Hebrew  |  English  |  Russian  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



דף הבית >> ת"א 40165-10-14 אריאל ואח' נגד אריאל ואח'
 
  לפני כבוד השופטת כרמלה האפט  
 
התובעים
 
.1 ניב אריאל
 
.2 מור מזל
 
 
נגד
 
הנתבעים .1 גילעד אריאל
 
.2 בועז אריאל
 
       
 

 
 
פרוטוקול
 
נוכחים:                                    התובעים וב"כ התובעים עו"ד יורם חגבי
                                                                                    עו"ד אבינועם שיינפלד
                                                הנתבעים וב"כ הנתבעים עו"ד ניר טולדנו
                                                                                    עו"ד רימה גרסימוב
 
 
העדים:                                     1. ע.ת/1, מר יחיאל לוי
                                                2. ע.ת/2, גב' מור מזל
                                                3. ע.ת/3, מר ניב אריאל
                                                4. ע.ה/1, גב' מדינה אינגבר
 
 
כב' הש' האפט:      אפשר להתחיל בהקלטה. בוקר טוב, אנחנו נמצאים בתיק שמספרו 40165-10-13, דיון בתיק קבוע לשמיעת הוכחות. הדיון מוקלט. תמליל ההקלטה יסרק למערכת נט המשפט עם קבלתו, לא ישלח למשרדים. שימו לב לעניין הזה. בפתח הדיון אני רושמת התנגדות גורפת מפי הצדדים לעדויות מפי השמועה, סברה והרחבת חזית. צד שחוקר באחד מן הנושאים הללו שיש לו לגביו התנגדות, לא יחשב כמי שמוותר על ההתנגדות, אלא כמי שחוקר למען הזהירות. השעה עכשיו 10:15, אנחנו היום בשעה 10:55 נעשה הפסקה של חצי שעה, תחשב את העדים שלך בהתאם לכך. אנחנו שומעים עדי תביעה ועדי הגנה ברצף ונראה עד כמה, כמה נצליח להתקדם. עו"ד חגבי, מי העד הראשון של אדוני?
עו"ד חגבי:            אדוני,
כב' הש' האפט:      מה שמו של האדון?
עו"ד חגבי:            לוי יחיאל,
כב' הש' האפט:      לוי,
עו"ד חגבי:            יחיאל,
כב' הש' האפט:      לוי יחיאל,
עו"ד טולדנו:         גברתי, מותר לומר משהו?
כב' הש' האפט:      רק שניה, בבקשה. בבקשה, מר יחיאל, אתה עומד למסור עדות בבית משפט. מי שמוסר עדות בבית משפט מזהירים אותו על חובתו לומר אמת. מי שאיננו אומר אמת צפוי לעונש לפי הקבוע בחוק. אתה מבין את האזהרה הזאת? לא שמעתי,
העד, מר לוי:         כן,
כב' הש' האפט:      אתה מתחייב, אדוני, לומר אמת?
העד, מר לוי:         רק אמת,
כב' הש' האפט:      לא שומעת,
העד, מר לוי:         רק אמת,
כב' הש' האפט:      רק אמת, חבר לך בבקשה, את המיקרופון לחולצה. היות שהדיון מוקלט אז אני צריכה את כל התשובות שלך בקול רם, בבקשה. תודה. מציג בפנייך, עורך הדין תצהיר שאתה חתמת עליו בפני, עורך דין שי חיימוב, ביום 30/05/16, תצהיר עם מספר נספחים, לא, תצהיר ללא נספחים. והוא שואל אותך, האם זהו, האם זה התצהיר שלך, האם זה התצהיר שלך, והאם אתה מאשר שמה שכתוב בתצהיר הזה, נכון?
העד, מר לוי:         נכון.
כב' הש' האפט:      התשובה שלך היא כן, התצהיר הזה מסומן ת/1. ואתה משיב בחקירה נגדית לבא כח הנתבעים, בבקשה.
 
ע.ת/1 מר יחיאל לוי, לאחר שהוזהר כחוק, משיב בחקירה נגדית לעורך הדין ניר טולדנו:
עו"ד טולדנו:         גברתי, שאני לא אשכח, אני רק אבקש, בטעות לתצהירי הנתבעים, חל בלבול בין מספר,
כב' הש' האפט:      אתה תגיד לי את זה שיגיע הזמן של תצהירי הנתבעים,
עו"ד טולדנו:         בסדר גמור,
כב' הש' האפט:      עכשיו אתה בחקירה נגדית לעד הזה, בבקשה,
עו"ד טולדנו:         בסדר גמור. יחיאל שלום, אתה הגשת למעשה שני תצהירים, בתיק,
עו"ד חגבי:            (לא ברור),
כב' הש' האפט:      בתיק הזה יש לי תצהיר אחד של העד הזה,
עו"ד טולדנו:         יש תצהיר 1 ונשלח אליי עוד תצהיר שלך,
העד, מר לוי:         אני שלחתי,
עו"ד טולדנו:         כן, בתאריך אה,
כב' הש' האפט:      כן, אבל זה לא תצהיר בתיק אדוני, אז נא לחקור אותו על התצהיר שבתיק.
עו"ד טולדנו:         זה קשור,
עו"ד גריסמוב:       זה תצהיר מתקן,
עו"ד טולדנו:         זה תצהיר מתקן, גברתי. אני לא שואל אותו, (לא ברור), זה תצהיר מתקן, טוב. אתה מציין בסעיף 2,
כב' הש' האפט:      כמה תצהירים יש לעד, עורך דין חגבי?
עו"ד חגבי:            יש לו תצהיר 1. ויש תצהיר נוסף שחל טעות בתאריך, בתאריך, אז השאלתי לחברי את התצהיר הזה.
כב' הש' האפט:      אתה רוצה לתקן את טעות סופר בתצהיר,
עו"ד חגבי:            כן,
כב' הש' האפט:      שסימנתי אותו כ-ת/1?
עו"ד חגבי:            כן,
כב' הש' האפט:      מה? להתראות תודה. מה, מה הטעות שאתה מתקן?
עו"ד חגבי:            (לא ברור), גברתי,
דובר:                    משנים,
עו"ד חגבי:            חברי קיבל, חברי קיבל את התצהיר שאת קיבלת, אולי העד יכול לומר מה הטעות שנפלה?
כב' הש' האפט:      אדוני, תגיד לי אתה מה טעות הסופר שנפלה?
עו"ד חגבי:            הטעות גברתי שבסעיף 7, בסעיף 7, לא 7, סליחה, בסעיף, רק שניה, כן, בסעיף 6 לתצהיר, במקום 1993 התאריך הנכון הוא 2003.
כב' הש' האפט:      2003,
עו"ד חגבי:            כן,
כב' הש' האפט:      מתקנים את הטעות. בבקשה, רשמתי את זה,
עו"ד חגבי:            תודה לך גברתי,
כב' הש' האפט:      וחקירה נגדית.
עו"ד טולדנו:         יחיאל שלום,
העד, מר לוי:         שלום.
עו"ד טולדנו:         בסעיף 2 לתצהיר שלך, אתה מציין שהיית, למעשה חבר ילדות של המנוח, בכפר שלם.
עו"ד חגבי:            כשאתה עושה עם הראש ככה, לא שומעים,
העד, מר לוי:         כן,
עו"ד חגבי:            דבר,
עו"ד טולדנו:         אתה יכול לומר לי, בבקשה, קודם כל, מה היה פער הגילאים ביניכם? בינך לבין המנוח,
העד, מר לוי:         10 שנים,
ש:                        10 שנים, עכשיו, אתה ליווית אותו במשך כל חייו למעשה? כל, מתקופת ילדותו,
ת:                         לא,
ש:                        אז תספר, מבחינת (לא ברור),
ת:                         הם, הוא היה בא עם הסבא שלו לבית כנסת שהיינו מתפללים ביחד.
ש:                        באיזה שנה?
ת:                         כל האחים,
ש:                        מתי?
ת:                         לפני 40, 50 שנה, 40 שנה,
ש:                        כן,
ת:                         ומשם התגלגלנו, והיינו נפגשים מדי פעם ואחר כך הוא נסע לארצות הברית, ואחרי שהוא חזר מארות הברית יצרנו עוד פעם קשר.
ש:                        ושהוא, אתה זוכר, אתה יכול להגיד לי מתי הוא טס לארצות הברית? באיזה שנה?
ת:                         אין לי מושג.
ש:                        אם אני אגיד לך שהוא שהה בארצות הברית 15 שנה?
ת:                         יכול להיות,
ש:                        יכול להיות? ובזמן שהייתם, שהוא הוא בארצות הברית, הייתם בקשר?
ת:                         לא,
ש:                        לא, עכשיו, כשאתה היית חבר ילדות שלו, אתה מן הסתם, אתה יכול להגיד לי בבקשה איזה, איפה, איפה הוא למד בבית ספר יסודי?
ת:                         לא, אני מכיר אותו מהשכונה. אנחנו גרים באותו איזור.
ש:                        כן,
ת:                         גם ההורים שלו,
ש:                        כן,
ת:                         הם גרים באותו איזור.
ש:                        כן,
ת:                         המפגשים שלנו היו בבית הכנסת, בחגים, בזה,
ש:                        כן, אבל אתה אומר, גדלנו בכפר שלם, הכרנו מילדות, בה גדלנו ושיחקנו יחד בכפר שלם, אני, חברותינו, חברותינו הייתה אמיצה, וזאת עד ליום פטירתו של המנוח. אני מניח שאם היית חבר ילדות שלו,
ת:                         נו,
ש:                        אתה יכול להגיד לי איפה הוא למד בבית ספר יסודי, איפה הוא למד בבית ספר תיכון, אתה לא יודע?
ת:                         איזה, הוא למד בבית ספר הגליל, לפי מה שאני מבין ויודע, לפי מה שהוא סיפר לי,
ש:                        כן,
ת:                         על המורות שהוא נפגש אתן עד עכשיו, עד שהוא היה חי, בתקופה האחרונה,
ש:                        ותיכון?
ת:                         לא, בבית ספר יסודי,
ש:                        ותיכון?
ת:                         תיכון לא,
ש:                        אתה לא יודע. אתה יודע איך הוא הכיר את אשתו?
ת:                         לא,
ש:                        לא?
ת:                         לא.
ש:                        אתה יכול להגיד לי באיזה שנה הוא חזר מארצות הברית?
ת:                         גם לא זוכר.
ש:                        אתה יכול להגיד לי, לפני שהוא טס לארצות הברית, איפה הוא גר?
ת:                         לא.
ש:                        אם אני אגיד לך ששנתיים לפני שהוא טס לארצות הברית הוא גר שנתיים באנגליה, עכשיו,
ת:                         אני לא יודע,
ש:                        זה מוכר לך מהחברות שלך?
ת:                         לא,
ש:                        מהחברות שלכם?
ת:                         לא, זה לא חברות יומיומית. אנחנו חברים מהשכונה,
ש:                        אתה יכול להגיד לי, אתה יכול להגיד לי בכלל באיזה שנים הוא גר בכפר שלם? בוא נשאל אותך שאלה כללית, באיזה שנים הוא גר בכפר שלם? מאיזה שנה עד איזה שנה?
ת:                         אני יודע שהוא נולד שם,
ש:                        נולד שם, אין על זה מחלוקת,
ת:                         אחר כך ההורים שלו עברו לנווה צה"ל,
ש:                        נווה צה"ל,
ת:                         לגור, הבית היה עזובה שם.
ש:                        והוא גר אתם, אתה יכול לאשר לי שהוא גר אתם בנווה צה"ל, ברחוב בן חייל 12? למעשה,
ת:                         אני יודע שהוא גר, לאחר מותם.
ש:                        מה?
ת:                         הוא גר שם לאחר מותם.
ש:                        אחרי שההורים שלו נפטרו?
ת:                         נכון,
ש:                        איפה הוא גר?
ת:                         בן חייל,
ש:                        ברחוב בין חיים 12?
ת:                         משהו כזה, כן.
ש:                        הוא לא גר בכפר שלם? באותה תקופה,
ת:                         לא,
ש:                        אז אחרי שהוא התגרש מאשתו, היית איתו בקשר?
ת:                         אני לא מאלה שמחפש שאלות ו, אני לא שואל שאלות בדרך כלל. אני רק מקשיב.
ש:                        חבר ילדות, (לא ברור),
ת:                         כן, גם עד היום,
ש:                        כן,
ת:                         אני רק מקשיב לאנשים, אני לא, לא חוקר ולא שואל ואני לא מהטיפוסים האלה.
ש:                        אבל אתה יכול להגיד לי מתי, מאיזה שנים עד איזה שנים הוא גר ברחוב בן חייל? 12? בבית הוריו?
ת:                         משהו כזה,
ש:                        באיזה שנים? לא אמרתי, אני לא אמרתי איזה שנים,
ת:                         אני מאריך של-13 שנה, 14 שנה,
ש:                        הוא גר שם 13 שנה?
ת:                         לפני 13 ,14 שנה הוא גר שם.
ש:                        לפני 13 שנה,
ת:                         כן,
ש:                        אנחנו היינו,
עו"ד חגבי:            (לא ברור)
עו"ד טולדנו:         מה?
עו"ד חגבי:            הוא גר שם 13, 14 שנה הוא אמר,
עו"ד טולדנו:         לא, הוא אומר לפני,
העד, מר לוי:         לא, אני אומר, שאילן,
עו"ד חגבי:            תסתכל אליו,
העד, מר לוי:         שגר פיזית אצל ההורים שלו,
עו"ד טולדנו:         כן,
העד, מר לוי:         זה היה לאחר שההורים שלו נפטרו, אני לא יודע מתי הם נפטרו. פחות או יותר.
ש:                        כן,
ת:                         אחרי שנה הוא נכנס לגור שם,
ש:                        כן,
ת:                         ושם הייתי נפגש איתו הרבה,
ש:                        בבית ההורים?
ת:                         בבית ההורים?
כב' הש' האפט:      בבן חייל?
העד, מר לוי:         בבן חייל, כן,
עו"ד טולדנו:         לא, לא בכפר שלם?
העד, מר לוי:         לא, בבן חייל,
ש:                        (לא ברור), בכפר שלם,
ת:                         לא, בבן חייל, בבן חייל,
ש:                        זה היה בבית ההורים?
ת:                         כן,
ש:                        והבית היה נטוש?
ת:                         נכון,
ש:                        בית ההורים בכפר שלם היה נטוש?
ת:                         כן, יום אחד, יום אחד הוא אמר לי, שמע יש את הדירה של ההורים שלי, אני רוצה לשפץ ועבור לגור לשם,
ש:                        יפה, היום האחד הזה,
ת:                         באתי, ראיתי,
ש:                        חכה שניה, מתי היום האחד הזה היה?
ת:                         לפני, 2012, משהו כזה.
ש:                        2012?
ת:                         2002,
ש:                        2002?
ת:                         כן.
ש:                        זאת אומרת, עד 2002, אין מחלוקת שהוא לא גר שם, נכון?
ת:                         לא, הוא לא גר,
ש:                        הוא לא גר שם?
ת:                         לא,
ש:                        זאת אומרת, למעט התקופת ילדות שלו?
ת:                         כן,
ש:                        אחרי זה הוא נסע לארצות הברית,
ת:                         נכון,
ש:                        התחתן,
ת:                         כן,
ש:                        עד 2002 הוא לא גר שם בכלל,
ת:                         נכון,
ש:                        ב-2002, הוא פנה אלייך ואמר לך שהוא רוצה לשפץ את בית ההורים,
ת:                         נכון,
ש:                        אחרי שהם נפטרו,
ת:                         כן,
ש:                        נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        או קיי, ומה היה? תספר, תמשיך לספר,
ת:                         ואז ישבנו וזה, ותכננתי לו בית שאני עומד לשפץ, איך יראה הבית, אני קבלן בניין.
ש:                        כן,
ת:                         וששרטטתי לו כמה תכניות, ובסוף הלכנו על תכנית מסוימת, שאת זה הוא רצה.
ש:                        כן,
ת:                         וזה עשיתי.
ש:                        יופי,
ת:                         כולל פיתוח,
ש:                        מה?
ת:                         ואת הבית הזה שיפצתי לו, כולל פיתוח.
ש:                        כן,
ת:                         וזהו, הוא נכנס לגור שם.
ש:                        בסדר גמור. אתם עשיתם הסכם עבודה ביניכם?
ת:                         לא,
ש:                        לא, חשבוניות הוצאת לו?
ת:                         כן,
ש:                        מה היה סכום השיפוץ?
ת:                         זה, 12 שנה, אני לא זוכר. 12 שנה, אתה יכול לזכור?
ש:                        אתה לא זוכר? בערך?
ת:                         אין לי מושג, יכול להיות ש-70,000, 80,000,
ש:                        או קיי,
ת:                         הוא לא שילם לי ישירות,
ש:                        תגיד לי מה, מה, הוא לא שילם לך ישירות?
ת:                         לא,
ש:                        איך הוא שילם לך?
ת:                         הוא שילם בצורה כזה, שהפועלים שלי עבדו אצלו והוא שילם לפועלים. הוא שילם את החומרים,
ש:                        רגע, (לא ברור),
ת:                         ובסוף העבודה,
ש:                        כן,
ת:                         הוא שילם גם לי, מה שמגיע לי.
ש:                        או קיי,
ת:                         הוא היה קונה את החומרים, הייתי לוקח אותו לחומרי בניין,
ש:                        לא, (לא ברור),
ת:                         א', ב', ג', ד', הוא היה משלם שם הכל,
ש:                        עכשיו, אתה יכול,
ת:                         גם לפועלים,
ש:                        אתה יכול לאשר לי שזה היה ב-2002, השיפוץ, נכון?
ת:                         משהו כזה, 2002, 2003, אני לא,
ש:                        או קיי, עכשיו, ממה שאתה יודע, היה חבר שלך, מה היה מצבו הכלכלי, באופן כללי? היה לו מצב כלכלי טוב?
ת:                         אני בחיים לא שואל את החברים שלי היום,
ש:                        כן,
ת:                         מה יש להם, אותי זה לא מעניין,
ש:                        אני לא שאלתי, אני לא אמרתי,
ת:                         כן,
ש:                        לא שאלתי אותך אם שאלת אותו,
ת:                         נו,
ש:                        אני שאלתי, ממה, ממה שאתה ראית וממה שאתה ידעת, מה היה מצבו, ההתרשמות שלך?
ת:                         את האמת להגיד לך, שהבן אדם הזה היה סגור,
ש:                        כן,
ת:                         זה לא אדם שאפשר לנהל איתו שיחה, או משהו כזה,
ש:                        כן,
ת:                         הוא יש לו את העקרונות שלו, אני לא שואל שאלות, הוא עושה  מה שצריך, ואני עושה מה שצריך.
ש:                        (לא ברור), תראה, אנחנו, אתה מכיר את אח של המנוח?
ת:                         אני מכיר את כולם, שכנים שלי כולם,
ש:                        את בועז אריאל,
ת:                         את בועז ואת הילדים ואת השכנים ואת הילדים,
ש:                        הוא צירף לתצהירים שלו,
ת:                         כן,
ש:                        מה שמסומן כרגע כ-נ/18, לדעתי צריך להיות נ/4, חיובי אשראי של רכישת של חומרי בניה, אתה יכול לאשר לי שאתם רכשתם חומרי בנייה ב-ACE, תעשיות פולימרים אשקלון, יוסקה בלוקים,
ת:                         נו,
ש:                        ACE רשתות, ACE רשתות שיווק, ורק חיובים, בהמשך יש עוד הרבה, הרבה חיובים אחרים,
ת:                         נו,
ש:                        כמו כן, יש פה חשבונית שהוא שילם עבור, מה כתוב פה? לאברהם שטרול, נגריה, אתה מכיר את הנגרייה הזאתי?
ת:                         אני לא התעניינתי בעניינים שהוא,
ש:                        לא, אתה,
ת:                         עושה,
ש:                        אתה היית קבלן שיפוצים,
ת:                         אני קבלן, כן,
ש:                        רגע, דלתות, מזגנים,
דוברת:                 ארונות,
עו"ד טולדנו:         ארונות,
העד, מר לוי:         הוא הכל קנה,
ש:                        רגע, מרזבית, מרזבית,
ת:                         הוא שילם הכל, למרזבית, לכולם הוא שילם.
ש:                        אבל זה הכל מחיובי כרטיס אשראי, אתה יכול לאשר לי, אתה יכול לאשר לי שחלק ממה שאתה אומר שהוא קנה, הוא קנה בכרטיס אשראי של אחיו? אתה יכול לשלול את מה שאני אומר לך?
ת:                         לא יודע,
ש:                        אתה יכול לאשר, אתה יכול לשלול,
ת:                         אני יודע, סליחה,
ש:                        רגע, שאלה נוספת,
ת:                         כן,
ש:                        האם אתה יכול לשלול את זה שלפי העדות של בועז, הוא ממן את כל השיפוץ והוא נתן לאחיו כסף, לממן את כל השיפוץ. אתה יכול להגיד לי שזה לא נכון? מהידיעה שלך?
ת:                         אני לא יודע שום דבר,
ש:                        אתה לא יודע?
ת:                         אני קיבלתי מאילן כסף,
ש:                        כן,
ת:                         זה שהוא קנה בלוקים וזה,
ש:                        אבל מה המקור של הכסף?
ת:                         אני לא יודע,
ש:                        אתה לא יודע מה המקור שלך הכסף?
ת:                         מאיפה אני יודע? מה, אני לא שואל שאלות,
ש:                        אתה הלכת איתו לקנות את החומרי בניה?
ת:                         אני הייתי לוקח אותו למקומות שיש לי את ההנחת קבלן,
ש:                        כן,
ת:                         אומר לו, כנס פנימה, תעשה את ההזמנה הזאת, שלם,
ש:                        ואיך הוא שילם?
ת:                         לא יודע,
ש:                        אתה לא יודע?
ת:                         לא,
ש:                        איך אתה לא יודע?
ת:                         לא, מה, מה,
ש:                        מה זה,
ת:                         אני לא שואל שאלות אמרתי לך,
ש:                        לא, אבל אתה היית איתו,
ת:                         אז הייתי איתו, אז הוא שילם, זה, זה שהוא שילם,
ש:                        הוא לא שילם במזומן, בצ'קים,
ת:                         לא יודע,
ש:                        באשראי?
ת:                         לי הוא היה משלם במזומן, לפועלים,
ש:                        כן,
ת:                         כל יום חמישי,
ש:                        כן,
ת:                         היינו מסיימים עבודה, יום שישי לא עבדנו,
ש:                        כן,
ת:                         הוא היה, אמרתי לו שמע, הפועלים כך וכך וכך, זה מגיע לו כך וכך וכך, ואז הוא היה נותן להם את הכסף. אני הייתי אחרון ברשימה. כשסיימתי את העבודה הגשתי לו חשבון,
ש:                        בצ'קים הוא שילם לך?
ת:                         לא,
ש:                        אף פעם?
ת:                         לא.
ש:                        תראה, אתה הגשת תצהיר שאתה טוען שאתה זוכר על, שבתצהיר הראשון שלך, כתבת שב-2013, הוא הניח,
ת:                         2002,
ש:                        ואחרי זה תיקנת ל-2002,
ת:                         זה היה ב-2002, לא תיקנתי,
ש:                        מאחר,
ת:                         הוא טעה,
ש:                        השאלה שלי, שניה, לא הוא טעה, כי אתה חתמת על התצהיר,
ת:                         נו, לא שמתי לב, נו אז מה?
ש:                        התצהיר שהוא עשה מלכתחילה הוא מאוד מאוד קצר, אז מה גרם לטעות שלא שמת לב, זאת השאלה שלי?
ת:                         אני יודע בני כמה הילדים שלו היו כשאני עבדתי שם,
ש:                        מי היה?
ת:                         אני יודע בני כמה הילדים שלו היו, היו ילדים קטנים, לא היו גרים שם,
ש:                        בני כמה הם היו?
ת:                         הם היו אני חושב בני 9, 10, משהו כזה,
ש:                        אתה, אתה, אתה יודע את הסיפור, אתה מכיר את הסיפור שהוא הניח את הקראוון שנשרף?
ת:                         לא, זה, אני לא יודע, אני יודע,
ש:                        אתה לא שמעת את זה אף פעם?
ת:                         לא, אני יודע דבר אחר, שהוא דיבר איתי על קראוון שהוא רוצה להניח בגינה אצלו. ואמרתי, העזרה היחידה שאני יכול לעזור לך, זה שגיסי, הוא מנהל הראשי במנופי אבי,
ש:                        כן,
ת:                         קח את הטלפון שלו, אם אתה צריך אותו, תשתמש בו, זה הכל. באתי אליו אחרי כמה חודשים, ראיתי קונטיינר עומד שם.
ש:                        תראה אני, אני אגיד לך מה, אנחנו לא, אנחנו לא חולקים, גם בתיק, שהוא הניח באיזשהו שלב קראוון, נדמה לי ב-2013,
ת:                         לא יודע,
ש:                        אבל,
דוברת:                 1993,
עו"ד טולדנו:         1993, סליחה, אבל הקראוון הזה נשרף,
העד, מר לוי:         זה אני לא יודע,
ש:                        זה אתה לא יודע?
ת:                         לא,
ש:                        אתה לא היית, זאת אומרת, זה היה סמוך לתקופה של השיפוץ שלך,
ת:                         אני לא יודע, אני לא כל דבר צריך לדעת, אני איש שעובד,
ש:                        אז בוא אני,
ת:                         והולך הביתה,
ש:                        אני, אני אשאל אותך, אני הייתי במתחם שלם, אתה גר היום בכפר שלם?
ת:                         יש לי שמה מחסנים, כן,
ש:                        יש לך מחסנים?
ת:                         כן, שהם אצלי של הבניין,
ש:                        אני הייתי שם,
ת:                         כן,
ש:                        ואני, תסביר לי דבר אחד, אני ראיתי את הנכס, ואני, ממה שהתרשמתי וגם ממה שהסבירו לי, לא ניתן בכלל למקם קראוון, בצמוד לבית הורים מחינה לוגיסטית, בוא תסביר לי, איך בשנת, איזה שנה אתה תראה לי שזה קרה, 2003,
ת:                         נו,
ש:                        איך הביאו את הקראוון לשם?
ת:                         זה הקראוון שנשרף?
ש:                        אתה, לא, שנשרף? אתה יודע על הקראוון,
ת:                         לא, זה, שמעתי שאמרו שנשרף,
ש:                        אז שמעת שאמרו שנשרף? הרגע אמרת,
ת:                         עכשיו שמעתי,
ש:                        עכשיו שסיפרת לך?
ת:                         מי, מי, מאיפה היא,
ש:                        ממי?
ת:                         מאיך קוראים לך? שהייתה פה?
ש:                        מה?
ת:                         איך?
דובר:                    דינה,
העד, מר לוי:         כן, דינה,
עו"ד טולדנו:         אין גישה בכלל,
העד, מר לוי:         דינה אמרה לי שנשרף לו קראוון,
ש:                        אין גישה, אין גישה בכלל במקום להציב קראוון. אין גישה, למנוף אין בכלל גישה להגיע לשמה עם קראוון. אז בוא תסביר לי, איך אתה טוען בתצהיר שלך,
ת:                         כן,
ש:                        המתוקן, שבשנת, איזה שנה? 2003,
ת:                         נו,
ש:                        אתה נכחת בהצבת קראוון ומכולה,
ת:                         לא, לא,
ש:                        בצמוד לבית ההורים?
ת:                         הוא ביקש את עזרתי,
ש:                        כן,
ת:                         בקשר למכולה, אמרתי לו, העזרה היחידה שאני יכול לתת לך, זה מנופי אבי,
ש:                        כן,
ת:                         שגיסי שם מנהל עבודה, יוסי זייזנברג,
ש:                        כן,
ת:                         או קיי?
ש:                        כן,
ת:                         תשתמש בו אם אתה רוצה. באתי לאחר כמה חודשים,
כב' הש' האפט:      אני, אני לא יכולה לשמוע כל הזמן את קולך, זה גם נכנס להקלטה, זה מפריע, תמצאו דרך אחרת לתקשר ביניכם.
דובר:                    טוב,
העד, מר לוי:         התקשרו אליי, באתי יום אחד, הוא אומר לי, הנה המכולה פה.
עו"ד טולדנו:         אז אתה לא נכחת בזמן שהציבו את המכולה?
ת:                         לא,
ש:                        אתה לא נכחת?
ת:                         לא, אני יודע שהוא הביא את המכולה, הוא צלצל אליי שהמכולה כבר בפנים.
ש:                        אבל אתה כותב בסעיף 6 לתצהיר שלך, שאתה היית נוכח בעת שהמנוח הניח את הקראוון,
ת:                         כן,
ש:                        זה לא נכון, אז אתה מאשר, תאשר לי שמה שכתוב,
ת:                         תקשיב אני,
ש:                        סליחה,
ת:                         כן,
ש:                        תאשר לי שמה שכתבת בסעיף 6, לא נכון. אתה לא נכחת בעת שהמנוח הניח את הקראוון,
ת:                         אני אומר לך את הדברים ברורים כמו שהם,
ש:                        כן,
ת:                         הוא ביקש ממני עזרה, אמרתי לו מנופי אבי, זה אחרי שבוע- שבועיים שהוא שם את המכולה, באתי, ראיתי את המכולה, נכחתי שהמכולה נמצאת.
ש:                        אבל אתה כתבת פה בתצהיר שלך, הייתי נוכח בעת שהמנוח הניח קראוון בסמוך לבית,
ת:                         נו, היה קראוון (לא ברור),
ש:                        אתה יכול להגיד לי, מי היה נוכח בזמן שהניחו את הקראוון? יש עדים, שאתה יכול לספר לי עליהם?
ת:                         לא,
ש:                        אתה אמרת לי לפני זה שהילדים היו נוכחים,
ת:                         הילדים היו נוכחים,
ש:                        אני זוכר את מה שאמרת בהתחלה,
ת:                         הילדים היו נוכחים שם, כשהם היו באים אליו לבקר אחרי שהבית גמור,
ש:                        לא קשור לקראוון? הם לא היו נוכחים כשהניחו את הקראוון?
ת:                         מי?
ש:                        הילדים,
ת:                         הם היו, שהקראוון, הם היו באים לבקר אותו,
ש:                        אבל אתה,
ת:                         הם היו גם יושנים שם לפעמים,
ש:                        איפה, בקראוון?
כב' הש' האפט:      רבותיי, נא להשתיק את הטלפונים,
העד, מר לוי:         לא בקראוון, בדירה שלו.
כב' הש' האפט:      רבותיי, נא להשתיק את הטלפונים.
עו"ד טולדנו:         כמי שהיה חבר ילדות של המנוח,
העד, מר לוי:         כן,
ש:                        אתה יכול לאשר לי שהמנוח לא היה בקשר עם הילדים שלו 15 שנה?
ת:                         אני יודע שהוא לא היה בקשר,
ש:                        שניה, כן,
ת:                         הוא לא היה לי, בקטע מסוים בחיים הוא אמר לי שהוא לא בקשר איתם, בגלל הגירושים, בגלל האישה, אני לא הבנתי,
ש:                        אבל היה מדובר בפרק זמן משמעותי,
ת:                         אני חושב שכן, אני חושב שכן,
ש:                        15 שנה, 10 שנים? טווח זמן,
ת:                         תראה, אני לא מאלה אנשים ששואל אנשים שאלות, כמה ולמה,
ש:                        כן,
ת:                         אני אדם אחר, אני חי את החיים שלי בשקט,
ש:                        כן,
ת:                         אני לא מעניין אותי מה אנשים אחרים עושים, מדי פעם שמישהו מדבר איתי, אני עונה לו תשובות,
ש:                        אז תסכים איתי שאם המנוח לא היה בקשר עם ילדיו במשך פרק זמן משמעותי, של כ-15 שנה, מטבע הדברים הם לא יכלו לגור בכפר שלם בתקופה הזאתי, או אפילו לבקר אותו? אם הוא היה בנתק איתם,
ת:                         לא, אני בחתונה של הילדה הייתי,
דובר:                    החתונה של הילדה,
העד, מר לוי:         הילדה השנייה,
עו"ד טולדנו:         באיזה שנה?
העד, מר לוי:         באיזה שנה התחתנת?
עו"ד טולדנו:         לא, אתה עונה,
עו"ד חגבי:            אתה לא יכול לשאול אותה,
העד, מר לוי:         לא, אני יודע תאריכים של אנשים, היא התחתנה, לא אני,
עו"ד טולדנו:         לפני כמה זמן בערך?
העד, מר לוי:         לא יודע,
ש:                        הקשר חודש, אני אומר לך,
ת:                         הקשר חודש לעניות דעתי,
ש:                        הקשר חודש, שנתיים שלוש לפני (לא ברור),
ת:                         15, לא, לא, 12, 12 שנה לפני, אני יודע.
ש:                        המנוח סיפר לך,
דובר:                    על הגירושים,
עו"ד טולדנו:         ידוע לך שבמהלך השנים הוא נעצר מספר פעמים, בשל אי תשלום חוב מזונות? לא סיפר לך על זה?
העד, מר לוי:         הוא היה, היה אדם סגור, לא אדם פתוח.
ש:                        מה?
ת:                         הוא היה אדם סגור, הוא לא היה מספר כל דבר.
ש:                        סיפר לך, על הדירה שלו במנהטן?
ת:                         לא,
ש:                        לא ידעת מזה בכלל?
ת:                         זה לא מעניין אותי,
ש:                        הייתה תקופה,
ת:                         הוא לא מספר,
ש:                        הייתה תקופה שהוא כעס עלייך, נכון? שלא דיברתם, אתה לא דיברת איתו, נכון?
ת:                         כן,
ש:                        למה? בוא תספר לנו למה,
ת:                         מפני שהוא היה חסכן מדי,
ש:                        חסכן?
ת:                         היינו מבלים ביחד,
ש:                        כן,
ת:                         וכל פעם אני משלם, אני משלם, ואני אומר לו יום אחד, אילן, הגיע הזמן שגם אתה תשלם, אנחנו חברים,
ש:                        כן,
ת:                         ופה הכעס, נבע מפה,
ש:                        אז אולי כי לא היה לו? חשבת על זה?
ת:                         אני לא יודע מה היה לא היה, יש אנשים שיש להם הרבה כסף והם קמצנים, אז מה אני שופט אותם לפי מה יש?
דובר:                    להפוך את המיקרופון רק,
עו"ד טולדנו:         סליחה, ככה?
דובר:                    אתה יכול להעביר לצד השני,
כב' הש' האפט:      בוא לפה, בבקשה,
עו"ד טולדנו:         סיימתי,
כב' הש' האפט:      סיימת? חקירה חוזרת?
עו"ד חגבי:            אין,
כב' הש' האפט:      אין חקירה חוזרת? תודה רבה.
עו"ד טולדנו:         אני צריך,
העד, מר לוי:         כבוד השופטת, אני יכול ללכת?
כב' הש' האפט:      אתה יכול ללכת, אדוני,
העד, מר לוי:         תודה רבה.
כב' הש' האפט:      כן, העד הבא בבקשה, ניב אריאל,
העד, מר לוי:         איך מוציאים את זה?
עו"ד טולדנו:         אני רוצה לחקור אותה בטח, את מור? אני לא יכול עכשיו,
עו"ד חגבי:            קחי את התצהיר שלפנייך, שהתצהיר יהיה לפנייך.
(דיבורים באולם)
 
דובר:                    מה שמך בבקשה?
העדה, גב' מזל:      מור מזל,
דובר:                    תודה,
כב' הש' האפט:      את ניב אריאל?
העדה, גב' מזל:      אני מור מזל,
כב' הש' האפט:      מור מזרחי?
העדה, גב' מזל:      מור מזל,
עו"ד חגבי:            מור מזל,
כב' הש' האפט:      גברתי, את עומדת למסור עדות בבית משפט, מי שמוסר עדות בבית משפט, מזהירים אותו על חובתו לומר אמת, מי שאיננו אומר אמת צפוי לעונש על פי הקבוע בחוק. את מבינה את האזהרה?
העדה, גב' מזל:      מבינה,
כב' הש' האפט:      את מתחייבת, גברתי, לומר אמת?
העדה, גב' מזל:      את האמת, ורק את האמת.
כב' הש' האפט:      טוב, גברתי, דקה אחת בבקשה. תן לי רק, בבקשה, את התצהיר שלה, כי הוא מתחבא לי פה,
עו"ד חגבי:            בבקשה,
כב' הש' האפט:      מציג בפנייך, גברתי, עורך הדין, תצהיר, שאת חתמת עליו, בפני עורך דין חגבי, סליחה, בפני עורך דין דוד חגי, ביום 03/08/15, שואל אותך האם זהו תצהירך, ואת מאשרת את תוכנו כנכון?
העדה, גב' מזל:      כן, מאשרת.
כב' הש' האפט:      התצהיר הזה מסומן ת/2,
דובר:                    תביא את כתב התביעה, כתב התביעה תביא לי,
כב' הש' האפט:      ואת משיבה בחקירה נגדית לבא כח הנתבעים, בבקשה,
 
