר לשירותים שניתנו לכם ו/או בקשר לפרוייקט הנ"ל
            בכבוד רב,
                מ. שניידר, מנהל כללי
            דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ
אני מסכים ומתחייב בכל האמור לעיל
מאיר אבוקסיס 27.6.96(התאריך בכתב יד - י.ע.)
( - ) חתימה
אנו מסכימים ומתחייבים כאמור לעיל
בני בנימין לקרץ בע"מ
 (שתי חתימות ע"ג חותמת)
(ד/0/4 - 1476) ".  
אין חולק כי המסמך לא נערך באתר הפרוייקט. עו"ד רובין אישר בתצהירו ובעדותו, כי הוא שערך את המסמך במשרדו כפי שעולה מהסימוכין שהודפסו בשולי המכתב, אותן זיהה כסימוכין של התיק הכללי של דקל הכרמל המתנהל במשרדו. נציין כי מסמך זה, שאותו כינינו "כתב הויתור השני",  צורף כנספח א' לכתב ההגנה של דקל, והוא אחד משני כתבי הויתור שהועברו לבדיקתו הראשונה של הגרפולוג, שעל מסקנותיו עמדנו לעיל.
15.       נחזור שוב לגרסתו של אבוקסיס.
לדבריו, בד בבד עם חתימת כתב הויתור השני, פנו אליו לקרץ וביקשו להביא לידי סיום את ההסכם ביניהם (נספח ט לעיל). לכן, נחתם מסמך נוסף בינו לבין לקרץ, שאותו צירף כנספח י"א לתצהירו.
מסמך זה שיכונה להלן: " כתב הויתור השלישי", נושא תאריך 27.6.96, מודפס ע"ג נייר מכתבים הנושא את הלוגו של הפרוייקט, וזו לשונו (הדגשות שלי - י.ע.):
27 ליוני 1996
 אד/2 - 1210
 סיכום הסכם - ניהול פרוייקט "אחוזת דניה" - חדרה
הואיל וביום 30.11.95 נחתם חוזה  בין בני בנימין לקרץ בע"מ (להלן "לקרץ") לבין אבוקסיס מאיר (להלן "מאיר") בנושא המשך טיפול הפרוייקט "אחוזת דניה" בחדרה.(לפי מסמך אד/878)
והואיל והצדדים  מסכימים להביא את ההסכם הנ"ל לידי סיום.
הוסכם והותנה בין הצדדים כדלהלן:
            1. במעמד חתימת הסכם זה "לקרץ" לוקחת על עצמה את האחריות לטיפול בכל הנושא לפרוייקט ולניהולו.
            2. "מאיר" יסיים את עבודתו בהתאם להסכם הנ"ל ביום 30.6.96.
            3. "מאיר" יעביר את כל הנדרש (בקשר לניהול הפרוייקט) ל"לקרץ" או גורם אחר מטעם "לקרץ" וזאת בהתאם להוראותיה של "לקרץ".
            4. כל הכספים בגין הטיפול בשינויים שבוצעו עד תאריך 30.6.96 הועברו ל"מאיר" (ו/או לחברות דקל הכרמל עד לתאריך 30.10.95) וזאת עבור מבננים 100, 200, 300, 400 (מבנן 800 הינו בטיפול של "לקרץ") ואין ל"מאיר" טענות או תביעות כספיות בגין ענין זה של השינויים.
            5. יחד עם הסכמת סיום עבודתו של "מאיר" בהמשך ניהול הפרוייקט, מבקשים "לקרץ" להמשיך להעסיק את "מאיר" באתר "אחוזת דניה" לפי הסכם ושכר של שעות עבודה אשר יפורט בהמשך.
            6. העסקתו של "מאיר" תהיה על בסיס שעות עבודה לפי הנחיותה של "לקרץ" מעת לעת והיא תוכל ("לקרץ") לסיים את המשך העסקתו ללא הודעה מוקדמת ובהתאם לנדרש לפי צרכיה.
            השכר יהיה על בסיס החודשי ששולם ל"מאיר" ע"י "לקרץ" לפי 8 ש"ע ליום ולפי 20 ימי עבודה בחודש - המחרי צמוד למדד הבניה בסיס 147 נקודות, על סכומים אלו יש להוסיף מע"מ כחוק.
            7. העסקתו של "מאיר" תכלול בין השאר את הנקודות הבאות:
            7.1 - יעוץ והנחיות להמשך ניהול הפרוייקט (לפי דרישת לקרץ).
            7.2 - גמר חשבון פיתוח מול עירית חדרה במסגרת "חוזה הפיתוח" כולל אישור החשבון לתשלום ע"י הפיקוח מטעם עירית חדרה, וכן כל הישיבות שידרשו במסגרת חשבון זה מול כל הגורמים הנדרשים.
7.3 - גמר התחשבנות עם הקבלן "זאבי תשתיות ופיתוח" בנושא פיתוח שלב א'.
כולל קבלת העבודה ומסירתה לפיקוח מטעם העיריה, הכל כפי שמתקשר עם אישור חשבון העיריה לתשלולם ל"לקרץ". (וכן כתב העדר תביעות מצד הקבלן).
7.4 - טיפול בכל נושא התביעות של הקבלן "חליל חשיבון" ובכלל זה חשבונות סופיים במידת הנדרש, כמו כן חשבונות עם קבלני המשנה הכל לפי הנחיותה של "לקרץ".
7.5 - גמר התחשבנות עם קבלני המשנה כולל כתב העדר תביעות.
7.6 - טיפול מול הרשויות השונות בהתאם להנחיות "לקרץ".
            8. עם חתימה על הסכם זה ולאחר ש"לקרץ" בדק את כל המסמכים הרלוונטים מביצוע הפרויקט, מצהירים הצדדים כי ההסכם מיום 30.11.95 בא לסיומו ואין לצדדים ולא יהיו בעתיד כל תביעות כספיות ו/או דרישות ו/או טענות בקשר לשירותים שנתנו בהקשר לניהול הפרוייקט "אחוזת דניה".
            9. במעמד חתימה זו אנו רוצים להודות ל"מאיר" על תרומות בניהול והקמת הפרוייקט.
                                    ולראיה באו הצדדים על החתום:
(-) בני בנימין לקרץ בע"מ                      (-) אבוקסיס מאיר
מספר חברה 51-180885-6                     ניהול ופיקוח פרוייקטים  "
16.       על מנת שהקורא לא יאבד את דרכו, נבהיר כי כתבי הויתור השני והשלישי הם אלו שצורפו לכתבי ההגנה של אבוקסיס, והם שנבדקו על ידי הגרפולוג ב"סיבוב הראשון". כתב הויתור הראשון, שנחשף לראשונה במסגרת מסמכי "הסדרה השנייה" נבחן על ידי הגרפולוג בבדיקתו המשלימה. עוד נציין, כי שניידר אישר שנכח רק במעמד חתימת כתב הויתור הראשון שאז חתמו ה"ה לקרץ בפניו, בעוד שכתב הויתור השני והשלישי נחתמו שלא בפניו.
וכעת, אחרי שהבאנו את גרסתו של אבוקסיס בדבר נסיבות חתימת כל אחד משלושת כתבי הויתור, נתמקד במעגל הפנימי של הראיות, קרי, במסמכים עצמם.
 המעגל הפנימי - על החותמת והחתימות
            כללי
17.       שלושה כתבי ויתור עומדים אפוא בפנינו. שניים מהם (כתבי הויתור השני והשלישי) צורפו  על ידי אבוקסיס לכתב הגנתו והועברו לבדיקת הגרפולוג, וכבר הזכרנו את חוות דעתו התומכת בגרסת לקרץ.
לאחר שאבוקסיס הגיש את תצהירו בצירוף מסמכי "הסדרה השנייה", נחשף כתב הויתור הראשון וזה הועבר לבחינתו של הגרפולוג, יחד עם סדרה של מסמכים נוספים מתוך הסדרה השנייה. הגרפולוג נתן חוות דעת משלימה ביום 3.3.2005 על סמך מסמכים אלו, שרק העתקם הועבר אליו (ולא המקור). בחוות הדעת חזר הגרפולוג על מסקנתו לגבי השונות של החותמת. לגבי החתימות הבחין הגרפולוג בין חתימתו של יורם לקרץ לגביה קיימת "אפשרות סבירה" שלא נחתמה על ידו (דרגה אחת מעל מצב של שקילות), בעוד שלגבי חתימת ירוחם לקרץ "קיימת אפשרות" שמדובר בזיוף (מצב של שקילות). בתשובת ההבהרה הסביר הגרפולוג כי הערה זו מושתתת על הממצאים לפיהם ישנה שונות בחלק מתכונות הכתב וזהות בחלק האחר וכי הניסוח "קיימת אפשרות" משמעו מצב של שקילות בין שתי האפשרויות, קרי, שיעור של 50% (עמ' 211 ש' 26).
החותמת
18.       לא יכולה להיות מחלוקת כי החותמת בכל אחד ממסמכי הויתור, כולל במסמכי הסדרה השניה ומסמכי הסדרה השלישית, שונה מהחותמת בכל המסמכים שהוצגו על ידי לקרץ.
לקרץ הציגו דוגמאות של שלוש חותמות שלהן  - נספח א' לתצהירי לקרץ. לטענתן, חותמת אחת שימשה את יורם לקרץ, השנייה הוחזקה על ידי עו"ד ברזילי, והשלישית אצל בנימין לקרץ ז"ל, אביהם של יורם וירוחם. לטענת לקרץ, רק חותמות אלו הוטבעו על ידי מורשי החתימה, בעיקר על חוזים והמחאות.
קיים שוני ניכר לעין בין החותמת השנויה במחלוקת לבין שלוש החותמות הנ"ל. בחותמת השנויה במחלוקת הספרה "6" של מספר הח"פ של החברה מופיע מתחת לאות "ן" של המילה "בנימין". ואילו בחותמת בה השתמש יורם לקרץ, הספרה "6" מופיעה מתחת לאות "מ" של המילה "בנימין". גם בשתי החותמות האחרות של החברה, מיקום האותיות והספרות שונה, ואין צורך במומחיות כדי להבחין בכך.
19.       כאמור, המסמכים היחידים עם החותמת השנויה במחלוקת הם כתבי הויתור ומסמכי הסדרה השנייה והשלישית, שכולם הומצאו על ידי אבוקסיס. לא עלה בידי דקל ואבוקסיס להציג ולו מסמך אחד נוסף של לקרץ עם החותמת השנויה במחלוקת.
עוד אציין, כי במהלך הישיבה מיום 13.2.05, הוריתי ללקרץ להמציא לבית המשפט על אתר, תוך השעה הקרובה, את כל קלסרי הדואר היוצא של הפרוייקט שנמצא ברשותם. זאת, כדי לבחון אם עותקים של המסמכים בסדרה השלישית, שארבעה מהם נחתמו בחותמת השנויה במחלוקת (נ/1 מכתבים 16, 20 ,21 ו-22) נמצאים בקלסרים של לקרץ, ואם כן, האם הם חתומים באותה חותמת. על מנת למנוע אפשרות של העלמת ראיות, הוריתי לעו"ד ביטון, ב"כ צד ג' 1, להתלוות אל מר ירוחם לקרץ בדרכו. כעבור זמן חזרו השניים עם מספר קלסרים של דואר יוצא. אין חולק כי עותקים של ארבעת המסמכים מהסדרה השלישית נמצאו בתוך קלסרי הדואר היוצא של לקרץ (וסומנו כמוצגים ת/7), ונתברר כי העותקים שתוייקו, לא נחתמו בחותמת השנויה במחלוקת ולא נחתמו בכל חותמת אחרת.
במהלך הישיבה עיינתי ובחנתי את כל קלסרי הדואר היוצא של לקרץ, ומצאתי כי רובם ככולם (98% כהתבטאות בית המשפט) של המכתבים שתוייקו, אינם חתומים כלל בחותמת החברה. באותם מסמכים ספורים שנמצאו חתומים בחותמת, הייתה זו חותמת שונה מהחותמת השנויה במחלוקת (עמ' 167 ועמ' 181 לפרוט') וזהה לאחת משלוש החותמות שהוצגו על ידי לקרץ.
20.       לא רק שלא נמצא מסמך אחד של לקרץ עם חותמת דוגמת החותמת השנויה במחלוקת, אלא שקיימת ראיה נוספת אובייקטיבית אשר מכבידה עוד יותר על אבוקסיס ודקל בנקודה זו.
הכוונה היא למכתב התראה שנשלח על ידי לקרץ אל אחד בשם ניסים בן לולו, והנושא את החותמת השנויה במחלוקת. מכתב זה הוגש על ידי אבוקסיס כחלק ממסמכי הסדרה השלישית (נ/22/1). ניתן היה לסבור כי אם העותק שברשות אבוקסיס חתום, אזי מקור המכתב שנשלח אל אותו בן לולו יהא חתום אף הוא באותה חותמת. ביום 20.2.05 ניתן על ידי צו המורה למר בן לולו להמציא את מקור המסמך שבידו. ביום 15.3.05 הומצא המסמך על ידי מר בן לולו כשאינו נושא כלל חותמת (להבדיל מהשם המודפס של החברה).
יש בכך אינדיקציה חזקה לטענת לקרץ, לפיה, ברגיל לא נעשה שמוש בחותמת במכתבים שגרתיים שאינם חוזים. אם כך, תמיהה היא, הכיצד דווקא בעותק המכתב שנמצא ברשותו של אבוקסיס הוטבעה החותמת השנויה במחלוקת, בעוד שעל גבי המכתב המקורי שנשלח לבן לולו, לא הוטבעה חותמת. נציין כי עותק נוסף של אותו מכתב, שמספרו הסידורי הוא אד/1229, נמצא בקלסרי הדואר היוצא של לקרץ, אף הוא ללא חותמת. לתמיהה זו לא מצאתי התייחסות בסיכומי אבוקסיס ודקל.
 החתימות של ה"ה לקרץ יורם וירוחם ע"ג החותמת
21.       השוני בחותמות נחזה על פניו ואין צורך במומחיות מיוחדת להבחין בכך. לא כך לגבי חתימותיהם של ה"ה לקרץ יורם וירוחם ע"ג החותמת, בשלושת כתבי הויתור השנויים במחלוקת. כהדיוט בהשוואת כתבי יד, התרשמתי כי חתימות אלו נחזות כדומות  לחתימותיהם של השניים ע"ג מסמכים אחרים.
לא כך סבר הגרפולוג ונזכיר כי השורה התחתונה בחוות דעתו הראשונה הייתה כי קרוב לוודאי שחתימות המחלוקת לא נחתמו ע"י ה"ה לקרץ.
חוות הדעת השנייה הייתה, כאמור, מסוייגת ומתונה יותר, ולפיה  קיימת אפשרות סבירה שחתימת יורם לקרץ לא נחתמה על ידו, וזאת בדרגה אחת מעל רמת השקילות, ולגבי חתימתו של ירוחם קיימת שקילות בין האפשרות לזיוף לאפשרות שמדובר בחתימה אותנטית.
נציין כי שני כתבי הויתור המקוריים שהועברו לבדיקת הגרפולוג לצורך חוות דעתו הראשונה (כתבי הויתור השני והשלישי), מרובבים בכתמי קפה או בנוזל אחר שנשפך עליהם, כתמים שמרוכזים בעיקר באיזור החתימות. לטענת לקרץ, הדבר נעשה בכוונת מכוון על ידי אבוקסיס, על מנת להקשות על הגרפולוג בבדיקת המסמכים. כאמור, חוות הדעת השנייה של הגרפולוג, המתייחסת לכתב הויתור הראשון ולמסמכי הסדרה השנייה נעשתה שלא על סמך המקור של המסמכים.
חתימת מורשה יחיד
22.       כתבי הויתור חתומים על ידי ה"ה ירוחם ויורם לקרץ. לטענת לקרץ, הנוהל היה שהמסמכים ייחתמו רק על ידי אחד משני המנהלים.
מעבר למסמכים השנויים במחלוקת, לרבות מסמכים שונים מהסדרה השנייה, לא עלה בידי דקל ואבוקסיס להמציא ולו חוזה/הסכם אחד עם חתימותיהם של השניים יחדיו. זאת, למעט עמוד אחד בהסכם מיום 28.3.94 שבין דקל לבין לקרץ. בעמודים האחרים של אותו הסכם,  מצויה חתימה אחת בלבד על גבי החותמת.
לכאורה, גם נקודה זו תומכת בטענת לקרץ.
 
טענות נוספות של לקרץ לגבי צורתם החיצונית של כתבי הויתור
23.       כתב הויתור השלישי, שבין לקרץ לאבוקסיס, מודפס על נייר שנתלש מבלוק מכתבים הנושא את הלוגו של לקרץ. לטענת לקרץ, הדואר הרגיל היה מודפס מתוך נייר רציף שנשא את הלוגו של לקרץ ואילו מסמכי הסדרה השניה והשלישית נכתבו על נייר המכתבים עם הלוגו של "אחוזת דניה".