ע.ת/2 גב' מור מזל, לאחר שהוזהרה כחוק, משיבה בחקירה נגדית לעורך הדין ניר טולדנו:
עו"ד טולדנו:         מור, שלום,
העדה, גב' מזל:      שלום,
ש:                        את הגשת, התצהיר לך למעשה, זה בסך הכל תצהיר שניתן לתמיכה לגילוי מסמכים. את הגשת תביעה בתיק כתובעת, השאלה שלי, אם לפני שהשגת את התביעה, את בעצם, העבודות שניתנות בכתב התביעה, הם בחלקם בידיעתך האישית? זאת אומרת, את יודעת את העובדות שאתם הגשתם, הגשת, הגשת תביעה לפינוי בתיק הזה, נכון? את מופיעה כתובעת.
ת:                         או קיי,
ש:                        למה בעצם לא הגשת תצהיר עדות ראשית?
ת:                         למה לא הגשתי?
ש:                        תצהיר עדות ראשית, למעשה התצהיר שלך הוא טכני. כרגע, על תמליל רק.
ת:                         או קיי, נו?
ש:                        יש סיבה שידועה לך, למה לא הגשת תצהיר עדות ראשית?
ת:                         זה מה שעורך דין אמר לי,
ש:                        הבנתי,
ת:                         לא יודעת מה,
ש:                        טוב,
ת:                         לא מבינה את המושגים שלך, אני מצטערת.
ש:                        סליחה, עכשיו, בסעיף 4 לתצהיר שלך,
ת:                         כן,
ש:                        את כותבת ששכנים אשר הכירו אותך ואת אחיך ואת אביכם המנוח, גילו לכם, כי הנתבעים מתכוננים להשתלט על רכוש אביך המנוח, ולנשל אתכם מהירושה.
ת:                         נכון,
ש:                        נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        מי זה השכנים האלה?
ת:                         אחד מהם היה (לא ברור 24:47), שהוא גם מצהיר לטובתם,
ש:                        שהוא פה?
ת:                         הוא בחוץ,
ש:                        כן,
ת:                         הוא למשל אמר, כאילו,
ש:                        מה?
ת:                         הוא אמר לי ששמענו, שאני מקווה שתבואו לבקר, גילי עובר לגור בבית הזה. אמרתי לו, מה זאת אומרת? מי עובר לגור? לא, גילי עובר לגור פה. וכך, המון, המון שכנים שהתעניינו לשלומנו ושאלו אותנו, מה אנחנו הולכים לעשות,
כב' הש' האפט:      עורך דין חגבי,
העדה, גב' מזל:      שגילי מתכוון לגור בבית,
עו"ד טולדנו:         אז סליחה,
העדה, גב' מזל:      ואם נבוא לבקר,
ש:                        אז סליחה שאני , סליחה שאני קוטע אותך, אבל, מזה, למה הוא צריך להודיע לך שגילי עובר לגור שמה, אם הוא כבר גם שמה?
ת:                         הוא לא גר שם.
ש:                        גם לפי העדויות,
ת:                         חד משמעית הוא לא גר שם,
ש:                        מה זה?
ת:                         אני הייתי אצל אבא,
ש:                        כן,
ת:                         כמה פעמים בשבוע,
ש:                        כן,
ת:                         יום ראשון למשל, היה יום קבוע שלנו,
ש:                        כן,
ת:                         שהייתי מגיעה עם הילד שלי ועם בעלי,
ש:                        כן,
ת:                         היה מכין לנו צהריים, היה דואג לנו, לא משנה,
ש:                        כן,
ת:                         ואני נכחתי כאשר, דודי הנכבד גלעד אריאל,
ש:                        כן,
ת:                         אבא שלי גם דיבר איתי לפני כן, שהוא אמור להגיע מאילת, והוא יתארח אצלו עד אשר ימצא, עד שימצא דירה חלופית. ואבא שלי, גם, חיכה לזה, כבר שיהיה לו את הפרטיות שלו, ושהוא יצא משם.
ש:                        את יכולה לאשר לי, שלמעשה, מהילדות שלך, עד שנותיך הבוגרות בתיכון את לא היית בקשר עם האבא?
ת:                         מה, מתי, מה זה ילדות? מה זה מגדיר ילדות?
ש:                        מתי, באיזה גיל ההורים התגרשו? בת כמה היית כשההורים התגרשו?
ת:                         בת 3.
ש:                        בת 3.
ת:                         בערך,
ש:                        והיה נתק ממושך, של הרבה שנים ביניכם, נכון?
ת:                         היה נתק ממושך,
ש:                        כן,
ת:                         היה נתק,
ש:                        של כמה שנים? 15 שנה?
ת:                         כמה שנים, ממש לא 15 שנים,
ש:                        אז כמה שנים?
ת:                         6 שנים, בערך,
ש:                        6 שנים?
ת:                         כן,
ש:                        מאיזה שנה עד איזה שנה? בואי תספרי לי,
ת:                         אין לי שנים בראש, בערך מכיתה ו' עד שעליתי לתיכון. תעשה את החישוב, אני מצטערת שאני קצת,
ש:                        כן, ולמה, למה הייתם בנתק? למה לא דיברתם?
ת:                         עד היום זה משהו שאני לא מצליחה ככה עד הסוף להבין אותו. אמא שלי תבעה את אבא שלי,
ש:                        כן,
ת:                         הוא לא שילם מזונות,
ש:                        כן,
ת:                         ומפה לשם, אבא שלי אמר לי, שתקופה הוא לא יראה אותי בגלל שאמא שלי מנסה, מנסה לתבוע ממנו מזונות והוא לא יראה אותי תקופה. וכן, ככה זה התגלגל והמשיך, ואני בתחושה שאבא שלי כביכול עזב אותי. ואבא שלי, אחרי שהתאחדנו, הזיל דמעה פעם ראשונה בחיים שלו שהוא שמע את זה. שהוא חשב שאני, ככה הרגשתי.
ש:                        אז, אני חוזר,
ת:                         היה פה אי הבנה,
ש:                        הבנתי,
ת:                         סך הכל.
ש:                        אני חוזר אתך לסעיף 4, שאת אומרת ששכנים שאמרו לך, את אמרת לי עופר דמרי. עופר דמרי, הגיש תצהיר והוא יחקר במידת הצורך. יש עוד עדים שסיפרו לך? את אומרת שכנים בלשון רבים,
ת:                         דבר ראשון, נכון, המון שכנים,
ש:                        אז מי הם השכנים?
ת:                         והמון מכרים של אבא שלי, ששמענו,
ש:                        מה?
ת:                         אני לא יודעת שמות.
ש:                        את לא יודעת שמות?
ת:                         לא, אני לא זוכרת גם שמות. אני לא זוכרת, אני הייתי במצב הכי קשה בחיים שלי, שאי פעם אני עברתי,
ש:                        כן,
ת:                         הייתי בשבעה, אתה מצפה שאני אזכור עכשיו? אני, אני ואח שלי ישבנו ביחד ואמרו לנו, אתם תבואו לבקר? שמענו שגילי עובר לגור פה. וחוץ מזה, שבמהלך השבעה, עברנו, זה היה שבעה מאוד לא נורמטיבית. עם מה, עם הדבר הקשה הזה שהוא בפני עצמו, קיבלנו איומים מהם וקיבלנו, מצטערת,
ש:                        לא, בסדר,
ת:                         היו צריכים לתפוס את גילי ארבע אנשים, בשביל שהוא לא ירים עליי יד. הוא דחף את אמא שלי, והיא נפלה. כל זה קרה במהלך השבעה. אז אתה מצפה ממני, בוודאי שהרגשנו שיש פה משהו שקורה.
ש:                        יש לי שאלה, שאנחנו כן העלנו אותה פה. את יכולה לאשר לי שמי שממן את כל ההוצאות, את כל ההוצאות הקבורה, של אביכם המנוח, זה היה הנתבע 2? את יכולה לאשר לי את זה?
ת:                         שמה? עוד הפעם,
ש:                        שמי שממן את הוצאות הקבורה של אביך המנוח, זה נתבע 2? הוא זה שקנה את חלקת הקבר,
ת:                         אני מאשרת את זה.
ש:                        הוא זה ששילם על האמבולנס,
ת:                         אני מאשרת את מה שאתה אומר.
ש:                        והוא זה שחלקת אדמה, והוא גם מימן את הוצאות השבעה?
ת:                         הוא מימן,
ש:                        וגם את הוצאות השבעה?
ת:                         נכון מאוד, אני מאשרת אז זה.
ש:                        עכשיו, למה בעצם,
ת:                         למה בעצם,
ש:                        שניה, זה נשמע לך טבעי שאח של אביך המנוח צריך לממן את ההוצאות האלה? ולא ילדיו?
כב' הש' האפט:      אני לא מתירה את השאלה הזאת,
עו"ד טולדנו:         בבקשה, אין בעיה,
כב' הש' האפט:      ותעבור לשאלה הבאה, טוב מאוד היה אם השאלה הזאתי לא הייתה נשאלת, מה שנשאלה.
עו"ד טולדנו:         טוב. את מציינת, תראי את, אתם הגשתם תביעה, אתם הגשתם תביעת פינוי, נכון? ממה אתם מבקשים שהם יפנו את, ממה אתם מבקשים פינוי בתביעה שלכם? ממה? מבית, מבית ההורים? מבית ההורים? הבית,
העדה, גב' מזל:      אני לא מבינה את השאלה,
ש:                        אתם הגשתם תביעת פינוי, נגד הנתבעים 1 ו-2 בתיק, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        מכח מה? זאת אומרת, אתם טוענים שלאבא יש זכויות שמה? זכויות בבית?
ת:                         כן.
ש:                        מכח מה?
ת:                         מכח זה שא' כל, הוא היה גר שם,
ש:                        כן,
ת:                         מכח זה שהוא בנה יחידות דיור שהוא כל הזמן התפאר בהם,
ש:                        כן,
ת:                         ואתה יכול לשאול את כל מי שגר בחצר הזאת וכל חבריו ומקורבים,
ש:                        כן,
ת:                         שהוא אפילו על המפתח היה כתוב, יחידה ניב, יחידה מור.
ש:                        יש לי שאלה,
ת:                         מכח זה שהוא השאיר לי מסמכים והוא טען כל הזמן, מור תזכרי, פה המסכמים, אין לי אותם. כי אנחנו פשוט, העיפו אותנו מהבית, של אבא שלי. והעיפו את כל המיטלטלין שלי, את כל, את הלול של הילד שלי הוציאו החוצה לפח אשפה. את כל הבגדים שלנו, את כל מה שהיה לי בבית הזה. לא נשאר לי כלום מאבא שלי. שום זכר ממנו לא נשאר, בגלל שהם, לא נתנו לנו אפשרות להכנס לשם.
ש:                        את לא משיבה לשאלות שלי,
ת:                         השבתי על השאלה שלך,
ש:                        לא, מה, מה הייתה השאלה שלי?
ת:                         שאלת אותי,
ש:                        מה שאלתי?
ת:                         שאלת אותי,
ש:                        כן,
ת:                         למה אני טוענת, למה, איך אני מבקשת,
ש:                        לא, שאלתי מכח מה התביעה?
ת:                         מכח מה?
ש:                        וזה לא קשור כרגע, נכון?
ת:                         מכח זה שהוא היה גר בבית. מכח זה שהוא אמר לי, והראה לי גם מסמכים שלו, שמראים שהוא גר בבית הזה ושכל, כל החיים שלו זה בבית הזה.
ש:                        את ידעת, את ידעת, בזמן,
ת:                         ואני הייתי שהוא שיפץ שם,
ש:                        או קיי, אני אחדד את השאלה. בזמן שהגשת את התביעה, את ידעת שאביך המנוח הסתלק מחלקו בזמן הוריו?
ת:                         לא,
ש:                        את לא ידעת?
ת:                         אבל אני ראיתי גם כן,
ש:                        רגע, את לא ידעת?
עו"ד חגבי:            תסתכלי עליו, לא עליי,
עו"ד טולדנו:         תסתכלי עליי, כן. את לא ידעת שאביך, אתם, אתם הוצאתם צו קיום צוואה של אביך המנוח,
העדה, גב' מזל:      אני יודעת שלאבא שלי,
ש:                        שניה, רגע,
ת:                         אני משיבה לך על השאלה,
ש:                        כן, בבקשה,
ת:                         אם ידעתי או לא ידעתי,
ש:                        כן,
ת:                         אני משיבה, לא ידעתי,
ש:                        לא ידעת,
ת:                         מה שכן ידעתי,
ש:                        כן,
ת:                         זה שאבא לי, היה לו בעיות עם החוק, לא עם החוק, בעיות עם, ששום דבר לא היה על שמו,
ש:                        כן,
ת:                         בגלל שהוא לא רצה שאמא שלי, והביטוח, איך זה נקרא? יקחו ממנו את הכל,
ש:                        כן,
ת:                         לכן, היה לו, אני יודעת שהיה לו חשבון בנק אצל בועז. ואת המשכורת שלו גם כן, הוא הפקיד, הוא הפקיד בחשבון הזה של בועז.
ש:                        כן,
ת:                         איפה הייתי כבר? אני, מהתרגשות,
ש:                        אבל אני לא, לא ענית לשאלה. אני שאלתי את השאלה, האם ידעת,
ת:                         אה,
ש:                        שאביך הסתלק מחלקו, את מאשרת לי שהבית,
ת:                         כן,
ש:                        את מאשרת לי שהבית שמתגורר בו, הנתבע 1, גלעד אריאל היום, זה בית ההורים. זה בית סבא וסבתא שלך, נכון?
ת:                         אני יודעת שזה בית סבא וסבתא שלי,
ש:                        זה, זה, זה לא במחלוקת, נכון? שהבית שבו גלעד מתגורר,
ת:                         נכון,
ש:                        זה הבית של סבא וסבתא? או קיי? אז למה זה גם לא בית שלו?
ת:                         כרגע זה גם,
ש:                        שניה, אז למה זה,
ת:                         גלעד מתגורר בבית של אבא שלי,
ש:                        גם אם לא היה הסתלקות, שניה,
ת:                         אני, אני, אז תדייק,
ש:                        השאלה שלי,
ת:                         כרגע,
ש:                        היא פשוטה,
ת:                         גלעד גר בבית של אבא שלי,
ש:                        רגע,
ת:                         לא היה שם בית, סליחה, לא היה שם בית. היה שם מבנה,
ש:                        כן,
ת:                         שהוא היה רעוע, לא ניתן למגורים, הכל, אני הייתי שם.
ש:                        אבא שלך רכש את הזכויות בבית?
ת:                         מה זה רכש את הזכויות?
ש:                        אבא שלך רכש, אבא שלך שילם על האדמה?
ת:                         היה לו סיכום עם ההורים, עם איתם, אני לא יודעת מה הסיכום שהיה,
ש:                        היה לו סיכום עם ההורים?
ת:                         לא עם ההורים, איתם, אני לא יודעת מה הם סיכמו,
ש:                        איתם?
ת:                         כן,
ש:                        איזה סיכום?
ת:                         אני לא יודעת,
ש:                        את לא יודעת?
ת:                         לא,
ש:                        אם את לא יודעת, אז למה את אומרת שהיה לו סיכום אתם?
ת:                         כי, מדבריו, אני לא זוכרת בדיוק הכל,
ש:                        מה, מה הסיכום?
ת:                         אני לא, אני מסבירה לך,
ש:                        כן,
ת:                         אני לא יודעת מה הסיכום. אני הייתי סך הכל ילדה שלו,
ש:                        אז, אז, אם לאבא יש זכויות,
ת:                         הוא ניסה,
ש:                        אני, אני,
ת:                         לחבר אותי,
ש:                        אני שואל,
ת:                         אבל אני לא זוכרת הכל,
ש:                        אז אם לאבא יש זכויות, והם רשומות בחלמיש, אז למה לא, לא ביקשת אישור זכויות מחלמיש?
ת:                         מה זאת אומרת?
ש:                        איפה הזכויות רשומות?
ת:                         זה הבית של אבא שלי,
ש:                        הזכויות רשומות באיזשהו מקום?
ת:                         כל החפצים, הכל של אבא שלי שם, הם לא נתנו לנו להכנס.
ש:                        לא, אני לא שואל על חפצים.
ת:                         אבל, אתה מדבר פה על בית שהוא של אבא שלי,
ש:                        אבל את מאשרת לי שזה בית של הוריו של אביך, נכון? זה לא במחלוקת, נכון?
ת:                         הבית,
ש:                        הבית,
ת:                         השטח של הבית,
ש:                        הבית,
ת:                         כן,
ש:                        הבית הוא של הוריו של,
כב' הש' האפט:      שקט רבותיי,
עו"ד טולדנו:         הוא בית,
כב' הש' האפט:      אדוני, עורך דין אבינועם,
עו"ד אבינועם:       סליחה גברתי,
עו"ד טולדנו:         הבית, היה שייך במקור, על זה אין מחלוקת, להוריו של אביך. את יכולה לאשר לי ש, מתי ההורים התגרשו?
העדה, גב' מזל:      אני הייתי בת 3, אני לא יודעת תאריכים.
ש:                        2003?
ת:                         אני הייתי בת 3,
ש:                        את לא יודעת,
ת:                         אני לא יודעת מתי התאריך היה.
ש:                        הבנתי, וזכור לך שבמהלך השנים ביקרת אותו בנווה חייל, 12?
ת:                         מה זה נווה חייל? כפר שלם?
ש:                        לא בכפר שלם,
ת:                         נווה צה"ל?
ש:                        נווה צה"ל,
ת:                         בטח שביקרתי אותו, מה זה? הייתי ישנה שם, היה לי חדר שם.
ש:                        או קיי, באיזה שנים?
ת:                         אני לא זוכרת שנים, הייתי ילדה. אני מצטערת, אני לא,
ש:                        את מאשרת, את,
כב' הש' האפט:      גברתי, אני רוצה שני דברים לבקש ממך. אחד, שלא תצטערי. את עונה בצורה יפה מאוד ואת מתמודדת עם שאלות שגם נשאלות בלא בכוונה,
עו"ד טולדנו:         לא, אני לא מנסה,
כב' הש' האפט:      אבל קצת יש בהן יסוד של תוקפנות. ואני מבקשת מאדוני באמת, יש לך כאן, עכשיו אני לא מדברת על המחלוקת העניינית. אבל, יש לך פה אישה צעירה,
עו"ד טולדנו:         אני מנסה,
כב' הש' האפט:      כל כך עדינה ומנומסת,
עו"ד טולדנו:         אני לא, אין לי שום כוונה,
כב' הש' האפט:      עדינה ומנומסת,
עו"ד טולדנו:         או קיי,
כב' הש' האפט:      שאני מבקשת ממך, לנהוג בה עם יותר כבוד.
עו"ד טולדנו:         אני מקבל את ההערה.
כב' הש' האפט:      אני לא חושבת שאתה מתכוון לזה,
עו"ד טולדנו:         לא, אין לי שום כוונה.
כב' הש' האפט:      אבל אתה בלהט של הדברים,
עו"ד טולדנו:         אין לי שום כוונה, סליחה.
כב' הש' האפט:      והיא עוד מתמודדת,
עו"ד טולדנו:         אם השתמע,
כב' הש' האפט:      ומנסה לענות לך כמיטב,
עו"ד טולדנו:         אם השתמע, חלילה, תוקפנות בחקירה שלי, אין שום כוונה כזאתי, ממש אין שום כוונה כזאתי.
כב' הש' האפט:      ואני, רוצה גברתי שתנשמי, ותרגישי בנוח. ואני גם אומרת לך, שעוד רגע אנחנו עושים הפסקה קצרה, מפני ש, הפסקה של חצי שעה, כי אני צריכה להיות במקום אחר, אז עוד יותר תנשמי.
העדה, גב' מזל:      תודה,
כב' הש' האפט:      את בסדר גמור, ואני רוצה להגיד לך שאת מעוררת הערכה רבה וכבוד רב בדרך שאת מעידה, ואני בכלל לא מתייחסת לתשובות. הוא לא מתכוון, הוא בלהט של הדבר שלו,
העדה, גב' מזל:      אני יודעת,
כב' הש' האפט:      כל אחד יקח את החלק שלו בבקשה, וינשום, בסדר? אנחנו בסך הכל מקשיבים, וננסה להגיע להכרעה עניינית, והכל בסדר. ואת אישה מרשימה מאוד.
העדה, גב' מזל:      תודה,
כב' הש' האפט:      בבקשה.
עו"ד טולדנו:         אז, אחרי שאבא נפטר, הוצאתם צו קיום צוואה? שאת ואחיך היורשים שלו, נכון?
העדה, גב' מזל:      כן.
ש:                        ואתם לא ניסתם, ובה בעצם ירשתם? זאת אומרת, מה בעצם הייתה, לאבא היה חשבונות, חשבון בנק שירשתם, כספים ירשתם בארץ?
ת:                         לא,
ש:                        את יכולה לאשר לי שכסף מזומן שהיה אצלו, לקחתם?
ת:                         לא,
ש:                        היה כסף מזומן? לא היה כסף מזומן?
ת:                         רק מה שהוא הביא לי.
ש:                        מתי הוא הביא לך?
ת:                         לפני שהוא נפטר.
ש:                        זאת אומרת, זה בסמיכות לפטירה שלו?
ת:                         סליחה?
ש:                        זה בסמיכות?
ת:                         הוא הביא לי כסף כל הזמן,
ש:                        אה,
ת:                         הוא הביא לי כסף של השכירות,
ש:                        הבנתי,
ת:                         של השכירות של היחידות.
ש:                        את נולדת בארצות הברית,
ת:                         עליתי בגיל שנתיים, שנה.
ש:                        כן,
ת:                         אז אה, נולדתי,
ש:                        ואת, ואת למדת בבית ספר ביהוד, נכון?
ת:                         בסביון וביהוד כן.
ש:                        בתיכון מקיף ביהוד?
ת:                         נכון מאוד.
ש:                        ואת למעשה לא התגוררת אף פעם בכפר שלם.
ת:                         מה?
ש:                        לא כביקורים, את לא התגוררת אף פעם בכפר שלם.
ת:                         ההורים שלי היו גרושים,
ש:                        אני לא שואל על ההורים,
ת:                         התגוררתי,
ש:                        אני שואל עלייך,
ת:                         אז שניה, אני מסבירה לך,
ש:                        כן,
ת:                         אני בתור ילדה של הורים גרושים, הייתי גרה פה והייתי גרה פה. לא הבנתי את השאלה.
דובר:                    כן,
עו"ד טולדנו:         אני שואל אם את התגוררת,
כב' הש' האפט:      (לא ברור) מצוין, וגם השבת עליה יפה,
עו"ד טולדנו:         אני שואל אם התגוררת באופן קבוע, אחרי שנות, אני לא מדבר על הסדרי ראייה,
העדה, גב' מזל:      אבל,
ש:                        למעט, שניה, הסדרי ראיה לביקורים. אולי, ישנת פעם אצל אבא, אני שואל מעבר לנושא של הסדרי ראיה. שהגעת לבגרות, לגיל 18, האם התגוררת באופן קבוע בכפר שלם?
ת:                         באופן קבוע? התחתנתי בגיל 19 אז לא היה לי זמן,
ש:                        אז לא התגוררת, זה בסדר,
ת:                         אבל למעשה, אם אתה כבר מציין את זה,
ש:                        כן,
ת:                         אבא שלי התחנן שאני אבוא לגור ביחידת דיור שלו וזה באמת היה אמור להיות התכנית.
ש:                        אבל לא התגוררת בכפר שלם, נכון?
ת:                         לא הספקתי, לא.
ש:                        לא, לא הספקת,
ת:                         כן,
ש:                        אבל לעומת זאת, למרות שלא הספקת להתגורר שמה, את דאגת להעביר את הכתובת שלך במשרד הפנים לכתובת של כפר שלם,
ת:                         נכון, זה היה יותר נוח,
ש:                        3 שנים לפני שהוא נפטר, למה?
ת:                         זה היה יותר נוח לקבלה של דואר, וזה,
ש:                        נוח? למה, למה שתקבלי דואר בכתובת שאת לא גרה בו?
ת:                         כי אמא שלי,
ש:                        כן,
ת:                         במהלך, אתה מסמן לה?
ש:                        כן,
ת:                         עברנו הרבה דירות עם אמא שלי,
ש:                        כן,
ת:                         וגם כן הייתי מקבלת כל מני דואר. וגם כן הוא ביקש ממני שהוא רוצה שזה יהיה בבית שלו. מה? אתה מנסה ל,
ש:                        מדוע? מדוע? כדי שאם יהיה פינוי בעתיד,
ת:                         אני לא יודעת,
ש:                        תוכלי לבקש,
ת:                         מדוע,
ש:                        כדי שאם יהיה פינוי בכפר שלם, תוכלי לבקש זכויות כמי שהתגוררה שמה?
ת:                         לא יודעת מה היו התכניות של אבא שלי. הוא ביקש ממני,
ש:                        אבל בטח ידעת, ידעת, מה, את לא סתם משנה את הכתובת, מעדכנת כתובת מגורים שלך במשרד הפנים, למרות שאת לא גרה בכפר שלם, נכון?
ת:                         אבל, אני מסבירה לך שבתור ילדה הייתי גרה פה וגם פה. אז מזה משנה אם זה אצל אמא שלי או אצל אבא שלי, לא הבנתי.
ש:                        לא, אבל, את אומרת שלא התגוררת,
ת:                         אני לא מבינה, עכשיו רק שיניתי את הכתובת בכפר שלם,
ש:                        באיזה,
ת:                         עכשיו,
ש:                        באיזה שנה,
ת:                         אני לא מעדכנת,
ש:                        באיזה שנה, יש לי שאלה. את כרגע בתעודת זהות שלך, עדיין מופיעה בכפר שלם?
ת:                         לא, שיניתי את זה השנה.
ש:                        השנה?
ת:                         כן.
ש:                        השנה שינית את זה?
ת:                         כן,
ש:                        או קיי,
ת:                         אתה יכול לבדוק את זה.
ש:                        בסדר.
ת:                         טוב.
כב' הש' האפט:      טוב, תגיעו לנושא, כי אנחנו עושים הפסקה.
עו"ד טולדנו:         אפשר לצאת להפסקה, אני אמשיך איתה,
כב' הש' האפט:      בבקשה, אז תורידו בזהירות את המיקרופון,
עו"ד טולדנו:         עד מתי ההפסקה, גברתי?
כב' הש' האפט:      נפגש שוב בשעה 11:35.
עו"ד טולדנו:         תודה,
כב' הש' האפט:      בסדר? תודה רבה, רבותיי.
העדה, גב' מזל:      זה לא,
 
(הפסקה בהקלטה)
 
כב' הש' האפט:      אנחנו חוזרים ומתכנסים אחר הפסקה. לדוכן העדים חוזרת הגברת, מור מזל, והיא בעיצומה, או לקראת סופה של חקירה נגדית, על ידי בא כח הנתבעים. בבקשה, גברתי, בבקשה אדוני.
עו"ד טולדנו:         מזל, את יכולה להגיד לי, בת כמה את היום?
העדה, גב' מזל:      25.
ש:                        25, ואת התחתנת בגיל 19?
ת:                         כן,
ש:                        לפי דברייך, נכון? ואת מזה 6 שנים נשואה?
ת:                         או קיי,
ש:                        לאחר נישואייך, איפה עברת לגור עם בעלך?
ת:                         ביהוד, ואז,
ש:                        מתי? באיזה שנים? זה, כבר היית בגירה, את יכולה להגיד לי,
ת:                         לא הבנתי, אני לא שומעת אותך,
ש:                        תחילה התגוררת, את ובעלך ביהוד,
ת:                         נכון,
ש:                        כן,
ת:                         לאחר מכן, ביד בנימין, יישוב,
ש:                        באיזה שנים גרתם ביהוד?
ת:                         אני לא יודעת שנים, להגיד לך,
ש:                        למה? היית בת 19?
ת:                         אני גרה, אבל אני לא זוכרת שנים, אני יכולה להגיד לך לפני שנתיים וחצי עברנו ליד בנימין. זה מה שיש לי,
ש:                        אז התגוררתם 3,4 שנים ביהוד,
ת:                         3 אולי,
ש:                        3 שנים ביהוד?
ת:                         כן,
ש:                        איפה ביהוד?
ת:                         איפה? פעם במוהליבר,
ש:                        כן,
ת:                         ובוויצמן,
ש:                        זה, זאת הייתה דירה בשכירות?
ת:                         כן,
ש:                        שכרתם דירה?
ת:                         נכון.
ש:                        ממי שכרתם?
ת:                         מהאנשים ששוכרים את הדירה,
ש:                        משכירים,
ת:                         משכירים את הדירה,
ש:                        מה השמות שלהם?
ת:                         מה השמות שלהם?
ש:                        כן,
ת:                         האחרון היה אדי, אדוארד,
ש:                        כן,
ת:                         ולפני כן, תיקי תקווה.
ש:                        יופי, ולאחר מכן, ולאחר מכן לאן עברתם לגור, את ובעלך?
ת:                         ביד בנימין, יישוב, יד בנימין.
ש:                        אז זאת אומרת, ב-6 שנים האחרונות, מאז נישואייך, אין מחלוקת שלא, שלא הגוררת בכפר שלם, נכון?
ת:                         אין מחלוקת,
ש:                        אין מחלוקת. עכשיו, אז למה, את אומרת ששינית את הכתובת במשרד הפנים לאחרונה, למה מבחינת נוחות, אם יש לך כתובת מגורים, ואת נשואה, והתחתנת עם בעלך ואת נשואה. למה, מבחינת נוחות, לא יותר נוח לך לקבל דואר, בכתובת קבועה שאת גרה עם בעלך?
ת:                         בעלי גם השאיר אצל אמא שלו את הכתובת,
ש:                        מה הסיבה?
ת:                         עד לאחרונה, משום סיבה,
ש:                        משום סיבה,
ת:                         אמא שלו העבירה לו את הכתובת,
ש:                        בסדר, משום סיבה זה גם סיבה טובה.
ת:                         או קיי,
ש:                        או קיי, את יכולה, אני שאלתי אותך עוד הפעם, את יכולה להגיד לי שמות של שכנים,
ת:                         לא, אני לא יכולה להגיד לך שמות של שכנים,
ש:                        שהם יאשרו שאת התגוררת בכפר שלם?
ת:                         אה, שיאשרו?
ש:                        כן,
ת:                         שהתגוררתי בתור ילדה שם?
ש:                        שגרת שם,
ת:                         לא, אני לא יכולה להגיד שמות,
ש:                        שמות?
ת:                         לא, אני לא זוכרת שמות,
ש:                        את לא זוכרת שמות של שכנים?
ת:                         לא,
ש:                        אדם שגר במקום, מן הסתם מכיר שמות של שכנים,
ת:                         אני לא זוכרת,
ש:                        קצת מוזר שבן אדם אומר שהוא גר במקום ולא מכיר שכנים,
ת:                         מוזר בעיניך,
ש:                        מה?
ת:                         אני עד היום לא סגורה על השמות של השכנים שלי,
ש:                        נכון זה קצת מוזר?
ת:                         בשבילך זה מוזר, בשבילי זה לא מוזר.
ש:                        לא מוזר לך שאת לא מכירה שמות של שכנים?
ת:                         לא, אני הייתי אצל אבא שלי,
ש:                        מה?
ת:                         3 פעמים בשבוע, ושבתות לסירוגין, לפי דעתי לסירוגין,
ש:                        את יכולה,
ת:                         אני לא זוכרת את השמות של השכנים,
ש:                        את יכולה לאשר לי שאת פנית לעופר, עופר שהגיש תצהיר מטעמנו בתיק, ואת ביקשת ממנו שיעיד בצד שלכם, והוא אמר לך שהוא לא מוכן להעיד. כי מה שאת מבקשת שהוא יאמר הוא לא אמת?
ת:                         הוא לא אמר לי שזה לא אמת, הוא אמר שהוא יודע דברים אחרים.
ש:                        זאת אומרת,
ת:                         אחרי שמן הסתם, הוא שכן שלהם והוא דיבר איתם והם,
ש:                        אז, אז זאת אומרת, הוא חלק,
ת:                         אמרו לו את הפרטים שלהם,
ש:                        אז את אומרת שהוא חלק, הוא חלק על העובדות, הוא חלק על העובדות,
ת:                         נו,
ש:                        שלצורך,
ת:                         גם אני לא חושבת שביקשתי שהוא יעיד,
ש:                        את לא ביקשת,
ת:                         לצורך העניין.
ש:                        אז לצורך מה פנית אליו?
ת:                         פניתי אליו, כי הוא הבן אדם שהרגשתי שהוא היחיד,
ש:                        כן,
ת:                         שהיה קרוב של אבא שלי, כי אח שלו,
ש:                        הוא היה חבר של אבא שלך,
ת:                         הוא היה, הוא היה שכן שלו, כן הוא היה חבר שלו,
ש:                        הוא חבר טוב של אבא שלך,
ת:                         הוא היה חבר, כן הוא היה חבר טוב, הוא היה בא אליו לקפה, הוא היה רואה אותנו המון. וזה שהוא כותב בתצהיר שלו שאנחנו לא היינו אצלו, זה כבר שקר. אז אני לא יודעת מה לחשוב עליו.
ש:                        הוא לא כתב שאתם לא הייתם אצלו,
ת:                         הוא אמר שהיינו לעיתים רחוקות, וכל יום ראשון זה לא לעיתים רחוקות.
ש:                        לא, אבל היה נתק ממושך. על זה אין מחלוקת. גם את לא חולקת שהיה לך נתק של 6 שנים, לשיטתך, עם האבא שלא דיברתם איתו, נכון?
ת:                         בתור ילדה, כן.
ש:                        בתור ילדה. עכשיו, יש איזה סיבה שלא הבאת את אמא לעדות?
ת:                         שלא הבאנו מה?
ש:                        את אמא, את אמא שלך. או קיי, 
ת:                         לא, אין סיבה.
ש:                        עכשיו, את צירפת תמליל של שיחה בתיק,
ת:                         נכון,
ש:                        שהתקיימה, רגע לפני זה. את אומרת שזרקו לך את הלול. את יכולה לאשר לי שהלול שאת טוענת שזרקו לך, זה לול שאת בעצם הבאת לשבעה? זה לא לול ששכב במקום, לפני השבעה.
ת:                         לול שהבאתי לשבעה,
ש:                        לשבעה,
ת:                         נכון,
ש:                        לשבעה,
ת:                         כן,
ש:                        זה לא שגרת בבית,
ת:                         לא גרתי בבית,
ש:                        זה לא שגרת בבית וזרקו לך את המיטלטלין מהבית?
ת:                         זרקו לי דברים שהיו לי בבית,
ש:                        רגע, אני שואל על לגבי הלול כרגע,
ת:                         וגם בגדים,
ש:                        אני שואל לגבי הלול,
ת:                         לגבי הלול, הבאתי אותו לצורך שבעה.
ש:                        אז יפה, אז זה לא משהו שהיה לך לפני השבעה, בבית?
ת:                         הלול לא. אבל אה,
ש:                        לא, או קיי, בסדר.
עו"ד חג'בי:           (לא ברור)
עו"ד טולדנו:         עכשיו, רגע, אני שאלתי שאלה על הלול,
העדה, גב' מזל:      אבל יש,
ש:                        שתענה לי על הלול,
ת:                         אז אין בעיה, אבל התינוק שלי ישן במיטה של אבא שלי,
ש:                        בסדר, בסדר,
ת:                         אז אני לא יודעת,
ש:                        בסדר, בסדר,
ת:                         אז כאילו, לא גרנו שם שעכשיו אני צריכה להביא לול.
ש:                        או קיי, עכשיו את עשית, את בעצם הצגת תמליל שיחה, תאשרי לי בבקשה, תאשרי לי בבקשה שהתמליל שאת צירפת, זה תמליל שלא התחיל, שהוא לא משקף את תחילת השיחה.
ת:                         בוודאי שכן,
ש:                        הוא, מה זאת אומרת?
ת:                         הוא מתחיל, זה הרגע שהתחלנו לדבר, מה זאת אומרת?
ש:                        התחלתם לשבת לדבר?
ת:                         כן,
ש:                        זה שיקף את ההתחלה של השיחה?
ת:                         כן, לא חתכתי, אני לא ידעתי אפילו להתחיל אותו,
ש:                        שיחה מתחילה ככה, בועז אריאל אנחנו,
ת:                         בטח שלא (לא ברור),
ש:                        אין אפילו אנחנו רוצים לשבת לדבר? ככה אנחנו נולדנו פה, גדלנו פה, ככה התחילה השיחה?
ת:                         ככה התחילה השיחה, כי אמרו, בוא נדבר, ישבנו, ישבנו, הקלטתי, כן,
ש:                        מה?
ת:                         איך שהתחלנו לדבר, זה מה שהקליט, כן,
ש:                        אבל אתם ישבתם כל השבעה,
ת:                         אבל,
ש:                        רגע,
ת:                         זה, רק זה השיחה שהם לקחו אותנו לשבת לדבר, כן,
ש:                        איפה לקחו אתכם לשבת לדבר?
ת:                         בסלון של אבי.
ש:                        בסלון?
ת:                         כן.
ש:                        ואיך שהתחלתם לשבת לדבר ישר התחלת, לחצת על המכשיר הקלטה?
ת:                         כן.
ש:                        אז את ידעת שאת מקליטה?
ת:                         בוודאי שידעתי שאני מקליטה.
ש:                        אז לא הייתה סיבה שלא תצרפו את זה לגילוי מסמכים שלכם, נכון?
ת:                         אני אגיד לך את האמת?
ש:                        כן, רק את האמת.
ת:                         אני לא, פעם ראשונה שאני נפגשת עם עורך דין לצרכים כאלו,
ש:                        כן,
ת:                         פעם ראשונה שאני במצב כזה,
ש:                        כן,
ת:                         שאני מתאבלת על מישהו שהכי יקר לי בעולם,
ש:                        כן,
ת:                         וצריכה עוד להתעסק עם דברים כאלו. לא העליתי בדעתי בכלל על ההקלטה הזאת. לא חשבתי עליה. אחר כך טרחתי להציג את זה, לא ידעתי גם איך להוציא אותה. גם זה לא היה טלפון שלי באותו זמן,
ש:                        זה לא הטלפון שלך?
ת:                         זה היה הטלפון שלי, החלפתי טלפון, ההקלטה הייתה בטלפון בצד.
ש:                        או קיי, אז את עשית את ההקלטה, אז את ידעת שביצעת את ההקלטה, נכון?
ת:                         ידעתי בוודאות? לא יודעת, השארתי את זה שם, לא ידעתי אם זה הקליט או לא הקליט אבל המשכתי את החיים שלי.
ש:                        או קיי, עכשיו את אומרת שכדי לחלץ את ההקלטה,
ת:                         נכון,
ש:                        היית צריכה לפנות לטכנאי?
ת:                         כן, לא ידעתי להוציא את זה,
ש:                        מי זה הטכנאי שפנית אליו?
ת:                         צלצלתי לטכנאי, במרכז המסחרי ביד בנימין,
ש:                        כן,
ת:                         שלשאול אותו איך. הוא אמר לי, תגיעי אלינו, אני אעשה לך את זה. אמרתי, אז פניתי לחברה שלי בנושא הזה, דיברתי איתה,
ש:                        כן,
ת:                         שמה חופית אגב, זה מצוין לך, היא אמרה לי,
ש:                        איפה כתוב חופית?
ת:                         מה את צריכה טכנאי? יש דרך פשוטה לעשות את זה,
ש:                        כן,
ת:                         היא אמרה לי איזושהי דרך שאני יכולה להעביר את זה למייל שלי, וכך עשיתי.
ש:                        אז בסוף לא פנית לטכנאי?
ת:                         פניתי לטכנאי, לא ניגשתי אליו.
ש:                        לא, לא היית אצל טכנאי?
ת:                         פיזית? לא.
ש:                        לא. זאת אומרת, המכשיר לא הגיע מעולם לטכנאי, נכון?
ת:                         לא לצורך ההקלטה, לא.
ש:                        לא לצורך ההקלטה, ולא לצורך חילוץ ההקלטה.
ת:                         לא.
ש:                        נכון? תודה. איפה התצהיר שלך?
ת:                         אם זה רלוונטי בשבילך?
ש:                        כן,
עו"ד חגבי:            תעני לו (לא ברור),
עו"ד טולדנו:         את כתבת בסעיף 9, בתצהיר שלך, אודה ולא אבוש כי הצורך בפניה לטכנאי התעורר עקב קשיים שחוויתי ככלל באיתור קבצים והעברתם למחשב ממכשיר האייפון שהיה ברשותי, וזאת עקב הצורך בתוכנה מיוחדת, אשר יש להתקין על המחשב.
העדה, גב' מזל:      נו?
עו"ד טולדנו:         רגע,
עו"ד חגבי:            איזה סעיף אתה קורא?
עו"ד טולדנו:         לא, את כותבת, בסעיף 8, החלטתי לשלוח את האייפון לטכנאי כדי שיסייע לי לבדוק. ואת כותבת אפילו תאריך, כדי שיסייע לי לבדוק באם אכן בוצעה ההקלטה וכיצד ניתן להוציאה.
העדה, גב' מזל:      נכון, ותראה ב-9, שבסוף חברה שלי, בשם חופית, איפה זה ב-9? איפה זה נמצא? שניה רגע, איפה זה? פניתי, רגע, זה מה שהוא אמר לי, אבל, בסוף הנה. חברתי, הגברת חופית סלמון, (לא ברור), לפנות לטכנאי, סייעה בעדי באיתור הקובץ על המכשיר, וכתוב לך,
ש:                        כן, מתי,
ת:                         שפניתי,
ש:                        ומתי,
ת:                         לטכנאי,
ש:                        מתי זה קרה? מתי,
ת:                         באיזה יום?
ש:                        באיזה תאריך?
ת:                         אני לא יודעת תאריך, אבל זה אחר כך ישר פניתי אליו,
ש:                        זה היה לפני הגשת התביעה? אחרי הגשת התביעה? מבחינת לוחות זמנים,
ת:                         מתי שהגשנו את זה, זה מתי שהשגתי את זה, בוא נגיד. לא השגתי את זה לפני והחלטתי לעשות לכם הפתעה או מה שאתה חושב שעשיתי.
ש:                        הבנתי.
ת:                         מה שכתוב זה האמת, מבחינתי.
ש:                        את הבית של, שירשתם מאביך במנהטן, אתם כבר נרשמתם על הזכויות שלו, נכון? זאת אומרת,
ת:                         נרשמנו, זה לא מנע מאדון,
ש:                        לא שאלתי,
ת:                         בועז,
ש:                        לא, לא,
ת:                         אני עונה לך עד הסוף,
ש:                        לא, תעני לשאלה,
ת:                         אבל אני עונה לך,
ש:                        אני שאלתי אם נרשמתם על הזכויות בבית, ואם מכרתם אותו?
ת:                         לא מכרנו אותו.
ש:                        לא מכרתם אותו?
ת:                         לא.
ש:                        והיום, את יכולה לאשר לי שאין משכנתא על הבית, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        ואת יכולה לאשר לי שעד לפני 3 שנים, היה משכנתא על הבית?
ת:                         אני יכולה לאשר לך, שאני לא יודעת.
ש:                        את לא יודעת מה ההיסטוריה של הבית? שום דבר, של הבית במנהטן,
ת:                         לא, במה, אבא שלי סיפר לי וניסה לעדכן אותי אבל לא,
ש:                        כמה הוא שווה, את יודעת להגיד לי?
ת:                         אני לא חשבתי שיהיה צורך,
ש:                        כמה הוא בערך שווה?
ת:                         לא, אין לי מושג.
ש:                        אתם לא בררתם? לא עניין אתכם?
ת:                         אני ומספרים, זה לא התחום שלי,
ש:                        אתם משכירים אותו היום?
ת:                         לא.
ש:                        לא? הוא עומד ריק?
ת:                         כן, עד עכשיו דודה שלהם סירבה לצאת, בעוד שהוא הלך לקחת את השכירות על שנתיים שלא היינו שם. בועז הלך, נסע לארצות הברית, לקח,
ש:                        בועז? בועז?
ת:                         בועז, הקליינט שלך,
ש:                        כן,
ת:                         נסע לארצות הברית,
ש:                        כן,
ת:                         וזה הסיבה גם שהיא סרבה לצאת, כי הוא אמר לה. אחר כך הלנו לשמה,
ש:                        כן,
ת:                         לקחת את השכירות, היא אומרת לנו, שילמתי הכל לבועז. שזה רשום על שמנו.
ש:                        כן,
ת:                         אתה מבין?
ש:                        כן,
ת:                         אולי הוא לא סיפר לך, אני מעדכנת אותך.
ש:                        אז למה, אתם כרגע מציעים אותו למכירה?
ת:                         סליחה?
ש:                        אתם כרגע מציעים את הבית למכירה?
ת:                         עוד לא.
ש:                        להשכרה?
ת:                         עוד לא.
ש:                        או קיי, עכשיו, כסף את אומרת שאבא לא הותיר בארץ בכלל, נכון? לא היה חשבון בנק שמתנהל על שמו,
ת:                         רק מה שהוא הביא לי במזומן,
ש:                        נכון, את יכולה לאשר לי שאבא, במשך השנים צבר חוב מזונות בסכום מאוד, מאוד גדול כלפי אמא? זה בטח את יודעת, נכון?
ת:                         מה ששמעתי,
ש:                        מה שמעת? בואי תספרי לי, מה שמעת?
ת:                         מה שאמרת,
ש:                        שמה?
כב' הש' האפט:      מה שאמרת, לא, לא, אין פה, (לא ברור),
עו"ד טולדנו:         את יודעת להגיד לי מה החוב של המזונות?
העדה, גב' מזל:      אתה יודע בת כמה הייתי כזה היה כל הסיפור הזה?
עו"ד טולדנו:         לא, אבל את גדלת כבר,
העדה, גב' מזל:      והם ניסו לא לערב אותי,
כב' הש' האפט:      זאת התשובה שהיא יודעת וגם, וזהו. שאלה הבאה.
עו"ד טולדנו:         כן, עשית איזשהו נסיון לפנות לחברת חלמיש, לבקש, לברר את מצב הזכויות, אם לאבא יש זכויות רשומות? כן, אם את עשית,
העדה, גב' מזל:      אני לא ניסיתי,
ש:                        לפני הגשת התביעה.
ת:                         אני באופן אישי לא עשיתי שום דבר כזה.
ש:                        לא. את יכולה לאשר לי שמי שהודיע לך על האסון, שאבא נפטר, זה גלעד אריאל? הוא שהודיע לך ראשון, על הפטירה שלו?
ת:                         מישהו צלצל אליי במוצאי שבת. או שזה היה גילי, או שזה היה ניב, אני לא זוכרת, למען האמת.
ש:                        מה?
ת:                         אתה? אתה צלצלת? ניב צלצל. אני לא זוכרת, אני זוכרת שזה או, מישהו צלצל אליי במוצאי שבת, אמר לי לבוא לבית חולים. אני לא זוכרת, נראה לי שזה היה ניב, אח שלי. אני לא חושבת שזה, לא, גילי אין לו את הטלפון שלי בכלל. לא, זה היה ניב.
ש:                        אה, בתמליל כתוב, בתמליל שאת היית צד לו, כתוב דוב. מי זה הדובר? רוצה שאני אפנה אותך לכל מני סעיפים בתמליל?
ת:                         אתה רוצה להפנות אותי, תפנה,
ש:                        כן,
ת:                         אני לא, מה זה?
עו"ד חגבי:            לקראת הסוף זה,
עו"ד טולדנו:         עמוד 1, שורה 17,
עו"ד חגבי:            (לא ברור), זה מופיע,
עו"ד טולדנו:         מה? עמוד 1 שורה 17,
עו"ד חגבי:            (לא ברור), למטה,
העדה, גב' מזל:      11?
עו"ד טולדנו:         עמוד 1, שורה 17, בתמליל. ועמוד,
העדה, גב' מזל:      עמוד 1 אמרת? רגע,
עו"ד חגבי:            אחד לפני הסוף,
עו"ד טולדנו:         עמוד 1,
העדה, גב' מזל:      הוא אומר עמוד 1,
עו"ד חגבי:            אה, או קיי.
עו"ד טולדנו:         שורה 17,
העדה, גב' מזל:      תותים?
עו"ד טולדנו:         ועמוד,
העדה, גב' מזל:      מי זה הדובר?
עו"ד חגבי:            (לא ברור)
העדה, גב' מזל:      אני מניחה, מי זה הדובר? תותים?
עו"ד טולדנו:         כן, מי הדובר?
העדה, גב' מזל:      אני מניחה שזה היה גילי, גלעד שמאשר את דבריו של בועז, במקרה הזה. את שאלת אותי על,
ש:                        אני לא צריך שתניחי, אני רוצה שתגידי לי, זאת אומרת,
ת:                         אבל אני צריכה לשמוע את ההקלטה,
ש:                        את אומרת שאת מאשרת את הדיון שם,
כב' הש' האפט:      זאת התשובה שהיא יודעת לתת לך,
עו"ד טולדנו:         או קיי, ולגבי עמוד 18, עמוד 18 שורה 3,
העדה, גב' מזל:      רגע,
ש:                        לא, תביא לי מזומן, מזה? מי אמר את זה?
ת:                         אני לא, אני לא זוכרת מי היה שם.
ש:                        בוא תביא לי מזומן, אין לי מזומן נשמה.
ת:                         אני לא יודעת מי זה, אני לא זוכרת מי זה היה. הוא לא היה בשיחה, מישהו שנכנס וביקש ממנו,
ש:                        מי הצדדים שהיו בפגישה? רק הצדדים שרשומים פה?
ת:                         כן. זה מישהו שבא מבחוץ, זה כבר, גם אתה רואה שיש פה סיכום של שיחה? זה פה נגמר, גם הנה הוא מציין פה, שזה סיום השיחה. ונגמרה הישיבה, יכולים לקום וללכת,
עו"ד חגבי:            איזה עמוד זה?
העדה, גב' מזל:      עמוד 17, סעיף 25, אה 24, אם אתה מסתפק בזה, נגמרה הישיבה, יכולים לקום וללכת. פה נגמרה הישיבה, בדיוק מישהו נכנס, ביקש מבועז כסף, אני לא יודעת באיזה עניין.
עו"ד טולדנו:         את יכולה לאשר לי שבמהלך התמליל בועז אומר לך שהדירות, הדירות הנוספות הם שייכים לדודים?
העדה, גב' מזל:      הדירות,
ש:                        הדירות הנוספות, שבכתב התביעה, הוא מזכיר לך בתמליל, הוא אומר לך שהדירות הנוספות שייכים לדודים,
ת:                         אני יכולה,
ש:                        מאיר ואריאל.
ת:                         אני יכולה לאשר שהוא הצביע על 2 דירות, שלי ושל אחי, והצביע, לא הצביע הוא אמר, הדירה הנוספת זה של משה. נכון, אני לא,
ש:                        של משה ואריאל.
ת:                         מזה אריאל,
ש:                        כן,
ת:                         זה השם משפחה שלו, כן.
ש:                        ומאיר,
ת:                         הוא אמר משהו על מאיר, לא הבנו זה, אבל הוא לא התכוון,
ש:                        לא הבנתם למה הוא מתכוון?
ת:                         אני יודעת שיש למאיר במשהו בכל האיזור הזה של נקרא 7,
ש:                        במתחם,
ת:                         במתחם, אבל לא באיזור שלנו. כי יש, כרגע יש יחידות עומדות, זה ניב, מור, אני, אחי, ובאמצע יש את משה ואבא שלי ממול.
עו"ד טולדנו:         בסדר, סיימתי גברתי, תודה.
כב' הש' האפט:      חקירה חוזרת?
עו"ד טולדנו:         יש לך עוד שאלה? תודה.
דוברת:                 שאלות נוספות?
כב' הש' האפט:      לא, יש אחד שמייצג, לא שניים.
העדה, גב' מזל:      סיימתי?
כב' הש' האפט:      אתם רוצים, את רוצה להעביר את השאלות, בבקשה, אבל זה לא שניים.
עו"ד טולדנו:         את יכולה לאשר לי שמי שחידש את הקשר בינך לבין אביך, זה בועז?
העדה, גב' מזל:      לא, מי שחידש את הקשר ביני לבין אבי, היה אח שלי.
ש:                        אח שלך? ואיך הוא חידש את הקשר עם אביך?
ת:                         הוא אמר לי שהוא פגש את גלעד,
ש:                        כן, גלעד, איזה גלעד?
ת:                         גילי אריאל,
ש:                        גלעד אריאל, שהוא הנתבע מספר,
ת:                         כן,
ש:                        הוא הנתבע מספר 1, כן,
ת:                         הוא לא, הוא חידש, הוא דיבר איתו והוא אמר לו שאבא מתגעגע אז הוא התקשר אליו, כן. מה זה חידש? הוא לא לקח אותו ולקח אותו והכניס אותם לאותו חדר.
ש:                        ומתי זה קרה? באיזה שנה?
ת:                         אני לא יודעת להגיד שנה. אח שלי התחיל את הקשר לפני, לצערי.
ש:                        אז הוא התחיל כמה זמן לפנייך?
ת:                         שבוע, שבועיים.
ש:                        שבוע, שבועיים. או קיי, סיימתי, תודה.
כב' הש' האפט:      חקירה חוזרת?
עו"ד חגבי:            רק שניה, רק שניה,
כב' הש' האפט:      יש?
עו"ד חגבי:            ברשותך גברתי, דקה.
 
ע.ת/2 גב' מור מזל, משיבה בחקירה חוזרת לעורך הדין יורם חגבי:
עו"ד חגבי:           את אמרת בתשובותייך, לעורך דין טולדנו שהוא הצביע על שני בתים, על מה הוא הצביע? מה הוא אמר לך?
העדה, גב' מזל:      היחידה, זה היחידה שלך, זה היחידה של אחי,
ש:                        לא ברור,
ת:                         המילים המדויקות כתובות שמה.
כב' הש' האפט:      גברתי, תודה רבה, את סיימת.
העדה, גב' מזל:      תודה רבה.
כב' הש' האפט:      ועכשיו אנחנו עוברים לניב אריאל,
עו"ד חגבי:            אה, כן,
 
כב' הש' האפט:      לדוכן העדים עולה עכשיו מר ניב אריאל. ניב עומד למסור עדות בבית משפט, מי שמוסר עדות בבית משפט מזהירים אותו על כך שהוא חייב להגיד אמת, מי שלא אומר אמת, צפוי לעונש לפי הקבוע בחוק. האם אתה מבין את האזהרה הזאת?
העד, מר אריאל:    כן,
כב' הש' האפט:      אתה עושה כן עם הראש,
העד, מר אריאל:    כן, אני מבין,
כב' הש' האפט:      והאם אתה אדוני מתחייב להגיד אמת?
העד, מר אריאל:    כן.
כב' הש' האפט:      כן. מציג בפנייך עורך הדין תצהיר שאתה חתמת עליו בפני עורך דין, שי חיימוב, ביום 31/05/16, הוא שואל אותך האם זה התצהיר שלך והאם אתה מאשר שמה שכתוב בו נכון, תצהיר עם הנספחים.
העד, מר אריאל:    כן.
כב' הש' האפט:      התצהיר על הנפחים שלו, מסומן ת/3. ואתה משיב עכשיו בחקירה נגדית,
עו"ד חגבי:            גם פה גברתי,
כב' הש' האפט:      לבא כח הנתבעים. אני מבקשת גם פה יש,
העד, מר אריאל:    נכון,
עו"ד חגבי:            כן, בסעיף 6,
העד, מר אריאל:    בסעיף 6,
כב' הש' האפט:      בסעיף 6,
עו"ד חגבי:            במקום 993,
כב' הש' האפט:      צריך במקום שנת 93 לשנת 2003,
העד, מר אריאל:    2003,
עו"ד חגבי:            תודה גברתי,
כב' הש' האפט:      הטעות מתוקנת, רבותיי, ובבקשה חקירה נגדית.
עו"ד חגבי:            תשיב על השאלות שלו.
העד, מר אריאל:    או קיי.
 
ע.ת/3 מר ניב אריאל, לאחר שהוזהר כחוק, משיב בחקירה נגדית לעורך הדין ניב טולדנו:
עו"ד טולדנו:         ניב שלום, אתה ואחותך הגשתם תביעת פינוי, אתה יכול להגיד לי. אני אפנה אותך למבוא בכתב התביעה, שמה אתם למעשה הגדרתם את המקרקעין, שממנו אתם מבקשים פינוי.
העד, מר אריאל:    או קיי,
ש:                        בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על השבת המצב לקדמותו, בתוך כך פינויים וסילוק ידם של הנתבעים מהבית ברחוב ח'7 בכפר שלם, בתל אביב, להלן הבית. והכל כמפורט להלן.
ת:                         איפה רק? שאני יוכל גם להציב את זה מולי, אז מאיפה אתה,
ש:                        מה?
ת:                         מאיפה את קורא? רק שאני אראה,
ש:                        בכתב התביעה, מהמבוא, לפני ההקדמה.
עו"ד חגבי:            עוד דקה, אני מציע לך עוד דקה,
העד, מר אריאל:    בסדר, או קיי.
עו"ד חגבי:            (לא ברור),
עו"ד טולדנו:         אתה יכול לאשר לי שאת התביעת פינוי שהגשתם, אתם הגשתם רק כלפי בית ההורים ולא כלפי היחידות הנוספות? שאתם טוענים להם כרגע.
העד, מר אריאל:    לא.
ש:                        אתה לא מאשר את זה? אז אתה, אתה אומר שהגשתם תביעת פינוי כלפיי 3 דירות?
ת:                         אני כתבתי מכתב תביעה בנוגע לכל המתחם שאבי גר בו, התגורר בו.
ש:                        ולגבי הפינוי?
ת:                         אה, אתה מדבר,
ש:                        לגבי הפינוי, אני שואל כרגע. אני שואל כרגע רק על סעד של הפינוי. אני אפנה אותך, אני אנסה לעזור לך.
ת:                         לא, כן, אני,
ש:                        אני אפנה אותך,
עו"ד חגבי:            תקשיב, תקשיב לו, תקשיב.
עו"ד טולדנו:         אני אפנה אותך לסעד המבוקש, בעמוד האחרון לכתב התביעה, סעיף 31, אתם מבקשים שהנתבע 1 לפנות את המקרקעין, שאתם כבר הגדרתם אותו בהקדמה, לפני ההקדמה כבית. לרבות חפציו האישיים. ובב' אתם כותבים, כי על נתבע 2 לחדול מלהשכיר את יחידות התובעים,
העד, מר אריאל:    או קיי,
ש:                        זאת אומרת, אתה מסכים איתי שאתם לא תבעתם בכתב התביעה פינוי, משתי הדירות הנוספות?
ת:                         אני אסביר. המתחם הוא מתחם סגור.
ש:                        כן,
ת:                         הוא מתחם סגור עם גדרות, שבתוך המתחם הזה ישנם 3 יחידות דיור ואת בית אבי. ברגע שהמחזיק בבית אבי, בן אדם, אז הוא בעצם אחראי על כל המתחם. זאת אומרת, שאם הבן אדם נכנס לי לשטח ומונע ממני להכנס, אז אני תובע קודם כל עבור בית אבי,
ש:                        כן,
ת:                         וכמובן שאם הוא מחזיק בבית אבי, אז הוא מחזיק בכל מה שנשאר על השטח של בית אבי.
ש:                        אני, אני שואל אותך שאלה,
עו"ד חגבי:            מה ביקשתם להחזיר?
עו"ד טולדנו:         מה שאלתי אותך? אני שאלתי אותך,
עו"ד חגבי:            מה ביקשתם שיחזירו לכם הוא שואל אותך, פשוט.
עו"ד טולדנו:         אתם הגדרתם,
העד, מר אריאל:    להחזיר 2 יחידות דיור,
ש:                        אתם לא תבעתם, אבל, אני אומר לך שאתם לא תבעתם פינוי מ-2 היחידות דיור,
ת:                         אנחנו תבענו,
ש:                        אתם תבעתם מבית אחד. לא משתי יחידות הדיור, ואתם אפילו טורחים להסביר את זה, שעל נתבע 1 לפנות את המקרקעין, שהגדרתם כבר כבית 1,
ת:                         או קיי,
ש:                        לא אמרתם שהוא מתגורר ב-3 בתים, נכון? מן הסתם, הוא לא יכול להתגורר, ואתם טורחים להגיד שעל נתבע 2 לחדול מלהשכיר את יחידות הנתבעים. לגבי זה אתם לא עתרתם לפינוי.
ת:                         או קיי,
ש:                        או קיי? בוא נתקדם. בסעיף 30 לכתב התביעה, אתם כתבתם שהמנוח, שזה אביך המנוח, הינו בעל הזכויות במקרקעין,
עו"ד חגבי:            שתי יחידות דיור,
עו"ד טולדנו:         והיה מחזיק הבלעדי בשתי יחידות הדיור ששיפץ עבור התובעים, נכון?
העד, מר אריאל:    נכון.
ש:                        אז בעצם, אתם טוענים, תאשר לי שאתם טוענים בעצם שאבא, המנוח, היה בעל זכויות המקרקעין, קרי בבית הוריו. אתה מאשר לי שהבית, שקרא מתגורר הנתבע 1, הוא בעצם בית סבא וסבתא? שזה בית ההורים של אבא שלך.
ת:                         למיטב ידיעתי הוריו של סבא וסבתא שלי לפני שהם עברו לבין חייל, התגוררו שם.
ש:                        התגוררו שם?
ת:                         בעבר,
ש:                        בבית ההורים.
ת:                         רגע,
ש:                        כן,
ת:                         הם נפטרו לא בבית הזה, הם נפטרו,
ש:                        לא, לא שאלתי איפה הם נפטרו,
ת:                         אני עונה לך,
ש:                        לא שאלתי איפה הם נפטרו.
ת:                         או קיי,
ש:                        תאשר לי שזה הבית שההורים התגוררו במשך השנים. כשאתם כותבים, המנוח ומשפחתו התגוררו שמה. אתה בעצם מתכוון המנוח, הוריו והנתבעים גם התגוררו בבית הזה, נכון? שמה הם גדלו,
ת:                         נכון,
ש:                        זה הבית ששמה גם הנתבע 1 התגורר, וגם הנתבע 2, כל הילדים גדלו בבית הזה,
ת:                         נכון,
ש:                        זה בית ההורים,
ת:                         היה תקופה,
ש:                        סבא וסבתא גרו שם.
ת:                         היה תקופה שבאמת הם התגוררו שם, נכון.
ש:                        יופי,
ת:                         כולם יחד.
ש:                        אתה, קיבלתם צו ירושה, פנית לחברת חלמיש? לא ניסית לברר איפה אפשר, אולי יש זכויות, אפשר לרשום אותם בטאבו, אולי בחברת חלמיש? ניסית לעשות איזושהי פניה אליהם, בנושא הזה?
ת:                         אדוני לא עורך דין, אני לא ידעתי למי לפנות,
ש:                        ברור שאתה לא עורך דין,
ת:                         אני עונה לך, אני עונה לך,
ש:                        בפן העובדתי, פנית אליהם?
ת:                         בפן העובדתי, לא.
ש:                        לא ביקשת לבקש אולי יש זכויות? רשימות? כי אתה מסתמך על חוזים,
ת:                         על פי ידעתי, אני נתבע על ידי חלמיש, על אחת מהיחידות בשטח,
ש:                        כן,
ת:                         על פי ידיעתי, מידי אבי ובידי מכתב תביעה קיבלתי מחלמיש.
ש:                        זה משהו חדש?
ת:                         לא.
ש:                        זה היה בגילוי מסמכים? לא היה בגילוי מסמכים, כן.
ת:                         לא.
ש:                        אתה הנתבע? אותך תובעים?
ת:                         גם אני, נתבע.
ש:                        על מה? על מה תובעים? על חוב, על מה? על חוב? על מה תובעים?
ת:                         על זה שיש לי שמה, שאני מתגורר שם,
ש:                        אתה מתגורר,
ת:                         אז אני נכנסתי לבניין,
ש:                        אתה מתגורר בכפר שלם?
ת:                         התגוררתי.
ש:                        אז שניה, אתה כרגע מתגורר בכפר שלם?
ת:                         כרגע לא.
ש:                        אז הגישו נגדך תביעה על זה שאתה מתגורר כרגע בכפר שלם?
ת:                         כשהתגוררתי בכפר שלם.
ש:                        לא, עוד מעט נגיע לטענה שלך שאתה התגוררת שם.
ת:                         כרגע אני לא מתגורר בכפר שלם.
ש:                        כרגע אתה לא מתגורר.
ת:                         נכון.
ש:                        ובתעודת זהות שלך, אתה מופיע בכפר שלם?
ת:                         אמת.
ש:                        עד היום?
ת:                         עד היום.
ש:                        עד היום. ממתי? באיזה תאריך?
ת:                         לא זכור לי.
ש:                        תבדוק בתעודת זהות שלך,
ת:                         לצערי, אין עליי תעודת זהות.
ש:                        אין לך פה תעודת זהות?
ת:                         לא, לצערי, לא.
ש:                        סביר להניח,
ת:                         או קיי,
ש:                        שאתה שינית את התעודת זהות, במרשם במשרד הפנים, כמו שאחותך מסרה אחרי חידוש הקשר עם אבא. נכון?
ת:                         לא זכור לי. זה יכול להיות גם לפני.
ש:                        מה?
ת:                         לא זכור לי, זה יכול להיות שגם לפני. אני הייתי מבוגר ממנה. זאת אומרת, אני קיבלתי תעודת זהות לפניה.
ש:                        אבל אתה חידשת את הקשר עם אבא, היא אמרה, שבוע לפניה, נכון? פחות או יותר.
ת:                         כן, אבל אני הייתי גם בקשר עם אבא לפני כן. מה זאת אומרת?
ש:                        אתה, לא היה נתק בינך לבין אבא אף פעם?
ת:                         מה זה? בוודאי שהיה,
ש:                        היה נתק?
ת:                         היה נתק.
ש:                        של כמה שנים?
ת:                         להערכתי, לא יותר מ-4,5 שנים.
ש:                        4,5 שנים? לא 15 שנה?
ת:                         ממש לא.
ש:                        לא באיזה שנים?
ת:                         אני יכול לזכור בן כמה הייתי.
ש:                        מה?
ת:                         אני יכול לזכור בערך בן כמה הייתי.
ש:                        בן כמה היית?
ת:                         הייתי בערך בן 13,
ש:                        שמה?
ת:                         שהתחיל הנתק.
ש:                        שהתחיל הנתק?
ת:                         אמת.
ש:                        או קיי, מ-13, אני לוקח עוד 6 שנים, אני כבר מגיע ל-19.
ת:                         או קיי,
ש:                        נכון?
ת:                         בהנחה שזה 6 שנים,
ש:                        בגיל 19 עברת להתגורר בכפר שלם?
ת:                         ודאי, התגוררתי אצלו כשהייתי מגיע אליו, אני הייתי סטודנט,
ש:                        כן,
ת:                         לאחר מכן, אבל לפני כן כשהייתי, הייתי מגיע לאמא ולאבא, חצי-חצי,
ש:                        יש, יש,
ת:                         לפי הזמנים.
ש:                        אתה התגוררת באופן יומיומי או,
ת:                         לא התגוררתי בשום בית באופן יומיומי,
ש:                        לא באופן יומיומי,
ת:                         ברור, הייתי, זאת אומרת, חצי מהזמן אצל אמא,
ש:                        ויש שכנים,
ת:                         חצי מהזמן אצל אבא.
ש:                        יש שכנים שיכולים לאשר שהתגוררת שם?
ת:                         בוודאי.
ש:                        מי זה השכנים?
ת:                         יניב,
ש:                        מה?
ת:                         יניב,
ש:                        מי זה יניב?
ת:                         אני מכיר את כל השכנים,
ש:                        למה לא ביקשת,
ת:                         כולם מכירים אותי,
ש:                        למה לא ביקשת לזמן אותם לעדות? שאתה גרת שם?
ת:                         כי אני,
ש:                        מה?
ת:                         סלח לי, עם כל הכבוד לאדוני, הדודים שלי גרים שם,
ש:                        גרים שמה?
ת:                         חיים שם, לא, חיים, מכירים את השכונה הרבה יותר טוב ממני. ולבוא ולבקש מחבריהם לבוא ולהעיד לטובתי זה משהו שהוא נראה לי לא,
ש:                        את פנית אליהם,
ת:                         נראה לי מאוד קשה.
ש:                        אתה פנית לשכנים,
ת:                         אני לא יכולתי להכנס למתחם, אדוני.
ש:                        לא, אני שואל,
ת:                         אני עונה, אני עונה לך,
ש:                        (לא ברור),
ת:                         כדי לפנות לשכנים אני צריך להכנס למתחם,
ש:                        הבנתי,
ת:                         אני הייתי צריך להביא משטרה בשביל לחזור למתחם.
ש:                        טוב,
ת:                         או קיי, תודה.
עו"ד חגבי:            אל תשיב תודה, אתה לא, (לא ברור),
עו"ד טולדנו:         אתה יכול לאשר לי שאבא שלך התגורר למעשה, עד יום של השיפוץ, בבית הוריו, ברחוב, איך קוראים לרחוב הזה? חייל?
העד, מר אריאל:    בן חייל 8, כן,
ש:                        בית חייל, עד 2003, נכון? עד השיפוץ?
ת:                         כן.
ש:                        כן? עכשיו, מאיזה שנה עד איזה שנה ההורים היו בארצות הברית, אתה יודע להגיד לי?
ת:                         לא, אני יכול להגיד לך בן כמה הייתי כשעלינו לארץ. אני לא יודע באיזה שנים הם חיו שם. לא, לא הייתי חי.
ש:                        באיזה שנה עליתם לארץ?
ת:                         אני עליתי בגיל 5 לארץ.
ש:                        בגיל 5?
ת:                         כן.
ש:                        ושעברתם, אתה יכול לאשר לי שעברתם לארץ, אתם עברתם תחילה להתגורר בגבעת, בגבעת סביון?
ת:                         כשההורים שלי ביחד, גרנו בגבעת סביון.
ש:                        בגבעת סביון?
ת:                         נכון.
ש:                        וזה אתה יודע פחות או יותר להגיד לי שנה?
ת:                         לא.
ש:                        לא. ובמשך כמה זמן הם גרו שמה?
ת:                         הם עברו לעוד מקום אחד יחד, לפני שהם התגרשו.
ש:                        לאיזה מקום?
ת:                         לגני תקווה.
ש:                        לגני תקווה?
ת:                         נכון.
ש:                        ובאיזה שנה הם התגרשו, אתה יודע?
ת:                         אני יודע שזה רשום פה איפשהו, אבל אני פשוט לא זוכר.
ש:                        מה?
ת:                         אני לא זוכר, אני זוכר בן כמה הייתי.
ש:                        מה זה? אין מחלוקת עובדתית שאבא, עד שההורים התגרשו, אבא לא, למעשה, אחרי הנתק הממושך, שהוא גדל בבית של ההורים, של סבא וסבתא, טס עם אמא לארצות הברית,
ת:                         או קיי,
ש:                        חזר לארץ, נכון?
ת:                         נכון,
ש:                        עבר להתגורר בגבעת סביון, ולאחר, היה ולאחר מכן במקום נוסף. ולאחר מכן, לבית הוריו ב,
דובר:                    (לא ברור) שוכח,
עו"ד טולדנו:         בבן חייל, וכל, עד, עד, עד לטענה של השיפוץ הוא לא התגורר שם. היה איזה נתק של 15-20 שנה.
העד, מר אריאל:    לא, אני לא חושב שמישהו התגורר שמה. זאת אומרת, אני חושב שהוא רצה להתגורר שמה, הוא לא יכל.
ש:                        עכשיו, שאתה הגשת את התביעה, אתה ידעת שאביך הסתלק מעיזבון, מעיזבון הוריו? אתה ידעת?
ת:                         לא, אני,
ש:                        אתה לא ידעת?
ת:                         אני אענה לך.
ש:                        כן,
ת:                         אני ידעתי שאבי, בקשר עם אבי אני הבנתי שאבי לא יכול לשים נכסים על שמו. מכיוון שאמי תובעת אותו עבור מזונות. ולכן, לא רק כל מני בנוגע, בהכרח במקום שקוראים לו בית, אבל זה לדברים הרבה יותר פשוטים. ברמה של כרטיס אשראי,
ש:                        כן,
ת:                         ברחמה של חשבון בנק, אז,
ש:                        אז אפשר לסכם את השאלה שלי בתשובה ברורה, שבזמן שהגשתם את התביעה אתה לא ידעת שאבא הסתלק מחלקו בעיזבון הוריו המנוחים? נכון? לא שאלתי למה,
ת:                         לא, או קיי,
ש:                        לא ידעת, לא ידעת?
ת:                         לא.
ש:                        לא ידעת, יופי. עכשיו, תסביר לי, אני אפנה אותך לתצהיר עדות ראשית שלך,
כב' הש' האפט:      רק רגע, אמא שלך עוד בחיים?
העד, מר אריאל:    נכון.
כב' הש' האפט:      ואיך היחסים שלך ושל אחותך איתה?
העד, מר אריאל:    טובים.
כב' הש' האפט:      טובים? אז אתם בקשר רגיל, שוטף?
העד, מר אריאל:    ממ,
כב' הש' האפט:      בבקשה, כן.
דובר:                    סליחה, לא שמעו כל כך טוב את השאלה שלך,
כב' הש' האפט:      השאלה שלי הייתה, אם אמא של התובע 1 עדיין בחיים, והוא השיב שכן. ושאלתי איך הקשר שלו ושל אחותו עם אמו והוא אמר שהקשר טוב ורגיל ושוטף.
עו"ד טולדנו:         אתה כתבת בסעיף 24 לתצהיר שלך, בנוסף להצהרתו הנ"ל של הנתבע מספר 2, ידוע לי מאבי המנוח, ידוע לי מאבי המנוח, כי הויתור על הירושה והתנהלותו בארץ כחסר כל, היה למראית עין בלבד ותו לא. אתה כתבת בתצהיר שלך,
העד, מר אריאל:    נכון,
ש:                        שזה ידוע לך מאביך,
ת:                         כמובן.
ש:                        אתה הרגע אישרת לי שאתה לפני שהגשת את התביעה, לא ידעת בכלל,
ת:                         על מכתב,
ש:                        הסתלק, סליחה,       
ת:                         של מכתב של הסתלקות לא ידעתי,
ש:                        אתה אישרת לי שלא ידעת,
ת:                         נכון, או קיי,
ש:                        שהוא הסתלק מחלקו מעיזבון הוריו, איך זה שאישרת לי שלא ידעת את זה, מתיישב עם האמור בתצהיר שלך, שידוע לך מאביך המנוח, שהוא הסתלק מעיזבון הוריו, למראית עין בלבד.
ת:                         אני אענה,
ש:                        תענה,
ת:                         עניתי לך גם מקודם,
ש:                        כן,
ת:                         אבי הסתלק, כמו שהוא הסתלק מעיזבון הוריו,
ש:                        כן,
ת:                         הוא הסתלק מהרבה דברים אחרים שקשורים,
ש:                        כן,
ת:                         לכל מני נכסים שהיו לו,
ש:                        כן,
ת:                         ולכן,
ש:                        כן,
ת:                         אני חושב שהתשובה שלי הייתה מדויקת.
ש:                        מדויקת? זה עדיין אומר שהיא מדויקת? מה שכתבת פה זה מדויק?
ת:                         כמובן.
ש:                        אתה משער אתה אומר?
עו"ד חגבי:            תקרא מה כתוב,
עו"ד טולדנו:         כרגע אתה בא ואומר,
העד, מר אריאל:    איפה זה?
ש:                        שאתה משער, אתה בעצם מתכוון לזה שאתה משער שההסתלקות הייתה למראית עין בלבד. אתה לא יודע. כי אתה כבר אישרת לי בעדות שלך, שלפני הגשת התביעה לא ידעת בכלל שהוא הסתלק מעיזבון הוריו, נכון?
ת:                         אני לא ידעתי על המסמך, ידעתי שהיה דבר כזה.
ש:                        או קיי, טוב. אתה יכול לספר לי על עוד דברים שהוא הסתלק? למראית עין אביך?
ת:                         כמובן.
ש:                        בבקשה, בוא תספר לי,
ת:                         רכב,
ש:                        מה?
ת:                         רכב שלו,
ש:                        רכב שלו,
ת:                         לדוגמא,
ש:                        איזה רכב?
ת:                         הרכב האישי של אבי, לא היה רשום על שמו,
ש:                        כן,
ת:                         כרטיס אשראי,
ש:                        זה רכב שהדוד נתן לו.
ת:                         אף אחד לא נתן לו.
ש:                        מאיפה אתה יודע? היית בנתק איתו בשנים האלו,
ת:                         לא, כי אני קניתי איתו את הרכב,
ש:                        מה?
ת:                         אני הלכתי איתו לקנות את הרכב, אדוני.
ש:                        כן,
ת:                         אז אני יודע.
ש:                        או קיי,
ת:                         וכרטיס אשראי שלו, שאני הייתי הולך להפקיד איתו את המשכורת שלו אז אני הייתי גם מגיע איתו לבנק,
ש:                        כן,
ת:                         ואני יודע את הסיפור, מן הסתם זה אבא שלי, אני יודע שהוא לא יוכל, זאת אומרת, הוא דיבר איתי על זה, דנו בעניין.
ש:                        או קיי, אבל לגבי הנושא הזה אתה משער? אתה יכול לאשר לי שבכתב התביעה אתם לא ביקשתם מבית משפט שום סעד הצהרתי, שיקבע שהצד ירושה ניתן למראית עין בלבד?
עו"ד חגבי:            אין דבר כזה, אני אאשר לך,
עו"ד טולדנו:         לא, אין שום סעד בנושא הזה,
עו"ד חגבי:            אני אאשר לך, נו באמת,
עו"ד טולדנו:         בכתב התביעה שלכם. אתה יכול לאשר לי את זה?
עו"ד חגבי:            עורך דין,
העד, מר אריאל:    אני מצטער, אני לא מבין את השאלה שלך.
עו"ד טולדנו:         או קיי, אתה נולדת בשנת 88'?
העד, מר אריאל:    נכון.
ש:                        בארצות הברית, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        בסעיף 2 לכתב התביעה, אתם רשמתם שהמנוח ומשפחתו החזיקו שנים רבות במקרקעין, מלפני שנת 48'. ונהג מנהג בעלים ללא עוררין במשך שנים רבות.
ת:                         נכון,
ש:                        זה לא, אז אני מחדד את הסוגיה. לא בדובר ב-40, מתי אבא נולד? אתה יכול להגיד לי את התאריך לידה של אבא?
ת:                         לא, אני לא זוכר.
ש:                        אם אני אגיד לך שהוא נולד ב-56'?
ת:                         או קיי,
ש:                        אז כבר הוא לא מ-48' שמה, נכון?
ת:                         מ-48' שמה, לא, לדעתי לא התגוררו שמה,
ש:                        מה?
ת:                         אני לא מבין את השאלה כל כך, סלח לי,
ש:                        אני מסביר. בסעיף 2 לכתב התביעה,
ת:                         כן,
ש:                        אתם כתבתם שהמנוח ומשפחתו,
ת:                         נכון,
ש:                        החזיקו שנים רבות במקרקעין,
ת:                         נכון,
ש:                        שזה הבית שהגדרתם בכתב התביעה,
ת:                         כן,
ש:                        מלפני שנת 48', ונהג מנהג בעלים במקרקעין ללא עוררין במשך שנים רבות.
ת:                         בסדר,
ש:                        או קיי? עכשיו אתה יכול לאשר לי שאבא היה יליד 56'?
ת:                         כן, אם זה כאילו, זה על סמך המסכמים הוא נולד ב-56',
ש:                        אז מי, מי היה ב-48'?
ת:                         אני לא יודע,
ש:                        שם,
ת:                         אני מניח, אני מניח שההורים שלו.
ש:                        ההורים שלו?
ת:                         המשפחה שלו, כמובן.
ש:                        המשפחה שלו? אתה יכול לאשר לי שמן הסתם גם הנתבעים 1 ו-2, גדלו באותו בית?
ת:                         לא, אני לא יכול.
ש:                        למה לא?
ת:                         כי אני לא יודע.
ש:                        מה, הם לא גדלו בבית הזה?
ת:                         אני יודע, שסבא,
ש:                        הם גדלו בבית אחר?
ת:                         אני יודע שסבא וסבתא שלי גרו שם.
ש:                        שמה?
כב' הש' האפט:      הנתבעים 1, ו-2, גלעד ובועז, הם יותר גדולים מאבא שלך, המנוח? או שהם יותר קטנים?
העד, מר אריאל:    קטנים יותר.
כב' הש' האפט:      הם יותר קטנים.
עו"ד טולדנו:         קטנים. אז אם הם יותר קטנים, מן הסתם הם גם גדלו בבית הזה, נכון?
העד, מר אריאל:    נכון.
ש:                        נכון, לא, אין אפשרות אחרת.
ת:                         אני לא יכול להגיד לך, כי, אני מניח שכן.
ש:                        אתה יכול להגיד לי מי התגורר בבית הזה בין השנים 79' עד 92', במקרקעין, שבכתב התביעה? כי, מהאמור בכתב התביעה כאילו מצטיירת תמונה של רציפות מ-48' עד לפטירתו של אביך. אני שואל, מי התגורר בין השנים 1979 עד 1992, שההורים שלך שהוא בחוץ לארץ? מי התגורר בבית בשנים האלה? אתה יכול להגיד לי? מידיעתך האישית.
ת:                         מי התגורר שם בין השנים האלה?
ש:                        כן,
ת:                         אני לא,
ש:                        אתה לא יודע. גם לא יודע זאת תשובה. אם אתה לא יודע, אז לא צריך לנחש.
דובר:                    תשובה טובה אפילו.
העד, מר אריאל:    לא, לא יודע.
עו"ד טולדנו:         אתה לא יודע מי התגורר בבית. אז, אבל, אבל בהקשר לדברים אבא לא התגורר שמה, נכון?
העד, מר אריאל:    אני לא, לא יודע.
ש:                        עכשיו ההורים שלך התגרשו בשנת 95'? אמא מטבע הדברים לא התגוררה שם אף פעם, נכון? בכפר שלם? אחרת בטח הייתם מביאים אותה להעיד.
ת:                         אמא שלי לא רוצה להעיד, כי אני לא חושב ש,
ש:                        למה היא לא רוצה להעיד?
ת:                         מפני, מסיבה שלא חושב, קודם כל היא לא תרצה להעיד והיא לא, אף פעם לא,
ש:                        אתה פנית אליה?
ת:                         ביקשתי ממנה,
ש:                        שאלת אותה?
ת:                         לא, לא, ממש לא, היא לא התעניינה להעיד.
ש:                        לא ביקשת?
ת:                         לא,
ש:                        לא שאלת אותה אם את רוצה להעיד, יש לנו משפט?
ת:                         לא, אני לא,
ש:                        אנחנו רוצים זכויות? נישלו אותנו, לא שאלת, לא ביקשתם,
ת:                         לא, היא יודעת מה קורה, אבל היא לא,
ש:                        היא יודעת שיש משפט?
ת:                         כמובן.
ש:                        ושאלת אותה אם היא מוכנה להעיד, פנית אליה?
ת:                         לא,
ש:                        לא פנית אליה?
ת:                         מעולם לא.
ש:                        לא פנית, אז אתה לא יודע אם היא הייתה מסרבת, למסור את העדות שלה.
ת:                         להערכתי היא לא הייתה,
ש:                        להערכתך?
ת:                         כן.
כב' הש' האפט:      או קיי, אני רוצה לשמוע תשובה. למה, למה אתה, למה לא פניתם לאמא להעיד, בבקשה להעיד?
העד, מר אריאל:    כי, הנושא, אני, אני אגיד לך מה, אני לא רציתי, היא לדעתי, לא הייתה רוצה להתערב. היא לדעתי, יש לה היסטוריה לא טובה עם אבי,
כב' הש' האפט:      מה יש לה?
העד, מר אריאל:    ההיסטוריה בין אמי לאבי, לא, לא הייתה היסטוריה טובה.
כב' הש' האפט:      כן,
העד, מר אריאל:    היא תבעה במשך הרבה מאוד שנים. ובהלוויה היא מאוד, מאוד הצטערה, והייתה במצב נפשי לא כל כך טוב. אז לא חשבתי אפילו,
כב' הש' האפט:      מה,
העד, מר אריאל:    לא העלתי בדעתי,
כב' הש' האפט:      בהלוויה היא הצטערה על המלחמות שהתנהלו ביניהם?
העד, מר אריאל:    לדעתי כן.
כב' הש' האפט:      ועל התביעות מזונות?
העד, מר אריאל:    כן, היא לקחה את זה מאוד קשה, היא לקחה את זה מאוד קשה.
כב' הש' האפט:      טוב, או קיי, כן.
עו"ד טולדנו:         שחזרת עם ההורים, אתה מאשר שגרתם בגבעת סביון, נכון?
העד, מר אריאל:    נכון,
ש:                        ב-92'? אתה יכול לאשר לי שאת כל הלימודים שלך עברת ביסודי ביהוד ובתיכון מקיף יהוד למדת?
ת:                         נכון,
ש:                        גם אני למדתי שמה דרך אגב. אתה מעולם לא למדת בבית ספר בתל אביב,
ת:                         לא,
ש:                        נכון?
ת:                         לא, רוב הזמן הייתי,
ש:                        אתה יודע להגיד, אתה יכול לאשר שהיה חוב מזונות בהיקף גדול של אבא כלפיי אמא, נכון?
ת:                         אני יכול להניח שכן, אני לא יודע מה, מה כאילו זה הרבה, הרבה זה דבר יחסי.
ש:                        וכתוצאה מכך, בעצם מהסכסוך בעצם, זה מה שגרם לנתק הממושך של מספר שנים?
ת:                         אני, אני יודע,
כב' הש' האפט:      לנתק הממושך של מספר שנים, בין מי למי?
עו"ד טולדנו:         בינך לבין האבא,
העד, מר אריאל:    מה שקרה זה שאמי תבעה את אבי למזונות,
עו"ד טולדנו:         כן,
העד, מר אריאל:    אבי, אמי, אבי סיפר לי כשהם נפרדו, אז הוא רצה שאנחנו נהיה חצי חצי מהזמן, כדי,
כב' הש' האפט:      מה הוא רצה?
העד, מר אריאל:    הוא אמר לי, הוא החתים את אמי על מסמך, לפני הגירושים, שהוא רוצה שהילדים יהיו חצי חצי מהזמן אצלו. ושלא תתבע ממנו מזונות. אני יודע על זה כי ראיתי את המסמך והוא אמר לי. אני מכיר את הסיפור גם. הוא לקח את זה מאוד, הוא היה מאוד מאוד עקשן. הוא הלך איתה לבתי משפט והגיע איתה,
כב' הש' האפט:      כדי שתהיה משמרות משותפת?
העד, מר אריאל:    נכון ובשביל, בדיוק. ובית המשפט החליט שהמשמורת, היא תהיה אצל האמא, והוא נדרש לשלם מזונות, למרות שהוא לא היה נותן לה גט, לפי מה שהוא אמר לי, אם זה מה שהיה קורה. והוא, והוא בפרינציפ לדעתי, לא רצה לשלם לה מזונות. בפרינציפ, היה להם מלחמות. הם היו צועקים הרבה אחד על השני, היה תקופה מאוד לא נעימה. אז, אם זה עונה לך על השאלה.
עו"ד טולדנו:         אתה יכול להגיד לי איפה אבא התגורר בשנים 96'-98'?
העד, מר אריאל:    אני,
כב' הש' האפט:      איפה אבא התגורר,
עו"ד טולדנו:         התגורר,
כב' הש' האפט:      בשנת 98'?
עו"ד טולדנו:         בשנים, 96', 98'?
כב' הש' האפט:      96',98, אתה יודע איפה התגורר אביך?
העד, מר אריאל:    לא.
כב' הש' האפט:      לא.
העד, מר אריאל:    אני, מה שאני יכול להניח,
עו"ד טולדנו:         מה?
כב' הש' האפט:      מה?
העד, מר אריאל:    בן כמה הייתי? אני צריך לעשות כאילו,
כב' הש' האפט:      כן, אז תן קצת,
העד, מר אריאל:    שניה,
כב' הש' האפט:      קח רגע לחשוב,
עו"ד טולדנו:         קח, תחשוב,
העד, מר אריאל:    98', הייתי, אני פשוט לא מצליח לחשוב, אני, יותר מדי,
כב' הש' האפט:      בסדר, לפני,
עו"ד טולדנו:         אתה יכול,
כב' הש' האפט:      18 שנה,
עו"ד טולדנו:         אני אומר לך שלפי תלושי שכר שצורפו לתצהיר שלנו, כ- נ/27, הכתובת שהתלושים מוענה, זה לרחוב בן חייל 12 בנווה צה"ל, תל אביב.
העד, מר אריאל:    או קיי,
ש:                        זה, אתה יכול לאשר שייתכן שהוא גר באותה תקופה שמה? גם ב-98' הוא עדיין לא עבר לגור בבית, בכפר שלם.
ת:                         ייתכן,
ש:                        מה?
ת:                         ייתכן,
ש:                        ייתכן. אז בשנים 98' עד 96', שאתה ביקרת אותו, אתה ביקרת אותו בנווה צה"ל ולא בכפר שלם, נכון? שזה גם היה בית הוריו,
כב' הש' האפט:      אתה שוב חוזר על השנים 96'-98'?
עו"ד טולדנו:         כן,
כב' הש' האפט:      ואתה אומר לו שבשנים האלה,
עו"ד טולדנו:         אני שואל אם הוא ביקר אותו,
כב' הש' האפט:      הוא ביקר את אביו,
עו"ד טולדנו:         הוא ביקר את אביו,
כב' הש' האפט:      בנוה צה"ל?
עו"ד טולדנו:         בנוה צה"ל,
כב' הש' האפט:      אומר לך משהו?
עו"ד טולדנו:         בן חייל 12, נווה צה"ל.
העד, מר אריאל:    אני מצטער,
עו"ד טולדנו:         זוכר לך אבל ביקורים שביקרת אותו,
כב' הש' האפט:      אני רוצה להגיד לך,
העד, מר אריאל:    כמובן,
כב' הש' האפט:      שאני לא אבנה שום דבר על הקטע הזה של העדות, של העדות. אתה מוליך אותו באף,
העד, מר אריאל:    אני לא מבין,
עו"ד טולדנו:         לא, לא, אין לי כוונה (לא ברור),
כב' הש' האפט:      העד,
עו"ד טולדנו:         ממש לא, אין לי שום כוונה,
כב' הש' האפט:      אבל העד לא זוכר, ואתה אומר לו ייתכן שזה,
עו"ד טולדנו:         בסדר, לא זוכר,
כב' הש' האפט:      ואז אתה בונה על זה עוד משהו ועוד משהו, והעד לא אתך.
עו"ד טולדנו:         טוב. אתה יכול לאשר לי שמי שהשלים בינך לבין אביך זה הנתבע 1, מר גלעד אריאל?
העד, מר אריאל:    לא יכול להגיש שהוא עשה שום דבר. אני פגשתי אותו במקרה לחלוטין,
ש:                        כן,
ת:                         ולכן, אני חושב שההסקה הזאת,
ש:                        כן,
ת:                         ההסקה,
ש:                        או קיי,
ת:                         הוא הגיע למקום עבודתי,
ש:                        כן, הוא הגיע למקום עבודתך?
ת:                         נכון,
ש:                        אז זה לא היה במקרה?
ת:                         לא, לא בשביל זה,
ש:                        אה,
ת:                         שלא תחשוב שזה היה בשביל זה, זה ממש לא היה בשביל זה. הוא הגיע לשם בשביל צרכיו האישיים, אני פגשתי אותו שם,
ש:                        כן,
ת:                         ניהלנו שיחה, אחרי גם איתו לא ניהלתי עשרות שנים שיחה,
ש:                        כן,
ת:                         דיברנו, הוא אמר לי שאבי מתגעגע אליי. זה היה גם הרבה זמן ש,
כב' הש' האפט:      מה הוא אמר לך?
העד, מר אריאל:    שהוא דיבר איתי על אבי, והוא התחיל,
כב' הש' האפט:      כן,
העד, מר אריאל:    אז אני תיארתי שביקשתי את הטלפון, שאני אוכל ליצור איתו קשר, כי גם היה נתק, התחלתי את הנתק הזה כילד.
כב' הש' האפט:      אתה ביקשת ממנו את הטלפון,
העד, מר אריאל:    נכון,
כב' הש' האפט:      של אבא שלך?
העד, מר אריאל:    ואמרתי שאני איצור איתו קשר,
כב' הש' האפט:      כדי ליצור איתו קשר,
העד, מר אריאל:    אני לקחתי איתי חבר, נסענו אליו הביתה, זה היה מאוד מאוד אמוציונלי, הייתי ילד,
כב' הש' האפט:      אז בוא, אני רוצה להגיד לך משהו,
העד, מר אריאל:    כשהיה נתק,
כב' הש' האפט:      מי, מי זה היה הדוד הזה? על איזה דוד?
עו"ד טולדנו:         לא, זה נתבע 1,
כב' הש' האפט:      מה שמו? הנתבע 1,
העד, מר אריאל:    גלעד,
עו"ד טולדנו:         גלעד אריאל,
כב' הש' האפט:      גלעד, אז אני רוצה לתת לך נקודת מבט שלא קשורה עכשיו. אבל מה שסיפרת לי עכשיו, גלעד בדרכו, לפחות סייע לך לחדש את הקשר עם אבא. גם זה שהוא בא, ואפילו במקרה ופגש אותך ואמר לך , אתה יודע, אבא מתגעגע אלייך,
העד, מר אריאל:    כן, ש,
כב' הש' האפט:      זה גרם לך לחשוב. ונתן לך את הטלפון, אז הוא עשה משהו. הוא עשה משהו,
העד, מר אריאל:    אני ביקשתי את הטלפון.
עו"ד טולדנו:         (לא ברור),
העד, מר אריאל:    כן,
כב' הש' האפט:      יכול להיות שהוא הדגיש שאם הוא יבוא,
העד, מר אריאל:    לא, לא,
כב' הש' האפט:      ותיתן לו (לא ברור),
העד, מר אריאל:    נכון, אבל הטענה,
כב' הש' האפט:      סליחה, אני מדברת,
העד, מר אריאל:    סליחה,
כב' הש' האפט:      אני רוצה להציע לך משהו במחשבה, זה לא קשור לתיק. יכול להיות שאם הוא, יכול להיות שהוא חשב שאם הוא היה בא אלייך ומתנפל עלייך, בוא, קח, אתה חייב להתקשר, זה לא היה עובד. אז הוא עשה בדרכו, תכיר לו על זה תודה.
העד, מר אריאל:    אני, אני,
כב' הש' האפט:      לא צריך להגיד ממש לא, אתה יודע.
העד, מר אריאל:    לא, לא, אני מבין מה את אומרת, אבל בגלל שאני,
עו"ד טולדנו:         (לא ברור)
העד, מר אריאל:    או קיי,
כב' הש' האפט:      אחר כך אתה לקחת את זה הלאה והרמת את הכפפה, זה שלך. אבל, גם הוא עשה משהו. תכיר לו על זה תודה.
העד, מר אריאל:    אני מכיר לו תודה, כמובן. זה היה צריך לקרות.
עו"ד טולדנו:         בסעיף 6 לתצהיר שלך, אתה כותב שבשנת 93', נכון? עכשיו תיקנתם את זה ל-2003?
העד, מר אריאל:    כמובן, מה זאת אומרת עכשיו? זה היה,
כב' הש' האפט:      כן, זה טעות סופר,
עו"ד טולדנו:         לא,
כב' הש' האפט:      נא, נא להתייחס,
העד, מר אריאל:    זה לא היה עכשיו, זה היה,
עו"ד טולדנו:         למה זה בעצם קרה, הטעות סופר? לא, כי זה שני עדים בטעות סופר שהיא כפולה,
כב' הש' האפט:      ניב, אה? אז זה חדש אנחנו,
עו"ד טולדנו:         אני רוצה לשאול,
כב' הש' האפט:      לעולם במשרדי עורכי דין אנחנו לא עושים cut and paste, כאילו לעולם,
עו"ד טולדנו:         מה? אבל העד אמור לקרוא את התצהיר לפני שהוא חותם,
כב' הש' האפט:      אדוני, ואני גם אמורה לקרוא,
העד, מר אריאל:    אתה ראית את החוברת הזאת?
כב' הש' האפט:      כל אות במסמכים שאני חותמת עליהם בבנק ותמיד אני אומרת,
העד, מר אריאל:    עשה לי טובה,
כב' הש' האפט:      שמי יאמין לי שאני (לא ברור) לא קוראת,
העד, מר אריאל:    אני עד עכשיו, לא מבין מה הולך פה בחוברת,
כב' הש' האפט:      הכל בסדר אדוני, תתקדם, זה לא שאלה.
עו"ד טולדנו:         נו, עד 2003 היית בקשר עם אבא שלך?
העד, מר אריאל:    כן.
עו"ד טולדנו:         כן?
העד, מר אריאל:    וודאי. הנתק היה באמצע, לא היה,
עו"ד חגבי:            למה אתה מכוון?
העד, מר אריאל:    מה זה,
עו"ד טולדנו:         אתה נולדת ב-88'?
העד, מר אריאל:    נכון,
ש:                        והקשר נותק כשהיית בן, עד שהיית בן 13, ככה אמרת בעדות שלך, נכון?
ת:                         להערכתי.
ש:                        זאת אומרת ב-2000, עד שנת 2001.
ת:                         או קיי,
עו"ד חגבי:            בטח משפחה עבורו,
כב' הש' האפט:      עורך דין חגבי, כן, לא צריך כרגע, כן,
עו"ד טולדנו:         עכשיו, אם עד 2001 אתה לא היית בקשר עם אבא שלך,
כב' הש' האפט:      לא, מ-2001,
עו"ד טולדנו:         מה?
כב' הש' האפט:      מ-2001, לא עד,
עו"ד טולדנו:         הוא היה בקשר,
כב' הש' האפט:      2001,
עו"ד טולדנו:         הוא היה בקשר ב-2001 עם אבא שלו?
כב' הש' האפט:      אתה שואל אותי אדוני?
עו"ד טולדנו:         עד 2001 לא היית בקשר או מ-2001?
כב' הש' האפט:      לא, תראה אדוני, אני רוצה להגיד לך, תשאל אותי איפה הייתי,
דובר:                    אל תצחק,
העד, מר אריאל:    אני לא מבין,
כב' הש' האפט:      ומה עשיתי בשנת 2001, למרות שאני רוצה לחשוב דגם 1986 היה אתמול, זה לא היה אתמול. אז תשאל שאלות לפי גילאים, ותשאל שאלות שאפשר להבין.
עו"ד טולדנו:         אני, אני אשיב לגברתי,
כב' הש' האפט:      אתה, אתה, אתה מתרגם גילאים לשנים, והוא לא צריך,
עו"ד טולדנו:         אני אשיב לגברתי,
כב' הש' האפט:      ללכת אחרייך לטבור,
עו"ד טולדנו:         בסוגייה הזאתי,
כב' הש' האפט:      אל תשיב לי. תנסח את השאלה שלך מחדש. אני לא,
עו"ד טולדנו:         אבל עד מציין תאריכים,
כב' הש' האפט:      שאלתי אותך שום שאלה.
עו"ד טולדנו:         אבל לעד הזה אין תאריכים,
כב' הש' האפט:      אדוני, אדוני,
עו"ד טולדנו:         (לא ברור),
כב' הש' האפט:      תדבר עם העד לפי הגילאים שהוא היה בהם, לא לפי שנים.
עו"ד טולדנו:         אתה יכול לספר לי על חברי הילדות שלך מכפר שלם?
כב' הש' האפט:      מה, מה השאלה?
עו"ד טולדנו:         אם התגוררת בכפר שלם, אתה יכול לספר לי על חברי הילדות שלך מכפר שלם?
כב' הש' האפט:      מי, שמות של חברים?
עו"ד טולדנו:         שמות כן,
כב' הש' האפט:      כן,
עו"ד טולדנו:         שמות של חברי ילדות.
העד, מר אריאל:    היה לי שתי חברים מהכפר, רוב החברים שלי היו איתי מן הסתם מהבית ספר.
ש:                        מה?
ת:                         אני אענה, רוב החברים שלי זה מן הסתם בגיל הזה זה ילדים שלמדתי איתם בבית ספר, והייתי איתם,
ש:                        ביום,
ת:                         יש לי אחד,
כב' הש' האפט:      אמרת שהיו לך שני חברים בכפר,
העד, מר אריאל:    נכון,
כב' הש' האפט:      מי,
עו"ד טולדנו:         כן,
כב' הש' האפט:      מי הם?
העד, מר אריאל:    יואב אלפרון,
כב' הש' האפט:      יואב אלפרון,
העד, מר אריאל:    בן משפחת, כן, היום אני כבר לא בקשר איתו. בדיעבד ידעתי שהוא,
עו"ד טולדנו:         כן,
העד, מר אריאל:    כילד קטן, אז, כן, והיו לי חברים שאני כבר לא זוכר את שמם. זה היה ממש מזמן.
כב' הש' האפט:      אמרת שנים שאתה ממש זוכר,
עו"ד טולדנו:         מי זה השני?
כב' הש' האפט:      אז מי יואב, ומי השני? אתה זוכר?
העד, מר אריאל:    כן, קוראים לו אוראל.
כב' הש' האפט:      מה?
העד, מר אריאל:    אוראל.
כב' הש' האפט:      אוראל?
העד, מר אריאל:    אוראל שרעבי.
כב' הש' האפט:      אוראל שרעבי, או קיי, כן.
עו"ד טולדנו:         ופניתם אליהם בנושא של עדות, שיגישו עדות בתיק שלך?
העד, מר אריאל:    באיזה עניין יגישו עדות?
ש:                        בנושא, שיעידו שאתה גרת שם בכפר שלם.
ת:                         לא.
ש:                        לא. תראה, בסעיף 25 לתצהיר שלך, אתה אומר שבבעלות אביך היה דירה במנהטן.
ת:                         או קיי, נכון.
ש:                        אתה יכול לאשר לי שעל הדירה הזאת הייתה משכנתא בסכום מאוד, מאוד גבוה?
ת:                         לא,
ש:                        אתה לא יודע על משכנתא?
ת:                         לא, אני יודע שהיום היא בבעלותי.
ש:                        מה?
ת:                         אני יודע שהיום היא בבעלותי.
ש:                        שמה?
ת:                         שהיום היא בבעלותי. ואני יודע שאבא שלי,
ש:                        אני לא שומע מה אתה אומר,
ת:                         אני יודע שהיום היא בבעלותי ושאבא שלי קיבל שכירות,
עו"ד חגבי:            היום, היום,
עו"ד טולדנו:         היום בבעלותך ו?
העד, מר אריאל:    ושאבי קיבל ממנה שכירות. אני לא יודע מה הייתה המשכנתא וכמה היה,
ש:                        כן, אבל אתה לא יכול לשלול את מה שאני אומר, שבמשך כל השנים, שאבא השכיר את הבית במנהטן, למעשה, השכירות והאחזקה הייתה כנגד חוב המשכנתא שרבצה על הנכס. אתה יכול לשלול את מה שאני אומר, כרגע? מידיעתך האישית, אני יכול דרך אגב, זה גם מה שאני אומר לך,
ת:                         לדעתי, יש תקופות, זה היה תקופה שהוא החזיר משכנתא ותקופה שהוא נתן כסף,
ש:                        אז אתה יודע שיש משכנתא? אמרת ש,
ת:                         לא, אני מניח,
ש:                        מה?
ת:                         אם הייתה משכנתא, אז יכול להיות שהוא שילם את המשכנתא, אני יודע בפירוש,
ש:                        למעשה רק עד 3 שנים לפני שהוא נפטר,
ת:                         אני,
ש:                        המשכנתא נפרעה.
ת:                         או קיי,
ש:                        נכון?
ת:                         לא, אני לא יודע,
ש:                        אתה לא יודע?
ת:                         לא,
ש:                        איפה ההקלטה של בית הדין?
עו"ד חגבי:            (לא ברור),
עו"ד טולדנו:         אם הוא לא יודע, זה בסדר,
עו"ד חגבי:            סליחה,
כב' הש' האפט:      עורך דין חגבי, העד מסתדר מצוין, כן.
עו"ד חגבי:            טוב,
עו"ד טולדנו:         איפה התצהיר של בית הדין לעבודה? של ה, תראה, אני אפנה אותך ל-נ/29, שזה מכתב שאביך כתב לבית הדין הרבני. ב-01/01/99,
העד, מר אריאל:    או קיי, אני לא מצליח,
ש:                        מה?
ת:                         או קיי,
ש:                        ואבא אומר, לטענה שיש לי רכוש מגרש במושב מצליח, אתה מתייחס לנושא הזה בתצהיר שלך, הוא אומר המגרש הנ"ל נמסר בזמנו להורי בהסכמתם, בתמורה לחלק קטן מהחוב שלו להורים. כי האבא, אבא לקח להורים את כל כספי הפנסיה. הסטודיו בארצות הברית, זה הדירה ב,
ת:                         אני לא,
ש:                        שניה,
ת:                         או קיי,
ש:                        הוא אומר, הוא לקח הלוואה למשך,
כב' הש' האפט:      עורך דין חגבי, חברך באמצע שאלה.
עו"ד חגבי:            (לא ברור),
עו"ד טולדנו:         הסטודיו בארצות הברית,
כב' הש' האפט:      חברך באמצע שאלה, ואני רוצה לשמוע את השאלה,
עו"ד טולדנו:         אחרי זה תגיד מה שאתה חושב. הסטודיו בארצות הברית, נלקחה הלוואה למשך 30 שנה, כיום הנכס שייך לבנק, עד שהחוב ישולם, שזה בעוד 23 שנים. במקרה הטוב שנמצא דייר וההכנסה מהסטודיו היא 1,000 דולר, שמתחלקים, 500 דולר לאחזקה, 500 דולר להחזרת חוב לבנק. אז אתה מכיר את המסמך הזה? הרי נתנה לך הזכות לעיין בכל המסכמים של,
העד, מר אריאל:    אני,
ש:                        גילוי מסמכים,
ת:                         אני אענה לך, אני,
(מדברים ביחד)
העד, מר אריאל:    לא אני אענה,
כב' הש' האפט:      או קיי,
העד, מר אריאל:    אני אענה, אני לא עברתי על המסמך,
כב' הש' האפט:      כן, כן, אל תשיב, עורך דין חגבי, בבקשה,
עו"ד חגבי:            או קיי, יש פה דבר שלא (לא ברור), חברי צירף מסמכים בתיק הרבני, שקשורים מכח צנעת הפרט לאמו ואביו (לא ברור) הליך פה, יש פה חומר שלם, ואני מבקש, (לא ברור),
כב' הש' האפט:      שאתה לא הראת אותם לעד הזה?
עו"ד חגבי:            בבקשה?
כב' הש' האפט:      שלא הראת אותם לתובע?
עו"ד חגבי:            לא הראתי אותם,
כב' הש' האפט:      לא הראת,
עו"ד חגבי:            כי זה פשוט, זה דברים, גברתי,
כב' הש' האפט:      אדוני, לא הראת לעד?
עו"ד חגבי:            כן,
כב' הש' האפט:      תתקדם. זאת התשובה שלך, זאת הצהרה של עורך דין, בבקשה.
עו"ד טולדנו:         זה היה בגילוי מסמכים, חשוב לי להדגיש,
כב' הש' האפט:      אדוני,
עו"ד טולדנו:         בסדר גמור,
כב' הש' האפט:      שמעת?
עו"ד טולדנו:         בבקשה,
כב' הש' האפט:      עורך דין חגבי,
עו"ד טולדנו:         אתה בסעיף, אפשר?
כב' הש' האפט:      אין צורך. אני חושבת שאתה מסיים את החקירה פה.
עו"ד טולדנו:         כן, בסעיף 27 לתצהיר שלך, אתה כותב, שנשלח מכתב לאביך, שבינואר 93', תסתכל בתצהיר שלך, יהיה לך יותר קל. בינואר 93', אתה כותב תאריך. אביך המנוח קיבל הודעה מעיריית תל אביב, לפיו עליו לבצע עבודות בניה ושיפוץ במבנה בו הוא מחזיק. נכון?
העד, מר אריאל:    נכון,
ש:                        זה אתה כותב,
ת:                         על סמך מסמכים שקיבלתי ממנו,
ש:                        או קיי,
ת:                         אז כן.
ש:                        עכשיו, אני מפנה אותך, לנספח ז', שזה המכתב שאתה מפנה אליו, ומראה לך, שהמכתב מעיריית תל אביב , למעה, לא נשלח לאביך ישירות, אלא כתבו עבור אביו של אביך, אפרים אריאל ז"ל, ברחוב בן חייל 12, תל אביב. אתה רואה? אריאל אילן עבור אריאל אפרים, בבן חייל. למעשה, הוא היה פה מופיע כבר כשליח שלו. ותסכים איתי שגם המכתב הזה מוען גם כלפי אריאל בועז שהוא נתבע בתיק פה?
כב' הש' האפט:      מה אתה רוצה מהעד?
עו"ד חגבי:            מה שכתוב, כתוב.
העד, מר אריאל:    לא הבנתי, לא,
עו"ד טולדנו:         שהפרזנטציה שלו בתצהיר, שהמכתב מוען אליו,
כב' הש' האפט:      אז תגיד לי את זה בסיכומים, בבקשה.
עו"ד טולדנו:         היא לא נכונה, או קיי. בסעיף 27 ג', לתצהיר שלך, אתה טוען שמתוך חשש לבריאותו של אביך, ובריאותך, בריאותך שלך, הוא פנה למשרד השיכון בתאריך 08/02/93,
העד, מר אריאל:    או קיי,
ש:                        נכון? זה אתה כתבת?
ת:                         על סמך מסמכים כמובן,
ש:                        כן,
ת:                         כן,
ש:                        ושאלה שאני שואל אותך, אם, אם אביך בתאריך הזה התגורר עם אמך ואתך ביהוד, איך בדיוק הוא חשש לבריאותכם? עקב מצב הבית בכפר שלם? זאת השאלה שלי, שאלה טובה. תענה לי, תענה לי על זה בבקשה. ההורים עוד לא התגרשו באותה תקופה,
עו"ד חגבי:            רק שניה, תקרא בבקשה את כל הסעיף,
עו"ד טולדנו:         בבקשה,
עו"ד חגבי:            ואחר כך תשיב, ותראה גם את הנספח, נספח ה' שמופנה אליו,
כב' הש' האפט:      עורך דין חגבי,
עו"ד חגבי:            בבקשה, גברתי,
העד, מר אריאל:    אני, אני פשוט צריך, צריך שהוא ישאל את השאלה שוב, כאילו שאני,
עו"ד טולדנו:         אני אשאל אותה עוד הפעם,
העד, מר אריאל:    אבין מה, מה הוא, אני מצטער, כי לוקח לי זמן,
ש:                        תביא לי את הסעיף,
ת:                         אני לא מצליח להקשיב, להתרכז,
ש:                        אני אשאל אותך עוד הפעם,
ת:                         תפנה אותי, שאני אוכל לקרוא,
ש:                        בסעיף 27,
ת:                         סעיף 27,
ש:                        לתצהיר,
ת:                         כן,
ש:                        אתה אומר, אתה כותב, 27,ג',
ת:                         או קיי,
ש:                        אתה כותב, מתוך חשש לבריאותנו, ולבריאותנו ובריאותו, פנה אבי, ביום 08/02/93, למשרד השיכון, וציין בפניהם כי הוא חושש לביטחון ובריאות ילדיו הקטנים, בני 2 ו-5 המתגוררים עמו.
כב' הש' האפט:      כן, מה השאלה?
עו"ד טולדנו:         השאלה היא, היא מאחר ואתם התגוררתם עד 95', בנוה, בנוה סביון, איזה חשש לבריאות היה, אם התגוררתם בכלל בגבעת סביון, ולא התגוררתם בכלל בכפר שלם?
העד, מר אריאל:    אני אענה לאדוני,
עו"ד טולדנו:         אתה, אתה,
כב' הש' האפט:      כן, השאלה ברורה?
עו"ד טולדנו:         השאלה ברורה? כן,
העד, מר אריאל:    אני אענה לאדוני,
ש:                        בבקשה,
ת:                         אני, אני הוצאתי את המסמך הזה שאבי שלח,
ש:                        כן,
ת:                         וציינתי אותו,
ש:                        כן,
ת:                         הצגתי את הדברים כמו שהם,
ש:                        שמה?
ת:                         ציינתי את המסמך שהוא הגיש,
ש:                        כן,
ת:                         שמה היה ברשותי, וזה מה שנכתב, אני לא זוכר מה היה ב-93',
ש:                        אבל אתה מסכים איתי, שמאחר ואנחנו לא חולקים על העובדה שההורים התגרשו ב-95', והתגוררתם עד אותה תקופה בנוה סביון. ב-93' הוא שלח את המכתב, לא היה שום חשש לבריאות שלך ושל אחותך?
עו"ד חגבי:            אתה חוקר את אבא שלו עכשיו?
כב' הש' האפט:      הוא לא כתב את המכתב הזה,
עו"ד טולדנו:         בסדר,
העד, מר אריאל:    אני לא,
עו"ד חגבי:            אבא שלו כתב את זה,
העד, מר אריאל:    אני לא מבין, אני לא,
עו"ד טולדנו:         אבל הוא בחר לצטט את זה,
כב' הש' האפט:      אדוני,
עו"ד טולדנו:         הוא בחר,
כב' הש' האפט:      כן, אבל הוא לא כתב,
עו"ד טולדנו:         הוא בחר,
העד, מר אריאל:    אני,
כב' הש' האפט:      אבל הוא לא כתב, אדוני, ואתה לא מתווכח עם בית המשפט,
עו"ד טולדנו:         בסדר, אני לא מתווכח,
כב' הש' האפט:      תכתוב לי את זה בסיכומים.
עו"ד טולדנו:         בסדר.
כב' הש' האפט:      אתה צריך לסיים את החקירה של העד הזה, אני לא שומעת עכשיו שאלות שמתאימות לעד הזה.
עו"ד טולדנו:         טוב. אני, אני מוותר על הרבה שאלות, גברתי, אני רק מנסה לחפש, באמת 2,3 שאלות אחרונות,
כב' הש' האפט:      בבקשה אדוני,
עו"ד טולדנו:         אני ער לזמנו של בית משפט. אני מבקש מגברתי, שחברתי תשאל רק שאלה אחת, ונסיים את החקירה,
כב' הש' האפט:      בבקשה,
עו"ד טולדנו:         בסדר?
עו"ד גריסמוב:       אתה נולדת ב-1988, ובתחילת החקירה שלך כבר אמרת לנו שהקשר שלך ובין אבא שלך נותק, אתה לא זוכר שנים, אבל אתה זוכר שהיית בן 13.
העד, מר אריאל:    אני לא זוכר,
כב' הש' האפט:      שהיית בן?
העד, מר אריאל:    לא אמרתי שהייתי בן 13, אני חשבתי, אני חושב שהייתי בן 13. הייתי מאוד צעיר אז, ואני לא כזה חזק, את רואה, בלזכור דברים.
כב' הש' האפט:      או קיי,
עו"ד גריסמוב:       פחות או יותר 13?
העד, מר אריאל:    אני מצטער, אני לא יודע, אני מניח בערך שבתקופה הזאתי,
כב' הש' האפט:      או קיי,
עו"ד גריסמוב:       או קיי,
כב' הש' האפט:      זאת השערה, כן,
עו"ד גריסמוב:       השערה,
העד, מר אריאל:    כן, אני לא יכול להגיד לך בוודאות, כאילו,
כב' הש' האפט:      כן,
עו"ד גריסמוב:       בן 13 היית בשנת 2001,
העד, מר אריאל:    או קיי,
כב' הש' האפט:      כן,
עו"ד גריסמוב:       או קיי?
כב' הש' האפט:      כן,
עו"ד גריסמוב:       עכשיו, את התצהיר שלך, בסעיף 22, אתה כותב, שמידיעתך האישית, אתה באופן אישי ליווית את אביך, בשיפוץ הבית ב-2002.
העד, מר אריאל:    או קיי,
כב' הש' האפט:      שזה כאילו זמן, לפי החישובים של התאריכים שאתה כבר אמור היית להיות איתו,
עו"ד גריסמוב:       לפחות שנה,
כב' הש' האפט:      בנתק ביחסים,
העד, מר אריאל:    אני זוכר, בוודאות, או קיי? אני זוכר שבאנו לראות את השטח לפני שיפוץ. אני זוכר את הבלאגן שהיה שם. הטענה שם לגבי איך נכנס הקרוואן,  אני זוכר אותה. לא היה שם,
כב' הש' האפט:      אתה זוכר בוודאות,
העד, מר אריאל:    אני זוכר,
כב' הש' האפט:      שאתה ליווית את אבא שלך,
העד, מר אריאל:    כמובן,
כב' הש' האפט:      במהלך שיפוץ הבית, בשנת 2002 בערך?
העד, מר אריאל:    אני אענה,
כב' הש' האפט:      את, זה שליווית את התהליך של השיפוץ של הבית שלו, אתה זוכר?
העד, מר אריאל:    להבין, בוא נחדד רק את המילה,
כב' הש' האפט:      לא, לא נחדד,
עו"ד חגבי:            בבית משפט, (לא ברור),
כב' הש' האפט:      תקשיב לשאלה שלי. אתה זוכר בוודאות שליווית את אבא לך במהלך שיפוץ הבית שלו?
העד, מר אריאל:    כן.
כב' הש' האפט:      כן, או קיי.
דוברת:                 אפשר? (לא ברור)
כב' הש' האפט:      לא, לא, לא,
עו"ד חגבי:            (לא ברור),
כב' הש' האפט:      כן, או קיי אז קיבלת תשובה, זה הכל.
עו"ד גריסמוב:       אתה אמרת לנו רק כרגע, כשענית, אני זוכר את הבית, זוכר את המגרש, זוכר איך הוא היה לפני השיפוץ ואחרי. איך הוא היה לפני השיפוץ? יש משהו ספציפי שאתה ממש זוכר ממנו?
העד, מר אריאל:    אני זוכר, אני זוכר שהוא לקח אותי לשם. הוא אמר לי שהוא מכר את האדמה שלו,
כב' הש' האפט:      שמה? שהוא מכר את האדמה?
העד, מר אריאל:    שהוא מכר אדמה,
כב' הש' האפט:      כן,
העד, מר אריאל:    בשביל שהוא יקח את הכסף ושהוא הולך לבנות עם זה פה. אני זוכר שהוא לקח אותי, אני הייתי קטן, אני זוכר אבל את הבלאגן שהיה שם. אני זוכר את השטח, אני זוכר שלא היה שם שום דבר כשאבי הגיע לשם. ולטענתם, איך נכנס הקראוון כי אף אחד לא היה שם כשהוא הגיע. זה מה שאני זוכר.
כב' הש' האפט:      טוב,
עו"ד גריסמוב:       מה כן היה בשטח?
כב' הש' האפט:      או קיי, גברתי, תודה רבה.
עו"ד חגבי:            (לא ברור),
כב' הש' האפט:      כן, חקירה חוזרת,
 