איני רואה לייחס משקל לטענה זו, באשר הוכח על ידי אבוקסיס כי מסמכים רבים הודפסו מתוך בלוקים של מכתבים שנשאו את הלוגו של לקרץ. לגרסתו של אבוקסיס, הוא היה מעביר לפקידה את המכתבים להדפסה, ובמשרד היו ערימות של ניירות מכתבים שנעשה בהם שימוש לצורך הדפסת מכתביו ומכתבים שהוצאו על ידי מי מה"ה לקרץ. במסמכי הסדרה השלישית שהומצאו על ידי אבוקסיס, יש מסמכים שהפער ביניהם שנה וחצי, ואשר הודפסו על נייר שמקורו בבלוק תליש, ולא בנייר רציף (נ/1 מסמכים 2 , 3, 8; עמ' 135 לפרוטוקול ש' 19 ואילך). אבוקסיס אף הציג כראיה, כי למטרות חסכון, נעשה  שימוש בבלוקי מכתבים ישנים, לאחר שהוספה מדבקה ע"ג מספר הטלפון שהוחלף.
24.       לקרץ טענו כי כתב הויתור מיום 27.6.96 נחזה כמסמך שהוכן במעבד תמלילים "וורד" בעוד שעד תחילת שנת 1996 עבדו על מעבד תמלילים "איינשטיין".
עובדה זו לא הוכחה, ומכל מקום, במסמכי הסדרה השלישית של אבוקסיס, הוצגו מספר מסמכים (11-19) שכולם הוקלדו ב"וורד", ותאריך הוצאתם לפני כתב הויתור השלישי מיום 27.6.96 (עמ' 140 לפרוטוקול).
כפי שנראה להלן, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי מסמכי הסדרה השנייה, לרבות אחד מכתבי הויתור, הוכנו ב"זמן אמת". אין חולק כי כתב ויתור נוסף ממילא לא הודפס באתר, אלא הודפס במשרדו של עו"ד רובין, ב"כ דקל. ואילו כתב הויתור האחרון, הודפס בחודש יוני 1996 או בסמוך לכך, ובאותה עת כבר הוחלף מעבד התמלילים גם לשיטתה של לקרץ.
25.       לקרץ הבחינו בין  שלושת אלו: התיוק בקלסרי דואר יוצא, רשימת דואר יוצא והגיבוי במחשב. מסמכים שנמצאים במחשב מעידים על כך שהמסמך הודפס. מסמכים שנמצאים בתיוק בקלסרי דואר יוצא, מעידים על כך שהמסמך יצא בפועל, ואילו רשימת הדואר היוצא כוללת את מספרי הסימוכין של המסמכים שהודפסו, גם אם לא נשלחו. לטענת לקרץ, אף אחד ממסמכי הויתור אינו מתוייק בקלסרים. מסמך הויתור מיום 27.6.96 (נספח י"א לתצהיר אבוקסיס) אף אינו מופיע בגיבוי המחשב ולא ברישומי הדואר היוצא. זאת, להבדיל מכתב הויתור הראשון מיום 13.11.95 (נספח ו' לתצהיר אבוקסיס) המופיע ברישומי הדואר היוצא ומופיע בגיבוי המחשב (ראה טבלה נספח "ב" לסיכומי לקרץ).
בהמשך אדרש לטענות אלו.
26.       סיכום ביניים: בחינה של המסמכים כשלעצמם, בבחינת "המעגל הפנימי" של הראיות, אינה נוחה לאבוקסיס ולדקל. זאת, לאור מסקנתו של הגרפולוג, בשל השונות הנחזית של החותמת והתמיהות שהעלינו לגבי החותמת.  
לו עצרנו בשלב זה את הילוכנו, היה מקום לקבל את גרסת לקרץ, ולדחות את טענת אבוקסיס ודקל. אלא שעלינו להמשיך במסענו. נרים אפוא מבטנו מעבר לאותיות ולספרות שבחתימות ובחותמות, ונבחן את טענות הצדדים על רקע מכלול הראיות החיצוניות והנתונים שבפנינו.
המעגל החיצוני של הראיות לגבי כתב הויתור הראשון ומסמכי הסדרה   השניה
נספח ה ומסמכי הסדרה השנייה
27.       אין מחלוקת של ממש על האותנטיות של נספח ה לתצהירו של אבוקסיס: סיכום הישיבה מיום 13.11.95. גם מר יורם לקרץ אישר כי המסמך הוקלד בזמן אמת באתר הפרוייקט,
נרשם ביומני הדואר היוצא (עמ' 165 לפרוטוקול), ובמהלך ישיבת בית המשפט גם נמצא בפועל בקלסרי הדואר היוצא של לקרץ.
נספח ה הוא סיכום ישיבה בה נכחו אבוקסיס, ה"ה ירוחם ויורם לקרץ וכן אביהם בנימין לקרץ ז"ל. אבוקסיס הוא שרשם את הדברים. וכך נאמר בנספח ה (הדגשות שלי - י.ע.):
" הוסכם על ידי היזם (לקרץ-י.ע.) כי צורת סיום העבודה וההתחשבנות מול דקל תהיה על בסיס המכתב שהוצג על ידי דקל מיום 12.10.95  ובהתאם לתיקון דכ - 1075 / 353לפי מסמך אד/857.
בהתאם לנאמר לעיל הוסכם כי תתבצע התחשבנות עד סוף חודש 10/95 והכספי םהמגיעים לדקל הכרמל יועברו עד ל-15.11.95. כמו כן הוסכם כי לא יורד בהתחשבנות עם דקל סכומים שהועברו על חשבון ביצוע עבודה שעדיין לא בוצעה.
התחשבנות זו הינה סופית ומוסכמת על הצדדים.
מאחר והוחלט כי אבוקסיס מאיר ימשיך בניהול הפרוייקט באופן עצמאי מול משפ' לקרץ. שכר עבודתו ותנאיו ישארו בהתאם למתכונת עם דקל הכרמל ובכללם ימי עבודתו במשך השבוע.
 יחד עם זאת יוצא הסכם דברים בין אבוקסיס מאיר למשפ' לקרץ המגדיר את כל מערכת ההתקשרות ביניהם".
ומהו מסמך דכ - 353/1075 הנזכר במסמך? זו טיוטת כתב הויתור הראשון, שעליה נוספו תיקונים בכתב ידו של אבוקסיס (נספח ד/1 לתצהיר אבוקסיס).
ומהו מסמך אד/857 הנזכר במסמך? זה כתב הויתור הראשון (!!!) הנושא אותו תאריך - 13.11.95.
ולמה התכוונו הצדדים בסיפא " יוצא הסכם דברים בין אבוקסיס מאיר למשפ' לקרץ המגדיר את כל מערכת ההתקשרות ביניהם"? אלו הם נספחים ז' ו-ט' לתצהירו של אבוקסיס, שנערכו ביום 30.11.95, והקובעים את תנאי העסקתו של אבוקסיס על ידי לקרץ.
 28.      קשה להפריז בחשיבותו של נספח ה, אשר מהווה ראיה ניצחת לכך שנוסחו של כתב הויתור הראשון היה בפני הצדדים ב"זמן אמת" ביום 13.11.1995, ויש בו להעיד גם על האותנטיות של המסמכים  שנערכו לאחר מכן.
ראוי לציין כי ה"ה לקרץ התייחסו בתצהיריהם לכתב הויתור הראשון ולנספחים ז' ו - ט' לתצהירו של אבוקסיס, וטענו כי אלו אכן נמצאים בדואר היוצא, אך זו הפעם הראשונה שראו אותם. ודוק: אין בתצהירים הכחשה של נספח ה, ודומה כי נשמט מעיניהם כי נספח ה מפנה לכתב הויתור הראשון ולטיוטה שלו (נספח ד/1 לתצהירו של אבוקסיס). גם בסיכומי לקרץ, לא מצאתי התייחסות לנספח ה ולהשלכותיו.
יורם לקרץ התחמק ממתן תשובה ישירה לשאלות על נספח ה וחזר וטען כי אינו מכיר את אד/857 שהוא כתב הויתור הראשון (עמ' 149 ש' 8; עמ' 165 ש' 1-3). בהמשך, אישר כי הן נספח ה והן כתב הויתור הראשון אד/857 נמצאים ברישום הדואר היוצא, כפי שעולה גם מתצהיר גילוי מסמכים (עמ' 171 ש' 12 ואילך). מכל מקום, מתשובותיו עולה לא יכולה להיות מחלוקת שמסמכים אלו נערכו במשרדי לקרץ "בזמן אמת".
29.       בעוד יורם לקרץ נאלץ לאשר את נספח ה, הרי שירוחם הכחיש את תוכנו וטען שהוא מזוייף, למרות שתוייק בקלסרי הדואר היוצא (תצהיר גילוי מסמכים נ/5, וסעיף 57 לתצהירו של ירוחם לקרץ).
            במקום תשובה לגופא של שאלה אודות נספח ה  - שכאמור, מתייחס לכתב הויתור הראשון -  השיב ירוחם לקרץ בתשובה, עליה חזר בחקירתו כמו מנטרה, לעיתים, ללא קשר לשאלות שהופנו אליו:" תגובתי שאלה שיטות אבוקסיס. אבוקסיס היה נוהג, עשה את הסיכום הזה, היה לו בראש מה הוא מחפש, לנו לא הראה את הדברים האלה" (שם, עמ' 239 ש' 28).
ברם, אם נלך לשיטתו של ירוחם, נאלץ לייחס לאבוקסיס שתי תכונות: נביא וטיפש.
נביא על שום מה? על כך שכבר בשנת 1995 ידע לצפות ולחזות כי שבע שנים מאוחר יותר תוגש כנגדו וכנגד דקל תביעה, ולכן פיברק כבר אז, ב"זמן אמת", את מסמכי הסדרה השניה. כל זאת, מבלי שהייתה לו סיבה באותו שלב, לחשוש מתביעה עתידית של לקרץ שהמשיכו להעסיק אותו גם אחרי חודש יוני 1996. האם יש להניח שלאבוקסיס היה ראש "קרימינלי" כדי כך, שכבר באותה תקופה, הכין את מתווה הקנוניה? על כך השיב ירוחם בחיוב (עמ' 240 ש' 8-12).
טיפש על שום מה? מאחר שכתב הויתור הראשון הוא בין דקל לבין לקרץ, עובר ליציאתה של דקל מהפרוייקט. בכתב הויתור הראשון אין לאבוקסיס הגנה אלא רק לדקל (סעיף 6 - סעיף העדר התביעות). פשיטא, כי לאבוקסיס לא היה כדאי לזייף מסמך, בעיצומם של הליכים משפטיים, על הסיכון הכרוך בכך, כאשר אין באותו מסמך כדי לפטור אותו מאחריות. לא כך דרכו של זייפן מתוחכם, וירוחם לקרץ התקשה עד מאוד ליתן מענה לתמיהה זו (עמ' 245, 246 לפרוט').
למותר לציין כי איני מייחס לאבוקסיס שתי תכונות אלו.
 אינדיקציות נוספות לאותנטיות של כתב הויתור הראשון  ומסמכי הסדרה השנייה
30.       כאמור, לקרץ הכחישו את חתימתם על כתב הויתור הראשון מיום 13.11.95, שכולו עוסק ביחסים ביניהם לבין דקל, וטענו כי ראו אותו לראשונה בתצהירו של אבוקסיס.
ברם, מחקירתו של יורם לקרץ נתברר, כי כל הסעיפים האמורים בכתב הויתור הראשון נתקיימו בפועל. דקל סיימה את עבודתה בסוף חודש אוקטובר 1995, דקל קיבלה את שכרה עבור עבודתה עד לאותו מועד, אבוקסיס נכנס בנעלי דקל והועסק ישירות על ידי לקרץ (סעיפים 1-3 לכתב הויתור הראשון).
ולא רק זאת, אלא שלאורך חקירתו הנגדית, חזר יורם לקרץ והדגיש כי דקל המשיכה להיות אחראית על הפרוייקט. וכי מדוע שדקל תוסיף להיות אחראית למרות שהפסיקה את עבודתה? ניתי ונחזי בסעיף 5 לכתב הויתור הראשון הקובע כי דקל תמשיך להיות אחראית לבעיות שיתעוררו אחר תאריך הפסקת עבודתה, ככל שאבוקסיס ימשיך בנעליה. המסקנה היא, שלקרץ הכירו את כתב הויתור הראשון, נהגו על פיו והסתמכו עליו, כאשר פנו מעת לעת אל דקל, גם לאחר תאריך הפסקת עבודתה.
31.       ירוחם לקרץ טען כי לא ראה ולא ידע אודות כתב הויתור הראשון (עמ' 248 ש' 21), וגם יורם לקרץ טען זאת (עמ' 130). עם זאת, אישר יורם לקרץ בעדותו, כי כתב הויתור הראשון, כמו גם נספחים ז'-ט' לתצהירו של אבוקסיס, רשומים בדפי יומן הדואר היוצא, הודפסו ונמצאים בגיבוי המחשב. כך גם עולה מתצהיר גילוי מסמכים של לקרץ בו  נזכרים נספחים ה, ו', ז', ח' ו - ט (נ/5 בעמ' 16).
אך הפלא ופלא, דווקא מסמכים אלו (למעט נספח ה), לרבות כתב הויתור הראשון, לא מתוייקים בקלסרי דואר יוצא (שם עמ' 126-127; עמ' 192 שורות 25-26; הערת בית המשפט עמ' 174 ש' 14-15 לפרוטוקול).
צר לי לקבוע כי יש בכך כדי להעיב על אמינותו של התיוק בקלסרים. קשה להלום כי אבוקסיס חזה שבע שנים לפני כן את המאורעות ולא העביר לפקידה את המסמכים לתיוק, כפי שניסה יורם לקרץ לתרץ בעדותו. מה עוד, שהמסמכים נערכו במשרדי לקרץ באתר, כאשר יורם לקרץ נוכח באתר, שמות המסמכים נרשמו בדואר יוצא, ובשלב מסוים, אחת הפקידות הייתה בתו של ירוחם לקרץ (כיום עו"ד לקרץ). גם אם נקבל את התזה האבסורדית של ירוחם, מדוע אד/856, נספח ה שנזכר לעיל, נמצא בתיוק (שם, בעמ' 192 שורה אחרונה עד עמ'  193 ש' 2)?
32.       לקרץ נרתעו מלייחס לשניידר מעשי זיוף ו"הסתפקו" בטענה שנגרר אחר אבוקסיס במתן עדות שקר (ראה גם בעמ' 7 לסיכומי תשובתם). מכל מקום, על פי עדותו של שניידר - שהייתה מהימנה עלי מטעמים שיפורטו בהמשך - ה"ה לקרץ חתמו על כתב הויתור הראשון בנוכחותו, ואף הוא חתם עליו באותו מעמד במשרדי לקרץ, להבדיל מכתב הויתור השני שנשלח על ידו בפקס. ואילו יורם לקרץ חזר וטען כי לא זכורה לו פגישה בנוכחות שניידר (עמ' 165 ש' 28 ואילך).
33.       במכתב ת/8 מיום 9.1.96 שנכתב על ידי לקרץ אל אבוקסיס, מכתב עליו נעמוד בהמשך, נאמר: " אנחנו מאמינים שדקל הכרמל תעמוד אחרי כל  במידה ותדרשמחוייבויות העבר....". על מה סומכת אמונתם של לקרץ? התשובה הסבירה היא, כי ברשות לקרץ כבר היה את כתב הויתור הראשון שנחתם ביום 13.11.95, ולמיצער, כבר הוכן בתאריך זה
לחתימה. ומדוע מחוייבויות העבר? כי דקל כבר סיימה התקשרותה עם לקרץ, והגיונם של דברים, שסיום ההתקשרות נעשה במסמך בכתב שהוא כתב הויתור הראשון.
34.       ומעניין לעניין באותו עניין. אין חולק שדקל סיימה את עבודתה עם לקרץ ביום 30.10.95 ואבוקסיס התחיל לעבוד ישירות עם לקרץ (יורם, עמ' 144 לפרוטוקול).
א. קשה להלום כי אירוע כה דרמטי כמו יציאתה של דקל ותחילת התקשרותה של לקרץ עם אבוקסיס, נעשו ללא עיגון בכתב. כל עוד קיים הסכם המחייב את לקרץ לשלם לדקל 3.5% מעלות הפרוייקט, היה ללקרץ אינטרס ראשון במעלה לקבל מסמך שפוטר אותה מתשלום נוסף. מה עוד, שכתב הויתור הראשון הוא מסמך המעגן את אופן המשך העבודה, לרבות המשך "האחריות המינסטריאלית" של דקל על אבוקסיס (ראה גם אבוקסיס בעמ' 99 ש' 6) ופשיטא כי ללקרץ היה אינטרס בכך.
ב. קשה להלום כי אבוקסיס, שהתחייב בסעיף אי תחרות בהסכם העסקתו אצל דקל, שלא לעבוד אצל לקרץ בכל דרך שהיא (סעיף 6.3 לנספח ב' לתצהיר אבוקסיס), היה מתחיל לעבוד ישירות עם לקרץ ללא מסמך בכתב מדקל.