ע.ת/3 מר ניב אריאל, משיב בחקירה חוזרת לעורך הדין יורם חגבי:
עו"ד חגבי:            זה לא אדמה בכפר שלם, איפה האדמה הזאת שהוא מכר?
העד, מר אריאל:    לא, היה לו אדמה באיזה יישוב, והוא מכר.
עו"ד חגבי:            איפה?
כב' הש' האפט:      או קיי, באיזה יישוב?
העד, מר אריאל:    באיזה יישוב היה לו אדמה.
כב' הש' האפט:      טוב, תודה רבה. תוריד את המיקרופון בזהירות ואתה סיימת. עורך דין חגבי, אלו עדייך? או קיי. בואו נתקדם לפחות לעד הגנה אחד, את מי אתם תרצו, רבותיי?
דובר:                    את מי תרצה להעמיד?
כב' הש' האפט:      רבותיי, את מי תרצו? עד הגנה אחד אנחנו נשמע היום. כן, את מי אתה? מדינה, בבקשה. לדוכן העדים יעלה עכשיו עד בשם, מדינה אינגבר, אינגבר. אה, זה גברת. הגברת אינגבר, שלום,
העדה, גב' אינגבר: שלום,
כב' הש' האפט:      גברתי, את עומדת עכשיו למסור עדות בבית משפט, אגב, איך את מבטאת את השם המשפחה?
העדה, גב' אינגבר: איך?
כב' הש' האפט:      השם משפחה שלך, איך אומרים אותו?
העדה, גב' אינגבר: א', י', נ',
כב' הש' האפט:      לא, לא איך מאייתים אותו, איך אומרים אותו?
העדה, גב' אינגבר: אינגבר,
כב' הש' האפט:      אינגבר. גברתי, את עומדת עכשיו למסור עדות בבית משפט. מי שמוסר עדות בבית משפט, בבית משפט, מזהירים אותו קודם כל שהוא צריך להגיד אמת. מי שלא אומר אמת, צפוי לעונש לפי הקבוע בחוק. את מבינה את האזהרה הזאת?
העדה, גב' אינגבר: בוודאי,
כב' הש' האפט:      ואת מתחייבת לומר אמת?
העדה, גב' אינגבר: ודאי,
כב' הש' האפט:      טוב, יופי. מציג בפנייך, עורך הדין, תצהיר שמונח לפנייך ושאת חתמת עליו ביום 31/08/16, כאשר הופעת בפני עורך דין ניר טולדנו. שואל אותך, האם זה התצהיר שלך? והאם את מאשרת שמה שכתוב בו הוא נכון?
העדה, גב' אינגבר: נכון מאוד.
כב' הש' האפט:      התצהיר הזה מסומן נ/1. ואת עכשיו מקשיבה לשאלות של בא כוח התובעים, שניצב פה לימינך. תקשיבי היטב לשאלות ותעני לו.
 
ע.ה/1 גב' מדינה אינגבר, לאחר שהוזהרה כחוק, משיבה בחקירה נגדית לעורך הדין יורם חגבי:
עו"ד חגבי:           את אומרת שאת מתגוררת ברחוב ח'7 בכפר שלם, כמה מבנים או בתים, גרים במתחם, ברחוב ח'7 בכפר שלם?
העדה, גב' אינגבר:         סביב, אני לא מדייקת, אבל,
ש:                       לא, לא צריך, זה בסדר,
ת:                       (לא ברור),
ש:                       את זוכרת את שמות המשפחות שגרות שם?
ת:                       אתה יודע, זה משפחה (לא ברור),
ש:                       מי? תגידי לי מי,
ת:                       לא ברור,
ש:                       מי?
דובר:                  סליחה, אם אפשר,
עו"ד טולדנו:        יותר חזק,
כב' הש' האפט:    שימי עלייך את המיקרופון, בבקשה על החולצה, תחברי אותו,
העדה, גב' אינגבר:         אה, סליחה, מה אני עושה איתו בדיוק?
עו"ד חגבי:           מדביקה אותו על, על דש בגדיך.
העדה, גב' אינגבר:         ככה?
עו"ד חגבי:           כן,
העדה, גב' אינגבר:         ככה, אני יכולה להחזיק אותו?
דובר:                  אין צורך. את יכולה להשאיר אותו ככה.
העדה, גב' אינגבר:         או קיי, בבקשה.
עו"ד חגבי:           כן, אמרנו, משפחת דמרי,
העדה, גב' אינגבר:         משפחת דמרי, כל משפחת אריאל, להזכיר שמות? רצון אריאל,
ש:                       כל משפחת מה?
ת:                       אריאל,
ש:                       כן, או קיי,
ת:                       כי זה החצר שלנו,
ש:                       או קיי, לא,
ת:                       אבל גם שייכת למשפחת אריאל,
ש:                       לא, תספרי לי בבקשה, מהכניסה למתחם, מי גרים שם? דמרי אמרת, מי עוד?
ת:                       אריאל רצון,
ש:                       כן,
ת:                       איתן אריאל,
ש:                       כן,
ת:                       דורון אריאל,
ש:                       כן,
ת:                       רויטל, אין לי מושג מה שהם משפחתה, שהיא שייכת למשפחת אריאל,
ש:                       כלומר, רק אני רוצה לאשר באמצעותך, שב/7, לא גרים רק, לא גרו רק דוד ואמך, איך קוראים לה זיכרונה לברכה?
ת:                       רחל,
ש:                       ורחל. אתם הייתם בית אחד במתחם הגדול, נכון? במתחם שהרבה בתים שם,
ת:                       היו כמה בתים ערבים,
ש:                       בסדר,
ת:                       ערבים, כשההורים שלי הגיעו לשם,
ש:                       בסדר,
ת:                       ומאז בונים,
ש:                       או קיי,
ת:                       כל הזמן בונים שם.
ש:                       בונים, מרחיבים מה שנקרא,
ת:                       מרחיבים, בונים,
ש:                       בסדר,
ת:                       דירות לצעירים.
ש:                       או קיי, בסדר גמור. עכשיו, את, את גרת, איפה את גרה בבית ההורים?
ת:                       עכשיו?
ש:                       כן,
ת:                       לא, בניה שלי, אישית.
ש:                       אישית?
ת:                       ב-71' בניתי,
ש:                       את לא קשורה בעצם,
ת:                       אותה,
ש:                       את לא קשורה לסכסוך פה? את לא קשורה, את לא גם כן, טוענת לזכויות בבתים של,
ת:                       אני כן, אני כן שייכת. ומאחר, אם קראתי נכון את מה שכתבו פה, אז העלמת חן והמשפחה של ג'ודי, איך המשפחה,
ש:                       תמשיכי, לא, לא, משפחה עכשיו,
ת:                       אריאל,
ש:                       (לא ברור)
ת:                       לא חשוב, טוענים שהבית של ההורים שלי, שייכים להם. וזה כן מעניין,
ש:                       לא, אני לא הגעתי עוד לשם. תהיי איתי רגע אחד, תהיי איתי,
ת:                       בבקשה, אני אתך,
ש:                       מה היום יש במקום, מה בנוי? הכין שההורים גרו, ואני אעזור לך ותאשרי לי. נכון שיש את בית ההורים ששופץ, נכון?
ת:                       של ההורים שלי?
ש:                       כן, ששופץ, קיים?
ת:                       כן, קיים.
ש:                       מה יש שמה עוד? עוד איזה בתים יש במתחם?
ת:                       בית של אחי מאיר, בית של אחי,
ש:                       איזה בית זה? ממה הוא עשוי? מבלוקים?
ת:                       בטח,
ש:                       זה היה מחסן פעם?
ת:                       כן,
ש:                       יפה,
ת:                       לא, יש שמה, היה מחסן והיה צריף,
ש:                       וצריף, יפה.
ת:                       מאיר, זה צריף היה,
ש:                       ומאיר גר שם היום?
ת:                       אה, לא הוא לא גר שם.
ש:                       איפה הוא גר?
ת:                       אני גם לא גרה שם, אני משכירה את זה,
ש:                       איפה הוא גר?
ת:                       בארצות הברית.
ש:                       בארצות הברית, יפה. ממתי הוא בארצות הברית? באיזה שנים, את זוכרת? 5 שנים, שנה, 30 שנה, 20 שנה?
ת:                       לא, הרבה שנים.
ש:                       40 שנה?
ת:                       30 שנה.
ש:                       30 שנה לפחות. למי, מי עוד יש שמה?
ת:                       שגר?
ש:                       הוא משכיר את זה היום?
ת:                       נכון.
ש:                       טוב. איזה עוד בית, בית יש שמה? בתים עוד איזה בתים?
ת:                       טוב, הבית של ההורים שלי גם,
ש:                       אמרנו אותו, אמרנו אותו, כן,
ת:                       הבית של,
ש:                       הבית של אמא שלכם, של ההורים, מושכר?
ת:                       כן,
ש:                       כלומר,
ת:                       הם מתו מזמן,
ש:                       כלומר, כלומר לא גר שמה בועז, נכון?
ת:                       בועז, גר בבית של ההורים שלו,
ש:                       שלו.
עו"ד טולדנו:        שניה, אם אפשר יותר לאט רק,
עו"ד חגבי:           לא גר שמה, אדון גלעד?
העדה, גב' אינגבר:         גלעד גר בבית של ההורים שלו.
ש:                       של ההורים שלו?
ת:                       של ההורים שלו, ממול, דלת ממול.
ש:                       כן, או קיי, אנחנו כנראה לא משדרים אותו גל. את אחות שלהם, נכון?
ת:                       אני הדודה שלהם.
ש:                       הדודה, סליחה, לכן, אני, נקלעתי לכאן טעות, אני מצטער.
ת:                       כן, זה בסדר,
ש:                       שאת אחותם, בסדר,
ת:                       אבא שלהם, הוא אח שלי,
ש:                       הדודה, אז מה את קשורה למקום הזה? למה באת לבית משפט היום?
ת:                       כי אמרו לי,
ש:                       את הדודה,
ת:                       שרוצים לקחת את הדירה של ההורים שלי ושל האחים שלי.
ש:                       של ההורים שלך?
ת:                       כן.
ש:                       כן, אה כאילו גם לוקחים ממך?
ת:                       הם טוענים שכל החצר שלהם,
ש:                       כלומר, יש כאילו,
ת:                       זה לא שלהם, זה של ההורים שלי,
ש:                       כאילו, לאט, לאט, אני רוצה להבין. כאילו גם לוקחים את החלק שלך בירושה? את יורשת, את יורשת בבית הזה של ההורים שלך?
ת:                       אם יהיה ירושה, אז אני אקבל ירושה. בינתיים זה הבית של ההורים שלי.
ש:                       סליחה, אבל הבית, אם, אם, אם חלמיש, או המדינה,
ת:                       כן,
ש:                       תפצה, תגיד הבית של ההורים שלך, את גם ברשימה מופיעה?
ת:                       בהחלט כן.
ש:                       בעצם בית ההורים, שייך לכולם. הוא גם שייך לאילן, אחיך? אילן אחיך, כן?
ת:                       אילן אחיין שלי,
ש:                       אחיין שלך,
ת:                       אחיין שלי.
ש:                       כן, גם לאילן?
ת:                       אילן אח של בועז,
ש:                       כן, כן, גם לו שייך חלקים בירושה?
ת:                       לא, הוא יקבל משל ההורים שלו, לא משל ההורים שלי. אתה מבין מה קורה שם בכלל?
ש:                       אני לא מבין,
ת:                       החצר הזאת הולכת כמו הדבר הזה,
ש:                       לא, לא, אני לא מבין סליחה, תראי, תראי, תראי, תקשיבי,
ת:                       הם גרים פה ואנחנו גרים פה,
ש:                       תקשיבי בבקשה, אנחנו נעשה סדר, והכל יהיה מובן,
ת:                       נעשה סדר,
ש:                       תראי, לאט, לאט, הכל יהיה בסדר, לאט, לאט,
ת:                       בוודאי,
ש:                       מי זה, מי זה אריאל אפרים?
ת:                       אבא שלהם.
ש:                       לא שלך?
ת:                       ואח שלי.
ש:                       הבנתי, הוא אח שלך. את לא יורשת, את לא יורשת את אחיך?
ת:                       ודאי שלא.
ש:                       או קיי, בסדר. כלומר, את אין לך זכויות במתחם שאנחנו מדברים פה בבית המשפט?
ת:                       במתחם, יש לי. רק לא בדירה שלהם.
ש:                       בסדר, לא במה שבועז אומר ומה שגילי אומר ומה שזכרונו לברכה, אנחנו אומרים שלאבא של (לא ברור), אין לך קשר לזה בכלל?
ת:                       לבית של בועז ואילן, אין לי שום קשר.
ש:                       אז למה באת לפה היום?
כב' הש' האפט:    אני רוצה רגע להבין,
העדה, גב' אינגבר:         אז אני אומר לך שוב,
עו"ד חגבי:           אז למה באת לפה היום?
כב' הש' האפט:    אני רוצה רגע להבין, אני רוצה רגע להבין,
עו"ד חגבי:           מי הביא אותך לפה?
כב' הש' האפט:    איך את קשורה לניב ולמור? לניב אריאל ולמור מזל, איך את קשורה?
עו"ד חגבי:           הילדים,
העדה, גב' אינגבר:         אילן היה אחיין שלי, שנשוי לג'ודי והם הילדים שלהם.
עו"ד חגבי:           למה באת לפה בכלל, אני לא מבין.
כב' הש' האפט:    תתקדם.
עו"ד חגבי:           כל מה שכתוב בתצהיר שלך, וחתמת עליו, זה דברים ששמעת שסיפרו לך בועז וגילי, נכון?
העדה, גב' אינגבר:         אני קצת יותר מבוגרת מהם ב-30 שנה,
ש:                       לא, לא,
ת:                       אני סיפרתי להם,
ש:                       לא, לא,
ת:                       לא הם סיפרו לי,
ש:                       השאלה שלי,
כב' הש' האפט:    את דודה של גלעד ושל בועז?
העדה, גב' אינגבר:         נכון.
כב' הש' האפט:    כן,
עו"ד חגבי:           אני שואל,
כב' הש' האפט:    אבא שלהם היה אחיך?
העדה, גב' אינגבר:         נכון.
כב' הש' האפט:    או קיי.
עו"ד חגבי:           אני עכשיו שואל אותך, מה שכתוב בתצהיר פה,
העדה, גב' אינגבר:         כן,
עו"ד חגבי:           ואני רוצה להראות לבית המשפט, אלה דברים שבעצם עורך הדין, את, בפני מי חתמת?
כב' הש' האפט:    אדוני, תתרחק מהעדה, בבקשה,
העדה, גב' אינגבר:         אצל העורך דין,
עו"ד חגבי:           את צודקת,
כב' הש' האפט:    כן,
עו"ד חגבי:           מה? אצל העורך דין.
העדה, גב' אינגבר:         כן.
ש:                       וכשבאת לעורך דין, הוא הביא לך את הניירות, חתמת? מה עשית?
ת:                       הוא לא הביא לי, הוא שאל אותי שאלות,
ש:                       כן,
ת:                       וכל שאלה ששאלתי הוא רשם,
ש:                       או קיי,
ת:                       ואז הוא אמר לי,
ש:                       יפה בואי נתחיל, בסדר,
ת:                       תקראי את זה שוב פעם,
עו"ד טולדנו:        תמשיכי, תמשיכי לדבר,
העדה, גב' אינגבר:         תקראי את זה שוב פעם, הכל כאן בסדר? אמרתי לו בסדר גמור, תיתן לי את זה, חתמתי.
עו"ד חגבי:           או קיי, היא מדינה אינגבר? בסעיף 5 לתצהיר, תסתכלי בבקשה,
העדה, גב' אינגבר:         כן,
ש:                       ההורים, רחל ודוד אריאל,
ת:                       נכון,
ש:                       תמיד גרו בכפר שלם? הייתה תקופה שלא גרו שמה?
ת:                       מ-48',
ש:                       כן, אבל תמיד הם גרו שם?
ת:                       מ-48',
ש:                       כן,
ת:                       עד יום מותם.
ש:                       עד יום מותם. הם לא עברו מהמקום אף פעם?
ת:                       לא היה להם לאן.
ש:                       לא הייתה תקופה שהבית, אי אפשר היה לגור בו בכלל?
ת:                       בבית של ההורים?
ש:                       כן, שהיו צריכים לשפץ אותו,
ת:                       לא, לא, הבית היה, כי אנחנו גדלנו ויותר עזרנו ותמכנו ופה עשינו מטבח ופה עשינו חלונות. הוא היה פעם אבל שהיינו ילדים קטנים, הוא היה עלוב, אבל,
ש:                       מתי את עזבת את המקום? מתי עזבת את,
ת:                       את כפר שלם? אני התחתנתי,
ש:                       לא את כפר שלם, את הבית של ההורים? גרת עם ההורים, לא?
ת:                       כשהתחתנתי.
ש:                       כן, ומתי זה היה?
ת:                       ב-71'.
ש:                       מתי?
ת:                       התחתנתי ב-71'. כן, 71'.
ש:                       ומאז את לא שמה?
ת:                       אה?
ש:                       מאז את לא במקום?
ת:                       לא, אני במקום, גרתי בכפר,
ש:                       מתי,
ת:                       בניתי, בניתי לי בית שם וגרתי שם.
ש:                       בכפר?
ת:                       אמרתי לך שבכפר,
ש:                       והקרקע, הקרקע שבנית עליה, של, למי היא שייכת?
ת:                       נדמה לי חלמיש,
ש:                       למי?
ת:                       חלמיש, אם אני לא טועה.
ש:                       וקיבלת אישור?
ת:                       יש לנו קשר איתם, כן,
ש:                       קיבלת מחלמיש אישור לבנות את הבניין? יש לך, יש לך היתר בנייה לבית?
ת:                       יש לי, דרך עיריית תל אביב עשו לנו משפט והשאירו אותנו, אמרו טוב בסדר, תישארו. היה לנו משפט על הבניה הזו.
ש:                       או קיי, לא, אבל יש לכם משפט לפינוי מהמקום?
ת:                       כרגע,
ש:                       יש צו פינוי נגדם עכשיו?
ת:                       לא, לא התפננו.
ש:                       היום, היום,
ת:                       (לא ברור),
ש:                       היום יש תביעת פינוי נגדכם בחלמיש?
ת:                       לא,
ש:                       אין תביעה, או קיי.
ת:                       היה לנו משפט על בניה,
ש:                       בסדר,
ת:                       ויצאנו לשלום, כמו שאומרים.
ש:                       טוב. סעיף 8 לתצהיר,
ת:                       לאחר קריאת הודעה, כי הבית יעבר,
ש:                       בשנת 86',
ת:                       כן, כן,
ש:                       את השתתפת בישיבה הזאתי?
ת:                       ודאי.
ש:                       מה?
ת:                       אני נתתי את ההוראה שמשה יקבל את הבית,
ש:                       משה, איפה גר?
ת:                       ארצות הברית.
ש:                       כמה שנים?
ת:                       אבל אז הוא עלה לארץ, הייתה לו, הוא עשה עליה.
ש:                       אבל היום, אבל היום, הוא גר בארצות הברית היום?
ת:                       הוא חזר, כן, הוא הרבה בישראל, אבל הוא עשה עלייה, הוא גר פה כמה שנים, לכן הבאנו לו את הדירה של ההורים.
ש:                       אבל, הוא,
ת:                       יש לו שם ילדים אז הוא חוזר לבקר אותם וחוזר לארץ,
ש:                       אבל הוא היום פיזית, הבית מושכר, הוא לא גר בבית?
ת:                       היום הוא לא גר בבית.
ש:                       עכשיו, בשכירות, את מקבלת חלקים מהשכירות?
ת:                       שלי?
ש:                       גם לך? של בית ההורים,
ת:                       רק למשה,
ש:                       מה?
ת:                       רק משה מקבל.
ש:                       רק משה מקבל. כאשר היה השבעה של אילן,
ת:                       כן,
ש:                       הבית היה מושכר?
ת:                       של ההורים שלי?
ש:                       כן,
ת:                       אלוהים זוכר, לפעמים אין בעיה אז,
ש:                       שבעה, שבעה, הייתם,
ת:                       לפי דעתי כן, לפי דעתי כן,
ש:                       אילן לא גר שם לפני הפטירה של ההורים?
ת:                       אילן גר בבית של ההורים שלו.
ש:                       כן,
ת:                       יש להם, ממול זה ההורים של אילן גרים.
ש:                       או קיי, סליחה גברתי, אני מבקש הפסקה לדקה. שאת אומרת בסעיף 8, (לא ברור) זה לא הבית של ההורים שלך?
ת:                       מה אתה אומר?
ש:                       תסתכלי רגע בסעיף 8,
ת:                       לאחר פטירת אבי המנוח, דוד אריאל ז"ל, התכנסנו האחים,
ש:                       כן,
ת:                       האחים החליטו פה אחד, את בית ההורים לתת לאחי משה אריאל, מהלא בסדר בזה?
ש:                       מה?
ת:                       מה לא בסדר פה?
ש:                       וזה הבית שאנחנו עכשיו מנהלים עליו את המשפט?
ת:                       לא,
ש:                       בית אחר בכלל.
ת:                       ודאי,
ש:                       או קיי,
ת:                       אמרתי לך שזה דירה מול דירה,
ש:                       בסדר גמור, או קיי, או קיי, בסדר,
ת:                       זה אותו חצר,
ש:                       אני רוצה להבהיר שסעיף 8, לא מדבר על הבית שבו היה שבעה.
ת:                       ממש לא,
ש:                       או קיי, תודה,
ת:                       השבעה הייתה בכלל באוהל,
ש:                       אין בעיה, בסדר.
ת:                       היא לא הייתה בשום בית,
עו"ד טולדנו:        גברתי, אני רוצה להתנגד,
העדה, גב' אינגבר:         עשו אוהל,
כב' הש' האפט:    אדוני, אין לך מה להתנגד,
עו"ד טולדנו:        (לא ברור),
כב' הש' האפט:    אין לך מה להתנגד, וגם אין לך מה להדריך את העדה כרגע, כן,
עו"ד טולדנו:        (לא ברור)
כב' הש' האפט:    אדוני, תודה.
עו"ד טולדנו:        כשהיא תסיים, אני אסביר,
כב' הש' האפט:    אדוני, אמרתי תודה.
עו"ד חגבי:           סעיף 10 לתצהיר, אחי משה אריאל הגיע, אכן התגורר בבית שכונת ח'7, שאת אומרת בבית, בוא נבהיר פעם אחת, איזה בית מתכוונים?
העדה, גב' אינגבר:         רק של ההורים.
ש:                       מה?
ת:                       רק של ההורים שלי.
ש:                       הבנתי.
ת:                       משה גר רק בבית של ההורים שלי. ב-ח'7, יש כמה דירות, אבל,
ש:                       אני לא מבין,
ת:                       הוא גר בבית של ההורים,
ש:                       טוב. או קיי, כולם גרים,
דוברת:                אבל כאן כתוב הבית של ההורים, כשהיא אומרת הבית של ההורים, היא מתכוונת הבית של ההורים שלה, לא הבית של הנתבעים,
עו"ד חגבי:           כל זה לא מעניין, כל זה,
דוברת:                נכון,
עו"ד חגבי:           כלומר, כל התצהיר שלך, עוסק בבית של ההורים שלך, נכון?
העדה, גב' אינגבר:         אם שאלו אותי עוד שאלות שיכלתי לענות,
ש:                       לא, תסתכלי בפנים, תקראי,
ת:                       עכשיו אני אעיין בכל זה?
ש:                       לא, אני, אני שואל אותך, את בבית משפט,
ת:                       אני לא זוכרת,
ש:                       את, את מעידה על פי הבית של ההורים שלך, נכון?
ת:                       כן,
ש:                       או קיי, אין לי יותר שאלות, גברתי.
כב' הש' האפט:    חקירה חוזרת?
עו"ד חגבי:           תודה לך, גברתי.
העדה, גב' אינגבר:         בכיף, בכיף.
עו"ד חגבי:           בכיף.
כב' הש' האפט:    יש חקירה חוזרת?
עו"ד טולדנו:        כן, כן.
כב' הש' האפט:    בבקשה.
עו"ד חגבי:           היא אמרה חוזרת,
עו"ד טולדנו:        (לא ברור),
עו"ד חגבי:           התצהיר שלה מונח פה.
 
ע.ה/1 גב' מדינה אינגבר, משיבה בחקירה חוזרת לעורך הדין ניר טולדנו:
עו"ד טולדנו:        את הגשת תצהיר, יש את בית ההורים של, של בית ההורים של גלעד ובועז אריאל. ובתביעה כמו שכתבנו, שהוגשה תביעה לשתי יחידות נוספות.
העדה, גב' אינגבר:         נכון. הוא לא הזכיר את זה.
עו"ד טולדנו:        הוא לא הזכיר,
כב' הש' האפט:    חכי לשאלה בבקשה.
העדה, גב' אינגבר:         כן, בבקשה,
עו"ד טולדנו:        שתי יחידות נוספות, השאלה שלי היא, למי שייכים ה-2 יחידות הנוספות? שעליהם כן הוגשה התביעה?
כב' הש' האפט:    כן, אתה לא מדבר עם חברך, אתה שואל את העדה.
עו"ד טולדנו:        אני שואל אותך, תעני לי על השאלה,
העדה, גב' אינגבר: של מאיר אריאל.
ש:                        ויש עוד מישהו שזה שייך לו?
ת:                         לא, זה כל האגף הזה שייך למאיר אריאל.
ש:                        של מאיר אריאל, תודה סיימתי את החקירה.
כב' הש' האפט:      או קיי, גברתי, תודה רבה, תורידי בזהירות את המיקרופון, שלא תיפלי. האם יש עוד עדות שהיא קצרה? עופר דמרי,
עו"ד חגבי:            עדויות אחרות הן מאוד ארוכות גברתי.
כב' הש' האפט:      גם של עופר?
עו"ד חגבי:            כן, כן, זה בליבה, בליבה של הסכסוך, לא, לא נתחלק גברתי יודעת, אני יכול, יש לי הכל מוכן,
כב' הש' האפט:      אתה יודע שמה שלא תעשה היום, תעשה בשבוע הבא?
עו"ד חגבי:            לא, אני גם יודע שבאותו (לא ברור), אני רוצה ביום אחד שלושתם יהיו,
כב' הש' האפט:      בסדר, אדוני,
עו"ד חגבי:            שלא יהיה יתרון,
כב' הש' האפט:      רבותיי אנחנו נסיים כאן את ההקלטה.
 
 
- ההקלטה הסתיימה -
 
 
 
הוקלד על ידי שגית יוגב
  לפני כבוד השופטת כרמלה האפט  
 
התובעים
 
.1 ניב אריאל
 
.2 מור מזל
 
 
נגד
 
הנתבעים .1 גילעד אריאל
 
.2 בועז אריאל
 
       
 
<#1#>
 
 
פרוטוקול
 
נוכחים:                                    התובעים וב"כ התובעים עו"ד יורם חגבי
                                                                                    עו"ד אבינועם שיינפלד
                                                הנתבעים וב"כ הנתבעים עו"ד ניר טולדנו
                                                                                    עו"ד רימה גרסימוב
 
 
העדים:                                     1. ע.ת/1, מר יחיאל לוי
                                                2. ע.ת/2, גב' מור מזל
                                                3. ע.ת/3, מר ניב אריאל
                                                4. ע.ה/1, גב' מדינה אינגבר
 
 
כב' הש' האפט:      אפשר להתחיל בהקלטה. בוקר טוב, אנחנו נמצאים בתיק שמספרו 40165-10-13, דיון בתיק קבוע לשמיעת הוכחות. הדיון מוקלט. תמליל ההקלטה יסרק למערכת נט המשפט עם קבלתו, לא ישלח למשרדים. שימו לב לעניין הזה. בפתח הדיון אני רושמת התנגדות גורפת מפי הצדדים לעדויות מפי השמועה, סברה והרחבת חזית. צד שחוקר באחד מן הנושאים הללו שיש לו לגביו התנגדות, לא יחשב כמי שמוותר על ההתנגדות, אלא כמי שחוקר למען הזהירות. השעה עכשיו 10:15, אנחנו היום בשעה 10:55 נעשה הפסקה של חצי שעה, תחשב את העדים שלך בהתאם לכך. אנחנו שומעים עדי תביעה ועדי הגנה ברצף ונראה עד כמה, כמה נצליח להתקדם. עו"ד חגבי, מי העד הראשון של אדוני?
עו"ד חגבי:            אדוני,
כב' הש' האפט:      מה שמו של האדון?
עו"ד חגבי:            לוי יחיאל,
כב' הש' האפט:      לוי,
עו"ד חגבי:            יחיאל,
כב' הש' האפט:      לוי יחיאל,
עו"ד טולדנו:         גברתי, מותר לומר משהו?
כב' הש' האפט:      רק שניה, בבקשה. בבקשה, מר יחיאל, אתה עומד למסור עדות בבית משפט. מי שמוסר עדות בבית משפט מזהירים אותו על חובתו לומר אמת. מי שאיננו אומר אמת צפוי לעונש לפי הקבוע בחוק. אתה מבין את האזהרה הזאת? לא שמעתי,
העד, מר לוי:         כן,
כב' הש' האפט:      אתה מתחייב, אדוני, לומר אמת?
העד, מר לוי:         רק אמת,
כב' הש' האפט:      לא שומעת,
העד, מר לוי:         רק אמת,
כב' הש' האפט:      רק אמת, חבר לך בבקשה, את המיקרופון לחולצה. היות שהדיון מוקלט אז אני צריכה את כל התשובות שלך בקול רם, בבקשה. תודה. מציג בפנייך, עורך הדין תצהיר שאתה חתמת עליו בפני, עורך דין שי חיימוב, ביום 30/05/16, תצהיר עם מספר נספחים, לא, תצהיר ללא נספחים. והוא שואל אותך, האם זהו, האם זה התצהיר שלך, האם זה התצהיר שלך, והאם אתה מאשר שמה שכתוב בתצהיר הזה, נכון?
העד, מר לוי:         נכון.
כב' הש' האפט:      התשובה שלך היא כן, התצהיר הזה מסומן ת/1. ואתה משיב בחקירה נגדית לבא כח הנתבעים, בבקשה.
 
ע.ת/1 מר יחיאל לוי, לאחר שהוזהר כחוק, משיב בחקירה נגדית לעורך הדין ניר טולדנו:
עו"ד טולדנו:         גברתי, שאני לא אשכח, אני רק אבקש, בטעות לתצהירי הנתבעים, חל בלבול בין מספר,
כב' הש' האפט:      אתה תגיד לי את זה שיגיע הזמן של תצהירי הנתבעים,
עו"ד טולדנו:         בסדר גמור,
כב' הש' האפט:      עכשיו אתה בחקירה נגדית לעד הזה, בבקשה,
עו"ד טולדנו:         בסדר גמור. יחיאל שלום, אתה הגשת למעשה שני תצהירים, בתיק,
עו"ד חגבי:            (לא ברור),
כב' הש' האפט:      בתיק הזה יש לי תצהיר אחד של העד הזה,
עו"ד טולדנו:         יש תצהיר 1 ונשלח אליי עוד תצהיר שלך,
העד, מר לוי:         אני שלחתי,
עו"ד טולדנו:         כן, בתאריך אה,
כב' הש' האפט:      כן, אבל זה לא תצהיר בתיק אדוני, אז נא לחקור אותו על התצהיר שבתיק.
עו"ד טולדנו:         זה קשור,
עו"ד גריסמוב:       זה תצהיר מתקן,
עו"ד טולדנו:         זה תצהיר מתקן, גברתי. אני לא שואל אותו, (לא ברור), זה תצהיר מתקן, טוב. אתה מציין בסעיף 2,
כב' הש' האפט:      כמה תצהירים יש לעד, עורך דין חגבי?
עו"ד חגבי:            יש לו תצהיר 1. ויש תצהיר נוסף שחל טעות בתאריך, בתאריך, אז השאלתי לחברי את התצהיר הזה.
כב' הש' האפט:      אתה רוצה לתקן את טעות סופר בתצהיר,
עו"ד חגבי:            כן,
כב' הש' האפט:      שסימנתי אותו כ-ת/1?
עו"ד חגבי:            כן,
כב' הש' האפט:      מה? להתראות תודה. מה, מה הטעות שאתה מתקן?
עו"ד חגבי:            (לא ברור), גברתי,
דובר:                    משנים,
עו"ד חגבי:            חברי קיבל, חברי קיבל את התצהיר שאת קיבלת, אולי העד יכול לומר מה הטעות שנפלה?
כב' הש' האפט:      אדוני, תגיד לי אתה מה טעות הסופר שנפלה?
עו"ד חגבי:            הטעות גברתי שבסעיף 7, בסעיף 7, לא 7, סליחה, בסעיף, רק שניה, כן, בסעיף 6 לתצהיר, במקום 1993 התאריך הנכון הוא 2003.
כב' הש' האפט:      2003,
עו"ד חגבי:            כן,
כב' הש' האפט:      מתקנים את הטעות. בבקשה, רשמתי את זה,
עו"ד חגבי:            תודה לך גברתי,
כב' הש' האפט:      וחקירה נגדית.
עו"ד טולדנו:         יחיאל שלום,
העד, מר לוי:         שלום.
עו"ד טולדנו:         בסעיף 2 לתצהיר שלך, אתה מציין שהיית, למעשה חבר ילדות של המנוח, בכפר שלם.
עו"ד חגבי:            כשאתה עושה עם הראש ככה, לא שומעים,
העד, מר לוי:         כן,
עו"ד חגבי:            דבר,
עו"ד טולדנו:         אתה יכול לומר לי, בבקשה, קודם כל, מה היה פער הגילאים ביניכם? בינך לבין המנוח,
העד, מר לוי:         10 שנים,
ש:                        10 שנים, עכשיו, אתה ליווית אותו במשך כל חייו למעשה? כל, מתקופת ילדותו,
ת:                         לא,
ש:                        אז תספר, מבחינת (לא ברור),
ת:                         הם, הוא היה בא עם הסבא שלו לבית כנסת שהיינו מתפללים ביחד.
ש:                        באיזה שנה?
ת:                         כל האחים,
ש:                        מתי?
ת:                         לפני 40, 50 שנה, 40 שנה,
ש:                        כן,
ת:                         ומשם התגלגלנו, והיינו נפגשים מדי פעם ואחר כך הוא נסע לארצות הברית, ואחרי שהוא חזר מארות הברית יצרנו עוד פעם קשר.
ש:                        ושהוא, אתה זוכר, אתה יכול להגיד לי מתי הוא טס לארצות הברית? באיזה שנה?
ת:                         אין לי מושג.
ש:                        אם אני אגיד לך שהוא שהה בארצות הברית 15 שנה?
ת:                         יכול להיות,
ש:                        יכול להיות? ובזמן שהייתם, שהוא הוא בארצות הברית, הייתם בקשר?
ת:                         לא,
ש:                        לא, עכשיו, כשאתה היית חבר ילדות שלו, אתה מן הסתם, אתה יכול להגיד לי בבקשה איזה, איפה, איפה הוא למד בבית ספר יסודי?
ת:                         לא, אני מכיר אותו מהשכונה. אנחנו גרים באותו איזור.
ש:                        כן,
ת:                         גם ההורים שלו,
ש:                        כן,
ת:                         הם גרים באותו איזור.
ש:                        כן,
ת:                         המפגשים שלנו היו בבית הכנסת, בחגים, בזה,
ש:                        כן, אבל אתה אומר, גדלנו בכפר שלם, הכרנו מילדות, בה גדלנו ושיחקנו יחד בכפר שלם, אני, חברותינו, חברותינו הייתה אמיצה, וזאת עד ליום פטירתו של המנוח. אני מניח שאם היית חבר ילדות שלו,
ת:                         נו,
ש:                        אתה יכול להגיד לי איפה הוא למד בבית ספר יסודי, איפה הוא למד בבית ספר תיכון, אתה לא יודע?
ת:                         איזה, הוא למד בבית ספר הגליל, לפי מה שאני מבין ויודע, לפי מה שהוא סיפר לי,
ש:                        כן,
ת:                         על המורות שהוא נפגש אתן עד עכשיו, עד שהוא היה חי, בתקופה האחרונה,
ש:                        ותיכון?
ת:                         לא, בבית ספר יסודי,
ש:                        ותיכון?
ת:                         תיכון לא,
ש:                        אתה לא יודע. אתה יודע איך הוא הכיר את אשתו?
ת:                         לא,
ש:                        לא?
ת:                         לא.
ש:                        אתה יכול להגיד לי באיזה שנה הוא חזר מארצות הברית?
ת:                         גם לא זוכר.
ש:                        אתה יכול להגיד לי, לפני שהוא טס לארצות הברית, איפה הוא גר?
ת:                         לא.
ש:                        אם אני אגיד לך ששנתיים לפני שהוא טס לארצות הברית הוא גר שנתיים באנגליה, עכשיו,
ת:                         אני לא יודע,
ש:                        זה מוכר לך מהחברות שלך?
ת:                         לא,
ש:                        מהחברות שלכם?
ת:                         לא, זה לא חברות יומיומית. אנחנו חברים מהשכונה,
ש:                        אתה יכול להגיד לי, אתה יכול להגיד לי בכלל באיזה שנים הוא גר בכפר שלם? בוא נשאל אותך שאלה כללית, באיזה שנים הוא גר בכפר שלם? מאיזה שנה עד איזה שנה?
ת:                         אני יודע שהוא נולד שם,
ש:                        נולד שם, אין על זה מחלוקת,
ת:                         אחר כך ההורים שלו עברו לנווה צה"ל,
ש:                        נווה צה"ל,
ת:                         לגור, הבית היה עזובה שם.
ש:                        והוא גר אתם, אתה יכול לאשר לי שהוא גר אתם בנווה צה"ל, ברחוב בן חייל 12? למעשה,
ת:                         אני יודע שהוא גר, לאחר מותם.
ש:                        מה?
ת:                         הוא גר שם לאחר מותם.
ש:                        אחרי שההורים שלו נפטרו?
ת:                         נכון,
ש:                        איפה הוא גר?
ת:                         בן חייל,
ש:                        ברחוב בין חיים 12?
ת:                         משהו כזה, כן.
ש:                        הוא לא גר בכפר שלם? באותה תקופה,
ת:                         לא,
ש:                        אז אחרי שהוא התגרש מאשתו, היית איתו בקשר?
ת:                         אני לא מאלה שמחפש שאלות ו, אני לא שואל שאלות בדרך כלל. אני רק מקשיב.
ש:                        חבר ילדות, (לא ברור),
ת:                         כן, גם עד היום,
ש:                        כן,
ת:                         אני רק מקשיב לאנשים, אני לא, לא חוקר ולא שואל ואני לא מהטיפוסים האלה.
ש:                        אבל אתה יכול להגיד לי מתי, מאיזה שנים עד איזה שנים הוא גר ברחוב בן חייל? 12? בבית הוריו?
ת:                         משהו כזה,
ש:                        באיזה שנים? לא אמרתי, אני לא אמרתי איזה שנים,
ת:                         אני מאריך של-13 שנה, 14 שנה,
ש:                        הוא גר שם 13 שנה?
ת:                         לפני 13 ,14 שנה הוא גר שם.
ש:                        לפני 13 שנה,
ת:                         כן,
ש:                        אנחנו היינו,
עו"ד חגבי:            (לא ברור)
עו"ד טולדנו:         מה?
עו"ד חגבי:            הוא גר שם 13, 14 שנה הוא אמר,
עו"ד טולדנו:         לא, הוא אומר לפני,
העד, מר לוי:         לא, אני אומר, שאילן,
עו"ד חגבי:            תסתכל אליו,
העד, מר לוי:         שגר פיזית אצל ההורים שלו,
עו"ד טולדנו:         כן,
העד, מר לוי:         זה היה לאחר שההורים שלו נפטרו, אני לא יודע מתי הם נפטרו. פחות או יותר.
ש:                        כן,
ת:                         אחרי שנה הוא נכנס לגור שם,
ש:                        כן,
ת:                         ושם הייתי נפגש איתו הרבה,
ש:                        בבית ההורים?
ת:                         בבית ההורים?
כב' הש' האפט:      בבן חייל?
העד, מר לוי:         בבן חייל, כן,
עו"ד טולדנו:         לא, לא בכפר שלם?
העד, מר לוי:         לא, בבן חייל,
ש:                        (לא ברור), בכפר שלם,
ת:                         לא, בבן חייל, בבן חייל,
ש:                        זה היה בבית ההורים?
ת:                         כן,
ש:                        והבית היה נטוש?
ת:                         נכון,
ש:                        בית ההורים בכפר שלם היה נטוש?
ת:                         כן, יום אחד, יום אחד הוא אמר לי, שמע יש את הדירה של ההורים שלי, אני רוצה לשפץ ועבור לגור לשם,
ש:                        יפה, היום האחד הזה,
ת:                         באתי, ראיתי,
ש:                        חכה שניה, מתי היום האחד הזה היה?
ת:                         לפני, 2012, משהו כזה.
ש:                        2012?
ת:                         2002,
ש:                        2002?
ת:                         כן.
ש:                        זאת אומרת, עד 2002, אין מחלוקת שהוא לא גר שם, נכון?
ת:                         לא, הוא לא גר,
ש:                        הוא לא גר שם?
ת:                         לא,
ש:                        זאת אומרת, למעט התקופת ילדות שלו?
ת:                         כן,
ש:                        אחרי זה הוא נסע לארצות הברית,
ת:                         נכון,
ש:                        התחתן,
ת:                         כן,
ש:                        עד 2002 הוא לא גר שם בכלל,
ת:                         נכון,
ש:                        ב-2002, הוא פנה אלייך ואמר לך שהוא רוצה לשפץ את בית ההורים,
ת:                         נכון,
ש:                        אחרי שהם נפטרו,
ת:                         כן,
ש:                        נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        או קיי, ומה היה? תספר, תמשיך לספר,
ת:                         ואז ישבנו וזה, ותכננתי לו בית שאני עומד לשפץ, איך יראה הבית, אני קבלן בניין.
ש:                        כן,
ת:                         וששרטטתי לו כמה תכניות, ובסוף הלכנו על תכנית מסוימת, שאת זה הוא רצה.
ש:                        כן,
ת:                         וזה עשיתי.
ש:                        יופי,
ת:                         כולל פיתוח,
ש:                        מה?
ת:                         ואת הבית הזה שיפצתי לו, כולל פיתוח.
ש:                        כן,
ת:                         וזהו, הוא נכנס לגור שם.
ש:                        בסדר גמור. אתם עשיתם הסכם עבודה ביניכם?
ת:                         לא,
ש:                        לא, חשבוניות הוצאת לו?
ת:                         כן,
ש:                        מה היה סכום השיפוץ?
ת:                         זה, 12 שנה, אני לא זוכר. 12 שנה, אתה יכול לזכור?
ש:                        אתה לא זוכר? בערך?
ת:                         אין לי מושג, יכול להיות ש-70,000, 80,000,
ש:                        או קיי,
ת:                         הוא לא שילם לי ישירות,
ש:                        תגיד לי מה, מה, הוא לא שילם לך ישירות?
ת:                         לא,
ש:                        איך הוא שילם לך?
ת:                         הוא שילם בצורה כזה, שהפועלים שלי עבדו אצלו והוא שילם לפועלים. הוא שילם את החומרים,
ש:                        רגע, (לא ברור),
ת:                         ובסוף העבודה,
ש:                        כן,
ת:                         הוא שילם גם לי, מה שמגיע לי.
ש:                        או קיי,
ת:                         הוא היה קונה את החומרים, הייתי לוקח אותו לחומרי בניין,
ש:                        לא, (לא ברור),
ת:                         א', ב', ג', ד', הוא היה משלם שם הכל,
ש:                        עכשיו, אתה יכול,
ת:                         גם לפועלים,
ש:                        אתה יכול לאשר לי שזה היה ב-2002, השיפוץ, נכון?
ת:                         משהו כזה, 2002, 2003, אני לא,
ש:                        או קיי, עכשיו, ממה שאתה יודע, היה חבר שלך, מה היה מצבו הכלכלי, באופן כללי? היה לו מצב כלכלי טוב?
ת:                         אני בחיים לא שואל את החברים שלי היום,
ש:                        כן,
ת:                         מה יש להם, אותי זה לא מעניין,
ש:                        אני לא שאלתי, אני לא אמרתי,
ת:                         כן,
ש:                        לא שאלתי אותך אם שאלת אותו,
ת:                         נו,
ש:                        אני שאלתי, ממה, ממה שאתה ראית וממה שאתה ידעת, מה היה מצבו, ההתרשמות שלך?
ת:                         את האמת להגיד לך, שהבן אדם הזה היה סגור,
ש:                        כן,
ת:                         זה לא אדם שאפשר לנהל איתו שיחה, או משהו כזה,
ש:                        כן,
ת:                         הוא יש לו את העקרונות שלו, אני לא שואל שאלות, הוא עושה  מה שצריך, ואני עושה מה שצריך.
ש:                        (לא ברור), תראה, אנחנו, אתה מכיר את אח של המנוח?
ת:                         אני מכיר את כולם, שכנים שלי כולם,
ש:                        את בועז אריאל,
ת:                         את בועז ואת הילדים ואת השכנים ואת הילדים,
ש:                        הוא צירף לתצהירים שלו,
ת:                         כן,
ש:                        מה שמסומן כרגע כ-נ/18, לדעתי צריך להיות נ/4, חיובי אשראי של רכישת של חומרי בניה, אתה יכול לאשר לי שאתם רכשתם חומרי בנייה ב-ACE, תעשיות פולימרים אשקלון, יוסקה בלוקים,
ת:                         נו,
ש:                        ACE רשתות, ACE רשתות שיווק, ורק חיובים, בהמשך יש עוד הרבה, הרבה חיובים אחרים,
ת:                         נו,
ש:                        כמו כן, יש פה חשבונית שהוא שילם עבור, מה כתוב פה? לאברהם שטרול, נגריה, אתה מכיר את הנגרייה הזאתי?
ת:                         אני לא התעניינתי בעניינים שהוא,
ש:                        לא, אתה,
ת:                         עושה,
ש:                        אתה היית קבלן שיפוצים,
ת:                         אני קבלן, כן,
ש:                        רגע, דלתות, מזגנים,
דוברת:                 ארונות,
עו"ד טולדנו:         ארונות,
העד, מר לוי:         הוא הכל קנה,
ש:                        רגע, מרזבית, מרזבית,
ת:                         הוא שילם הכל, למרזבית, לכולם הוא שילם.
ש:                        אבל זה הכל מחיובי כרטיס אשראי, אתה יכול לאשר לי, אתה יכול לאשר לי שחלק ממה שאתה אומר שהוא קנה, הוא קנה בכרטיס אשראי של אחיו? אתה יכול לשלול את מה שאני אומר לך?
ת:                         לא יודע,
ש:                        אתה יכול לאשר, אתה יכול לשלול,
ת:                         אני יודע, סליחה,
ש:                        רגע, שאלה נוספת,
ת:                         כן,
ש:                        האם אתה יכול לשלול את זה שלפי העדות של בועז, הוא ממן את כל השיפוץ והוא נתן לאחיו כסף, לממן את כל השיפוץ. אתה יכול להגיד לי שזה לא נכון? מהידיעה שלך?
ת:                         אני לא יודע שום דבר,
ש:                        אתה לא יודע?
ת:                         אני קיבלתי מאילן כסף,
ש:                        כן,
ת:                         זה שהוא קנה בלוקים וזה,
ש:                        אבל מה המקור של הכסף?
ת:                         אני לא יודע,
ש:                        אתה לא יודע מה המקור שלך הכסף?
ת:                         מאיפה אני יודע? מה, אני לא שואל שאלות,
ש:                        אתה הלכת איתו לקנות את החומרי בניה?
ת:                         אני הייתי לוקח אותו למקומות שיש לי את ההנחת קבלן,
ש:                        כן,
ת:                         אומר לו, כנס פנימה, תעשה את ההזמנה הזאת, שלם,
ש:                        ואיך הוא שילם?
ת:                         לא יודע,
ש:                        אתה לא יודע?
ת:                         לא,
ש:                        איך אתה לא יודע?
ת:                         לא, מה, מה,
ש:                        מה זה,
ת:                         אני לא שואל שאלות אמרתי לך,
ש:                        לא, אבל אתה היית איתו,
ת:                         אז הייתי איתו, אז הוא שילם, זה, זה שהוא שילם,
ש:                        הוא לא שילם במזומן, בצ'קים,
ת:                         לא יודע,
ש:                        באשראי?
ת:                         לי הוא היה משלם במזומן, לפועלים,
ש:                        כן,
ת:                         כל יום חמישי,
ש:                        כן,
ת:                         היינו מסיימים עבודה, יום שישי לא עבדנו,
ש:                        כן,
ת:                         הוא היה, אמרתי לו שמע, הפועלים כך וכך וכך, זה מגיע לו כך וכך וכך, ואז הוא היה נותן להם את הכסף. אני הייתי אחרון ברשימה. כשסיימתי את העבודה הגשתי לו חשבון,
ש:                        בצ'קים הוא שילם לך?
ת:                         לא,
ש:                        אף פעם?
ת:                         לא.
ש:                        תראה, אתה הגשת תצהיר שאתה טוען שאתה זוכר על, שבתצהיר הראשון שלך, כתבת שב-2013, הוא הניח,
ת:                         2002,
ש:                        ואחרי זה תיקנת ל-2002,
ת:                         זה היה ב-2002, לא תיקנתי,
ש:                        מאחר,
ת:                         הוא טעה,
ש:                        השאלה שלי, שניה, לא הוא טעה, כי אתה חתמת על התצהיר,
ת:                         נו, לא שמתי לב, נו אז מה?
ש:                        התצהיר שהוא עשה מלכתחילה הוא מאוד מאוד קצר, אז מה גרם לטעות שלא שמת לב, זאת השאלה שלי?
ת:                         אני יודע בני כמה הילדים שלו היו כשאני עבדתי שם,
ש:                        מי היה?
ת:                         אני יודע בני כמה הילדים שלו היו, היו ילדים קטנים, לא היו גרים שם,
ש:                        בני כמה הם היו?
ת:                         הם היו אני חושב בני 9, 10, משהו כזה,
ש:                        אתה, אתה, אתה יודע את הסיפור, אתה מכיר את הסיפור שהוא הניח את הקראוון שנשרף?
ת:                         לא, זה, אני לא יודע, אני יודע,
ש:                        אתה לא שמעת את זה אף פעם?
ת:                         לא, אני יודע דבר אחר, שהוא דיבר איתי על קראוון שהוא רוצה להניח בגינה אצלו. ואמרתי, העזרה היחידה שאני יכול לעזור לך, זה שגיסי, הוא מנהל הראשי במנופי אבי,
ש:                        כן,
ת:                         קח את הטלפון שלו, אם אתה צריך אותו, תשתמש בו, זה הכל. באתי אליו אחרי כמה חודשים, ראיתי קונטיינר עומד שם.
ש:                        תראה אני, אני אגיד לך מה, אנחנו לא, אנחנו לא חולקים, גם בתיק, שהוא הניח באיזשהו שלב קראוון, נדמה לי ב-2013,
ת:                         לא יודע,
ש:                        אבל,
דוברת:                 1993,
עו"ד טולדנו:         1993, סליחה, אבל הקראוון הזה נשרף,
העד, מר לוי:         זה אני לא יודע,
ש:                        זה אתה לא יודע?
ת:                         לא,
ש:                        אתה לא היית, זאת אומרת, זה היה סמוך לתקופה של השיפוץ שלך,
ת:                         אני לא יודע, אני לא כל דבר צריך לדעת, אני איש שעובד,
ש:                        אז בוא אני,
ת:                         והולך הביתה,
ש:                        אני, אני אשאל אותך, אני הייתי במתחם שלם, אתה גר היום בכפר שלם?
ת:                         יש לי שמה מחסנים, כן,
ש:                        יש לך מחסנים?
ת:                         כן, שהם אצלי של הבניין,
ש:                        אני הייתי שם,
ת:                         כן,
ש:                        ואני, תסביר לי דבר אחד, אני ראיתי את הנכס, ואני, ממה שהתרשמתי וגם ממה שהסבירו לי, לא ניתן בכלל למקם קראוון, בצמוד לבית הורים מחינה לוגיסטית, בוא תסביר לי, איך בשנת, איזה שנה אתה תראה לי שזה קרה, 2003,
ת:                         נו,
ש:                        איך הביאו את הקראוון לשם?
ת:                         זה הקראוון שנשרף?
ש:                        אתה, לא, שנשרף? אתה יודע על הקראוון,
ת:                         לא, זה, שמעתי שאמרו שנשרף,
ש:                        אז שמעת שאמרו שנשרף? הרגע אמרת,
ת:                         עכשיו שמעתי,
ש:                        עכשיו שסיפרת לך?
ת:                         מי, מי, מאיפה היא,
ש:                        ממי?
ת:                         מאיך קוראים לך? שהייתה פה?
ש:                        מה?
ת:                         איך?
דובר:                    דינה,
העד, מר לוי:         כן, דינה,
עו"ד טולדנו:         אין גישה בכלל,
העד, מר לוי:         דינה אמרה לי שנשרף לו קראוון,
ש:                        אין גישה, אין גישה בכלל במקום להציב קראוון. אין גישה, למנוף אין בכלל גישה להגיע לשמה עם קראוון. אז בוא תסביר לי, איך אתה טוען בתצהיר שלך,
ת:                         כן,
ש:                        המתוקן, שבשנת, איזה שנה? 2003,
ת:                         נו,
ש:                        אתה נכחת בהצבת קראוון ומכולה,
ת:                         לא, לא,
ש:                        בצמוד לבית ההורים?
ת:                         הוא ביקש את עזרתי,
ש:                        כן,
ת:                         בקשר למכולה, אמרתי לו, העזרה היחידה שאני יכול לתת לך, זה מנופי אבי,
ש:                        כן,
ת:                         שגיסי שם מנהל עבודה, יוסי זייזנברג,
ש:                        כן,
ת:                         או קיי?
ש:                        כן,
ת:                         תשתמש בו אם אתה רוצה. באתי לאחר כמה חודשים,
כב' הש' האפט:      אני, אני לא יכולה לשמוע כל הזמן את קולך, זה גם נכנס להקלטה, זה מפריע, תמצאו דרך אחרת לתקשר ביניכם.
דובר:                    טוב,
העד, מר לוי:         התקשרו אליי, באתי יום אחד, הוא אומר לי, הנה המכולה פה.
עו"ד טולדנו:         אז אתה לא נכחת בזמן שהציבו את המכולה?
ת:                         לא,
ש:                        אתה לא נכחת?
ת:                         לא, אני יודע שהוא הביא את המכולה, הוא צלצל אליי שהמכולה כבר בפנים.
ש:                        אבל אתה כותב בסעיף 6 לתצהיר שלך, שאתה היית נוכח בעת שהמנוח הניח את הקראוון,
ת:                         כן,
ש:                        זה לא נכון, אז אתה מאשר, תאשר לי שמה שכתוב,
ת:                         תקשיב אני,
ש:                        סליחה,
ת:                         כן,
ש:                        תאשר לי שמה שכתבת בסעיף 6, לא נכון. אתה לא נכחת בעת שהמנוח הניח את הקראוון,
ת:                         אני אומר לך את הדברים ברורים כמו שהם,
ש:                        כן,
ת:                         הוא ביקש ממני עזרה, אמרתי לו מנופי אבי, זה אחרי שבוע- שבועיים שהוא שם את המכולה, באתי, ראיתי את המכולה, נכחתי שהמכולה נמצאת.
ש:                        אבל אתה כתבת פה בתצהיר שלך, הייתי נוכח בעת שהמנוח הניח קראוון בסמוך לבית,
ת:                         נו, היה קראוון (לא ברור),
ש:                        אתה יכול להגיד לי, מי היה נוכח בזמן שהניחו את הקראוון? יש עדים, שאתה יכול לספר לי עליהם?
ת:                         לא,
ש:                        אתה אמרת לי לפני זה שהילדים היו נוכחים,
ת:                         הילדים היו נוכחים,
ש:                        אני זוכר את מה שאמרת בהתחלה,
ת:                         הילדים היו נוכחים שם, כשהם היו באים אליו לבקר אחרי שהבית גמור,
ש:                        לא קשור לקראוון? הם לא היו נוכחים כשהניחו את הקראוון?
ת:                         מי?
ש:                        הילדים,
ת:                         הם היו, שהקראוון, הם היו באים לבקר אותו,
ש:                        אבל אתה,
ת:                         הם היו גם יושנים שם לפעמים,
ש:                        איפה, בקראוון?
כב' הש' האפט:      רבותיי, נא להשתיק את הטלפונים,
העד, מר לוי:         לא בקראוון, בדירה שלו.
כב' הש' האפט:      רבותיי, נא להשתיק את הטלפונים.
עו"ד טולדנו:         כמי שהיה חבר ילדות של המנוח,
העד, מר לוי:         כן,
ש:                        אתה יכול לאשר לי שהמנוח לא היה בקשר עם הילדים שלו 15 שנה?
ת:                         אני יודע שהוא לא היה בקשר,
ש:                        שניה, כן,
ת:                         הוא לא היה לי, בקטע מסוים בחיים הוא אמר לי שהוא לא בקשר איתם, בגלל הגירושים, בגלל האישה, אני לא הבנתי,
ש:                        אבל היה מדובר בפרק זמן משמעותי,
ת:                         אני חושב שכן, אני חושב שכן,
ש:                        15 שנה, 10 שנים? טווח זמן,
ת:                         תראה, אני לא מאלה אנשים ששואל אנשים שאלות, כמה ולמה,
ש:                        כן,
ת:                         אני אדם אחר, אני חי את החיים שלי בשקט,
ש:                        כן,
ת:                         אני לא מעניין אותי מה אנשים אחרים עושים, מדי פעם שמישהו מדבר איתי, אני עונה לו תשובות,
ש:                        אז תסכים איתי שאם המנוח לא היה בקשר עם ילדיו במשך פרק זמן משמעותי, של כ-15 שנה, מטבע הדברים הם לא יכלו לגור בכפר שלם בתקופה הזאתי, או אפילו לבקר אותו? אם הוא היה בנתק איתם,
ת:                         לא, אני בחתונה של הילדה הייתי,
דובר:                    החתונה של הילדה,
העד, מר לוי:         הילדה השנייה,
עו"ד טולדנו:         באיזה שנה?
העד, מר לוי:         באיזה שנה התחתנת?
עו"ד טולדנו:         לא, אתה עונה,
עו"ד חגבי:            אתה לא יכול לשאול אותה,
העד, מר לוי:         לא, אני יודע תאריכים של אנשים, היא התחתנה, לא אני,
עו"ד טולדנו:         לפני כמה זמן בערך?
העד, מר לוי:         לא יודע,
ש:                        הקשר חודש, אני אומר לך,
ת:                         הקשר חודש לעניות דעתי,
ש:                        הקשר חודש, שנתיים שלוש לפני (לא ברור),
ת:                         15, לא, לא, 12, 12 שנה לפני, אני יודע.
ש:                        המנוח סיפר לך,
דובר:                    על הגירושים,
עו"ד טולדנו:         ידוע לך שבמהלך השנים הוא נעצר מספר פעמים, בשל אי תשלום חוב מזונות? לא סיפר לך על זה?
העד, מר לוי:         הוא היה, היה אדם סגור, לא אדם פתוח.
ש:                        מה?
ת:                         הוא היה אדם סגור, הוא לא היה מספר כל דבר.
ש:                        סיפר לך, על הדירה שלו במנהטן?
ת:                         לא,
ש:                        לא ידעת מזה בכלל?
ת:                         זה לא מעניין אותי,
ש:                        הייתה תקופה,
ת:                         הוא לא מספר,
ש:                        הייתה תקופה שהוא כעס עלייך, נכון? שלא דיברתם, אתה לא דיברת איתו, נכון?
ת:                         כן,
ש:                        למה? בוא תספר לנו למה,
ת:                         מפני שהוא היה חסכן מדי,
ש:                        חסכן?
ת:                         היינו מבלים ביחד,
ש:                        כן,
ת:                         וכל פעם אני משלם, אני משלם, ואני אומר לו יום אחד, אילן, הגיע הזמן שגם אתה תשלם, אנחנו חברים,
ש:                        כן,
ת:                         ופה הכעס, נבע מפה,
ש:                        אז אולי כי לא היה לו? חשבת על זה?
ת:                         אני לא יודע מה היה לא היה, יש אנשים שיש להם הרבה כסף והם קמצנים, אז מה אני שופט אותם לפי מה יש?
דובר:                    להפוך את המיקרופון רק,
עו"ד טולדנו:         סליחה, ככה?
דובר:                    אתה יכול להעביר לצד השני,
כב' הש' האפט:      בוא לפה, בבקשה,
עו"ד טולדנו:         סיימתי,
כב' הש' האפט:      סיימת? חקירה חוזרת?
עו"ד חגבי:            אין,
כב' הש' האפט:      אין חקירה חוזרת? תודה רבה.
עו"ד טולדנו:         אני צריך,
העד, מר לוי:         כבוד השופטת, אני יכול ללכת?
כב' הש' האפט:      אתה יכול ללכת, אדוני,
העד, מר לוי:         תודה רבה.
כב' הש' האפט:      כן, העד הבא בבקשה, ניב אריאל,
העד, מר לוי:         איך מוציאים את זה?
עו"ד טולדנו:         אני רוצה לחקור אותה בטח, את מור? אני לא יכול עכשיו,
עו"ד חגבי:            קחי את התצהיר שלפנייך, שהתצהיר יהיה לפנייך.
(דיבורים באולם)
 
דובר:                    מה שמך בבקשה?
העדה, גב' מזל:      מור מזל,
דובר:                    תודה,
כב' הש' האפט:      את ניב אריאל?
העדה, גב' מזל:      אני מור מזל,
כב' הש' האפט:      מור מזרחי?
העדה, גב' מזל:      מור מזל,
עו"ד חגבי:            מור מזל,
כב' הש' האפט:      גברתי, את עומדת למסור עדות בבית משפט, מי שמוסר עדות בבית משפט, מזהירים אותו על חובתו לומר אמת, מי שאיננו אומר אמת צפוי לעונש על פי הקבוע בחוק. את מבינה את האזהרה?
העדה, גב' מזל:      מבינה,
כב' הש' האפט:      את מתחייבת, גברתי, לומר אמת?
העדה, גב' מזל:      את האמת, ורק את האמת.
כב' הש' האפט:      טוב, גברתי, דקה אחת בבקשה. תן לי רק, בבקשה, את התצהיר שלה, כי הוא מתחבא לי פה,
עו"ד חגבי:            בבקשה,
כב' הש' האפט:      מציג בפנייך, גברתי, עורך הדין, תצהיר, שאת חתמת עליו, בפני עורך דין חגבי, סליחה, בפני עורך דין דוד חגי, ביום 03/08/15, שואל אותך האם זהו תצהירך, ואת מאשרת את תוכנו כנכון?
העדה, גב' מזל:      כן, מאשרת.
כב' הש' האפט:      התצהיר הזה מסומן ת/2,
דובר:                    תביא את כתב התביעה, כתב התביעה תביא לי,
כב' הש' האפט:      ואת משיבה בחקירה נגדית לבא כח הנתבעים, בבקשה,
 