בהקשר זה, נפנה לנספח ח' - הסכם בין אבוקסיס לדקל. מסמך זה, אף הוא נרשם בדואר היוצא של לקרץ, מן הטעם שנערך על ידי אבוקסיס באתר. לקרץ לא הכחישו קיומו של המסמך, ככל הנראה מאחר שאינם חתומים עליו, אך הפלא ופלא, גם במסמך זה, שנכתב ב"זמן אמת", אנו מוצאים את השורה הבאה: " ובהתאם להסכם מיום 13.11.95 בין דקל הכרמל לבין היזם לקרץ )(לפי מסמך אד/857...(הדגשה שלי - י.ע.)"  ומהו אד/857 אם לא מיודענו כתב הויתור הראשון.
מכל מקום, נספח ח' משתלב היטב במארג המסמכים. אבוקסיס היה מעוניין באותה עת להמשיך לעבוד ישירות עם לקרץ, אך גם לקבל את "המטריה" של דקל, שתמשיך לסייע לו בעבודתו עם לקרץ ותהא אחראית להמשך וגמר העבודה במבננים 100-400 (סעיף 5 לנספח ח).
ג. קשה להלום, כי לקרץ היו מהינות להעסיק את אבוקסיס ישירות, מבלי לקבל את "ברכת הדרך" מדקל, שלא בכתב.
ד. קשה להלום, כי לקרץ היו מתחילות לעבוד עם אבוקסיס ללא חוזה בכתב עם אבוקסיס, ולמיצער, ללא חוזה המסדיר את שכרו (נספחים ז ו- ט' לתצהיר אבוקסיס). משנשאל יורם לקרץ על כך השיב כי לא היה חוזה בכתב עם אבוקסיס (עמ' 162 ש' 3).
ה. קשה להלום, כי לקרץ היו מהינות לפנות אל דקל בבקשות שונות וללא תמורה, גם לאחר יציאתה של דקל מהפרוייקט, אילולא הסתמכו על סעיף 5 לכתב הויתור הראשון.
סיכומו של דבר, כי לשיטתן של לקרץ, כל המעברים וכל ההסכמות בפרוייקט, בוצעו ללא הסכם בכתב: המעבר מעבודה עם דקל לעבודה עם אבוקסיס בתחילת נובמבר 1995, הסיכום על תנאי העסקתו של אבוקסיס עד לחודש 6/96, ולבסוף, הסיכום על תנאי העסקתו של אבוקסיס לאחר 6/96. גרסה זו, אני מתקשה עד מאוד לקבל, מה עוד שלקרץ הסתייעו בליווי צמוד של עו"ד ברזילי (שלא הובא לעדות), שאף החזיק ברשותו את אחת מחותמות החברה.
 הרציונל מאחורי כתב הויתור הראשון
35.       טענה מרכזית של לקרץ היא, כי כבר בסוף שנת 1995 הלינה על תפקודם של דקל ואבוקסיס, כך שאין כל הגיון או אינטרס בגינו היה כדאי לה לחתום על כתבי הויתור. לעומת זאת, רק לדקל היה אינטרס לקבל כתב ויתור, והא-ראיה, דברי שניידר עצמו  " בודאי שרציתי להיות מוגן. אין שום ספק שרציתי להיות מוגן... עובדה שאני ביקשתי להשתחרר לא הם ביקשו. אני ביקשתי לעזוב את הפרוייקט" (עמ' 44 ש' 15)... אנחנו מאוד רצינו להפטר מבצוע הפרוייקט הזה ... הוא היה מעמסה כבדה" (עמ' 23 ש' 6-8).
            ובקצור, לשיטת לקרץ, היעדר הגיון כלכלי או אחר לחתימה על כתב הויתור הראשון, פוגם מיניה וביה באותנטיות של המסמך.
טענה זו היא כחרב פיפיות בידי לקרץ. כפי שנראה להלן, ללקרץ היו טעמים טובים לחתום על כתב הויתור הראשון, וההגיון העסקי-מסחרי על רקע מכלול הנסיבות, אך מחזק את אמינתו של המסמך.
36.       יציאתה של דקל וכניסתו של אבוקסיס לנעליה, חסכו ללקץ כסף רב.
על פי ההסכם, היה על לקרץ לשלם לדקל שכ"ט בגובה  3.5% מהפרוייקט, אך לכל הפחות סכום של 40,000 ש"ח לחודש (סעיף 3.1 להסכם נספח א לתצהיר אבוקסיס).  בנוסף, היתה זכאית דקל לקבל שכר טרחה עבור שינויים ותוספות שביקשו דיירים.
ואילו בעקבות יציאת דקל והעברת העבודה לאבוקסיס, לקרץ היו צריכות לשלם רק 22,000 ש"ח לאבוקסיס ושכ"ט נוסף עבור שינויים ותוספות של דיירים. שניידר העריך בעדותו את החסכון של לקרץ בהעסקה ישירה של אבוקסיס, בסכום של כ-40,000 ש"ח בחודש, כך שבתקופה של כשמונה חודשים, לקרץ חסכו מאות אלפי שקלים (שם, עמ' 42 ש' 2 - 21).
תשובותיהם של יורם וירוחם בענין זה לא נראו לי. משנשאל יורם בחקירתו אם המעבר לעבודה מול אבוקסיס חסך כסף ללקרץ, דבר המובן מאליו, השיב בשלילה, באשר ממילא לא התכוון לשלם לדקל (!!!) (עמ' 146 ש' 23 ואילך). בהמשך נראה, כי באותו שלב לקרץ לא העלו בדל טענה כנגד דקל ולא התכחשו  להתחייבותם לשלם לדקל, כפי ששילמו לה עד לאותו מועד סכום נכבד של למעלה ממליון ש"ח.
37.       החסכון של לקרץ בעקבות יציאתה של דקל, לא צפה פני עתיד בלבד. שניידר הסביר בעדותו, כי בכתב הויתור הראשון, הסכימה דקל לוותר על יתרת שכר הטרחה שהייתה  מגיעה לה אילו היתה ממשיכה ללוות את הפרוייקט: " יש פה ויתור כספי גדול, הם שלמו מחצית הכסף... מבחינתם היה פה רווח כספי גדול (עמ' 29 ש' 23-27)... היו לנו ויכוחים כבדים בנושא שכ"ט.... וזה גם היה אחת הסיבות שביקשתי להשתחרר מהפרויקט. בסוף שילם אותו בחסר....(עמ' 32 ש' 15-19)". דהיינו, הויתור ההדדי על תביעות בסעיף 6 למסמך, היה יותר ויתור של דקל מאשר של לקרץ.
38.       סיבה נוספת בגינה היה כדאי ורצוי ללקרץ לחתום על כתב הויתור הראשון, היא עצם הסכמתה של דקל שאבוקסיס, שהיה המפקח והמנהל של הפרוייקט מטעמה, ימשיך לעבוד בפרוייקט, והפעם כעצמאי, למרות שיש בכך מעין תחרות עם דקל בניגוד להסכם בינה לבין אבוקסיס (שם, ש' 7-9 ובעמ' 30).  מכאן, שבלא הסכמתה המפורשת של דקל,  אבוקסיס היה מנוע מלהמשיך ליתן שירותים ללקרץ.
39.       הגדרת המסמך מיום 13.11.95 כ" כתב הויתור הראשון" עשויה להטעות. עיון במסמך (שצוטט במלואו בסעיף 12 לעיל) מלמד שלקרץ נהנו מכל היתרונות שפורטו לעיל, ובנוסף לכך, אף השיגו הצהרה של דקל להמשיך ולסייע לאבוקסיס ולהיות אחראית למבננים 100-400 במידה ויתעוררו בעיות אחרי תאריך יציאתה וכל עוד אבוקסיס בשטח. דהיינו, לקרץ נהנו מכל העולמות במסמך כלכלי-מסחרי באופיו, המעגן את יציאתה של דקל מהפרוייקט. נושא הויתור על תביעות, שנזכר בסעיף 6 למסמך, הוא אך אחד מני הסכמות רבות, ובאותו מועד, רק לדקל היה על מה לוותר ללקרץ.
40.       אם כך, מדוע בכלל הסכימה דקל לעזוב את הפרוייקט, לוותר על שכר הטרחה העתידי, ולגרסת שניידר, אף על שכר טרחה שהגיע לה עבור שירותיה בעבר?
על כך השיב שניידר, והדברים מהימנים עלי, כי התקשה עד מאוד לעבוד עם ה"ה לקרץ בשל הגישה הכוחנית שלהם כלפי הקבלנים שביצעו את הפרוייקט, מה שגרר לאחר מכן תביעות של הקבלנים באתר כלפי לקרץ. לדבריו, העבודה מול ה"ה לקרץ גרמה לו למועקה נפשית, באשר אינו רגיל לעבוד בדרך זו  (עמ' 42 ש' 24 ואילך).
41.       נחזור לגרסת לקרץ, ונבחן טענתם של ה"ה לקרץ, כי לא ייתכן שהיו חותמים על מסמך הכולל סעיף ויתור, באשר באותו שלב, היו מלאים טענות כרימון כלפי דקל ואבוקסיס.
לטענה זו אין כלל ביסוס בחומר הראיות. נהפוך הוא. דקל נתנה את שירותיה באתר בעיקר באמצעות אבוקסיס. אם שירותיה של דקל היו כה גרועים, הכיצד ביקשו לקרץ להמשיך ולהעסיק את אבוקסיס בשורותיהן, והפעם ישירות שלא באמצעות דקל? ולא רק זאת, אלא שלאחר שאבוקסיס סיים את עבודתו ביום 30.6.96, המשיכו לקרץ להיעזר בו על בסיס של שכר טרחה לפי שעות?
42.       זאת ועוד. על פי כתב התביעה ועל פי תצהיריהם ועדותם של ה"ה לקרץ, הפרוייקט היה בקריסה רבתי בשל מחדליהם השערורייתים של דקל ואבוקסיס. ניתן היה לצפות ל"מטר" של מכתבי תלונה/התראה מצד לקרץ, או לסיכומי ישיבות ופרוטוקולים ב"זמן אמת" שבהם הועלו הדברים. ברם, לקרץ לא השכילה להציג אפילו מסמך אחד לרפואה.
ואכן, לדברי שניידר, לא היו ללקרץ טענות או תלונות כלפי דקל, החורגות מהמקובל בפרוייקטים מעין אלו (עמ' 44 ש' 15-16).
בפעם הראשונה בה נודע לדקל ולאבוקסיס כי ללקרץ יש טענות קשות כנגדם, הייתה עם הגשת התביעה שש- שבע שנים לאחר הפסקת עבודתם, וככל שהבינותי מהצדדים, להגשת התביעה לא קדם אפילו מכתב התראה.
משנשאל על כך, השיב ירוחם לקרץ בחקירתו הנגדית, כי מאחר שבאותו זמן לקרץ היו בסיטואציה מאוד רגישה, הוא לא יכול היה לומר את האמת "על השולחן", על מנת שלא לקומם את אבוקסיס, שהיה אמור להוביל אותו אל חוף מבטחים. לגרסתו, למרות שעד אותה נקודת זמן שילם למעלה ממליון ש"ח לדקל, והיה מלא טענות כרימון כלפיה, הוא לא הוציא אפילו מכתב אחד של תלונה או התראה כי " הייתי במצוקה מבחינת הדיירים והקבלנים" (שם, עמ' 258 ש' 30). עם זאת, לטענתו, אמר לאבוקסיס את הדברים בעל פה " היינו בסיטואציה מאוד רגישה שלא הייתי יכול לבוא לומר את האמת על השולחן. אמרתי לו בשיחות פרטיות את הדברים" (עמ' 238 ש' 1).
לא התרשמתי כי ה"ה לקרץ הם מאלו שצועקים ואינם נענים, וקשה להלום כי אם זה  היה המצב בזמן אמת, הדבר לא היה בא לידי ביטוי בכתב. מה עוד, שבאותה תקופה לקרץ לוותה על ידי עו"ד ברזילי. בהמשך, משהוגשו כנגדה תביעות של קבלנים על אי תשלום, הייתה מיוצגת על ידי עו"ד אלחנן לי. אף אחד מעורכי הדין הנ"ל לא הובא לעדות, ובאף אחת מהתביעות של הקבלנים כנגד לקרץ, לא נשלחה הודעת צד ג' אל דקל או אל אבוקסיס, ואף לא מכתבי התראה בעקבות אותם הליכים.
43.       אמרנו שלא עלה בידי לקרץ להצביע ולו על מסמך אחד, שבו הן מטיחות טענותיהן כלפי דקל או אבוקסיס. לקרץ הפנו בהקשר זה למכתב אחד, אך לטעמי, מאותו מכתב ניתן להסיק היפוכו של דבר.
המדובר במכתב של לקרץ לאבוקסיס מיום 9.1.96 ואשר "נשלף" על ידי בית המשפט מתוך קלסרי הדואר היוצא שהובאו על ידי לקרץ במהלך הישיבה מיום  13.2.2005 (ת/8). מכתב זה נשלח על ידי לקרץ בתשובה למכתבו של אבוקסיס מיום 1.1.96 שעליו נעמוד בהמשך, והעתקו נשלח אל דקל.
במכתב, מאשר ירוחם לקרץ לאבוקסיס כי הוא מבין מה עובר עליו, אך ברצונו להסביר מה עובר על לקרץ. המכתב  כתוב בטון מפויס ומפייס ונאמר בו, בין היתר:
" אנחנו בחרנו בניהול הפרוייקט על ידי דקל הכרמל ואין אנו מצטערים על כך, נהפוך הוא... בהתייחס למעבר מדקל הכרמל לשירותים הניתנים ישירות על ידך, המעבר נראה לנו רצוי ובהתאם לשיחות שקיימנו איתך ועם טומי, רוח המסמכים כפי שהוכנו נראה לנו, למרות שהם לא נחתמו" (הדגשה שלי, ובהמשך נחזור ונדרש לסיפא של המשפט -  י.ע). "... יש לנו ביקורת ואנחנו רשאים להגיב אנחנו בהחלט רואים בך את האיש שיכול להמשיך ולנהל את הפרוייקט ע"פ מתכונת זאת ויש לנו ציפיות שאותן שיחות שקיימתי עם טומי, על המחוייבות ועל אפשרות הייעוץ עם דקל הכרמל, יתממשו... צריך להפיק לקחים ולקבוע מה הפעולות שתרמו ואילו פעולות או חסר פעולות גרעו, ולא לטייח את הבעיות".
מי שקורא את המכתב אינו מתרשם "הכצעקתה". אכן, נאמר במכתב כי ללקרץ יש ביקורת, אך בה בעת, הם מבקשים מאבוקסיס להמשיך לנהל את הפרוייקט תוך היוועצות עם דקל הכרמל. לא עולות מהמכתב, טענות למחדלים רבתי של דקל או של אבוקסיס, או זעקה על קריסה של הפרוייקט.
ובכלל, התמונה של קריסה רבתי של הפרוייקט, כפי שנטען, אינה באה לידי בטוי בשטח בזמן אמת. בהתחשב בגודל הפרוייקט, הוגשו כנגד לקרץ, מספר קטן יחסית של תביעות ליקויי בניה של דיירים. לקרץ אמנם הסתכסכה באותה תקופה עם הקבלן הראשי, חברה בשם חשיבון ח'ליל בע"מ, ובהמשך הוגשו כנגדה מספר תביעות על ידי קבלני המשנה
באתר, שלטענתם לא קיבלו את התמורה המגיעה להם. אולם, אין לראות בתביעות אלו קריסה של הפרוייקט.
[במאמר מוסגר נזכיר כי שניידר הלין בעדותו על מוסר התשלומים של לקרץ לקבלנים השונים, וטען כי בשל כך ביקש להפסיק לעבוד עם לקרץ. איני רואה להדרש לכך, מה עוד שחלק מהתביעות של אותם קבלנים, עדיין תלויות ועומדות בבתי המשפט].
44.       יורם לקרץ טען בעדותו שלקרץ הרגישו חסרי אונים מול דקל בסיטואציה שנוצרה " רצינו לצאת מהבוץ וחשבנו שהדרך הכי נכונה לצאת מהבוץ זה להשאיר את אבוקסיס ולא להחליף את המערכת לגמרי" (עמ' 196 ש' 26).
אם לקרץ היו כה חסרי אונים מול דקל ש"הפעילה שרירים" (שם, ש' 19), הכיצד הצליחו גם להתחיל לעבוד עם אבוקסיס, גם להיפטר מדקל שגבתה שכר טרחה גבוה פי שניים, גם להמשיך להחזיק את דקל בתמונה כאחראית כל עוד אבוקסיס לא סיים עבודתו, אך גם להימנע מחתימת הסכם הויתור הראשון המסדיר כל אלו? תמיהה היא.
45.       ומנגד, אם דקל ידעה שללקרץ טענות כלפיה, מן הסתם הייתה דורשת לחתום על מסמך העדר תביעות כנגד הסכמתה גם לצאת מהפרוייקט, גם לוותר על יתרת שכר טרחתה, גם לאפשר לאבוקסיס לעבוד ישירות וגם להמשיך לסייע לאבוקסיס. מה עוד, שלשיטתה של לקרץ, בידי דקל היה הכוח באותה עת. אם כך, הכיצד עלה בידי לקרץ לחמוק מחתימה על כתבי ויתור?