ע.ת/2 גב' מור מזל, לאחר שהוזהרה כחוק, משיבה בחקירה נגדית לעורך הדין ניר טולדנו:
עו"ד טולדנו:         מור, שלום,
העדה, גב' מזל:      שלום,
ש:                        את הגשת, התצהיר לך למעשה, זה בסך הכל תצהיר שניתן לתמיכה לגילוי מסמכים. את הגשת תביעה בתיק כתובעת, השאלה שלי, אם לפני שהשגת את התביעה, את בעצם, העבודות שניתנות בכתב התביעה, הם בחלקם בידיעתך האישית? זאת אומרת, את יודעת את העובדות שאתם הגשתם, הגשת, הגשת תביעה לפינוי בתיק הזה, נכון? את מופיעה כתובעת.
ת:                         או קיי,
ש:                        למה בעצם לא הגשת תצהיר עדות ראשית?
ת:                         למה לא הגשתי?
ש:                        תצהיר עדות ראשית, למעשה התצהיר שלך הוא טכני. כרגע, על תמליל רק.
ת:                         או קיי, נו?
ש:                        יש סיבה שידועה לך, למה לא הגשת תצהיר עדות ראשית?
ת:                         זה מה שעורך דין אמר לי,
ש:                        הבנתי,
ת:                         לא יודעת מה,
ש:                        טוב,
ת:                         לא מבינה את המושגים שלך, אני מצטערת.
ש:                        סליחה, עכשיו, בסעיף 4 לתצהיר שלך,
ת:                         כן,
ש:                        את כותבת ששכנים אשר הכירו אותך ואת אחיך ואת אביכם המנוח, גילו לכם, כי הנתבעים מתכוננים להשתלט על רכוש אביך המנוח, ולנשל אתכם מהירושה.
ת:                         נכון,
ש:                        נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        מי זה השכנים האלה?
ת:                         אחד מהם היה (לא ברור 24:47), שהוא גם מצהיר לטובתם,
ש:                        שהוא פה?
ת:                         הוא בחוץ,
ש:                        כן,
ת:                         הוא למשל אמר, כאילו,
ש:                        מה?
ת:                         הוא אמר לי ששמענו, שאני מקווה שתבואו לבקר, גילי עובר לגור בבית הזה. אמרתי לו, מה זאת אומרת? מי עובר לגור? לא, גילי עובר לגור פה. וכך, המון, המון שכנים שהתעניינו לשלומנו ושאלו אותנו, מה אנחנו הולכים לעשות,
כב' הש' האפט:      עורך דין חגבי,
העדה, גב' מזל:      שגילי מתכוון לגור בבית,
עו"ד טולדנו:         אז סליחה,
העדה, גב' מזל:      ואם נבוא לבקר,
ש:                        אז סליחה שאני , סליחה שאני קוטע אותך, אבל, מזה, למה הוא צריך להודיע לך שגילי עובר לגור שמה, אם הוא כבר גם שמה?
ת:                         הוא לא גר שם.
ש:                        גם לפי העדויות,
ת:                         חד משמעית הוא לא גר שם,
ש:                        מה זה?
ת:                         אני הייתי אצל אבא,
ש:                        כן,
ת:                         כמה פעמים בשבוע,
ש:                        כן,
ת:                         יום ראשון למשל, היה יום קבוע שלנו,
ש:                        כן,
ת:                         שהייתי מגיעה עם הילד שלי ועם בעלי,
ש:                        כן,
ת:                         היה מכין לנו צהריים, היה דואג לנו, לא משנה,
ש:                        כן,
ת:                         ואני נכחתי כאשר, דודי הנכבד גלעד אריאל,
ש:                        כן,
ת:                         אבא שלי גם דיבר איתי לפני כן, שהוא אמור להגיע מאילת, והוא יתארח אצלו עד אשר ימצא, עד שימצא דירה חלופית. ואבא שלי, גם, חיכה לזה, כבר שיהיה לו את הפרטיות שלו, ושהוא יצא משם.
ש:                        את יכולה לאשר לי, שלמעשה, מהילדות שלך, עד שנותיך הבוגרות בתיכון את לא היית בקשר עם האבא?
ת:                         מה, מתי, מה זה ילדות? מה זה מגדיר ילדות?
ש:                        מתי, באיזה גיל ההורים התגרשו? בת כמה היית כשההורים התגרשו?
ת:                         בת 3.
ש:                        בת 3.
ת:                         בערך,
ש:                        והיה נתק ממושך, של הרבה שנים ביניכם, נכון?
ת:                         היה נתק ממושך,
ש:                        כן,
ת:                         היה נתק,
ש:                        של כמה שנים? 15 שנה?
ת:                         כמה שנים, ממש לא 15 שנים,
ש:                        אז כמה שנים?
ת:                         6 שנים, בערך,
ש:                        6 שנים?
ת:                         כן,
ש:                        מאיזה שנה עד איזה שנה? בואי תספרי לי,
ת:                         אין לי שנים בראש, בערך מכיתה ו' עד שעליתי לתיכון. תעשה את החישוב, אני מצטערת שאני קצת,
ש:                        כן, ולמה, למה הייתם בנתק? למה לא דיברתם?
ת:                         עד היום זה משהו שאני לא מצליחה ככה עד הסוף להבין אותו. אמא שלי תבעה את אבא שלי,
ש:                        כן,
ת:                         הוא לא שילם מזונות,
ש:                        כן,
ת:                         ומפה לשם, אבא שלי אמר לי, שתקופה הוא לא יראה אותי בגלל שאמא שלי מנסה, מנסה לתבוע ממנו מזונות והוא לא יראה אותי תקופה. וכן, ככה זה התגלגל והמשיך, ואני בתחושה שאבא שלי כביכול עזב אותי. ואבא שלי, אחרי שהתאחדנו, הזיל דמעה פעם ראשונה בחיים שלו שהוא שמע את זה. שהוא חשב שאני, ככה הרגשתי.
ש:                        אז, אני חוזר,
ת:                         היה פה אי הבנה,
ש:                        הבנתי,
ת:                         סך הכל.
ש:                        אני חוזר אתך לסעיף 4, שאת אומרת ששכנים שאמרו לך, את אמרת לי עופר דמרי. עופר דמרי, הגיש תצהיר והוא יחקר במידת הצורך. יש עוד עדים שסיפרו לך? את אומרת שכנים בלשון רבים,
ת:                         דבר ראשון, נכון, המון שכנים,
ש:                        אז מי הם השכנים?
ת:                         והמון מכרים של אבא שלי, ששמענו,
ש:                        מה?
ת:                         אני לא יודעת שמות.
ש:                        את לא יודעת שמות?
ת:                         לא, אני לא זוכרת גם שמות. אני לא זוכרת, אני הייתי במצב הכי קשה בחיים שלי, שאי פעם אני עברתי,
ש:                        כן,
ת:                         הייתי בשבעה, אתה מצפה שאני אזכור עכשיו? אני, אני ואח שלי ישבנו ביחד ואמרו לנו, אתם תבואו לבקר? שמענו שגילי עובר לגור פה. וחוץ מזה, שבמהלך השבעה, עברנו, זה היה שבעה מאוד לא נורמטיבית. עם מה, עם הדבר הקשה הזה שהוא בפני עצמו, קיבלנו איומים מהם וקיבלנו, מצטערת,
ש:                        לא, בסדר,
ת:                         היו צריכים לתפוס את גילי ארבע אנשים, בשביל שהוא לא ירים עליי יד. הוא דחף את אמא שלי, והיא נפלה. כל זה קרה במהלך השבעה. אז אתה מצפה ממני, בוודאי שהרגשנו שיש פה משהו שקורה.
ש:                        יש לי שאלה, שאנחנו כן העלנו אותה פה. את יכולה לאשר לי שמי שממן את כל ההוצאות, את כל ההוצאות הקבורה, של אביכם המנוח, זה היה הנתבע 2? את יכולה לאשר לי את זה?
ת:                         שמה? עוד הפעם,
ש:                        שמי שממן את הוצאות הקבורה של אביך המנוח, זה נתבע 2? הוא זה שקנה את חלקת הקבר,
ת:                         אני מאשרת את זה.
ש:                        הוא זה ששילם על האמבולנס,
ת:                         אני מאשרת את מה שאתה אומר.
ש:                        והוא זה שחלקת אדמה, והוא גם מימן את הוצאות השבעה?
ת:                         הוא מימן,
ש:                        וגם את הוצאות השבעה?
ת:                         נכון מאוד, אני מאשרת אז זה.
ש:                        עכשיו, למה בעצם,
ת:                         למה בעצם,
ש:                        שניה, זה נשמע לך טבעי שאח של אביך המנוח צריך לממן את ההוצאות האלה? ולא ילדיו?
כב' הש' האפט:      אני לא מתירה את השאלה הזאת,
עו"ד טולדנו:         בבקשה, אין בעיה,
כב' הש' האפט:      ותעבור לשאלה הבאה, טוב מאוד היה אם השאלה הזאתי לא הייתה נשאלת, מה שנשאלה.
עו"ד טולדנו:         טוב. את מציינת, תראי את, אתם הגשתם תביעה, אתם הגשתם תביעת פינוי, נכון? ממה אתם מבקשים שהם יפנו את, ממה אתם מבקשים פינוי בתביעה שלכם? ממה? מבית, מבית ההורים? מבית ההורים? הבית,
העדה, גב' מזל:      אני לא מבינה את השאלה,
ש:                        אתם הגשתם תביעת פינוי, נגד הנתבעים 1 ו-2 בתיק, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        מכח מה? זאת אומרת, אתם טוענים שלאבא יש זכויות שמה? זכויות בבית?
ת:                         כן.
ש:                        מכח מה?
ת:                         מכח זה שא' כל, הוא היה גר שם,
ש:                        כן,
ת:                         מכח זה שהוא בנה יחידות דיור שהוא כל הזמן התפאר בהם,
ש:                        כן,
ת:                         ואתה יכול לשאול את כל מי שגר בחצר הזאת וכל חבריו ומקורבים,
ש:                        כן,
ת:                         שהוא אפילו על המפתח היה כתוב, יחידה ניב, יחידה מור.
ש:                        יש לי שאלה,
ת:                         מכח זה שהוא השאיר לי מסמכים והוא טען כל הזמן, מור תזכרי, פה המסכמים, אין לי אותם. כי אנחנו פשוט, העיפו אותנו מהבית, של אבא שלי. והעיפו את כל המיטלטלין שלי, את כל, את הלול של הילד שלי הוציאו החוצה לפח אשפה. את כל הבגדים שלנו, את כל מה שהיה לי בבית הזה. לא נשאר לי כלום מאבא שלי. שום זכר ממנו לא נשאר, בגלל שהם, לא נתנו לנו אפשרות להכנס לשם.
ש:                        את לא משיבה לשאלות שלי,
ת:                         השבתי על השאלה שלך,
ש:                        לא, מה, מה הייתה השאלה שלי?
ת:                         שאלת אותי,
ש:                        מה שאלתי?
ת:                         שאלת אותי,
ש:                        כן,
ת:                         למה אני טוענת, למה, איך אני מבקשת,
ש:                        לא, שאלתי מכח מה התביעה?
ת:                         מכח מה?
ש:                        וזה לא קשור כרגע, נכון?
ת:                         מכח זה שהוא היה גר בבית. מכח זה שהוא אמר לי, והראה לי גם מסמכים שלו, שמראים שהוא גר בבית הזה ושכל, כל החיים שלו זה בבית הזה.
ש:                        את ידעת, את ידעת, בזמן,
ת:                         ואני הייתי שהוא שיפץ שם,
ש:                        או קיי, אני אחדד את השאלה. בזמן שהגשת את התביעה, את ידעת שאביך המנוח הסתלק מחלקו בזמן הוריו?
ת:                         לא,
ש:                        את לא ידעת?
ת:                         אבל אני ראיתי גם כן,
ש:                        רגע, את לא ידעת?
עו"ד חגבי:            תסתכלי עליו, לא עליי,
עו"ד טולדנו:         תסתכלי עליי, כן. את לא ידעת שאביך, אתם, אתם הוצאתם צו קיום צוואה של אביך המנוח,
העדה, גב' מזל:      אני יודעת שלאבא שלי,
ש:                        שניה, רגע,
ת:                         אני משיבה לך על השאלה,
ש:                        כן, בבקשה,
ת:                         אם ידעתי או לא ידעתי,
ש:                        כן,
ת:                         אני משיבה, לא ידעתי,
ש:                        לא ידעת,
ת:                         מה שכן ידעתי,
ש:                        כן,
ת:                         זה שאבא לי, היה לו בעיות עם החוק, לא עם החוק, בעיות עם, ששום דבר לא היה על שמו,
ש:                        כן,
ת:                         בגלל שהוא לא רצה שאמא שלי, והביטוח, איך זה נקרא? יקחו ממנו את הכל,
ש:                        כן,
ת:                         לכן, היה לו, אני יודעת שהיה לו חשבון בנק אצל בועז. ואת המשכורת שלו גם כן, הוא הפקיד, הוא הפקיד בחשבון הזה של בועז.
ש:                        כן,
ת:                         איפה הייתי כבר? אני, מהתרגשות,
ש:                        אבל אני לא, לא ענית לשאלה. אני שאלתי את השאלה, האם ידעת,
ת:                         אה,
ש:                        שאביך הסתלק מחלקו, את מאשרת לי שהבית,
ת:                         כן,
ש:                        את מאשרת לי שהבית שמתגורר בו, הנתבע 1, גלעד אריאל היום, זה בית ההורים. זה בית סבא וסבתא שלך, נכון?
ת:                         אני יודעת שזה בית סבא וסבתא שלי,
ש:                        זה, זה, זה לא במחלוקת, נכון? שהבית שבו גלעד מתגורר,
ת:                         נכון,
ש:                        זה הבית של סבא וסבתא? או קיי? אז למה זה גם לא בית שלו?
ת:                         כרגע זה גם,
ש:                        שניה, אז למה זה,
ת:                         גלעד מתגורר בבית של אבא שלי,
ש:                        גם אם לא היה הסתלקות, שניה,
ת:                         אני, אני, אז תדייק,
ש:                        השאלה שלי,
ת:                         כרגע,
ש:                        היא פשוטה,
ת:                         גלעד גר בבית של אבא שלי,
ש:                        רגע,
ת:                         לא היה שם בית, סליחה, לא היה שם בית. היה שם מבנה,
ש:                        כן,
ת:                         שהוא היה רעוע, לא ניתן למגורים, הכל, אני הייתי שם.
ש:                        אבא שלך רכש את הזכויות בבית?
ת:                         מה זה רכש את הזכויות?
ש:                        אבא שלך רכש, אבא שלך שילם על האדמה?
ת:                         היה לו סיכום עם ההורים, עם איתם, אני לא יודעת מה הסיכום שהיה,
ש:                        היה לו סיכום עם ההורים?
ת:                         לא עם ההורים, איתם, אני לא יודעת מה הם סיכמו,
ש:                        איתם?
ת:                         כן,
ש:                        איזה סיכום?
ת:                         אני לא יודעת,
ש:                        את לא יודעת?
ת:                         לא,
ש:                        אם את לא יודעת, אז למה את אומרת שהיה לו סיכום אתם?
ת:                         כי, מדבריו, אני לא זוכרת בדיוק הכל,
ש:                        מה, מה הסיכום?
ת:                         אני לא, אני מסבירה לך,
ש:                        כן,
ת:                         אני לא יודעת מה הסיכום. אני הייתי סך הכל ילדה שלו,
ש:                        אז, אז, אם לאבא יש זכויות,
ת:                         הוא ניסה,
ש:                        אני, אני,
ת:                         לחבר אותי,
ש:                        אני שואל,
ת:                         אבל אני לא זוכרת הכל,
ש:                        אז אם לאבא יש זכויות, והם רשומות בחלמיש, אז למה לא, לא ביקשת אישור זכויות מחלמיש?
ת:                         מה זאת אומרת?
ש:                        איפה הזכויות רשומות?
ת:                         זה הבית של אבא שלי,
ש:                        הזכויות רשומות באיזשהו מקום?
ת:                         כל החפצים, הכל של אבא שלי שם, הם לא נתנו לנו להכנס.
ש:                        לא, אני לא שואל על חפצים.
ת:                         אבל, אתה מדבר פה על בית שהוא של אבא שלי,
ש:                        אבל את מאשרת לי שזה בית של הוריו של אביך, נכון? זה לא במחלוקת, נכון?
ת:                         הבית,
ש:                        הבית,
ת:                         השטח של הבית,
ש:                        הבית,
ת:                         כן,
ש:                        הבית הוא של הוריו של,
כב' הש' האפט:      שקט רבותיי,
עו"ד טולדנו:         הוא בית,
כב' הש' האפט:      אדוני, עורך דין אבינועם,
עו"ד אבינועם:       סליחה גברתי,
עו"ד טולדנו:         הבית, היה שייך במקור, על זה אין מחלוקת, להוריו של אביך. את יכולה לאשר לי ש, מתי ההורים התגרשו?
העדה, גב' מזל:      אני הייתי בת 3, אני לא יודעת תאריכים.
ש:                        2003?
ת:                         אני הייתי בת 3,
ש:                        את לא יודעת,
ת:                         אני לא יודעת מתי התאריך היה.
ש:                        הבנתי, וזכור לך שבמהלך השנים ביקרת אותו בנווה חייל, 12?
ת:                         מה זה נווה חייל? כפר שלם?
ש:                        לא בכפר שלם,
ת:                         נווה צה"ל?
ש:                        נווה צה"ל,
ת:                         בטח שביקרתי אותו, מה זה? הייתי ישנה שם, היה לי חדר שם.
ש:                        או קיי, באיזה שנים?
ת:                         אני לא זוכרת שנים, הייתי ילדה. אני מצטערת, אני לא,
ש:                        את מאשרת, את,
כב' הש' האפט:      גברתי, אני רוצה שני דברים לבקש ממך. אחד, שלא תצטערי. את עונה בצורה יפה מאוד ואת מתמודדת עם שאלות שגם נשאלות בלא בכוונה,
עו"ד טולדנו:         לא, אני לא מנסה,
כב' הש' האפט:      אבל קצת יש בהן יסוד של תוקפנות. ואני מבקשת מאדוני באמת, יש לך כאן, עכשיו אני לא מדברת על המחלוקת העניינית. אבל, יש לך פה אישה צעירה,
עו"ד טולדנו:         אני מנסה,
כב' הש' האפט:      כל כך עדינה ומנומסת,
עו"ד טולדנו:         אני לא, אין לי שום כוונה,
כב' הש' האפט:      עדינה ומנומסת,
עו"ד טולדנו:         או קיי,
כב' הש' האפט:      שאני מבקשת ממך, לנהוג בה עם יותר כבוד.
עו"ד טולדנו:         אני מקבל את ההערה.
כב' הש' האפט:      אני לא חושבת שאתה מתכוון לזה,
עו"ד טולדנו:         לא, אין לי שום כוונה.
כב' הש' האפט:      אבל אתה בלהט של הדברים,
עו"ד טולדנו:         אין לי שום כוונה, סליחה.
כב' הש' האפט:      והיא עוד מתמודדת,
עו"ד טולדנו:         אם השתמע,
כב' הש' האפט:      ומנסה לענות לך כמיטב,
עו"ד טולדנו:         אם השתמע, חלילה, תוקפנות בחקירה שלי, אין שום כוונה כזאתי, ממש אין שום כוונה כזאתי.
כב' הש' האפט:      ואני, רוצה גברתי שתנשמי, ותרגישי בנוח. ואני גם אומרת לך, שעוד רגע אנחנו עושים הפסקה קצרה, מפני ש, הפסקה של חצי שעה, כי אני צריכה להיות במקום אחר, אז עוד יותר תנשמי.
העדה, גב' מזל:      תודה,
כב' הש' האפט:      את בסדר גמור, ואני רוצה להגיד לך שאת מעוררת הערכה רבה וכבוד רב בדרך שאת מעידה, ואני בכלל לא מתייחסת לתשובות. הוא לא מתכוון, הוא בלהט של הדבר שלו,
העדה, גב' מזל:      אני יודעת,
כב' הש' האפט:      כל אחד יקח את החלק שלו בבקשה, וינשום, בסדר? אנחנו בסך הכל מקשיבים, וננסה להגיע להכרעה עניינית, והכל בסדר. ואת אישה מרשימה מאוד.
העדה, גב' מזל:      תודה,
כב' הש' האפט:      בבקשה.
עו"ד טולדנו:         אז, אחרי שאבא נפטר, הוצאתם צו קיום צוואה? שאת ואחיך היורשים שלו, נכון?
העדה, גב' מזל:      כן.
ש:                        ואתם לא ניסתם, ובה בעצם ירשתם? זאת אומרת, מה בעצם הייתה, לאבא היה חשבונות, חשבון בנק שירשתם, כספים ירשתם בארץ?
ת:                         לא,
ש:                        את יכולה לאשר לי שכסף מזומן שהיה אצלו, לקחתם?
ת:                         לא,
ש:                        היה כסף מזומן? לא היה כסף מזומן?
ת:                         רק מה שהוא הביא לי.
ש:                        מתי הוא הביא לך?
ת:                         לפני שהוא נפטר.
ש:                        זאת אומרת, זה בסמיכות לפטירה שלו?
ת:                         סליחה?
ש:                        זה בסמיכות?
ת:                         הוא הביא לי כסף כל הזמן,
ש:                        אה,
ת:                         הוא הביא לי כסף של השכירות,
ש:                        הבנתי,
ת:                         של השכירות של היחידות.
ש:                        את נולדת בארצות הברית,
ת:                         עליתי בגיל שנתיים, שנה.
ש:                        כן,
ת:                         אז אה, נולדתי,
ש:                        ואת, ואת למדת בבית ספר ביהוד, נכון?
ת:                         בסביון וביהוד כן.
ש:                        בתיכון מקיף ביהוד?
ת:                         נכון מאוד.
ש:                        ואת למעשה לא התגוררת אף פעם בכפר שלם.
ת:                         מה?
ש:                        לא כביקורים, את לא התגוררת אף פעם בכפר שלם.
ת:                         ההורים שלי היו גרושים,
ש:                        אני לא שואל על ההורים,
ת:                         התגוררתי,
ש:                        אני שואל עלייך,
ת:                         אז שניה, אני מסבירה לך,
ש:                        כן,
ת:                         אני בתור ילדה של הורים גרושים, הייתי גרה פה והייתי גרה פה. לא הבנתי את השאלה.
דובר:                    כן,
עו"ד טולדנו:         אני שואל אם את התגוררת,
כב' הש' האפט:      (לא ברור) מצוין, וגם השבת עליה יפה,
עו"ד טולדנו:         אני שואל אם התגוררת באופן קבוע, אחרי שנות, אני לא מדבר על הסדרי ראייה,
העדה, גב' מזל:      אבל,
ש:                        למעט, שניה, הסדרי ראיה לביקורים. אולי, ישנת פעם אצל אבא, אני שואל מעבר לנושא של הסדרי ראיה. שהגעת לבגרות, לגיל 18, האם התגוררת באופן קבוע בכפר שלם?
ת:                         באופן קבוע? התחתנתי בגיל 19 אז לא היה לי זמן,
ש:                        אז לא התגוררת, זה בסדר,
ת:                         אבל למעשה, אם אתה כבר מציין את זה,
ש:                        כן,
ת:                         אבא שלי התחנן שאני אבוא לגור ביחידת דיור שלו וזה באמת היה אמור להיות התכנית.
ש:                        אבל לא התגוררת בכפר שלם, נכון?
ת:                         לא הספקתי, לא.
ש:                        לא, לא הספקת,
ת:                         כן,
ש:                        אבל לעומת זאת, למרות שלא הספקת להתגורר שמה, את דאגת להעביר את הכתובת שלך במשרד הפנים לכתובת של כפר שלם,
ת:                         נכון, זה היה יותר נוח,
ש:                        3 שנים לפני שהוא נפטר, למה?
ת:                         זה היה יותר נוח לקבלה של דואר, וזה,
ש:                        נוח? למה, למה שתקבלי דואר בכתובת שאת לא גרה בו?
ת:                         כי אמא שלי,
ש:                        כן,
ת:                         במהלך, אתה מסמן לה?
ש:                        כן,
ת:                         עברנו הרבה דירות עם אמא שלי,
ש:                        כן,
ת:                         וגם כן הייתי מקבלת כל מני דואר. וגם כן הוא ביקש ממני שהוא רוצה שזה יהיה בבית שלו. מה? אתה מנסה ל,
ש:                        מדוע? מדוע? כדי שאם יהיה פינוי בעתיד,
ת:                         אני לא יודעת,
ש:                        תוכלי לבקש,
ת:                         מדוע,
ש:                        כדי שאם יהיה פינוי בכפר שלם, תוכלי לבקש זכויות כמי שהתגוררה שמה?
ת:                         לא יודעת מה היו התכניות של אבא שלי. הוא ביקש ממני,
ש:                        אבל בטח ידעת, ידעת, מה, את לא סתם משנה את הכתובת, מעדכנת כתובת מגורים שלך במשרד הפנים, למרות שאת לא גרה בכפר שלם, נכון?
ת:                         אבל, אני מסבירה לך שבתור ילדה הייתי גרה פה וגם פה. אז מזה משנה אם זה אצל אמא שלי או אצל אבא שלי, לא הבנתי.
ש:                        לא, אבל, את אומרת שלא התגוררת,
ת:                         אני לא מבינה, עכשיו רק שיניתי את הכתובת בכפר שלם,
ש:                        באיזה,
ת:                         עכשיו,
ש:                        באיזה שנה,
ת:                         אני לא מעדכנת,
ש:                        באיזה שנה, יש לי שאלה. את כרגע בתעודת זהות שלך, עדיין מופיעה בכפר שלם?
ת:                         לא, שיניתי את זה השנה.
ש:                        השנה?
ת:                         כן.
ש:                        השנה שינית את זה?
ת:                         כן,
ש:                        או קיי,
ת:                         אתה יכול לבדוק את זה.
ש:                        בסדר.
ת:                         טוב.
כב' הש' האפט:      טוב, תגיעו לנושא, כי אנחנו עושים הפסקה.
עו"ד טולדנו:         אפשר לצאת להפסקה, אני אמשיך איתה,
כב' הש' האפט:      בבקשה, אז תורידו בזהירות את המיקרופון,
עו"ד טולדנו:         עד מתי ההפסקה, גברתי?
כב' הש' האפט:      נפגש שוב בשעה 11:35.
עו"ד טולדנו:         תודה,
כב' הש' האפט:      בסדר? תודה רבה, רבותיי.
העדה, גב' מזל:      זה לא,
 
(הפסקה בהקלטה)
 
כב' הש' האפט:      אנחנו חוזרים ומתכנסים אחר הפסקה. לדוכן העדים חוזרת הגברת, מור מזל, והיא בעיצומה, או לקראת סופה של חקירה נגדית, על ידי בא כח הנתבעים. בבקשה, גברתי, בבקשה אדוני.
עו"ד טולדנו:         מזל, את יכולה להגיד לי, בת כמה את היום?
העדה, גב' מזל:      25.
ש:                        25, ואת התחתנת בגיל 19?
ת:                         כן,
ש:                        לפי דברייך, נכון? ואת מזה 6 שנים נשואה?
ת:                         או קיי,
ש:                        לאחר נישואייך, איפה עברת לגור עם בעלך?
ת:                         ביהוד, ואז,
ש:                        מתי? באיזה שנים? זה, כבר היית בגירה, את יכולה להגיד לי,
ת:                         לא הבנתי, אני לא שומעת אותך,
ש:                        תחילה התגוררת, את ובעלך ביהוד,
ת:                         נכון,
ש:                        כן,
ת:                         לאחר מכן, ביד בנימין, יישוב,
ש:                        באיזה שנים גרתם ביהוד?
ת:                         אני לא יודעת שנים, להגיד לך,
ש:                        למה? היית בת 19?
ת:                         אני גרה, אבל אני לא זוכרת שנים, אני יכולה להגיד לך לפני שנתיים וחצי עברנו ליד בנימין. זה מה שיש לי,
ש:                        אז התגוררתם 3,4 שנים ביהוד,
ת:                         3 אולי,
ש:                        3 שנים ביהוד?
ת:                         כן,
ש:                        איפה ביהוד?
ת:                         איפה? פעם במוהליבר,
ש:                        כן,
ת:                         ובוויצמן,
ש:                        זה, זאת הייתה דירה בשכירות?
ת:                         כן,
ש:                        שכרתם דירה?
ת:                         נכון.
ש:                        ממי שכרתם?
ת:                         מהאנשים ששוכרים את הדירה,
ש:                        משכירים,
ת:                         משכירים את הדירה,
ש:                        מה השמות שלהם?
ת:                         מה השמות שלהם?
ש:                        כן,
ת:                         האחרון היה אדי, אדוארד,
ש:                        כן,
ת:                         ולפני כן, תיקי תקווה.
ש:                        יופי, ולאחר מכן, ולאחר מכן לאן עברתם לגור, את ובעלך?
ת:                         ביד בנימין, יישוב, יד בנימין.
ש:                        אז זאת אומרת, ב-6 שנים האחרונות, מאז נישואייך, אין מחלוקת שלא, שלא הגוררת בכפר שלם, נכון?
ת:                         אין מחלוקת,
ש:                        אין מחלוקת. עכשיו, אז למה, את אומרת ששינית את הכתובת במשרד הפנים לאחרונה, למה מבחינת נוחות, אם יש לך כתובת מגורים, ואת נשואה, והתחתנת עם בעלך ואת נשואה. למה, מבחינת נוחות, לא יותר נוח לך לקבל דואר, בכתובת קבועה שאת גרה עם בעלך?
ת:                         בעלי גם השאיר אצל אמא שלו את הכתובת,
ש:                        מה הסיבה?
ת:                         עד לאחרונה, משום סיבה,
ש:                        משום סיבה,
ת:                         אמא שלו העבירה לו את הכתובת,
ש:                        בסדר, משום סיבה זה גם סיבה טובה.
ת:                         או קיי,
ש:                        או קיי, את יכולה, אני שאלתי אותך עוד הפעם, את יכולה להגיד לי שמות של שכנים,
ת:                         לא, אני לא יכולה להגיד לך שמות של שכנים,
ש:                        שהם יאשרו שאת התגוררת בכפר שלם?
ת:                         אה, שיאשרו?
ש:                        כן,
ת:                         שהתגוררתי בתור ילדה שם?
ש:                        שגרת שם,
ת:                         לא, אני לא יכולה להגיד שמות,
ש:                        שמות?
ת:                         לא, אני לא זוכרת שמות,
ש:                        את לא זוכרת שמות של שכנים?
ת:                         לא,
ש:                        אדם שגר במקום, מן הסתם מכיר שמות של שכנים,
ת:                         אני לא זוכרת,
ש:                        קצת מוזר שבן אדם אומר שהוא גר במקום ולא מכיר שכנים,
ת:                         מוזר בעיניך,
ש:                        מה?
ת:                         אני עד היום לא סגורה על השמות של השכנים שלי,
ש:                        נכון זה קצת מוזר?
ת:                         בשבילך זה מוזר, בשבילי זה לא מוזר.
ש:                        לא מוזר לך שאת לא מכירה שמות של שכנים?
ת:                         לא, אני הייתי אצל אבא שלי,
ש:                        מה?
ת:                         3 פעמים בשבוע, ושבתות לסירוגין, לפי דעתי לסירוגין,
ש:                        את יכולה,
ת:                         אני לא זוכרת את השמות של השכנים,
ש:                        את יכולה לאשר לי שאת פנית לעופר, עופר שהגיש תצהיר מטעמנו בתיק, ואת ביקשת ממנו שיעיד בצד שלכם, והוא אמר לך שהוא לא מוכן להעיד. כי מה שאת מבקשת שהוא יאמר הוא לא אמת?
ת:                         הוא לא אמר לי שזה לא אמת, הוא אמר שהוא יודע דברים אחרים.
ש:                        זאת אומרת,
ת:                         אחרי שמן הסתם, הוא שכן שלהם והוא דיבר איתם והם,
ש:                        אז, אז זאת אומרת, הוא חלק,
ת:                         אמרו לו את הפרטים שלהם,
ש:                        אז את אומרת שהוא חלק, הוא חלק על העובדות, הוא חלק על העובדות,
ת:                         נו,
ש:                        שלצורך,
ת:                         גם אני לא חושבת שביקשתי שהוא יעיד,
ש:                        את לא ביקשת,
ת:                         לצורך העניין.
ש:                        אז לצורך מה פנית אליו?
ת:                         פניתי אליו, כי הוא הבן אדם שהרגשתי שהוא היחיד,
ש:                        כן,
ת:                         שהיה קרוב של אבא שלי, כי אח שלו,
ש:                        הוא היה חבר של אבא שלך,
ת:                         הוא היה, הוא היה שכן שלו, כן הוא היה חבר שלו,
ש:                        הוא חבר טוב של אבא שלך,
ת:                         הוא היה חבר, כן הוא היה חבר טוב, הוא היה בא אליו לקפה, הוא היה רואה אותנו המון. וזה שהוא כותב בתצהיר שלו שאנחנו לא היינו אצלו, זה כבר שקר. אז אני לא יודעת מה לחשוב עליו.
ש:                        הוא לא כתב שאתם לא הייתם אצלו,
ת:                         הוא אמר שהיינו לעיתים רחוקות, וכל יום ראשון זה לא לעיתים רחוקות.
ש:                        לא, אבל היה נתק ממושך. על זה אין מחלוקת. גם את לא חולקת שהיה לך נתק של 6 שנים, לשיטתך, עם האבא שלא דיברתם איתו, נכון?
ת:                         בתור ילדה, כן.
ש:                        בתור ילדה. עכשיו, יש איזה סיבה שלא הבאת את אמא לעדות?
ת:                         שלא הבאנו מה?
ש:                        את אמא, את אמא שלך. או קיי, 
ת:                         לא, אין סיבה.
ש:                        עכשיו, את צירפת תמליל של שיחה בתיק,
ת:                         נכון,
ש:                        שהתקיימה, רגע לפני זה. את אומרת שזרקו לך את הלול. את יכולה לאשר לי שהלול שאת טוענת שזרקו לך, זה לול שאת בעצם הבאת לשבעה? זה לא לול ששכב במקום, לפני השבעה.
ת:                         לול שהבאתי לשבעה,
ש:                        לשבעה,
ת:                         נכון,
ש:                        לשבעה,
ת:                         כן,
ש:                        זה לא שגרת בבית,
ת:                         לא גרתי בבית,
ש:                        זה לא שגרת בבית וזרקו לך את המיטלטלין מהבית?
ת:                         זרקו לי דברים שהיו לי בבית,
ש:                        רגע, אני שואל על לגבי הלול כרגע,
ת:                         וגם בגדים,
ש:                        אני שואל לגבי הלול,
ת:                         לגבי הלול, הבאתי אותו לצורך שבעה.
ש:                        אז יפה, אז זה לא משהו שהיה לך לפני השבעה, בבית?
ת:                         הלול לא. אבל אה,
ש:                        לא, או קיי, בסדר.
עו"ד חג'בי:           (לא ברור)
עו"ד טולדנו:         עכשיו, רגע, אני שאלתי שאלה על הלול,
העדה, גב' מזל:      אבל יש,
ש:                        שתענה לי על הלול,
ת:                         אז אין בעיה, אבל התינוק שלי ישן במיטה של אבא שלי,
ש:                        בסדר, בסדר,
ת:                         אז אני לא יודעת,
ש:                        בסדר, בסדר,
ת:                         אז כאילו, לא גרנו שם שעכשיו אני צריכה להביא לול.
ש:                        או קיי, עכשיו את עשית, את בעצם הצגת תמליל שיחה, תאשרי לי בבקשה, תאשרי לי בבקשה שהתמליל שאת צירפת, זה תמליל שלא התחיל, שהוא לא משקף את תחילת השיחה.
ת:                         בוודאי שכן,
ש:                        הוא, מה זאת אומרת?
ת:                         הוא מתחיל, זה הרגע שהתחלנו לדבר, מה זאת אומרת?
ש:                        התחלתם לשבת לדבר?
ת:                         כן,
ש:                        זה שיקף את ההתחלה של השיחה?
ת:                         כן, לא חתכתי, אני לא ידעתי אפילו להתחיל אותו,
ש:                        שיחה מתחילה ככה, בועז אריאל אנחנו,
ת:                         בטח שלא (לא ברור),
ש:                        אין אפילו אנחנו רוצים לשבת לדבר? ככה אנחנו נולדנו פה, גדלנו פה, ככה התחילה השיחה?
ת:                         ככה התחילה השיחה, כי אמרו, בוא נדבר, ישבנו, ישבנו, הקלטתי, כן,
ש:                        מה?
ת:                         איך שהתחלנו לדבר, זה מה שהקליט, כן,
ש:                        אבל אתם ישבתם כל השבעה,
ת:                         אבל,
ש:                        רגע,
ת:                         זה, רק זה השיחה שהם לקחו אותנו לשבת לדבר, כן,
ש:                        איפה לקחו אתכם לשבת לדבר?
ת:                         בסלון של אבי.
ש:                        בסלון?
ת:                         כן.
ש:                        ואיך שהתחלתם לשבת לדבר ישר התחלת, לחצת על המכשיר הקלטה?
ת:                         כן.
ש:                        אז את ידעת שאת מקליטה?
ת:                         בוודאי שידעתי שאני מקליטה.
ש:                        אז לא הייתה סיבה שלא תצרפו את זה לגילוי מסמכים שלכם, נכון?
ת:                         אני אגיד לך את האמת?
ש:                        כן, רק את האמת.
ת:                         אני לא, פעם ראשונה שאני נפגשת עם עורך דין לצרכים כאלו,
ש:                        כן,
ת:                         פעם ראשונה שאני במצב כזה,
ש:                        כן,
ת:                         שאני מתאבלת על מישהו שהכי יקר לי בעולם,
ש:                        כן,
ת:                         וצריכה עוד להתעסק עם דברים כאלו. לא העליתי בדעתי בכלל על ההקלטה הזאת. לא חשבתי עליה. אחר כך טרחתי להציג את זה, לא ידעתי גם איך להוציא אותה. גם זה לא היה טלפון שלי באותו זמן,
ש:                        זה לא הטלפון שלך?
ת:                         זה היה הטלפון שלי, החלפתי טלפון, ההקלטה הייתה בטלפון בצד.
ש:                        או קיי, אז את עשית את ההקלטה, אז את ידעת שביצעת את ההקלטה, נכון?
ת:                         ידעתי בוודאות? לא יודעת, השארתי את זה שם, לא ידעתי אם זה הקליט או לא הקליט אבל המשכתי את החיים שלי.
ש:                        או קיי, עכשיו את אומרת שכדי לחלץ את ההקלטה,
ת:                         נכון,
ש:                        היית צריכה לפנות לטכנאי?
ת:                         כן, לא ידעתי להוציא את זה,
ש:                        מי זה הטכנאי שפנית אליו?
ת:                         צלצלתי לטכנאי, במרכז המסחרי ביד בנימין,
ש:                        כן,
ת:                         שלשאול אותו איך. הוא אמר לי, תגיעי אלינו, אני אעשה לך את זה. אמרתי, אז פניתי לחברה שלי בנושא הזה, דיברתי איתה,
ש:                        כן,
ת:                         שמה חופית אגב, זה מצוין לך, היא אמרה לי,
ש:                        איפה כתוב חופית?
ת:                         מה את צריכה טכנאי? יש דרך פשוטה לעשות את זה,
ש:                        כן,
ת:                         היא אמרה לי איזושהי דרך שאני יכולה להעביר את זה למייל שלי, וכך עשיתי.
ש:                        אז בסוף לא פנית לטכנאי?
ת:                         פניתי לטכנאי, לא ניגשתי אליו.
ש:                        לא, לא היית אצל טכנאי?
ת:                         פיזית? לא.
ש:                        לא. זאת אומרת, המכשיר לא הגיע מעולם לטכנאי, נכון?
ת:                         לא לצורך ההקלטה, לא.
ש:                        לא לצורך ההקלטה, ולא לצורך חילוץ ההקלטה.
ת:                         לא.
ש:                        נכון? תודה. איפה התצהיר שלך?
ת:                         אם זה רלוונטי בשבילך?
ש:                        כן,
עו"ד חגבי:            תעני לו (לא ברור),
עו"ד טולדנו:         את כתבת בסעיף 9, בתצהיר שלך, אודה ולא אבוש כי הצורך בפניה לטכנאי התעורר עקב קשיים שחוויתי ככלל באיתור קבצים והעברתם למחשב ממכשיר האייפון שהיה ברשותי, וזאת עקב הצורך בתוכנה מיוחדת, אשר יש להתקין על המחשב.
העדה, גב' מזל:      נו?
עו"ד טולדנו:         רגע,
עו"ד חגבי:            איזה סעיף אתה קורא?
עו"ד טולדנו:         לא, את כותבת, בסעיף 8, החלטתי לשלוח את האייפון לטכנאי כדי שיסייע לי לבדוק. ואת כותבת אפילו תאריך, כדי שיסייע לי לבדוק באם אכן בוצעה ההקלטה וכיצד ניתן להוציאה.
העדה, גב' מזל:      נכון, ותראה ב-9, שבסוף חברה שלי, בשם חופית, איפה זה ב-9? איפה זה נמצא? שניה רגע, איפה זה? פניתי, רגע, זה מה שהוא אמר לי, אבל, בסוף הנה. חברתי, הגברת חופית סלמון, (לא ברור), לפנות לטכנאי, סייעה בעדי באיתור הקובץ על המכשיר, וכתוב לך,
ש:                        כן, מתי,
ת:                         שפניתי,
ש:                        ומתי,
ת:                         לטכנאי,
ש:                        מתי זה קרה? מתי,
ת:                         באיזה יום?
ש:                        באיזה תאריך?
ת:                         אני לא יודעת תאריך, אבל זה אחר כך ישר פניתי אליו,
ש:                        זה היה לפני הגשת התביעה? אחרי הגשת התביעה? מבחינת לוחות זמנים,
ת:                         מתי שהגשנו את זה, זה מתי שהשגתי את זה, בוא נגיד. לא השגתי את זה לפני והחלטתי לעשות לכם הפתעה או מה שאתה חושב שעשיתי.
ש:                        הבנתי.
ת:                         מה שכתוב זה האמת, מבחינתי.
ש:                        את הבית של, שירשתם מאביך במנהטן, אתם כבר נרשמתם על הזכויות שלו, נכון? זאת אומרת,
ת:                         נרשמנו, זה לא מנע מאדון,
ש:                        לא שאלתי,
ת:                         בועז,
ש:                        לא, לא,
ת:                         אני עונה לך עד הסוף,
ש:                        לא, תעני לשאלה,
ת:                         אבל אני עונה לך,
ש:                        אני שאלתי אם נרשמתם על הזכויות בבית, ואם מכרתם אותו?
ת:                         לא מכרנו אותו.
ש:                        לא מכרתם אותו?
ת:                         לא.
ש:                        והיום, את יכולה לאשר לי שאין משכנתא על הבית, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        ואת יכולה לאשר לי שעד לפני 3 שנים, היה משכנתא על הבית?
ת:                         אני יכולה לאשר לך, שאני לא יודעת.
ש:                        את לא יודעת מה ההיסטוריה של הבית? שום דבר, של הבית במנהטן,
ת:                         לא, במה, אבא שלי סיפר לי וניסה לעדכן אותי אבל לא,
ש:                        כמה הוא שווה, את יודעת להגיד לי?
ת:                         אני לא חשבתי שיהיה צורך,
ש:                        כמה הוא בערך שווה?
ת:                         לא, אין לי מושג.
ש:                        אתם לא בררתם? לא עניין אתכם?
ת:                         אני ומספרים, זה לא התחום שלי,
ש:                        אתם משכירים אותו היום?
ת:                         לא.
ש:                        לא? הוא עומד ריק?
ת:                         כן, עד עכשיו דודה שלהם סירבה לצאת, בעוד שהוא הלך לקחת את השכירות על שנתיים שלא היינו שם. בועז הלך, נסע לארצות הברית, לקח,
ש:                        בועז? בועז?
ת:                         בועז, הקליינט שלך,
ש:                        כן,
ת:                         נסע לארצות הברית,
ש:                        כן,
ת:                         וזה הסיבה גם שהיא סרבה לצאת, כי הוא אמר לה. אחר כך הלנו לשמה,
ש:                        כן,
ת:                         לקחת את השכירות, היא אומרת לנו, שילמתי הכל לבועז. שזה רשום על שמנו.
ש:                        כן,
ת:                         אתה מבין?
ש:                        כן,
ת:                         אולי הוא לא סיפר לך, אני מעדכנת אותך.
ש:                        אז למה, אתם כרגע מציעים אותו למכירה?
ת:                         סליחה?
ש:                        אתם כרגע מציעים את הבית למכירה?
ת:                         עוד לא.
ש:                        להשכרה?
ת:                         עוד לא.
ש:                        או קיי, עכשיו, כסף את אומרת שאבא לא הותיר בארץ בכלל, נכון? לא היה חשבון בנק שמתנהל על שמו,
ת:                         רק מה שהוא הביא לי במזומן,
ש:                        נכון, את יכולה לאשר לי שאבא, במשך השנים צבר חוב מזונות בסכום מאוד, מאוד גדול כלפי אמא? זה בטח את יודעת, נכון?
ת:                         מה ששמעתי,
ש:                        מה שמעת? בואי תספרי לי, מה שמעת?
ת:                         מה שאמרת,
ש:                        שמה?
כב' הש' האפט:      מה שאמרת, לא, לא, אין פה, (לא ברור),
עו"ד טולדנו:         את יודעת להגיד לי מה החוב של המזונות?
העדה, גב' מזל:      אתה יודע בת כמה הייתי כזה היה כל הסיפור הזה?
עו"ד טולדנו:         לא, אבל את גדלת כבר,
העדה, גב' מזל:      והם ניסו לא לערב אותי,
כב' הש' האפט:      זאת התשובה שהיא יודעת וגם, וזהו. שאלה הבאה.
עו"ד טולדנו:         כן, עשית איזשהו נסיון לפנות לחברת חלמיש, לבקש, לברר את מצב הזכויות, אם לאבא יש זכויות רשומות? כן, אם את עשית,
העדה, גב' מזל:      אני לא ניסיתי,
ש:                        לפני הגשת התביעה.
ת:                         אני באופן אישי לא עשיתי שום דבר כזה.
ש:                        לא. את יכולה לאשר לי שמי שהודיע לך על האסון, שאבא נפטר, זה גלעד אריאל? הוא שהודיע לך ראשון, על הפטירה שלו?
ת:                         מישהו צלצל אליי במוצאי שבת. או שזה היה גילי, או שזה היה ניב, אני לא זוכרת, למען האמת.
ש:                        מה?
ת:                         אתה? אתה צלצלת? ניב צלצל. אני לא זוכרת, אני זוכרת שזה או, מישהו צלצל אליי במוצאי שבת, אמר לי לבוא לבית חולים. אני לא זוכרת, נראה לי שזה היה ניב, אח שלי. אני לא חושבת שזה, לא, גילי אין לו את הטלפון שלי בכלל. לא, זה היה ניב.
ש:                        אה, בתמליל כתוב, בתמליל שאת היית צד לו, כתוב דוב. מי זה הדובר? רוצה שאני אפנה אותך לכל מני סעיפים בתמליל?
ת:                         אתה רוצה להפנות אותי, תפנה,
ש:                        כן,
ת:                         אני לא, מה זה?
עו"ד חגבי:            לקראת הסוף זה,
עו"ד טולדנו:         עמוד 1, שורה 17,
עו"ד חגבי:            (לא ברור), זה מופיע,
עו"ד טולדנו:         מה? עמוד 1 שורה 17,
עו"ד חגבי:            (לא ברור), למטה,
העדה, גב' מזל:      11?
עו"ד טולדנו:         עמוד 1, שורה 17, בתמליל. ועמוד,
העדה, גב' מזל:      עמוד 1 אמרת? רגע,
עו"ד חגבי:            אחד לפני הסוף,
עו"ד טולדנו:         עמוד 1,
העדה, גב' מזל:      הוא אומר עמוד 1,
עו"ד חגבי:            אה, או קיי.
עו"ד טולדנו:         שורה 17,
העדה, גב' מזל:      תותים?
עו"ד טולדנו:         ועמוד,
העדה, גב' מזל:      מי זה הדובר?
עו"ד חגבי:            (לא ברור)
העדה, גב' מזל:      אני מניחה, מי זה הדובר? תותים?
עו"ד טולדנו:         כן, מי הדובר?
העדה, גב' מזל:      אני מניחה שזה היה גילי, גלעד שמאשר את דבריו של בועז, במקרה הזה. את שאלת אותי על,
ש:                        אני לא צריך שתניחי, אני רוצה שתגידי לי, זאת אומרת,
ת:                         אבל אני צריכה לשמוע את ההקלטה,
ש:                        את אומרת שאת מאשרת את הדיון שם,
כב' הש' האפט:      זאת התשובה שהיא יודעת לתת לך,
עו"ד טולדנו:         או קיי, ולגבי עמוד 18, עמוד 18 שורה 3,
העדה, גב' מזל:      רגע,
ש:                        לא, תביא לי מזומן, מזה? מי אמר את זה?
ת:                         אני לא, אני לא זוכרת מי היה שם.
ש:                        בוא תביא לי מזומן, אין לי מזומן נשמה.
ת:                         אני לא יודעת מי זה, אני לא זוכרת מי זה היה. הוא לא היה בשיחה, מישהו שנכנס וביקש ממנו,
ש:                        מי הצדדים שהיו בפגישה? רק הצדדים שרשומים פה?
ת:                         כן. זה מישהו שבא מבחוץ, זה כבר, גם אתה רואה שיש פה סיכום של שיחה? זה פה נגמר, גם הנה הוא מציין פה, שזה סיום השיחה. ונגמרה הישיבה, יכולים לקום וללכת,
עו"ד חגבי:            איזה עמוד זה?
העדה, גב' מזל:      עמוד 17, סעיף 25, אה 24, אם אתה מסתפק בזה, נגמרה הישיבה, יכולים לקום וללכת. פה נגמרה הישיבה, בדיוק מישהו נכנס, ביקש מבועז כסף, אני לא יודעת באיזה עניין.
עו"ד טולדנו:         את יכולה לאשר לי שבמהלך התמליל בועז אומר לך שהדירות, הדירות הנוספות הם שייכים לדודים?
העדה, גב' מזל:      הדירות,
ש:                        הדירות הנוספות, שבכתב התביעה, הוא מזכיר לך בתמליל, הוא אומר לך שהדירות הנוספות שייכים לדודים,
ת:                         אני יכולה,
ש:                        מאיר ואריאל.
ת:                         אני יכולה לאשר שהוא הצביע על 2 דירות, שלי ושל אחי, והצביע, לא הצביע הוא אמר, הדירה הנוספת זה של משה. נכון, אני לא,
ש:                        של משה ואריאל.
ת:                         מזה אריאל,
ש:                        כן,
ת:                         זה השם משפחה שלו, כן.
ש:                        ומאיר,
ת:                         הוא אמר משהו על מאיר, לא הבנו זה, אבל הוא לא התכוון,
ש:                        לא הבנתם למה הוא מתכוון?
ת:                         אני יודעת שיש למאיר במשהו בכל האיזור הזה של נקרא 7,
ש:                        במתחם,
ת:                         במתחם, אבל לא באיזור שלנו. כי יש, כרגע יש יחידות עומדות, זה ניב, מור, אני, אחי, ובאמצע יש את משה ואבא שלי ממול.
עו"ד טולדנו:         בסדר, סיימתי גברתי, תודה.
כב' הש' האפט:      חקירה חוזרת?
עו"ד טולדנו:         יש לך עוד שאלה? תודה.
דוברת:                 שאלות נוספות?
כב' הש' האפט:      לא, יש אחד שמייצג, לא שניים.
העדה, גב' מזל:      סיימתי?
כב' הש' האפט:      אתם רוצים, את רוצה להעביר את השאלות, בבקשה, אבל זה לא שניים.
עו"ד טולדנו:         את יכולה לאשר לי שמי שחידש את הקשר בינך לבין אביך, זה בועז?
העדה, גב' מזל:      לא, מי שחידש את הקשר ביני לבין אבי, היה אח שלי.
ש:                        אח שלך? ואיך הוא חידש את הקשר עם אביך?
ת:                         הוא אמר לי שהוא פגש את גלעד,
ש:                        כן, גלעד, איזה גלעד?
ת:                         גילי אריאל,
ש:                        גלעד אריאל, שהוא הנתבע מספר,
ת:                         כן,
ש:                        הוא הנתבע מספר 1, כן,
ת:                         הוא לא, הוא חידש, הוא דיבר איתו והוא אמר לו שאבא מתגעגע אז הוא התקשר אליו, כן. מה זה חידש? הוא לא לקח אותו ולקח אותו והכניס אותם לאותו חדר.
ש:                        ומתי זה קרה? באיזה שנה?
ת:                         אני לא יודעת להגיד שנה. אח שלי התחיל את הקשר לפני, לצערי.
ש:                        אז הוא התחיל כמה זמן לפנייך?
ת:                         שבוע, שבועיים.
ש:                        שבוע, שבועיים. או קיי, סיימתי, תודה.
כב' הש' האפט:      חקירה חוזרת?
עו"ד חגבי:            רק שניה, רק שניה,
כב' הש' האפט:      יש?
עו"ד חגבי:            ברשותך גברתי, דקה.
 