ואם כתב הויתור הראשון לא נחתם בסופו של דבר, הכיצד ומדוע שקטה דקל על שמריה, ולא דרשה לחתום עליו? איך ייתכן שאין ולו מכתב אחד של דקל שבו היא מוחה/מתריעה/מפצירה בלקרץ לחתום על כתב הויתור?
הגיונם של דברים שדקל לא נזקקה לכך, מן הטעם הפשוט, שכתב הויתור הראשון כבר נחתם, בנוכחותו של שניידר. דקל התרצתה לעזוב ובכיסה מסמך, שהוא הסכם כלכלי-מסחרי שהוכן בזמן אמת, אשר מנתק את הצדדים זה מזה, בכפוף להתחייבות דקל להמשיך ליתן גיבוי לאבוקסיס כל עוד ימשיך לעבוד אצל לקרץ.
46.       לדקל ולאבוקסיס עומדת טענת "מיגו": אם כתב הויתור הראשון מזוייף, מדוע לא ניסחו אותו בצורה גורפת יותר? שהרי בסעיף 5 למסמך, דקל עדיין מתחייבת כ"אחראית מינסטריאלית" למה שכבר נעשה בפרוייקט, ומתחייבת "לתת כתף" לאבוקסיס בהמשך דרכו. לא זו דרכו של זייפן.
47.       סיכומו של דבר, שאני נוטה חד-משמעית לקבל את גרסתם של שניידר ואבוקסיס, כי האינטרס המסחרי של לקרץ לחתום על כתב הויתור הראשון היה גדול עשרת מונים מהאינטרס של דקל לחתימת המסמך.
 נספח ד'
48.       נספח ד לתצהיר אבוקסיס הוא מכתב מיום 30.10.95 נושא סימוכין אד/1-826. המסמך  הוא פרוטוקול ישיבה מיום 30.10.95 שבו נרשם כי הוסכם שמבנן 800 עובר לניהולה של לקרץ. מסמך 826 מתואר בתצהיר גילוי מסמכים של לקרץ כמכתב שנערך על ידי אבוקסיס ומכותבו הוא אחד בשם מוטי כהן מ"תפנית". בשל כך, טען ירוחם לקרץ כי ניתן לקבוע בוודאות שמדובר במסמך מזוייף (שם, עמ' 255 ש' 6).
נספח ד', כמו כתב הויתור השלישי, נושא סימוכין עם מספר משנה (לא אד + מספר סידורי, אלא אד/ -1826, או במסמך הויתור השלישי אד/  2-1210). לשיטתה של לקרץ, הדבר מוכיח כי שני המסמכים מפוברקים.
איני סבור שבסימוכין של המכתב יש כדי לערער תוקפו ומהימנותו של נספח ד' או כתב הויתור השלישי. ניתן להבחין ברשימות הדואר היוצא, כי נעשה שימוש במספרי משנה שנרשמו בכתב יד מתחת למספר הראשי. כך, ביומן הדואר היוצא ת/6 נרשם מספר משנה 725-1 אך בגיבוי המחשב, כפי שבא לידי ביטוי בתצהיר גילוי מסמכים נ/5, אין זכר למספר המשנה. על כך השיבו לקרץ, שמספרי משנה היו רק למכתבים באותו נושא, אך  טענה זו לא הוכחה.
לא למותר לציין כי למרות שברשימת הדואר היוצא (נספח ט"ו לתצהיר לקרץ), נכתב מול מספר 826 "מוטי כהן - תפנית", לא מדובר במכתב שנשלח למוטי כהן, אלא במסמך פנימי שנרשם על ידי אבוקסיס בעניינו של אותו מוטי כהן, שככל הנראה עסק בהתקנת כלים סניטריים באתר, ואשר הופנה אל יורם לקרץ  (נספח י"ד לתצהירו של ירוחם). מכאן,  שלא כל מסמך שנרשם בדואר היוצא נשלח, ורשימת הדואר היוצא כללה גם סיכומים ותכתובות פנימיות שהודפסו אך לא נשלחו.
מכל מקום, מאז סיכום הישיבה נספח ד, הצדדים כבר לא מאזכרים בתכתובות שלאחר מכן את מבנן 800, ומתצהיר גילוי המסמכים נ/5 ניתן ללמוד כי בחודש 11/95 עוד עסק אבוקסיס במבנן זה, ולאחר מכן טופל המבנן על ידי מפקח אחר בשם רפי זלדין, תוך השתתפות מעת לעת של מאיר, כפי שעולה מסעיף 3 לאותו מכתב נספח ד'. י
ורם לקרץ אישר בעדותו כי על מבנן 800 פיקח וניהל מהנדס בשם רפי זלדין (עמ' 152 שורות 26-27), ששמו עלה מספר פעמים ונזכר גם במסמכים, ואילו ירוחם לקרץ טען כי אותו זלדין נכנס מאוחר יותר לתמונה (שם, עמ' 237 שורה 9).
49.       כאמור בנספח ד' הנ"ל, הוסכם שמבנן 800 עובר לניהולה של לקרץ. לשיטתה של לקרץ, גם מסמך זה מהווה מעין כתב ויתור המתייחס למבנן 800  (שאלות ב"כ לקרץ בעמ' 88 לפרוטוקול). אבוקסיס השיב כי לא החתים את לקרץ על נספח ד, מאחר שמדובר בסיכום פגישה, ולא בהסכם. תשובה זו מתיישבת עם העובדה שנספח ה, שגם הוא סיכום ישיבה מיום 13.11.95, אף הוא לא נחתם על ידי המשתתפים. 
מכל מקום, אם כתבי הויתור מזוייפים, וגם נספח ד' מזוייף, מדוע אבוקסיס לא כלל גם את מבנן 800 במסגרת כתבי הויתור? אילו היה נספח ד' מזוייף, כטענת לקרץ, משמע שאבוקסיס השקיע מאמץ ותכנון כדי לפטור את דקל ואת אבוקסיס מאחריות לגבי מבנן זה. ניתן היה אפוא לצפות כי אבוקסיס ידאג להכניס את הנושא לכתבי הויתור המזוייפים. משלא עשה כן, נאמן עלינו כי נספח ד' הוא מסמך אותנטי שיצא ב"זמן אמת", מה שמשליך גם על אמינות כל כתבי הויתור.
זאת ועוד. אם נספח ד' הוא פיברוק, מדוע יש בו פסקה שיכולה הייתה להיזקף באחד מן הימים לחובתו של אבוקסיס. כך, בסעיף 2 לאותו מסמך, נרשם כי לגבי מבנן 800 קיים חשבון מאופס אחרון לצורך המשך בטיפול במבנן על ידי לקרץ. אבוקסיס הצביע בעדותו על פסקה זו על מנת להמחיש כי ניתן לבדוק את אמיתותה נכון לאותה תקופה. 
סיכומו של דבר, שאין בנספח ד' כדי לגרוע ממהימנות מסמכי הסדרה השנייה.
 מכתבו של אבוקסיס מיום 1.1.96
50.       לא אכחד כי נקודת חולשה אחת של ממש, מצאתי בבניין הראיות הקשור לכתב הויתור הראשון ולמסמכי הסדרה השניה.
נספח י"ב לתצהיר לקרץ, הוא מכתבו של אבוקסיס מיום 1.1.96 אד/ 917 שבו הוא כותב ברישא למכתבו כלהלן (הדגשה שלי - י.ע.):
" בהמשך לנסיונותיו (צ"ל - לנסיונותי) לגשר על הפערים בין המעבר של חברת דקל לבין מתן שירותים באופן ישיר על ידי , מחד גיסא הפרויקט ממשיך לתפקד ואף שנשמעות הצהרות כוונות להמשך פעילות באותה מתכונת ומאידך עולים ונשמעים קולות מצדכם (לא אחת) על תפקוד לא מספק. לפיכך ברצוני להבהיר כמו שהובהר בישיבות עמכם כי דרך הפעולה אשר ננקטית הינה לפי מצב השטח כאשר יש לראות את כל התמונה והדגש הנני בא ואומר שאתם כיזמים ומנהלים רשאים לבצע שינוי כזה או אחר או להורות לי לפעוללפי ראות עינים ועלפי הנחייתכם. מאחר והכל מסתיים בדיבורים ללא הכרעות מצדכם, יש להדגיש כמה נושאים..."ולמרות שלא נחתמו המסמכים שהוכנו
עולה מאליה השאלה, למה נתכוון אבוקסיס במכתבו " למרות שלא נחתמו המסמכים שהוכנו"?
השאלה הופנתה אל אבוקסיס ועל כך השיב " אני מדבר לא על כתב י"א (כתב הויתור השלישי - י.ע.) רק על י' (כתב הויתור השני - י.ע.) עד כמה שזכור לי טוב. י"א היה רק בסוף יצא" (שם, עמ' 86 ש' 3). לשיטתו, כבר בסוף 1995 דובר על מסמך מסכם "סופי" של הפרוייקט, אלא שלקרץ לא היו נכונים לחתום עליו עד לסיום הנושא סופית מול דקל " אבל אז גם בזמנו לקרץ לא הסכימו לחתום עד שבעצם לא גומרים עד ה-6/96", הועברו מספר טיוטות, ולבסוף, ביום 27.6.96 נחתמו כתב הויתור השני והשלישי, כאשר אבוקסיס מוסיף בכתב ידו את התאריך 27.6.96 ליד חתימתו בכתב הויתור השני (שם עמ' 98).
51.       תשובתו של אבוקסיס מוקשית בעיני. מדברים אלו עולה, שכבר בסוף שנת 95 החלו הצדדים להעביר טיוטות של כתב ויתור סופי, כאשר זמן קצר לפני כן, כבר נחתם כתב הויתור הראשון. מה עוד, שעו"ד רובין, שהכין את טיוטת כתב הויתור השני, לא סיפר בעדותו כי הכין טיוטות מוקדמות יותר של כתב הויתור. נוסיף על כך, שכתב הויתור השני  נוסח בשנת 96 ומדבר על כך שאבוקסיס סיים, בלשון עבר, לתת את שירותיו. אבוקסיס סיים הסכם העסקתו בלקרץ בסוף יוני 1996 בעוד שהמכתב נספח י"ב הוא מתחילת ינואר 1996.
אם כך, למה נתכוון אבוקסיס במכתבו הנ"ל? אפשרות אחת היא, שאבוקסיס התכוון למסמכים שונים הקשורים למבננים 100-400. אפשרות שניה, הנראית לי יותר, שאבוקסיס התכוון במכתבו לנספחים ז' ו-ט' שעניינם ביחסים שבין אבוקסיס ללקרץ. ואכן, אבוקסיס השיב בחקירתו הראשונה, כי למרות שמסמכים אלו נושאים תאריך 30.11.95, הוא אינו יכול להתחייב כי אכן נחתמו באותו תאריך, וייתכן כי נחתמו מאוחר יותר, אי שם בתקופה שבין נובמבר לינואר 1996 (שם, עמ' 65 שורה 21 - 24, וראה גם תשובותיו בעמ' 201).
אפשרות זו סבירה עד מאוד לשיטתו של אבוקסיס (ולא נעלם מעיני כי בא כוחו  חזר בסיכומיו על הטענה המוקשית, כי לא לנספחים ז' ו-ט' נתכוון אבוקסיס במכתבו, אלא לנספח י', שהוא כתב הויתור השני).
במילים אחרות, סביר להניח כי לאחר חתימת כתב הויתור הראשון ביום 13.11.95, ערך אבוקסיס את הסכמי ההעסקה שבינו לבין לקרץ, הנושאים תאריך 30.11.95 (נספחים ז, ט), אך אלו לא נחתמו עדיין בתאריך מכתבו מיום 1.1.96. ייתכן שאפילו כתב הויתור הראשון, למרות שהוא נושא תאריך 13.11.95 נחתם במועד מאוחר יותר. זאת, באשר קשה להלום כי שניידר, כתשע שנים לאחר האירועים, יזכור אם חתם על מסמך זה בחודש נובמבר 95 או ינואר-פברואר  96.
אפשרות זו משתלבת עם דרכונו של ירוחם לקרץ, ממנו עולה כי בין התאריכים 26.11.95 ועד 9 דצמבר 1995 שהה בחו"ל, מה שמצביע על כך שייתכן כי ההסכמים בין לקרץ לבין אבוקסיס לא נחתמו בתאריך 30.11.95 הנקוב בהם.
 מכתב "חוף מבטחים" - ראיה נוספת לכך שלקרץ ידעו אודות מסמכי הסדרה השניה
52.       מכתבו של אבוקסיס מיום 1.1.96 מהווה אפוא נקודת תורפה בגרסתו, אלא אם ניישב את הקושיה כאמור לעיל. מנגד, התשובה שניתנה על ידי לקרץ למכתב זה, קשה ללקרץ לא פחות, ואף יותר.
ה"ה יורם וירוחם לקרץ טענו בתצהיריהם כי את כתב הויתור הראשון ואת ההסכמים בינם לבין אבוקסיס ראו לראשונה בתצהיר עדותו של אבוקסיס (נספחים ו',ז, ט' לתצהירו). אם כך, למה נתכוונו במכתב התשובה שלהם, מכתב "חוף מבטחים" מיום 9.1.96 (ת/8) בו השיבו  לאבוקסיס: " בהתייחס למעבר מדקל הכרמל לשרותים הניתנים ישירות על ידך, המעבר נראה לנו רצוי ובהתאם לשיחות שקיימנו אתך ועם טומי, רוח המסמכים כפי שהוכנו נראה לנו למרות שהם לא נחתמו".
ללקרץ לא הייתה תשובה של ממש לשאלה, לאילו מסמכים נתכוונו במכתב. ירוחם השיב סתמית: " אני לא ראיתי, לא יודע על מסמכים, אני חושב שבגלל שמאיר כתב מסמכים אלי. אני לא זוכר היו מסמכים, ראיתי רק מסמך אחד.....המכתב הזה בא להסביר את המצב הכללי, משהו שולי במכתב הזה" (שם, עמ' 238 ש' 30-32, וכן בעמ' 260 ש' 15).
תשובותיו של יורם בהקשר זה, היו אף דלות יותר. תחילה טען כי אינו זוכר אם ראה את המכתב של אבוקסיס (למרות שזה צורף כנספח י"ב לתצהירו שלו), וכי כנראה המכתב נשלח לאחיו ירוחם הביתה, וכאשר הכין את תצהירו חיטט במסמכים ומצא פקס דהוי שהוא נספח י"ב. לאחר שהוצג לו מכתב "חוף מבטחים" על ההתבטאות שבו " המסמכים כפי שהוכנו", השיב כי אחיו ירוחם הוא שכתב את המכתב, ומיהר להסיט את מהלך החקירה לעניין אחר (עמ' 194-196).
קיצורו של דבר, ממכתב "חוף מבטחים" עולה, שהיו מסמכים שהוכנו בקשר ליציאתה של דקל ולכניסתו של אבוקסיס, ומסמכים אלו היו בידיעתם של ה"ה לקרץ. אזכיר כי המכתב לא צורף לתצהירי לקרץ ו"נשלף" על ידי בית המשפט במהלך הישיבה מתוך קלסרי הדואר היוצא שהוריתי על הבאתם לאלתר. עוד אציין, כי בתצהיר גילוי מסמכים (נ/5) ניתן פירוט של כל מסמך ומסמך על פי כותרתו בנדון, אך דווקא במסמך זה (אד/930), נשמט הנדון של המכתב " אחוזת דניה - חוף מבטחים". בהתחשב בחשיבותו של המכתב, דווקא לשיטתה של לקרץ, שמא נעשה הדבר בכוונת מכוון?
 מי מהצדדים כבש את גרסתו?
53.       לקרץ הלינו על כך שמסמכי הסדרה השניה, לרבות כתב הויתור הראשון, לא צורפו לכתבי ההגנה של אבוקסיס ודקל. לטענתם, הדבר מלמד על כך שמדובר במסמכים מזוייפים נוספים אשר "יוצרו" על ידי אבוקסיס לאחר שנתקבלה חוות דעת הגרפולוג. שאם לא כן, תמיהה היא, מדוע לא צורפו מסמכים אלו לכתבי הגנה, ולמיצער, מדוע לא נשלחו על ידי אבוקסיס ודקל לבדיקת הגרפולוג ואף לא נשלחו לבדיקת הגרפולוגית מטעמם?.
שאלה זו הופנתה לשניידר שהשיב כי אינו יודע מה להשיב לקושיות אלו, וענין זה מסור לשיקול דעתם של עורכי הדין של דקל. בנקודה זו, אני נכון לקבל את טענת באי כוחה של דקל, שטענו כי לא צרפו את כתב הויתור הראשון לכתב ההגנה, מתוך שיקול טקטי, מחשש שסעיף 5 בכתב הויתור, עשוי להתפרש באופן שמחליש את כתב הויתור השני שהוא כללי ונחרץ יותר.
ומדוע אבוקסיס לא צרף לכתב הגנתו את כתב הויתור הראשון? גם אבוקסיס לא ידע להשיב על כך והפנה את השאלה לבא כוחו. גם כאן, אני נכון לקבל את תשובתו של  בא כוחו, לפיה כתב הויתור הראשון הוא ממילא אך ביחסים שבין דקל לבין לקרץ, כך שאין בו לתרום להגנתו של אבוקסיס.
לכך יש להוסיף, כי לגרסתו של אבוקסיס, הוא גילה רק במהלך הזמן מסמכים שונים, והדבר היה כרוך במאמץ בהתחשב בחלוף הזמן.
סיכומו של דבר, שאיני רואה לזקוף לחובתם של דקל או אבוקסיס את אי צירוף כתב הויתור הראשון לכתב הגנתם.
54.       מנגד, קשה שלא לתמוה על כך, שרק לאחר שה"ה לקרץ הגישו תצהירי עדות ראשית, נתבררה גרסתם לעניין כתב הויתור השני.
לקרץ אישרו כי כתב הויתור השני אכן נשלח למשרדי החברות, לטענתם בחודש דצמבר 1995, אלא שהם סירבו לחתום עליו. בתצהיריהם אף הדגישו יורם וירוחם כי כתב הויתור השני " מצוי במשרדי התובעות  מאז דצמבר 1995בלתי חתום" (סעיף 43 לתצהיר ירוחם, הדגשה במקור), ויורם לקרץ אישר בחקירתו כי בעת הגשת התביעה דכאן, היה בפניהם את נוסח כתב הויתור (שם, עמ' 143).
ניתן להבין כי לקרץ לא מצאו לנכון להזכיר את כתב הויתור השני בכתב התביעה, שהרי, לשיטתן, סירבו לחתום עליו. אך משהוגשו כתבי ההגנה והועלתה הטענה שיש לדחות התביעה על הסף עקב החתימה על כתב הויתור השני והשלישי, ניתן היה לצפות כי בכתב התשובה, תפרטנה לקרץ את הגרסה לפיה סירבו לחתום על כתב הויתור שנשלח אליהן. לא כך נעשה. בכתב התשובה נטען לקונית, כי כתבי הויתור הם מזוייפים.
והנה, כעת מתברר כי אליבא דגרסתן של לקרץ, כתבי הויתור אינם מזוייפים, אלא החתימה עליהם מזוייפת.
קיצורו של דבר, שהגרסה לפיה כתב הויתור השני הוכן והוגש לחתימתן של לקרץ אך לא נחתם על ידן בכוונת מכוון, היא "גרסה כבושה" ולמיצער, גרסה שראוי היה לפרטה בכתב התשובה. בנקודה זו, נחזור ונזכיר כי דקל ואבוקסיס הגישו ראשונים את תצהיריהם, ואז נתברר ללקרץ לראשונה, כי עו"ד רובין נתן תצהיר לפיו ערך "בזמן אמת" את כתב הויתור. שמא לאור זאת, שינו לקרץ טעמן ואישרו כי כתב הויתור השני, אכן נשלח ונערך ב"זמן אמת" (לשיטתה בסוף שנת 95)?
55.       ניתן היה לצפות כי בכתב התביעה או בכתב התשובה, לקרץ תתייחסנה לנספח ה שלגביו אין ולא יכולה להיות מחלוקת. לא כך נעשה. שמא לא בכדי השהו לקרץ את תביעתן משך כשבע שנים? שמא נעשה הדבר בכוונת מכוון, מתוך שיקול שעם חלוף הזמן, דקל או אבוקסיס לא ישמרו את המסמכים ברשותם. לקרץ לא היו יכולים לחזות כי למרות השנים הרבות שחלפו, "ישלוף" אבוקסיס את מסמכי "הסדרה השנייה", ולאחר מכן את מסמכי "הסדרה השלישית". מכל מקום, אי התייחסותן של לקרץ לכתב הויתור השני, אי אזכורו, ואי אזכורו של נספח ה שעניינו צורת סיום העבודה וההתחשבנות מול דקל, נזקף לחובתן של לקרץ.
 כתב הויתור הראשון ומסמכי הסדרה השנייה - סיכום ביניים
56.       לפני שנמשיך במסענו, נעצור ונערוך סיכום ביניים.
במעגל החיצוני, לפנינו מארג של הסכמים ומסמכים שנערכו בזמן אמת לקראת יציאה של דקל מהפרוייקט וכניסה של אבוקסיס. לכך יש להוסיף שורה ארוכה של אינדיקציות, היוצרות יחד עם מסמכים אלו, מבנה איתן של ראיות המובילות למסקנה - ברף גבוה ממאזן ההסתברות הנדרש במשפט אזרחי - שמסמך הויתור הראשון הוא אותנטי. נחזור ונעיר, כי ההגדרה "כתב ויתור", עושה עוול למסמך, שהוא סיכום דברים עסקי-מסחרי, וויתור התביעות ההדי הנזכר בו, הוא אך בשולי המסמך.
לא למותר לציין כי לקרץ לא התמודדו בסיכומיהן עם מעגל הראיות החיצוניות, כפי שפורטו לעיל.
מסקנות הגרפולוג לגבי כתב הויתור הראשון היו ממילא גבוליות, כך שאין לראות בחוות דעתו התנגשות של ממש בין "המעגל הפנימי" ל"מעגל החיצוני" של הראיות.
די בכך כדי לסיים את המחלוקת לגבי האותנטיות של כתב הויתור הראשון. משמעות הדבר, כי יש לדחות התביעה על הסף כנגד דקל, לאור סעיף 6 למסמך זה. ודוק: איני סבור כי יש בסעיף 5 להחליש את תוקפו וגבורתו של סעיף 6, באשר פשוטו של מקרא, שבסעיף 5 התחייבה דקל להמשיך להיות אחראית על המבננים 100-400 ולתת סיוע לגביהם, כל עוד אבוקסיס ממשיך בעבודתו אצל לקרץ.
למסקנה לעניין האותנטיות של כתב הויתור הראשון, יש השלכות לגבי כתב הויתור השני והשלישי. טרם נבחן הראיות לגבי שני כתבי ויתור אלו, נקדים מילים מספר על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט.
 על מעמדו של הגרפולוג כמומחה מטעם בית המשפט
57.       הזכרנו את חוות דעתו של הגרפולוג נפתלי, הניצבת במרכז "המעגל הפנימי" של הראיות, ולפיה, החתימות של ה"ה לקרץ ע"ג החותמת, אינן אותנטיות. כמו כן, עמדנו על השוני בחותמת, שוני שאין צורך במומחיות כדי לזהותו.
אלא שחוות דעתו של המומחה אינה סוף פסוק. יש לבחון אותה על רקע ה"מעגל החיצוני" של הראיות. הגרפולוג התמנה כמומחה מטעם בית המשפט, ללא הסכמת הצדדים. לכך יש נפקות, באשר יש להבחין בין מעמדו של מומחה שהתמנה בהסכמה, למומחה שהתמנה שלא בהסכמה.
58.       בקליפת אגוז, משנתמנה מומחה בהסכמה, מתפרשת הסכמת הצדדים כויתור על העדת המומחים מטעמם.
לא כך, כאשר המינוי נעשה שלא בהסכמה, שאז זכותו של כל צד להביא כראיה את המומחה מטעמו - רע"א 3112/93 עיזבון וולף נ. מושב גן השומרון, פ"ד מח(5) 397; ע"א 2688/95 פנחס נ. כרם מהנדסים, פ"ד נ(5) 742.
בשעתו, נתגלעה מחלוקת בפסיקה, מה המשמעות שיש ליתן לביטול תקנה 130(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וראה בהרחבה בהחלטתי בת.א. (עכו) 4323/95 בשאראת אניס נ. א.ד. עבודות מתכת ואח', דינים שלום יד 123.
כיום, נוכח תיקון תשס"ה בתקנות סדר הדין האזרחי, הובהרו הדברים, וחזרה ההלכה על מכונה, תוך מתן דגש על מעמדו המיוחד של מומחה מטעם בית המשפט. כך קובעת תקנה 130(ב) ו-(ג) בנוסחה דהיום:
" (ב) מונה מומחה מטעם בית המשפט, והוגשו באותו ענין גם חוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין לפי תקנות 127 עד 129 (להלן - מומחים מטעם בעלי הדין), לא ייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין, זולת אם הודיע בעל דין על רצונו לחקור את כולם או מקצתם לפי תקנה 130א; הודיע כך בעל דין, ייחקרו המומחים כאמור באופן ובהיקף כפי שיקבע בית המשפט בהתחשב בנסיבות הענין, ובשים לב לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולעדותו.
(ג) מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:
(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;
(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה
59.     ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ. המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה  בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." .
עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, בין היתר - ע"א 323/85 מדינת ישראל נ. אברהם מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 189, ע"א 402/85 מרקוביץ נ. עירית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139; ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ. שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779; ע"א 605/88 תבורי בע"מ נ. מעינות הגליל המערבי בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11; ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ. רבי, דינים טו 560; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ. רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 והאסמכתאות שם.
עם זאת, בין אם מומחה בית המשפט התמנה בהסכמה ובין אם לאו, שמורה לצדדים הזכות לחקור אותו על מנת לנסות לקעקע את מסקנתו. הפסיקה חזרה והדגישה כי מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט. בית המשפט הוא המכריע בסופו של דבר על פי מכלול הראיות שבפניו, לרבות מסקנות המומחה מטעמו, ורשאי בית המשפט לדחות מסקנתו של המומחה או לבור חלקים מחוות דעתו - ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד    נ(5) 104. כך לגבי כל מומחה, לרבות מומחה רפואי - ע"א 2160/90 רז נ. לאץ, פ"ד מז(5) 170; ע"א 2541/02 לנגר נ. יחזקאל, פ"ד נח(2) 583. כך גם לגבי חוות דעתו של גרפולוג, וליתר דיוק, מומחה להשוואת כתבי יד. עמד על כך בית המשפט בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240, עמ'  262-263:
"על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש" ....ולכן מותר - ולעיתים קרובות אף רצוי - לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי-אמיתותה) של חתימה. מובן, כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג
את כוח ההכרעה לענין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משיקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק...".
ובדומה, נאמר בע"א 1986/92 מדינת ישראל נ. פואד אסעד קנג', פ"ד נ(1) 499, פסקה 11 לפסק הדין:
"במצבים בהם מתעוררת שאלה רצינית בדבר  אמיתות  חתימה, רצוי להעזר בחוות דעתו של גרפולוג מומחה. בכך לא  פורק עצמו בית המשפט מן החובה והאחריות להכריע בשאלה שמתעוררת בפניו. אכן,  בית  המשפט  רשאי,  במצב  כזה,  לקבל את עדות המומחה, או לדחותה, כולה  או  מקצתה.  סמכות  ההכרעה  לעולם נשארת בידיו..."
על רקע דברים אלו, נבחן את חוות דעתו של הגרפולוג נפתלי. תחילה, נבחן את חוות הדעת לגופא, ולאחר מכן, על רקע הראיות במעגל החיצוני.
 כתב הויתור השני והשלישי
 חוות דעתו של נפתלי
60.       איני רואה להידרש לכל תג ותג בחקירתו של הגרפולוג. לעניין החותמת, סוג הדפים וכיו"ב סימנים חיצוניים להם כבר נדרשנו לעיל. אתמקד אפוא מספר נקודות החשובות לענייננו.
הגרפולוג אישר כי חתימות המחלוקת נחתמו בשני עטים ולא ניתן לדעת אם אדם אחד חתם את שתי החתימות. לדבריו " המדובר בזיוף מצוין. מדובר בחתימות שמבוצעות באופן שטפי.. זה זיוף טוב מאוד כי הוא לא עשה על דרך של העתקה.." (עמ' 214).
התקשיתי לקבל מסקנתו של הגרפולוג, באשר לחתימתו של יורם לקרץ. חתימתו של יורם לקרץ בעמ' האחרון של ההסכם עם דקל שעל האותנטיות שלה אין חולק (נ/4), וחתימתו על מסמכים אותנטיים נוספים שצורפו לחוות דעתה של הגרפולוגית תמר כבירי (נספחים ה) היא חתימה שניתן לזהות בה באופן ברור את האות "י" ולאחריה את שם המשפחה "לקרץ". דוגמת חתימה זו, מופיעה גם במסמכי המחלוקת. ברם, גם הדיוט בהשוואת כתבי יד, יכול להבחין בנקל כי אין כל דמיון חזותי בין חתימה זו, לבין חתימתו של יורם לקרץ בהכתבה שערך אצל הגרפולוג נפתלי. בחתימתו שם, לא ניתן כלל לפענח את שם המשפחה, והחתימה היא מעין שרבוט (דף ההכתבה צורף לחוות דעתו של הגרפולוג). הגרפולוג לא התייחס כלל בחוות דעתו למה שנראה כנסיון ל"זיוף עצמי" של חתימת יורם, בעוד שהגרפולוגית כבירי, מטעם הנתבעים, ציינה שאינה רואה כל דמיון בין חתימותיו של יורם לקרץ לחתימות ההכתבה אצל הגרפולוג. מטעם זה, אני מעדיף את חוות דעתה של כבירי על זו של נפתלי, למרות שחוות דעתה ניתנה מטעם הנתבעים.
אשר לחתימתו של ירוחם לקרץ, אודה ואתוודה שבעיני כל החתימות דומות זו לזו, הן החתימות בהכתבה אצל הגרפולוג, הן חתימות המחלוקת והן חתימתו במסמכים אחרים שאינם שנויים במחלוקת. מכל מקום, לא ראיתי לבכר את מסקנתו של נפתלי בעניין הקו "המולחם" על מסקנתה של כבירי. אבן בסיס למסקנתו של נפתלי לגבי חתימתו של ירוחם היא " סימן זיוף אובייקטיבי - היינו הלחמה והארכה של הקו האנכי האמצעי בחתימת מר ירוחם לקרץ במסמך המחלוקת". בחקירתו, הסביר נפתלי כי סימן "ההלחמה" מעיד על נסיון לזיוף חתימה, ונראה כי מי שחתם עשה זאת באיטיות וניתן להבחין בקיטוע והשלמה של הקו. הדברים אינם מתיישבים לכאורה עם מה שאמר לפני כן, כי החתימות שבמחלוקת הן זיוף מצוין ובוצעו " באופן שטפי וזורם" (שם, עמ' 214 ש' 13).
ואילו כבירי, גרסה, כי די בכך שמצע הכתיבה אינו חלק, או שהתעוררה בעיה פיסית אחרת בסביבת החתימה, כדי לגרום לסימן "ההלחמה", תזה שנשללה על ידי נפתלי. כבירי התייחסה לנקודה זו כבר בחוות דעתה, שהוגשה למעלה משנה לפני חוות דעתו של נפתלי : "... עם זאת, קיימת הסתייגות קלה - הקו האמצעי היורד, נראה כמקוטע במעט - יתכן משום בעיה טכנית במצע הכתיבה - שולחן עמוס שלא השאיר לו די מקום לחתימה נוחה או מסיבה טכנית אחרת".
עוד נציין כי כבירי השיבה בחקירתה הנגדית, כי לטעמה, פער של 10 שנים עשוי להיות משמעותי, באשר החתימות משתנות במהלך החיים, ולכן יש להתייחס בזהירות למשקל החתימות בהכתבה. ואילו נפתלי לא התייחס כלל לשאלת פער הזמנים.
קיצורו של דבר, שלגבי חתימתו של ירוחם לקרץ, שתי חוות הדעת יכולות לעמוד, ואיני רואה יתרון לחוות דעתו של נפתלי, למרות היותו מומחה מטעם בית המשפט.
61.       עוד לפני שנעמת את מסקנתו של נפתלי מול הראיות "במעגל החיצוני", אצביע על מספר נקודות, שלטעמי "מכרסמות" ומחלישות את חוות דעתו, מעבר לדברים שאמרנו לעיל לגופא של חוות הדעת.
א. בהתנהלותן של לקרץ מול המומחה, נפלו פגמים חמורים ואסביר במה דברים אמורים.
בעקבות החלטתי מיום 29.1.2004 בה הוריתי על מינויו של נפתלי כגרפולוג מטעם בית המשפט, פנה אליו ב"כ לקרץ במכתב מיום 1.3.2004 בו הודיעו על המינוי ועל מסמכי המחלוקת. עד כאן, המהלך הרגיל של הדברים. אלא שבהמשך המכתב, "מסביר" ב"כ לקרץ למומחה את טענות לקרץ. בשל חשיבות הדברים, ומאחר שמדובר בפנייה החורגת עד מאוד מהמקובל, אצטט במלואו את החלק הרלוונטי במכתב (הדגשות במקור - י.ע.):
"6. מלבד שאלת האותנטיות , מתעוררות שאלות רבות מהצגת המסמכים נספחים "א" ו-"ב" נוכח לגופן של החתימותאי-התאמות בעלות משקל רב ושעליהן יש לתת את הדעת:
א. המסמך נספח "א" שכותרתו "דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ"
(א) חותמת החברה - בידי החברות התובעות, מרגע הקמתן ועד היום, מצויות 3 חותמות הכוללות את שם החברה ומספרה הרשום ברשם החברות. (רצ"ב דוגמת הטבעת החותמות שהונפקו ע"י התובעות, ע"ג "נספח 9") ואילו החותמת שהוטבעה - הן על נספח "א" והן על נספח "ב" - !אינה אחת מהן
(ב) בנוסף היו בידי התובעות חותמות עם שם החברה ושם הפרוייקט "אחוזת דניה", אך חותמות אלו אינן רלוונטיות למחלוקת דנא, שכן החותמת שזויפה כללה את שם החברה ומספר ח.פ. החברה.