ע.ת/2 גב' מור מזל, משיבה בחקירה חוזרת לעורך הדין יורם חגבי:
עו"ד חגבי:           את אמרת בתשובותייך, לעורך דין טולדנו שהוא הצביע על שני בתים, על מה הוא הצביע? מה הוא אמר לך?
העדה, גב' מזל:      היחידה, זה היחידה שלך, זה היחידה של אחי,
ש:                        לא ברור,
ת:                         המילים המדויקות כתובות שמה.
כב' הש' האפט:      גברתי, תודה רבה, את סיימת.
העדה, גב' מזל:      תודה רבה.
כב' הש' האפט:      ועכשיו אנחנו עוברים לניב אריאל,
עו"ד חגבי:            אה, כן,
 
כב' הש' האפט:      לדוכן העדים עולה עכשיו מר ניב אריאל. ניב עומד למסור עדות בבית משפט, מי שמוסר עדות בבית משפט מזהירים אותו על כך שהוא חייב להגיד אמת, מי שלא אומר אמת, צפוי לעונש לפי הקבוע בחוק. האם אתה מבין את האזהרה הזאת?
העד, מר אריאל:    כן,
כב' הש' האפט:      אתה עושה כן עם הראש,
העד, מר אריאל:    כן, אני מבין,
כב' הש' האפט:      והאם אתה אדוני מתחייב להגיד אמת?
העד, מר אריאל:    כן.
כב' הש' האפט:      כן. מציג בפנייך עורך הדין תצהיר שאתה חתמת עליו בפני עורך דין, שי חיימוב, ביום 31/05/16, הוא שואל אותך האם זה התצהיר שלך והאם אתה מאשר שמה שכתוב בו נכון, תצהיר עם הנספחים.
העד, מר אריאל:    כן.
כב' הש' האפט:      התצהיר על הנפחים שלו, מסומן ת/3. ואתה משיב עכשיו בחקירה נגדית,
עו"ד חגבי:            גם פה גברתי,
כב' הש' האפט:      לבא כח הנתבעים. אני מבקשת גם פה יש,
העד, מר אריאל:    נכון,
עו"ד חגבי:            כן, בסעיף 6,
העד, מר אריאל:    בסעיף 6,
כב' הש' האפט:      בסעיף 6,
עו"ד חגבי:            במקום 993,
כב' הש' האפט:      צריך במקום שנת 93 לשנת 2003,
העד, מר אריאל:    2003,
עו"ד חגבי:            תודה גברתי,
כב' הש' האפט:      הטעות מתוקנת, רבותיי, ובבקשה חקירה נגדית.
עו"ד חגבי:            תשיב על השאלות שלו.
העד, מר אריאל:    או קיי.
 
ע.ת/3 מר ניב אריאל, לאחר שהוזהר כחוק, משיב בחקירה נגדית לעורך הדין ניב טולדנו:
עו"ד טולדנו:         ניב שלום, אתה ואחותך הגשתם תביעת פינוי, אתה יכול להגיד לי. אני אפנה אותך למבוא בכתב התביעה, שמה אתם למעשה הגדרתם את המקרקעין, שממנו אתם מבקשים פינוי.
העד, מר אריאל:    או קיי,
ש:                        בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על השבת המצב לקדמותו, בתוך כך פינויים וסילוק ידם של הנתבעים מהבית ברחוב ח'7 בכפר שלם, בתל אביב, להלן הבית. והכל כמפורט להלן.
ת:                         איפה רק? שאני יוכל גם להציב את זה מולי, אז מאיפה אתה,
ש:                        מה?
ת:                         מאיפה את קורא? רק שאני אראה,
ש:                        בכתב התביעה, מהמבוא, לפני ההקדמה.
עו"ד חגבי:            עוד דקה, אני מציע לך עוד דקה,
העד, מר אריאל:    בסדר, או קיי.
עו"ד חגבי:            (לא ברור),
עו"ד טולדנו:         אתה יכול לאשר לי שאת התביעת פינוי שהגשתם, אתם הגשתם רק כלפי בית ההורים ולא כלפי היחידות הנוספות? שאתם טוענים להם כרגע.
העד, מר אריאל:    לא.
ש:                        אתה לא מאשר את זה? אז אתה, אתה אומר שהגשתם תביעת פינוי כלפיי 3 דירות?
ת:                         אני כתבתי מכתב תביעה בנוגע לכל המתחם שאבי גר בו, התגורר בו.
ש:                        ולגבי הפינוי?
ת:                         אה, אתה מדבר,
ש:                        לגבי הפינוי, אני שואל כרגע. אני שואל כרגע רק על סעד של הפינוי. אני אפנה אותך, אני אנסה לעזור לך.
ת:                         לא, כן, אני,
ש:                        אני אפנה אותך,
עו"ד חגבי:            תקשיב, תקשיב לו, תקשיב.
עו"ד טולדנו:         אני אפנה אותך לסעד המבוקש, בעמוד האחרון לכתב התביעה, סעיף 31, אתם מבקשים שהנתבע 1 לפנות את המקרקעין, שאתם כבר הגדרתם אותו בהקדמה, לפני ההקדמה כבית. לרבות חפציו האישיים. ובב' אתם כותבים, כי על נתבע 2 לחדול מלהשכיר את יחידות התובעים,
העד, מר אריאל:    או קיי,
ש:                        זאת אומרת, אתה מסכים איתי שאתם לא תבעתם בכתב התביעה פינוי, משתי הדירות הנוספות?
ת:                         אני אסביר. המתחם הוא מתחם סגור.
ש:                        כן,
ת:                         הוא מתחם סגור עם גדרות, שבתוך המתחם הזה ישנם 3 יחידות דיור ואת בית אבי. ברגע שהמחזיק בבית אבי, בן אדם, אז הוא בעצם אחראי על כל המתחם. זאת אומרת, שאם הבן אדם נכנס לי לשטח ומונע ממני להכנס, אז אני תובע קודם כל עבור בית אבי,
ש:                        כן,
ת:                         וכמובן שאם הוא מחזיק בבית אבי, אז הוא מחזיק בכל מה שנשאר על השטח של בית אבי.
ש:                        אני, אני שואל אותך שאלה,
עו"ד חגבי:            מה ביקשתם להחזיר?
עו"ד טולדנו:         מה שאלתי אותך? אני שאלתי אותך,
עו"ד חגבי:            מה ביקשתם שיחזירו לכם הוא שואל אותך, פשוט.
עו"ד טולדנו:         אתם הגדרתם,
העד, מר אריאל:    להחזיר 2 יחידות דיור,
ש:                        אתם לא תבעתם, אבל, אני אומר לך שאתם לא תבעתם פינוי מ-2 היחידות דיור,
ת:                         אנחנו תבענו,
ש:                        אתם תבעתם מבית אחד. לא משתי יחידות הדיור, ואתם אפילו טורחים להסביר את זה, שעל נתבע 1 לפנות את המקרקעין, שהגדרתם כבר כבית 1,
ת:                         או קיי,
ש:                        לא אמרתם שהוא מתגורר ב-3 בתים, נכון? מן הסתם, הוא לא יכול להתגורר, ואתם טורחים להגיד שעל נתבע 2 לחדול מלהשכיר את יחידות הנתבעים. לגבי זה אתם לא עתרתם לפינוי.
ת:                         או קיי,
ש:                        או קיי? בוא נתקדם. בסעיף 30 לכתב התביעה, אתם כתבתם שהמנוח, שזה אביך המנוח, הינו בעל הזכויות במקרקעין,
עו"ד חגבי:            שתי יחידות דיור,
עו"ד טולדנו:         והיה מחזיק הבלעדי בשתי יחידות הדיור ששיפץ עבור התובעים, נכון?
העד, מר אריאל:    נכון.
ש:                        אז בעצם, אתם טוענים, תאשר לי שאתם טוענים בעצם שאבא, המנוח, היה בעל זכויות המקרקעין, קרי בבית הוריו. אתה מאשר לי שהבית, שקרא מתגורר הנתבע 1, הוא בעצם בית סבא וסבתא? שזה בית ההורים של אבא שלך.
ת:                         למיטב ידיעתי הוריו של סבא וסבתא שלי לפני שהם עברו לבין חייל, התגוררו שם.
ש:                        התגוררו שם?
ת:                         בעבר,
ש:                        בבית ההורים.
ת:                         רגע,
ש:                        כן,
ת:                         הם נפטרו לא בבית הזה, הם נפטרו,
ש:                        לא, לא שאלתי איפה הם נפטרו,
ת:                         אני עונה לך,
ש:                        לא שאלתי איפה הם נפטרו.
ת:                         או קיי,
ש:                        תאשר לי שזה הבית שההורים התגוררו במשך השנים. כשאתם כותבים, המנוח ומשפחתו התגוררו שמה. אתה בעצם מתכוון המנוח, הוריו והנתבעים גם התגוררו בבית הזה, נכון? שמה הם גדלו,
ת:                         נכון,
ש:                        זה הבית ששמה גם הנתבע 1 התגורר, וגם הנתבע 2, כל הילדים גדלו בבית הזה,
ת:                         נכון,
ש:                        זה בית ההורים,
ת:                         היה תקופה,
ש:                        סבא וסבתא גרו שם.
ת:                         היה תקופה שבאמת הם התגוררו שם, נכון.
ש:                        יופי,
ת:                         כולם יחד.
ש:                        אתה, קיבלתם צו ירושה, פנית לחברת חלמיש? לא ניסית לברר איפה אפשר, אולי יש זכויות, אפשר לרשום אותם בטאבו, אולי בחברת חלמיש? ניסית לעשות איזושהי פניה אליהם, בנושא הזה?
ת:                         אדוני לא עורך דין, אני לא ידעתי למי לפנות,
ש:                        ברור שאתה לא עורך דין,
ת:                         אני עונה לך, אני עונה לך,
ש:                        בפן העובדתי, פנית אליהם?
ת:                         בפן העובדתי, לא.
ש:                        לא ביקשת לבקש אולי יש זכויות? רשימות? כי אתה מסתמך על חוזים,
ת:                         על פי ידעתי, אני נתבע על ידי חלמיש, על אחת מהיחידות בשטח,
ש:                        כן,
ת:                         על פי ידיעתי, מידי אבי ובידי מכתב תביעה קיבלתי מחלמיש.
ש:                        זה משהו חדש?
ת:                         לא.
ש:                        זה היה בגילוי מסמכים? לא היה בגילוי מסמכים, כן.
ת:                         לא.
ש:                        אתה הנתבע? אותך תובעים?
ת:                         גם אני, נתבע.
ש:                        על מה? על מה תובעים? על חוב, על מה? על חוב? על מה תובעים?
ת:                         על זה שיש לי שמה, שאני מתגורר שם,
ש:                        אתה מתגורר,
ת:                         אז אני נכנסתי לבניין,
ש:                        אתה מתגורר בכפר שלם?
ת:                         התגוררתי.
ש:                        אז שניה, אתה כרגע מתגורר בכפר שלם?
ת:                         כרגע לא.
ש:                        אז הגישו נגדך תביעה על זה שאתה מתגורר כרגע בכפר שלם?
ת:                         כשהתגוררתי בכפר שלם.
ש:                        לא, עוד מעט נגיע לטענה שלך שאתה התגוררת שם.
ת:                         כרגע אני לא מתגורר בכפר שלם.
ש:                        כרגע אתה לא מתגורר.
ת:                         נכון.
ש:                        ובתעודת זהות שלך, אתה מופיע בכפר שלם?
ת:                         אמת.
ש:                        עד היום?
ת:                         עד היום.
ש:                        עד היום. ממתי? באיזה תאריך?
ת:                         לא זכור לי.
ש:                        תבדוק בתעודת זהות שלך,
ת:                         לצערי, אין עליי תעודת זהות.
ש:                        אין לך פה תעודת זהות?
ת:                         לא, לצערי, לא.
ש:                        סביר להניח,
ת:                         או קיי,
ש:                        שאתה שינית את התעודת זהות, במרשם במשרד הפנים, כמו שאחותך מסרה אחרי חידוש הקשר עם אבא. נכון?
ת:                         לא זכור לי. זה יכול להיות גם לפני.
ש:                        מה?
ת:                         לא זכור לי, זה יכול להיות שגם לפני. אני הייתי מבוגר ממנה. זאת אומרת, אני קיבלתי תעודת זהות לפניה.
ש:                        אבל אתה חידשת את הקשר עם אבא, היא אמרה, שבוע לפניה, נכון? פחות או יותר.
ת:                         כן, אבל אני הייתי גם בקשר עם אבא לפני כן. מה זאת אומרת?
ש:                        אתה, לא היה נתק בינך לבין אבא אף פעם?
ת:                         מה זה? בוודאי שהיה,
ש:                        היה נתק?
ת:                         היה נתק.
ש:                        של כמה שנים?
ת:                         להערכתי, לא יותר מ-4,5 שנים.
ש:                        4,5 שנים? לא 15 שנה?
ת:                         ממש לא.
ש:                        לא באיזה שנים?
ת:                         אני יכול לזכור בן כמה הייתי.
ש:                        מה?
ת:                         אני יכול לזכור בערך בן כמה הייתי.
ש:                        בן כמה היית?
ת:                         הייתי בערך בן 13,
ש:                        שמה?
ת:                         שהתחיל הנתק.
ש:                        שהתחיל הנתק?
ת:                         אמת.
ש:                        או קיי, מ-13, אני לוקח עוד 6 שנים, אני כבר מגיע ל-19.
ת:                         או קיי,
ש:                        נכון?
ת:                         בהנחה שזה 6 שנים,
ש:                        בגיל 19 עברת להתגורר בכפר שלם?
ת:                         ודאי, התגוררתי אצלו כשהייתי מגיע אליו, אני הייתי סטודנט,
ש:                        כן,
ת:                         לאחר מכן, אבל לפני כן כשהייתי, הייתי מגיע לאמא ולאבא, חצי-חצי,
ש:                        יש, יש,
ת:                         לפי הזמנים.
ש:                        אתה התגוררת באופן יומיומי או,
ת:                         לא התגוררתי בשום בית באופן יומיומי,
ש:                        לא באופן יומיומי,
ת:                         ברור, הייתי, זאת אומרת, חצי מהזמן אצל אמא,
ש:                        ויש שכנים,
ת:                         חצי מהזמן אצל אבא.
ש:                        יש שכנים שיכולים לאשר שהתגוררת שם?
ת:                         בוודאי.
ש:                        מי זה השכנים?
ת:                         יניב,
ש:                        מה?
ת:                         יניב,
ש:                        מי זה יניב?
ת:                         אני מכיר את כל השכנים,
ש:                        למה לא ביקשת,
ת:                         כולם מכירים אותי,
ש:                        למה לא ביקשת לזמן אותם לעדות? שאתה גרת שם?
ת:                         כי אני,
ש:                        מה?
ת:                         סלח לי, עם כל הכבוד לאדוני, הדודים שלי גרים שם,
ש:                        גרים שמה?
ת:                         חיים שם, לא, חיים, מכירים את השכונה הרבה יותר טוב ממני. ולבוא ולבקש מחבריהם לבוא ולהעיד לטובתי זה משהו שהוא נראה לי לא,
ש:                        את פנית אליהם,
ת:                         נראה לי מאוד קשה.
ש:                        אתה פנית לשכנים,
ת:                         אני לא יכולתי להכנס למתחם, אדוני.
ש:                        לא, אני שואל,
ת:                         אני עונה, אני עונה לך,
ש:                        (לא ברור),
ת:                         כדי לפנות לשכנים אני צריך להכנס למתחם,
ש:                        הבנתי,
ת:                         אני הייתי צריך להביא משטרה בשביל לחזור למתחם.
ש:                        טוב,
ת:                         או קיי, תודה.
עו"ד חגבי:            אל תשיב תודה, אתה לא, (לא ברור),
עו"ד טולדנו:         אתה יכול לאשר לי שאבא שלך התגורר למעשה, עד יום של השיפוץ, בבית הוריו, ברחוב, איך קוראים לרחוב הזה? חייל?
העד, מר אריאל:    בן חייל 8, כן,
ש:                        בית חייל, עד 2003, נכון? עד השיפוץ?
ת:                         כן.
ש:                        כן? עכשיו, מאיזה שנה עד איזה שנה ההורים היו בארצות הברית, אתה יודע להגיד לי?
ת:                         לא, אני יכול להגיד לך בן כמה הייתי כשעלינו לארץ. אני לא יודע באיזה שנים הם חיו שם. לא, לא הייתי חי.
ש:                        באיזה שנה עליתם לארץ?
ת:                         אני עליתי בגיל 5 לארץ.
ש:                        בגיל 5?
ת:                         כן.
ש:                        ושעברתם, אתה יכול לאשר לי שעברתם לארץ, אתם עברתם תחילה להתגורר בגבעת, בגבעת סביון?
ת:                         כשההורים שלי ביחד, גרנו בגבעת סביון.
ש:                        בגבעת סביון?
ת:                         נכון.
ש:                        וזה אתה יודע פחות או יותר להגיד לי שנה?
ת:                         לא.
ש:                        לא. ובמשך כמה זמן הם גרו שמה?
ת:                         הם עברו לעוד מקום אחד יחד, לפני שהם התגרשו.
ש:                        לאיזה מקום?
ת:                         לגני תקווה.
ש:                        לגני תקווה?
ת:                         נכון.
ש:                        ובאיזה שנה הם התגרשו, אתה יודע?
ת:                         אני יודע שזה רשום פה איפשהו, אבל אני פשוט לא זוכר.
ש:                        מה?
ת:                         אני לא זוכר, אני זוכר בן כמה הייתי.
ש:                        מה זה? אין מחלוקת עובדתית שאבא, עד שההורים התגרשו, אבא לא, למעשה, אחרי הנתק הממושך, שהוא גדל בבית של ההורים, של סבא וסבתא, טס עם אמא לארצות הברית,
ת:                         או קיי,
ש:                        חזר לארץ, נכון?
ת:                         נכון,
ש:                        עבר להתגורר בגבעת סביון, ולאחר, היה ולאחר מכן במקום נוסף. ולאחר מכן, לבית הוריו ב,
דובר:                    (לא ברור) שוכח,
עו"ד טולדנו:         בבן חייל, וכל, עד, עד, עד לטענה של השיפוץ הוא לא התגורר שם. היה איזה נתק של 15-20 שנה.
העד, מר אריאל:    לא, אני לא חושב שמישהו התגורר שמה. זאת אומרת, אני חושב שהוא רצה להתגורר שמה, הוא לא יכל.
ש:                        עכשיו, שאתה הגשת את התביעה, אתה ידעת שאביך הסתלק מעיזבון, מעיזבון הוריו? אתה ידעת?
ת:                         לא, אני,
ש:                        אתה לא ידעת?
ת:                         אני אענה לך.
ש:                        כן,
ת:                         אני ידעתי שאבי, בקשר עם אבי אני הבנתי שאבי לא יכול לשים נכסים על שמו. מכיוון שאמי תובעת אותו עבור מזונות. ולכן, לא רק כל מני בנוגע, בהכרח במקום שקוראים לו בית, אבל זה לדברים הרבה יותר פשוטים. ברמה של כרטיס אשראי,
ש:                        כן,
ת:                         ברחמה של חשבון בנק, אז,
ש:                        אז אפשר לסכם את השאלה שלי בתשובה ברורה, שבזמן שהגשתם את התביעה אתה לא ידעת שאבא הסתלק מחלקו בעיזבון הוריו המנוחים? נכון? לא שאלתי למה,
ת:                         לא, או קיי,
ש:                        לא ידעת, לא ידעת?
ת:                         לא.
ש:                        לא ידעת, יופי. עכשיו, תסביר לי, אני אפנה אותך לתצהיר עדות ראשית שלך,
כב' הש' האפט:      רק רגע, אמא שלך עוד בחיים?
העד, מר אריאל:    נכון.
כב' הש' האפט:      ואיך היחסים שלך ושל אחותך איתה?
העד, מר אריאל:    טובים.
כב' הש' האפט:      טובים? אז אתם בקשר רגיל, שוטף?
העד, מר אריאל:    ממ,
כב' הש' האפט:      בבקשה, כן.
דובר:                    סליחה, לא שמעו כל כך טוב את השאלה שלך,
כב' הש' האפט:      השאלה שלי הייתה, אם אמא של התובע 1 עדיין בחיים, והוא השיב שכן. ושאלתי איך הקשר שלו ושל אחותו עם אמו והוא אמר שהקשר טוב ורגיל ושוטף.
עו"ד טולדנו:         אתה כתבת בסעיף 24 לתצהיר שלך, בנוסף להצהרתו הנ"ל של הנתבע מספר 2, ידוע לי מאבי המנוח, ידוע לי מאבי המנוח, כי הויתור על הירושה והתנהלותו בארץ כחסר כל, היה למראית עין בלבד ותו לא. אתה כתבת בתצהיר שלך,
העד, מר אריאל:    נכון,
ש:                        שזה ידוע לך מאביך,
ת:                         כמובן.
ש:                        אתה הרגע אישרת לי שאתה לפני שהגשת את התביעה, לא ידעת בכלל,
ת:                         על מכתב,
ש:                        הסתלק, סליחה,       
ת:                         של מכתב של הסתלקות לא ידעתי,
ש:                        אתה אישרת לי שלא ידעת,
ת:                         נכון, או קיי,
ש:                        שהוא הסתלק מחלקו מעיזבון הוריו, איך זה שאישרת לי שלא ידעת את זה, מתיישב עם האמור בתצהיר שלך, שידוע לך מאביך המנוח, שהוא הסתלק מעיזבון הוריו, למראית עין בלבד.
ת:                         אני אענה,
ש:                        תענה,
ת:                         עניתי לך גם מקודם,
ש:                        כן,
ת:                         אבי הסתלק, כמו שהוא הסתלק מעיזבון הוריו,
ש:                        כן,
ת:                         הוא הסתלק מהרבה דברים אחרים שקשורים,
ש:                        כן,
ת:                         לכל מני נכסים שהיו לו,
ש:                        כן,
ת:                         ולכן,
ש:                        כן,
ת:                         אני חושב שהתשובה שלי הייתה מדויקת.
ש:                        מדויקת? זה עדיין אומר שהיא מדויקת? מה שכתבת פה זה מדויק?
ת:                         כמובן.
ש:                        אתה משער אתה אומר?
עו"ד חגבי:            תקרא מה כתוב,
עו"ד טולדנו:         כרגע אתה בא ואומר,
העד, מר אריאל:    איפה זה?
ש:                        שאתה משער, אתה בעצם מתכוון לזה שאתה משער שההסתלקות הייתה למראית עין בלבד. אתה לא יודע. כי אתה כבר אישרת לי בעדות שלך, שלפני הגשת התביעה לא ידעת בכלל שהוא הסתלק מעיזבון הוריו, נכון?
ת:                         אני לא ידעתי על המסמך, ידעתי שהיה דבר כזה.
ש:                        או קיי, טוב. אתה יכול לספר לי על עוד דברים שהוא הסתלק? למראית עין אביך?
ת:                         כמובן.
ש:                        בבקשה, בוא תספר לי,
ת:                         רכב,
ש:                        מה?
ת:                         רכב שלו,
ש:                        רכב שלו,
ת:                         לדוגמא,
ש:                        איזה רכב?
ת:                         הרכב האישי של אבי, לא היה רשום על שמו,
ש:                        כן,
ת:                         כרטיס אשראי,
ש:                        זה רכב שהדוד נתן לו.
ת:                         אף אחד לא נתן לו.
ש:                        מאיפה אתה יודע? היית בנתק איתו בשנים האלו,
ת:                         לא, כי אני קניתי איתו את הרכב,
ש:                        מה?
ת:                         אני הלכתי איתו לקנות את הרכב, אדוני.
ש:                        כן,
ת:                         אז אני יודע.
ש:                        או קיי,
ת:                         וכרטיס אשראי שלו, שאני הייתי הולך להפקיד איתו את המשכורת שלו אז אני הייתי גם מגיע איתו לבנק,
ש:                        כן,
ת:                         ואני יודע את הסיפור, מן הסתם זה אבא שלי, אני יודע שהוא לא יוכל, זאת אומרת, הוא דיבר איתי על זה, דנו בעניין.
ש:                        או קיי, אבל לגבי הנושא הזה אתה משער? אתה יכול לאשר לי שבכתב התביעה אתם לא ביקשתם מבית משפט שום סעד הצהרתי, שיקבע שהצד ירושה ניתן למראית עין בלבד?
עו"ד חגבי:            אין דבר כזה, אני אאשר לך,
עו"ד טולדנו:         לא, אין שום סעד בנושא הזה,
עו"ד חגבי:            אני אאשר לך, נו באמת,
עו"ד טולדנו:         בכתב התביעה שלכם. אתה יכול לאשר לי את זה?
עו"ד חגבי:            עורך דין,
העד, מר אריאל:    אני מצטער, אני לא מבין את השאלה שלך.
עו"ד טולדנו:         או קיי, אתה נולדת בשנת 88'?
העד, מר אריאל:    נכון.
ש:                        בארצות הברית, נכון?
ת:                         נכון.
ש:                        בסעיף 2 לכתב התביעה, אתם רשמתם שהמנוח ומשפחתו החזיקו שנים רבות במקרקעין, מלפני שנת 48'. ונהג מנהג בעלים ללא עוררין במשך שנים רבות.
ת:                         נכון,
ש:                        זה לא, אז אני מחדד את הסוגיה. לא בדובר ב-40, מתי אבא נולד? אתה יכול להגיד לי את התאריך לידה של אבא?
ת:                         לא, אני לא זוכר.
ש:                        אם אני אגיד לך שהוא נולד ב-56'?
ת:                         או קיי,
ש:                        אז כבר הוא לא מ-48' שמה, נכון?
ת:                         מ-48' שמה, לא, לדעתי לא התגוררו שמה,
ש:                        מה?
ת:                         אני לא מבין את השאלה כל כך, סלח לי,
ש:                        אני מסביר. בסעיף 2 לכתב התביעה,
ת:                         כן,
ש:                        אתם כתבתם שהמנוח ומשפחתו,
ת:                         נכון,
ש:                        החזיקו שנים רבות במקרקעין,
ת:                         נכון,
ש:                        שזה הבית שהגדרתם בכתב התביעה,
ת:                         כן,
ש:                        מלפני שנת 48', ונהג מנהג בעלים במקרקעין ללא עוררין במשך שנים רבות.
ת:                         בסדר,
ש:                        או קיי? עכשיו אתה יכול לאשר לי שאבא היה יליד 56'?
ת:                         כן, אם זה כאילו, זה על סמך המסכמים הוא נולד ב-56',
ש:                        אז מי, מי היה ב-48'?
ת:                         אני לא יודע,
ש:                        שם,
ת:                         אני מניח, אני מניח שההורים שלו.
ש:                        ההורים שלו?
ת:                         המשפחה שלו, כמובן.
ש:                        המשפחה שלו? אתה יכול לאשר לי שמן הסתם גם הנתבעים 1 ו-2, גדלו באותו בית?
ת:                         לא, אני לא יכול.
ש:                        למה לא?
ת:                         כי אני לא יודע.
ש:                        מה, הם לא גדלו בבית הזה?
ת:                         אני יודע, שסבא,
ש:                        הם גדלו בבית אחר?
ת:                         אני יודע שסבא וסבתא שלי גרו שם.
ש:                        שמה?
כב' הש' האפט:      הנתבעים 1, ו-2, גלעד ובועז, הם יותר גדולים מאבא שלך, המנוח? או שהם יותר קטנים?
העד, מר אריאל:    קטנים יותר.
כב' הש' האפט:      הם יותר קטנים.
עו"ד טולדנו:         קטנים. אז אם הם יותר קטנים, מן הסתם הם גם גדלו בבית הזה, נכון?
העד, מר אריאל:    נכון.
ש:                        נכון, לא, אין אפשרות אחרת.
ת:                         אני לא יכול להגיד לך, כי, אני מניח שכן.
ש:                        אתה יכול להגיד לי מי התגורר בבית הזה בין השנים 79' עד 92', במקרקעין, שבכתב התביעה? כי, מהאמור בכתב התביעה כאילו מצטיירת תמונה של רציפות מ-48' עד לפטירתו של אביך. אני שואל, מי התגורר בין השנים 1979 עד 1992, שההורים שלך שהוא בחוץ לארץ? מי התגורר בבית בשנים האלה? אתה יכול להגיד לי? מידיעתך האישית.
ת:                         מי התגורר שם בין השנים האלה?
ש:                        כן,
ת:                         אני לא,
ש:                        אתה לא יודע. גם לא יודע זאת תשובה. אם אתה לא יודע, אז לא צריך לנחש.
דובר:                    תשובה טובה אפילו.
העד, מר אריאל:    לא, לא יודע.
עו"ד טולדנו:         אתה לא יודע מי התגורר בבית. אז, אבל, אבל בהקשר לדברים אבא לא התגורר שמה, נכון?
העד, מר אריאל:    אני לא, לא יודע.
ש:                        עכשיו ההורים שלך התגרשו בשנת 95'? אמא מטבע הדברים לא התגוררה שם אף פעם, נכון? בכפר שלם? אחרת בטח הייתם מביאים אותה להעיד.
ת:                         אמא שלי לא רוצה להעיד, כי אני לא חושב ש,
ש:                        למה היא לא רוצה להעיד?
ת:                         מפני, מסיבה שלא חושב, קודם כל היא לא תרצה להעיד והיא לא, אף פעם לא,
ש:                        אתה פנית אליה?
ת:                         ביקשתי ממנה,
ש:                        שאלת אותה?
ת:                         לא, לא, ממש לא, היא לא התעניינה להעיד.
ש:                        לא ביקשת?
ת:                         לא,
ש:                        לא שאלת אותה אם את רוצה להעיד, יש לנו משפט?
ת:                         לא, אני לא,
ש:                        אנחנו רוצים זכויות? נישלו אותנו, לא שאלת, לא ביקשתם,
ת:                         לא, היא יודעת מה קורה, אבל היא לא,
ש:                        היא יודעת שיש משפט?
ת:                         כמובן.
ש:                        ושאלת אותה אם היא מוכנה להעיד, פנית אליה?
ת:                         לא,
ש:                        לא פנית אליה?
ת:                         מעולם לא.
ש:                        לא פנית, אז אתה לא יודע אם היא הייתה מסרבת, למסור את העדות שלה.
ת:                         להערכתי היא לא הייתה,
ש:                        להערכתך?
ת:                         כן.
כב' הש' האפט:      או קיי, אני רוצה לשמוע תשובה. למה, למה אתה, למה לא פניתם לאמא להעיד, בבקשה להעיד?
העד, מר אריאל:    כי, הנושא, אני, אני אגיד לך מה, אני לא רציתי, היא לדעתי, לא הייתה רוצה להתערב. היא לדעתי, יש לה היסטוריה לא טובה עם אבי,
כב' הש' האפט:      מה יש לה?
העד, מר אריאל:    ההיסטוריה בין אמי לאבי, לא, לא הייתה היסטוריה טובה.
כב' הש' האפט:      כן,
העד, מר אריאל:    היא תבעה במשך הרבה מאוד שנים. ובהלוויה היא מאוד, מאוד הצטערה, והייתה במצב נפשי לא כל כך טוב. אז לא חשבתי אפילו,
כב' הש' האפט:      מה,
העד, מר אריאל:    לא העלתי בדעתי,
כב' הש' האפט:      בהלוויה היא הצטערה על המלחמות שהתנהלו ביניהם?
העד, מר אריאל:    לדעתי כן.
כב' הש' האפט:      ועל התביעות מזונות?
העד, מר אריאל:    כן, היא לקחה את זה מאוד קשה, היא לקחה את זה מאוד קשה.
כב' הש' האפט:      טוב, או קיי, כן.
עו"ד טולדנו:         שחזרת עם ההורים, אתה מאשר שגרתם בגבעת סביון, נכון?
העד, מר אריאל:    נכון,
ש:                        ב-92'? אתה יכול לאשר לי שאת כל הלימודים שלך עברת ביסודי ביהוד ובתיכון מקיף יהוד למדת?
ת:                         נכון,
ש:                        גם אני למדתי שמה דרך אגב. אתה מעולם לא למדת בבית ספר בתל אביב,
ת:                         לא,
ש:                        נכון?
ת:                         לא, רוב הזמן הייתי,
ש:                        אתה יודע להגיד, אתה יכול לאשר שהיה חוב מזונות בהיקף גדול של אבא כלפיי אמא, נכון?
ת:                         אני יכול להניח שכן, אני לא יודע מה, מה כאילו זה הרבה, הרבה זה דבר יחסי.
ש:                        וכתוצאה מכך, בעצם מהסכסוך בעצם, זה מה שגרם לנתק הממושך של מספר שנים?
ת:                         אני, אני יודע,
כב' הש' האפט:      לנתק הממושך של מספר שנים, בין מי למי?
עו"ד טולדנו:         בינך לבין האבא,
העד, מר אריאל:    מה שקרה זה שאמי תבעה את אבי למזונות,
עו"ד טולדנו:         כן,
העד, מר אריאל:    אבי, אמי, אבי סיפר לי כשהם נפרדו, אז הוא רצה שאנחנו נהיה חצי חצי מהזמן, כדי,
כב' הש' האפט:      מה הוא רצה?
העד, מר אריאל:    הוא אמר לי, הוא החתים את אמי על מסמך, לפני הגירושים, שהוא רוצה שהילדים יהיו חצי חצי מהזמן אצלו. ושלא תתבע ממנו מזונות. אני יודע על זה כי ראיתי את המסמך והוא אמר לי. אני מכיר את הסיפור גם. הוא לקח את זה מאוד, הוא היה מאוד מאוד עקשן. הוא הלך איתה לבתי משפט והגיע איתה,
כב' הש' האפט:      כדי שתהיה משמרות משותפת?
העד, מר אריאל:    נכון ובשביל, בדיוק. ובית המשפט החליט שהמשמורת, היא תהיה אצל האמא, והוא נדרש לשלם מזונות, למרות שהוא לא היה נותן לה גט, לפי מה שהוא אמר לי, אם זה מה שהיה קורה. והוא, והוא בפרינציפ לדעתי, לא רצה לשלם לה מזונות. בפרינציפ, היה להם מלחמות. הם היו צועקים הרבה אחד על השני, היה תקופה מאוד לא נעימה. אז, אם זה עונה לך על השאלה.
עו"ד טולדנו:         אתה יכול להגיד לי איפה אבא התגורר בשנים 96'-98'?
העד, מר אריאל:    אני,
כב' הש' האפט:      איפה אבא התגורר,
עו"ד טולדנו:         התגורר,
כב' הש' האפט:      בשנת 98'?
עו"ד טולדנו:         בשנים, 96', 98'?
כב' הש' האפט:      96',98, אתה יודע איפה התגורר אביך?
העד, מר אריאל:    לא.
כב' הש' האפט:      לא.
העד, מר אריאל:    אני, מה שאני יכול להניח,
עו"ד טולדנו:         מה?
כב' הש' האפט:      מה?
העד, מר אריאל:    בן כמה הייתי? אני צריך לעשות כאילו,
כב' הש' האפט:      כן, אז תן קצת,
העד, מר אריאל:    שניה,
כב' הש' האפט:      קח רגע לחשוב,
עו"ד טולדנו:         קח, תחשוב,
העד, מר אריאל:    98', הייתי, אני פשוט לא מצליח לחשוב, אני, יותר מדי,
כב' הש' האפט:      בסדר, לפני,
עו"ד טולדנו:         אתה יכול,
כב' הש' האפט:      18 שנה,
עו"ד טולדנו:         אני אומר לך שלפי תלושי שכר שצורפו לתצהיר שלנו, כ- נ/27, הכתובת שהתלושים מוענה, זה לרחוב בן חייל 12 בנווה צה"ל, תל אביב.
העד, מר אריאל:    או קיי,
ש:                        זה, אתה יכול לאשר שייתכן שהוא גר באותה תקופה שמה? גם ב-98' הוא עדיין לא עבר לגור בבית, בכפר שלם.
ת:                         ייתכן,
ש:                        מה?
ת:                         ייתכן,
ש:                        ייתכן. אז בשנים 98' עד 96', שאתה ביקרת אותו, אתה ביקרת אותו בנווה צה"ל ולא בכפר שלם, נכון? שזה גם היה בית הוריו,
כב' הש' האפט:      אתה שוב חוזר על השנים 96'-98'?
עו"ד טולדנו:         כן,
כב' הש' האפט:      ואתה אומר לו שבשנים האלה,
עו"ד טולדנו:         אני שואל אם הוא ביקר אותו,
כב' הש' האפט:      הוא ביקר את אביו,
עו"ד טולדנו:         הוא ביקר את אביו,
כב' הש' האפט:      בנוה צה"ל?
עו"ד טולדנו:         בנוה צה"ל,
כב' הש' האפט:      אומר לך משהו?
עו"ד טולדנו:         בן חייל 12, נווה צה"ל.
העד, מר אריאל:    אני מצטער,
עו"ד טולדנו:         זוכר לך אבל ביקורים שביקרת אותו,
כב' הש' האפט:      אני רוצה להגיד לך,
העד, מר אריאל:    כמובן,
כב' הש' האפט:      שאני לא אבנה שום דבר על הקטע הזה של העדות, של העדות. אתה מוליך אותו באף,
העד, מר אריאל:    אני לא מבין,
עו"ד טולדנו:         לא, לא, אין לי כוונה (לא ברור),
כב' הש' האפט:      העד,
עו"ד טולדנו:         ממש לא, אין לי שום כוונה,
כב' הש' האפט:      אבל העד לא זוכר, ואתה אומר לו ייתכן שזה,
עו"ד טולדנו:         בסדר, לא זוכר,
כב' הש' האפט:      ואז אתה בונה על זה עוד משהו ועוד משהו, והעד לא אתך.
עו"ד טולדנו:         טוב. אתה יכול לאשר לי שמי שהשלים בינך לבין אביך זה הנתבע 1, מר גלעד אריאל?
העד, מר אריאל:    לא יכול להגיש שהוא עשה שום דבר. אני פגשתי אותו במקרה לחלוטין,
ש:                        כן,
ת:                         ולכן, אני חושב שההסקה הזאת,
ש:                        כן,
ת:                         ההסקה,
ש:                        או קיי,
ת:                         הוא הגיע למקום עבודתי,
ש:                        כן, הוא הגיע למקום עבודתך?
ת:                         נכון,
ש:                        אז זה לא היה במקרה?
ת:                         לא, לא בשביל זה,
ש:                        אה,
ת:                         שלא תחשוב שזה היה בשביל זה, זה ממש לא היה בשביל זה. הוא הגיע לשם בשביל צרכיו האישיים, אני פגשתי אותו שם,
ש:                        כן,
ת:                         ניהלנו שיחה, אחרי גם איתו לא ניהלתי עשרות שנים שיחה,
ש:                        כן,
ת:                         דיברנו, הוא אמר לי שאבי מתגעגע אליי. זה היה גם הרבה זמן ש,
כב' הש' האפט:      מה הוא אמר לך?
העד, מר אריאל:    שהוא דיבר איתי על אבי, והוא התחיל,
כב' הש' האפט:      כן,
העד, מר אריאל:    אז אני תיארתי שביקשתי את הטלפון, שאני אוכל ליצור איתו קשר, כי גם היה נתק, התחלתי את הנתק הזה כילד.
כב' הש' האפט:      אתה ביקשת ממנו את הטלפון,
העד, מר אריאל:    נכון,
כב' הש' האפט:      של אבא שלך?
העד, מר אריאל:    ואמרתי שאני איצור איתו קשר,
כב' הש' האפט:      כדי ליצור איתו קשר,
העד, מר אריאל:    אני לקחתי איתי חבר, נסענו אליו הביתה, זה היה מאוד מאוד אמוציונלי, הייתי ילד,
כב' הש' האפט:      אז בוא, אני רוצה להגיד לך משהו,
העד, מר אריאל:    כשהיה נתק,
כב' הש' האפט:      מי, מי זה היה הדוד הזה? על איזה דוד?
עו"ד טולדנו:         לא, זה נתבע 1,
כב' הש' האפט:      מה שמו? הנתבע 1,
העד, מר אריאל:    גלעד,
עו"ד טולדנו:         גלעד אריאל,
כב' הש' האפט:      גלעד, אז אני רוצה לתת לך נקודת מבט שלא קשורה עכשיו. אבל מה שסיפרת לי עכשיו, גלעד בדרכו, לפחות סייע לך לחדש את הקשר עם אבא. גם זה שהוא בא, ואפילו במקרה ופגש אותך ואמר לך , אתה יודע, אבא מתגעגע אלייך,
העד, מר אריאל:    כן, ש,
כב' הש' האפט:      זה גרם לך לחשוב. ונתן לך את הטלפון, אז הוא עשה משהו. הוא עשה משהו,
העד, מר אריאל:    אני ביקשתי את הטלפון.
עו"ד טולדנו:         (לא ברור),
העד, מר אריאל:    כן,
כב' הש' האפט:      יכול להיות שהוא הדגיש שאם הוא יבוא,
העד, מר אריאל:    לא, לא,
כב' הש' האפט:      ותיתן לו (לא ברור),
העד, מר אריאל:    נכון, אבל הטענה,
כב' הש' האפט:      סליחה, אני מדברת,
העד, מר אריאל:    סליחה,
כב' הש' האפט:      אני רוצה להציע לך משהו במחשבה, זה לא קשור לתיק. יכול להיות שאם הוא, יכול להיות שהוא חשב שאם הוא היה בא אלייך ומתנפל עלייך, בוא, קח, אתה חייב להתקשר, זה לא היה עובד. אז הוא עשה בדרכו, תכיר לו על זה תודה.
העד, מר אריאל:    אני, אני,
כב' הש' האפט:      לא צריך להגיד ממש לא, אתה יודע.
העד, מר אריאל:    לא, לא, אני מבין מה את אומרת, אבל בגלל שאני,
עו"ד טולדנו:         (לא ברור)
העד, מר אריאל:    או קיי,
כב' הש' האפט:      אחר כך אתה לקחת את זה הלאה והרמת את הכפפה, זה שלך. אבל, גם הוא עשה משהו. תכיר לו על זה תודה.
העד, מר אריאל:    אני מכיר לו תודה, כמובן. זה היה צריך לקרות.
עו"ד טולדנו:         בסעיף 6 לתצהיר שלך, אתה כותב שבשנת 93', נכון? עכשיו תיקנתם את זה ל-2003?
העד, מר אריאל:    כמובן, מה זאת אומרת עכשיו? זה היה,
כב' הש' האפט:      כן, זה טעות סופר,
עו"ד טולדנו:         לא,
כב' הש' האפט:      נא, נא להתייחס,
העד, מר אריאל:    זה לא היה עכשיו, זה היה,
עו"ד טולדנו:         למה זה בעצם קרה, הטעות סופר? לא, כי זה שני עדים בטעות סופר שהיא כפולה,
כב' הש' האפט:      ניב, אה? אז זה חדש אנחנו,
עו"ד טולדנו:         אני רוצה לשאול,
כב' הש' האפט:      לעולם במשרדי עורכי דין אנחנו לא עושים cut and paste, כאילו לעולם,
עו"ד טולדנו:         מה? אבל העד אמור לקרוא את התצהיר לפני שהוא חותם,
כב' הש' האפט:      אדוני, ואני גם אמורה לקרוא,
העד, מר אריאל:    אתה ראית את החוברת הזאת?
כב' הש' האפט:      כל אות במסמכים שאני חותמת עליהם בבנק ותמיד אני אומרת,
העד, מר אריאל:    עשה לי טובה,
כב' הש' האפט:      שמי יאמין לי שאני (לא ברור) לא קוראת,
העד, מר אריאל:    אני עד עכשיו, לא מבין מה הולך פה בחוברת,
כב' הש' האפט:      הכל בסדר אדוני, תתקדם, זה לא שאלה.
עו"ד טולדנו:         נו, עד 2003 היית בקשר עם אבא שלך?
העד, מר אריאל:    כן.
עו"ד טולדנו:         כן?
העד, מר אריאל:    וודאי. הנתק היה באמצע, לא היה,
עו"ד חגבי:            למה אתה מכוון?
העד, מר אריאל:    מה זה,
עו"ד טולדנו:         אתה נולדת ב-88'?
העד, מר אריאל:    נכון,
ש:                        והקשר נותק כשהיית בן, עד שהיית בן 13, ככה אמרת בעדות שלך, נכון?
ת:                         להערכתי.
ש:                        זאת אומרת ב-2000, עד שנת 2001.
ת:                         או קיי,
עו"ד חגבי:            בטח משפחה עבורו,
כב' הש' האפט:      עורך דין חגבי, כן, לא צריך כרגע, כן,
עו"ד טולדנו:         עכשיו, אם עד 2001 אתה לא היית בקשר עם אבא שלך,
כב' הש' האפט:      לא, מ-2001,
עו"ד טולדנו:         מה?
כב' הש' האפט:      מ-2001, לא עד,
עו"ד טולדנו:         הוא היה בקשר,
כב' הש' האפט:      2001,
עו"ד טולדנו:         הוא היה בקשר ב-2001 עם אבא שלו?
כב' הש' האפט:      אתה שואל אותי אדוני?
עו"ד טולדנו:         עד 2001 לא היית בקשר או מ-2001?
כב' הש' האפט:      לא, תראה אדוני, אני רוצה להגיד לך, תשאל אותי איפה הייתי,
דובר:                    אל תצחק,
העד, מר אריאל:    אני לא מבין,
כב' הש' האפט:      ומה עשיתי בשנת 2001, למרות שאני רוצה לחשוב דגם 1986 היה אתמול, זה לא היה אתמול. אז תשאל שאלות לפי גילאים, ותשאל שאלות שאפשר להבין.
עו"ד טולדנו:         אני, אני אשיב לגברתי,
כב' הש' האפט:      אתה, אתה, אתה מתרגם גילאים לשנים, והוא לא צריך,
עו"ד טולדנו:         אני אשיב לגברתי,
כב' הש' האפט:      ללכת אחרייך לטבור,
עו"ד טולדנו:         בסוגייה הזאתי,
כב' הש' האפט:      אל תשיב לי. תנסח את השאלה שלך מחדש. אני לא,
עו"ד טולדנו:         אבל עד מציין תאריכים,
כב' הש' האפט:      שאלתי אותך שום שאלה.
עו"ד טולדנו:         אבל לעד הזה אין תאריכים,
כב' הש' האפט:      אדוני, אדוני,
עו"ד טולדנו:         (לא ברור),
כב' הש' האפט:      תדבר עם העד לפי הגילאים שהוא היה בהם, לא לפי שנים.
עו"ד טולדנו:         אתה יכול לספר לי על חברי הילדות שלך מכפר שלם?
כב' הש' האפט:      מה, מה השאלה?
עו"ד טולדנו:         אם התגוררת בכפר שלם, אתה יכול לספר לי על חברי הילדות שלך מכפר שלם?
כב' הש' האפט:      מי, שמות של חברים?
עו"ד טולדנו:         שמות כן,
כב' הש' האפט:      כן,
עו"ד טולדנו:         שמות של חברי ילדות.
העד, מר אריאל:    היה לי שתי חברים מהכפר, רוב החברים שלי היו איתי מן הסתם מהבית ספר.
ש:                        מה?
ת:                         אני אענה, רוב החברים שלי זה מן הסתם בגיל הזה זה ילדים שלמדתי איתם בבית ספר, והייתי איתם,
ש:                        ביום,
ת:                         יש לי אחד,
כב' הש' האפט:      אמרת שהיו לך שני חברים בכפר,
העד, מר אריאל:    נכון,
כב' הש' האפט:      מי,
עו"ד טולדנו:         כן,
כב' הש' האפט:      מי הם?
העד, מר אריאל:    יואב אלפרון,
כב' הש' האפט:      יואב אלפרון,
העד, מר אריאל:    בן משפחת, כן, היום אני כבר לא בקשר איתו. בדיעבד ידעתי שהוא,
עו"ד טולדנו:         כן,
העד, מר אריאל:    כילד קטן, אז, כן, והיו לי חברים שאני כבר לא זוכר את שמם. זה היה ממש מזמן.
כב' הש' האפט:      אמרת שנים שאתה ממש זוכר,
עו"ד טולדנו:         מי זה השני?
כב' הש' האפט:      אז מי יואב, ומי השני? אתה זוכר?
העד, מר אריאל:    כן, קוראים לו אוראל.
כב' הש' האפט:      מה?
העד, מר אריאל:    אוראל.
כב' הש' האפט:      אוראל?
העד, מר אריאל:    אוראל שרעבי.
כב' הש' האפט:      אוראל שרעבי, או קיי, כן.
עו"ד טולדנו:         ופניתם אליהם בנושא של עדות, שיגישו עדות בתיק שלך?
העד, מר אריאל:    באיזה עניין יגישו עדות?
ש:                        בנושא, שיעידו שאתה גרת שם בכפר שלם.
ת:                         לא.
ש:                        לא. תראה, בסעיף 25 לתצהיר שלך, אתה אומר שבבעלות אביך היה דירה במנהטן.
ת:                         או קיי, נכון.
ש:                        אתה יכול לאשר לי שעל הדירה הזאת הייתה משכנתא בסכום מאוד, מאוד גבוה?
ת:                         לא,
ש:                        אתה לא יודע על משכנתא?
ת:                         לא, אני יודע שהיום היא בבעלותי.
ש:                        מה?
ת:                         אני יודע שהיום היא בבעלותי.
ש:                        שמה?
ת:                         שהיום היא בבעלותי. ואני יודע שאבא שלי,
ש:                        אני לא שומע מה אתה אומר,
ת:                         אני יודע שהיום היא בבעלותי ושאבא שלי קיבל שכירות,
עו"ד חגבי:            היום, היום,
עו"ד טולדנו:         היום בבעלותך ו?
העד, מר אריאל:    ושאבי קיבל ממנה שכירות. אני לא יודע מה הייתה המשכנתא וכמה היה,
ש:                        כן, אבל אתה לא יכול לשלול את מה שאני אומר, שבמשך כל השנים, שאבא השכיר את הבית במנהטן, למעשה, השכירות והאחזקה הייתה כנגד חוב המשכנתא שרבצה על הנכס. אתה יכול לשלול את מה שאני אומר, כרגע? מידיעתך האישית, אני יכול דרך אגב, זה גם מה שאני אומר לך,
ת:                         לדעתי, יש תקופות, זה היה תקופה שהוא החזיר משכנתא ותקופה שהוא נתן כסף,
ש:                        אז אתה יודע שיש משכנתא? אמרת ש,
ת:                         לא, אני מניח,
ש:                        מה?
ת:                         אם הייתה משכנתא, אז יכול להיות שהוא שילם את המשכנתא, אני יודע בפירוש,
ש:                        למעשה רק עד 3 שנים לפני שהוא נפטר,
ת:                         אני,
ש:                        המשכנתא נפרעה.
ת:                         או קיי,
ש:                        נכון?
ת:                         לא, אני לא יודע,
ש:                        אתה לא יודע?
ת:                         לא,
ש:                        איפה ההקלטה של בית הדין?
עו"ד חגבי:            (לא ברור),
עו"ד טולדנו:         אם הוא לא יודע, זה בסדר,
עו"ד חגבי:            סליחה,
כב' הש' האפט:      עורך דין חגבי, העד מסתדר מצוין, כן.
עו"ד חגבי:            טוב,
עו"ד טולדנו:         איפה התצהיר של בית הדין לעבודה? של ה, תראה, אני אפנה אותך ל-נ/29, שזה מכתב שאביך כתב לבית הדין הרבני. ב-01/01/99,
העד, מר אריאל:    או קיי, אני לא מצליח,
ש:                        מה?
ת:                         או קיי,
ש:                        ואבא אומר, לטענה שיש לי רכוש מגרש במושב מצליח, אתה מתייחס לנושא הזה בתצהיר שלך, הוא אומר המגרש הנ"ל נמסר בזמנו להורי בהסכמתם, בתמורה לחלק קטן מהחוב שלו להורים. כי האבא, אבא לקח להורים את כל כספי הפנסיה. הסטודיו בארצות הברית, זה הדירה ב,
ת:                         אני לא,
ש:                        שניה,
ת:                         או קיי,
ש:                        הוא אומר, הוא לקח הלוואה למשך,
כב' הש' האפט:      עורך דין חגבי, חברך באמצע שאלה.
עו"ד חגבי:            (לא ברור),
עו"ד טולדנו:         הסטודיו בארצות הברית,
כב' הש' האפט:      חברך באמצע שאלה, ואני רוצה לשמוע את השאלה,
עו"ד טולדנו:         אחרי זה תגיד מה שאתה חושב. הסטודיו בארצות הברית, נלקחה הלוואה למשך 30 שנה, כיום הנכס שייך לבנק, עד שהחוב ישולם, שזה בעוד 23 שנים. במקרה הטוב שנמצא דייר וההכנסה מהסטודיו היא 1,000 דולר, שמתחלקים, 500 דולר לאחזקה, 500 דולר להחזרת חוב לבנק. אז אתה מכיר את המסמך הזה? הרי נתנה לך הזכות לעיין בכל המסכמים של,
העד, מר אריאל:    אני,
ש:                        גילוי מסמכים,
ת:                         אני אענה לך, אני,
(מדברים ביחד)
העד, מר אריאל:    לא אני אענה,
כב' הש' האפט:      או קיי,
העד, מר אריאל:    אני אענה, אני לא עברתי על המסמך,
כב' הש' האפט:      כן, כן, אל תשיב, עורך דין חגבי, בבקשה,
עו"ד חגבי:            או קיי, יש פה דבר שלא (לא ברור), חברי צירף מסמכים בתיק הרבני, שקשורים מכח צנעת הפרט לאמו ואביו (לא ברור) הליך פה, יש פה חומר שלם, ואני מבקש, (לא ברור),
כב' הש' האפט:      שאתה לא הראת אותם לעד הזה?
עו"ד חגבי:            בבקשה?
כב' הש' האפט:      שלא הראת אותם לתובע?
עו"ד חגבי:            לא הראתי אותם,
כב' הש' האפט:      לא הראת,
עו"ד חגבי:            כי זה פשוט, זה דברים, גברתי,
כב' הש' האפט:      אדוני, לא הראת לעד?
עו"ד חגבי:            כן,
כב' הש' האפט:      תתקדם. זאת התשובה שלך, זאת הצהרה של עורך דין, בבקשה.
עו"ד טולדנו:         זה היה בגילוי מסמכים, חשוב לי להדגיש,
כב' הש' האפט:      אדוני,
עו"ד טולדנו:         בסדר גמור,
כב' הש' האפט:      שמעת?
עו"ד טולדנו:         בבקשה,
כב' הש' האפט:      עורך דין חגבי,
עו"ד טולדנו:         אתה בסעיף, אפשר?
כב' הש' האפט:      אין צורך. אני חושבת שאתה מסיים את החקירה פה.
עו"ד טולדנו:         כן, בסעיף 27 לתצהיר שלך, אתה כותב, שנשלח מכתב לאביך, שבינואר 93', תסתכל בתצהיר שלך, יהיה לך יותר קל. בינואר 93', אתה כותב תאריך. אביך המנוח קיבל הודעה מעיריית תל אביב, לפיו עליו לבצע עבודות בניה ושיפוץ במבנה בו הוא מחזיק. נכון?
העד, מר אריאל:    נכון,
ש:                        זה אתה כותב,
ת:                         על סמך מסמכים שקיבלתי ממנו,
ש:                        או קיי,
ת:                         אז כן.
ש:                        עכשיו, אני מפנה אותך, לנספח ז', שזה המכתב שאתה מפנה אליו, ומראה לך, שהמכתב מעיריית תל אביב , למעה, לא נשלח לאביך ישירות, אלא כתבו עבור אביו של אביך, אפרים אריאל ז"ל, ברחוב בן חייל 12, תל אביב. אתה רואה? אריאל אילן עבור אריאל אפרים, בבן חייל. למעשה, הוא היה פה מופיע כבר כשליח שלו. ותסכים איתי שגם המכתב הזה מוען גם כלפי אריאל בועז שהוא נתבע בתיק פה?
כב' הש' האפט:      מה אתה רוצה מהעד?
עו"ד חגבי:            מה שכתוב, כתוב.
העד, מר אריאל:    לא הבנתי, לא,
עו"ד טולדנו:         שהפרזנטציה שלו בתצהיר, שהמכתב מוען אליו,
כב' הש' האפט:      אז תגיד לי את זה בסיכומים, בבקשה.
עו"ד טולדנו:         היא לא נכונה, או קיי. בסעיף 27 ג', לתצהיר שלך, אתה טוען שמתוך חשש לבריאותו של אביך, ובריאותך, בריאותך שלך, הוא פנה למשרד השיכון בתאריך 08/02/93,
העד, מר אריאל:    או קיי,
ש:                        נכון? זה אתה כתבת?
ת:                         על סמך מסמכים כמובן,
ש:                        כן,
ת:                         כן,
ש:                        ושאלה שאני שואל אותך, אם, אם אביך בתאריך הזה התגורר עם אמך ואתך ביהוד, איך בדיוק הוא חשש לבריאותכם? עקב מצב הבית בכפר שלם? זאת השאלה שלי, שאלה טובה. תענה לי, תענה לי על זה בבקשה. ההורים עוד לא התגרשו באותה תקופה,
עו"ד חגבי:            רק שניה, תקרא בבקשה את כל הסעיף,
עו"ד טולדנו:         בבקשה,
עו"ד חגבי:            ואחר כך תשיב, ותראה גם את הנספח, נספח ה' שמופנה אליו,
כב' הש' האפט:      עורך דין חגבי,
עו"ד חגבי:            בבקשה, גברתי,
העד, מר אריאל:    אני, אני פשוט צריך, צריך שהוא ישאל את השאלה שוב, כאילו שאני,
עו"ד טולדנו:         אני אשאל אותה עוד הפעם,
העד, מר אריאל:    אבין מה, מה הוא, אני מצטער, כי לוקח לי זמן,
ש:                        תביא לי את הסעיף,
ת:                         אני לא מצליח להקשיב, להתרכז,
ש:                        אני אשאל אותך עוד הפעם,
ת:                         תפנה אותי, שאני אוכל לקרוא,
ש:                        בסעיף 27,
ת:                         סעיף 27,
ש:                        לתצהיר,
ת:                         כן,
ש:                        אתה אומר, אתה כותב, 27,ג',
ת:                         או קיי,
ש:                        אתה כותב, מתוך חשש לבריאותנו, ולבריאותנו ובריאותו, פנה אבי, ביום 08/02/93, למשרד השיכון, וציין בפניהם כי הוא חושש לביטחון ובריאות ילדיו הקטנים, בני 2 ו-5 המתגוררים עמו.
כב' הש' האפט:      כן, מה השאלה?
עו"ד טולדנו:         השאלה היא, היא מאחר ואתם התגוררתם עד 95', בנוה, בנוה סביון, איזה חשש לבריאות היה, אם התגוררתם בכלל בגבעת סביון, ולא התגוררתם בכלל בכפר שלם?
העד, מר אריאל:    אני אענה לאדוני,
עו"ד טולדנו:         אתה, אתה,
כב' הש' האפט:      כן, השאלה ברורה?
עו"ד טולדנו:         השאלה ברורה? כן,
העד, מר אריאל:    אני אענה לאדוני,
ש:                        בבקשה,
ת:                         אני, אני הוצאתי את המסמך הזה שאבי שלח,
ש:                        כן,
ת:                         וציינתי אותו,
ש:                        כן,
ת:                         הצגתי את הדברים כמו שהם,
ש:                        שמה?
ת:                         ציינתי את המסמך שהוא הגיש,
ש:                        כן,
ת:                         שמה היה ברשותי, וזה מה שנכתב, אני לא זוכר מה היה ב-93',
ש:                        אבל אתה מסכים איתי, שמאחר ואנחנו לא חולקים על העובדה שההורים התגרשו ב-95', והתגוררתם עד אותה תקופה בנוה סביון. ב-93' הוא שלח את המכתב, לא היה שום חשש לבריאות שלך ושל אחותך?
עו"ד חגבי:            אתה חוקר את אבא שלו עכשיו?
כב' הש' האפט:      הוא לא כתב את המכתב הזה,
עו"ד טולדנו:         בסדר,
העד, מר אריאל:    אני לא,
עו"ד חגבי:            אבא שלו כתב את זה,
העד, מר אריאל:    אני לא מבין, אני לא,
עו"ד טולדנו:         אבל הוא בחר לצטט את זה,
כב' הש' האפט:      אדוני,
עו"ד טולדנו:         הוא בחר,
כב' הש' האפט:      כן, אבל הוא לא כתב,
עו"ד טולדנו:         הוא בחר,
העד, מר אריאל:    אני,
כב' הש' האפט:      אבל הוא לא כתב, אדוני, ואתה לא מתווכח עם בית המשפט,
עו"ד טולדנו:         בסדר, אני לא מתווכח,
כב' הש' האפט:      תכתוב לי את זה בסיכומים.
עו"ד טולדנו:         בסדר.
כב' הש' האפט:      אתה צריך לסיים את החקירה של העד הזה, אני לא שומעת עכשיו שאלות שמתאימות לעד הזה.
עו"ד טולדנו:         טוב. אני, אני מוותר על הרבה שאלות, גברתי, אני רק מנסה לחפש, באמת 2,3 שאלות אחרונות,
כב' הש' האפט:      בבקשה אדוני,
עו"ד טולדנו:         אני ער לזמנו של בית משפט. אני מבקש מגברתי, שחברתי תשאל רק שאלה אחת, ונסיים את החקירה,
כב' הש' האפט:      בבקשה,
עו"ד טולדנו:         בסדר?
עו"ד גריסמוב:       אתה נולדת ב-1988, ובתחילת החקירה שלך כבר אמרת לנו שהקשר שלך ובין אבא שלך נותק, אתה לא זוכר שנים, אבל אתה זוכר שהיית בן 13.
העד, מר אריאל:    אני לא זוכר,
כב' הש' האפט:      שהיית בן?
העד, מר אריאל:    לא אמרתי שהייתי בן 13, אני חשבתי, אני חושב שהייתי בן 13. הייתי מאוד צעיר אז, ואני לא כזה חזק, את רואה, בלזכור דברים.
כב' הש' האפט:      או קיי,
עו"ד גריסמוב:       פחות או יותר 13?
העד, מר אריאל:    אני מצטער, אני לא יודע, אני מניח בערך שבתקופה הזאתי,
כב' הש' האפט:      או קיי,
עו"ד גריסמוב:       או קיי,
כב' הש' האפט:      זאת השערה, כן,
עו"ד גריסמוב:       השערה,
העד, מר אריאל:    כן, אני לא יכול להגיד לך בוודאות, כאילו,
כב' הש' האפט:      כן,
עו"ד גריסמוב:       בן 13 היית בשנת 2001,
העד, מר אריאל:    או קיי,
כב' הש' האפט:      כן,
עו"ד גריסמוב:       או קיי?
כב' הש' האפט:      כן,
עו"ד גריסמוב:       עכשיו, את התצהיר שלך, בסעיף 22, אתה כותב, שמידיעתך האישית, אתה באופן אישי ליווית את אביך, בשיפוץ הבית ב-2002.
העד, מר אריאל:    או קיי,
כב' הש' האפט:      שזה כאילו זמן, לפי החישובים של התאריכים שאתה כבר אמור היית להיות איתו,
עו"ד גריסמוב:       לפחות שנה,
כב' הש' האפט:      בנתק ביחסים,
העד, מר אריאל:    אני זוכר, בוודאות, או קיי? אני זוכר שבאנו לראות את השטח לפני שיפוץ. אני זוכר את הבלאגן שהיה שם. הטענה שם לגבי איך נכנס הקרוואן,  אני זוכר אותה. לא היה שם,
כב' הש' האפט:      אתה זוכר בוודאות,
העד, מר אריאל:    אני זוכר,
כב' הש' האפט:      שאתה ליווית את אבא שלך,
העד, מר אריאל:    כמובן,
כב' הש' האפט:      במהלך שיפוץ הבית, בשנת 2002 בערך?
העד, מר אריאל:    אני אענה,
כב' הש' האפט:      את, זה שליווית את התהליך של השיפוץ של הבית שלו, אתה זוכר?
העד, מר אריאל:    להבין, בוא נחדד רק את המילה,
כב' הש' האפט:      לא, לא נחדד,
עו"ד חגבי:            בבית משפט, (לא ברור),
כב' הש' האפט:      תקשיב לשאלה שלי. אתה זוכר בוודאות שליווית את אבא לך במהלך שיפוץ הבית שלו?
העד, מר אריאל:    כן.
כב' הש' האפט:      כן, או קיי.
דוברת:                 אפשר? (לא ברור)
כב' הש' האפט:      לא, לא, לא,
עו"ד חגבי:            (לא ברור),
כב' הש' האפט:      כן, או קיי אז קיבלת תשובה, זה הכל.
עו"ד גריסמוב:       אתה אמרת לנו רק כרגע, כשענית, אני זוכר את הבית, זוכר את המגרש, זוכר איך הוא היה לפני השיפוץ ואחרי. איך הוא היה לפני השיפוץ? יש משהו ספציפי שאתה ממש זוכר ממנו?
העד, מר אריאל:    אני זוכר, אני זוכר שהוא לקח אותי לשם. הוא אמר לי שהוא מכר את האדמה שלו,
כב' הש' האפט:      שמה? שהוא מכר את האדמה?
העד, מר אריאל:    שהוא מכר אדמה,
כב' הש' האפט:      כן,
העד, מר אריאל:    בשביל שהוא יקח את הכסף ושהוא הולך לבנות עם זה פה. אני זוכר שהוא לקח אותי, אני הייתי קטן, אני זוכר אבל את הבלאגן שהיה שם. אני זוכר את השטח, אני זוכר שלא היה שם שום דבר כשאבי הגיע לשם. ולטענתם, איך נכנס הקראוון כי אף אחד לא היה שם כשהוא הגיע. זה מה שאני זוכר.
כב' הש' האפט:      טוב,
עו"ד גריסמוב:       מה כן היה בשטח?
כב' הש' האפט:      או קיי, גברתי, תודה רבה.
עו"ד חגבי:            (לא ברור),
כב' הש' האפט:      כן, חקירה חוזרת,
 