ב. המסמך נספח "ב" שכותרתו "סיום הסכם-ניהול פרוייקט "אחוזת דניה" - חדרה".
(א)  - ביומן הדואר היוצא של התובעות לא קיים מסמך שמספרו כגון דא, אלא המסמך "אד/2-1210" בלבד, ואשר ממוען לקבלן בשם אבו-שקארה.מספור המסמך כ"אד/2-1210"
א. את מכתבי הדואר היוצא בפרוייקט נהגו למספר בצרוף ראשי התיבות של "אחוזת דניה" - לדוג' "אד/1210" ובסדר עוקב  אד/2-1211, אד/1212 וכן הלאה.
ב. המסמך נספח "ב" מציין בכותרתו אד/2-1210 (הספרה 2 נוספה ליד המספר הרץ).
ג. דא עקא שלא היה ולא נברא מיספור כגון דא ביומן הדואר היוצא של התובעות  בלבד מיום 27.6.96 הממוען לקבלן אבו-שקארה. (רצ"ב צילום מדף מיומן הדואר הרלוונטי המסומן "נספח 6" ועותק מהמכתב אד/1210 מסומן "נספח 7".אלא המסמך אד/1210
(ב)  - במשרדי התובעות היה נייר פירמה המיועד להדפסת מכתבי דואר יוצא ואשר הגיע בחבילות של דפים נפרדים-בודדים, לעומת נייר הפירמה עליו הודפס המסמך נספח "ב" ואשר היה מיועד לכתיבה בכתב יד, והגיע בחבילות (בלוקים) של דפים נתלשים (אשר עליו הודפס רק במקרים בודדים של מחסור בנייר פירמה המיועד להדפסה). ניתן לראות את ההבדלים ברוחב ובגובה שני סוגי ניירות המכתבים. (רצ"ב דוגמת נייר פירמה להדפסה "נספח 8-א" ודוגמת נייר הנתלש מבלוק דפים כנספח "נספח 8-ב").נייר הפירמה
(ג)  - כאמור לעיל, המדובר באותה חותמת שמוטבעת על שני כתבי הויתור שהינה חותמת מזוייפת אשר מובן מאליו כי לא נעשה בה שימוש בכל מסמך אחר שהוציאו התובעות.חותמת החברה
7.  - כתבי הויתור לא גובו במסגרת גיבויי מסמכי התובעות, מאז הקמת התובעות ועד היום, וממילא נערכו מחוץ למשרדיהן של התובעות."גיבוי מסמכים
תוכנו של מכתב הפנייה לגרפולוג, חורג עד מאוד מפנייה לגיטימית אל מומחה בית המשפט. ניכרת בו המגמה להשפיע על המומחה ו"להכתיב" את תוצאות חוות הדעת. לא אכחד כי למקרא המכתב שקלתי לפסול את הגרפולוג עוד טרם החל בעבודתו, אך מאחר שהדבר לא נתבקש על ידי דקל או אבוקסיס, לא מצאתי לעשות כן מיוזמתי. דקל הסתפקה בכך שעתרה להורות לגרפולוג להתעלם מהמכתב, ולבקשה זו נעתרתי בהחלטתי מיום 22.4.2004 (בש"א 4630/04). הדברים שנאמרו בהחלטה יפים גם בנקודת הזמן בה אנו נמצאים כעת:
" עיינתי במכתב וצר לי לקבוע, כי תוכנו חורג עד מאוד מהמקובל, בלשון המעטה. דומה כי נתחלף ללקרץ, תפקידו של מומחה בתפקידו של בורר. לקרץ שטחו במכתב טענות שלא ראוי היה להעלותן בפני המומחה, כביכול אמור המומחה ליתן הכרעה שיפוטית בין הצדדים. כל זאת עשו לקרץ תוך שימוש בניסוחים כגון "החותמת שזוייפה" במקום ניסוחים ניטרליים נוסח "החותמת השנויה במחלוקת". בנוסף, ניצלו לקרץ את ההזדמנות שנקרתה בדרכם, והעמידו את המומחה על "אי התאמות בעלות משקל רב שיש לתת עליהם את הדעת". ובכלל, המכתב מהווה מעין טיעון, הכולל טענות עובדתיות שנויות במחלוקת (לדוגמה: כמה חותמות היו לחברה, כיצד נעשה ספרור המכתבים ועוד), כביכול נמצאים הצדדים בשלב ההוכחות או הסיכומים. המומחה לא אמור להידרש לסוגיות כמו אופן ספרור או מספור המכתבים.... ובקיצור, לא כך פונים אל מומחה מטעם בית משפט, ודומה כי לקרץ התיימרו להכתיב למומחה בהערותיהן ובטיעוניהן את חוות דעתו".
ואם לא די בכך, הרי שלמרות החלטתי זו, חזר ופנה ב"כ לקרץ אל הגרפולוג במכתב נוסף  מיום 22.6.2004 (נספח ב לתצהיר לקרץ). במכתב נאמר כי דוגמאות שיקים מקוריים יועברו לכשיימצאו ברשות לקרץ. אלא שבהמשך המכתב נאמר:
 " כמו כן, ברצוני לעדכנך, ובהזדמנות זו את כל המשיבים-המכותבים, כי לאור המשמעויות המשפטיות הנרחבות שיש להליכים המתנהלים בין הצדדים, החלה התובעת 1 להשתמש  החל מיום 11.5.2004. במידה וכב' יבקש זאת, מרשתי תעביר לידיך פרטים גם אודות החותמת החדשהבחותמת חדשה ויחידה" (הדגשה במקור - י.ע.).
צר לי לקבוע כי גם אמירה זו חורגת עד מאוד מהמקובל. על פניו, לפנינו נסיון בוטה נוסף להשפיע על המומחה ולהציג בפניו כי לקרץ מצאה לנכון "להתגונן" מפני מעשי הזיוף והתרמית בימים אלו ממש, על ידי הזמנת חותמת חדשה, עובדה שלחלוטין אינה מעניינו של הגרפולוג.
  ב. אין חולק על האותנטיות של ההסכם בין לקרץ לבין דקל הכרמל. והנה, בעמ' 3 לאותו הסכם (נ/4), מתנוססות חתימותיהם של ירוחם ויורם לקרץ יחדיו, בניגוד לטענתם כי מאז ומתמיד הם נוהגים לחתום על חוזים, בחתימה של אחד מהם בלבד.  משום מה, דווקא לגבי חתימות אלו, פנה יורם לקרץ לגרפולוג כאשר היה במשרדו לצורך הכתבה, וביקש ממנו להתעלם מחתימה זו. כך אמר יורם לקרץ בעדותו, ומשהבין כי הדבר עלול להיזקף לחובתו, חזר והתחמק בתשובותיו (עמ' 182 ש' 17 ואילך). הגרפולוג נשאל על כך בחקירתו, אך טען כי לא היה כל מסמך שיורם לקרץ ביקש להתעלם ממנו (עמ' 202) ולראיה, הצביע על הסימנים שכתב ליד החתימה, בעפרון ובעט אדום. לטענתו רשם שם "ירוחם"
(כשלעצמי, התקשיתי לפענח זאת מתוך הסימון). אלא שהדברים נאמרו לגרפולוג על ידי יורם ולא על ידי ירוחם וייתכן כי התבלבל בנקודה זו (עמ' 22 ש' 7-10).
מכל מקום, אם נקבל דבריו של יורם לקרץ בנקודה זו, דברים שנאמרו בספונטניות, יש באמירתו לגרפולוג כדי להעיד על נסיון להכשילו בעבודתו, שמא גם נסיון שצלח. ואם נקבל דברי הגרפולוג כי יורם לקרץ לא הנחה אותו להתעלם מחתימה זו (ככל שנניח שהגרפולוג זכר דברים שנאמרו לו בפגישה שנערכה חודשים לפני מתן עדותו), מדוע אמר יורם לקרץ בעדותו כי כך אמר לגרפולוג?
כל אחת משתי האפשרויות אינה מחמיאה ליורם לקרץ.
ג. יורם וירוחם לקרץ חותמים שניהם באות "י" + שם המשפחה לקרץ. משנשאל יורם לקרץ אם ייתכן כי חתם לעיתים בשמו של אחיו, השיב כי באותה תקופה לא נהג לעשות כן, אך " אולי היום אני חותם בשמו. כן" אך לא זכר אם במקרה כזה הוא רושם את האות "ב" (בשם - י.ע.) לפני החתימה (עמ' 200 לפרוטוקול). גם ירוחם אישר בעדותו כי על שיקים, להבדיל מחוזים, היו חותמים בשתי חתימות ו" אחי היה חותם חתימה ראשונה ואם לא הייתי הוא היה חותם את השניה" (שם עמ' 253 ש' 2). עם זאת, טען כי לא כך נעשה בעבר.
מי לידינו יתקע כי לא כך נעשה בתקופה הרלוונטית, גם על חוזים ולא רק על שיקים,  ושמא יורם חתם בשמו של ירוחם או להיפך?
בהקשר זה אציין, כי בשלל המסמכים שהומצאו על ידי לקרץ בגילוי מסמכים, לא נזכר ולא הוצג מסמך הקובע את זכויות החתימה בחברה, ונציין כי בשעתו, גם לאב בנימין ז"ל הייתה זכות חתימה.
ד. ולבסוף, בחקירתו של ירוחם נתברר כי חתימתו בדרכון (נספח י לתצהירו) שונה עד מאוד מחתימתו הרגילה. על כך השיב כי חתימתו בדרכון אינה מייצגת " היו לי חששות כשנסעתי כשהייתי חותם כדי שיכבדו המחאות שלי כמו המחאות נוסעים" (עמ' 252). מכאן, שלירוחם יש לפחות שני סגנונות של חתימה.
העולה מן המקובץ, כי כוחה המשכנע של חוות הדעת של נפתלי נחלש, אף  עוד לפני בחינת הראיות במעגל החיצוני.
לאחר שאמרנו דברים שאמרנו, ניפנה למעגל הראיות החיצוניות הנוגעות לכתב הויתור השני והשלישי.
 הראיות החיצוניות לגבי כתב הויתור השני והשלישי:
62.       משהגענו למסקנה לפיה כתב הויתור הראשון נערך ונחתם על ידי ה"ה לקרץ, ממילא יש בכך כדי להשליך על מהימנות גרסתם, וליתר דיוק, אי מהימנות גרסתם, לגבי כתב הויתור השני והשלישי.
בנקודה זו יכולים היינו לסיים הילוכנו ואידך זיל גמור. למרות זאת, נצביע על שורה נוספת של טעמים נוספים שבעובדה ובשכל ישר, המטים את הכף לזכות גרסת דקל ואבוקסיס.
63.       אין חולק כי כתב הויתור השני - שלקרץ הכחישו החתימה עליו - נערך ב"זמן אמת", באשר לקרץ אישרו שכתב זה הועבר לחתימתן. הצדדים נחלקו בשאלה מהו אותו "זמן אמת", האם בדצמבר 1995 כטענת לקרץ, או במהלך 1996 כטענת דקל ואבוקסיס.
לקרץ טענו שמאישור הפקס עולה שכתב הויתור השני הגיע אליהם בדצמבר 1995, ומכאן כי לא נחתם על ידן באותה עת. איני סבור כך.
ההטבעה על גבי הפקס אינה ברורה - Dec. 03 19d1 08:27AM PO - ולא ניתן להסיק ממנה את  השנה בה נשלח הפקס. מה עוד, שייתכן כי  תאריך ההטבעה של מכשיר הפקס לא עודכן, וכבר היו דברים מעולם. עוד נציין, כי מעותק כתב הויתור שבידי לקרץ, ניתן ללמוד כי נשלח למשרדי הפרוייקט, ממספר כלשהו בפרדס חנה או חדרה (379788-06), ככל הנראה על ידי אבוקסיס.
מנגד, העיד עו"ד רובין, שערך את כתב הויתור השני במשרדו לבקשת שניידר מדקל, כי מהעובדה שבחלק העליון השמאלי של המסמך נרשם שנת 1996 (בלי פירוט של תאריך) הוא למד שערך את המסמך בשנת 1996. שניידר אישר בעדותו כי קיבל את המסמך מעו"ד רובין, ולגרסתו, חתם על המסמך והעביר אותו בפקס למשרדי לקרץ עבור אבוקסיס (כפי שנרשם בכתב ידו ע"ג המסמך) שהחתים את לקרץ. ואילו לקרץ אישרו כי המסמך הוצג בפניהם, אך לטענתם, סירבו לחתום עליו.
עדותו של עו"ד רובין כי אם רשם במסמך שנת 1996, יש להניח שהדבר נעשה בשנת 1996, הגיונית וסבירה, שאם לא כך, עו"ד רובין ניחן בכושר נבואי וכבר בשנת 1995 תכנן וכתב והדפיס על המכתב "שנת 1996".
מכל מקום, כתב הויתור השני מדבר בעד עצמו. בסעיף 2 למכתב נאמר כי אבוקסיס " סיים לתת לכם שירותים וקבל את מלוא התמורה בגין שרותים אלו". זאת, למרות שאין חולק כי אבוקסיס המשיך ליתן שירותיו עד לסוף חודש יוני 1996. הכיצד יתכן שבמסמך שהוכן בסוף 1995, כטענת לקרץ, נכתב  בלשון עבר כי אבוקסיס יוצא מהתמונה וסיים ליתן את שירותיו? לטעמי, יש בכך ראיה ניצחת כי המסמך נערך בשנת 1996, סמוך לחודש יוני 1996, מועד פרישתו של אבוקסיס ממתן שירותים ללקרץ, אם כי ייתכן שטיוטות של המסמך הועברו כבר לפני כן. יש בכך גם לסייע לעדותו של עו"ד רובין לפיה יש להניח שאם כתב שנת 1996, הדבר היה בשנת 1996.
64.       כתב הויתור השלישי, אינו כתב ויתור במשמעותו הרגילה, אלא מסמך המסדיר את העסקתו של אבוקסיס על ידי לקרץ לאחר סיום עבודתו ב- 30.6.96. בסעיף 6 נקבע כי אבוקסיס ימשיך להיות מועסק על בסיס שעות עבודה ונקבע בסיס השכר. ואכן, לאחר מכן, החל אבוקסיס לקבל את שכרו מלקרץ בהתאם לאותו מנגנון (נ/1 מסמכים 23-28).
התנהגות הצדדים לאחר חתימת כתב הויתור השלישי, תואמת אפוא את האמור בו. היכן סוכמו הדברים אם לא בכתב הויתור השלישי? על כך לא הייתה ליורם לקרץ תשובה (עמ' 134-136 לפרוטוקול).
65.       לקרץ טענו כי מספר הסימוכין של כתב הויתור השלישי אד/1210-2 מעיד על כך שמדובר בזיוף, באשר המסמך שבסימוכין  אד/1210 הוא מכתב שנשלח לאחד בשם אבו שקארה (נספחים ז-ח לתצהיר לקרץ). עמדנו כבר על תשובתו של אבוקסיס לטענה זו, ולפיה, במקרים שבהם יצאו מספר מכתבים תחת אותו סימוכין, ניתן למכתב מספר משנה, כפי שניתן לכתב הויתור השלישי.
כמו כן, ממסמכי הסדרה השלישית נמצאנו למדים, כי רישום הדואר היוצא אינו משקף נאמנה את המכתבים שהוצאו. כך, במכתב נ/1 4א, הסימוכין של המכתב הוא אד/1 - 725, אך מכתב זה לא נרשם בדואר היוצא כפי שעולה מהרשימה נ/5 (ב"כ אבוקסיס הפנה בעמ' 32 לסיכומיו גם למסמך 28, אך זה לא נמצא בתיק המוצגים).
משעסקנו בנקודה זו, אצביע על הוכחה נוספת, המחזקת עד מאוד את ההנחה שגם כתב הויתור השלישי נערך ב"זמן אמת" ביום 27.6.96 או בסמוך לכך. הנה כי כן, התאריך של המכתב אד/1210 שנשלח לאבו שקארה הוא 27.6.96. התאריך של המכתב אד/1211 שלאחריו הוא 30.6.96. כאשר אבוקסיס הגיש את תצהירו על נספחיו, לקרץ טרם הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם, ואף טרם הגישו תצהיר גילוי מסמכים, כך שנספח הדואר היוצא שצרפו לתצהירם כנספח ז', לא עמד בפני אבוקסיס. אם כך, הכיצד ידע אבוקסיס "לפברק" ולהמציא מסמך שהסימוכין שלו מתאים בדיוק לתאריך של המכתבים שלפניו ולאחריו?
לקרץ לא השיבו על כך בסיכומי תשובתם (אם כי יש להניח כי על קושיא זו היו משיבים שמן הסתם, אבוקסיס השאיר ברשותו את הקלסרים של הפרוייקט, וכך יכול היה לתכנן את מהלכיו ולבחון באיזה תאריך ותחת איזה סימוכין לזייף את כתב הויתור השלישי).
66.       לשניידר עומדת טענת "מיגו": אם שיקר בטענתו כי כתב הויתור הראשון נחתם בנוכחותו, יכול היה לשקר גם לגבי כתב הויתור השני ולטעון כי אף הוא נחתם בפניו. אלא ששניידר דבק בגרסתו כי העביר לאבוקסיס את הנוסח של כתב הויתור השני שערך עו"ד רובין כשהוא חתום על ידו, ולקרץ ואבוקסיס הוסיפו את חתימתם שלא בפניו.
בנקודה זו נצביע על סתירה ונקודת תורפה בגרסתו של שניידר. כתב הויתור השני הוצג על ידי לקרץ ריק, ללא חתימתו של שניידר עליו (נספח ו' לתצהיר לקרץ לעומת נספח י' בתצהיר אבוקסיס). יש בכך סתירה לטענת שניידר לפיה חתם על כתב הויתור ולאחר מכן שלח אותו לאבוקסיס. שאם כך היה, הכיצד יש בידי לקרץ עותק לא חתום של המסמך? לא אכחד כי המדובר בסתירה של ממש, ודקל ואבוקסיס בסיכומיהם, טמנו ראשם בחול ולא התייחסו כלל לנקודה זו.
ככל שאני נדרש ליישב סתירה זו אומר, כי בהתחשב בכך שחלפו כתשע שנים מאז משלוח הפקס, איני רואה לייחס לה משקל רב. העברת מכתב בפקס לפני תשע שנים, אינה מסוג הפעולות הנחרטות בזכרונו של אדם. מה עוד, שבאותה עת, לא הייתה לשניידר סיבה להניח שכעבור תשע שנים יידרש לתאר ולזכור פעולה זו. ייתכן אפוא כי שניידר טעה בתצהירו שעה שכתב כי חתם על המסמך ושלח אותו לאבוקסיס, מה עוד ששורה אחת לאחר מכן הוא מעיד על עצמו בתצהירו " אינני זוכר את קורות המסמך הנ"ל ומה אירע איתו לאחר שהעברתי אותו בפקס למר אבוקסיס. מכל מקום, בתיקים של דקל לא מצאתי העתק מהמסמך הנ"ל" (סעיף 6 לתצהירו). ייתכן כי המסמך נשלח לא חתום, ודקל הוסיפה חתימתה לאחר שקיבלה את חתימות אבוקסיס ולקרץ, והחזירה את המכתב בחוזר עם חתימתה. ייתכן כי דקל שלחה תחילה מסמך לא חתום, ולאחר שקיבלה אישורו של אבוקסיס, הוסיפה חתימתה ושלחה את המסמך פעם נוספת.
תיק"ו (תשבי יתרץ קושיות ובעיות). במצב הדברים הרגיל, ייתכן שהייתי נותן משקל רב יותר לסתירה/תמיהה זו. אולם בהתחשב בחלוף הזמן, כאשר השיהוי מונח לפתחה של לקרץ, איני רואה לייחס לה משקל רב, ובוודאי שלא לראות בכך ראיה ניצחת, כטענת לקרץ, כי שניידר שיקר בעדותו.
[במאמר מוסגר: ע"ג העותק החתום של כתב הויתור השני, נרשם בכתב יד למעלה "מאיר" מה שמצביע על כך שעותק זה היה מיועד לתיוק בקלסר של אבוקסיס, כפי שמופיע במסמכים רבים אחרים ממסמכי הסדרה השלישית נ/1. הצדדים לא התייחסו לנקודה זו, אך דומני כי כתב היד הוא של אבוקסיס עצמו, כך שאין להסיק מעובדה זו לזכות או לחובת מי מהצדדים].
67.       עמדנו על התכלית העסקית-מסחרית של כתב הויתור הראשון. לטעמי, ניתן להצביע גם על הרציונל שבבסיס כתבי הויתור השני והשלישי, אם כי הוא חלש מהטעמים הרבים שעמדו בבסיס חתימת כתב הויתור הראשון.
כתב הויתור השני, הוא המסמך היחיד המעגן פורמלית את יציאתה הסופית של דקל מהפרוייקט, לאחר שאבוקסיס סיים את עבודתו. כבר בכתב הויתור הראשון, נזכר תאריך 30.6.96, כתאריך היעד לסיום עבודתו של אבוקסיס, כך שכתב הויתור השני, הוא בבחינת השלמה הגיונית להסכם הקודם בין הצדדים. ללקרץ, כמי שהתחייבו לשלם לדקל על פי ההסכם, 3.5% מערך הפרוייקט, היה אינטרס מהמעלה הראשונה, לעגן בהסכם בכתב היעדר תביעות של דקל כלפיה. טענת יורם לקרץ, כי ממילא לא התכוון לשלם לדקל, עשויה אולי ללמד על דרכן של לקרץ באי כיבוד הסכמים, אך ברור כי גם במצב דברים זה, היה רצוי מבחינת לקרץ, לקבל מסמך חתום של העדר תביעות מצד דקל. מה עוד, שבאותה עת כבשו לקרץ טענותיהן וטרוניותיהן כלפי דקל ואבוקסיס, ולמיצער, הדברים לא באו לידי ביטוי בכתב, כך ש"הויתור" של לקרץ באותה עת, היה ויתור על לא כלום.
מטעם זה, נראית לי יותר גרסתו הפשוטה של אבוקסיס, כי ללקרץ לא היו סיבות לסרב לחתום על הסכם מסודר לסיום יציאתו שלו מהפרוייקט, ולסיום סופי של אחריותה של דקל לפרוייקט, שהרי לסיום עבודתו בפרוייקט לא נתלוו אקורדים צורמים, והיחסים הסתיימו באופן סביר. 
68.       כתב הויתור השלישי, הוא מסמך המסכם את המשך עבודתו של אבוקסיס באתר, וקשה להלום כי תנאי ההעסקה לא סוכמו בכתב. לא למותר לציין, כי המשך העסקתו של אבוקסיס (הפעם על בסיס שעות ו"לפי קריאה") אינו עולה בקנה אחד עם טענת לקרץ לקריסה רבתי של הפרוייקט בעטיו של אבוקסיס.
69.       בחקירתו הנגדית של שניידר, ניסה עו"ד ויסמן, ב"כ המבטחת של דקל, להציע לשניידר את התזה הבאה: בחודש יוני 1996, היה לחברות לקרץ אינטרס שדקל תעזור להן בהתדיינות מול הקבלן הראשי בפרוייקט, חברת חשיבון ח'ליל בע"מ. שניידר דחה את התזה שהוצעה לו  (עמ' 46-47) והשיב כי לקרץ לא ביקשו את עזרתם. בתשובה זו יש כדי להעיד על אמינות עדותו של שניידר, שאם רצה לשקר, יכול היה להיתפס בתזה זו.
אותה תזה העלה עו"ד ויסמן בפני אבוקסיס: חשיבון ח'ליל בע"מ הגישה תביעה כנגד לקרץ בחודש יולי 1996. זאת, לאחר התדיינות ממושכת עם לקרץ, שהסתייעה בזמנו באבוקסיס בהתחשבנות ובהתדיינות מול דרישת חשיבון בע"מ. מכאן, שהאינטרס של לקרץ לחתום על כתבי הויתור היה תמורת עזרה של אבוקסיס בהדיפת תביעותיו של חשיבון. תזה זו  הוגצגה לאבוקסיס בחקירה פעם אחר פעם, ובית המשפט חזר והציגה לאבוקסיס ב"רחל בתך הקטנה". אלא שאבוקסיס דחה הצעה זו " לא. אני רוצה רגע למען ההגינות להגיד. זה לא היה איזה שקשרו את כתב הויתור לחשבון הסופי או משהו כזה..(עמ' 74 ש' 21)...הם חתמו על המסמך הזה בלי שום, עזוב. הם חתמו על המסמך הזה של י' ושל י"א (כתב הויתור השני והשלישי - י.ע.) בלי שום קשר להתניה של אני אחתום ואני אעזור. אני עוד עזרתי להם כבר מאז..." (עמ' 76 שורות 14-19).
בתשובה זו יש יותר מקורטוב של טענת "מיגו". שאם ביקש אבוקסיס לשקר, יכול היה להסכים בהתלהבות יתרה, לתזה שהוצגה לו.
70.       בהנחה שאבוקסיס הוא זייפן מתוחכם, כטענת לקרץ, הרי שהתנהגותו נוגדת את השכל הישר ואת התנהגותו של כל זייפן מתחיל.
א. מדוע מלכתחילה, נזקק אבוקסיס לזייף את כתב הויתור השלישי? הרי כתב הויתור השני כולל התייחסות אליו, ומגן גם עליו מפני תביעות (להבדיל מכתב הויתור הראשון שהוא ביחסי לקרץ-דקל בלבד)?
תמיהה זו, מקבלת תשובה נוכח גרסתו של אבוקסיס כי לכתב הויתור השלישי הייתה תכלית עסקית והיא, לעגן את שכרו על בסיס שעות החל מתחילת חודש יולי 1996.
ב. בהנחה שאבוקסיס נתקף פניקה נוכח חוות דעת הגרפולוג, והתמסר ל"ייצור" מסמכים מזוייפים נוספים, כטענת לקרץ, מדוע זייף כמות כה גדולה של מסמכים? כך לדוגמה, יכול היה "להנפיק" רק מסמך אחד לגבי הסכם ההעסקה בינו לבין לקרץ (נספח ז' או ט') או להוכיח את נושא החותמת, במסמך אחד בלבד במקום ארבעה מסמכים מהסדרה השלישית. ומנגד, אם אכן אבוקסיס נקט בשיטת "תפסת מרובה", יכול היה להוסיף את החותמת המזוייפת על מסמכים נוספים ממסמכי הסדרה השלישית, ולא על ארבעה מסמכים בלבד.
ובקיצור, הטענה שאבוקסיס זייף מסמכים באופן סדרתי במהלך המשפט, עודנו תחת "זכוכית מגדלת" לאור הטענות שכבר הוטחו בו, אינה סבירה. לא זו דרכו של זייפן, שמטבע הדברים, ימעט במסמכים מזוייפים, מחשש שיתפס.
ג. ואם בזייפן מתוחכם עסקינן, ואפילו בזייפן "פרימיטיבי", מדוע אבוקסיס מצא לנכון לזייף שתי חתימות, גם של ירוחם וגם של יורם? כמי שעבד באתר, הרי ידע כי רק אחד מהשניים נוהג לחתום. ואם לא ידע על כך, בוודאי ידע על כך לאחר הגשת התביעה, לאור טענות לקרץ לזיוף. לא כך דרכו של זייפן.
            ד. נחזור ונזכיר את נספח ד', המתייחס למבנן 800, שגם לגביו נטען כי זוייף על ידי אבוקסיס.  מדוע לא כלל אבוקסיס גם את מבנן 800 במסגרת כתבי הויתור השני והשלישי? לא זו דרכו של זייפן המשקיע מאמץ ותכנון בפברוק כתבי ויתור.
ה. אם נקבל טענת לקרץ, כי אבוקסיס זייף את שלושת מסמכי הויתור וכן מסמכים נוספים מסדרת המסמכים השנייה והשלישית, עלינו להסיק כי אבוקסיס שמר ברשותו חותמת ישנה של לקרץ (ולחילופין, כי ייצר חותמת כזו לקראת המשפט), שמר ניירות מכתבים מלפני כשבע שנים, מדפסת וגופנים ("פונטים") כמו של פעם, והיה מתוחכם כדי "לשרבב" חלק מהמסמכים על פי מספרי משנה ובתאריך המתאים (כמו נספח ד' הנושא סימוכין אד/1-826 וכתב הויתור השלישי הנושא סימוכין אד/ 1210-2). רמת תחכום כזו אינה מתיישבת עם התמיהות עליהן עמדנו לעיל.
 שיהוי
71.       במכתבו של אבוקסיס מיום 1.1.96 (נספח י"ב לתצהיר לקרץ) נכתב "... ומאידך עולים ונשמעים קולות מצדכם לא אחת על תפקוד לא מספק". אבוקסיס הסביר בחקירתו כי לא התכוון לעצמו, אלא לטענות כאלו ואחרות לגבי תפקודם של הקבלנים באתר, כפי שעולה באופן טבעי במהלך ביצוע פרוייקט בהיקף כזה (עמ' 78-79).
אפילו לא נקבל את דברי אבוקסיס, עובדה היא, שלקרץ לא שלחו בזמן אמת מכתב טרוניה/תלונה/תביעה כלפי דקל או כלפי אבוקסיס.
חלפו עברו שש-שבע שנים מהמאורעות, והנה, לקרץ הגישו במפתיע את התביעה דכאן, אף ללא מכתב התראה. את השיהוי הניכר בהגשת התביעה, יש לזקוף לחובתן של לקרץ, ולא נתקבלה תשובה של ממש לפשר השיהוי. מה עוד, שלטענת לקרץ, כבר בסוף שנת 1995 ראו את הקטסטרופה (ירוחם, עמ' 241-242) ולמרות שבמהלך השנים שלאחר מכן, הוגשו תביעות שונות של קבלנים נגד לקרץ. נזכיר, כי התביעה הגדולה ביותר כנגד לקרץ, הוגשה על ידי ח'ליל חשיבון בע"מ ביולי 1996, לאחר התדיינות וישיבות רבות שנערכו עמה, גם בנוכחות עו"ד ברזילי שייצג את לקרץ. כל אותה עת, לא פנתה לקרץ בטרוניה כלפי דקל או אבוקסיס.
לשיהוי בהגשת התביעה השלכה בשני מישורים: ראשית, "נזק ראייתי" שנגרם  לדקל ולאבוקסיס. שנית, מתן משקל לטענתם, שהשיהוי נעשה בכוונת מכוון, בתקווה שנוכח חלוף הזמן, המסמכים וכתבי הויתור כבר לא יימצאו ברשותם של אבוקסיס ודקל.
מכל מקום, נוצר חוסר איזון בין הצדדים. לקרץ שמרו, צברו ואספו בניחותה לאורך השנים את הראיות כנגד אבוקסיס ודקל, שלא ידעו כלל כי בכוונת לקרץ להגיש כנגדם תביעה. מנגד, היה על אבוקסיס לאתר ראיותיהם כחלוף זמן כה ניכר ולאחר ש"ניחתה" עליהם במפתיע התביעה דכאן.
עיון מחודש בשאלת החותמת
72.       לאחר שעמדנו על חולשתה של חוות הדעת של נפתלי לגופא, לאחר שעמדנו על פגמים שונים שכרסמו והחלישו את כוחה, ולאחר שעימתנו את חוות הדעת מול ה"מעגל החיצוני" של הראיות, נחזור על עקבותינו, ונידרש פעם נוספת לסוגית החותמת.
בתחילת הילוכנו, עודנו בתחומו של "המעגל הפנימי", הראינו כי החותמת על שלושת  כתבי הויתור זהה, ואותה חותמת מופיעה גם על שני מסמכים בסדרה השניה (נספחים ז' ו-ט'), ועל ארבעה מסמכים מתוך מסמכי הסדרה השלישית. דא עקא, שאותה חותמת שונה מכל החותמות האחרות שהוצגו על ידי לקרץ.
בשעתו, זקפנו  שאלה-תמיהה זו לחובתם של דקל ושל אבוקסיס. כעת, משהגענו למסקנה חד-משמעית, לפיה כתב הויתור הראשון נחתם גם נחתם על ידי לקרץ, הופכת השאלה את פניה וסוגיית החותמת נזקפת לחובתן של לקרץ. צא ולמד: לשיטתן של לקרץ, החותמת מזוייפת. אם כך, כיצד מצאה אותה חותמת דרכה אל כתב הויתור הראשון?
ודוק: אין בטיעון זה הנחת המבוקש. לא הנחנו, כנקודת מוצא, שהחותמת אותנטית ועל כן כתבי הויתור אותנטים. נהפוך הוא. נקודת המוצא במסענו הייתה, כי החותמת מזוייפת. ברם, לאחר שהמעגל החיצוני של הראיות הוליך אותנו למסקנה שכתב הויתור הראשון הוא אותנטי, הופרכה מיניה וביה ההנחה שהחותמת מזוייפת. משהופרכה הנחה זו לגבי כתב הויתור הראשון, יש להקיש על כל כתבי הויתור והמסמכים האחרים בהם מופיעה אותה חותמת.
73.       טענה ניצחת זו, די בה, כשלעצמה, כדי להפריך את טענת לקרץ לזיוף החותמת. אך מעבר לכך, עיון נוסף בסוגית החותמת, מעלה כי אין לייחס משקל של ממש לטענות לקרץ בהקשר זה.
ה"ה יורם וירוחם לקרץ טענו כי היו בשימושם רק שלוש חותמות (נספח א' לתצהיריהם), האחת שימשה את יורם, השניה את עו"ד ברזילי והשלישית את אביהם המנוח. אך שמא הייתה חותמת נוספת שאבדה אי שם בין השנים 1995 - 2004? הרי לשיטת לקרץ, עד לאחר הגשת כתב ההגנה של דקל ואבוקסיס בסוף שנת 2002, לא הייתה חשיבות בעיניהם לחותמת. עוד נציין, כי בהליך אחר שמתנהל כנגד לקרץ (נספח י"ג לתצהיר לקרץ), העיד  אבוקסיס כי החותמת של החברה הייתה אצל המזכירה.