ע.ת/3 מר ניב אריאל, משיב בחקירה חוזרת לעורך הדין יורם חגבי:
עו"ד חגבי:            זה לא אדמה בכפר שלם, איפה האדמה הזאת שהוא מכר?
העד, מר אריאל:    לא, היה לו אדמה באיזה יישוב, והוא מכר.
עו"ד חגבי:            איפה?
כב' הש' האפט:      או קיי, באיזה יישוב?
העד, מר אריאל:    באיזה יישוב היה לו אדמה.
כב' הש' האפט:      טוב, תודה רבה. תוריד את המיקרופון בזהירות ואתה סיימת. עורך דין חגבי, אלו עדייך? או קיי. בואו נתקדם לפחות לעד הגנה אחד, את מי אתם תרצו, רבותיי?
דובר:                    את מי תרצה להעמיד?
כב' הש' האפט:      רבותיי, את מי תרצו? עד הגנה אחד אנחנו נשמע היום. כן, את מי אתה? מדינה, בבקשה. לדוכן העדים יעלה עכשיו עד בשם, מדינה אינגבר, אינגבר. אה, זה גברת. הגברת אינגבר, שלום,
העדה, גב' אינגבר: שלום,
כב' הש' האפט:      גברתי, את עומדת עכשיו למסור עדות בבית משפט, אגב, איך את מבטאת את השם המשפחה?
העדה, גב' אינגבר: איך?
כב' הש' האפט:      השם משפחה שלך, איך אומרים אותו?
העדה, גב' אינגבר: א', י', נ',
כב' הש' האפט:      לא, לא איך מאייתים אותו, איך אומרים אותו?
העדה, גב' אינגבר: אינגבר,
כב' הש' האפט:      אינגבר. גברתי, את עומדת עכשיו למסור עדות בבית משפט. מי שמוסר עדות בבית משפט, בבית משפט, מזהירים אותו קודם כל שהוא צריך להגיד אמת. מי שלא אומר אמת, צפוי לעונש לפי הקבוע בחוק. את מבינה את האזהרה הזאת?
העדה, גב' אינגבר: בוודאי,
כב' הש' האפט:      ואת מתחייבת לומר אמת?
העדה, גב' אינגבר: ודאי,
כב' הש' האפט:      טוב, יופי. מציג בפנייך, עורך הדין, תצהיר שמונח לפנייך ושאת חתמת עליו ביום 31/08/16, כאשר הופעת בפני עורך דין ניר טולדנו. שואל אותך, האם זה התצהיר שלך? והאם את מאשרת שמה שכתוב בו הוא נכון?
העדה, גב' אינגבר: נכון מאוד.
כב' הש' האפט:      התצהיר הזה מסומן נ/1. ואת עכשיו מקשיבה לשאלות של בא כוח התובעים, שניצב פה לימינך. תקשיבי היטב לשאלות ותעני לו.
 
ע.ה/1 גב' מדינה אינגבר, לאחר שהוזהרה כחוק, משיבה בחקירה נגדית לעורך הדין יורם חגבי:
עו"ד חגבי:           את אומרת שאת מתגוררת ברחוב ח'7 בכפר שלם, כמה מבנים או בתים, גרים במתחם, ברחוב ח'7 בכפר שלם?
העדה, גב' אינגבר:         סביב, אני לא מדייקת, אבל,
ש:                       לא, לא צריך, זה בסדר,
ת:                       (לא ברור),
ש:                       את זוכרת את שמות המשפחות שגרות שם?
ת:                       אתה יודע, זה משפחה (לא ברור),
ש:                       מי? תגידי לי מי,
ת:                       לא ברור,
ש:                       מי?
דובר:                  סליחה, אם אפשר,
עו"ד טולדנו:        יותר חזק,
כב' הש' האפט:    שימי עלייך את המיקרופון, בבקשה על החולצה, תחברי אותו,
העדה, גב' אינגבר:         אה, סליחה, מה אני עושה איתו בדיוק?
עו"ד חגבי:           מדביקה אותו על, על דש בגדיך.
העדה, גב' אינגבר:         ככה?
עו"ד חגבי:           כן,
העדה, גב' אינגבר:         ככה, אני יכולה להחזיק אותו?
דובר:                  אין צורך. את יכולה להשאיר אותו ככה.
העדה, גב' אינגבר:         או קיי, בבקשה.
עו"ד חגבי:           כן, אמרנו, משפחת דמרי,
העדה, גב' אינגבר:         משפחת דמרי, כל משפחת אריאל, להזכיר שמות? רצון אריאל,
ש:                       כל משפחת מה?
ת:                       אריאל,
ש:                       כן, או קיי,
ת:                       כי זה החצר שלנו,
ש:                       או קיי, לא,
ת:                       אבל גם שייכת למשפחת אריאל,
ש:                       לא, תספרי לי בבקשה, מהכניסה למתחם, מי גרים שם? דמרי אמרת, מי עוד?
ת:                       אריאל רצון,
ש:                       כן,
ת:                       איתן אריאל,
ש:                       כן,
ת:                       דורון אריאל,
ש:                       כן,
ת:                       רויטל, אין לי מושג מה שהם משפחתה, שהיא שייכת למשפחת אריאל,
ש:                       כלומר, רק אני רוצה לאשר באמצעותך, שב/7, לא גרים רק, לא גרו רק דוד ואמך, איך קוראים לה זיכרונה לברכה?
ת:                       רחל,
ש:                       ורחל. אתם הייתם בית אחד במתחם הגדול, נכון? במתחם שהרבה בתים שם,
ת:                       היו כמה בתים ערבים,
ש:                       בסדר,
ת:                       ערבים, כשההורים שלי הגיעו לשם,
ש:                       בסדר,
ת:                       ומאז בונים,
ש:                       או קיי,
ת:                       כל הזמן בונים שם.
ש:                       בונים, מרחיבים מה שנקרא,
ת:                       מרחיבים, בונים,
ש:                       בסדר,
ת:                       דירות לצעירים.
ש:                       או קיי, בסדר גמור. עכשיו, את, את גרת, איפה את גרה בבית ההורים?
ת:                       עכשיו?
ש:                       כן,
ת:                       לא, בניה שלי, אישית.
ש:                       אישית?
ת:                       ב-71' בניתי,
ש:                       את לא קשורה בעצם,
ת:                       אותה,
ש:                       את לא קשורה לסכסוך פה? את לא קשורה, את לא גם כן, טוענת לזכויות בבתים של,
ת:                       אני כן, אני כן שייכת. ומאחר, אם קראתי נכון את מה שכתבו פה, אז העלמת חן והמשפחה של ג'ודי, איך המשפחה,
ש:                       תמשיכי, לא, לא, משפחה עכשיו,
ת:                       אריאל,
ש:                       (לא ברור)
ת:                       לא חשוב, טוענים שהבית של ההורים שלי, שייכים להם. וזה כן מעניין,
ש:                       לא, אני לא הגעתי עוד לשם. תהיי איתי רגע אחד, תהיי איתי,
ת:                       בבקשה, אני אתך,
ש:                       מה היום יש במקום, מה בנוי? הכין שההורים גרו, ואני אעזור לך ותאשרי לי. נכון שיש את בית ההורים ששופץ, נכון?
ת:                       של ההורים שלי?
ש:                       כן, ששופץ, קיים?
ת:                       כן, קיים.
ש:                       מה יש שמה עוד? עוד איזה בתים יש במתחם?
ת:                       בית של אחי מאיר, בית של אחי,
ש:                       איזה בית זה? ממה הוא עשוי? מבלוקים?
ת:                       בטח,
ש:                       זה היה מחסן פעם?
ת:                       כן,
ש:                       יפה,
ת:                       לא, יש שמה, היה מחסן והיה צריף,
ש:                       וצריף, יפה.
ת:                       מאיר, זה צריף היה,
ש:                       ומאיר גר שם היום?
ת:                       אה, לא הוא לא גר שם.
ש:                       איפה הוא גר?
ת:                       אני גם לא גרה שם, אני משכירה את זה,
ש:                       איפה הוא גר?
ת:                       בארצות הברית.
ש:                       בארצות הברית, יפה. ממתי הוא בארצות הברית? באיזה שנים, את זוכרת? 5 שנים, שנה, 30 שנה, 20 שנה?
ת:                       לא, הרבה שנים.
ש:                       40 שנה?
ת:                       30 שנה.
ש:                       30 שנה לפחות. למי, מי עוד יש שמה?
ת:                       שגר?
ש:                       הוא משכיר את זה היום?
ת:                       נכון.
ש:                       טוב. איזה עוד בית, בית יש שמה? בתים עוד איזה בתים?
ת:                       טוב, הבית של ההורים שלי גם,
ש:                       אמרנו אותו, אמרנו אותו, כן,
ת:                       הבית של,
ש:                       הבית של אמא שלכם, של ההורים, מושכר?
ת:                       כן,
ש:                       כלומר,
ת:                       הם מתו מזמן,
ש:                       כלומר, כלומר לא גר שמה בועז, נכון?
ת:                       בועז, גר בבית של ההורים שלו,
ש:                       שלו.
עו"ד טולדנו:        שניה, אם אפשר יותר לאט רק,
עו"ד חגבי:           לא גר שמה, אדון גלעד?
העדה, גב' אינגבר:         גלעד גר בבית של ההורים שלו.
ש:                       של ההורים שלו?
ת:                       של ההורים שלו, ממול, דלת ממול.
ש:                       כן, או קיי, אנחנו כנראה לא משדרים אותו גל. את אחות שלהם, נכון?
ת:                       אני הדודה שלהם.
ש:                       הדודה, סליחה, לכן, אני, נקלעתי לכאן טעות, אני מצטער.
ת:                       כן, זה בסדר,
ש:                       שאת אחותם, בסדר,
ת:                       אבא שלהם, הוא אח שלי,
ש:                       הדודה, אז מה את קשורה למקום הזה? למה באת לבית משפט היום?
ת:                       כי אמרו לי,
ש:                       את הדודה,
ת:                       שרוצים לקחת את הדירה של ההורים שלי ושל האחים שלי.
ש:                       של ההורים שלך?
ת:                       כן.
ש:                       כן, אה כאילו גם לוקחים ממך?
ת:                       הם טוענים שכל החצר שלהם,
ש:                       כלומר, יש כאילו,
ת:                       זה לא שלהם, זה של ההורים שלי,
ש:                       כאילו, לאט, לאט, אני רוצה להבין. כאילו גם לוקחים את החלק שלך בירושה? את יורשת, את יורשת בבית הזה של ההורים שלך?
ת:                       אם יהיה ירושה, אז אני אקבל ירושה. בינתיים זה הבית של ההורים שלי.
ש:                       סליחה, אבל הבית, אם, אם, אם חלמיש, או המדינה,
ת:                       כן,
ש:                       תפצה, תגיד הבית של ההורים שלך, את גם ברשימה מופיעה?
ת:                       בהחלט כן.
ש:                       בעצם בית ההורים, שייך לכולם. הוא גם שייך לאילן, אחיך? אילן אחיך, כן?
ת:                       אילן אחיין שלי,
ש:                       אחיין שלך,
ת:                       אחיין שלי.
ש:                       כן, גם לאילן?
ת:                       אילן אח של בועז,
ש:                       כן, כן, גם לו שייך חלקים בירושה?
ת:                       לא, הוא יקבל משל ההורים שלו, לא משל ההורים שלי. אתה מבין מה קורה שם בכלל?
ש:                       אני לא מבין,
ת:                       החצר הזאת הולכת כמו הדבר הזה,
ש:                       לא, לא, אני לא מבין סליחה, תראי, תראי, תראי, תקשיבי,
ת:                       הם גרים פה ואנחנו גרים פה,
ש:                       תקשיבי בבקשה, אנחנו נעשה סדר, והכל יהיה מובן,
ת:                       נעשה סדר,
ש:                       תראי, לאט, לאט, הכל יהיה בסדר, לאט, לאט,
ת:                       בוודאי,
ש:                       מי זה, מי זה אריאל אפרים?
ת:                       אבא שלהם.
ש:                       לא שלך?
ת:                       ואח שלי.
ש:                       הבנתי, הוא אח שלך. את לא יורשת, את לא יורשת את אחיך?
ת:                       ודאי שלא.
ש:                       או קיי, בסדר. כלומר, את אין לך זכויות במתחם שאנחנו מדברים פה בבית המשפט?
ת:                       במתחם, יש לי. רק לא בדירה שלהם.
ש:                       בסדר, לא במה שבועז אומר ומה שגילי אומר ומה שזכרונו לברכה, אנחנו אומרים שלאבא של (לא ברור), אין לך קשר לזה בכלל?
ת:                       לבית של בועז ואילן, אין לי שום קשר.
ש:                       אז למה באת לפה היום?
כב' הש' האפט:    אני רוצה רגע להבין,
העדה, גב' אינגבר:         אז אני אומר לך שוב,
עו"ד חגבי:           אז למה באת לפה היום?
כב' הש' האפט:    אני רוצה רגע להבין, אני רוצה רגע להבין,
עו"ד חגבי:           מי הביא אותך לפה?
כב' הש' האפט:    איך את קשורה לניב ולמור? לניב אריאל ולמור מזל, איך את קשורה?
עו"ד חגבי:           הילדים,
העדה, גב' אינגבר:         אילן היה אחיין שלי, שנשוי לג'ודי והם הילדים שלהם.
עו"ד חגבי:           למה באת לפה בכלל, אני לא מבין.
כב' הש' האפט:    תתקדם.
עו"ד חגבי:           כל מה שכתוב בתצהיר שלך, וחתמת עליו, זה דברים ששמעת שסיפרו לך בועז וגילי, נכון?
העדה, גב' אינגבר:         אני קצת יותר מבוגרת מהם ב-30 שנה,
ש:                       לא, לא,
ת:                       אני סיפרתי להם,
ש:                       לא, לא,
ת:                       לא הם סיפרו לי,
ש:                       השאלה שלי,
כב' הש' האפט:    את דודה של גלעד ושל בועז?
העדה, גב' אינגבר:         נכון.
כב' הש' האפט:    כן,
עו"ד חגבי:           אני שואל,
כב' הש' האפט:    אבא שלהם היה אחיך?
העדה, גב' אינגבר:         נכון.
כב' הש' האפט:    או קיי.
עו"ד חגבי:           אני עכשיו שואל אותך, מה שכתוב בתצהיר פה,
העדה, גב' אינגבר:         כן,
עו"ד חגבי:           ואני רוצה להראות לבית המשפט, אלה דברים שבעצם עורך הדין, את, בפני מי חתמת?
כב' הש' האפט:    אדוני, תתרחק מהעדה, בבקשה,
העדה, גב' אינגבר:         אצל העורך דין,
עו"ד חגבי:           את צודקת,
כב' הש' האפט:    כן,
עו"ד חגבי:           מה? אצל העורך דין.
העדה, גב' אינגבר:         כן.
ש:                       וכשבאת לעורך דין, הוא הביא לך את הניירות, חתמת? מה עשית?
ת:                       הוא לא הביא לי, הוא שאל אותי שאלות,
ש:                       כן,
ת:                       וכל שאלה ששאלתי הוא רשם,
ש:                       או קיי,
ת:                       ואז הוא אמר לי,
ש:                       יפה בואי נתחיל, בסדר,
ת:                       תקראי את זה שוב פעם,
עו"ד טולדנו:        תמשיכי, תמשיכי לדבר,
העדה, גב' אינגבר:         תקראי את זה שוב פעם, הכל כאן בסדר? אמרתי לו בסדר גמור, תיתן לי את זה, חתמתי.
עו"ד חגבי:           או קיי, היא מדינה אינגבר? בסעיף 5 לתצהיר, תסתכלי בבקשה,
העדה, גב' אינגבר:         כן,
ש:                       ההורים, רחל ודוד אריאל,
ת:                       נכון,
ש:                       תמיד גרו בכפר שלם? הייתה תקופה שלא גרו שמה?
ת:                       מ-48',
ש:                       כן, אבל תמיד הם גרו שם?
ת:                       מ-48',
ש:                       כן,
ת:                       עד יום מותם.
ש:                       עד יום מותם. הם לא עברו מהמקום אף פעם?
ת:                       לא היה להם לאן.
ש:                       לא הייתה תקופה שהבית, אי אפשר היה לגור בו בכלל?
ת:                       בבית של ההורים?
ש:                       כן, שהיו צריכים לשפץ אותו,
ת:                       לא, לא, הבית היה, כי אנחנו גדלנו ויותר עזרנו ותמכנו ופה עשינו מטבח ופה עשינו חלונות. הוא היה פעם אבל שהיינו ילדים קטנים, הוא היה עלוב, אבל,
ש:                       מתי את עזבת את המקום? מתי עזבת את,
ת:                       את כפר שלם? אני התחתנתי,
ש:                       לא את כפר שלם, את הבית של ההורים? גרת עם ההורים, לא?
ת:                       כשהתחתנתי.
ש:                       כן, ומתי זה היה?
ת:                       ב-71'.
ש:                       מתי?
ת:                       התחתנתי ב-71'. כן, 71'.
ש:                       ומאז את לא שמה?
ת:                       אה?
ש:                       מאז את לא במקום?
ת:                       לא, אני במקום, גרתי בכפר,
ש:                       מתי,
ת:                       בניתי, בניתי לי בית שם וגרתי שם.
ש:                       בכפר?
ת:                       אמרתי לך שבכפר,
ש:                       והקרקע, הקרקע שבנית עליה, של, למי היא שייכת?
ת:                       נדמה לי חלמיש,
ש:                       למי?
ת:                       חלמיש, אם אני לא טועה.
ש:                       וקיבלת אישור?
ת:                       יש לנו קשר איתם, כן,
ש:                       קיבלת מחלמיש אישור לבנות את הבניין? יש לך, יש לך היתר בנייה לבית?
ת:                       יש לי, דרך עיריית תל אביב עשו לנו משפט והשאירו אותנו, אמרו טוב בסדר, תישארו. היה לנו משפט על הבניה הזו.
ש:                       או קיי, לא, אבל יש לכם משפט לפינוי מהמקום?
ת:                       כרגע,
ש:                       יש צו פינוי נגדם עכשיו?
ת:                       לא, לא התפננו.
ש:                       היום, היום,
ת:                       (לא ברור),
ש:                       היום יש תביעת פינוי נגדכם בחלמיש?
ת:                       לא,
ש:                       אין תביעה, או קיי.
ת:                       היה לנו משפט על בניה,
ש:                       בסדר,
ת:                       ויצאנו לשלום, כמו שאומרים.
ש:                       טוב. סעיף 8 לתצהיר,
ת:                       לאחר קריאת הודעה, כי הבית יעבר,
ש:                       בשנת 86',
ת:                       כן, כן,
ש:                       את השתתפת בישיבה הזאתי?
ת:                       ודאי.
ש:                       מה?
ת:                       אני נתתי את ההוראה שמשה יקבל את הבית,
ש:                       משה, איפה גר?
ת:                       ארצות הברית.
ש:                       כמה שנים?
ת:                       אבל אז הוא עלה לארץ, הייתה לו, הוא עשה עליה.
ש:                       אבל היום, אבל היום, הוא גר בארצות הברית היום?
ת:                       הוא חזר, כן, הוא הרבה בישראל, אבל הוא עשה עלייה, הוא גר פה כמה שנים, לכן הבאנו לו את הדירה של ההורים.
ש:                       אבל, הוא,
ת:                       יש לו שם ילדים אז הוא חוזר לבקר אותם וחוזר לארץ,
ש:                       אבל הוא היום פיזית, הבית מושכר, הוא לא גר בבית?
ת:                       היום הוא לא גר בבית.
ש:                       עכשיו, בשכירות, את מקבלת חלקים מהשכירות?
ת:                       שלי?
ש:                       גם לך? של בית ההורים,
ת:                       רק למשה,
ש:                       מה?
ת:                       רק משה מקבל.
ש:                       רק משה מקבל. כאשר היה השבעה של אילן,
ת:                       כן,
ש:                       הבית היה מושכר?
ת:                       של ההורים שלי?
ש:                       כן,
ת:                       אלוהים זוכר, לפעמים אין בעיה אז,
ש:                       שבעה, שבעה, הייתם,
ת:                       לפי דעתי כן, לפי דעתי כן,
ש:                       אילן לא גר שם לפני הפטירה של ההורים?
ת:                       אילן גר בבית של ההורים שלו.
ש:                       כן,
ת:                       יש להם, ממול זה ההורים של אילן גרים.
ש:                       או קיי, סליחה גברתי, אני מבקש הפסקה לדקה. שאת אומרת בסעיף 8, (לא ברור) זה לא הבית של ההורים שלך?
ת:                       מה אתה אומר?
ש:                       תסתכלי רגע בסעיף 8,
ת:                       לאחר פטירת אבי המנוח, דוד אריאל ז"ל, התכנסנו האחים,
ש:                       כן,
ת:                       האחים החליטו פה אחד, את בית ההורים לתת לאחי משה אריאל, מהלא בסדר בזה?
ש:                       מה?
ת:                       מה לא בסדר פה?
ש:                       וזה הבית שאנחנו עכשיו מנהלים עליו את המשפט?
ת:                       לא,
ש:                       בית אחר בכלל.
ת:                       ודאי,
ש:                       או קיי,
ת:                       אמרתי לך שזה דירה מול דירה,
ש:                       בסדר גמור, או קיי, או קיי, בסדר,
ת:                       זה אותו חצר,
ש:                       אני רוצה להבהיר שסעיף 8, לא מדבר על הבית שבו היה שבעה.
ת:                       ממש לא,
ש:                       או קיי, תודה,
ת:                       השבעה הייתה בכלל באוהל,
ש:                       אין בעיה, בסדר.
ת:                       היא לא הייתה בשום בית,
עו"ד טולדנו:        גברתי, אני רוצה להתנגד,
העדה, גב' אינגבר:         עשו אוהל,
כב' הש' האפט:    אדוני, אין לך מה להתנגד,
עו"ד טולדנו:        (לא ברור),
כב' הש' האפט:    אין לך מה להתנגד, וגם אין לך מה להדריך את העדה כרגע, כן,
עו"ד טולדנו:        (לא ברור)
כב' הש' האפט:    אדוני, תודה.
עו"ד טולדנו:        כשהיא תסיים, אני אסביר,
כב' הש' האפט:    אדוני, אמרתי תודה.
עו"ד חגבי:           סעיף 10 לתצהיר, אחי משה אריאל הגיע, אכן התגורר בבית שכונת ח'7, שאת אומרת בבית, בוא נבהיר פעם אחת, איזה בית מתכוונים?
העדה, גב' אינגבר:         רק של ההורים.
ש:                       מה?
ת:                       רק של ההורים שלי.
ש:                       הבנתי.
ת:                       משה גר רק בבית של ההורים שלי. ב-ח'7, יש כמה דירות, אבל,
ש:                       אני לא מבין,
ת:                       הוא גר בבית של ההורים,
ש:                       טוב. או קיי, כולם גרים,
דוברת:                אבל כאן כתוב הבית של ההורים, כשהיא אומרת הבית של ההורים, היא מתכוונת הבית של ההורים שלה, לא הבית של הנתבעים,
עו"ד חגבי:           כל זה לא מעניין, כל זה,
דוברת:                נכון,
עו"ד חגבי:           כלומר, כל התצהיר שלך, עוסק בבית של ההורים שלך, נכון?
העדה, גב' אינגבר:         אם שאלו אותי עוד שאלות שיכלתי לענות,
ש:                       לא, תסתכלי בפנים, תקראי,
ת:                       עכשיו אני אעיין בכל זה?
ש:                       לא, אני, אני שואל אותך, את בבית משפט,
ת:                       אני לא זוכרת,
ש:                       את, את מעידה על פי הבית של ההורים שלך, נכון?
ת:                       כן,
ש:                       או קיי, אין לי יותר שאלות, גברתי.
כב' הש' האפט:    חקירה חוזרת?
עו"ד חגבי:           תודה לך, גברתי.
העדה, גב' אינגבר:         בכיף, בכיף.
עו"ד חגבי:           בכיף.
כב' הש' האפט:    יש חקירה חוזרת?
עו"ד טולדנו:        כן, כן.
כב' הש' האפט:    בבקשה.
עו"ד חגבי:           היא אמרה חוזרת,
עו"ד טולדנו:        (לא ברור),
עו"ד חגבי:           התצהיר שלה מונח פה.
 
ע.ה/1 גב' מדינה אינגבר, משיבה בחקירה חוזרת לעורך הדין ניר טולדנו:
עו"ד טולדנו:        את הגשת תצהיר, יש את בית ההורים של, של בית ההורים של גלעד ובועז אריאל. ובתביעה כמו שכתבנו, שהוגשה תביעה לשתי יחידות נוספות.
העדה, גב' אינגבר:         נכון. הוא לא הזכיר את זה.
עו"ד טולדנו:        הוא לא הזכיר,
כב' הש' האפט:    חכי לשאלה בבקשה.
העדה, גב' אינגבר:         כן, בבקשה,
עו"ד טולדנו:        שתי יחידות נוספות, השאלה שלי היא, למי שייכים ה-2 יחידות הנוספות? שעליהם כן הוגשה התביעה?
כב' הש' האפט:    כן, אתה לא מדבר עם חברך, אתה שואל את העדה.
עו"ד טולדנו:        אני שואל אותך, תעני לי על השאלה,
העדה, גב' אינגבר: של מאיר אריאל.
ש:                        ויש עוד מישהו שזה שייך לו?
ת:                         לא, זה כל האגף הזה שייך למאיר אריאל.
ש:                        של מאיר אריאל, תודה סיימתי את החקירה.
כב' הש' האפט:      או קיי, גברתי, תודה רבה, תורידי בזהירות את המיקרופון, שלא תיפלי. האם יש עוד עדות שהיא קצרה? עופר דמרי,
עו"ד חגבי:            עדויות אחרות הן מאוד ארוכות גברתי.
כב' הש' האפט:      גם של עופר?
עו"ד חגבי:            כן, כן, זה בליבה, בליבה של הסכסוך, לא, לא נתחלק גברתי יודעת, אני יכול, יש לי הכל מוכן,
כב' הש' האפט:      אתה יודע שמה שלא תעשה היום, תעשה בשבוע הבא?
עו"ד חגבי:            לא, אני גם יודע שבאותו (לא ברור), אני רוצה ביום אחד שלושתם יהיו,
כב' הש' האפט:      בסדר, אדוני,
עו"ד חגבי:            שלא יהיה יתרון,
כב' הש' האפט:      רבותיי אנחנו נסיים כאן את ההקלטה.
 
 
- ההקלטה הסתיימה -
 
 
 
הוקלד על ידי שגית יוגב

__________________________
פסיקה חינם
 
+ שלח משוב