עו"ד גב' לקרץ (בתו של ירוחם לקרץ, שכיום מייצגת את לקרץ בתיק זה), שעבדה בשעתו כמזכירה באתר, סיפרה שהייתה חותמת לעיתים עם שם הפרוייקט "אחוזת דניה" כולל ח.פ. של החברה, למרות ש"אחוזת דניה" הוא שם מסחרי, ולא שמן של חברות לקרץ (שם, עמ' 112 ש' 28; עמ' 113 ש' 28 ואילך). בכך, יש סתירה לטענת ה"ה לקרץ בסעיף 25 לתצהירם, כי היו מספר חותמות כלליות הכוללות את שם החברה ושם הפרוייקט אחוזת דניה אך ללא מספר ח.פ. (וראה גם החותמת בת/2 הכוללת את שם החברה בצירוף המילים "אחוזת דניה" ללא ח.פ.). מכל מקום, מי לידינו יתקע שלא היו חותמות נוספות.
74.       יתרה מזו. אני נכון אפילו להניח כי ברשותו של אבוקסיס הייתה חותמת נוספת של החברה.  כך, אישר אבוקסיס בתשובות לשאלון (ת / 1 / ב תשובה 4ד)  ובעדותו, כי פעמיים חתם בעצמו על חותמת החברה (ת/2 ו-ת/3: הסכם משולש בין לקרץ - ספק בשם מסיקה - וקבלן בשם פח'רי).
נזכור כי אבוקסיס ישב באתר הפרוייקט, במשרד הצמוד למשרדם של ה"ה לקרץ יורם וירוחם, הוציא מכתבים רבים בשמן של לקרץ, והמזכירות באתר הדפיסו מכתבים שהוציא בשם לקרץ. יש להניח אפוא, כי ברשותה של אחת המזכירות, הייתה חותמת של החברה לצורך מכתבים אלו, ולאבוקסיס הייתה נגישות לאותה חותמת.
75.       ארבעה מסמכים מהסדרה השלישית, חתומים אף הם בחותמת השנויה במחלוקת. חלקם חתומים בחותמת אחרת (ראה לדוגמה נ/1/1). כבר עמדנו על כך, שאילו הייתה החותמת המזוייפת בידי אבוקסיס, מה מנע בעדו להשתמש בה במסמכים נוספים?
76.       העובדה כי בתיקי הדואר היוצא לא נמצאו מכתבים בחותמת השנויה במחלוקת, אינה תגלית "דרמטית" כלל וכלל, באשר ממילא רובם המכריע של העותקים שתוייקו (98% על פי התבטאות בית המשפט במהלך הישיבה מיום 13.2.2005) לא היו חתומים כלל. מקובל לשלוח את המקור לנמען בחתימה, בעוד שההעתק לתיוק אינו חתום (וראה הערת בית המשפט בעמ' 123 ש' 19).
77.       נותרה על כנה התמיהה העולה מהמכתב שנשלח מלקרץ אל אחד בשם בן לולו. אזכיר, כי בן לולו המציא את מקור המכתב שנשלח אליו, והנה, המכתב ריק, אין עליו חותמת (להבדיל מהשם המודפס של החברה). עובדה זו עולה בקנה אחד עם גרסתה של עו"ד גב' לקרץ, כי מכתבים של לקרץ יצאו ללא חותמת החברה, ולכל היותר, יצאו עם חותמת של "אחוזת דניה".
[במאמר מוסגר: לקרץ העלו את החשש כי בן לולו ימציא לתיק בית המשפט את המכתב עם החותמת השנויה במחלוקת, מאחר שאותו בן לולו הוא קרוב משפחה של אבוקסיס (עמ' 117 ש' 24). בהתחשב ברמת התרמית המיוחסת לאבוקסיס, ניתן היה לצפות כי יקשור קשר עם אותו בן לולו ויוסיף את החותמת המזוייפת שברשותו ע"ג אותו מסמך. כאמור, לא כך נעשה והמכתב הומצא ללא חותמת].
לא אכחד כי המכתב לבן לולו מהווה תמיהה של ממש, וגם מקושיה זו בחר ב"כ אבוקסיס להתעלם בסיכומיו.  ככל שעלי ליישב תמיהה זו אומר כי המכתב הודפס בשלושה עותקים. המקור נשלח למכותב, העתק לא חתום תוייק בתיקי לקרץ (עדות גב' לקרץ עמ' 113 שורה 7), והעתק נוסף תוייק בתיקי אבוקסיס, שלדבריו דרש לתייק כל מסמך גם בקלסרים שהתנהלו על שמו ("מאיר/1 מאיר/2" וכו'). המכתב שהציג אבוקסיס נושא חותמת החברה, כך שייתכן כי החותמת הושמה בטעות ע"ג העותק שתוייק אצל אבוקסיס.
תיק"ו, ואין לי אלא לחזור למה שאמרנו בפתח הדברים - אף אחת מהגרסאות אינה פטורה מתמיהות וסתירות.
78.       לטענת יורם וירוחם לקרץ, כי ברגיל, רק אחד מהם חתם על חוזים בצירוף חותמת החברה, ניתנה תשובה סבירה של אבוקסיס, שהסביר כי החתים את שניהם על כתבי הויתור ועל הסכמי ההעסקה שלו, מאחר שהיה מעוניין ששניהם יחתמו.
על מהימנות
79.       סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 הוא לחם חוקו של כל שופט  בעבודתו היום-יומית, בבחינת המצפן המנחה את בית המשפט בקביעת ממצאים שבעובדה:
"ערכה של עדות בעל-פה ומהימנותם של עדים הם עניין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".
יש הסבורים כי סעיף זה עניינו אך ורק בהתנהגות העדים על דוכן העדים. ולא היא. מעיד אני על עצמי, כי ביושבי על מדין, שם אני לפני את פירושו של רבי לייבוש חריף לאיסור  המקראי "לא תכירו פנים במשפט":
"דיין מומחה חייב להיות בעל טביעת עין חדה וחכם המבין דבר מתוך דבר, כדי שבעלי הדין לא יוכלו להערים עליו בתכסיסי שקר ומרה. וכיוון שכך הוא, עלול הדיין החכם ומנוסה לסמוך יתר על המידה על מראה עיניו ולומר בליבו : בעל דין פלוני נתכרכמו פניו - הסמיקו או הלבינו שלא כדרך הטבע - משמע שהוא החייב, ויריבו בדין הוא הזכאי. לכן מזהירה כאן התורה את הדיינים והשופטים בישראל: " לא תכירו פנים במשפט - אינכם רשאים להסיק מסקנות ולפסוק את הדין על פי הבעות פנים וצבע הפנים של בעלי הדין אלא עליכם לקיים את הכתוב: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו (א' ט"ז). תחילה אתם צריכים לשמוע את בעלי הדין ולאחר חקירות ודרישות הנכם רשאים להוציא פסק דין על יסוד עובדות בדוקות וללא משוא פנים והסתמכות על הבעות פנים "
(הציטוט לקוח מתוך מאמרו של השופט י. גרוס "תכונות השופט" המשפט ג' (תשנ"ו) 103, בעמ' 108).
קיימת פסיקה עניפה בשאלה איזו משמעות ליתן למונח "אותות האמת". דומני כי האמור בע"א 1516/99 לוי נ. חג'אזי, פ"ד נה(4) 730, משקף את השורה התחתונה בפסיקה (שם, עמ' 748-749):
"הבחינה הפנימית" של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. "הבחינה החיצונית", נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים".
            הארכנו בניתוח הראיות ב"בחינה החיצונית" והגיעה העת לאמר מילים מספר על "אותות האמת" במובן הצר של המילה, כפי שהשתקפה מהתנהגותם, אורחם ורבעם של העדים, בעת שיחם ושיגם באולם בית המשפט. אך תחילה, נסלק מעל דרכנו טענה שהועלתה בהקשר זה.
80.       ב"כ אבוקסיס ודקל, הסתמכו בסיכומיהם על פסקי דין של ערכאות אחרות, המעידים לשיטתם על כך שבתי המשפט התרשמו לרעה מעדותו של יורם לקרץ (פסק הדין בתביעת מסיקה, נשוא הבקשה להגשת ראיה חדשה - בש"א 12715/05; וכן פסקי הדין נ/1 ו-נ/2). לקרץ לא התנגדה לקבלת פסקי הדין כראיה ולשיטתה, מפסק הדין בעניין מסיקה ניתן ללמוד היפוכו של דבר.
איני רואה להידרש לפסקי דין אלו לצורך הערכת מהימנותם של הצדדים שהופיעו בפני. קביעות מהימנות של בית משפט אחד אינן מחייבות בית משפט אחר ולטעמי, אף ראוי לבית המשפט להימנע מלהידרש לקביעות אלו. כך נאמר על ידי כב' השופט חשין בע"א 2275/90 לימה נ. רוזנברג, פ"ד מז (2) 606, 614 מול אותיות א-ב:
"טענה זו  לא  הבנתי  פישרה.  ידעתי עד כה, שקביעת מימצא עובדות בהליך עשוי  לחייב  את  בעלי  הדין  בהליך משפטי מאוחר, בהיות המימצא "השתק פלוגתא".  ואולם  לא  שמעתי  עד  הנה, שקביעת אי-אמינותו של עד בהליך משפטי,  אף  היא  הינה  בבחינת
"דבר שפוט", או שבית-משפט בהליך מאוחר רשאי  בכלל  -  מעיקרו  של  דין  -  לסמוך על קביעת אמינות (או אי-אמינות) מעין זו. גם בטענה זו אין איפוא ממש".
על דברים אלו, חזר כב' השופט חשין בע"פ 6251/94 סימון בן ארי נ. מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 45, עמ' 107:
".. ואולם קשה בעיני ששיטת משפט תקבע כי הכרעה בשאלת מהימנותו של עד נתונה היא לשיקול דעתו של בית-המשפט היושב לדין ....ובה-בעת תחייב שיטת המשפט אותו בית-משפט - תחייב אותו או אף תתיר לו - להידרש למימצא מהימנות שנקבע בהליך קודם".
התרשמותנו מהעדים, תתבסס אפוא על העדויות שנשמעו בפני בתיק זה, והדברים יאמרו בזהירות המתבקשת בהתחשב בכך שמה שנחזה כאותות האמת בהתנהגותם של עדים, עשוי גם להטעות.
81.       לקרץ נזהרו מלייחס לשניידר מעשי זיוף, אך טענו שהוא נגרר אחרי אבוקסיס לעדות שקר.
הראיות האוביקטיביות לגבי חתימתו של שניידר על כתב הויתור הראשון מדברות בעד עצמן. חשיבותה של עדותו היא בעיקר לעניין נוכחותם של ה"ה ירוחם ויורם לקרץ במעמד חתימת כתב הויתור הראשון. לגבי כתב הויתור השני, אישר שניידר כי זה נחתם שלא בפניו. עמדנו על כך, שבנקודה זו עומדת לזכות שניידר טענת "מיגו", שיכול היה לשקר ולטעון כי גם כתב הויתור השני נחתם בפניו. משלא טען זאת, נאמנים עלי דבריו לעניין חתימת לקרץ על כתב הויתור הראשון.
אציין כי ה"ה לקרץ ניסו בחקירתם הנגדית לקעקע את אמינותו של שניידר, לעיתים גם ללא קשר לשאלות שנשאלו, בבחינת "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", אך הדבר לא צלח בידם. כך לדוגמה, ייחס יורם לקרץ לשניידר סתירה בדבריו, בכך שפעם טען שהיה באתר לצורך החתימה ופעם לא. ברם, עיון בדברי שניידר מעלה כי פעם התייחס בדבריו לנספח ה שלא נחתם ולא נערך בנוכחותו כנחזה מהמסמך עצמו, ופעם שנייה התייחס לכתב הויתור הראשון, שלדבריו נחתם בנוכחותו.
82.       מעשי הזיוף הנטענים של אבוקסיס, הם הציר המרכזי בגרסתם של ה"ה לקרץ. ברם, ככל שהתרשמתי מאבוקסיס, התקשיתי לראות בו את דמות הזייפן והקומבינטור המתוחכם, כמי שאינו נרתע מלשלוח ידו אפילו בעיצומו של ההליך המשפטי בייצור חותמות ובזיוף סיטוני של חתימות, וכמי שידע לקשר בעורמה בין מסמך למסמך תוך שילובם בין מסמכים שנערכו כעשר שנים לפני כן. דברי אבוקסיס לא היו סדורים וערוכים, כפי שניתן היה לצפות מנוכל בקי ורגיל במלאכת הזיוף וההונאה. בתשובה לשאלה ישירה שהופנתה אליו על ידי בית המשפט, השיב כי היה צריך להיות גאון כדי לזייף את כל המסמכים (עמ' 61-62) ואף הביע נכונות, שנראתה לי כנה וספונטנית, לברר התביעה לגופא.
ניכר היה באבוקסיס כי נזהר שלא להעיד על דברים שאינם זוכר בוודאות, כמו, אם שניידר ביקר באתר לאחר שדקל הפסיקה את עבודתה בחודש 11/95 אם לאו. עמדנו גם על טענת "מיגו" שניתן לזקוף לזכותו, ועל ראיות שבהגיון, שאינן מתיישבות עם טענות הזיוף שהוטחו בו. התרשמתי כי אבוקסיס סבר בשעתו באמת ובתמים כי יחסיו עם לקרץ הסתיימו באופן סביר, ולדבריו, אף לא מצא טעם להתעקש או לתבוע מלקרץ כמה אלפי שקלים, יתרת שכר הטרחה שלדעתו היה זכאי לקבל.
83.       יורם וירוחם לקרץ מסרו את עדותם בתקיפות ובמה שנחזה כבטחון עצמי, ברם, אחרי הקליפה של החזות החיצונית לא הסתתר תוכן של ממש. השניים התחמקו משאלות שלא התיישבו עם גרסתם, כמו נספח ה ומערכת המסמכים של "הסדרה השניה". ירוחם אף הלך בדרכיו של  אותו נואם שכתב לעצמו "כאן הטיעון חלש - להרים את הקול", ומעת לעת התפרץ בזעקה מנהמת ליבו, וכשלעצמי, לא התרשמתי מכך במיוחד.
            בשולי הדברים, וככל שחזות של בטחון עצמי יכולה להעיד על מהימנות, אציין כי התנהגותם של דקל ואבוקסיס לאורך כל הדרך, הצביעה על שכנוע עצמי באמינות גרסתם. כה רב היה חששם מהעלמת מסמכים מצד לקרץ, שחששו מלמסור את המסמכים המקוריים לידי בא כוחן, כל עוד אלו לא נבדקו על ידי הגרפולוג שהתמנה על ידי בית המשפט, ודומה כי הופתעו מחוות דעתו של נפתלי.
             סוף דבר
84.       למרות אורכו של מסענו, אפשר ונותרו עדיין שיבולים בפאת השדה שהמגל המשפטי לא הגיע אליהם, אך הנקודות העיקריות נבחנו והגיעה עת סיום.
לפנינו תביעת ענק שהוגשה שש-שבע שנים לאחר תום עבודתם של הנתבעים. הגנתם המקדמית של הנתבעים התבססה על שלושה מסמכים שעיגנו את הפסקת עבודתם בשתי נקודות יציאה - בחודש נובמבר 1995 ובחודש יוני 1996. מסמכים אלו כללו, בין היתר,  ויתור הדדי על תביעות, והתובעות כפרו באותנטיות שלהם.
חוות דעתו הראשונה של הגרפולוג שהתמנה על ידי בית המשפט, נטתה לכיוון התובעות. ברם, הצבענו על חולשת חוות הדעת לגופא ועל פגמים שונים המחלישים את כוחה וגבורתה. ועיקרו של דבר - בחינה של הראיות החיצוניות הביאה למסקנה ברמה העולה על מאזן ההסתברויות, כי כתב הויתור הראשון נחתם על ידי התובעות, ולמסקנה ברף נמוך יותר, אך עדיין ברמה הנדרשת של מאזן הסתברויות, כי גם כתבי הויתור השני והשלישי  נחתמו על ידי התובעות.
כתב התשובה של התובעות כפר בעצם כתבי הויתור, מבלי להעלות כל טענה לגבי דיותם או תוקפם (השווה לתקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי). משהגענו למסקנה כי כתבי הויתור נחתמו, דין התביעה להידחות על הסף. לאור זאת, ממילא נדחית הודעת צד ג' של הנתבעת 1 .
85.       אשר על כן, אני דוחה את התביעה.
בהתחשב בהיקף התביעה ובהיקף "משפט הזוטא" כפי שמשתקף גם באורכו של פסק דין זה, אני מחייב את התובעות לשאת בשכ"ט הנתבעים בסך של 60,000 ש"ח בצירוף מ.ע.מ. לכל אחד מהנתבעים (סה"כ - 120,000 ש"ח), וכן הוצאות המשפט (החזר הוצאות הגרפולוג והגרפולוגית).
ניתנה היום ט"ז בשבט, תשס"ו (14 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.
י. עמית, שופט
 
פסיקה חינם
 
 
+ שלח משוב